מגיד משנה/סוכה/ה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
הסכך של סוכה אינו כשר וכו'. פ"ק דסוכה במשנה (דף י"א) מבוארים שלשה חלקים דבעינן דבר שגדולו מן הארץ ושאין מקבל טומאה ושנעקר מן הארץ שאם היה מחובר פסול ונלמד מן הכתוב בגמ' (דף י"א:) ושאר החלקים יתבארו בסמוך:
ב[עריכה]
סכך בדבר שאין גדולו מן הארץ וכו'. כבר נזכר זה למעלה:
ואם עבר וסכך וכו'. (דף י"ב:) אמר רב אשי הני שוושי ושווצרי מסככין בהם. ופירש"י ז"ל עשבים הם ולאו בני אכילה נינהו אביי אמר בשוושי מסככין בשווצרי לא מסככין בהו כיון דסני ריחיה שביק להו ונפיק. ופירש רבינו לא מסככינן לכתחלה אבל דיעבד ודאי כשרה וכן כתבו ז"ל. עוד שם אמר רב חנן בר רבא הני היזמי והיגי מסככינן בהו אביי אמר בהיזמי מסככין בהיגי לא מסככין כיון דנתרי שוכייהו שביק להו ונפיק:
וצריך ליזהר שלא יהיו הוצין יוצאין וכו'. שם (דף ד') היתה גבוהה עשרה והוצין יורדין בתוך עשרה סבר אביי למימר אם חמתן מרובה מצלתן כשרה א"ל רבא האי דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה וקי"ל כרבא:
סככה במיני מתכות או בעצמות וכו'. כבר נתבאר זה:
הדלה עליה גפנים וכו'. משנה שם (דף י"ח):
סככה בכלי עץ ובמחצלאות העשויות לשכיבה וכיוצא בהן וכו'. שם (דף ט"ז) משנה וברייתא:
וכן אם סככה בשברי כלים וכו'. שם (דף י"ט) מימרא סככה בבלאי כלים פסולה מאי בלאי כלים מטלניות שאין בהן שלש על שלש דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים ותניא נמי הכי גבי מחצלת:
ג[עריכה]
סככה באוכלין פסולה וכו'. שם (דף י"ג:) סוגיא וברייתא סוכי תאנים ובהן תאנים פרכילי ענבים ובהן ענבים קשים ובהן שבלים מכבדות ובהן תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולה אחרים אומרים עד שיהיו קשין מרובין על האוכלין ועל הידות וקי"ל כת"ק:
סיכך בירקות שאם ייבשו וכו'. שם מימרא פוסלין משום אויר מ"ט כיון דכי יבשי פרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמו. וירקות אלו אפילו אינן מקבלין טומאה שאין מיוחדין למאכל אדם הדין הזה הוא בהן:
ד[עריכה]
סככה בפשתי העץ וכו'. שם (דף י"ב:) אמר רב סככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשרה. ובהלכות פי' הוצני כתנא דלא דייק ולא נפיץ דעדין עץ הוא ע"כ. וכתב רבינו שהטעם שבאניצי פשתן פסולה הוא מפני שנשתנית צורתו וכן ראיתי לקצת מפרשים ז"ל והוצרכו לטעם זה מפני שהפשתן אינו מקבל טומאה אפילו כשהוא מנופץ וזה ברור וכן מוכח בבמה מדליקין (שבת כ"ז:). ובהשגות א"א טעם אחר וכו'. ואני אומר שטעם רבינו מחוור מטעמו דודאי גרעי מבלאי כלים שנשארו מדבר שהיה מקבל טומאה מתחלה ואלו לא באו לכלל טומאה מעולם ולפי טעמו סככה בחיצין זכרים למה כשרה והלא ראוי להנתן בברזל ויעשו חצים (נקבות) ויקבלו טומאה אלא ודאי טעם רבינו עיקר:
ומסככין בחבלים של וכו'. בירושלמי סככה בחבלים אית תנא תני כשרה ואית תנא תני פסולה מ"ד פסולה בחבלים של פשתן ומ"ד כשרה בחבלים של סיב ע"כ. ופירוש חבלים אינן מקבלין טומאה לפי שאינן כלים וכמ"ש רבינו ושל פשתן מפני שאין צורתו עומדת פסולה. וגם זה סעד לטעם שכתב רבינו למעלה:
ה[עריכה]
סככה בחיצין וכו'. מימרא שם (דף י"ב:) קרוב ללשון רבינו. ופירש"י ז"ל זכרים אותן שמחודדין בראשן ונותנין אותן בתוך הברזל והם פשוטי כלי עץ ונקבות שחקק בראשו של עץ ובאותו חקק נותנין הברזל:
ו[עריכה]
מחצלת של קנים או מחצלת גמי וכו'. רבינו השוה דין המחצלאות וזו היא שטתו. שנינו במשנה (דף י"ט:) מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה וכו' רבי אליעזר אומר וכו'. ואסיקנא בגמרא קטנה כולי עלמא לא פליגי דסתם קטנה לשכיבה כי פליגי בגדולה תנא קמא סבר סתם גדולה לסכוך ובהלכות וקי"ל כת"ק. עוד בגמ' (שם כ') ת"ר מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חלף גדולה מסככין ארוגה אין מסככין בה ר' ישמעאל בר"י אומר משום אביו זו וזו מסככין בה וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו. וזה פירושם לדעת רבינו דכולה ברייתא בסתמא שלא עשאה בפירוש לא לסכוך ולא לשכיבה ואתיא כת"ק דמתניתין וכי קתני בשל קנים ושל חלף גדולה מסככין בה פירושם גדולת השטח והשיעור ארוגה אין מסככין ר"ל אע"פ שהיא גדולה אם ארוגה היא אין מסככין בה ואהא פליגי רבי ישמעאל ורבי דוסא דאמרי זו וזו מסככין בה כלומר גדולה בין ארוגה בין שאינה ארוגה מסככין וקי"ל כותייהו כי היכי דתיקום מתני' כפשטה דלא מפלגא במחצלת של קנים אלא בגודל וקוטן ולא באריגה וזה דעת ההלכות. ובהשגות א"א והברייתא חלקה בשל קנים ושל חלף שאפילו בקטנה אם גדולה היא כעין עבותות מסככין בה מפני שהיא קשה ואינה ראויה לשכיבה אבל כשהיא אריגה אחת אין מסככין בה שראויה היא לשכיבה אבל כל גדולה סתמא היא לסכוך ואפילו ארוגה עכ"ל. ושטתו היא שהוא גורס גדולה מלשון גדיל ודברי ת"ק הם בדוקא בקטנה ור' ישמעאל ור' דוסא אפילו בקטנה וארוגה סברי דמסככין ולא ק"ל כותייהו אלא כת"ק ומשנתנו דמפלגא בין גדולה לקטנה בארוגה היא דאי בגדולה אפילו קטנה כשרה ולפי שטתו אין משנתנו כפשטה בכל גוונא:
ואם יש לה קיר וכו'. ברייתא שם (דף כ':) ואם יש לה קיר אין מסככין בה ובהלכות ואע"ג דשקיל לגרופא אין מסככין בהן מידי דהוה אבליות של כלים שאין מסככין בהן, ע"כ:
ז[עריכה]
נסרים שאין ברחבן ארבעה טפחים וכו'. משנה שם (דף י"ד) מסככין בנסרים דברי ר' יהודה ר' מאיר אוסר ובגמרא שתי אוקמיתות וקי"ל כרב פפא וכשמואל דבנסרים שיש בהן ארבעה טפחים דברי הכל אין מסככין משום גזרת תקרה פחות משלשה מסככין דקנים בעלמא נינהו כי פליגי מג' ועד ד' וקיימא לן כר"י כן פסקו הגאונים ובהלכות ומשופין שהזכיר רבינו מבואר שם בגמרא:
נתן עליה נסר וכו'. במשנה ובגמרא שם כלשון רבינו ופי' הסוכה כשרה כשהנסר הזה הוא מן הצד שנשארו לסכך הכשר ג' דפנות אבל באמצע הרי הוא מפסיק בין הדפנות ואין הסוכה כשרה כמו שיתבאר בפרק זה שסכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים:
היו נסרים שיש ברחבן וכו'. שם (י"ד:) הפכן על צידיהן פי' הני נסרים שיש בהם ד' רב הונא אמר פסולה ופליגי עליה ואסיקנא דפסולה דהוו להו הני נסרים כשפודין של מתכת ומבואר בהלכות:
ח[עריכה]
תקרה שאין עליה מעזיבה וכו'. שם (דף ט"ו) משנה תקרה שאין עליה מעזיבה רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים וכו' ובית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבינתים ר' מאיר אומר נוטל אחת מבינתים אבל לא יפקפק. ופסקו בהלכות כב"ה ואליבא דר' יהודה וכן עיקר. ופירש רבינו תקרה זו היא מנסרים שאין בהן ארבעה והוא הנכון:
ט[עריכה]
סוכה שנעשית כהלכתה וכו'. שם (דף ח':) תנו רבנן סוכת עכו"ם סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב חסדא והוא שעשויה לצל:
אבל סוכה שנעשית וכו' וכן החוטט בגדיש וכו'. בגמ' תעשה ולא מן העשוי ובמשנה (דף ט"ו) החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ובגמרא (דף ט"ז) אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה ה"ז סוכה. ופי' יש שם שעשה שם מתחלה בשעת עשיית הגדיש חלל טפח לשם סוכה שהוא חשוב אהל במשך שבעה שהוא שיעור הכשר סוכה:
י[עריכה]
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין וכו'. משנה שם (דף י"ב) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן ואם היו מותרין כשרין ואמרו בגמ' מה טעם אין מסככין פעמים שאדם בא מהשדה בערב וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה ונמלך עליה לסכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי ע"כ:
ואין חבילה פחותה מעשרים וחמשה וכו'. זה מבואר בירושלמי. ובהשגות א"א בירושלמי וכו'. ורבינו ז"ל מפרש מ"ש בגמרתנו דאגד שלשה שמיה אגד לענין הזאה דכתיב ביה אגודת אזוב אבל חבילה אינה קרויה פחות מכ"ה בדין כדי להשוות הירושלמי עם הגמרא שלנו. ויש מפרשים כדברי הר"א ז"ל ויש תימה מן ההלכות שלא כתבו לא הירושלמי ולא גמרתנו דאגד שלשה שמיה אגד:
יא[עריכה]
חבילות קטנות שאגדו אותן למנין וכו'. שם (דף י"ג:) דרש מרימר הני אסורייתא דסורא מסככין בהו ואע"ג דאגידי למנינא הוא דאגידי:
וכן החותך ראש דקל וכו'. שם (דף י"ג) אמר רב האי אפקותא דדקלא מסככין בהו ואע"ג דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד ואע"ג דהדר אגיד להו אגד בחד לא שמיה אגד:
וכן כל אגד שאינו עשוי וכו'. שם (דף י"ג:) כלשון רבינו, ופי' שאינו עשוי לטלטלו על ידי אותו אגד:
יב[עריכה]
העושה סוכתו תחת האילן וכו'. שם (דף ט':) משנה כלשונה העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית ובגמרא אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה. והקשו וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ותירצו אמר רב פפא בשחבטן. והקשו אי בשחבטן תנינא הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסכך על גבן פסולה ואם היה הסכך הרבה מהן או שקצצן כשרה היכי דמי אילימא בשלא חבטן הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אלא לאו בשחבטן. ותירצו אי מהתם הוה אמינא ה"מ דיעבד אבל לכתחלה לא קמ"ל ע"כ בגמרא. ולא נזכרה סוגיא זו בהלכות אלא שעל המשנה דהדלה עליה שהזכרתי כתוב בהלכות אם היה הסכוך הרבה מהן אוקימנא בשחבטן דאי לאו הכי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופסולה. או שקצצן כשרה וצריך לנענעו כדי שיהא מעשה לשם סוכה ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ע"כ. וזה דעת רבינו שהוא מפרש חבטן שהפרידן זה מזה. אבל אם היו מעורבין זה בזה אע"פ שהסכך כשר רבה מצטרפין זה בזה ופסול וזהו הדין שכתב בסמוך ערב דבר שמסככין בו וכו' ואם חבטן שרוצה לומר הפרידן צריך שיהא הסיכוך הכשר הרבה מן הפסול ואם היה כמותו בצמצום פסול וז"ש המשנה או שהיה הסיכוך הרבה מהן ואוקימנא לה בשחבטן וזהו הדין שכתב רבינו סיכך בדבר פסול ודבר כשר וכו' ועוד יתבאר זה למטה וכל זה כשאין בסכך פסול ביחד ג' טפחים כמו שיתבאר לפנינו ומ"ש רבינו בכאן הוא סוף המשנה או קצצן כשרהו בגמ' אמרינן דצריך לנענע כמוזכר בהלכות וחידש רבינו שאם היה הסכך כשר רבה וקץ הפסול שאינו צריך לנענע ודבר פשוט הוא שהרי כיון שהסכך רבה לא היה צריך קציצה אלא חבטה להפרידן זה מזה כמו שנתבאר וכיון שקצצן כ"ש שכשרה ועוד שלא הצריכו נענוע אלא משום תעשה ולא מן העשוי ופשוט הוא. זהו דעת רבינו בדברים אלו. וכן כתוב בהשגות שרבינו מפרש בחבטן שהפרידן זה מזה ושם כתוב ואם הלכה היא נקבל ואע"פ שיש להקשות עליו ממה שאמרו תחתונה כשרה ועליונה פסולה וקיימה עליונה למעלה מעשרים איצריכא ליה מהו דתימא נגזור דלמא מצטרף סכך פסול וכו' קמ"ל והכא ליכא עירוב כלל מ"מ אנו יש לנו פירוש אחר עכ"ל. וקושיא זו אינה כדאי ומ"מ יש בזה שטה אחרת למפרשים האחרונים ז"ל שהם מפרשים הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שכל סכך כשר שתחת סכך פסול אע"פ שחמתו של עליון מרובה מצלתו ותחתון צלתו מרובה מחמתו כיון שהעליון מאהיל על התחתון נמצא מקצת התחתון עצמו פסול שאינו עשוי לצל ואותו עליון הפסול מסכך עליו ומבטלו וכן אם היה פסול למטה וכשר למעלה ותירצו בשחבטן כלומר שערבן יחד מלשון חבוט רמי. וכתב הרמב"ן ז"ל ג' דינין הם, היה סכך אחד פסול וסכך אחד כשר זה למעלה וזה למטה וזו שאמרו והא קא מצטרף ופסול לעולם. אבל נ"ל דכל שאילו ינטל מן הכשר מה שתחת הפסול ועדיין צלתו מרובה כשר ובלבד שלא יהא ד' טפחים במקום אחד כדי שלא יפסל משום סכך פסול חבטן ועשאן סכך אחד כשר ופסול מעורבין אם היה הפסול בעצמו חמתו מרובה מצלתו והכשר צלתו מרובה מחמתו הרי הכשר רבה על הפסול ומבטלו נמצא זה אינו פוסל ואינו מצטרף וזהו דין ב'. עשה סכך אחד בכשר ופסול ולא היו מעורבין יחד אלא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אם היה כשר כפסול כשרה וזהו משנתנו דהמקרה סוכתו בשפודין ומאי דאתמר בה בגמרא עכ"ל. ולמטה אאריך בדין האחרון:
יד[עריכה]
(יג-יד)
עירב דבר שמסככין בו וכו'. כבר הזכרתי זה בסמוך:
סכך בזה לעצמו ובזה לעצמו וכו'. משנה (דף י"ז) בית שנפחת וסכך על גביו אם יש בין כותל לסכוך ד' אמות פסולה וכן חצר המוקפת אכסדרה וסוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיו ד' אמות פסולה. ובגמרא (דף י"ז:) נחלקו רב ושמואל שמואל אמר סכך פסול באמצע פוסל בארבעה מן הצד פסול בד' אמות ורב אמר בין באמצע בין מן הצד בד' אמות. ובהלכות והלכתא בהא כשמואל דהא רבנן דבי רב כותיה סבירא להו וה"מ בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בין באמצע בין מן הצד ג' טפחים ע"כ. ויש בקצת ספרי רבינו חסרון וטעות סופר בכאן ומבואר בקצתן בדקדוק וממה שכתבתי יובן האמת:
טז[עריכה]
סיכך בדבר פסול ודבר כשר וכו'. משנה (דף ט"ו) המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ובגמרא לימא תהוי תיובתא דר' הונא בריה דרב יהושע דאתמר פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור. ותירצו מאי כמותן בנכנס ויוצא שהוא מעדיף הכשר כנזכר שם ופסק רבינו כתירוץ זה וזה תמה אצלי שהרי בפי' נפסקה הלכה פירקא קמא דעירובין (דף ט"ו:) כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר ורבינו עצמו כן פסק פט״ז מהלכות שבת וא״כ למה פסק כתירוץ שהוא אליבא דמ״ד פרוץ כעומד אסור ואין הלכה כמותו. ונראה שמן הטעם הזה לא נזכרה סוגיא זו בהלכות וגם כל המפרשים האחרונים ראיתי שסוברין כן שאם היה כשר כפסול כשרה וכבר הזכרתי למעלה דברי הרמב״ן ז״ל שסובר כן. ויש לי להעמיד דברי רבינו דע שעל כרחנו יש לנו לומר דסכך פסול לענין זה כפרוץ הוא נחשב דאי לא היאך הקשו מן המשנה לרב הונא דאמר פרוץ כעומד פסול דהא הכא ליכא פרוץ מידי אלא לאו ש״מ דלענין פרוץ ועומד סכך פסול כפרוץ הוא נחשב וכמ״ש רבינו וכיון שכן ודאי בעינן סכך כשר טפי פורתא דאי לא מאחר דכפרוץ הוא הויא לה למטה חמתה מרובה מצלתה כדאיתא ריש פ' הישן (סוכה דף כ"ב:) ומבואר בחכמת הראיות במופת שאור השמש הנכנס בחור מרובה על החור וכיון שכן על כרחין בעינן טפי וסעד לזה דרבי אמי ורבה אוקמוה הכי ואי לאו דסבירא להו הכי לענין הלכה לא הוו מוקמי מתניתין בהכי, וא״ת א״כ סוגיין תקשי לך אמאי קא פריך לרב הונא דהא אפילו לרב פפא על כרחין מתניתין במעדיף וכדאמרן, יש לומר דהוה מצי למימר ולטעמיך ולא אמר. כנ״ל לדעת רבינו:
יז[עריכה]
פרש עליה בגד מלמעלה וכו'. משנה (דף י') פרס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה ובגמ' א"ר חסדא לא שאנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה ופירוש נשר העלים הנושרים. עוד שם לימא מסייע ליה לרב חסדא סככה כהלכתה עטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים אפרסקים וכו' אלמא אם רצה לעטרה בסדינין לנאותה כשרה ודחי דלמא ברייתא מן הצד וק"ל כרב חסדא וברייתא היא כפשטא בין בסכוך בין בכותלים ומבואר בהלכות:
יח[עריכה]
נויי סוכה אין ממעטין וכו'. שם (דף י"ב) תנא נויי סוכה אין ממעטין בסוכה. פי' בשיעור עשרים אמר רב אשי ומן הצד ממעטין:
היו נויי סוכה וכו'. שם אתמר נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה רב נחמן אמר כשרה ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה ובהלכות וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים. ויש מי שמפרשה דוקא בצלת הנויין מרובה מחמתן ואין נראה כן מדברי רבינו:
יט[עריכה]
סכך שיש בו חלונות וכו'. משנה (דף כ"ב) פרק הישן סוכה מדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה ובגמרא מאי מדובללת רב אמר סוכה עניה ומאי מדובללת מדולדלת וחדא קתני סוכה מדולדלת שצלתה מרובה מחמתה כשרה ויש שם אוקימתות אחרות בפירוש משנתנו ואינן חולקות כמו שיתבאר למטה. ועוד בגמ' (דף כ"ב:) הא כהדדי פסולה ורמינהי ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כהדדי כשרה ותירצו לא קשיא כאן מלמטה כאן מלמעלה. ופירשו בהלכות שאם החמה והצל מלמעלה שוין פסולה לפי שמלמטה החמה מרובה על הצל, וכבר הזכרתי זה למעלה:
כ[עריכה]
בד"א בשלא היה במקום אחד וכו'. פ"ק (דף י"ח) אויר פוסל בג' ואמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט פירוש שפודין אין מסככין בהן לפי שהן של מתכות:
היה רוב הסכוך וכו'. שם (דף י"ט) אוקימתא דר' יוחנן גבי ברייתא דפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה ואוקמה ר' יוחנן לא נצרכה אלא לסוכה שצלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תפסל בהך פורתא קמ"ל, ע"כ:
כא[עריכה]
דרך הסכוך להיות קל וכו'. משנה פ' הישן (סוכה דף כ"ב) המעובה כמין בית אע״פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה:
היה הסכוך מדובלל וכו'. על המשנה דסוכה המדובללת שהזכרתי למעלה אמר שמואל מאי מדובללת מבולבלת קנה עולה וקנה יורד וקתני תרתי סוכה מדובללת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה ואמר אביי לא שאנו אלא שאין בין זה לזה ג' טפחים אבל יש בין זה לזה ג' טפחים פסולה רבא אמר אפילו יש בין זה לזה ג' טפחים כשרה דאמרינן חבוט רמי ולא אמרן אלא שיש בגגה טפח אבל בשאין בגגה טפח לא אמרינן חבוט רמי וקי"ל כרבא:
כב[עריכה]
העושה סוכה על גבי סוכה וכו'. פ"ק (דף ט') משנה סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה ובגמרא (דף י') כמה יהא בין סוכה לסוכה ותהא התחתונה פסולה אמר רב הונא טפח רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ד' ושמואל אמר י' כהכשרה כך פיסולה מה הכשרה בי' אף פיסולה בי' והקשו על שמואל מדתנן ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה מאי אין דיורין שאינה ראויה לדירה מכלל דת"ק סבר אע"פ שאינה ראויה לדירה העליונה פסולה התחתונה וקשיא לשמואל דבעי י' ותירץ רב דימי דפירושא דמתני' הכי מפרשי לה במערבא דרבי יהודה הכי קאמר אם אינה יכולה תחתונה לקבל כרים וכסתות של עליונה התחתונה כשרה. והקשו מכלל דת"ק אע"פ שאינה יכולה לקבל פסולה ותירצו ביכולה לקבל על ידי הדחק איכא בינייהו. ופסק רבינו כשמואל וכפירושיה דרב דימי וקי"ל כת"ק דמתניתין ונתבארו דברי רבינו, ויש פוסקין דלא כשמואל וכבר הסכים הר"א ז"ל בהשגות לדברי רבינו. ומ"ש רבינו והוא שלא יהיה גובה שניהן וכו' פשוט הוא ונלמד מן הסוגיא שלמעלה מזה:
כג[עריכה]
מטה שבתוך הסוכה וכו'. ריש פ' (דף כ':) הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו, ובגמ' תרגמה שמואל במטה עשרה:
וכן כילה שיש לה גג וכו'. פ"ק (דף י':) אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה ואע"פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה ולישנא אחרינא מותר לישן בכילה בסוכה והוא שאין לה גג אף על פי שגבוהה עשרה, ושני הלשונות אמת וכן מבואר בהלכות דלא מיפסלה אלא בגבוהה י' ובשיש לה גג:
וכן המעמיד ארבעה קונדיסין וכו'. משנה (דף י"א:) פרס על גבי קינופות פסולה אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה, ובגמרא ברייתא נקליטין שנים וקינופות ארבעה פרס על גבי קינופות פסולה ע"ג נקליטין כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה והקשו מברייתא זו לדין הכילה שנתבאר למעלה. ותירצו שאני נקליטין דקביעי והאריכו שם בחלוק זה. והוא דבר מתמיה על דברי רבינו שהשוה כילה ונקליטין וקינופות. וגם בהלכות לא זכרו החלוק הזה. וי"ל שרבינו והרב אלפסי ז"ל סוברין שברייתא וסוגיא זו דלא כהלכתא דאתיא אליבא דמאן דמכשיר סוכה העשויה כמין צריף דשפועי אהלים דקביעי כאהלים דמו ואנן קי"ל דסוכה העשויה כמין צריף פסולה כמבואר בפרק ד' ולאו כאהלים דמו אע"ג דקביעי בין לקולא בין לחומרא כדמשמע התם בסוגיא שעל משנה זו (דף י"ט) דהעושה סוכתו כמין צריף פסולה ופליגין סוגיי אהדדי וקיימא לן כי הא דלא חשיב אהל אלא בתרתי בגובה עשרה ובגג טפח. ויש מן הגאונים וגם מן האחרונים יש שפוסקין דבכילה לא מפסלא אלא בתרתי וכדברי רבינו. אבל קינופות שהן ארבעה וקביעי אפילו בחדא מיפסלי בגובה עשרה והכל תלוי בגובה ואין הגג מעלה ומוריד בהן:
כה[עריכה]
סוכה שאולה כשרה וכו'. מחלוקת ר' אליעזר וחכמים פרק הישן (סוכה דף כ"ז:) וקי״ל כרבנן שאפילו ביו״ט ראשון אדם יוצא ידי חובתו בסוכת חבירו ואינו דומה ללולב:
וכן הגזולה כשרה וכו'. פרק לולב הגזול (סוכה דף ל"א) ת״ר סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ומפורש שם דגזל עצים וסכך בהן אפילו ר״א מודה לפי שאין לנגזל אלא דמי עצים בלבד. וכן מבואר שם דאפילו בכשורי דהיינו נסרים אע״ג דלא שכיחי כמו שאר עצים אין לנגזל אלא דמי עצים בלבד:
העושה סוכה ברשות הרבים וכו'. כבר נתבאר זה בסמוך.
מהדורה זמנית - הבהרה הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |