מגיני שלמה/פסחים/ב/א
מגיני שלמה 
פסחים ב א
ד"ה אור לי"ד וכו' פ"ה שלא לעבור וכו'. וקשה לר"י כו'. כבר האריך הר"ן ז"ל לישב דברי רש"י ז"ל ע"ש. ע"ב ד"ה מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה פ"ה במקום שנהגו ואין נראה לר"י וכו' נ"ל דרש"י בא לישב דלא נצרך לומר דברייתא זו ס"ל איסורא דווקא וא"כ גם ראב"י ס"ל איסורא וא"ה נצטרך לומר כראב"י והוי דלא כהלכתא דהא ריש מקום שנהגו סתם לן תנא דבמנהגא תלי' מילתא כמו שפסקו כל הפוסקים וק"ל משנת ראב"י קב ונקי אפי' נגד רבים כדאיתא ביבמות דף ס' ודף ל"ז ומשמע שם דאפילו נגד סתם הלכתא כוותיה דקאמר התם כי היכי דלא תקשה הלכתא אהלכתא והתם סתם משנה הוא כדברי הילל ואפ"ה פריך דלא תקשי אכללא דק"ל משנת ראב"י קב ונקי וא"כ ה"נ תקשי הכא דאין לומר דסתם דמקום שנהגו סתם ואח"כ מחלוקת הוא דהוא סתם משנה וכה"ג אע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת הוא מ"מ הוי כיחיד נגד רבים כמ"ש התוספות ריש פ"ק דביצה ופשוט דאין חילוק אי יחיד פליג או חכמים דפשיטא אי חכמים פליגי אסתמא דהסתם עדיף והוי כמו רבים נגדם וכן כתבתי בקונדרסי לישב דברי הרא"ש ז"ל שכתב דק"ל כסתם דריש פרקין דמקום שנהגו וזו קשי' לענ"ד לדברי ר"י. ועוד תימה גדולה לע"ד אי ס"ד מדתנא תנא איסורא לא ס"ל מנהגא א"כ לקמן דמייתי ברייתא להוכיח דר"י איסור' ס"ל ודייק מדיוקא דאמר ר"מ מנהגא מכלל דר"י ס"ל איסורא ולמה לא דייק מהאי ברייתא דהכא בפשיטות דקתני אסור ועוד הא אשכחן דקתני אסור ואפ"ה ס"ל מנהגא דהא ר"מ מנהגא אית ליה כדמסיק לקמן ואפ"ה קתני לקמן דף נ"ה ר"מ אימר כל מלאכה שהיא לצורך המועד גומרה בי"ד ושאינה לצורך המועד אסור א"כ קתני איסורא אע"ג דס"ל מנהגא ע"כ נראה דמלשון אסור ליכא לדייק מידי דכיון שנהגו איסור אסור לעשות מלאכה כמו שהוכחתי. והא דפריך לקמן דף נ"ה מעיקרא תני מנהגא ולבסוף תני איסורא היינו משום דבתחילה קתני מנהגא ולא תני מקום שנהגו שלא לעשות כמו בסיפא א"כ האי תנא לא תנא איסורא במקום מנהגא א"כ סיפא דקתני אסור משמע דמדינא אסור לא מטעם מנהגא וא"כ ב"ש אוסרין משמע בכל מקום כיון דאיסורא הוא אין לחלק במקומות ומשני דר"י היא דסבירא ליה איסורא וא"כ אנשי גליל ס"ל כב"ש דאסור ואנשי יהודה ס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה מעולם שיהא אסור:
ואגב אורחא כתבתי זאת לישב דברי רש"י ז"ל שכתב דב"ש אוסרין משמע בכל מקום ור"י לא ס"ל דאסור כי אם בגליל וכמ"ש התוספות בכאן וכבר הרגיש בזה החכם מהרש"א ז"ל לקמן ובזה א"ש יהי' איך שיהי' מ"מ נתיישב דלא פריך כ"א לתנא דמתניתין דהתם תנא ברישא מנהגא וכה"ג איתא בכמה דוכתי' דלא פריך כ"א לחד תנא דלא הוי האי לישנא ולעולם שייך למיתני איסור אפי' אי לא הוי אלא מנהגא אסור מטעם המנהג כמו שהוכחתי ומדברי תו' ז"ל עצמן לקמן משמע קצת דמלישנא דאוסרין ליכא לדייק מידי מדכתב ד"ה אמר ר"א דבמנהג לא שייך פלוגתא דלחזי היכי נהוג ולא דייקא דהא ב"ש קתני אוסרין וא"כ ע"כ לא ס"ל מנהגא וגם זה כתב החכם הנ"ל. ויש לדחות דלמא ס"ל לר"א דב"ש וב"ה לא קאמרי לישנא דאיסור והיתר אלא לישנא דמנהגא כדקתני ת"ק דאין עושין במקום שנהגו שלא לעשות לכך פי' דלחזי היכי נהוג. עוד י"ל לרש"י דס"ל דלישנא דב"ש אוסרין משמע שהם אוסרין מדינא מדלא קתני ב"ש אומרים אסורה דהוי אפשר לפרש דהלילה אסורה מטעם מנהג אבל ב"ש אוסרין משמע שהם אוסרין ואי מטעם מנהג לאו הם ס"ל הכי אלא מחמת מנהג המקום הוא אסור:
כללו של דבר לע"ד דע"כ אי אפשר לפרש לקמן דפריך מלישנא דאיסורא כמ"ש ולא מטעם דנחזי וא"כ מפרש רש"י ברייתא זו דלא תידוק מינה דס"ל לראב"י איסורא ולמאי דמסיק לקמן איסורא ס"ל בגליל מ"מ ראב"י אפשר דס"ל מנהגא ולא נחית לפלוגי עם ר"י אלא פליגי כל חד למאי דאית ליה לראב"י משום מנהג ולר"י משום איסור ומה שהקשה דלחזי היכי נהוג ס"ל לרש"י דלאו קושי' היא דאפי' אי נהוג הכי מנהג של הבל הוא כמ"ש ר"ת ז"ל ריש פ"ק דב"ב דאיכא כמה מנהגות דלא סמכינן עלייהו דלהכי תני ג"כ מתניתין דמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין דקמ"ל האי מילתא דלא תימא דלאו מנהגא הוא ואין להם על מה שיסמכו ולענ"ד תדע דהא ר"מ ס"ל מנהגא וקאמר כל מלאכה שהתחיל קודם י"ד גומרה בי"ד ומבעיא להו לר"מ לצורך המועד תנן כו' ומאי מבעיא להו ליחזי היכי נהוג ואפי' תימא דהתלמוד לא קים ליה היכי נהוג ור"י פריך על התנאים דאינהו ידעי מנהג שפיר מ"מ ר"מ גופיה מאי קמ"ל ליחזי היכי נהוג וכן חכמים דפליגי שם עם ר"י בר' יהודה דג' אומניות עושין מלאכות וכו' ור"י בר' יהודה אומר אף הרצעני' משמע דקיימי ג"כ על המנהג כמו שפוסקין כל הפוסקים וגם משמע דס"ל כר"א מדקתני להא מילתא כר"מ וליחזי היכי נהוג אלא ע"כ כמ"ש והכי אמרינן בירושלמי בכמה דברים נשי דנהיגי הכי מנהגא משמע דאיכא מילי דלאו מנהגא הוא אע"ג דנהיגי הכי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |