מעשה רקח/סוכה/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה רקחTriangleArrow-Left.png סוכה TriangleArrow-Left.png ה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
רבנו מנוח
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני בנימין
ברכת אברהם
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ספר מעשה רקח פרק ה מהלכות שופר וסוכה ולולב

א[עריכה]

הסכך וכו'. סוכה דף י"א.

ב[עריכה]

אבל אם עבר וסיכך וכו'. כתב מרן הקדוש דהר"ן כתב גבי שוצרי דסני ריחייהו דפסולין אף לדפנות דמשמע אפילו בדיעבד ע"כ. ויותר נראה כדברי רבינו משום דבגמ' דף י"ב איפליגו רב יהודה ואביי חד אמר מסככין בהם וחד אמר אין מסככין בהם משום דסרי רחייהו וכו' ואי אמרת בשלמא דבלכתחילה פליגי ניחא אלא אי אמרת דלמ"ד אין מסככין היינו אפילו בדיעבד רחוק הדבר לומר דחד שרי אפילו לכתחילה וחד אסר אפי' בדיעבד וכעין זו הקשה התוס' בשבת ותו דאפושי פלוגתא לא מפשינן מלבד דסכך זה או דפנות אלו מן התורה הם כשרים גמורים דלא הקפידה תורה אלא גדולי קרקע ואינו מקבל טומאה ותלוש ובגמ' נמי אמרו כיון דסרי רחייהו שביק להו ונפיק וכו' כיון דנתרי טרפייהו שביק להו ונפיק הרי דהקפידה אינה אלא דילמא שביק לה ונפיק א"כ כי לא נפיק בדיעבד מיהא אמאי לא נימא דיצא ודו"ק.

שמא יסכך בשברים. דף ט"ז אמר ר' אמי בר טביומי סככה בבלאי כלים פסולה מאי בלאי כלים אמר אביי מטלניות שאין בהם ג' על ג' דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים תניא כוותיה דרב אמי בר טביומי מחצלת של שיפה ושל גמי שיריה אף על פי שנפחתו מכשיעור אין מסככין בהם וכו' ופי' רש"י שיריה כגון נפחתה ונשתייר בה אע"פ שפחותה עכשיו מכשיעור לטומאה וכו' אין מסככין בהם הואיל ומכלי קאתו ותחילתה היתה מקבלת טומאה וכו' ע"כ. משמע דהאיסור הוא משום דעדיין לא פקע שם טומאה מנייהו [מדרבנן מיהא] א"כ מן הדין הם אסורים אמנם רבינו שכתב שמא יסכך וכו' אי קאי גם לובליותיהן שכתב משמע דמן הדין הוה שרי דפקעא לה טומאה מנייהו לגמרי אלא משום גזירה אסרום ולדידיה יש לפרש הברייתא דקמסייעא לר"א בר טביומי לענין סכך דוקא ולא לענין טומאה אכן תקשה על רבינו ההיא ברייתא דשבת דף כ"ו תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן העץ אין בו משום ג' על ג' ומסככין בו חוץ מפשתן משמע דפחות מג' על ג' מסככין אפי' בשל פשתן ובשלמא לפי' רש"י מצינן לתרוצי דהתם איירי בחתיכות קטנות שמעולם לא היה בהם ג' על ג' ובשמעתין איירי בבאות מבגד גדול דלא פקעא טומאתם וכדברי התוס' שם אבל לרבינו דס"ל דאין מקבלים שום טומאה קשיין ברייתות אהדדיה ויש ליישב דההיא ברייתא מעיקר הדין קאמרה דמסככין בהם והך דשמעתין לא אסרה אלא משום גזירה ולעולם דרבינו ס"ל דפחות מג' על ג' אפילו באות מכלי גדול אין בהם שום טומאה וכ"כ להדיא פכ"ב דטומאת כלים עיי"ש.

ג[עריכה]

סוכי תאנים וכו'. פירוש דוקא כשקצצן לסיכוך אבל אם קצצן לאכילה ונמלך עליהם לסיכוך אז צריך לשער הקשין לבד שיהיו מרובים על האוכל והידות הדבוקים באוכל א"נ צריך שיפסידם כגון שידוש אותם וכ"כ רבינו פ"ה דטומאת אוכלין ולא הוצרך לבארו כאן מכיון שכתב שאין מסככין בדבר המקבל טומאה הרי דהא בהא תליא ועיין להרב ב"י סימן תרכ"ט.

סיכך בירקות וכו'. בגמ' אמרו כן אירקות שאדם יוצא בהם יוצא ידי חובתו בפסח וצ"ל דהוא הדין בכל הירקות שדרכם להתייבש ואגב דיני טומאה נקט נמי גבי סכך של סוכה עיי"ש.

ד[עריכה]

סיככה בפשתי העץ וכו'. דף י"ב אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן סככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשרה והושני פשתן איני יודע מה הוא והושני עצמן איני יודע מה נפשך אי דייק ולא נפיץ הושני קרי ליה אבל תרי ולא דייק הוצני קרי ליה או דילמא תרי ולא דייק נמי הושני קרי ליה ע"כ. ופי' רש"י באניצי פשתן פסולה שכן ראויה ליטמא בנגעים וכו' ע"כ. אמנם לרבינו נראה דאין הטעם משום טומאה כלל שהרי כתב בפי"ג דטומאת צרעת שאין הפשתן מטמא עד שיהיה טווי ושיעור הפקעת של טווי כדי לארוג ממנו ג' על ג' שתי וערב ע"כ. א"כ הכא על כרחך לאו היינו משום טומאה כפי' רש"י אלא משום דנראה כאילו אינו מגדולי קרקע ורבינו בחלוקא דדייק ולא נפיץ שנסתפקו בגמ' לא גילה דעתו מה דינו אך נראה דהוצרך להשמיענו מאי דפשיט ליה לתלמודא דהיינו אניצי והושני דחד הוי ודאי דלא דייק ולא נפיץ וחד נמי ודאי דדייק ונפיץ ולענין הושני מה דינו אף אם לא נדע בבירור מה הוא כתב ז"ל מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינם מגידולי קרקע אם כן בדייק ולא נפיץ שלא נשתנה צורתו לגמרי ממילא השמיענו שהוא כשר לקולא ואף את"ל דדייק ולא נפיץ נמי נשתנה צורתו והוי לחומרא אין זה תימה דמשום גזירה יש לאסרו דומיא דשברי מטלניות וכלים דלעיל ועיין להרב לח"מ ז"ל.

ה[עריכה]

סיככה בחצים וכו'. פירוש הבית יד של החצים אם יש בו נקב ותוחב בו החצים נקרא נקבה ואם אין לו נקב אלא שהבית קיבול של החץ נכנס בו נקרא זכר וכן מתבאר מדברי רש"י והתוס' שם.

ו[עריכה]

מחצלת וכו'. דף י"ט. ומ"ש בס' רבינו

ואפילו ניטל בנוסח אחר כת"י ואפילו נטל.

ז[עריכה]

נתן עליה נסר וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל כשהנסר הזה הוא מן הצד שנשארו לסכך הכשר ג' דפנות וכו' ע"כ. נראה דלאו דוקא ג' דפנות דהא בג' דפנות סוכה מתכשרת וכשהוא נותן הנסר מצד אחד לא נשארו אלא ב' דפנות וכדאמרינן בפרק דלעיל גבי איצטבא מן הצד וכו' ואפ"ה היא כשרה מכח דופן עקומה כדאיתא בגמ' בח' אמות מצומצמות וכו' אם לא שנאמר דכוונתו מהצד הפרוץ דאז נשארו כל הג' דפנות שלמים ודוחק דהיה לו לפרש. ומ"ש מרן ע"ד הרב המגיד ז"ל דאפשר נמי כגון שנתנו באמצע לרוחב הסוכה וכו' ע"כ. נראה שגם הרה"מ ז"ל יודה לו ודו"ק.

ח[עריכה]

ובלבד שלא יהא וכו'. דבר זה הוא נגד רש"י והתוס' דף ט"ו והרא"ש ז"ל תמה על רבינו עיי"ש והנה הרי"ף ז"ל יהיב טעמא למתניתין דהלכה כבית הלל משום תעשה ולא מן העשוי וריא"ז כתב דנראה מדבריו שסבור דהנסרים הם רחבים ד' נראה דכוונתו משום דסתם הדין וסתם תקרה היא ד' טפחים כסברת רש"י והתוס' והרא"ש ז"ל אמנם הר"ן ז"ל כתב דאדרבא אם דעת הרי"ף כפי' רש"י וכו' לא היה כותב משום תעשה ולא מן העשוי דלדעת רש"י היינו משום ביטול תקרה ומתוך כך נראה דס"ל דהסוגיא מתפרשת בנסרים צרים ואשמועינן מתניתין דהו"א דבמפקפק אע"ג דשוב לית לן משום תעשה ולא מן העשוי הייתי אוסרו משום גזרת תקרה קמ"ל עיי"ש ובהרב ב"י סי' תרל"א ולעניין קושיית סתם תקרה שהיא ד"ט י"ל כמ"ש הר"ן ז"ל מההיא דפ' הבית והעליה מאי תקרה ר' יוסי בר חנינא אמר קינים וסנאין וסטיני אמר ריש לקיש לווחים וכו' אלמא אין רוב תקרות מנסרים שיש בהם ד' וכו' ע"כ. ונמצאו דברי רבינו מכוונים עם הש"ס דס"ל דמתניתין קמייתא איירי בתחילת עשיית הסוכה והך דתקרה איירי כשהיתה עשויה כבר לשם בית ונמלך עליה לשם סוכה דהו"א דאף שהנסרים פחותים מד"ט שתהיה פסולה אע"ג דמפקפק משום דלא מבטל לתקרה קמ"ל והיינו כדעת הרי"ף ז"ל. וראיתי להטור ז"ל בפסקי הרא"ש שכתב שאין בנסרים ד"ט ודבר תימה הוא נגד מ"ש הרא"ש ומ"ש הוא עצמו בסי' תרל"א ושמא דטעות סופר הוא וצ"ל שיש בהם ד"ט.

ט[עריכה]

שהרי לא עימר. נוסח אחר שהרי לא עומד ומ"ש

לפיכך וכו'. רבינו סתם דבריו ומשמע דלא שנא אם עשה כן למעלה ואח"כ חטט מלמעלה למטה לא שנא אם הניח החלל למטה וחטט מלמטה למעלה והיא סברת האור זרוע ז"ל אבל רש"י לא פי' כן והמפרשים ז"ל עמדו באם חטט מלמעלה מתחילה עד שהגיע לחלל טפח עיין עליהם ומ"מ דברי רבינו נראה שהם מוסכמים ודו"ק.

י[עריכה]

חבילי קש. דף י"ב.

יא[עריכה]

חבילות קטנות וכו'. דף י"ג. והקשה מרן ז"ל דלמה כתב קטנות דאי פחות מכ"ה אפילו לא היו אגודים למנין אלא לשם אגד מסככין בהם ע"כ. ואפשר דרבינו כתב כן משום דסתם חבילה הויא יותר הרבה מכ"ה כמו שהוא בזמנינו והקטנות הם מכ"ה או יותר וכתב קטנות כלפי דרך עשיית החבילות שגם בזמנו היו עושים כן ופשיטא שאין להבין בדבריו שיהיו פחות מכ"ה.

יב[עריכה]

העושה סוכתו תחת האילן. משנה וגמרא דף ט' והרב המגיד ז"ל פי' דעיקר הדין הביאו רבינו לקמן דין י"ג עירב דבר שמסככין בו וכו' מפני שהוא מפרש חבטן שאמרו בגמ' שר"ל הפרידן ושכן הבין הראב"ד ז"ל וכבר עמד בדברי הרה"מ הלח"מ ז"ל עיין עליו אמנם מכיון דחזינן לרבינו בפירוש המשנה אמתני' דהעושה סוכתו תחת האילן לא פירש כלום ואמתני' דהדלה עליה את הגפן וכו' פי' אם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה בתנאי שיקוץ וכו'. נראה להדיא דמפרש חבטן קצצן וכמו שהבין מרן ז"ל ולפיכך קבע הדין אמתני' דהדלה עליה וכו' משום דמהאיך לא אתי אלא מדיוקא לדעת רבא ולא אשמועינן אלא דאף לכתחילה שפיר דמי וכבר פי' הסוגיא מרן ז"ל. אכן מה שיש לעמוד בזה מההיא דהמקרה סוכתו בשפודים או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהם כמותם כשרה ובגמ' פריך בשלמא לרב פפא דס"ל פרוץ כעומד מותר ניחא אלא לרב הונא בריה דרב יהושע דס"ל אסור קשיא ומתרץ במעדיף א"נ אם היו נתונים שתי נותנם ערב ע"כ. והיכי שרי בשהסכך כשר כמו הפסול הרי דומה לאילן דצריך לקוץ וינענע ואף לסברת ר"ה בריה דר"י דמוקים מתניתין במעדיף וכו' אכתי היכי שרינן השפודים שהוא סכך פסול והכא גבי אילן אף דהוי המיעוט צריך עכ"פ שיקוץ אותו ובשלמא לפי' רש"י ז"ל שפי' חבטן שעירבן כדי לבטלן מצינן לתרוצי כמ"ש התוס' דהתם הצל של הסכך כשר מרובה מחמתו וכיון דכי שקלת ליה סגי בכשר אמטו להכי לא קפדינן אביטול וכו' אבל לפירוש רבינו קשה וי"ל דהתם איירי בשאין ג' טפחים בין סכך לסכך כמ"ש לקמן דין ט"ז א"נ י"ל דגבי אילן היינו טעמא משום דמצטרף סכך כשר לסכך פסול פירוש שהם מעורבין עם הסכך כשר ולהכי בעי קציצה משא"כ גבי שפודים דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ולפי זה לא שייך להקשות על רבינו דתלתא מתני' למה לי בההיא דהעושה סוכתו וההיא דהדלה עליה את הגפן דחדא אשמועינן דיעבד וחורנא לכתחילה ניחא אבל ההיא דהמקרה סוכתו למאי איצטריך עיי"ש ובמ"ש ניחא דלא דמי ואף לפי דרכו של הרב י"ל דאי אשמועינן גבי אילן הו"א דכיון דדמי לסכך כשר לא מינכר ואין לחוש לרואים אבל גבי שפודים דאיכא למיחש לרואים שיטעו לומר דמסככין בהם אימא דלא שרי קמ"ל וכדאמרינן גבי מסככין בנסרין וכו'. ולמאי דנייד הראב"ד והרה"מ ז"ל מפירוש חבטן שר"ל קיצצן כמ"ש בפירוש המשנה נראה דהיינו טעמא משום דדחיקא להו לישנא דמתני' דקתני אם היה הסיכוך הרבה מהם או שקיצצן כשרה דמדקתני או שקיצצן דהיינו על כרחך באין הסיכוך הרבה מכלל דברישא דקתני אם היה הסיכוך הרבה היינו בלא קציצה ומ"מ כיון דנפק מפומיה דמר כל עוד דלא חזינן להדיא שחזר בו היינו טעמא דמרן ז"ל לפרש כאן כדבריו בפירוש המשנה דיש ליישב הלשון אף כי בקצת דוחק. ובנוסח אחר כת"י משנת הקי"א מחקו בדברי רבינו מתיבת כשרה עד הרבה מהם ודו"ק.

יג[עריכה]

בשניהם וכו'. עד סיכך בנוסח אחר כת"י נמחק כל זה.

טו[עריכה]

ואיזו היא סוכה קטנה. כתב מרן ז"ל דיש להסתפק בלשון רבינו אי ס"ל דז' טפחים על ז"ט מצטרפין כלומר שאם סכך פסול מתחיל מהדופן שמהצד אינו מגיע עד הדופן האחר ואם נצרף סכך שאצל דופן האמצעית וסכך שאצל הפתח ע"י הצד שאין מגיע לו סכך פסול יש בסוכה זו ז' על ז' ונכשיר או נימא דאין מצטרפין וצ"ע ע"כ. ונראה דאפשר לומר דס"ל דאין מצטרפין מדיוק לשונו שכתב כל שישאר בה יתר על סכך הפסול ז"ט על ז"ט כשר ע"כ. ואם היתה כוונתו דלאו דוקא במקום אחד אלא אפילו ע"י צירוף כך היה לו לומר כל שיש בה יתר ז"ט על ז"ט סכך כשר ואז הוה אמינא דעל פי החשבון קאמר כמ"ש גבי סוכה עגולה בפ"ד אם יש בהקיפה כדי לרבע וכו' דאין לומר שנזהר מלשון זה דהו"א דאפילו בהפסק גמור מסכך פסול דליתכשר דאין זו סברא כלל ומלבד דיוק זה מצד הסברא מבחוץ ג"כ נראה כן דכיון דשיעור סוכה הוא שיעור זוטא טפי א"כ לפחות הסברא נותנת שיהיו במקום אחד בלא שום צירוף.

טז[עריכה]

סיכך בדבר פסול וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל וכיון שכן ודאי בעינן סכך כשר טפי פורתא דאי לא מאחר דכפרוץ הוא הויא לה למטה חמתה מרובה מצילתה כדאיתא ר"פ הישן ומבואר בחכמות הראיות במופת שאור השמש הנכנס בחור מרובה על החור וכיון שכן על כרחין בעינן טפי ע"כ. ויש לדקדק דמשמע דבסוכה בעינן צלתה מרובה מחמתה וכיון דכשהסכך הוה שוה לאויר הו"ל ודאי חמתה מרובה מצילתה כמ"ש הרב ז"ל והוא מבואר בחוש הראות א"כ איך אפשר דבטפי פורתא יהיה צילתו מרובה מחמתו כדין סוכה דמסתברא דיהיה צילתו וחמתו שוים מלמטה וגם לדברי התוס' קשה דבפ"ק דף ט' ד"ה הא קמצטרף וכו' כתבו וז"ל ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצילתה מרובה מחמתה לאו מסתבר שתפסל וכו' ותדע דגבי מקרה סוכתו בשפודים או בארוכות המטה מכשרינן לקמן ביש ריוח ביניהם כמותם וכו' ולא אמרינן שתפסל משום מצטרף סכך פסול דכיון דכי שקלת ליה סגי בכשר וכו' ע"כ. ואין ספק דכוונתם למ"ש בגמ' ביוצא ונכנס אי נמי במעדיף דכולהו חד שיעורא הוא כמ"ש רש"י והתוס' שם אמנם שבהך פורתא טפי דהיינו שהשפוד יכנס ויצא בריוח דהיינו כל שהוא קשה דאיך אפשר דבזה יהיה צילתו מרובה מחמתו ובשלמא לסתם מתניתין והש"ס שם הוה מצינן לפרושי דחזר הסכך פסול לכשר ע"י ביטול ברוב כדאמרינן בסוגיין דאילן וכו' אבל לדבריהם קשה ובדוחק היינו יכולים לומר בין לדברי הרב המגיד בין לדברי התוספות הנ"ל דלאו דוקא קאמרי אלא אותו שיעור שיבא לנו הצל מרובה על החמה אמנם מאי דנראה לענ"ד אמת דסבירא להו דכי הצל והחמה שוים מלמטה סגי בהכי ודינו כצילתה מרובה מחמתה ולכך סתמו דבריהם והכי איתא בדף כ"ב אמתני' דצילתה מרובה מחמתה כשרה דפריך תלמודא הא כי הדדי פסולה והא תנן באידך פרקין ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי כשרה לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה ופי' רש"י דכשהצל שוה מלמטה ש"מ שהכשר מרובה מלמעלה ודי בהכי ובזה הכל מתורץ ומתבאר ג"כ מדברי רבינו והרה"מ ז"ל לקמן.

ואגב ראיתי סברא מחודשת אצלי בדברי הרא"ש בשם בעל העיטור ז"ל בשם רבותיו נשמתם עדן דאם יש בין קנה לקנה כמלא קנה למעלה למטה צילתה מרובה מחמתה שהחמה מועטת למטה כשרה ואם למטה כי הדדי ולמעלה חמתה מרובה מצילתה פסולה ע"כ. והוא דבר תמוה אצלי הרבה דמשמע ודאי שהוא נגד הרב המגיד ונגד המציאות לכאורה ושוב חפשתי בהרב ב"י ז"ל ומצאתי שהביא דעה זו וכתב שהוא נגד הרה"מ ז"ל עיי"ש ועדיין תמיהתי במקומה עומדת שיחלוקו במציאות ונראה לענ"ד דבמציאות לא פליגי ודאי אלא לענין הדין הוא דפליגי דהנה הדבר ידוע ומפורסם דבאמצע היום תתפשט החמה בריחוקה ותהיה חמתה מרובה מצילתה ובעת שהחמה עולה ממזרח ובשעת נטייתה למערב אז יתפשט הצל יותר למטה ואז הויא לה צילתה מרובה מחמתה ואם כן לא פליגי אלא לענין דינא דמר פסיל מכח דבאמצע היום החמה מרובה ומר מכשר מכח דבשאר היום הצל מרובה כן נראה לענ"ד ודו"ק.

יז[עריכה]

פירש עליה וכו'. משנה דף י' ומ"ש

בין בכותליה. הלשון מגומגם דכבר כתב לעיל פ"ד דין ט"ז דדופני הסוכה כשרים מכל דבר אפילו מבעלי חיים אם לא שנאמר דנקט לה משום מ"ש אח"ז דכשהוא ממעט ברחבה הוי מיעוט ופסולה ועוד י"ל דלישנא דגמ' נקט.

יח[עריכה]

נויי סוכה. דף י"ב. ומ"ש בס' רבינו

מגגה נוסח אחר ממנה.

יט[עריכה]

סכך וכו'. דף כ"ב.

כ[עריכה]

בד"א. דף י"ח. ומ"ש בספרי רבינו כגון כרים וכסתות נוסח אחר כת"י כגון כלים וכוסות.

כא[עריכה]

היה הסיכוך וכו'. דף כ"ג וכתב מרן ז"ל דרבינו ס"ל כיש אומרים שהביא הר"ן ז"ל וקשה קצת דלקמיה כתב ד"ה ואם היה ברוחב וכו' דרבינו ס"ל כדברי הר"ן גופיה ועוד דמ"ש ואפשר שרבינו בא למעט וכו' הוא היפך האמור ומלבד דהלשון כפול סותר ג"כ את עצמו ואם היינו יכולים לומר דכוונתו לדברי הרי"ף הוה ניחא קצת אמנם לא מצאתי כן להרי"ף ז"ל ובב"י כתב שדעת רבינו כהר"ן ז"ל עיי"ש. ומ"ש בס' רבינו

ואם היה ברוחב זה נוסח אחר כת"י ואם היה ברוחב ד' זה. ומ"ש

כנגד שפת היורד נוסח אחר כת"י כנגד זה היורד.

כג[עריכה]

מטה וכו'. דף כ"ב. ודין העמודין דף י'.

כה[עריכה]

סוכה שאולה וכו'. דף כ"ז ול"א וכתב הרב לח"מ ז"ל דהך לישנא דלא שינה בהם וכו' קאי בין אנסרים בין אעצים שכתב לעיל עיי"ש ולענ"ד נראה דאין צורך לזה דמכיון שרבינו כתב שתקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי העצים בלבד מינה משמע ודאי דלא שינה בהם דאם שינה מה צורך לתקנת חכמים כיון דמדאורייתא קנייה וא"כ דברי רבינו כפשוטן דלא קאי אלא אנסרים שהזכיר. עוד הקשה ז"ל ע"ד רש"י שפי' דקנינהו בשינוי מעשה ובנסרים ודאי לא קננהי בשינוי כיון דתלי הטעם בגמ' משום תקנת חכמים דא"כ אמאי לא תירצו בגמרא כשהקשו פשיטא דאי מהתם הו"א משום דשינה בהם וקננהי בשינוי אבל היכא דלא קננהו בשינוי לא קמ"ל עכ"ל ונראה דרש"י ז"ל כיוון אל האמת דבעצים ודאי דאיירי בכל ענין בין ששינה בין שלא שינה ותדע דפי' עוד שם ד"ה אבל גזל וכו' ועוד משום תקנת השבים וכו' ע"כ. וכוונתו לפרש הש"ס בכל ענין וא"כ כי מתרץ תלמודא משכיחי ולא שכיחי מלתא פסיקתא נקט דשייך בין למציאות דאיכא שינוי בין ללא והוא מבואר לענ"ד. ולדברי מרן ז"ל עיין להתוספות שם. ומ"ש בספרי רבינו העושה סוכתו ברה"ר בנוסח אחר כת"י שהעושה.


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון