מחברת מנחם/א/אף
מחברת מנחם 
א אף
אף
מתחלק לשבע מחלקות: האחד, ואף גם זאת (ויקרא כו מד), אף לזאת יחרד לבי (איוב לז א), אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש (במדבר טז יד).
השני. אף בהקבצו עם 'כי' נהפך לענין אחר, כאלה: אף כי אנכי אעננו (איוב ט יד), אף כי אנוש רמה (שם כה ו), הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה (שמואל א, כג ג), אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה, ואף כי אמר אליך רחץ וטהר (מלכים ב, ה יג), הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי (מלכים א, ח כג), הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא (משלי יא לא), אף כי נתעב ונאלח (איוב טו טז), אף כי היין בוגד (חבקוק ב ה), אף כי לא אכל אכל היום העם הזה (שמואל א, יד ל), הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי (דברים לא כז), כלם בלשון הזה מדוברים, זולתי מעט מזער אשר איננו נוטה אליהם, אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן (בראשית ג א).
השלישי. אפיתי על גחליו לחם (ישעיה מד יט), מאפה תנור (ויקרא ב יב), את אשר תאפו אפו (שמות טז כג), ומצות אפה (בראשית יט ג), חמץ תאפינה (ויקרא כג יז).
הרביעי. וישתחוו לאפיו (בראשית מח יב), אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט כג), לאפי דוד (שמואל א, כה כג), ענינו על פני דוד. מנה אחת אפים (שמואל א, א ה), נראה כי מגזרתם הוא ולענינם נוטה, מנה ראויה ונכבדה למראה ונחמדה לפנים ויקרה לעינים. ויש בלשון ארמית מלה אשר יערכנה נפל על אנפוהי (דניאל ב מו), וכל אפיו [נ"א פניו] אינו מתורגם כי אם 'באפוהי'.
החמישי. אף להם ולא יריחון (תהלים קטו ו), ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב ז), ומיץ אף יוציא דם (משלי ל לג), והנם שלחים את הזמורה לאפם (יחזקאל ח יז), כמו נחירים.
הששי. אפפוני חבלי מות (תהלים קטז ג), אפפו עלי רעות (שם מ יג), כמו סבוני גם סבבוני (שם קיח יא).
השביעי. ואף ד' חרה בעם (במדבר יא לג), אפו טרף וישטמני (איוב טז ט), ישוב אפך ותנחמני (ישעיה יב א), אך שב אפו ממני (ירמיה ב לה), ענין קצף המה. והשוו הפותרים אף לאפאיהם (דברים לב כו), והעמידו אפאיהם מגזרת 'אף' ונראית המלה כי אינה פתורה כדת ולא דרושה כמשפט האותיות, כי סברו הפותרים כי האלף יסוד במלה ואין כה דת המלים, כי אלו היה האלף יסוד במלה וגזרתה מאף, היה על המחוקק מחקת משפט להוסיף אל"ף שני במה יסוב המלה אליו, כאשר יקרה ליתר המלים אשר תחלתם אל"ף ליסוד המלה אשר לא יתכן למדבר להסב המלה אליו עד יספו אל"ף שני ויכפלו האלפין, ובהשנות האלף תכון המלה היטב, אלף אחת ליסוד והשנית להסב המלה אליו, כאלה: אאזרך (ישעיה מה ה), אאלפך (איוב לג לג), אאריך אפי (ישעיה מח ט), אאמיצכם (איוב טז ה), וכאלה רבות. והפותר אפאיהם אם מגזרת אף ידיננו שתי טעיות נקבצו בפתרונו, הטעות הראשון על כי אין המלה מסובה באל"ף שני, והטעות השני על עזבו האל"ף התיכונה המיוסדת במלה. אבל יש באמתת נכוחה וממשפט הלשון להיות מוסב למדבר, וההא והמם אשר באחרית המלה מועדים לרבות, ובהיות ככה ישאר מן המלה פ"א אל"ף. ובהותר 'פא אלף' נכון להיות אפאיהם מן פאה (ירמיה ט כה), ומפאת פני (ויקרא יג מא), פאת קדמה (במדבר לה ה), ותחלקם לפאה (נחמיה ט כב), וכה יהיה פתרונו אפאיהם אזרה אותם בגוים ואפאה אותם לכל רוח ופאה. וגם יתכן להיות אפאיהם אשימם פאת פני ויכלו ויתמו ומפתח האלפין יורה על ככה, ולולא פתיחתם לא נכונו פתרוניהם. הפתרונים שניהם יוצאים ונראים עניניהם וגזרת המלה אחת היא, אבל הראשון קרוב מן האחרון.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |