מחצית השקל/אורח חיים/כז

מחצית השקל ‏ אורח חיים כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ב) (ס"ק ב) בראש העצם פי' בחצי העצם. ר"ל מדסיים אבל לא בחצי עצם הסמוך לשחי. משמע דחצי עצם הסמוך לקובדו כלו כשר: ובל' הגמ' זו קבור'. ר"ל דהגמ' דורש ידך זו קיבור'. ופי' התו' שהוא ל' קיבוץ כמו קבורי דאהיני. שפירושו קבוצת תמרים וכן כאן פי' קבוצת בשר. והיינו בשר התופח משמע אבל לא כל חצי הזרוע:

וצ"ע למה כתבו בסעיף ז' כן צ"ל ר"ל דהרב"י בספרו ב"ה דחה דברי הסמ"ק הנ"ל שמכשיר חצי העצם (כי הגה' רמ"א הלז נובע מסמ"ק) ובסעי' ז' כ' כי העצם הסמוך לב"ה מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין והם כדברי הסמ"ק ודבר זה הניח המ"א בקו'. והוא כעין תו' תוך דבריו מוקף בשני חצאי לבנה כדרכו של מ"א. אולם כוונת מ"א לישב דברי הסמ"ק ממה שהקשה עליו הרב"י שהוא נגד הגמ' שאמר' זו קיבור' הנ"ל ועז"כ המ"א לכן נ"ל דאף הסמ"ק כו'. אלא שבא למעט כו'. ר"ל במ"ש רמ"א והוא ל' הסמ"ק אבל לא בחצי עצם כו'. אין הכונה למעט חצי עצם הסמוך לבית השחי דהא אפי' חצי עצם הסמוך לקובד"ו אינו כשר כ"א במקום התופח. כ"ש חצי עצם הסמוך לב"ה. אלא בא למעט במ"ש אבל לא בחצי עצם. ר"ל חצי בשר התופח שהוא סמוך לבית השחי. אלא דוקא בבשר התופח של צד הקובד"ו ואפשר לבשר התופח קורא חצי עצם כי היא מתפשט כמעט כל אורך חצי עצם הסמוך לקובד"ו:

(ג) (ס"ק ג) גידם כו' אך צ"ע כו' דלא כמאן דאי ס"ל כהתוס' הרי דלכ"ע ביש לו זרוע חייב. ואי ס"ל דפליגי כ"ש דקש' דא"כ ת"ק פוטר באין לו זרוע אבל יש לו זרוע מודה דחייב:

ואחרים מחייבים אפי' אין לו זרוע. וא"כ הא"ז דפוטר אפי' יש לו זרוע דלא כמאן. דגרסתו היתה אין לו אלא זרוע כו' משמע לפי גירסא זו דת"ק פוטר אפי' יש לו זרוע. ופסק הא"ז כת"ק:

ונפלאתי כו' כמו בחליצ'. ר"ל דסברת השואל היתה שיניח בימין כמו איטר דמניח בימין. וע"ז השיב דנקטע גרע מאיטר. וחליצה תוכיח די"א כיון דקי"ל צריך לחלוץ בימין. ואם הוא איטר חולץ ברגל שמאל. ואם נקטע רגלו הימני' אינו חולץ כלל ולא אמרי' דיחלוץ בשמאל. וה"ה לענין תפילין. ועוד בתפילין בעי' יד כהה. ובשלמא אם הוא איטר ימין דידיה היא כהה. אבל נקטעה השמאל למה תקרא ימין כהה. אדרב' כיון שאין לו יד אחר פשיטא דלא הוי יד כהה דהא כל כחו ומעשיו ביד ימין עכת"ד:

הלא תלמוד כו' ולא פוסק מסברא דנפשי'. ולא הביא כלל דברי הש"ס. בספרי פ' ואתחנן. הובא בילקוט פרשת בא רמז רכ"ב וז"ל על ידך זו שמאל כו' ר' נתן כו' ר"י החרום (על שם מקומו תוס') או' מצינו שהימין קרוי יד כו' ומה ת"ל על ידך כו' (כ"ה גם בש"ס מנחות שם דף ל"ז) אלא שבספרי הוסיף בדברי ר' וסיים ומה ת"ל כו' שהיה נותן בימין:

משמע דאין לו זרוע כלל ואפ"ה חייב להניח בימין ולמה כתבו התו' לאחרים דמיירי דוקא בי"ל זרוע אבל אין לו זרוע פוטר:

וי"ל דס"ל כו' ר"ל דהתו' ס"ל דגם ר"י החרום מיירי דוק' בי"ל זרוע ואפ"ה ס"ל דמניח בימין ולא בזרוע דזרוע נא מיקרי יד לענין זה:

ומ"מ צ"ע דר"א משני כו' ר"ל דהש"ס פריך שם לר"י החרום דס"ל דגם ימין מקרי יד א"כ מנ"ל דמניח תפילין בשמאל. ומשני מהיכי דנ"ל לר' נתן מדכתיב וקשרתם וכתבתם. מה כתיבה בימין (ברוב בני אדם) אף קשירה בימין. וכיון דהקשיר' בימין ע"כ מניח בשמאל ור"א משני ניהו דיד פי' ימין אבל הכא דכתיב ידכה דרשי' יד כהה וחלוש' דהיינו שמאל. וקשיא איך א"ל דר"י דריש מידכה שיניח בשמאל. הא בספרי הנ"ל אמר ר"י להדיא דאיצטרך ידכה לרבות הגידם:

ומ"מ צ"ע די"ל דר"א טעמי' דנפשי' קאמר. ר"ל דמזה אין ראי' להתו' לדחות הספרי. דאין כונת ר"א לתרץ ר"י החרום דלר"י ע"כ צ"ל דדרש מוקשרתם וכתבתם כנ"ל. אלא ר"א אליבי' דנפשי' קאמר דגם הוא ס"ל דימין איקרי יד ואמר אליבי' דנפשי' דמ"מ ידעי' דמניח בשמאל מידכה יד כהה. דר"א בזה לא ס"ל כר"י דדרש לרבות הגידם:

ועמ"ש סעיף ו' דלא קי"ל כמאן כו' כצ"ל. לפמ"ש רמ"א דהמנהג דהכל תלוי באיזה יד שכותב מקרי ימין אע"פ שעושה הכל ביד האחרת. וע"כ הטעם כר"נ מוקשרתם וכתבתם ולא מיד כהה דכיון דעושה הכל בשמאל הוי ימין יד כהה ואפ"ה כ' דימין שכותב בה מקרי ימין ע"כ דרשי' מוקשרתם וכתבתם:

ובמרדכי כו' דתרתי כו'. בא לישב קושיתו דלעיל לר"א. דדריש לר"י ידכה יד כהה הא ר"י מרבה מידכה גידם. לזה כ' דהמרדכי מיישבו וס"ל דתרתי ש"מ יד כהה וגם גידם:

דמאן דדרש הא כו' שהקשה למ"ד אי כותב בשמאל וכל מעשיו בימין דיניח בימין. א"כ תקשי ל"ל ידך למדרש יד כהה ת"ל מוקשרתם וכתבתם א"ו דאיצטריך לכה"ג דכותב בשמאל וכל מעשיו בימין דס"ד דיניח בימין כיון דכותב בשמאל צריך לקשור בשמאל קמ"ל יד כהה דיניח בשמאל כיון דכל מעשיו בימין הוי שמאל יד כהה עכת"ד. וע"ז כתב מ"א דאין זו קושיא דמאן דדריש וקשרתם כו' לא דריש ידכה יד כהה. ומאן דדריש ידכה לא דרש וקשרתם כו'. דפוטר מליתן בימין. אפילו י"ל זרוע לדעת א"ז:

אבל לפירוש התוספות כו' בלא ברכה. אין ר"ל דלהתוספות אין מברכים דז"א דלהתוס' ודאי מברכים כיון דס"ל בי"ל זרוע לכ"ע חייב אלא רוצה לומר לדידן דניהו דמחמירים כהתוס' מ"מ משום ספק ברכה דהא לדעת הא"ז פטור לכן לא יברך:

ודע דמ"ש בש"ע ס"ב המנהג כו' ובס"ג המנהג כו' באיטר שאין לו תפילין כ"א של מי שאינו איטר או להיפך מי שאינו איטר אינו מצויה לו כ"א תפילין של איטר ובאיטר דמניח בימין והיו"ד צ"ל לצד הלב. א"כ היו"ד בצד שמאל של תפילין ובאינו איטר להיפך א"כ היכי יעשה:

בתשובות נ"ש סי' מ"א כתב שצריך להוצי' הרצועה מהמעברת' להפכה ולהשימה בצד השני כדי שתהי' היו"ד סמוך לצד הלב. ואע"ג דאכתי היו"ד מהופכ' ל"ל בה ואייתי ראיה עיין שם. ובתשובת שבות יעקב חלק עליו דא"צ לטרוח כ"ה אלא יניח שם הרצועה תוך המעברת' אלא שיהפך התפילין ויניח הקציצה לצד בית השחי והמעברת' לצד הקובד"ו אף דהמנהג הנכון אינו כן כמ"ש בש"ע. מ"מ אין בו קפיד' כ"כ ע"ש:

ועיין בס' א"ר שחולק:

(ד) (ס"ק ד) דבר כו' בגדי כהונה דכתיב ילבש על בשרו. שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבשרו ואיבעי' להש"ס אי כנה חי חוצצת אי אמרי' כיון דהולכת ריבותי' היא והרי היא כבשרו או לא. וכן נסתפק יצא שערו בבגדו מהו. ופירש"י יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתנתו לבשרו מהו (ועיין ברמב"ם הל' כ"מ):

ונ"ל שמפני זה כו' שעל הצואר כו' כיון דהיא איבעי' דלא איפשטא ראוי לילך לחומר' וכן פסק הרמב"ם פרק יו"ד מהל' כ"מ דלכתחלה חייצי. אפשר בשער שכלפי הפנים שהן שערות קצרות אמרי' היינו רבותי'. ושער בית השחי יוכיח. דלא נסתפק הש"ס אי חייצי בבגדי כהונה. וכן כה"ג יוכיח שהיה מסתפר כל ערב שבת ולא היה מגלח בתער אלא במספרים:

ולא היה מגלחן כעין תער אלא היה מניחן מעט מן השערות כמ"ש ביחזקאל כסום יכסמו ראשיהן וכמבואר בסנהדרין דף כ"ב. ועיין ברמב"ם פ"ה מהלכות כ"מ ובהשגת הראב"ד שם ואעפ"כ היה מניח תפילין של ראש ששערו היה מגולה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין. אע"כ ששער מועט אינו חוצץ דהיינו רבותי'. אבל לצד העורף שהם גדולים ויוצאים חוץ ממקומם. וכמו שכתב רש"י באיבעי' דהש"ס דלעיל שם הוי חציצה:

ולא נהגו כן. אפשר לומר הטעם כיון דהוא איבעי' דלא איפשט' סמכינן על דעת הרשב"א הובא בסעיף ה' (ועמ"ש במ"א ס"ק ה') דס"ל בראש אין בו משום חציצה. אף דלא אמרה למעש':

ומיהו כו' דבזה לא איבעי' לן כלל. ואמרו שם בפי' דחוצץ וכיון דליכ' ספק בדבר וק"ל עיקר כדעת הרא"ש דגם בראש איכ' משום חציצה:

לכן אין להקל. ומה"ט רע עלי המעשה אותן המגדלים בלורותיהן מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה ויש קצת איסור עמ"ש בי"ד סי' קע"ח. יש בו איסור בהנחת תפילין כיון שגדולים הרבה ליכ' למימר היינו רבותייהו וחוצצים. ומשום מעשה אנשים הללו ל"ל היינו רבותייהו. ואפי' לדעת הרשב"א שאמר להלכ' ולא למעשה דבראש לא קפדינן אחציצה. מ"מ כה"ג אפשר מודה הרשב"א. וכמו שאסור לדידיה על כובע עבה. וכמו שכתב מ"א ס"ק ז'. משום דל"מ הנחה ע"ג מקום שמוחו של תינוק רופס:

וה"ה הני שערות מרובים ה"ה ככובע עבה:

(ה) (ס"ק ה') ברצועות כו' בין בש"י ובין בש"ר כו' אין של יד ושל ראש שוין כאשר יתבאר ששאלו לרשב"א אם מותר לכרוך רצועות של יד על הבגד אף שאינן על בשרו ממש ל"ל בה דומיא דרצועות של ראש שגם הם על הבגד והשיב דמשל ראש אין ראיה דבש"ר אפי' הבית של ראש לא מצינו שחציצה פוסל' דדוק' בשל יד דכתיב והיה לאות על ידך ודרשו חז"ל לך לאות ולא לאחרים לאות אבל בשל ראש לא מצינו איסור ואף דכתיב לטוטפת בין עיניך אין להוכיח מזה דבעינן שיהיו התפילין עצמן בין עיניך ולא יחצוץ דבר אחר. דאין כונת הכתוב לאסור החציצה כ"א לסיים מקום הנחתו בראש שיהי' בין עיניך. וא"כ ליכ' למילף רצועות של יד מרצועות של ראש. אלא שא"צ ראיה מתפילין של ראש. דבלא"ה ידעינן דרצועה של יד מותר על הבגד דאלת"ה ע"כ צ"ל דגם הרצועה היא בכלל והיה לך לאות ולא לאחרים לאות והא הרצועה עוברת על היד וכורך ממנו על אצבעו והוא מגולה אע"כ דקרא והיה לך לאות לא קאי כ"א על הבית והנה לפ"ז הקיל רשב"א תרי קולות. חדא בשל יד דהרצועה מותרת לכרוך על הבגד ובשל הראש הקיל דאפי' הבית אין חציצה פוסלת. וע"ז סיים כנ"ל להלכ' אבל למעשה בין בש"י ר"ל הרצועו'. ובין בשל ראש ר"ל הבית של ראש. רואי' מה שהרב"י כו' עכ"פ למעשה לא רצה רשב"א להתיר רצועות היד על בגדים ואיך החליט רמ"א למעשה אבל ברצועות אין להקפיד:

כמ"ש בתחלה. דהשיב לשואל ששאלו לכרך הרצועות על הבגד אי שרי. זה לא רצה להתיר למעשה:

ולולי כו' להניח הרצועות ע"ב דק ויברך ר"ל אע"ג שכ' בסעיף ה' דאי מניח בית של ראש על בגד דק שאין לברך מ"מ אי קרה שיש לו מכה בראש ואפשר לו להניח בית של ראש על ראשו ממש כי באותו מקום אין לו מכה. רק הרצועות שמקיפים את הראש שם יש לו מכה וצריך להניח שם בגד דק ועל הבגד יקיף הרצוע' דכה"ג דאיכא תרתי למעליותא שהוא בראש דלהלכה ס"ל לרשב"א דאפילו הבית של ראש אין בו משום חציצה. וגם אין החציצה כ"א ברצועות המקיפים ולא בין הבית. דברצועות אפי' של יד דן רשב"א להקל. א"כ בתרתי למעליותא דהיינו רצועות של ראש וגם עלול לנזילות יש להקל ואפי' יברך עליו. דכה"ג אפשר לכ"ע אפי' לדעת הרא"ש שרי:

(ו) (ס"ק ו) תש"ר על הכובע כו' כמ"ש ס"ס זה כן נ"ל דלא כהב"ח ומה"ט נראה כו' אין הכונה במ"ש דלא כהב"ח דהב"ח מתיר בשל יד. דליתא אדרב' הב"ח מחמיר יותר כאשר יתבאר. אלא ר"ל דלא כהב"ח במה שפי' דברי רשב"א שממנו מקור דין סעיף זה. ולפי פירושו הקשה על הרשב"א וחלק עליו. ע"ז כתב מ"א דלא כהב"ח. והוא דהרא"ש ס"ל כמו דהקפידה תורה לענין חציצה בשל יד מדכתיב והיה לאות על ידך ה"ה דאמרי' מסבר' אף שאינו מבואר כן להדיא בש"ס דגם בשל ראש הקפידה תורה. מדכתיב והיו לטוטפות בין עיניך והרשב"א ס"ל דבש"ר אין קפיד' והא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך הוא רק לסיים מקום הנחתו כנ"ל. וע"ז הקשה הב"ח דאמרינן סוף פרק הקומץ על ידך זו גובה שביד או אינו אלא על יד ממש אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש. מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד (פירש"י גובה שביד היינו קבורת שהוא בשר התופח. ועל יד ממש פירש"י על הכף) וכיון דקי"ל אין היקש למחצה כו' ה"נ הוקש של ראש לשל יד לענין חציצה כו' עכ"ל הב"ח. נראה דהב"ח הבין דגם רשב"א דרש טעמ' דקרא והיה לך לאות מטעם חציצה. אבל אין כן דעת מ"א אלא ס"ל דהרשב"א ס"ל דגם בש"י לא חיישינן לחציצה אפילו לגבי בית. והא דאסרינן להניח של יד על הבגד לא מטעם חציצה אלא מגזרת הכתוב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. דשל יד צ"ל מכוסה:

וכמ"ש מ"א ס"ס זה. וא"כ תו לא קשיא נילף של ראש משל יד דלמאי נילף אי דחציצה תפסל. הא בשל יד גופיה אין החציצה פוסלת ואי משום שיהיה גם של ראש מכוסה כמו בשל יד. ומה"ט לא יניח גם של ראש על הבגד. זה ליתא דאדרב' הא של ראש צ"ל מגולה. כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרש ר"א אלו תפילין שבראש כמ"ש ס"ס זה ולק"מ. וע"ז א"ש מ"ש מ"א ומה"ט נראה דמותר כו' ר"ל לפי שיטת מ"א דלהרשב"א אין איסור חציצה אפילו בשל יד אלא שצ"ל מכוסה. א"כ אם י"ל מכה ביד רשאי להניחן על הסרמטוט דלחציצה ל"ח. ואי דבעי ולא לאחרים לאות הא מכוסה ע"י בגד אחר דהיינו כתונת או מלבוש ואעפ"כ לא יברך וכמ"ש מ"א ס"ק ח'. והטעם ניהו דלרשב"א אין איסור חציצה. מ"מ להרא"ש ודאי דאיכ' איסור חציצה. והא דלא הניחו הכהנים. ר"ל דהכהנים לא היו מניחים תפלה של יד שהיה צריך ללבוש הכתונת על בשרו ממש ולא יהיה חציצה דכתיב ילבש על בשרו כדלעיל ולפ"ד מ"א דלרשב"א אין חציצה פוסלת בשל יד. א"כ ה"ל להניח תפלה של יד על הכתונת ולא יהי' חציצ' בין הכתונת לבשרו. ואי משום לך לאות כו' דשל יד צ"ל מכוסה:

הא אפשר לכרוך ד"א על גבי תפלה של יד שלא תהיה נראה. ע"ז תי' מ"א דלא היו רשאי' ללבוש בגד אחר ע"ג הכתונת ואין כוונתו דוקא על אותו בגד שיתן ע"ג תפלה של יד איכא איסור'. אלא אפי' תפלה ש"י גופה אסור להניח על גבי כתונת של בגדי כהונה וכ"כ הרב"י בשם הר"ן לענין מצנפת שהקש' לדעת רשב"א דבשל ראש אין בו משום חציצה ומותר להניח ע"ג בגד. א"כ למה הוצרך הש"ס לומר בכה"ג שערו היה נרא' בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפלה של ראש ת"ל הא הי' אפשר לכה"ג להניח התפל' על המצנפת ותירץ וז"ל ואפשר דהיינו משום דאסור לתת כלי אחר של מצוה על המצנפת עכ"ל. ואולי נקט מ"א בגד דתפילין שהם כלי מצוה כ' הר"ן דרך אפשר כמסתפק'. אבל בגד רשות שמניח ע"ג תפלה שתהי' מכוסה זה ודאי אסור להניח ע"ג בגדי כהונה:

(ז) (ס"ק ז) הכובע כו' גבי עטרה כו'. והוא דבמסכת ע"ז דף מ"ד ע"א אמרינן דהיו מניחים בית דוד עטרת מלכם (ששלל מעמון) על ראשם במקום תפילין. ופריך הש"ס והא בעי להניח תפילין. ואר"ש בר"י מקום יש בראש להניח שני תפילין והקש' רשב"א לשיטתיה הא היה א"ל להניח ע"ג העטרה. וע"ז תירץ רשב"א דל"מ כו' מקום שמוחו של תינוק רופס וע' בב"י וה"ה בכובע עבה:

(ח) (ס"ק ח) לא יברץ כו' של יד כדרך זה דהיינו על סמרטוט ובגד ע"ג תפילין שיהיה מכוסה כמ"ש מ"א בסק"ו:

דהא י"א דחציצה פוסלת והוא הרא"ש ועיין בסק"ו ועיין ס' כ"ו. לענין הברכה על תפלה האחרת שמניח בלי חציצה:

(י) (ס"ק י') שהיד כו' כיון שכותב גם בימינו ר"ל כיון דלדעה זו לא תליא כי אם בכתיבה ויד שכותב בה הוא נקראת ימין אע"ג שעושה כל מלאכתו בידו האחרת. וכיון שכותב גם בימינו יש לו דין שולט בשתי ידיו דמניח בשמאל כל אדם:

והב"ח חולק כו' דבגמר' איכא ב' דרשות. דידכה ר"ל יד שמאל ר"א דרש ידכה יד כהה וא"כ העיקר תליא ביד שעוש' כל מלאכתו נקרא ימין וכוותיה פסק י"א הראשון שהובא בש"ע. וא"כ למ"ד דדריש לה מדכתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשיר' בימין ממילא צריך להניח בשמאל כי היכי שיוכל לקשור בימין. וכותיה פסק י"א האחרון שהובא בש"ע דהעיקר תלוי ביד שכותב בה והב"ח ס"ל די"א אחרון ס"ל לבטל שם ימין מימין כל אדם ולקרותה שמאל בעינן דוק' תרתי לריעותא שיעשה כל מלאכתו בשמאל כל אדם וגם יכתוב בשמאל כל אדם. ועי"ז מניח בימין כל אדם דאז ימין הוא יד כהה:

וגם מקיים וקשרתם וכתבתם דהא כותב בשמאל:

אבל בחדא לריעותא מניח בשמאל כל אדם. ולפ"ז בדין האחרון שכ' בש"ע שכותב בשמאל וכל מעשיו עושה בימין:

גם י"א האחרון מודה דמניח בשמאל. כיון דליכא רק חדא לריעות' בשל ימין שאינו כותב בה. ולא פליג כ"א בדין ראשון שכותב בימין וכל מעשיו עושה בשמאל דלי"א ראשון דלא תלה אלא ביד כהה לבד מניח בשל ימין כ"א ולי"א אחרון גם הוא בשמאל כ"א כיון דליכא רק חדא לריעותא בימין שהיא כהה. אבל וקשרתם וכתבתם יש לקיים בימין ע"ש:

מיהו כו' אח"כ הרגיל כו' דבזה יש לסמוך על הב"ח דהא בלא"ה יש דיעות במרדכי דלא מיקרי איטר כמ"ש מ"א סק"ט. וניהו דלא קיי"ל הכי מדסתם רמ"א בש"ע משמע דס"ל כמ"ש בד"מ בשם המרדכי דגם כה"ג מיקרי איטר מכל מקום אם הרגיל א"ע לכתוב בשמאל כו' בצירוף סברת הב"ח י"ל דיניח בשמאל כ"א:

(יא) (ס"ק י"א) מכה כו' וש"מ דאם המכוה גדולה ל"ד מכוה ה"ה מכה אלא נקט אורחא דמילת' דדרך מכוה להתפשט יותר ממכה:

עסי' ל"ח דמצטער פטור:

(יב) (ס"ק יב) ג' כריכות כו' וא' בפרק העליון. וט"ז כ' בשם כוונת האר"י והג' על פ' האמצעי ע"ש וכתבו האחרונים שאין לכרוך על האצבע עד אחר שהניח תפלה של ראש וכן כשחולץ יסיר תחלה הכריכות מהאצבע ואח"כ יחלוץ של ראש:

(יד) (ס"ק יד) התיתורא כו' ומ"מ בשעת הנחה יניח הרצועה עליה כו' והיינו לדעת הרב"י לעיל סי' כ"ה סי"א דס"ל דצריך להניח של ראש קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע א"כ יש לחוש בעוד שמניח של ראש תזוז של יד ממקומה ויותר ההידוק. ועיין שם סעיף י"ב וי"ג לענין הברכ' לכן טוב בשעת הנחה להניח הרצועה על התיתורא שלא תזוז אבל לפמ"ש מ"א סי' כ"ה סקי"ח בשם האר"י שגם הכריכה על הזרוע יהיה קודם הנחה של ראש. גם בשעת הנחת של יד לא יניח הרצועה על התיתורא כי אין בו צורך ולכן אסור כמו שכתב הט"ז סק"ט דהתיתור' יותר קדוש מן הרצוע' ואסור מה"ט להניח עליה הרצועה:

(טו) (ס"ק טו) בעורף הוא נגד הפנים כו' בחולין דף י"ט ע"ב יליף לה מדכתיב כי פנו אלי עורף ולא פנים. מכלל דעורף הוא נגד הפנים אבל למטה מסוף הגלגולת הוא נגד הצואר ולא נגד הפנים. ולכן צריך ליזהר שתהי' הרצוע' המקפת את הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו. ולא יהי' היקף הרצוע' גדול מהיקף הראש. דאז איכא תרתי לריעותא חדא דצריכים הידוק ממש דבעינן וקשרתם לאות וכו' וההידוק היא הקשיר' שנית דאם הם רפויים סביב היקף ראשו או יפול הקציצה לפניו על מצחו או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו ולא יהיו במקומן הראוי להם:

(טז) (ס"ק טז) כעין כו' רק על השחור. ר"ל שיהי' השחור של הרצועה לצד חוץ. וכמ"ש פה סעיף י"א. וא"כ אין ראיה לעשיית הקשר שלא יהי' כעין ב' דלתי"ן:

וכ"מ שם בגמר' דאמרינן שם ר"י ס"ל המוצא בשבת תפילין חדשים שיש בהם רצועות אבל עדיין אינן מקושרים אסור להכניסן מר"ה לרה"י כיון דא"א ללבשן דרך מלבוש. ופריך ויעשה עניבה וילבשן. אמר אביי ר"י לטעמיה דס"ל עניבה הוי קשירה ואסור לעשותו בשבת. ופריך טעמא דעניבה הוי קשירה. הא לאו הכי הוי מענב להו ומכניסן והאר"י בריה דר"ש ב"ש משמיה דרב קשר של תפילין הל"מ וא"ר נחמן ונוייהן לבר ע"כ דברי הש"ס וא"א דונוייהן לבר קאי על צד שחור שברצועות אינו ענין כלל לקושי' הש"ס ולאיזה צורך הביאו המקשן בשלמ' אי קאי על הקשר אע"ג דמ"מ אין בו צורך לקושייתו אעפ"כ הביאו אגב גרר' וסיים כל דין ענין הקשר משא"כ אי קאי על השחור שברצועה דאין לו שייכות לא להקושי' ולא להדין:

(יז) (ס"ק יז) ולא יתהפכו כו'. ומשמע דלא קפדי' אלא מה שמקיף כו' כ"ה בטור להדיא וז"ל וגם הרצועה שסובבת סביב ראשו צריך לזהר שלא יתהפכו כו' עכ"ל וא"כ ממילא לדידן דגם בש"י צ"ל ג"כ אין עיקר הזהירות כ"א מה שמסבב הזרוע במקום ההידוק וכן ג' כריכות שעל האצבע. אבל ז' כריכות שסביב הזרוע אין בו קפידא כ"כ לענ"ד:

קודם שכ' ישלשל. דאל"כ ה"ל ככתוב תחל' ישלשל כו' ואח"ז ה"ל לכתוב צריך שיהיה השחור כו' ולא יתהפכו כו' דאז הוי משמע דגם מה שמשלשל צריך ליזהר שלא יתהפך:

(יט) (ס"ק י"ט) אם פיחת כו' משמע דעכ"פ כו' דהא לא הקל אלא פיחת מהשיעור אבל עכ"פ צריכים שיעור מה:

(כ) (ס"ק כ) אין ד"א כו' עמ"ש סי' ל"ב סמ"א. ע"ש במ"א סקנ"ה:

כיון שיש תפילין בראשו דאין דרך עבדים כנענים להניח תפילין. עיין ברש"י ותוס' כתובות דף צ"ז ע"א:

(כא) (ס"ק כ"א) אם הם כו' משום לך לאות כו'. וז"ל רש"י במנחות דף ל"ד ע"ב אהא דאמרי' שם דכה"ג שבגדיו קרועים במקום תפל' של יד שרי. והא דכתיב והיה לך לאות כו' במקום לך לאות אתמר כ' רש"י וז"ל מקום שרוב ב"א אינו נראה לאחרים דהיינו קבורת ולעולם אם נקרע שרי עכ"ל מ"מ ילפי' גם מהאי קרא שאסור להניחו על הבגדים וכמ"ש הרא"ש בהלכות תפילין מדאסרינן לכהן להניח תפילין של יד דכ' ילבש על בשרו שלא יהיה דבר חוצץ בין בגדי כהונה לבשרו. ואכתי ה"מ להניח של יד על הכתונת אלא ודאי דצריך להניחו תחת הבגדים עכת"ד הרא"ש אך לפמ"ש לעיל בס"ק ו' בשם הר"ן דאין רשאי להניח תפל' של ראש על המצנפת ה"ה דאינו רשאי להניח של יד על הכתונת א"כ מזה אין ראיה דצריך להניח של יד תחת הבגדים. ומ"מ הדין דין אמת גם להר"ן וס"ל דמשמעות הכתוב כך הוא והיה לך לאות ולא לאחרים לאות דהיינו במקום שדרכו להיות מכוס' בבגדים ועי"ז אינו לאחרים לאות ומ"מ אי נקרעו הבגדים ל"ל בה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.