מחברת מנחם/א/אשתוללו
אשתּוללו
אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו ו), פתרונו נתעקרו אבירי לב, יתכן להיות מגזרת אשל. ושני פתרונים למלה: הפתרון האחד נטיעה, והשני עקירה, ומראה אחד לשניהם. ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה כי המלה כפולת ענין, ישנו בנין וישנו סתירה. ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקים לשני פנים אחוזים [נו"לו אחדים] במראם ונפרדים בענינם. וכה מחלקות 'אשתללו', יתכן להיות פתרונו נטיעה ועקירה על כי יסידת המלה אשל, כאלה: מסעף פארה במערצה (ישעיה י לג), יתכן להיות מסעף מפריא פארוח, מסנסן סנסנים, ומפריח סעיפות. גם יתכן להיות מסעף מפשיח סעיפות ומשחית פארות [נו"ל מפשיח פארות ומשחית סעיפות], על כי יסודת המלה סעף, וכמהו ותשרש שרשיה ותמלא ארץ (תהלים פ י), פתרונו לפי ענינו נטיעה. וחלופו, אזרעה יאחר יאכל וצאצאי ישרשו (איוב לא ח), כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתו תשרש (שם לא יב), ושרשך מארץ החיים סלה (תהלים נב ז), הן למות הן לשרשי הן לענש (עזרא ז כו), כלם עקירת שרשים המה, וכמהו לבבתנ אחתי כלה (שיר השירים ד ט), ופתרונו הסרת לבבי, והוא הדין לשום לב. וכמהו ויחרגו ממסגרותיהם, (תהלים יח מו), פתרונו תרפה חגורתם ותסור ממתניהם, והוא הדין לחגור. ויעזקהו ויסקלהו (ישעיה ה ב), סלו סלו המסילה סקלו מאבן (שם סב י), ענינו לפנות דרך מאבנים. הוא הדין [נו"ל המשפט] לסקלנו באבנים. ותפע כמו אופל (איוב י כב), ופתרונו ותחשך, והוא הדין לזריחת נוגה. וכמהו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו (ירמיה ו יז), פתרונו ויגרור עצמותיו וינתחם לנתחים וינקר עצמיו מעליו, הן נמצא עצמו להסיר עצם ולשום עצם, וכאלה הרבה בתורה. אבל לא יכלנו להשיג מלה אשר תחלתה אל"ף ושי"ן אם יקרה להם כמקרה המלים האלה אשר תחלתם שי"ן ויבא תי"ו אחריו. לפי שלא מצאנו בלשון עברית כמלה זאת וכענין זה, על כן יוכל הטוען לטעון שאין תי"ו בא אחרי שי"ן ואחרי סמ"ך כי אם במלים אשר שיניהם תחלתם ואין זה מהם ולא מגזרתם על דבר האלף הנקדם במלה ולא נודע אם יוצא [נו"ו ימצא] בלשון עברית אם אין. דע, כי כל התוין המובאין במלין אשר אינם יסוד בהם בנינם וענינם על שתי פנים וכה ענין תוצאותיו, כל מלה אשר תחלתה שין או סמך מיוסדים במלה, יהיה התיו שני לאותיותיה, וכל מלה אשר אין תחלתה שי"ן או סמ"ך כי אם אות מיתר האותיות, יהיה התי"ו ראשון לאותיותיה או לאותיות היסוד. ואלה הם התוין השניים לאותיותיה הנכתבים במלים: שעשועים, אשתעשע (תהלים קיט טז). שמורים, אשתמרה (שמואל ב, כב כד). שר, תשתרר (במדבר טז יג). שבח, השתבח (תהלים קו מז). שחוח, תשתוחח (תהלים מב ז). שפך, תשתפך (איוב ל טז). שמם, אשתומם (ישעיה סג ה). שכר. משתכר (חגי א ו). שולל, משתולל (ישעיה נט טו). שער, ישתער (דניאל יא מ). ספחני נא (שמואל א, ב לו), מהסתפח (שם כו יט). סף, הסתופף (תהלים פד יא). סלה, מסתולל (שמות ט יז). סבל, יסתבל (קהלת יב ה). שכל, משתכל (דניאל ז ח). שריגים, ישתרגו (איכה א יד). שרוע, מהשתרע (ישעיה כח כ), וכאלה הרבה בתורה.
ואלה המלין אשר תוין ראשונים לאותיותיהם נסדרים במלים כמו אלה: נפל, ואתנפל (דברים ט יח). הלך, ואתהלכה (תהלים קיט מה). מלט, ואתמלטה (איוב יט כ). משל, ואתמשל (שם ל יט). נהל, אתנהלה (בראשית לג יד), וכאלה הרבה בתורה. זאת חקת לשון עברית השניים שניים ליסוד והראשונים ראשונים ליסוד.
אבל יש מלה אחת אשר איננו נחברת ולא נאחזת במחברת המלים האלה ויצאה ממשפטם, ולא יצאה כי אם להדרת המלה, וזאת היא חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה (ירמיה מט ג), והענין הנכון מענינים והקרוב לפתרונות והראוי למראות, ירחיק מספיקות להיות אשתוללו מגזרת כי ישל אלוה נפשו (איוב כו ח), ונשל הברזל (דברים יט ה), כי ישל זיתך (שם כח מ). וגם ראוי להיות שלל, ויהיה ענין האל"ף כיתר אלפי המלים. ואם יטעון הטוען באודות האל"ף אשר בתחלת המלה אשר איננה אחוזה ביסודתה היתה המלה הזאת ראויה להכתב ישתוללו או נשתוללו כמו אשתוללו, ומבלעדי המראות האלה לא תקום המלה, כי יש להשיב אמנם אלף מכל האותיות אין לו כח במלים כי אחרי ישנו יסוד במלה נופל ממנה וקמה המלה מבלעדי אלף כיתר המלים הנקרמים לאותיות בתחלת הספר, וכאשר האלף הנראה עיקר במלה ואיננו יסוד ימוש וידוד ממנה, כך יאחז ועולה במלה ואיננו יסוד בה. אך בעלותו במלה, איננו עולה כי אם במקום יו"ד או ה"א או נו"ן, הם הם האותיות הראויות לאשתוללו כאלה המלים:
ואחרי כן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל (דברי הימים ב, כ לה), והמלה מגזרת מחברת (שמות כו ד), ואין לאל"ף דרך במלה, אבל עמד במקום ה"א קרוב ללשון ארמית, ואין זה כי אם לחלש כח האלפין. וכמהו כי לא לנצח אדוש ירשנו (ישעיה כח כח), היתה ראויה להכתב הרוש ירושנו. וכמהו כל מלבושי אגאלתי (שם סג ג), היה ראויה להכתב הגאלתי. וכמהו הרעב והחרב מי אנחמך (שם נא יט), היה ראויה להכתב מי ינחמך, וכאלה הרבה בתורה, ומיעוטם יורה על רובם. וענין אשתוללו ראוי להיות כמו אלה, לא יקרה כה ליתר האותיות, כי אם לאל"ף לבדה, כמו אשתוללו ודמיונו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |