מראי מקומות/אורח חיים/כז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png כז

אם מניחים תפילין של יד בין הכתף למרפק או בין כף היד למרפק

הב"י בסעיף א, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דהיראים בסי' שצט אות ח, כתב דמניחים בין הכתף למרפק.

אם צריך שלא יהא חציצה בין התפילין של ראש לגוף

הב"י בסעיף ד, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות נז, כתב דצריך שלא יהא חציצה.

מה היא אצבע צרדא שנאמרה גבי אורך רצועת תפילין של יד

הטוש"ע בסעיף ח, כתבו דהיא אצבע אמצעית, וכן הביא הב"י מהרמב"ם והערוך ועוד ראשונים, ולא הביא חולק, ויש להוסיף דכ"כ נמי בה"ג בהל' תפילין בעמוד רסט, וכ"כ תוס' במנחות לה:, וכן הביאו מהפייט ר"א קליר, וכן הביאו בשם הערוך מהתוספתא, וכ"כ רב צמח גאון בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנג, אמנם רש"י במנחות לה: ד"ה פשוט, כתב דהיינו אצבע הסמוכה לגודל, וכ"כ ר"ח ביומא כ. ד"ה פי' צרדא, וכ"כ רבינו יהונתן על הרי"ף בעמוד כג ד"ה צרדא, ולפי רוב הראשונים דהיא אצבע אמצעית, מאי דאמרי' ביומא יט:, דאצבע צרדא היינו צרתה דדא מה היא גודל, לא הוי כפירש"י דפירש שהיא צרה של האגודל בזה שהיא סמוכה לה תמיד, אלא הצרה של האגודל היינו שהיא צרתה בזה שמחברים אותה אל האגודל בכח בשעת השמעת הקול והוי כעין מלחמה בין האגודל לאצבע האמצעית ולכך קרי לה צרת האגודל, והכי נקטינן דהיא אצבע אמצעית, כהתוספתא ובה"ג והקליר וכל הנך.

עד היכן באצבע צרידה צריך שתגיע רצועה של יד

הב"י בסעיף ח, הביא שיש בזה מחלוקת אמוראים, והראשונים תופסים כמ"ד שצריך שיגיע עד האצבע צרידה כשהיא פשוטה ויכרוך עליה ג' פעמים, ויש להעיר דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קנג, פסק רב צמח גאון כמ"ד דסגי שתגיע הרצועה עד אצבע צרידה כשהיא כפופה על פיסת היד.

אורך רצועות של יד ושל ראש

הב"י בסעיף ח והטור והב"י בסעיף י-יא, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות יז, כתב דמחוץ לקשר של ראש ושל יד צריך ב' טפחים, והב"י כתב דסמ"ק כתב כדברי הטור, ע"כ, וזה אינו מדויק דסמ"ק לא הביא את ב' השיטות אלא רק דבצד ימין עד הטבור ושמאל עד החזה.

היכן הוא המקום שמוחו של תינוק רופס בו דשרי להניח בו תפילין של ראש

הב"י בסעיף ט, דן בזה, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קנ אות יז, כתב דהוא ממקום שמתחיל להשעיר במצח עד חצי שיפוע הראש.

שהקשר של ראש צריך להיות למעלה בגובה הראש ולא בצוואר

כ"כ הטוש"ע בסעיף י-יא, וכן הביא הב"י מהש"ס והרמב"ם ורש"י, ויש להוסיף דכ"כ סמ"ק במצוה קנ אות לב, דצריך שיהיה למעלה כנגד הפנים.

אם הקשר של תפילין של ראש צריך שיהיה מכוון באמצע או צריך שיטה לצד הפנים

הב"י בסעיף י-יא בד"ה ושיהא מול, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות כד, כתב שצריך שיטה קצת לצד הפנים.

אם צריך שיהיו תפילין של ראש באמצע כנגד בין העינים

הב"י בריש סעיף י-יא, הביא מהרמב"ם שצריך שיהיו באמצע כנגד בין העינים, ויש להעיר דכ"כ היראים בסי' שצט אות ט, שמקום תפילין מכוון כנגד בין העינים.

אם הא דאמרי' ונוייהם לבר היינו הרצועות או הד' של הקשר

הב"י בסעיף י-יא בד"ה וצריך שיהא נויו, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דהיראים בסי' שצט אות יט, פירש דקאי על הצד החלק של הרצועות, ע"כ, ומבואר דהוא מפרש דקאי על הרצועות, וסמ"ק במצוה קנ אות כז, פירש דאתרוויהו קאי.

מי שנתהפכה לו רצועה האם צריך להתענות

הב"י בסעיף י-יא בד"ה וצריך, הביא דהרא"ש הביא בזה ב' תשובות של הגאונים ובתשובה השניה כתוב דצריך להתענות, ויש להעיר דתשובה זו מובאת בתשובות הגאונים שערי תשובה בסוף סי' קנג.

שיעור רוחב הרצועה

הב"י בסעיף י-יא בד"ה ובשיעור רוחב, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבה"ג בהל' תפילין בעמוד רע, כתב כשיעור אורך שעורה, וכ"כ היראים בסי' שצט אות יח, וכתב דזה לא הוזכר בתלמוד אבל כך הוא קבלה, ע"כ, וציינו דהכי איתא בתנחומא פרשת בא, וסמ"ק במצוה קנ אות כה, כתב פחות מכשעורה ויותר מחטה.

אם צריך לקשור תפילין בכל יום

הב"י בסוף הסימן, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דמהיראים בסי' שצט אות סז, מבואר דאין צריך, וכן מבואר מדברי סמ"ק במצוה קנ אות לד, וכן מבואר מדברי רש"י בעירובין צז. בריש העמוד.

אם צריך לכסות תפילין של יד בבגדו

המשנ"ב בסעיף יא בס"ק מז, כתב בשם כמה אחרונים דלכתחילה טוב לכסות את התפילין של יד, ע"כ, והב"י בסוף הסימן הביא כן מכמה גאונים, ומאידך הדרכ"מ שם כתב בשם סמ"ג וסמ"ק והמרדכי דיכול להניח מגולה או מכוסה ואין קפידא בדבר, ע"כ, ואמנם קשה על הגאונים שאמרו לכסות דהא במנחות לז:, מבואר דאמימר לא קפיד בזה וא"כ מה לנו להחמיר יותר ממנו, דהא אמרי' התם דמוקמי' קרא דלך לאות ולא לאחרים רק לגבי מקום תפילין ולא לגבי הכיסוי, וליכא למימר דמ"מ לכתחילה בעי אף לכסות ורק אם נקרע בדרך מקרה שרי, דאם דרשי' לקרא אף לגבי לכסות א"כ אף אם נקרע ליתסר ככל דיני התורה שאף כשקשה לקיימם אינם מותרים, וצ"ע.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף