מחברת מנחם/א/אבח
מחברת מנחם 
א אבח
אבח
פתרונו כפי ענינו כי אין לו ערך בתורה, אבל ענין הנבואה יורה עליו, אבחת חרב (יחזקאל כא כ) כמו 'אימת חרב'. ויש בתורה מלין אשר אין להם דמיון לעמוד על גזרתם ודעת בנינם, אבל עניני המחוה וסדרי הדת יורו עליהם וימשכום, ויהי כאשר ראו אנשי סברא ונלאו מצוא יסודות הלשון ולא מצאו כח להשיג שרש המבטא ולעמד על עיקרם, שינו המלים והחליפו האותיות והפכו הלשון אשר לא כדת.
תקן 'יהודה בן קריש' בספר פתרוניו ובאר 'אבחת חרב', כמו 'אבעת חרב' החליף החי"ת בעי"ן, וגם יסף אל"ף על יסוד המלה, הנה נשאר מכל המלה 'בית' לבדו, ונמצאת המלה מבלי תחלה וסוף, ואין כה משפט הלשון להיות מלה מלשון הקודש פרוצה מפה ומפה, קלוטה משתי קצותיה, כמו אבחת חרב. וגם לדברי הפותר ההוא לא יקום פתרונו להיות אבעת חרב, אם מגזרת בעתה (ירמיה ח טו), ידיננה אל"ף אשר בתחלת המלה מדוע [נ"א למה] נטה אליה, ומה בא ללמד. ועוד יש להשיב, התי"ו אשר באבחת, איננו יסוד והתי"ו אשר בבעתה הוא אחוז במלה אחיזת עיקר, הן נמצא הפותר משריש אל"ף באבחת אשר אין לו, ומשבית מבעתה תי"ו אשר לו באמרו כי אבחת כמו אבעת, ולא כאשר החליף את החי"ת והשריש את התי"ו יחליף את האל"ף אשר לאבחת, ולא ידמנו למלה אשר אין בה אל"ף, כי איככה יוכל לשום אל"ף בבעתה; הלמען העלמת פתרון אבחת, שיחית מלה אחרת להוסיף עליה ולגרוע ממנה, כי מה יתרון בפתרון בהיות לו תוספת ומגרעת תמורות ותהפוכות והפותרים, ההמה יודעים כי אין קבוצת הלשון מצואה בספר תעודתנו, ואלו היתה הלשון שלמה אצלנו כל אלה המלים אשר ירפאו, היינו מוצאים אותם והשכנום במרחבו, ועתה לא נמצאו כי נעתקו, העל כן בודאים על לשון הקדש, מרחיבים את הקוצר ומרבים את המזער, וכן לא יתכן עד יערה עלינו רוח ממרום.
תאבתי לישועתך יי' (תהלים קיט קעד), פתרו הפותר בו, כמו 'תאותי מן תאוה', החליף בי"ת בוי"ו, וגם יסף תי"ו על יסודות המלה, וכן הקים פתרונה, והיה עליו מאמתת המוסר מטרם שומו פתרון לחקור איך יבנה בנין הלשון, אפס כל המלים האמורים בסדרי הנבואות אשר תהלתם תי"ו אשר איננה משורש המלה ולא אחוז בה אחיזת עיקר, לא יוכלון אנשי הלשון לספר בו מאומה, ולא יסבו המלה, כי אם במראה אחד כאלה המלין, באמרך, תשורה, תנומה, תאנה, תבונה, תעודה, תרומה, תחנה, תקוה, תנופה, תשובה, תשומה, תאוה, וכאלה רבות, היכול יוכלון אנשי הלשון להסב מן 'תרומה תרמתי', ומן 'תחנה תחנתי', ומן 'תקוה תקותי', ומן 'תנופה תנפתי', ומן 'תאוה תאותי', הלא כה יאמר מן 'תרומה הרימותי', ומן 'תחנה חנותי', ומן 'תקוה קויתי', ומן 'תשובה שבתי', ומן 'תקומה קמתי', ומן 'תנופה הניפותי', ומן 'תאוה אויתי', וכן בכל אלו המלין אשר משפטם להכתב בתי"ו בתחלתם אשר איננו אחוז בהם אחיזת יסוד בצרפך המלין לעת מקריהם יעלו התוי"ן. אבל התי"ו אשר לתאבתי, הוא אחוז במלה אחיזת עיקר, על כן יעלה עמהם, ופתרונו כמו כלתה לישועתך נפשי, וכמוהו מתאב אנכי את גאון יעקב (עמוס ו ח), פתרונו מכלה אנכי את גאון יעקב, וכמוהו גרסה נפשי לתאבה (תהלים קיט כ), ויש כמוהו בלשון ארמית, ועתה נפשנו יבשה אין כל (במדבר יא ו) 'נפשנא תאיבה'. וגם זה מהמלים החלופי אותיות, הוברי שמים (ישעיה מז יג) פתר בו 'חבורי שמים', מן חובר חברים (דברים יח יא), וחובר חברים מחכם (תהלים נח ו), החליף ה"א בחי"ת, וכן העמיד פתרון המלה, והמלה עומדת על עמדה מבלי חליפות, ופתרון הוברי שמים כמו בוררי שמים, יען כי לא יוכלו הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום והלילה עד ברור להם השמים לטוהר, ולעת הברותם, יחזו מחזה הכוכבים ומודיעים לחדשים, על כן אמרה תורה החוזים בכוכבים מבלי מחזה הכוכבים לא יחזו ולא יקסמו. וגם כה אמר מיכה בדברי חזיוניו: לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסום ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום (מיכה ג ו), זה הפסוק יורה, כי ביום חשכה כהבהר שחקים ויחתמו כוכביהם אין הקוסמין יכולין לדקדק ולקסום, על כן לא יתכן להיות חוברי שמים כי אם 'הוברי שמים', הנה קמה המלה כמשפט ענינה מבלי המיר אותיותיה. ויש מלים לטוען לטעון, אם אמר יאמר כל ההאי"ן הסדורים [נ"א הקדומים] בתחלת המלין המדוברים כמו הוברי שמים, כלם מיוסדים במלים כדבריו כן הוא, אבל יש מלים מעט מזער בלשון עברית אשר משפטם כהוברי שמים, כאלה: הולכי נתיבות (שופטים ה ו), הולכי רכיל (ירמיה ו כח), הזים שוכבים (ישעיה נו י), תהותהו על איש (תהלים סב ד), תהכרו לי (איוב יט ג). ועתה אבאר המלים האלה במקום מחברתם.
ועוד מחלופי אותיות: מה נחנת בבא לך חבלים (ירמיה כב כג), פתר בו 'מה נהנת' מלשון הנאה, החליף חי"ת בה"א ויוציא המלה מיסודתה מהעמידה על שרשרה, אפס כי המלה עומדת על עמדה ויסודתה מאין תמורות ומבלי חליפות, וכה מראה פתרונה: יושבת בלבנון מקוננת בארזים מה נחנת בבוא לך חבלים חיל כיולדה (שם), ירמיה נבא את הנבואה הזאת על מלך יהודה הבוטח בנוה בנינו ורום עליותיו וגובה קנו, כאשר כתוב אומר: אבנה לי בית מדות ועליות מרווחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר (שם יד) יען וביען נשען בבנינו ובית ארזיו, וישת שברו בקנו, כה השיבו: ישבת בלבנון מקוננת בארזים מה נחנת בבא לך חבלים, בהרסי קנת ארזיך איפה תהיה חבוי. וכן רבו המלים אשר החליפו והחסירו אנשי פתרון, וימירו סדרם אשר לא כדת, אבל הגיע תור המלה אשר היא חולפת אותיות יחבירנה במחברת הראוי לה, לפרש ולהעמיד המלים על יסודתם, ועתה נשוב לענין הראשון.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |