אליה רבה/אורח חיים/כז

אליה רבה ‏ אורח חיים כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] שמאל וכו'. דכתיב ידכה בה' פירוש יד כהה דהיינו שמאל שתש כחה. ומה שכתב ויטה וכו'. עיין בתשובת בית יעקב סימן ע"א:

ב

[ב] לא בחצי עצם וכו'. כתב בספר בדק הבית לבית יוסף שאין לסמוך על זה להכשיר להניח בו תפילין בכל חצי הזרוע, כי אם במקום התופח, עד כאן. כתב מלבושי יום טוב לא ידעתי למה השמיט הלבוש דברי רבו רמ"א שכתב גידם שאין לו יד רק זרוע יניחנה בלא ברכה. וטעמא דהתוספות כתבו דחייב, ובאור זרוע כתב דפטור, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דסבירא ליה ללבוש כמו שכתב הב"ח דדוקא בנחתך למעלה מקיבורת פוטר אור זרוע, אבל למטה מקיבורת כיון דנשאר לו זרוע חייב לדברי הכל ומברך. והא דלא כתב הלבוש ומפרש הכי נראה דסמך אמה שכתב בסימן כ"ו סעיף [א'] וסימן כ"ז [סעיף א'] באין יכול להניח של יד כגון שיש לו מכה בזרוע דמניח של ראש לחוד, דמה שכתב בנחתך הזרוע דאין מניחין של יד כלל, וממילא כשנשתייר מקיבורת ולמעלה דאז יכול להניח של יד דחייב להניח ולברך, דלא כרמ"א. וכן פסקו הב"ח ונחלת צבי, וכן מצאתי ראיה במרדכי קטן שכתב זה לשונו ותנא קמא יד בעינן לאפוקי גידם שאין לו יד כלל או זרוע שפטור, עד כאן לשונו. ונראה פירושו יד כלל רצה לומר כל היד עם הזרוע עד למעלה. ומה שכתב או זרוע רצה לומר עד חצי עצם שהוא שיעור הנחת תפילין משמע דיד בלא זרוע לכולי עלמא חייב וכן עיקר. שוב ראיתי במגן אברהם שכתב דבספר יראים ומרדכי ישן משמע דאף שנשאר קיבורת פטור, עד כאן. ולפי זה תימא על מרדכי קטן שסותר למרדכי ועיין בסימן תרנ"א סעיף ד' בשאין לו יד נוטל לולב בזרוע צריך לחלק, ועיין בתשובת חות יאיר סימן קס"ז:

ג

[ג] לצד הלב וכו'. כתב בתשובת נחלת צבי סימן מ"א שאלה איטור יד שרצה להניח תפילין של אינו איטור שצריך להסיר הרצועה להוציא הרצועה לחוץ מהמעברתא ולהשימה בצד שני אי מותר לברך עליהם אף שיו"ד מהופכות בכנגד הלב או אם צריך לתקן היו"ד תחילה. תשובה נראה לי דאין להקפיד וראיה מתרומת הדשן סימן מ"ט בני רייניס וכו' דאם נזקקן בכך היה אסור בלאו הכי שהפרשיות נגללין כנגד הלב ואם איטר מניחן ביד ימין אם כן תחילת גלילת הפרשת הוא לצד חוץ, ומימי לא שמעתי מי שהקפיד על כך אלא שסומכין על תרומת הדשן מכל שכן מיו"ד עד כאן דבריו בקצרה. ותמיהני הא קיימא לן בסימן ל"ב סעיף מ"ו ומ"ז דראש הפרשה צריך שיהא מונח לצד ימין הקורא ולא לצד הלב, אם כן אין חילוק בין מניחין על ימין או על שמאל דמכל מקום הוא בימין הקורא העומד נגדו, ואם כן לכך לא שמע מי שהקפיד בכך. ועוד מנלן דילמא ביו"ד קפידא יותר מהתחלת פרשה. ועוד דלדבריו דאין להקפיד בנגד הלב אם כן אפשר דאין צריך להוציא הרצועה כלל. גם עכשיו שמוציאה וישימה בצד שני הוא באמת נגד הלב רק היו"ד בא למעלה מקשר. מיהו משמע בתרומת הדשן שם בשאלה דבני רייניס שמניחין תפילין של יד בקציצה לצד היד אם רוצים להניח התפילין ממקומות שנוהגין להניח קציצה לצד כתף ומעברתא לצד היד צריך לתקן הקשר ולא מהני כשמוציא הרצועה ומשימה בצד אחר, אם כן גם בדין זה לא מהני ודוחק לחלק, לכן נראה שיש ליזהר:

ד

[ד] אין להקפיד וכו'. מיהו מקפידין במה ששייך לקשירה בין של יד בין ראש לבוש. וכתב הט"ז דנכון הוא. כתב מגן אברהם בכינה מתה ועפר הוי חציצה:

ה

[ה] הכובע הדק וכו'. והב"ח אוסר בשעת קריאת שמע ותפילה אלא יהא בלא חציצה כלל. בספר מקור חיים כתב טוב להורות לבני ישראל להבטיח אותם אל יחושו לענין זה, כי מי שמניח תפילין בכוונה נכונה בלי ספק לא יאונה לצדיק וכו' עד כאן. ובשל יד משמע בב"ח וט"ז דלכולי עלמא אסור, אבל במטה משה מתיר להניח על סמרטוטין:

ו

[ו] ויש אומרים שהיד שכותב וכו'. דכתיב וקשרתם וכתבתם קשירה דומיא דכתיבה בימין משמע דאפילו עושה כל מלאכתו בימין אלא שכותב בשמאל מניח בימין. אבל הב"ח ועולת תמיד השיגו בזה דלכולי עלמא מניח בשמאל שאין הכתיבה מחשב לשמאל כל כך, דהא כתיב נמי ידכה יד כהה, עיין שם באריכות. ומגן אברהם עשה פשרה מסברא דאם לא נולד, רק אחר כך הרגיל עצמו לכתוב בשמאל יש לסמוך על הב"ח. ולי נראה עיקר כשולחן ערוך, דסבירא ליה דיש אומרים אלו לא סבירא ליה כלל לימוד דידכה יד כהה, אלא למדו הא דמניחין בשמאל מקשרתם וכתבתם לבד וכן במשמע במנחות דף ל"ו ע"א ופירוש רש"י לשם. ואולי דסבירא ליה דידכה מרבה גידם, ואף על פי דבמרדכי משמע דאף מאן דדריש סבירא ליה נמי ידכה יד כהה, אלא דסבירא ליה דגידם נמי מיקרי יד כהה מכל מקום משמעות הש"ס אינו כן, וכן מבואר מפירוש רש"י שם, וממרדכי גופיה בסוף דבריו עיין שם ודו"ק. ועוד נראה לי דלמד השולחן ערוך כך מדברי הר"ר יחיאל בהגהת סמ"ק שהביא בבית יוסף זה לשונו אדם שהוא איטר יד ימינו ירגיל עצמו לכתוב גם בימין, ואז יניח בשמאל עצמו דעיקר תלוי בכתיבה, עד כאן. דמשמע אף שעושה כל מעשיו בשמאל וכותב בשמאל אפילו הכי מניח בשמאל דעלמא כיון שכותב גם בימין, אף דנוכל לקיים בהנחת ימין וקשרתם וכתבתם כיון שכותב גם בשמאל וגם יקיים ידכה יד כהה דהא כל מעשיו בשמאל, אלא ודאי כל שאר מעשיו לא מעלה ולא מוריד, וכן מוכח לי עוד מדברי מרדכי הלכות תפילין בשאלת הר"ר אלחנן את הרבינו פרץ במי שאיטר לענין כתיבה לבד עיין שם, וכן מבואר יותר במרדכי קטן על קלף, ואין להאריך. וכן נראה לי מוכח מדברי אגור סימן מ' שכתב דוקא כשהוא כותב בשמאל, אבל כותב בימין וכו' עד כאן לשונו, אלמא דהכל בכתיבה תליא. מיהו אדם שאין יכול לכתוב נראה שיניח בימין כשעושה כל מעשיו בשמאל:

ז

[ז] במקום וכו'. דהיינו בגובה הבשר יניח למטה ממנו סמוך לקובדו לבוש, משמע דמפרש הש"ס דקאמר יש מקום בראש ויד להניח שני תפילין, היינו להניח זה על זה, ולא זה אצל זה, וכן כתב הבית יוסף בלי שום חולק. ובאמת שכן משמע מהרא"ש ומרדכי, וכן מבואר בתוס' עירובין דף צ"ה ד"ה מקום וכו' וספר התרומות סימן רי"א עיין שם, אך צריך עיון מפרק כל הצלמים דקאמר מקום יש בראש להניח שני תפילין, פירוש רש"י מקום תפילין חריץ שבראשו למעלה מן הפדחת מקום שמוחו של תינוק רופס. להניח שני תפילין, כי רוחב החריץ מקום כרך שתי רצועות, והיא היתה נחה בחצי רחבו. עד כאן לשונו. הרי מבואר מדברי רש"י אלו דזה אצל זה קאמר, ועוד דדוחק לפרש הש"ס דמיירי בזה על זה דהא שרביט היה בכתר מדופן לדופן ונכנס בחריץ שבראשו כדפירש רש"י בסנהדרין דף כ"א, אם לא שנאמר שהניח התפילין למטה מהכתר והכתר והחריץ לא היה עד מצחו. ונראה דזה באמת קשיא לתוס' שם שכתבו זה לשונו במקום תפילין ולא הלמתו פירושו לפי ששם אין הראש עגול והיא היתה עגולה ממש, עד כאן. ולכאורה קשה מאי קשיא להו, אלא כיוונו למה שכתבתי, ולכן פירשו פירוש אחר ופליגו על רש"י שפירש שהיה לו חריץ להראש ושרביט לכתר. גם לכאורה תימא מה שכתב רש"י מקום כרך שתי רצועות, הא קאי על מקום הקציצה כמבואר בתוס' וכל הפוסקים. ושמעתי מי שדקדק מזה דמותר להניח רצועות של ראש למעלה על הראש בשוה לפניו ולאחריו תחת הכובע, ואם כן הרצועות עצמן הן בתוך החריץ, ולא בעינן להקיף ברצועות את הראש כמו שאנו נוהגין. ולא נהירא דאכתי קשה הא מיירי ממקום הקציצה כדמשמע מפירוש רש"י גופיה שכתב מקום שמוחו של תינוק וכו'. ולעניות דעתי יש טעות סופר בדברי רש"י וצריך לומר בתים במקום רצועות, ועוד אני אומר שהעושה כן לא יצא ידי מצות תפילין דהא כתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך. ומשמע ודאי וקשרתם קאי נמי אשל ראש וזה הוא ההיקף וההידוק סביב הראש כמבואר בסעיף י', ואם מניחו למעלה על הראש לאו הידוק וקשירה הוא. וכן מבואר בטור ושולחן ערוך סימן זה שכתב זה לשונו הרצועה שסובבת סביב ראשו וכו', ועוד ראיה מסוף סימן ל"ג דאם נפסקה הרצועה מה שמקיף ממנה הראש או הזרוע אין להם תקנה, הרי דצריך לומר ראש ויד שווין הן בזה, וכן כתב בית יוסף שם להדיא בשם הרא"ש ותשובת גאון דעל היד ועל הראש נאמר קשירה. וכן מוכח ממה שכתב בית יוסף בסימן זה בשם תוס' סוף פרק הקומץ דמברך עד שעת קשירה היינו הידוק שמהדקו ומצמצמו בראשו. ועיין מה שכתבתי לקמן סימן כ"ח:

ח

[ח] שלושה כריכות וכו'. כתב הט"ז בשם כוונת האר"י זה לשונו שנים מהם יהיו על פרק התחתון של אצבע והשלישי על גביהן בפרק האמצעי, עד כאן. וראיתי בספר מקור חיים דף ע"ג שכתב זה לשונו האר"י ז"ל היה קושר למעלה ומשים כריכה באמצע דהיינו שלושה ואחר כך כורך סביב הזרוע שבעה כריכות ומניח תפילה של ראש וחוזר וכורך על הזרוע שני כריכות הרי תשעה כריכות שלוש של שלוש, ואחר כך כורך על אצבע האמצעית שלוש כריכות, ראשונה בפרק האמצעי ושני כריכות אחרים בפרק אחרון עד כאן לשונו. וכן בספר דברי חכמים כתב בשם כתבי האר"י דיכרוך הרצועה על הקיבורת שלושה כריכות כעין ש', עד כאן. ומי שנוהג בחסידות ינהוג ככל הדברים הנזכרים לעיל. ומכל מקום מבואר בראשית חכמה דאסור לכולי עלמא לכרוך הכריכות סביב אצבע קודם שהניח של ראש, וכן צריך לעשות כריכות האצבע בעמידה. אך זה צריך עיון דלמקור חיים משמע דראשונה דוקא יהא בפרק האמצעי ובדברי ט"ז הנזכר לעיל משמע דכריכות שלישית הוא בפרק אמצעי:

ט

[ט] ואין לכרוך וכו'. וטעמא לא ידענא ואפשר משום דאין ברצועה קדושה כל כך כמו בתיתורא לכך לא יניח עליו בשעת מצותה, אי נמי דהוה ליה כשתי קשירות והוה ליה בל תוסיף, לבוש, ובאליהו זוטא כתבתי דאישתמיטתיה דברי מהרי"ל שכתב הטעם דדמי לקציצה של ראש שאין מהדקין על התיתורא של ראש כלל, אלא היא תלויה ברצועה שבתוך המעברתא, כך גם הקציצה של יד תהיה תלויה ברצועה ולא יהדק עליה, כן כתב לחם חמודות (דף צ"ג), מיהו אפשר דהלבוש עיקר טעמא קאמר אפילו לשל ראש. וראיתי בשיירי כנסת הגדולה שהשיג על מהרי"ל דבשל ראש כתיב והיו לטוטפות בין עיניך, ובשל יד כתיב וקשרתם, עד כאן. ותמיהני דהך וקשרתם ודאי קאי נמי אשל ראש כאשר בררתי בסעיף ז', ועוד מצאתי במגדל דוד שכתב טעמא דמהרי"ל ז"ל משום שכבר דרשו חז"ל והיו לטוטפות שיהא הוויה אחת לשתיהן עד כאן לשונו. אבל צריך עיון לפי זה בסימן כ"ח סעיף ב' וסעיף ה'. כתב בשל"ה (דף קי"ב) דהנוהגים שלא לכרוך על הזרוע קודם שמניחין של ראש ישימו הרצועה של יד על התיתורא עד אחר הנחת של ראש כדי שלא תזוז ממקומה ויצטרך לחזור ולברך, עד כאן. ולטעם שכתב הלבוש נראה דגם זה אסור, הלכך נראה נמי דיכרוך תיכף סביב הזרוע, כמו שכתבתי לעיל סימן כ"ה סעיף י"א:

י

[י] מהתחלת עיקרי שער וכו'. כתב הט"ז ורבים נכשלים באיסור זה וטועים שקצה עליון של תפילין מתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא, דקצה התחתון צריך להתחיל בעיקרי השער, עד כאן. ונראה דמה שכתב דקצה התחתון היינו מתיתורא, ובתשובת בית יעקב סימן קל"א השיג עליו לחינם:

יא

[יא] בעורף וכו'. שכנגד הפנים ולא כל כך למטה שכנגד הגרון כן כתב נימוקי יוסף ושיירי כנסת הגדולה כתב כשמניח הקשר למטה מצמיחת השער על הצואר מברך ברכה לבטלה, עד כאן. ונראה בזה נמי צריך להתחיל קצה התחתון בצמיחות שערות, וכתב הרמב"ם שהוא סוף הגולגולת:

יב

[יב] שנראה כעין דל"ת וכו'. כתב מלבושי יום טוב לפי ששתי הרצועות היוצאים מתוך הקשר למטה אותה היוצאת לצד שמאל המניח נמשכת לרוחב וכמו גג הדל"ת, והיוצאת לצד ימין המניח נמשכת באורך למטה וכמו רגל בדל"ת, עד כאן. וכתב מהרי"ל יזהר לעשות הקשר כעין זה וד' להיות נמשך הרגל לצד ימין מהעומד אחוריו אחר שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין כאשר אמר וראית את אחורי מסתמא הראוהו לקרוא בכתיבתה ולא למשים הרגל לצד שמאל כזה:

יג

[יג] ולא יתהפכו וכו'. כתב הרא"ש תשובת גאון מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש מחויב למיתב בתענית דפושע הוא וצריך תענית. אבל לחייבו ארבעים תעניות כרב הונא לא דמרוב חסידותיה הוא דעביד, עד כאן. וכתב מעדני מלך (דף צ"ג) מאן דאפיך נראה לי שבכוונה ורצון היפך אותה וכדמסיק דפושע הוא. ולהכי לא קאמר דאיתהפיכא ליה כלישנא דש"ס, עד כאן לשונו. וכתב שיירי כנסת הגדולה קשה לי כיון שבש"ס גרסינן איתהפיכא ליה מנא ליה דדוקא בהיפוך בכוונה, עד כאן. ונראה לי דסבירא ליה מסברא כיון דבשוגג הוא פטור ורב הונא דעביד הכי אפילו בשוגג, היינו מחסידותיה הוא דעביד, אלא דלמדינן מיניה דבמזיד חייב מיהא בתענית, ומכל מקום ארבעים תעניות לא צריך, דשאני רב הונא דהיה חסיד גדול, לזה דקדק הרא"ש וכתב מרוב חסידותיה הוא דעביד, וקל להבין, וכן משמע בדברי הרא"ש שם שהביא קודם זה. שוב ראיתי בספר אדם וחוה (דף ק"ע) זה לשונו כתב בתשובת הגאונים דמי שנתהפכה לו הרצועה כשמניח תפילין ולא תקנה בין של ראש בין של יד חייב לישב בתענית דפושע הוא, עד כאן. הרי דמביא לשון התשובה הנזכר לעיל שנתהפכה פירוש בשוגג, והא דכתיב דפושע הוא נראה משום דהיה לו לתקן, וכן יש לפרש דברי הש"ס הנזכר לעיל. ואפשר לפרש דברי רבינו ירוחם דאף שלא נודע לו שנתהפך מכל מקום מיקרי פושע דשגגת כזה עולה זדון, דהיה לו להשמר ולראות אם נתהפך, וצריך עיון. כתב בית יוסף דמהר"י אבוהב דייק מרמב"ם דלא קפדינן אלא שלא תתהפך בשעת הנחה, אבל אם הניחה כתקנה ואחר כך נתהפכה אינו נקרא פושע, עד כאן, ונראה לי שאינו דקדוק עד כאן לשון בית יוסף. ולכן סתם בשולחן ערוך ולבוש דמשמע דאף אחר שהניחה כתיקנה מיקרי פושע, אבל מצאתי בגליון מרדכי קטן על קלף זה לשונו יתיב בתעניתא משום דהוי ברכה לבטלה, עד כאן לשונו. ואם כן כשהניחה כתקנה אף שנתהפכה אחר כך לא הוי ברכה לבטלה, וכן מלשון רבינו ירוחם הנזכר לעיל משמע כן. וגדולה מזו משמע מיניה דאף כשנתהפך בשעת הנחה אם תיקנה אחר כך לא מיקרי פושע. ונראה לי דוקא כשלא דיבר בין הברכה בין התקנה, דאם לא כן מכל מקום הוי ברכה לבטלה. כתב לחם חמודות ומלבושי יום טוב דוקא ברצועות שמסבב הראש וברצועה של סיבוב הראשון שמהדק הקציצה בזרוע:

יד

[יד] עד הטבור וכו'. פירוש של ימין ושל שמאל עד החזה ויש אומרים של ימין עד המילה ושמאל עד הטבור ולקבלה כולי עלמא צריך שימין ארוך משמאל לבוש:

טו

[טו] משיעור אורך וכו'. כתב עולת תמיד אפילו משל יד אם פיחת משיעור הנאמר למעלה. ובש"ס מסקינן שיעורא עד אצבע צרדא, ופליגו רש"י ותוס' אי קאי אשל ראש או אשל יד, ועל כל פנים בחדא מינייהו שיעורא לפסול, ואם כן תימא למה פסק השולחן ערוך סתמא להכשיר. ונראה לי דאם חסר משל יד שיעור הנאמר למעלה וליכא תפילין אחרים יניחם בלא ברכה, עד כאן דבריו. ולעניות דעתי לתרץ דסמך השולחן ערוך על מה שכתב בבית יוסף בשם המרדכי דכדאי רש"י לסמוך עליו. ואם כן כדי שיוכל לפשוט מאצבע עד אמה סגי, ומסתמא נשתייר כשיעור זה ולהכי סתם בשולחן ערוך. ונראה דהוא הדין בשל יד, וכן משמע מרדכי שם דכתב זה לשונו מיהו לפי זה אף בשל ראש איירי, עד כאן. משמע דהוא הדין בשל יד שכשר בזה, וכן בתוס' דף ל"ה משמע לחד פירושא דסגי בשל יד בהכי, ובספר יראים (דף ח') מצאתי זה לשונו עד אצבע צרדה פירוש ב' טפחים חוץ לקשר שאחרי ראשו, וב' טפחים שבזרוע, ועל כרחך מבואר דקאי אתרווייהו:

טז

[טז] גלוין וכו'. דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך:

יז

[יז] אין להקפיד וכו'. אבל הלבוש כתב שיהיו מכוסין דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות. וכתב מלבושי יום טוב נימוקו עם רמ"א דבפרק הקומץ קאמר. רב אשי הוי יתיב קמיה דאמימר הוה נקרע חילוקו כדי שלא תדחק המכה וקא חזיין תפילין, אמר ליה לא סבר מר לך לאות ולא לאחרים אמר במקום לך לאות איתמר, וכתבוה הרי"ף והרא"ש, עד כאן. מיהו הב"ח פסק כלבוש, וכן יש לומר עיקר כי מצאתי בספר התרומות סימן רי"א שהביא ש"ס הנזכר לעיל וכתב עלה זה לשונו משמע דטוב לכסותן כיון שהכתוב הקפיד להניחן במקום לך לאות, עד כאן. ורב אשי שהיה מגלה נראה לי משום דהיה לו מכה היה רשאי לעשות כן. ואני תמה על רמ"א שכתב דבריו בשם המרדכי, דהא במרדכי שהביא בית יוסף בשם שימושא רבה משמע דאף של ראש צריך לכסות, ומכל שכן של יד, וכן כתב במרדכי קטן להדיא, ואף דלא קיימא לן כוותיה היינו בשל ראש, אבל בשל יד ודאי צריך לכסות. כתב במרדכי שטוב שגם הקשר יהא נראה כדכתיב וראית את אחורי מלמד שהראהו קשר של תפילין, ועתה חיישינן ליוהרא ומכסין אותן, אף על פי שאינו נכון:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.