אור שמח/סוכה/ה

אור שמח ‏ סוכה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יב

העושה סוכתו תחת האילן וכו'.

הנני לבאר מעט השיטות בענינים אלו ואגב יבואר דעת רבינו.

והנה שיטת התוספות [דף ט' ע"ב ד"ה הא קא מצטרף] נראה ברור, דכשהסוכה צילתה מרובה מחמתה כשירה דוקא כשהאילן חמתו מרובה מצילתו, אבל אם האילן צילתו מרובה מחמתו אז פסולה דיושב תחת צל האילן וסוכך עליו האילן. וכשהסוכה אין צילתה מרובה רק בהצטרף צל האילן אז פסולה אף אם האילן חמתו מרובה מצילתו, דצל הסוכה צל אילן הוא אלא כשחבטן מהני דבטל ברובא, אבל אם האילן צילתו מרובה מחמתו אז גם חבטה לא מהני כדאמר רבא לא שנא דלא בטיל ברוב ואיהו מיירי בחבטה כן נ"ל בדעתם.

אך דא נראה לי, דאם חבטן ועירבן עד שאינו ניכר סכך האילן ומיבטל בטיל והסוכה התחתונה עשויה צילתה מרובה מחמתה אז כשירה אף אם האילן צלתו מרובה מחמתו וטעמא דמסתבר הוא, דכיון שהסוכה צלתה מרובה מחמתה הרי כשרה וחשיבה בעצמה והאילן מיבטל בטיל בסכך הסוכה תו לא אמרינן שיושב תחת צל האילן ולפי זה שוה בין כשהם שניהם חמתו מרובה מצלתו בין כששניהם צילתו מרובה מחמתו דכשרים כשחבטן ובטל הסכך פסול וזה נכון בטעמא, ומש"ה שפיר סתם התנא בהדלה עליה הדלעת דגם איהו מיירי בששניהם שוים בין שהסכך פסול צלתו מרובה מחמתו והסוכה עצמה ג"כ צלתו מרובה בין ששניהם חמתו מרובה מצלתו.- משא"כ לדעת הריב"א שאם שניהם חמתו מרובה מצלתו פסולים בחבטה וע"כ הא דאמר רבא ל"ש דבשהאילן חמתו מרובה כשירה מיירי בשהסוכה צלתה מרובה ואפ"ה אם צלתה של האילן ג"כ מרובה פסול ולא מהני בי' חבטה. וזה ברור. וכן כתב הריטב"א כשחבטן דכי איכא רובא מסכך כשר ואין האילן צלתו מרובה מחמתו עיי"ש. ולפ"ז ע"כ הא דאמר לקמן י"ג סיכי תאנים ובהן תאנים כולן פסולת מרובה על האוכלין כשרה לדעת התוספות מיירי אף בשהאוכלין צלתן מרובה מחמתן משא"כ לדעת הריטב"א שאם יש בה אוכלין צלתה מרובה מחמתה פסול וז"נ. אולם לדעת רבינו שכשמעורב הסכך פסול עם כשר אף שהם מיעוטא ואין צלתה מרובה מחמתה ג"כ פסולה מה יעשה בהך שפסולת מרובה על האוכלין.

ות"ל כי בימינו זכינו לאור יקרות שו"ת רבינו אברהם בנו של רבינו וראיתי כי כן הקשה לו שם הר"י מבבל. ותירץ לו דהכא אין דעתו לסכך רק עם הקשין ולא דמיא למסכך במחובר דדעתו לסכך בהן משא"כ הכא כיון שאין דעתו עליהם ולא הוי סכך כלל. וזו סברא נפלאה ראויה למי שאמרה ודמיא שפיר לפירס עליה סדין כדי לנאותה שכיון שאין דעתו לסכך לא מיקרי מסכך בסכך פסול ואפילו אם צלתן של האוכלין מרובה מחמתן ג"כ כשרה דלא סבר כלל לסכך בהן ואין דעתו כלל עליהם ומש"ה סתמו הפוסקים.

ובלא זה נראה פשוט עפ"י מה שהקשו התו"ס לקמן הא בית שסככו בזרעים טיהרן ושוב אינם מקבלין טומאה ותירצו חדא משום שבשעת הסיכוך היה פסול וסיכך בדבר המקבל טומאה שוב הוי תעשה ולא מן העשוי אף כשנגמר הסכך. א"כ לפ"ז בפסולת מרובה על האוכלין דבודאי טהורים ובטלים להיות סכך ושוב אינם מקבלין טומאה [ומרש"י חולין קכ"ט מוכח דדוקא סכך בשבלים בטלי הא אוכלים לחודיה לאו דרכא לבטלינהו לסכוך ובטלה דעתו אצל כל אדם] ופסולים משום תעשה ולא מן העשוי והוי כקצץ הדלעת בסיכוך הרבה דמהני דכיון דאין סכך פסול כלל אלא רובא סכך גמור ומיעוטא שנסכך בפסול לכן כשירה וזה נכון בס"ד.

עוד ראיתי שהקשה שם לשמואל דאינו צריך לנענע איך יוקים המשנה עיי"ש ולק"מ דאיהו מוקים לה דשלפינהו מישלף דתלוש לא הוה ומ"מ מעשה ג"כ אינו כקציצה גמורה וכמו דמוקי הך ברייתא דדף י"א עיי"ש והא דלא פריך מינה לשמואל דאינו מפורש במשנה כמו בברייתא ולכן פריך ומשני וזה ברור בשיטת רבינו ודו"ק.

וסוכה שתחת סוכה לפירוש התוספות הוי סכך פסול ולפי' ר"ת לא הוי לי' דין של סכך פסול. והשו"ע בסוף סימן תרל"ח פסק דאם התחתונה מסוככת כהלכתה כשירה אם אין דיורין בעליונה וזה כפי' התו' לכן השו"ע דמיירי כשעליונה צלתה מרובה מחמתה א"כ אם אין התחתונה צלתה מרובה רק ע"י צירוף הסוכה העליונה בודאי פסולה אף אם חמתה מרובה אבל כשמסוככת כהלכתה והעליונה צלתה מרובה אם כי לדעת התוספות פסולה מ"מ זה דוקא בקדם סכך הפסול משא"כ בסוכה שתחת סוכה דהכשרה קדמה וכמו שחלק הרש"א עיי"ש. אמנם הלא השו"ע גופיה בסימן תרכ"ז פוסק דאין חילוק במה שיקדם עיי"ש ובאמת השו"ע קאי בשיטת הריב"א עיי"ש ולהכי מפרש שפיר כהר"ת דסכך גבוה מעשרים אינו פוסל דלא הוי סכך פסול אלא דמ"מ אינו מצטרף וכמו"ש הריטב"א עיי"ש.

ולפ"ז צ"ע טובא על ר"ת שהריטב"א מביא משמו שאינו מצטרף לסכך הגבוה מעשרים והיינו דסובר כהריב"א מהא דבעירובין מכשיר מקצת סכך למעלה אף דמשלים שיהא צלתו מרובה. דאין לפרש לר"ת שיפזר הרוח ויקלשנו אבל באמת הוא צלתו מרובה מחמתו דהא הר"ת פירש גבי סדין דכיון דהוא מעכב שלא תיבש החמה הסכך עד שיהא חמתו מרובה הוה כמצטרף עיי"ש וע"כ דהא דאינו משלים סכך גבוה למעלה מעשרים היינו בשתי סוכות אבל הכא דהוי חדא סככא אלא שמקצתו גבוה מעשרים שפיר משלים וזה ברור בדעת הר"ת. ולפ"ז גם להתוספות אפשר דאינו מצטרף להשלים הסכך שגבוה מעשרים וא"ת שיקשה מאי אמר מהו דתימא סכך פסול הוא הא אפילו סכך פסול אינו פוסל כשהסכך כשר צלתו מרובה מחמתו לפי התוספות דע דאפשר שיש נפ"מ כגון שהתחתונה רובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטא חמתה מרובה מצלתה דכשרה משום פסל היוצא מן הסוכה כמבואר דף י"ח דאם הוי סכך פסול נגד הסכך שחמתו מרובה מצטרף ופוסל דשם צל אילן היינו סכך פסול איכא. או בחבוט רמי סוכה המדובללת שג"כ כשרה אף אם חמתה מרובה אפשר דמצטרף [ובזה צ"ע דהא הכשרה מטעם חבוט רמי] ומשום סוכה שגבוהה למעלה מעשרים אינה פוסלת ולהשלים א"צ וזה נכון. ובזה אפשר ליישב גם פירש"י בהא דקאמר מהו דתימא ניגזור דילמא מצטרף סכך פסול אם יעשה למעלה מעשרים ואיירי באופן דלעיל ודו"ק.

ואם העליונה היא באופן שאין התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות שלה מ"מ היא סוכה כשרה כדין וכן כתב הלחם משנה ונראה סייעתא לזה מירושלמי דאמר בשאין בה דיורין ממש או בשאינה ראויה לדירה. ממה דתני חד סב אפילו התחתונה כשירה הרי בשאין בה דיורין ממש ודבר זה זר מאד שיסבור הירושלמי שאם אין דרין בה בני אדם דלא הוי סוכה תחת סוכה וכמו דמקשה בגמרא אטו דיורין קא גרמי וע"כ דמה דקרי ירושלמי דיורין ממש היינו באינה יכולה לקבל כרים וכסתות ומ"מ אדם קל ברגליו יכול לישב בה ויוצא ידי חובתו אבל אינה ראויה לדירה היינו פחות מעשרה טפחים. וזהו דאמרי בגמרא במערבא אמרי כל שאינה יכולה לקבל כרים וכו' ודו"ק.

והנה הארכתי בשיטות הקדמונים ובדברי ביאור הגר"א באורך גדול אכמ"ל רק דא אמינא מה שכתב הפמ"ג להתיר לסכך באוכלין כגון שמבטל אותם לגמרי לסכך ועושה שנוי מעשה שיקלעם כעין תקרה ולאח"כ יחזור ויקחם וינענעם לשם סכך דדומה ממש למסכך ביתו בזרעים טהרו בחולין ושוב לא שייך כלל הנך תירוצי תוספות י"ג ד"ה אם פסולת עיי"ש ובמחכ"ת זה אינו דבאמת קיי"ל סככה בבלאי כלים פסולה הואיל והיו ראוים לקבל טומאה אף דהשתא אינם מקבלין טומאה וא"כ הכא נמי אף שנטהרו מחמת הסכך מ"מ כיון שמעיקרא היו ראוים לקבל טומאה פסולים לסיכוך. אכן באמת י"ל דשאני התם שטהרתם היא מחמת שנשברו ואינם עכשיו כלים ושפיר שייך ע"ז חששא דהרמב"ם שמא יסככו בכלים שלא נשברו משא"כ הכא שסיבת טהרתם היא מחמת הסיכוך ומאי איכפת לן במאי שהיו ראוים לקבל טומאה כיון דע"י סיכוך שוב אינן מקבלין טומאה ולא יבא לסכך באוכלים טמאים ותירצו שפיר דבעי שנוי מעשה או כיון דבשעת הסכוך הרי מקבלים טומאה ושוב כיון שאין הסכך גורם טהרה אף אם יעשה תקנות לאלפים לטהרן אין בזה תועלת מאומה דלא עדיפי מבלאי כלים שאין הטהרה באה עם הסכוך הנצרך להכשר סוכה אלא בענינים מקרים כמו שבירה לכלים וגזרינן דילמא יסכך באופן שעדיין מקבלין טומאה וז"ב מאד. ובהא דמהני כשדשן בשקצר לאכילה דדרך בני אדם לסכך בשבולת ולדושן כדי לברר האוכלים בפרט כשקצרן לאכילה ואם נמלך לסכוך מהני לחודי' בודאי א"ש דלא דמיא דשברי כלים דהכא הטהרה מחמת הסכך הוא דכל המסכך דעתו לסכך וז"ב. ועיי' מה שכתבתי בהל' פרה פ"ו.

יד

בד"א בסוכה קטנה אבל בסוכה גדולה סכך פסול באמצע פוסלה בד' טפחים כו'.

הנה רבנן קדמאי נחלקו בזה דאיכא מאן דפוסק דבאמצע בד' אמות ועיין ר"ן שהביא בשם רמב"ן בספר הלקוטות שהכריח מהא דסתמא דגמרא דאמר מחיצות לר"מ לגוד ולבוד ודופן עקומה ואם נימא דסכך פסול באמצע בד' אמות למאי אגמרן הלכה לדופן עקומה ולדעתי יש לפקפק דניחזי למאן דאמר סכך פסול בד' טפחים זה דווקא אם סכך פסול מפסיק בין סכך כשר, אבל במסכך סוכתו ויש סכך פסול פחות מד' או אפילו סכך פסול פחות מג' וסכך כך כל הסוכה אם הסכך פסול יותר מסכך כשר או כסכך כשר [וכמו דפליגי ר"פ ור"ה בריה דר"י בפרוץ כעומד] אז פסולה הסוכה דדוקא פרוץ כעומד אגמרה רחמנא למשה ואף אם הסוכה גדולה כמה שהיא, ובכלל הסכך כשר יש שיעור סוכה רק הואיל ואין במקום אחד שיעור סוכה אז פסולה הסוכה אם בכללה הסכך פסול ככשר או יותר מכשר, והוה"ד למאן דסבר באמצע ד' אמות אם היה אצל דופני הסוכה סכך פסול פחות מד' אמות ואח"כ סכך סכך כשר פחות מד' טפחים או פחות מג' טפחים או אפילו פחות מז' טפחים ואח"כ סכך פסול פחות מעט וכן עוד סכך כשר ואח"כ סכך פסול דאם תאמר דופן עקומה הרי הסכך פסול פחות מד' אמות נחשבין לדופן גמור ואין זה בכלל הסכך ואח"כ בצירוף הסכך כשר הרי יש כאן סכך כשר מרובה על סכך פסול שבינתיים אבל אם לא תאמר דופן עקומה א"כ אין להסכך כשר דפנות בלא צירוף הסכך פסול ותו הוי פסול מרובה על סכך כשר בכללות הסוכה. דניחזי דהא אין בשום מקום סכך כשר בשיעור סוכה קטנה וע"כ דמצרפינן הסכך פסול המעורב בתוך כלל הסוכה א"כ גם הסכך שמן הצד אצל דפנות מצטרפות והוי סכך פסול מרובה על הכשר ופסולה כל הסוכה. אכן כי תחשוב זה לדופן תו אינה מצטרפת רק מה שמסוכך פחות פחות מד' טפחים בכלל הסוכה והוי סוכה כשירה. ודו"ק.

פחות מיכן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל וכשרה. ודבר זה הלכה למשה מסיני.

היכא שבין הסכך הפסול לסכך כשר פחות מג' למ"ד אין לבוד באמצע לא אמרינן תרי הלכות כהדדי נינהו דופן עקומה ולבוד. ובשו"ת רעק"א סימן י"ב ביאר, כיון דאי אפשר לומר לבוד בלא ההלכה השניה דאל"ה הוי באמצע ולא אמרינן, ולדידן דקיי"ל יש לבוד באמצע כמוש"ב לקמן הלכה כ' בזה ג"כ אמרינן לבוד ודופן עקומה. אולם באין דפנות מגיעות לסכך פחות משלשה טפחים, דליכא לומר דופן עקומה כיון דיש כאן אויר אם לא שתאמר לבוד לא גמירי שתי הלכות. עכ"ד לבאר שיטת רבינו נסים. ולדעתי הדבר תלוי בשתי גירסאות בדף ט"ז כי תניא כו' בסוכה גדולה ומאי קמ"ל דמשלשלין דפנות כו' וכר' יוסי. לפי גירסא זו דמחיצה תלויה הוי וע"כ דאמרינן גוד אחית מחיצתא לר' יוסי והא כל כמה דלא הוי דופן לא שייך לומר גוד אחית, וע"כ דאמרינן לבוד לסכך והוי מחיצה עשרה ותו אמרינן גוד אחית מחיצה א"כ מוכח דאע"ג דליכא לומר הלכה השניה בלא הראשונה ג"כ אמרינן תרי הלכות, אבל לפי מה דלא גרסי ומאי קמ"ל והפי' בסוכה גבוהה ומעמיד המחצלת פחות מג' סמוך לקרקע דאז האי דשרי אף אם אין דפנות מגיעות לסכך הוא מטעם חבוט רמי והלכה זו שייך גם בלא הלכה דלבוד [ולא מטעם גוד אסיק] ויעו"ש דכתב ראיה מהא דאמר רב אשי בפ"ק דעירובין דף ט' משוכה והיא תלויה כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן ג' ואין בעקמומיתן ג' מהד' לבוד וחבוט לא אמרינן קמ"ל דאם גבוהין יותר מג' לא אמרינן חבוט רמי כיון דליכא לומר לבוד לכתלים מן הקורה בלא חבוט לא אמרינן שתי הלכות, משא"כ השתא דמצינן לומר כל הלכה בפ"ע, ולפ"ז א"ש מה דמוקי רב אשי בדף ט' בשבת לעולם באסקופת בית עסקינן וכגון שקירה בשתי קורות כו' ואין בין זל"ז ג' כו' פתח נעול כלחוץ, דמאי רבותא דאסקופה אלא דתמן הוי שתי הלכות לבוד כשפתח פתוח והוי קורה ד' טפחים ותו אמרינן פי תקרה יורד וסותם דהוי גוד אחית יעו"ש ברש"י היטב. וליכא למימר פי תקרה בלא לבוד דכיון דאינה רחבה ארבעה הרי ליכא פי תקרה וקמ"ל דבאסקופה דאינה רחבה ארבעה מקילין לומר דהוי כלפנים ובטילה להרשות הפנימי' שעומדת בו וזה הוי עיקר חידושא דהברייתא לאוקימתא דרב אשי אע"ג דבמק"א לא אמרינן תרי הלכות היכא דאי אפשר לחדא בלא חברתה גבי איסקופה שאני וכמו דמוכח לרב אשי ממשוכה והיא תלויה דבכה"ג לא אמרינן שתי הלכות ועיין עירובין דף ל"ג רש"י ד"ה הכא לא הדרן מחיצות כו' ותרתי לא אמרינן כו' ושם לענין גוד אחית ובדף פ"ז אמר דאמרינן גוד אחית ולבוד ודו"ק.

ובזה נראה לפרש דברי ירושלמי ריש סוכה דרמי על משנתינו דגבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, אילו בית שהוא גבוה כמה שמא אינו חייב במעקה, שמא אינו חייב במזוזה. אלא בית מקורה ואין סוכה מקורה. ופריך מצינו סיכוך שהוא כקירוי דתנן הרחיק הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה פירוש אלמא דפחות משלשה אמרינן לבוד ואע"ג דאיכא אויר בין סכך לדפנות לא בטלה מתורת סוכה כ"ש דאין גובה מפקיעה מתורת סוכה כו' התורה אמרה כו' מעשרים אמה ולמעלה את יושב בצילן של דפנות כו' יעו"ש דפריך דאם הסכך נתן למטה מכ' רק הדפנות גבוהין מכ' יהא פסול [ולא סבר תירוצא דגמרא דילן דל צל דפנות איכא צל סוכה כמו עשתרות קרנים דהדפנות הגבוהין מן הסכך איכא לומר בהו דל] ר' בא בשם רב בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו כו' ריב"א כו' כשאין דפנותיה עולות עמה, אבל אם היו דפנותיו עולין עמה כשירה ורחוק לומר דהירושלמי יכוין לטעמא דדריש מקראי למען ידעו דורותיכם דבעי דשלטא ביה עינא דזה לא נזכר כבתלמודין. והנראה, דהירושלמי קאי למה דאמר בתחלה דסוכה שאינה מקורה אילו גבוהה יותר מכ' אמה תו אינה דירה אלא דפריך דהא אמרינן בה לבוד ואפילו אויר לא מבטלה מתורת דירה לכן משני בשאינה מחזקת אלא כשיעור ז' טפחים דבזה אין ישינים תחת האויר ועיין תוספות י"ט ד"ה לא יהא אלא אויר בשם ירושלמי ואיהו אמר בשאין דפנותיה עולות עמה דאמרינן בכה"ג גוד אסיק או חבוט רמי ובכה"ג אי איכא אויר פחות מג' דליכא לומר לבוד בלא ההלכה דחבוט או גוד אסיק לא אמרינן שתי הלכות וכמו דאויר פחות מג' פוסלה כן גובה מבטלה מתורת דירה ודו"ק. וזה יתכן למעיין בירושלמי.

כה

וכן הגזולה כשרה כו'.

הנה מן התורה פסולה בגזל עצים של חבירו וע"ז אמר פ"ק דף ט' חג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה. אמנם אחר תקנת חכמים לא נשאר מה לפסול אם לא ע"י הציור שהביא רש"י או התוספות ע"ש. והנה התוספות בפ"ק עמדו דלמה לן קרא הא הוי מצוה הבאה בעבירה. והמחוור מה שתירץ בשאגת אריה עפ"י דברי הרמב"ן במלחמות דגזל עו"ג אם כי מותר או אפילו אסור כיון דאין מצוה בהשבה לא הוי מצוה הבאה בעבירה והוי כמו שלא באה המצוה ע"י העבירה וכמו קרבן שנעבד ולולב של אשירה וכיו"ב אבל מ"מ לכם לא הוי והוא גזול דלא יצא בו עד דאיכא יאוש וטעמא דמילתא נ"ל משום דאמרו בפ"ק דמציעא דאם נאמר תקפו כהן אין מוציאין מידו אף דכל זמן דתפיס בידי' ודאי שלו הוא ואין הכהן יכול להוציא ממנו בדיינין מ"מ אינו יכול לעשרו על בהמותיו דנמצא פוטר את ממונו בממון של כהן א"כ כאן ג"כ הגם דגזל עו"ג או דמותר או דאינו מצוה להשיבו מ"מ אם חזר הגוי ותפס ממנו קודם יאוש ודאי דאין מוציאין ממנו בדיינין נמצא דלא הוי שלכם ולא הוי דומיא דשאול דאיכא בי' קנין לזמן והראיה דהשואל לזמן ובא להחזיר לבעליו תוך זמנו הלא צריך הבעלים לעשות בו קנין מחדש. ומפני זה הטעם א"ש מה דמשמע מדברי הב"ח דאבידת עו"ג קודם יאוש אע"ג דאין צריך להחזיר אבידתו מ"מ לא זכה הישראל אף שלא כיון בפירוש שלא לזכות ואם מצא עו"ג מועיל ביטול מן התורה עיין בדה"ק יורה דעה סימן קמ"ו ולפי דברינו כן הואי דודאי אם יכול העו"ג לחזור ולחטוף ממנו קודם יאוש ודאי דרשאי ואין בו משום גזל דנזהרו עליו בני נח ולכך עדיין אינו של ישראל ומועיל ביטול מן התורה. כן נ"ל פשוט. אכן מ"מ נראה דלא בעי יאוש ושנוי רשות בגזל עכו"ם, דכיון דאינו בהשבה הוי דומיא דאבידה דסגי ביאוש לחודא ולא אמרו דיאוש לא קני רק בגזל דישראל דכיון דמחויב בהשבה וחייב לשלם לא קני גם החפץ אבל בגזל עכו"ם קני ביאוש לחודיה. ולכן פירש"י גבי הושענא דאוונכרי דסתם עכו"ם גזלי ארעא דישראל, דאי משום גזל עו"ג כיון דבהיתרא אתי לידייהו דאוונכרי קנו ביאוש לחוד דומיא דאבידה ודו"ק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.