כף החיים/אורח חיים/כז

כף החיים ‏ אורח חיים כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל. ואם הניחו בימינו אפילו בדיעבד לא יצא. חוט השני סי' כ"ח. יד אהרן בהגה"ט. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות ה'. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו'. דרוש ה' דתפילין שצ"ל דוקא בזרוע שמאל שנותן טעם בסוד יעו"ש. ולא כמ"ש בית הרואה ד"ב ע"א והביאו הזכ"ל ח"א אות ת' דאם הניח תש"י בימין בדיעבד יצא. וזה שהניח בימינו ובירך כשחוזר להניח בשמאל כדינו צריך לחזור ולברך. בי"ע שם. ונראה דהיינו אם הניח גם תש"ר אבל אם עדיין לא הניח התש"ר ונזכר או שהזכירוהו אחרים אין צריך לחזור ולברך כיון שעדיין לא גמר מצות ההנחה והיתה כונתו על שניהם עיין לעיל סי' כ"ה אות פ'. אבל אם גמר ההנחה שלבש גם התש"ר או שלא היה לו כ"א תש"י לבדה צריך לחזור ולברך ולא אמרינן בזה סב"ל כיון דלפי דברי האר"י ז"ל לא חשיבה זה הנחה. ואם כן אם היה לו תש"י לבדה והניחה היתה ברכתו לבטלה ואם היה לו שתיהם והניחם הרי לא חלה הברכה כי אם על של ראש לבד ואם כן כשיבא לקיים מצות הנחת תש"י צריך לברך עליה וכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן סב"ל כמש"ל סי' כ"ה אות ע"ה. ועיין לקמן אות ז':

ב

ב) שם שבין הקוב'דו ובית השחי. וילפינן לה מדכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים. שלא יראו החוצה ודרך האדם לגלות עד הקוב'דו ומשם ואילך מיקרי לך ולא לאחרים. לבוש. ט"ז סק"ב. שתילי זיתים אות ג' ועיין מ"ש בזה בסה"ק חקי חיים דרוש ג' להלבשת תפילין יעו"ש.

ג

ג) שם הגהה. וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקוב'דו וכו' פי' כל חצי העצם הנקרא זרוע הסמוך לקוב'דו כשר להנחת תפילין, כן כתב בית יוסף בשם הגהת סמ"ק ושמושא רבא, וכ"כ בש"ע לקמן סעי' ז', וכן כתב הלבוש, וכן כתבו האחרונים, ואע"ג דמרן ז"ל כתב בבד"ה דאין לסמוך על זה ולהכשיר להניח תפילין בכל חצי הזרוע כי אם במקום התופח וכו' עכ"ל י"ל דאח"כ כשחבר הש"ע חזר בו ופסק כהגהת סמ"ק ושמושא רבא, כי גם לשון הרמב"ם והטור יתפרש כך דהש"ע חברו אחר ס' בד"ה כמ"ש שכנה"ג בסופו בכללי הפוסקים אות נ"ב, וכן כתב מאמ"ר אות א', ומ"ש בסעי' ז' מחציו עד הקוב'דו לאו דוקא עד ממש לקוב'דו דשם אין תופח כ"א למעט חצי העצם הסמוך לשחי. פרמ"ג א"א אות ב', וכן כתב ר"ז אות ב', ח"א כלל י"ד אות יו"ד, בן איש חי פ' חיי שרה אות ו', אמנם דעת הגאון רבי אליהו מווילנא ז"ל בסק"ה כל הבשר התפוח שעל כל הפרק בין הקוב'דו ובין בית השחי כשר לתפילין והוא הנקרא קוב'דו בלשון הגמרא יעו"ש, והביאו בפסקי הגר"א אות א', ח"א שם, בן א"ח שם וכתב הרה"ג בן א"ח שם, וז"ל דלכתחלה צריך לחוש לסברת הפוסקים דסבירא להו בחצי השני לא יניח תפילין אפילו על בשר הגבוה המגיע שם ולכן הלובש רש"י ור"ת ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגר"א ז"ל הנ"ל דס"ל כל בשר הקבורת ראוי להניח בי תפילין עכ"ל. ואע"ג דהח"א שם כתב דאם מניח בחצי העצם העליון לא יברך ליכא למיחש בזה לספק ברכות להקל כיון דלדידן מברכין ברכה אחת לשתיהן לשל יד ושל ראש. וגם לובש תש"י ור"ת לכן יוכל לברך גם כן ולית חששא וע' בסה"ק קול יעקב סי' ל"ד אות יו"ד:

ד

ד) שם בהגהה. גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה. הנה בדין זה רבו הדעות. דהאור זרוע ס"ל דפטור. והתוספות פרק הקומץ (מנחות דף ל"ז ע"א) ד"ה אין לו זרוע וכו' ס"ל דחייב. וטעם דפטר האו"ז המ"א סק"ג כתב דגירסא אחרת היתה לו יעו"ש. והטר"ה כתב משום דס"ל דת"ק פליג ופטר וכמ"ש כנה"ג בהגה"ט יעו"ש. והב"ח לחלק יצא דבנחתכה למעלה מן הקבורת פטור ואין צריך להניח כלל ובנחתכה למטה מן הקיבורת חייב להניח ולברך ודלא כהרב הגהה יעו"ש. ולפי מ"ש באות הקודם בשם הגר"א דס"ל דכל העצם שבין הקוב'דו ובין השחי ראוי להניח בו תפילין אם כן הכא נמי י"ל אפילו אם נקטעה למעלה מן הקבורת יש להניח שם תפילין במקום שנשאר באותו העצם. והשבות יעקב בתשו' ח"א סי' ג' כתב דגידם שאין לו יד רק זרוע יניח תפילין בידו הימנית יעו"ש, וא"כ כדי להנצל מן הספיקות גידם שאין לו יד זרוע בין אם נחתך למטה מן הקבורת בין אם נחתך למעלה מן הקבורת יניח בתחלה התש"י בזרועו השמאלי הנשאר ולא יברך עליה ואח"כ כשיניח תש"ר יברך עליה אם לס' האשכנזים ב' ברכות אם לס' הספרדים ברכה אחת (עיין מאמ"ר אות ב') ויכוין לפטור בזה הברכה התש"י ויתפלל בהם ואחר כך אחר התפלה אחר שחולץ התפילין מן הראש ומין היד חוזר ולובש התש"י בזרועו הימנית וגם התש"ר ולא יברך עליהם כיון דהיה דעתו לחזור וללבוש אותם. וכן יעשה מי שיבשה ידו השמאלית מחמת חולי ב"מ ונתבטלו כל הרגשותיה. ועיין בי"ע בדיני הנחת תפילין אות ט' שנסתפק בזה. ואין לומר שיניח בתחלה בימין ויתפלל בו ואחר כך יניח בשמאל דכיון דהאר"י ז"ל נתן טעם בסוד שצריך להיות התפילין דוקא בשמאל אם כן כל דבר שיש להסתפק בו נאמר שיניח בשמאל תחלה ויכוין עליו בברכת תש"ר ויתפלל בו ואחר כך יניח בימין:

ה

ה) שם בהגהה. גידם שאין לו יד רק זרוע וכו'. אבל אם גם זרוע לא יש לו פטור לגמרי ואין צריך להניח בימין. מ"א שם. ביאורי הגר"א אות ו'. שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' י"א. סידור בי"ע שם אות ו'. ויש אומרים שצריך להניח בימין. תפארת שמואל על הרא"ש הלכות תפילין סי' י"ח אות ב' בשם רש"ל. והביאו פתחי עולם אות ד'. על כן יניח בימין בלא ברכה ואחר כך כשיניח תש"ר ויברך עליו יכוין לפטור תפילין של יד:

ו

ו) מי שאין לו זרוע דפטור מתש"י חייב להניח תש"ר. שאגת אריה סי' ל"ז וכתב שכן מוכח מדברי ריא"ז שהביא השה"ג יעוש"ב. והביאו מחב"ר אוח א'. סידור בי"ע שם אות ז'. שע"ת אות ד'. ודלא כתשו' צ"צ סי' ה' דהוא נגד משמעות כל דברי הפו':

ז

ז) מי שנברא בלא זרוע שמאל אפשר לומר דכ"ע מודו דחייב בתש"י אעפ"י שנחלקו בנקטעה ידו אחר שנולד. ולצאת ידי ספק ברכות יניח גם של יד ויברך על של ראש שתי ברכות ויכוין להוציא שתיהן. שבות יעקב ח"א סי' ג' יד אהרן במ"ב בהגה"ט אות א'. ולדידן דאין מברכין אלא ברכה א' על שתיהן נראה דבכה"ג לא יברך אלא על מצות תפילין על של ראש ויכוין להוציא בברכה זו גם השל יד. בי"ע שם אות ח':

ח

ח) מי שיבשה או שנקטעה ידו הימנית ואין לו במה לקשור התפילין שעל זרועו השמאלית חייב להניח על ידי סיועת אחרים שיקשרו לו התפילין. וגם קטן יכול לקשור לו דלא גרע מאשה דפטורה מתפילין ואפילו הכי יכולה לקשור ולהניח תפילין לאיש. מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' ט' אות ה' בשם ר"ב:

ט

ט) מי שנולד ביד ימין קטועה ולא נקטע אלא פיסת ידו ויש לו זרוע וקנה ימנית ומכל מקום אינו יכול לעשות כל מעשיו אלא בשמאלו רק שאומר שיד ימנית שלו היא בכחה ובגבורתה אצלו יותר משמאלו וכל הדברים שאינם נצרכים לפיסת היד מחזיק בין אצילי ידיו הימנית מניח תפילין ביד שמאל. דהימין לא נעשה שמאל בשביל שנחתך ולא דמי לאיטר שנחלף ימינו לשמאלו לפי שיש לו שתי ידים והם המוכיחות שנשתנו עליו טבעי בני אדם. אבל אם אין לו אלא יד אחת אין כאן הוכחה אף שאין לו יד ימנית מכל מקום מאן מפיס דהוחלפה של שמאל ונעשית ימנית ואמרינן דשמאל דקיימא קיימא ותו כיון דיד ימנית מיקרי יד לפי דעת הב"ח אזלינן בתר בריאותה וכחישותה והרי בנ"ד יש לו כח יותר בימין. תשו' שארית יהודה חאו"ח סי' ב'. פתחי עולם אות ד' ועיין מש"ל סוף אות ד'. ולקמן אות ל"א:

י

י) מי שנולד בלא פיסת יד הימנית ועושה כל צרכיו בשמאל צריך להניח על השמאל ככל אדם. תשובת דברי נחמיה חאו"ח סי' י"א. ובתשו' צ"צ סי' ה' כתב דיניח תפילין בשעת תפלה בשמאלו השלימה ויוכל לברך לד"ה למנהגינו שאין מברכין רק ברכה אחת לתש"י ותש"ר ואח"כ יניח גם על הימנית ויכול ג"כ לברך ויקרא ק"ש עכ"ל. והביאו פתחי עולם שם. ולפי מש"ל בסי' כ"ה אות ע"ח דהחולץ תפילין ע"מ לחזור וללובשו אינו מברך ג"כ לא יברך כשחוזר ולובשו בימין דבשביל תש"ר לא יברך מפני כשחלצו היה דעתו לחזור וללובשו ובשביל תש"י לא יברך מפני שהוא לובשו בשביל הספק:

יא

יא) [סעיף ב'] המנהג הנכון שיהא היוד של קשר תפלה של יד לצד הלב וכו' זה שכתב מרן ז"ל המנהג הנכון וכו' לפי שיש פלוגתא בזה דבגמרא פרק הקומץ (מנחות דף ל"ה ע"ב) אמרו שקשר של תפילין צריך שיהיה כלפי פנים. ופי' בנ"י דבשל יד מיירי שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע אלא מבפנים שהוא כנגד הלב. ושאר מפרשים פירשו דבשל ראש מיירי. ובעל העיטור כתב דבמנהגא תליא מילתא ונהגו שיהא הקשר נוטה מעט לצד ימין. והרב מהר"י בן חביב ז"ל כתב שראה בעיניו שני המנהגים ובסוף דבריו כתב דמנהג השני הוא הנכון והוא שעושין קשר היוד בראש הרצועה ומכניסין כפל הרצועה בצד ימין המעברתא ונשאר הקשר והיוד אשר בו למטה מהתפלה קרוב אל הלב כמבואר כל זה בב"י ועל כן כתב מרן ז"ל בש"ע המנהג הנכון וכו' לפי שחושש לפירוש הנ"י והסכמת מהר"י בן חביב וכמ"ש באה"ג, וכן מ"ש מרן ז"ל בסעי' שאח"ז המנהג הנכון לתקן שמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא לצד הכתף וכו' לפי שבב"י הביא מתה"ד דבקצת מקומות נוהגים לתקן קשר של תש"י בענין כשמניחין אותו בזרוע תהא המעברתא שבה הרצועה עוברת מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד, ובקצת מקומות נוהגים לתקן איפכא וכו' וכתב מרן ז"ל בב"י ועכשיו נהגו כל העולם כמנהג הראשון שהמעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד, ולכן כתב מרן ז"ל בש"ע המנהג הנכון לתקן המעברתא וכו' ונפקא מינה בזה שכיון שמרן ז"ל לא החליט הענין לאסור אלא כתב המנהג הנכון דיש להתיר בשעת הדחק כגון איטר ואין לו תש"י שעשוי היוד לצד פנים אם ילבוש אותו ביד ימין והמעברתא לצד הכתף דמותר ליקח תפילין ממי שאינו איטר ולהניח אותו בצד ימין ותהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף וקשר היוד יהיה לצד פנים כדי שיהיה נגד הלב, וכן מי שיש לו ספק שצריך להניח בשני הידים כמש"ל ואין ידו משגת לעשות ב' תש"י אחד ליד ימין ואחד ליד שמאל יוכל להניח תש"י שמאל ביד ימין עד"ז. וכן מי שאינו איטר והולך בדרך ואין לו תפילין ואין לו ממי לשאל כי אם מזה שהוא איטר יכול ליקח ממנו ולברך ולהניח ואין בזה חשש ספק ברכות כיון שהוא מכוין בברכה לפטור שניהם תש"י ותש"ר וכ"כ שבות יעקב ח"א סי' ג' וחלק על הרב נחלת שבעה סי' מ"א יעו"ש, והביאו יד אהרן במ"ב בהגב"י אות א'. ש"ץ דף ל"ח ע"ב. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות י"ב וכתב וכן עיקר, וכן הסכים ישועות יעקב אות ג', וכ"כ קיצור ש"ע סי' יו"ד אות ז' ועיין ח"א כלל י"ד אות י"ג ומ"ש בנשמת אדם אות ב' שדחה דברי הא"ר אות ג' יעו"ש ומסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' ט' אות ה' ואין לחוש במה שראש הפרשה היה בצד ימין הקורא ועכשיו יהיה בצד שמאל הקורא עיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות רי"ד, ודו"ק. ועיין עוד לקמן אות ל"א:

יב

יב) שם יש ליזהר שלא תזוז יוד של הקשר מהתפלה. בזוהר פ' פנחס דף רל"ו ע"ב החמיר מאד בזה שכתב וז"ל יוד דא אצטריך דלא יעדי כלל מגו תפלה דיד דלא יעביד פירודא וכו' ומאן דרחיק לה מאתר דא רחיק מעידונא דעלמא דאתי וכו' עכ"ל, והביאו ב"י, סו"ב אות א' ומשמע מלשון זה של הזוהר שכתב דלא יעדי כלל וכו' דאפי' אם התפלה מונחת בכיס לא תזוז יוד הקשר מהתפלה, וכ"כ מהר"י צמח ז"ל בספר זר זהב ובעו"ת דף נ"ז ע"א הנד"מ והביאו החיד"א בס' קשר גודל סי' ג' אות י"ג, ש"ץ דף מ' ע"א, סידור בי"ע שם אות כ"ט, שע"ת אות ה', חס"ל סי' כ"ה אות יו"ד, בן א"ח פ' וירא אות ט"ו, על כן נהגו העולם עכשיו דמשעת עשיית התפילין אחר שמכניסין הרצועה בהמעברתא קושרין היוד עם התפלה בחוט של גיד כדי שלא תזוז לעולם ואפי' כשהיא מונחת בתוך הכיס. והקשירה תהיה עם הגיד שתפור בו הבית התיתורא ותהיה מצד התפר שלמעלה כדי שלא יהיה שום חציצה בון תפילין לבשרו ובזה נסתלק הצ"ע של שע"ת באות הנז':

יג

יג) ואעפ"י שהיוד קשורה עם התפלה משעת עשיית התפילין ואין זזה משם אפ"ה משעת הנחת התפילין אחר שקשר תש"י על הקבורת צריך לקשור היוד ברצועה עם התפלה כדי להמשיך לה ש"ע נהורין שהם כמנין רצועה עם הכולל, כ"כ הרה"ג בן א"ח שם, וכ"כ החס"ל שם, אמנם בדברי האר"י ז"ל אין מפורש זה בהדיא כאשר יראה המעיין בשער הכוונות סוף דרוש ד' דתפילין ודרוש ז' ובשער מאמרי רשב"י בהקדמת אד"ז דף נ"ז ע"ב וע"ג בהנד"מ ששם האריך הרחיב בענין זה, ובעו"ת דף ל"ה ע"ב הנד"מ ובפע"ח שער התפילין פ"ח ופי"א. אבל יש ראיה מדברי מהר"י צמח ז"ל בס' זר זהב שהבאנו דבריו באות הקודם שכתב שצריך שלא תזוז היוד של הקשר מהתפילה אפילו בהיותם מונחים בתוך הכיס, ובמקום אחר כתב וז"ל פ"א התפללתי בבית החכם השלם מוהר"ר שמואל ויטאל וכו' והראה אותי הסדר שהוא היה כורך והיה באופן זה כי כשהיה עובר הרצועה בזרועו היה מהדק היטב וקושר היוד עם התפילה וממשיך הרצועה אל הזרוע לעשות שאר הכריכות אבל שם בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל ועיקר כ"א כאמור ואמר החכם הנז' שכן הרב אביו מהרח"ו למד אתו והוא עצמו הניח לו תפילין בסדר זה בפעם ראשונה שלבש תפילין שאביו הרב זלה"ה לבשם לו וא"ל הרב אביו שכן האר"י זלה"ה היה נוהג לעשות וממנו למד הרב זלה"ה וכו' ובהיותינו בבית החכם הנעלה כמה"ר צמח וכו' ראיתי בחלומי להרב זלה"ה אשר האמת נכון עליו ואמר לי הנה בס' הכוונות בדף עצמה שנמצאת כתוב אורך הרצועה, הנה שם תמצא ראיה יותר ברורה נכונה וחזקה והוא שתמצא ענין קשירת תש"י יקשור תחלה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כנגד ז' נערות ר"ל שיקשור תחלה היוד עם התפלה של יד וזהו קשירת היוד בלבד ותיכף ימשיך הרצועה סביב הזרוע לעשות ז' כריכות ולא אמרתי כ"א קשירת היוד כדברי הרשב"י וכו' ע"כ החלום וכו' ולא נזכר בשום מקום לשון כריכות אלא קושר קשירה א' בלבד לצורך היוד עכ"ל, והב"ד ש"ץ דף ל"ח ע"ב וע"ד יעו"ש ובדברינו לעיל סי' כ"ה אות ס"ז, אתה הראתה לדעת כי אעפ"י שכתב מהר"י צמח ז"ל שלא יזוז הקשר של היוד מהתפלה ואפי' כשהם מונחים בכיס אפ"ה צריך לחזור ולקושרו ברצועה עם התפלה בשעת הנחה, ותימה על הש"ץ שכתב בדף מ' ע"ב דאין קושרין אותה עם הרצועה בשעת הנחה והלא הוא הביא דברי הצמח הנז' וכ"מ מדברי החיד"א ז"ל בס' קשר גודל סי' ג' אות ז' ואות י"ג יעו"ש וכ"מ מדברי הרש"ש ז"ל בס' נה"ש דף י"ג ע"א בהנד"מ שכתב וז"ל ובקושרו היוד של התפילין עם הבית יכוין להעלות הדעת ק"ל הנז' דנוק' עם הלבוש דיסוד דז"א ולחברו עם המוחין דחו"ב שהם הבית של תש"י העומד ברישא דנוק' וגם יכוין לקשרא שכינתא עם בעלה שהם סוד שילוב הוי"ה ואדנות ולהמשיך להם ש"ע נהורין שהם מספר שני אל מלאים כמספר רצועה עכ"ל, א"כ משמע שצריך לקשור היוד ברצועה עם התפלה בשעת הנחה ולכוין, וכ"מ בהדיא מדברי מ"ח פי"ד מתיקון תפילין אות ז' ופ"ב מהנחת תפילין אות ד' יעו"ש, וכ"כ בסידור הגאון רבינו אליהו מווילנא בכוונות תפילין דף כ"ד ע"א וז"ל והרצועה ו' ז"א, כובש הנוק' ע"י אות יוד שהוא קשר ש"י ואז הוא ג"כ כבוש וקשור עמה ע"י היוד כי ו' עם יוד קשור תמיד גוף וברית וכשהברית מתיחד הוא ג"כ קשור עמה דכל חמודותיה ביה עכ"ל, וכ"כ בביאורו על הק' התיקונים דף יוד ע"ב על תיבות ות"ת איהו כובש באות יוד עם ה' תתאה וכו' יעו"ש, הרי מוכח בהדיא שצריך לקשור הרצועה שהיא ו' עם היוד שהיא קשר תש"י כמ"ש החס"ל ובן א"ח ודלא כמ"ש הש"ץ, ועיין עוד לקמן אות ל"ו:

יד

יד) [סעיף ג'] המנהג הנכון לתקן שהמעברתא וכו'. עיין מש"ל אות י"א:

טו

טו) [סעיף ד'] לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו'. בזבחים דף י"ט ע"א מבעיא אם כנה חיה ושערו הוי חציצה לענין בגדי כהונה או לא ולא איפשיטא, ופי' רש"י ז"ל יצא שערו מראשו למטה עד שנכנם בין כתונתו לבשרו מהו וכו' עכ"ל, ופסק הרמב"ם פרק יו"ד מהלכות כלי מקדש דלכתחלה חייצי, והביאו מחה"ש סק"ד וכתב וז"ל אפשר בשער שכלפי הפנים שהן שערות קצרות אמרינן היינו רבותיה, ושער בית השחי יוכיח דלא נסתפק הש"ס אי חייצי בבגדי כהונה, וכן כהן גדול יוכיח שהיה מסתפר כל ערב שבת ולא היה מגלח בתער אלא במספריים, ולא היה מגלחן כעין תער אלא היה מניח מעט מן השערות כמ"ש ביחזקל כסום יכסמו את ראשיהם, וכמבואר בסנהדרין דף כ"ב. וע' בהרמב"ם פ"ח מה' כ"מ ובהשגות הראב"ד שם, ואעפ"כ היה מניח חפילין של ראש. ששערו היה מגולה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין, אע"כ ששער מועט אינו חוצץ דהיינו רבותיה, אבל לצד העורף שהם גדולים ויוצאים חוץ ממקומם וכמ"ש רש"י באיבעיא דהש"ס דלעיל שם הוי חציצה וכו' ומה"ט רע עלי המעשה אותה המגדילים בלוריתיהם מלבד כי הוא דרך שחץ וגאוה ויש קצת איסור ממ"ש ביו"ד סי' קע"ח יש בו איסור בהנחת תפילין כיון שגדולים הרבה ליכא למימר היינו רבותייהו וחוצצים, ומשום מעשה אנשים הללו ליכא למימר היינו רבותייהו, ואפי' לדעת הרשב"א שאמר להלכה ולא למעשה דבראש לא קפדינן אחציצה, מ"מ אפשר כה"ג מודה הרשב"א וכמו שאסור לדידיה על כובע עבה, וכמ"ש מ"א סק"ז משום דלא מיקרי הנחה ע"ג מקום שמוחו של תינוק רופס, וה"ה הני שערות מרובים ה"ה ככובע עבה עכ"ל, והב"ד פתה"ד אות ג', פתחי עולם אות ו', וכ"כ קיצור הש"ע סי' יוד אות ו', בן איש חי פ' חיי שרה אות ה'. מיהו הפרמ"ג בא"א אות ד' כתב דדוקא שער ארוך היוצא שלא במקומו הוא חוצץ אבל במקומו בין עיניך וצואר אחת היא ואינו חוצץ יעו"ה. וכיוצא בזה כתב הרב מי"ק דשער הראש היורד למטה דלאו מקום רביתיה הוא חוצץ ויש להסתלק מן הספק יעו"ש. וכ"כ פני אריה סי' ו' וז'. והב"ד עיקרי הד"ט סי' ב' אות פ"ג, אבל אותם המגדלין בלוריות לפניהם ובשעת הנחת תפילין נותנים את השערות למעלה על הראש ועליהם הקציצה שלא יהיו השערות תלויות למטה בין עיניהם נראה דלכ"ע הויין חציצה דלאו היינו רביתייהו. פאת השלחן על קיצור הש"ע שם:

טז

טז) שם לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו' כנה מתה ועפר לא מבעיא דחוצץ, זבחים שם, מ"א סק"ד, א"ר אות ד' ר"ז אות ז', ש"ץ דף ל"ח ע"א, ובשל"ה כתב לרחוץ מקום הנחת תפילין, מ"א שם, ר"ז שם, ש"ץ שם, חס"ל אות ג' ופשוט שהנוהגים כן צריכין לנגב המקום היטב אי משום כבוד תפילין ואי משום שהמים אפשר שהם מפסיקין ובעינן שהתפילין יהיו על בשרו ממש דוגמא דבגדי כהונה כמ"ש הרא"ש, ברכ"י אות א' ועי"ש. ש"ץ שם, שע"ת אות ו' ועי"ש שכתב דנראה דהשל"ה כ"כ לפי שהמשכים לחצות נותן אפר תחת פאר וכשרוצה להניח תפילין צריך לרחוץ המקום משום כבוד תפילין וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל עי"ש עכ"ל, והא דאמר משום כבוד תפילין ולא אמר משום חציצה נלע"ד דאי משום חציצה היה די להסיר אותה במפה או במסרק אבל משום כבוד תפילין צריך לרחוץ אותו במים כדי שיהא נקי יפה, ובזה נסתלקה קושית יפה ללב באו' ב' על השע"ת:

יז

יז) אבק עפר איבעיא שם ולא אפשיטא. ופי' רש"י דק ואינו מרגיש בו עכ"ל, ויש ליזהר בזה לכתחלה וכמ"ש הרמב"ם פרק יוד מה' כלי מקדש, על כן לפעמים כשמנשב רוח חזק ומעלה אבק על שער ראש האדם מקום הנחת תפילין צריך לרוחצו:

יח

חי) בשו"ת פני אריה סי' ו' כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי אינו חוצץ. ואני אמרתי בחפזי דיש להשיב ממ"ש בברכ"י סי כ"ז [הב"ד לעיל אות ט"ז] דאפילו דבר שאינו חוצץ יש להקפיד דבעינן על בשרו ממש כבגדי כהונה עי"ש, וצריך עיון בדבר, קשר גודל סי' ג' אות ל"א:

יט

יט) לא יפה עושים קצת הנוהגים לכרוך הרצועה ביד תחת התפילין דהוי חציצה' לב"ש על מ"א סק"ה וכן לפי דברי האר"י ז"ל אין נכון לעשות כן כי זו בחי' בפ"ע וזו בחי' בפ"ע ואיך יפסיק בה בין תפילין לבשרו, ועיין לעיל אות י"ג ובסי' כ"ה אות ס"ז:

כ

ך) שם בהגה. ודוקא בתפילין אבל ברצועות אין להקפיד. הט"ז סק"ד והמ"א סק"ה תמהו על מור"ם ז"ל בזה שהרי הרשב"א ז"ל בעצמו סי' תתכ"ז כתב זה להלכה ולא למעשה ואמר זיל בתר מנהגא כמ"ש בירושלמי כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה צא וראה מה ציבור נוהגין ונהוג כן כמבואר כל זה בב"י יעו"ש והרב הלבוש כתב נוהגים להקפיד במה ששייך לקשירה בין בראש בין ביד. וכתב הט"ז שם ונכון הוא וכן כתב עו"ת אות ד'. א"ר או' ד' יד אהרן בהגה"ט. ר"ז אות ז'. ש"ץ דף ל"ח ע"א. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין או' י"ז. שתילי זיתים אות י"א. ולכתחלה אף בכריכות נמי ראוי להניחם על בשרו ובשל ראש מה שתלוי על בגדיו אין להחמיר כלל. פרמ"ג במש"ז אות ד'. וכן כתב שתילי זיתים שם דבמקומו נוהנים להקפיד אף במה שאין שייך לקשירה ובשו"ת יד אליהו סי' ג' העלה דחציצה בחנם בלי צורך פשיטה דאינו נכון אף ברצועות אבל ביש לו איזה צער או קפידא בדבר שרוצה לעשות כן אין להקפיד כלל ברצועות יעו"ש. והביאו בי"ע שם וכתב וכן עיקר. ועיין במ"א שם:

כא

כא) הלובש בתי עינים יזהר שלא יתחוב אותה בין הרצועה ובין בשרו אלא יתחבם בין הרצועה ובין הכובע ואם אי אפשר לו בל"ה צריך שיזהר בזה לפחות בק"ש וברכותיה ובתפילת העמידה. הרה"ג החסיד בן א"ח פ' חיי שרה אות ה'. ואם א"א לו גם בזה כבר כתבנו לעיל בשם יד אליהו דמותר, ועיין עוד נקמן סוף אות כ"ט:

כב

כב) אסור להניח תפילין של ראש על השער נכרי שלובשים על ראשם הנקרא פירוק"א בלע"ז, תשו' דבר שמואל סי' רצ"ב, והביאו יד אהרן בהגה"ט. סידור בי"ע שם אות ך', וכן כתב החס"ל אות ג':

כג

כג) [סעיף ה'] אדם שהוא עלול לנזילות וכו'. פי' שיש לו מכאוב בראשו ואה יגלה ראשו יזיק לו הקרירות, וכיון שיש דעות דס"ל בתש"ר אין חשש בחציצה דהא כתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולא נאמר בין עיניך אלא לסיום מקום. זה שהוא אנוס יסמוך על זה ומכל מקום יניחם על כובע דק שאז יוכל להניח כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס. משא"כ בכובע גדול. ט"ז סק"ה. מ"א סק"ז. ד"מ ח"א חא"ח סי' ז'. יד אהרן מ"ב בהגב"י אות ג'. מיהו הב"ח החמיר וכתב דאין להקל כלל אף למי שעלול לנזילות להניח תפילין של ראש על כובע דק בשעת קריאת שמע ותפילה. אלא כדי לצאת ידי חובתו גם לדעת הרא"ש והטור צריך שבשעת הברכה ובשעת קריאת שמע ותפלה יהיו על בשרו בלי חציצה כלל יעו"ש, והביאו עו"ת אות ה'. שכנה"ג בהגב"י אות ב' וכתב וכן עמא דבר. וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ז'. אמנם אם גדל עליו הכאב מאד ולא יוכל להניחם אם לא בדרך זה ודאי שיש לסמוך על דברי מרן ז"ל והאחרונים ואפי' אם ישארו על כובע הדק בשעת קריאת שמע ותפלה כיון דלא אפשר בענין אחר וזה יותר טוב משלא יניח תש"ר כלל. ובתשב"ץ סי' ל' כתב דאין להניח תפילין על הכובע דק על ראשו ומותר לכסות אותם בסודרו. והא דאמרינן וראו כל עמי הארץ וכו' היינו שיהיו בראש במקום שהם נראים יותר. וראו כמו ושמעו וכל העם רואים את הקולות יעו"ש והביאו שע"ת אות ח' והכל לפי מה שהוא אדם מה שיכול לעשות ולזהר במצות ה' יותר יעשה ותע"ב:

כד

כד) שם יש להתיר לו להניח תש"ר על הכובע דק וכו' מי שיש לו נתק בראשו וזימנין דניזוק וגם מתלכלכין טוב שיניחם על כובע הדק. ברכ"י אות ג' בשם דבר משה חא"ח סי' ז'. ש"ץ דף ל"ח ע"א. זכ"ל ח"א אות ת'. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות כ"א ועיין בס' ראש משביר ח"א סי' ב' דשקיל וטרי בהאי עניינא והעלה דאין להניח על הכובע יעו"ש. והביאו דברי מנחם בהגה"ט אות ב' ועכ"פ בשעת ק"ש ותפלה ישתדל שיהיו בלא חציצה כלל. חס"ל אות ד':

כה

כה) שם יש להתיר לו להניח תש"ר על הכובע דק וכו' וכן מי שיש לו מכה בידו ולא סגי בל"ה מותר להניח תש"י על הסמרטוטין שע"ג המכה, רק שיכסם בבגד משום דכתיב והיה לך לאות על ידיך ולא לאחרים לאות. מ"א סק"ו וכ"כ א"ר אות ה'. וכ"כ ח"א כלל י"ד אות י"ד. ר"ז אות ח'. פרמ"ג במש"ז אות ו' ואות ז'. ש"ץ שם. חס"ל שם. וגם בזה כתב החס"ל בשעת ק"ש ותפלה ישתדל שיהיו בלא חציצה כלל:

כו

כו) י"א דוקא להניח על הסמרטוטין דאינו רק משום חציצה אבל על בגד אסור אע"ג שילבוש עליו בגד אחר. ח"א שם. וכ"כ אה"ח והביאו פתחי עולם אות ט'. וי"א דלא שנא. ר"ז שם. סידור בי"ע שם אות כ"ב. וכל זה אם המכה היא בכל חצי עצם הסמוך לקובד"ו לדברי מרן ז"ל ולדברי הגר"א אם היא בכל מקום בשר התפוח שבעצם הקובד"ו ובין בית השחי כמש"ל אות ג' אבל אם יש מקום פנוי שאין בו מכה וראוי להניח בו תפילין מניח שם ואין להניח ע"ג הסמרטוטין משום חציצה והוא פשוט אמנם הנראה שיש לסמוך בזה על דברי הגר"א ז"ל ולהכשיר כל בשר התפוח שבכל אותו העצם אם יש בו מקום להניח תפילין כי זה יותר טוב מלהניח על גבי הסמרטוטין ויהיה חציצה עיין לקמן אות כ"ט:

כז

כז) שם על הכובע דק וכו' אבל על כובע עבה אסור להניחם דלא מיקרי הנחה על הראש מקום שמוחו של תינוק רופס. ר"ז אות ז'. בי"ע שם אות ך'. והח"א כלל י"ד אות י"ד כתב הטעם דאין מניחין כובע עב מפני שאינו יכול להניחו על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות ה' ונפקא מינה דלטעם המ"א בעינן דק ממש כדי שיהא סמוך לראש אבל אם הוא עבה לא מיקרי הנחה על הראש. ולטעם הח"א והפרמ"ג לא בעינן דק ממש אלה כל שיכול להניחו על הראש במקום שמוחו של תינוק רופס. וכ"כ המאמ"ר אות ה' דלא בעינן דק ממש ויכול להניח על כיסוי ששוכבים בו בלילה הנקרא בריט"ו וכיוצא בו וכ"ש מי שיש לו מיחוש הראש דנוהגים לשום עוד סודר על גובה מצחה ועל מקום הנחת תפילין. ולא הוציאו אלא כעין מצנפת שקורין טורבא"ן או כובע שלנו הנקרא קאפיל"ו דבאלו א"א לכוין להניחם במקוה שמוחו של תינוק רופס יעו"ש, ועיין לעיל אות כ"ג:

כח

כח) שם ויכסם מפני הרואים. כדי שלא ילמדו הרואים להניחם על הכובע בלא סיבה מספקת. ב"י. וע' ט"ז סק"ו ופרמ"ג במש"ז אות ו':

כט

כט) שם הגהה, והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש רק יברך על של יד להניח. ויכוין להוציא גם של ראש בברכה אחת. עו"ת א' ה'. וכ"כ ח"א שם. ר"ז שם. פרמ"ג שם. וה"ה אם מניח של יד בדרך זה (דהיינו על סמרטוט) לא יברך על ש"י דהא י"א דחציצה פוסלת. מ"א סק"ח. וכ"כ ח"א שם. ר"ז אות ח', ש"ץ דף ל"ח ע"א. סידור בי"ע שם אות כ"ב. חס"ל שם. מיהו על תש"ר מברך שתים פרמ"ג במש"ז אות ה' ואות ו' ובא"א אות ח'. וזהו לסברת מור"ם ז"ל דס"ל דמברכין על תש"ר שתים כמ"ש סי' כ"ו סעי' ב' בהגהה אבל לס' מרן דאין מברכים על תש"ר אלא אחת כמ"ש מרן ז"ל שם גם כאן אין לברך כ"א ברכה אחת על תש"ר והיא על מצות ויכוין לפטור תש"י וכן אם הוא מניח תש"ר על כובע דק מברך על ש"י להניח ופוטר את ש"ר ואם אינו לובש כ"א תש"ר לבדו על הכובע ואינו לובש תש"י מאיזה סיבה לא יברך על תש"ר מחמת הפלוגתא, אבל אם יש מכה במקום כריכת הרצועה ויש עליה סמרטוט מותר להניח ולברך אף ע"ג שיש חציצה בין הרצועות. ח"א שם. וכ"כ המ"א סק"ה יעו"ש. וע' מש"ל אות ך':

ל

ל) אם שכח והניח תפילין עם התיק שלהם ובירך עליהם אין צריך לברך שנית. אבל אם התיק מכסה גם למטה תחת המעברתא והיתורא דאז הוי חציצה צ"ל שנית. מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' יו"ד אות ד'. ולדידי צ"ע אם יוכל לברך שנית בענין זה כיון דיש פלוגתא בזה אם חציצה פוסלת בין בתש"י בין בתש"ר כאשר יעויין בב"י ובדברינו לעיל אות כ"ג ואות י"ט. על כן אם אירע כזה ישתדל לשמוע הברכה מאחרים אם אפשר ויתכוין לצאת או יהרהר הברכה בלבו. ועיין מש"ל סי' ח"י אות ז'. ועוד עיין פתחי עולם סי' כ"ז אות ל"ג מ"ש בשם פ"ת שהצריך עיון על זה ממקום אחר:

לא

לא) [סעיף ו'] איטר יד ימינו וכו'. הכי איתא בפ' הקומץ (מנחות דף ל"ז ע"א) ת"ר אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו ע"כ, ולשון זה נוכל לפרש דלא מקרי אטר ומניח תפילין בימינו שהוא שמאלו אא"כ הוא שולט בכל דבר בשמאלו בין בכתיבה בין בשאר מלאכות אבל אם הוא כותב בימין ושאר מלאכות עושה בשמאל או איפכא מניח בשמאל כל אדם דכל שאינו עושה כל מלאכתו הצריך לו בשמאל מיקרי יד כהה דהא אינה יכולה לעשות לו כל מלאכתו. ואף על גב דבימין נמי אינו יכול לעשות כל מלאכתו מכל מקום אמרינן מה ראית וכו' ושדינן ליה ארובא דעלמא. מיהו הרא"ש כתב בהלק"ט סי' י"ח בשם סה"ת והביאו ב"י דאדם הכותב בשמאל ושאר רוב מעשיו עושה בימין או כותב בימין ושאר רוב מעשיו עושה בשמאל זה הכלל יניח תפילין ביד שתש כחה כרב אשי דדריש יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה עכ"ל וכתב ב"י דכן נראה שהוא מהקנת המרדכי. ובסמ"ק כתב דאם כותב בימינו ושאר כל מלאכתו עושה בשמאלו הוי כשולט בשתי ידיו ומניח תפילין בשמאל. ושני סברות אלו הביאם מרן ז"ל בש"ע בשם י"א וי"א. ובהרגיל עצמו לעשות מלאכה בשמאל כתב שם המרדכי דלא הוי הרגלתו כלום למיקרי אטר אא"כ נולד כן וכו' ויש לדחות היינו הך דמשני בשולט בשני ידיו. ומיהו נראה לר"ן דבעיקר כח תליא מילתא ע"כ. והביאו ב"י. וא"כ בזה דהרגיל עצמו נמי בפלוגתא שניא וכ"כ המ"א סק"ט. אמנם הרב מהר"י צמח בס' זר זהב האריך והרבה בראיות שאטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם שלא לשנות הסדר העליון יעו"ש. והביאו ש"ץ דף מ' ע"ג. שע"ת אות י"א. יפה ללב אות ג'. בן איש חי פ' חיי שרה אות ז', וכ"כ בס' נגיד ומצוה יעו"ש. והאמת אתו שכן האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ז' דתפילין נתן טעם בסוד שצריך להיות תש"י דוקא בזרוע שמאל יעו"ש. על כן מי שהוא אטר ועושה כל מלאכתו בשמאל בין הכתיבה בין שאר מלאכות דזה לכ"ע הוי אטר מניח תפילין ביד שמאלו שהוא ימין של כי אדם ומברך עליו ומתפלל בו כיון דדין האטר נזכר בגמרא רק אחר התפלה כשיחלוץ התפילין חוזר ומניח ביד שמאל של כל אדם כדי לצאת י"ח לדעת מהר"י צמח והאר"י ז"ל ולא יברך עליו כ"א בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו ויקרא בו ק"ש. וכ"כ בן א"ח שם. וזה שחוזר ולובש בשמאל כל אדם אם ידו משגת יעשה שני תש"י כדי שיבוא הנחת תפילין על הסדר המעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד והיוד לצד הלב. ואם א"א לו ישאל תפילין מאחר או יהפוך התפילין ויהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף כדי שיהיה היוד לצד הלב כמש"ל אות י"א. אבל אם כותב בימין ועושה שאר מלאכתו בשמאל או איפכא וכן מי שהרגיל עצמו לעשות מלאכה בשמאל זה יניח בשמאל כל אדם ויברך עליו ויתפלל בו. דכיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים אמרינן דעת המקובלים תכריע ולא חיישינן לספק ברכות. כמש"ל סי' כ"ה אות ע"ה יעו"ש. ועוד כיון שהוא ספק שיש בו מחלוקת הפוסקים שדינן ליה בתר רובא דעלמא. ואע"ג דמרן ז"ל כתב בזה י"א וי"א. ובי"א בתרא כתב לילך אחר הכתיבה וק"ל דדעתו ז"ל לפסוק כדיעה שנייה קים לן אלו היה רואה דברי האר"י ז"ל גם הוא היה פוסק כן וכמש"ל סי' כ"ה אות ע"ה, מיהו הרוצה להחמיר ולהניח גם ביד ימין דכל אדם אחר התפלה תע"ב, ומ"ש החס"ל סוף אות ה' דאיש כזה יניח תפילין בב' ידיו בשעת ק"ש וכו' אינו נראה ועוד דאיכא חשש דבל תוסיף. כמ"ש יפה ללב שם וכ"כ בן א"ח שם אלא מ"ש הוא העיקר ודע דנפקא לן עוד מזה ממ"ש לענין כתיבת תפילין דדרשו שם במנחות וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשורה בימין וא"כ צריך לכתוב ביד שקושר בה תפילין ואע"ג דרש"י ז"ל שם כתב דרוב בני אדם כותבין בימין וכו' משמע דבדיעבד כשר אם לא כתב ביד ימין אין כן דעת הפוסקים אלא אפי' בדיעבד פסול כמ"ש בסי' ל"ב סעי' ה' ובדברינו לשם בסה"ק קול יעקב יעו"ש. וא"כ מו שהוא כותב ביד ימין ועושה מלאכתו בשמאל או כיתב בשמאל ועושה מלאכתו בימין כיון שכתבנו שצריך להניח תפילין בשמאל כל אדם צריך לכתוב תפילין דוקא ביד ימין של כל אדם כיון שקושר בה תפילין. ועיין מ"ש בקול"י לסי' ל"ב אות כ"ה. ואם הוא כותב בשמאל של כל אדם וגם כל מלאכתו עישה בשמאל של כל אדם שכתבנו לפום דינא צריך להניח בימין של כל אדם ומברך עליו אלא רק שצריך לחוש לסי' מהרי"ץ ולהניח תפילין אחר התפילה בשמאל של כל אדם גם בכתיבה כן דבעל נפש יחוש לסברת מהרי"ץ דלסברתו צריך לכתוב בימין של כל אדם שקושר בה תפילין וא"כ לצאת אליבא דכ"ע צריך לקנות תפילין דוקא ממי שכותב בימין של כל אדם וגם שאר מלאכתו עושה בימין של כל אדם וכ"כ מהרי"ח בספר רב פעלים חא"ח ח"ב סי' ט' יעו"ש. אמנם לפום דינא אם כותב בשמאל של כל אדם וגם כל מלאכתו עושה בשמאל של כל אדם שהוא ימין דידיה מותר וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ל"ב סעי' ה' ועיין קול יעקב סי' ל"ב אות כ"ד:

לב

לב) [סעיף ז'] אעפ"י שיש לאדם מכה וכו'. ואם יש לו מכה בכל זרועו פטור מתש"י. עיין סי' ל"ח סעי' ט'. מ"א ס"ק י"א. ר"ז אות ח'. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות י"ג. ואם אינו מצטער כ"כ מניח תש"י ע"ג סמרטוטין בלא ברכה כמש"ל אות כ"ה ואות כ"ו. אבל אם המכה גדולה וצער גדול יש לו אין להניח אפי' נשאר מקום דמצטער פטור כמ"ש סי' ל"ח סעי' ט'. וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות י"א. ומיהו טוב וישר הוא ליישב דעתו ולקיים המצוה כדי שלא יהיה אותו היום חסר מן המצוה כי מה שאינו נעשה היום אינו נעשה ביום אחר כי בכל יום ויום יש בירור ותיקון בפ"ע כמ"ש האר"י ז"ל בשער המצית פ' בהר סיני ובע"ח שער ג' פ"ב. וכ"כ הרש"ש ז"ל בהקדמת רחה"נ דף ב' ע"ג. ומ"ש הפרמ"ג שם ופתחי עולם אות ט"ז דאם המכה בכל מקום התפילין יניח בימין בלא ברכה. א"נ כן לפי דברי האר"י ז"ל שנתן טעם בסוד שצריך להיות תש"י בזרוע שמאל דוקא אלא טוב יותר להניח על הסמרטוטין וביד שמאל מלהניח בימין בלא סמרטוטין כי שם אינו מקום תפילין:

לג

לג) שם כי מקום יש בזרוע להניח ב' תפילין וכו' עיין מש"ל אות ג':

לד

לד) [סעיף ח'] ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות וכו'. היינו שיכרוך על אצבע האמצעי הנקרא אמה ג' כריכות, וכריכה העליונה תהי' בפרק האמצעי של האצבע הזה וב' כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד, כמש"ל סי' כ"ה אות ע' בשם האר"י ז"ל, ועיין שם עוד אות ס"ח;

לה

לה) שם ונוהגים העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות, ובכוונות כתוב שצריך לכרוך ז' כריכות על הזרוע בסוד שבע הנערות הראויות לתת לה, והב"ד לעיל סי' כ"ה אות ס"ז יעו"ש, ואם מצערפות ב' חצאי כריכות דתחלת הכריכות וסופן למנין ז', נחלקו רבוותא ז"ל, הרב מוהר"ר אהרן משה ז"ל ס"ל דלא מצטרפי ובעינן ז' כריכות שלמות אך הרב שם חדש ז"ל בסוף ח"א דף קכ"ו הביא דבריו וחלק עליו וס"ל דמצטרפי יעו"ש, והב"ד פתה"ד אות ד', אמנם מדברי האר"י ז"ל שנתן בהם טעם בסוד משמע דלא מצטרפי דבעינן ז' כריכות שלימות וכן פסק הרה"ג החסיד בן איש חי פ' וירא אות ט"ו:

לו

לו) שם הגהה, ואין לכרוך הרצועה על התיתורא וכו' והטעם כתוב שם בדרשות מהרי"ל שצריכין להיות כתפילין של ראש שאינם מהודקין, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד', וכתב עליו וז"ל ולא נהירא דבתפילין של ראש כתיב והיו לטוטפות בין עיניך ובשל יד כתיב וקשרתם ואעפ"י שהוא ז"ל כתב דוקשרתם תתקיים במה שקושרים הרצועה תוך המעברתא, זאת אינה קשירה אלא תלייה דומיא דתפילין ש"ר הילכך לית דחש להא דמהרי"ל ז"ל ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר שכל העולם נוהגים לקשור המעברתא עם הרצועה וכו' עכ"ל, וכ"כ מו"ק בזה הסי' ובסי' כ"ח ובספרו עמודי שמים דנ"ט סע"ב, וכ"כ המחב"ר או' ה' ובס' אור צדיקי' ד"י ע"ג או' ו' יפ"ל או' ו' וכ"כ אנן לעיל אות י"ג בשם האר"י ז"ל והאחרוני' יעו"ש, ומ"ש הלבוש טעם להגהה זו כתב עליו דברי חמודות או' מ"ד דדברים אלו בדה מלבו משום שלא ידע איה מקומה של הגהת רבו ואיננו יעו"ש, ועיין להרב יפ"ל ז"ל שם שדחה דברי הלבוש הנ"ל ממקום אחר ולא זכר דברי חמודות הנז:

לז

לז) יש ליזהר כשחולץ התפילין ורוצה לקשור הרצועה עם הבית כדי שלא ישמטו שלא יכרוך הרציעה על המעברתא ועל הרצועה או על הבית והרצועה אלא יכרוך על הרצועה היוצאה מן המעברתא בקירוב ועל הרצועה הכרוכה ובזה יתקשר הבית עם הרצועה אבל לא יכרוך הרצועה על המעברתא ועל הרצועה ויקשור מפני שכל אחד יש לה בחי' קדושה בפ"ע. כמבואר בשער הכוונות בדרושי התפילין דרוש ז' וסוף דרוש ד'. ופע"ח שער התפילין פי"א. וגם לפי הפשט יש פלוגתא אם יש להניח הרצועה על הקציצה כי לדברי המו"ק יש קדושה ברצועה כמו הקציצה ומותר להניח ולדברי הט"ז סק"ט אסור עיין פרמ"ג במש"ז אות ע' ובפתיחתו לסי' ל"ב (והיא סוף סי' ל"ב בא"א) ויפה ללב אות ה'. ע"כ יש ליזהר בזה. ומה שאנחנו קושרים היוד עם הבית ברצועה בשעת הנחה שאני לא כן בחנם עיין מו"ק שם ועוד עיין במ"א סי' כ"ח סק"ד ובדברינו לשם אות יו"ד:

לח

לח) [סעיף ט'] מקום הנחת תש"ר מהתחלת עיקרי השער במצחו וכו'. וכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה קצה התחתון בעיקרי השער. ט"ז סק"י. והב"ד יד אהרן בהגה"ט וסו"ב אות ג' וש"ץ דף ל"ז ע"ד. והרב בית יעקב סי' קל"ה השיג על הט"ז וכתב דהנחת תפילין דהוייא בתחלת עיקרי השער היינו התיתורא שיתחיל משם ולא הקציצה יעו"ש. והביאו יד אהרן שם וש"ץ שם. ואיננו כי גם דברי הט"ז יתפרש כן. וכ"כ מאמ"ר אות ח'. פרמ"ג במש"ז אות יו"ד. וכתב דלא כדמשמע בא"ר אות יו"ד דהתחלת קצה הקציצה תהי' מונחת במקום שמתחילין עקרי השער במצח אלא כי גם התיתורא כולה תהיה במקום שער. וכ"כ ר"ז אות י"ד שקצה התחתון של התיתורא יהיה מונח על מקים התחלת עיקרי השער במצח. וכ"כ קיצור ש"ע סי' יו"ד או' ג'. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות א' בשם דברי יוסף סי' ס"ג. וז"ל יניח קציצה של ראש מיושבת ומושכבת על הראש. ומהתחלת עיקרי שער הפדחת יניח התיתורא עכ"ל. וכתב ודלא כגן המלך סי' קנ"ג. וכ"כ בספרו קשר גודל סי' ג' אות יו"ד. והביאו ש"ץ שם. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות י"ד. שע"ת אות ט"ז. ודלא כהעי"ת אות ח'. ובשל"ה כתב שיהא נראים קצת השערות למטה מן התפילין ונתן סי' במ"ש וסביביו נשערה מאד. והביאו סו"ב או' ד' חס"ל אות ב' שתילי זיתים אות כ"ג. ואיש זקן שנשרו שערות ראשו וכן הקרח אעפ"י שאין להם עתה שער בראשם יניחו התפילין במקום שהיה בו שער מקודם. וזה ניכר בחוש שיש הפרש בין עור הקרחת לעור המצח שאין צומח שם שער אצל כל אדם. בן א"ח פ' חיי שרה אות א':

לט

טל) שם מקים הנחת תש"ר מהתחלת עיקרי השערות וכו'. ועיקרי השערות לא מי שיש לו שערות ארוכות ושוכבים עד חצי מצח ומניח שם תפילין רק התחלת מקום התפילין מהתחלת עיקר השער. פרמ"ג שם ר"ז שם קיצור ש"ע שם. בן א"ח שם:

מ

מ) שם מקום הנחת תש"ר מהתחלת עיקרי השערות וכו'. תפילין שהניחם למטה מצמיחת השערות וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר (ועיין לקמן אות מ"ג) לא די שלא קיים המצוה אלא שמברך ברכה לבטלה. שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי בפרק במה מדליקין. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ח'. ט"ז סק"י. א"ר אות י"א. סו"ב אות ד'. תפלה לדוד דף ך' ע"א. ש"ץ דף ל"ז ע"ד. חס"ל אות ז' בהגהות אה"ב. כף החיים סי' יו"ד אות ך'. שתילי זיתים אות כ"ג. ואם מניח אפילו מקצתו על המצח במקום שכלו השערות היא מדרך הקראים ולא יצא י"ח. ח"א כלל י"ד אות יו"ד. בן א"ח שם. ועיין מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' יו"ד אות א'. וז"ל החס"ל אות ז' והן בעון עינינו הרואות כי הרבה נכשלים בזה ומניחים התפילין ממש על מצחן ואף שלפעמים מוחין בהם הרואים והוא נותנן למעלה לא הועילו בזה. שחוזרין ונופלין. ה' הטוב יכפר בעד. וראוי ליראי ה' ולחושבי שמו לעמוד בפרץ וליקח התפילין ולקצר הקשר באופן שיהיו מונחים במקומן עכ"ל. ועיין יפה ללב ח"ב אות ב' שכתב שצריך אזהרה גדולה ע"ז להדריכם וללמדם להמון העם מקום הנחתם. וגם להודיעם עונש הדבר ולא יזידון עוד. וכמו שהוכיח הרב שבט מוסר פ"ך דף נ"א ע"א. ועוד עיין להרב סו"ב בענייני התפילין שקודם לסי' כ"ה דף ח' ע"ד שקרא תוכחת מגולה לזה. וכתב שכל גדול העיר הירא והחרד לדבר ה' ישגיח על זה לשלוח תמיד ממונים מבית לבית לראות שיהיה הקציצה והקשר מונחין במקומן יעו"ש. והביאו יפה ללב ח"א אות ו'. ואם הרואה אינו יודע לעשות קשר התפילין כדי לקצר לו הקשר ויהיו מונחים במקומם לפחות יאמר לבעל התפילין שהוא ילך אצל האומן ויתקן וגדול שכר המזכה:

מא

מא) שם עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס. והוא כל גובה הראש. טור. לבוש. סו"ב במקור חכמה אוח ד'. ועיין פתחי עולם אות כ"ב שכתב בשם אה"ח שהוא עד חצי שיפוע הראש ולפי דברי מחה"ש לא יש כ"א ארבעה אצבעות או חמשה אבל לא ששה. שכתב בסי' ל"ד סק"ה וז"ל ולפמ"ש סי' ל"ב במ"א ס"ק נ"ו דשיעור רוחב התפילין שני אצבעות עם התיתורא ומעברתא ואין מקום בראש כ"א שיעור ארבע אצבעות. המניחים שני זוגות בפעם אחת צריכים ליזהר שלא יהיו התפילין רחבים עם המעברתא ותיתורא יותר משני אצבעות לבל יצטרך להניח של ר"ת על מעברתא של רש"י. ואולי יש לומר שיש מקום ה' אצבעות רק שאינו ששה אצבעות עכ"ל:

מא) והנה בענין הנחת תפילין דרש"י ודר"ת אי שרי להניח תפילין דר"ת על מעברתא דרש"י. כתב החס"ל אות ג' וז"ל יש להסתפק למניחין שני זוגות תפילין דלפי סודן אפשר דלא חייצי דגוף אחד חשיבי אמנם לפי פשוטן שיכוין לצאת באותן שהן אליבא דהלכתא ואינך חשיבי כרצועות בעלמא בודאי יש ליזהר בין בשל יד בין בשל ראש שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר אלא יהיו זה ע"ג זה מופרדים ומונחים כולם על הבשר עכ"ל, מיהו הרואה ומדקדק בדברי הרב ז"ל ובש' הכוו' יראה כי גם לפי סודן שלדברים לא יכון להניחם זה ' ופ"ג אות ז'. אתה הראתה לדעת כי הרב סדר לך אופן הנחתם שיהיו זה אצל זה ולא זה ע"ג זה, וגם נתן לך טעם שאורות אבא מכוסים באורות דאימא וא"כ אם יניח הקציצה דר"ת על המעברתא דרש"י הרי עשה להפך שכסה אורות דאמא באורות דאבא וכן לא יעשה וגם בתפילין דיד דכשניח הקציצה דרש"י על המעברתא דר"ת יהיו אורות דאבא מכוסים אפ"ה לא יעשה כן מפני שהמעברתא יש לה בחי' אחת והקציצה בחי' אחרת כמבואר בשער הכוו' דרוש ז' דתפילין ואיך יפסיק בחי' המעברתא בין היד לבחי, התפילין ומפני זה הוצרך לפרש לך הרב ז"ל דשניהם יניחם במקום הנקרא קיבורת כדי שלא תטעה בזה. וכ"כ בן א"ח פ' וירא סוף אות כ"א. ומ"ש הפתה"ד סי' ל"ד אות א' משם שם חדש ז"ל ח"א דקי"ג ע"א דליכא חציצה בזה והביאו יפה ללב בזה הסי' אות ב' כבר דחה דבריהם הרב הגדול בן איש חי בספרו רב פעלים ח"ג בקו' סוד ישרים סי' ז' יעו"ש וא"צ לכפול הדברים וכן אותם המרכיבים תפילין דר"ת ש"ר על עובי מעברתא דרש"י דהיינו שמושיבין התיתורא דר"ת על עובי המעברתא דרש"י ויהיה מונח על עובי המעברתא ועל האויר לא אריך למעבד הכי שצריך התפילין להיות כולו מושכב על שערו ועל בשרו כמש"ל אות ל"ח בשם דברי יוסף והאחרונים וגם לפי דברי האר"י ז"ל אין זה נכון על כן צריך ליזהר לעשות התפילין שיהיה בין שניהם דרש"י ודר"ת כמו ד' או ה אצבעות עם התיתורא כדי שיונחו במקומם הראוי להם ובש"י אם היו יותר גדולים מזה בדיעבד אין להקפיד כמש"ל אות ג' יעו"ש. ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות ק"ץ. ועוד עיין לקמן סי' כ"ח אות י"א:

מב

מב) [סעיף י'] צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף. ר"ל בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת. ב"י בשם הרמב"ם. וכ"כ מ"א ס"ק ט"ו. א"ר אות י"א. סו"ב אות ד'. ר"ז אות ט"ו. ש"ץ דף ל"ז ע"ד. שתילי זיתים אות כ"ד והוא נגד הפנים. מ"א שם מפרק קמא דחולין דף י"ט ע"ב. ר"ז שם. ש"ץ שם. שתילי זיתים שם. אבל למטה מסוף הגלגולת הוא נגד הצואר ולא נגד הפנים ולכן צריך ליזהר שתהיה הרצועה המקפת את הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו. ולא יהיה היקף הרצועה גדול מהיקף הראש דאז איכא תרתי לריעותא חדא דצריכים הידוק ממש דבעינן וקשרתם לאות וכו' וההדוק הוא הקשירה. שנית דאי הם רפויים סביב היקף ראשו אז יפול הקציצה לפניו על מצחו. או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו ולא יהיו במקומם הראוי להם. מחה"ש ס"ק ט"ו. וכ"כ עט"ז אות ו'. קשל"ה דף מ' ע"ב. יפה ללב אות ו'. ועיין באות שאח"ז ולקמן אות מ"ח:

מג

מג) שם למעלה בעורף. ואם הניח הקשר למטה בעורף בגומא כתב קשל"ה שם בשם שלטי הגבורים לא די שלא קיים המצוה אלא שמברך ברכה לבטלה. וכ"כ נוה שלום אות י"ט בשם קשל"ה. ותימא דהלא השלטי הגבורים בצמיחת השערות תלי מילתא כאשר יראה הרואה בשלטי הגבורים אשר סביבות המרדכי והביאו כנה"ג והאחרונים כמש"ל אות מ'. וכן השע"ת אות י"ז הקשה קושיא זו וכתב ומ"מ נראה שיש לעשות כן לכתחילה דבעינן שיהיה נהדק היטב סביב לראשו וכמ"ש העט"ז והב"ד באות הקודם יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ח' צריך שיהא הקשר מאחורי הראש ע"ג הגומא שיש בעורף ור"ל למעלה מן הגומא והוא בסוף עצם הגלגולת וכמ"ש מרן והרמב"ם ז"ל. וכ"כ יפה ללב שם. מיהו אותם אנשים שיש להם שער בעורף על צוארם לא חשיב הנחה באותו מקום ואפילו בדיעבד כי כן משמע מלשון המרדכי שהב"ד לעיל שכתב וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר וכו' יעו"ש. ואם בשערות לבד תליא מילתא כיון שאמר למטה מצמיחת השערות די ולמה ליה למימר עוד על הצואר אלא לומר לך בעינן שתים דוקא בעינן על צמיחת השער וגם למעלה מן הצואר הא אם הניח למטה מצמיחת השערות או על הצואר ואפילו יש שם שערות לא חשיבא הנחה. ועיין פרמ"ג במש"ז או' יו"ד. ועוד עיין בסה"ק חפץ בחייה בדרוש תפילין מה שפרשתי בזה מ"ש ז"ל קשר של תפילין צריך שיהיה למעלה וכו' יעו"ש:

מד

מד) שם למעלה בעורף ואפילו מקצת ממנו לא יהיה מונח במקום פנוי משיער שאין זה נקרא עורף. ח"א כלל י"ד אות יו"ד. שע"ת אות י"ז. ועיין לעיל אות ל"ח בענין הקציצה וה"ה לענין הקשר:

מה

מה) מי שיש לו כובע גדול בראשו הנקרא בוניט"ה יזהר להתיר אותה מעל הראש בעת שמניח תש"ר כמנהג האשכנזים הגם שאין להם כובע כבד מאד כהספרדים שמתוך כובד הכובע גם כן יפול הקציצה שלפניו על מצחו ויפול על צוארו הקשר שלאחוריו. ומצאתי שנתנו סי' להסרה זו הסר המצנפת והרם העטרה [יחזקאל כ"א] ר"ל יסיר המצנפת שהוא הכובע מעל ראשו כדי שיוכל להרים התפילין שנקראו עטרה. יפה ללב אות ו':

מו

מו) שם כעין דלת לצד חוץ. מכאן משמע שאין עושין ד' אלא מצד אחד דלא כמו שנוהגים קצת לעשות ב' דלתין משני צדדין. מ"א ס"ק ט"ז. וכתב דגמ"ר וז"ל ולא ידעתי מה הפסד יש אם נראה דל"ת משני צדדין דבודאי א"צ להיות ד' רק מצד א' וע"ז קאמר בגמרא ונוייהן לבר שאם עושה מצד א' צריך שיהיה לבר ואם נראית רק לצד פנים פסול אבל אם נראת משני צדדין לא גרע כלל. ותדע דהרי רש"י במנחות דל"ה פירש ונוייהן לבר על שחרות הרצועות ואטו יהיה לפי' רש"י קפידא שלא יהיה שחורות גם מבפנים והרי בהדיא אמרינן במנחות דל"ה בין ירוקות בין שחורות ומוקי לה בפנים עכ"ל. והביאו פתחי עולם אות כ"ה. ועיין ב"י סי' ל"ב בד"ה ויעשנו כמין דלית וכו' ובמ"א סו' סי' ל"ב:

מז

מז) שם כעין דלת לצד חוץ. בטור סיים ולא לצד הראש וכתב הפרישה וז"ל פי' ולא יעשה צורת הדל"ת לצד פנים אפי' אם השחור לחוץ עכ"ל. והביאו פתחי עולם שם. ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ל"ב אות רל"ז:

מח

מח) [סעיף יא'] צריך שיהי' השחור שברצועות לצד חוץ וכו'. וצריך להניח הרצועות פרודות ורחוקות זו מזו אחת הנה ואחת הנה כדי שיהיה לתפילין קביעות בראשו ולא סגי שיניח הרצועות של הקציצה סמוכות זו לזו. גן המלך סי' ע"ו וקפ"ג. בי"ד סי' י"ג. יד אהרן בהגה"ט. ובמ"ב אות ג'. ברכ"י אות ו' בשם הנז' ובשם בי"ד סי' י"ג. ש"ץ דף ל"ז ע"ד וכתב וכן דעת האר"י זלה"ה (והוא בשער הכוו' דרוש ה' ודרוש ז' דתפילין) זכ"ל ח"א אות ת'. סידור בי"ע בדיני תפילין אות ט"ו. חס"ל או' ח'. כף החיים להרח"פ סי' יו"ד אות כ"א. ועיין לעיל אות מ"ב:

מט

מט) שם ולא יתהפכו בין בשל יד ובין בשל ראש. הנה עיקר דין זה הוא בפרק אין מגלחין דף כ"ה ע"א דאמרו על רב הונא יומא חד אתהפיכא ליה רציעה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא. וכתב הראש בהלק"ע הלכות תפילין סי' י"ב בשם תשו' גאון והביאו ב"י וז"ל רצועה דרב הונא דאיתהפיכא ויתיב ארבעין יומין בתעניתא בשל יד או בשל ראש, הכין גמירנא מרבוותא דשל ראש היתה ורב הונא דיתיב בחעניתא לאו משום דחובה הוא. תשובה אחרת מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש מחייב למיתב בתעניתא דפושע הוא וצריך תענית אבל לחייבו ארבעין תעניות כרב הונא לא דמרוב חסידות הוא דעביד עכ"ל, והנ"מ בין תשו' אלו דלתשו' א' אפי' תענית א' א"צ דרב הונא לא משום חובה עבד אלא ממידת חסידות, ולתשובה שנית צריך למיתב תענית אחד משום דפושע הוא. והברכ"י אות ד' כתב שמצא בתשו' הגאונים סי' רפ"ב כ"י כתשו' שניה שכתב וז"ל מאן דהפך רצועה ש"י או ש"ר מחייב למיתב בתענית משום דהו"ל כפושע שהיה לו לתקנה בשעת הנחתן שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשותה וכ"ש תפילין שדברי קדושה הן וכיון שעשאן שלא כמצותן צריך תענית עכ"ל, וכתב שם הברכ"י דמהא משמע אפי' בשוגג ודלא כהרב מעדני מלך עכ"ל, וכן השכנה"ג בהגב"י אות ה' דחה דברי המעדני מלך יעו"ש, וכ"כ עו"ת אות יו"ד. א"ר אות י"ג. וכ"כ קשל"ה דף מ' ע"ב כתשו' ב' דצריך למיתב בתענית משום דפושע הוא, אבל לחלק יצא דוקא בש"ר משום דרוב השם בש"ר יעו"ש, מיהו המ"א ס"ק י"ז כתב דאם נהפכו מדת חסידות הוא להתענות. וזה משמע כתשו' א' שהביא הרא"ש, וכ"כ ר"ז אות י"ט, ש"ץ דף ל"ז ע"ג, (והמגיה שם הביא דברי הברכ"י) נו"ש אות ד', שתילי זיתים אות כ"ח, והח"א כלל י"ד אות י"ב כתב דאם נתהפך נכון להתענות או יתן לצדקה, וכ"כ קיצור הש"ע סי' יו"ד אות י"ד. בן א"ח פ' חיי שרה אות ג', אמנם השו"ג אות כ"ב כתב בפי' דמרן לא חייב בתענית בין רב למעט כדברי התשובה ראשונה של הגאון דקאמר דרב הונא דיתיב בתעניתא לא משום חובה הוא אלא מרוב חסידותו וזהו דעת הרמב"ם והטור דלא כתבו אלא יזהר ולא כתבו דאם נתהפך יתענה וכן נהגו שלא להתענות עכ"ד. והביאו יפה ללב אות ז' וכתב וז"ל ומ"מ הירא את דבר ה' יסגף עצמו במקצת שלא יאכל באותו היום אלא פעם אחד אכילה מועטת או שלא יאכל כי אם פת חריבה או בצדקה פרוק עכ"ל. ועיין חס"ל אות יו"ד. ודע דאפילו לדברי המצריכים תענית היינו אם נשארה כך מהופכת. אבל אם נתהפכה בשעת הנחה ותיקנה תיכף אין עליו כלום. א"א שם. ברכ"י שם. מאמ"ר אות ט'. יפה ללב שם. וכתב הא"ר שם והוא כשלא דבר בין הברכה לתקנה דאל"כ הוי ברכה לבטלה יעו"ש:

נ

נ) שם ולא יתהפכו בין בשל יד בין בשל ראש. כתב מ"א ס"ק י"ז וז"ל ומשמע בטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אח"כ ליכא קפידא. וכ"מ מדכתב ולא יתהפכו קודם שכתב ישלשל עכ"ל. והב"ד יד אהרן בהגה"ט (ומה שהקשה עליו דבפי' אתמר בטור ולא ממשמעות לק"מ דשל יד לא נזכר בטור אלא נלמד מש"ר לכך אמר ומשמע מטור וכו' ועיין מחה"ש) וכ"כ א"ר שם. ר"ז אות י"ט. ש"ץ דף ל"ז ע"ג, שתילי זיתים אות כ"ח. וכן צריך ליזהר בג' כריכות שעל האצבע. אבל ז' כריכות שסביב הזרוע אין בו כ"כ קפידא. מחה"ש ס"ק י"ז. פתחי עולם אות כ"ז. ומ"מ משום נוי מצוה ראוי להפך שיהא השחור לצד חוץ. פרמ"ג בא"א אות י"ז. פתחי עולם שם. ועיין מ"ש בסה"ק קול יעקב סי' ל"ג אות י"ט:

נא

נא) שם לא יתהפכו וכו'. ואפילו הנוהגים להשאיר הרצועות מבפנים ומחוץ צריך ליזהר שהצד החיצון המבהיק יהיה לעולם לצד חוץ. סידור בי"ע בדיני הנחת תפילין אות ט"ז. ועיין בס' קול יעקב סי' ל"ג אות י"ג:

נב

נב) שם ויגיעו עד הטיבור או למעלה וכו'. עיין בטור שכתב וז"ל ויגיעו של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה. ויש אומרים של צד ימין עד המילה ושל שמאל עד הטיבור עכ"ל. ועיין לעיל סי' כ"ה אות ס"ט שכתבנו שדעת הזוהר והאר"י ז"ל כסברה הראשונה יעו"ש וכן עיקר:

נב) וכתב מהר"י צמח בס' נגיד ומצוה דגם איטר יהיה תליית הרצועות לפניו באופן זה ואינו רשאי לשנות. סידור בי"ע בדיני הרצועות אות ט"ז. ועיין מש"ל אות ל"א בשם מהרי"ץ:

נג

נג) שם רוחב הרצועות של יד ושל ראש באורך שעורה וכו' והך אורך שעורה בלא עוקצין דיש בה עוקצין ארוכין מאד. ומשמע דבקליפתם משערין אורך שעורה והעולם אין נזהרין בש"י במקום ההידוק בכפל שנפסק שם ולא יש שיעור אורך שעורה וגרדומי רצועות פסולים. פרמ"ג א"א אות י"ח. פתחי עולם אות כ"ט. ואם אינם כשעורה רק באלכסונה לא מהני. מסגרת זהב על קיצור הש"ע סי' יו"ד אות ו' בשם רע"ק:

נד

דנ) שם אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן וכו' מניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור. הא דלא התיר מרן ז"ל אם נפחת אורך ורוחב הרצועות אלא עד שימצא אחרות מפני שסברת הרמב"ם ז"ל בפ"ג אם פיחת משיעור הרצועות בין באורך שהוא עד הטיבור או למעלה ממנו מעט בין ברוחב שהוא אורך שעורה פסול וכן הוא סברת הסמ"ק כמ"ש בב"י. וכתב מרן ז"ל בב"י דהלכה כהרמב"ם היכא דאפשר למצא אחרת כתקנה. ועל כן לא התיר בש"ע אלא דוקא בהיכא דלא אפשר למצא אחרת. ועיין מש"ל דלדעת הזוהר והאר"י ז"ל שיעור הרצועה דמצד ימין עד הטיבור ומצד שמאל עד החזה יעו"ש. וא"כ כיון דדעת הרמב"ם ז"ל אם פיחת משיעור הרצועות בין באורך בין ברוחב פסול וכן דעת הסמ"ק אם אירע כזה שחסר רוחב הרצועה משיעור אורך שעורה או שחסר אורך הרצועה מימין עד הטיבור ומשמאל עד החזה וא"א באחרת. יניחם בלא ברכה. רק אם היא ש"ר יפטור אותה בש"י ואפי' לסברת האשכנזים דמברכין על תש"ר. כמ"ש פאת השלחן על קיצור הש"ע סי' יוד אות י"ג יעו"ש. ואם היא של יד יכוין לפטור אותה אח"כ כשיברך על תש"ר ואם אין לו אלא היא יברך עליה בלא שם ומלכות רק יהרהר שם ומלכות בלבו. ואע"ג דהלבוש כתב דיברך וכ"כ א"ר אות ט"ו וסו"ב במקור חכמה אות ו'. כבר כתבנו לעיל סי' ח' אות ז' ובכ"מ דסב"ל אפי' כנגד הרוב ואפי' כנגד מרן ז"ל יעו"ש. וכ"כ עו"ת אות י"ב דאינו מברך אם פיחת משיעור אורך הרצועות בין ש"י בין של ראש יעו"ש:

נה

הנ) שם תפילין ש"ר טוב להיותם גלוים ונראים יכו' ולפי דעת האר"י ז"ל צריך שיהיו מכוסים בטלית. כמש"ל סי' ח' אות י"א יעו"ש. ועיין שע"ת אות ח' מ"ש משם התשב"ץ סי' למ"ד בפי' קרא דוראו והב"ד לעיל סוף אות כ"ג יעו"ש:

נו

נו) שם הגהה. ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים. והרב הלבוש כתב תש"י יהיו מכוסים בבגדו דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות. והביאו הברכ"י אות ה' ושע"ת סוף הסי'. ועיין מש"ל סי' כ"ה אות ל"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---