מגדל עוז/עבדים/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ עבדים ח

א

המוכר את עבדו לעכו"ם עד אין מחייבין אותו יתר. סוף מסכת ערכין ובגיטין פרק השולח:

וקנס זה אין גובין אותו עד ולשחררו. ר"י אלפס ז"ל כתב כן בהלכות ובשם הגאונים ז"ל:

ב

לוה על עבדו מן העכו"ם עד לפייסו בממון אחר. בגיטין פרק השולח (דף מו:):

ג

לוה על עבדו מן העכו"ם עד לפייסו בממון אחר. בגיטין פרק השולח (דף מו:):

ד

מכרו לעכו"ם לשלשים יום מכרו חוץ ממלאכתו וכו' עד אין מוציאין מידו: כתב הראב"ד ז"ל אין בקנסות תפיסה מועלת אלא במי שחסרו ממון עכ"ל: ואני אומר סברא זו מחלוקת ישנה בב"ק פרק המניח את הכד גבי מזיק שעבודו של חבירו גמרא מתני' דשור שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים וכו' ופרק הגוזל קמא גבי שורף שטרות של חבירו ועיקר זאת ההלכה פרק השולח אבל אפילו לאותו דרך איני רואה חוסר ממון גדול כזה מעולם והוא נראה לעין שהעכו"ם אין לו רחמנות ומשתעבד בו בפרך ומייגעו ומכחישו בגופו ובממונו וכל שכן המצות שהן יותר מן הממון תדע כי מפני שהפקיעהו מן המצות קנסוהו:

ה

מכרו לעכו"ם לשלשים יום מכרו חוץ ממלאכתו וכו' עד אין מוציאין מידו: כתב הראב"ד ז"ל אין בקנסות תפיסה מועלת אלא במי שחסרו ממון עכ"ל: ואני אומר סברא זו מחלוקת ישנה בב"ק פרק המניח את הכד גבי מזיק שעבודו של חבירו גמרא מתני' דשור שוה מנה שנגח לשור שוה מאתים וכו' ופרק הגוזל קמא גבי שורף שטרות של חבירו ועיקר זאת ההלכה פרק השולח אבל אפילו לאותו דרך איני רואה חוסר ממון גדול כזה מעולם והוא נראה לעין שהעכו"ם אין לו רחמנות ומשתעבד בו בפרך ומייגעו ומכחישו בגופו ובממונו וכל שכן המצות שהן יותר מן הממון תדע כי מפני שהפקיעהו מן המצות קנסוהו:

ו

המוכר עבדו לח"ל כו' עד לשחרר. סוף ערכין תחלתו ומקצתו פ"ק דגיטין והכל פרק השולח (דף מ"ד ע"ב):

ז

המוכר עבדו לח"ל כו' עד לשחרר. סוף ערכין תחלתו ומקצתו פ"ק דגיטין והכל פרק השולח (דף מ"ד ע"ב):

ח

המוכר עבדו לח"ל כו' עד לשחרר. סוף ערכין תחלתו ומקצתו פ"ק דגיטין והכל פרק השולח (דף מ"ד ע"ב):

ט

עבד שאמר לעלות לארץ ישראל עד שהארץ ביד עכו"ם. פרק בתרא דכתובות (דף ק"י):

י

עבד שברח מח"ל לארץ עד כמו שביארנו בעניין הונייה. עיקר ההלכות פרק השולח (דף מ"ה ע"א) ובלשון ספרי פרשת בהר לא תוננו אונאת דברים והביאור פרק י"ב בהלכות מכירה:

יא

עבד שברח מח"ל לארץ עד כמו שביארנו בעניין הונייה. עיקר ההלכות פרק השולח (דף מ"ה ע"א) ובלשון ספרי פרשת בהר לא תוננו אונאת דברים והביאור פרק י"ב בהלכות מכירה:

יב

הקונה עבד מן העכו"ם סתם עד או לח"ל. ביבמות פרק החולץ (דף מ"ח ע"ב):

וכן עבד שמל וטבל כו' עד כמציל מידם. בגיטין פרק השולח (דף מ"ד):

יג

המפקיר עבדו עד גט שחרור. בגיטין פרק השולח (דף ל"ח ול"ט) ובקידושין פרק עשרה יוחסין:

יד

עבד שברח עד גט שחרור. פרק השולח (דף ל"א ע"א):

טו

עבד שנשבה אם נתייאש ממנו וכו' עד והרי הוא שלו: כתב הראב"ד ז"ל זהו כרשב"ג וכאביי עכ"ל: ואני אומר רצה הראב"ד ז"ל לרמוז על מה שפסק ר"י אלפס ז"ל בשם גאון הלכה כחכמים משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ומ"מ אינו חולק בזה עם רבו כי מה שכתב ר"י אלפס פסק גאון ז"ל יכול להיות דלדידיה לא ס"ל אלא כמ"ש ר"מ ז"ל:

ואם פדהו לשם בן חורין וכו' יצא לחירות וכו' עד גט שחרור. פרק השולח:

וכן אם נדר נדר שכופין עליו וכו' מכאן אני אומר שהמשחרר כו' עד אע"פ שעדיין לא כתב: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שיבוש הוא שנשתבש בלשון המשנה וכו': ואני אומר ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים ועשה לו שם כשם הגדולים אבל אפילו לגירסתו מפרשינן לה שמפקירו וישלים נזירותו והכי מתניא חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו הפר לאשתו מופר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו עד כאן ופירוש מיפר נדרי אשתו לגמרי ואינו מפר נדרי עבדו לגמרי כגון שאם הפר נדרי אשתו עתה בעודה תחתיו הפר עולמית אפילו כי נתגרשה הפר לעבדו בעודו תחתיו אם יצא לחירות ישלים נזירותו כי התחיל למנות קודם שהותר לו ואם לא התחיל למנות מונה לאחר שיצא לחירות עד כאן והכי מפרשינן כולה סוגיין בגמרא עלה לימא בדשמואל קא מיפלגי על סיפא דמתניתין דתנן עבר מכנגד פניו ר' מאיר אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור ר"מ אית ליה דשמואל ורבי יוסי לית ליה דשמואל פירוש עבר מכנגד פניו שברח מפניו של רבו ר"מ אית ליה דשמואל ורבי יוסי לית ליה דשמואל פירוש עבר מכנגד פניו שברח מפניו של רבו ר"מ דאמר לא ישתה ביין אית ליה דשמואל דכי ברח הו"ל הפקר וכמפקיר עבדו דמי ויצא לחירות הילכך לא ישתה כדתנן יצא לחירות וישלים נזירותו ור' יוסי סבר כו' וכי מעיינה בה שפיר משכחת סוגיין דחיקא פורתא דמה ענין מפקיר עבדו שהוא מדעתו מפקירו לענין בורח מרבו לכך נראה כגירסא ספרדית הנמצאת בספרים הישנים המוגהין דגרסינן הפר לעבדו יצא לחירות ומשלים נזירותו והשתא אתי שפיר לישנא דמתני' דמילי מילי קתני יצא לחירות מן הטעם שפירש ר"ם ז"ל והשתא אזלא ממילא קושיית ראב"ד ז"ל שהרי אינו כופהו אלא הפר לו כאשתו וכל בן חורין ומאחר שהוא בן חורין משלים נזירותו ככל איניש דעלמא וסוגיין נמי ניחא טפי דכיון דהפר לו ולא כפאו הוה ליה כמפקיר עבדו וזו היא גירסא מיושבת ועליה סמך רבינו משה ז"ל:

אבל אם לוה מעבדו וכו' עד לא יצא לחירות. פרק השולח:

טז

עבד שנשבה אם נתייאש ממנו וכו' עד והרי הוא שלו: כתב הראב"ד ז"ל זהו כרשב"ג וכאביי עכ"ל: ואני אומר רצה הראב"ד ז"ל לרמוז על מה שפסק ר"י אלפס ז"ל בשם גאון הלכה כחכמים משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ומ"מ אינו חולק בזה עם רבו כי מה שכתב ר"י אלפס פסק גאון ז"ל יכול להיות דלדידיה לא ס"ל אלא כמ"ש ר"מ ז"ל:

ואם פדהו לשם בן חורין וכו' יצא לחירות וכו' עד גט שחרור. פרק השולח:

וכן אם נדר נדר שכופין עליו וכו' מכאן אני אומר שהמשחרר כו' עד אע"פ שעדיין לא כתב: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שיבוש הוא שנשתבש בלשון המשנה וכו': ואני אומר ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים ועשה לו שם כשם הגדולים אבל אפילו לגירסתו מפרשינן לה שמפקירו וישלים נזירותו והכי מתניא חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו הפר לאשתו מופר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו עד כאן ופירוש מיפר נדרי אשתו לגמרי ואינו מפר נדרי עבדו לגמרי כגון שאם הפר נדרי אשתו עתה בעודה תחתיו הפר עולמית אפילו כי נתגרשה הפר לעבדו בעודו תחתיו אם יצא לחירות ישלים נזירותו כי התחיל למנות קודם שהותר לו ואם לא התחיל למנות מונה לאחר שיצא לחירות עד כאן והכי מפרשינן כולה סוגיין בגמרא עלה לימא בדשמואל קא מיפלגי על סיפא דמתניתין דתנן עבר מכנגד פניו ר' מאיר אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור ר"מ אית ליה דשמואל ורבי יוסי לית ליה דשמואל פירוש עבר מכנגד פניו שברח מפניו של רבו ר"מ אית ליה דשמואל ורבי יוסי לית ליה דשמואל פירוש עבר מכנגד פניו שברח מפניו של רבו ר"מ דאמר לא ישתה ביין אית ליה דשמואל דכי ברח הו"ל הפקר וכמפקיר עבדו דמי ויצא לחירות הילכך לא ישתה כדתנן יצא לחירות וישלים נזירותו ור' יוסי סבר כו' וכי מעיינה בה שפיר משכחת סוגיין דחיקא פורתא דמה ענין מפקיר עבדו שהוא מדעתו מפקירו לענין בורח מרבו לכך נראה כגירסא ספרדית הנמצאת בספרים הישנים המוגהין דגרסינן הפר לעבדו יצא לחירות ומשלים נזירותו והשתא אתי שפיר לישנא דמתני' דמילי מילי קתני יצא לחירות מן הטעם שפירש ר"ם ז"ל והשתא אזלא ממילא קושיית ראב"ד ז"ל שהרי אינו כופהו אלא הפר לו כאשתו וכל בן חורין ומאחר שהוא בן חורין משלים נזירותו ככל איניש דעלמא וסוגיין נמי ניחא טפי דכיון דהפר לו ולא כפאו הוה ליה כמפקיר עבדו וזו היא גירסא מיושבת ועליה סמך רבינו משה ז"ל:

אבל אם לוה מעבדו וכו' עד לא יצא לחירות. פרק השולח:

יז

עבד שנשבה אם נתייאש ממנו וכו' עד והרי הוא שלו: כתב הראב"ד ז"ל זהו כרשב"ג וכאביי עכ"ל: ואני אומר רצה הראב"ד ז"ל לרמוז על מה שפסק ר"י אלפס ז"ל בשם גאון הלכה כחכמים משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ומ"מ אינו חולק בזה עם רבו כי מה שכתב ר"י אלפס פסק גאון ז"ל יכול להיות דלדידיה לא ס"ל אלא כמ"ש ר"מ ז"ל:

ואם פדהו לשם בן חורין וכו' יצא לחירות וכו' עד גט שחרור. פרק השולח:

וכן אם נדר נדר שכופין עליו וכו' מכאן אני אומר שהמשחרר כו' עד אע"פ שעדיין לא כתב: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שיבוש הוא שנשתבש בלשון המשנה וכו': ואני אומר ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים ועשה לו שם כשם הגדולים אבל אפילו לגירסתו מפרשינן לה שמפקירו וישלים נזירותו והכי מתניא חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו הפר לאשתו מופר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו עד כאן ופירוש מיפר נדרי אשתו לגמרי ואינו מפר נדרי עבדו לגמרי כגון שאם הפר נדרי אשתו עתה בעודה תחתיו הפר עולמית אפילו כי נתגרשה הפר לעבדו בעודו תחתיו אם יצא לחירות ישלים נזירותו כי התחיל למנות קודם שהותר לו ואם לא התחיל למנות מונה לאחר שיצא לחירות עד כאן והכי מפרשינן כולה סוגיין בגמרא עלה לימא בדשמואל קא מיפלגי על סיפא דמתניתין דתנן עבר מכנגד פניו ר' מאיר אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור ר"מ אית ליה דשמואל ורבי יוסי לית ליה דשמואל פירוש עבר מכנגד פניו שברח מפניו של רבו ר"מ אית ליה דשמואל ורבי יוסי לית ליה דשמואל פירוש עבר מכנגד פניו שברח מפניו של רבו ר"מ דאמר לא ישתה ביין אית ליה דשמואל דכי ברח הו"ל הפקר וכמפקיר עבדו דמי ויצא לחירות הילכך לא ישתה כדתנן יצא לחירות וישלים נזירותו ור' יוסי סבר כו' וכי מעיינה בה שפיר משכחת סוגיין דחיקא פורתא דמה ענין מפקיר עבדו שהוא מדעתו מפקירו לענין בורח מרבו לכך נראה כגירסא ספרדית הנמצאת בספרים הישנים המוגהין דגרסינן הפר לעבדו יצא לחירות ומשלים נזירותו והשתא אתי שפיר לישנא דמתני' דמילי מילי קתני יצא לחירות מן הטעם שפירש ר"ם ז"ל והשתא אזלא ממילא קושיית ראב"ד ז"ל שהרי אינו כופהו אלא הפר לו כאשתו וכל בן חורין ומאחר שהוא בן חורין משלים נזירותו ככל איניש דעלמא וסוגיין נמי ניחא טפי דכיון דהפר לו ולא כפאו הוה ליה כמפקיר עבדו וזו היא גירסא מיושבת ועליה סמך רבינו משה ז"ל:

אבל אם לוה מעבדו וכו' עד לא יצא לחירות. פרק השולח:

יח

עבד שנשבה אם נתייאש ממנו וכו' עד והרי הוא שלו: כתב הראב"ד ז"ל זהו כרשב"ג וכאביי עכ"ל: ואני אומר רצה הראב"ד ז"ל לרמוז על מה שפסק ר"י אלפס ז"ל בשם גאון הלכה כחכמים משום דיחיד ורבים הלכה כרבים ומ"מ אינו חולק בזה עם רבו כי מה שכתב ר"י אלפס פסק גאון ז"ל יכול להיות דלדידיה לא ס"ל אלא כמ"ש ר"מ ז"ל:

ואם פדהו לשם בן חורין וכו' יצא לחירות וכו' עד גט שחרור. פרק השולח:

וכן אם נדר נדר שכופין עליו וכו' מכאן אני אומר שהמשחרר כו' עד אע"פ שעדיין לא כתב: כתב הראב"ד ז"ל נ"ל שזה שיבוש הוא שנשתבש בלשון המשנה וכו': ואני אומר ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים ועשה לו שם כשם הגדולים אבל אפילו לגירסתו מפרשינן לה שמפקירו וישלים נזירותו והכי מתניא חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו הפר לאשתו מופר עולמית הפר לעבדו ויצא לחירות משלים נזירותו עד כאן ופירוש מיפר נדרי אשתו לגמרי ואינו מפר נדרי עבדו לגמרי כגון שאם הפר נדרי אשתו עתה בעודה תחתיו הפר עולמית אפילו כי נתגרשה הפר לעבדו בעודו תחתיו אם יצא לחירות ישלים נזירותו כי התחיל למנות קודם שהותר לו ואם לא התחיל למנות מונה לאחר שיצא לחירות עד כאן והכי מפרשינן כולה סוגיין בגמרא עלה לימא בדשמואל קא מיפלגי על סיפא דמתניתין דתנן עבר מכנגד פניו ר' מאיר אומר לא ישתה ר' יוסי אומר ישתה דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור ר"מ אית ליה דשמואל ורבי יוסי לית ליה דשמואל פירוש עבר מכנגד פניו שברח מפניו של רבו ר"מ אית ליה דשמואל ורבי יוסי לית ליה דשמואל פירוש עבר מכנגד פניו שברח מפניו של רבו ר"מ דאמר לא ישתה ביין אית ליה דשמואל דכי ברח הו"ל הפקר וכמפקיר עבדו דמי ויצא לחירות הילכך לא ישתה כדתנן יצא לחירות וישלים נזירותו ור' יוסי סבר כו' וכי מעיינה בה שפיר משכחת סוגיין דחיקא פורתא דמה ענין מפקיר עבדו שהוא מדעתו מפקירו לענין בורח מרבו לכך נראה כגירסא ספרדית הנמצאת בספרים הישנים המוגהין דגרסינן הפר לעבדו יצא לחירות ומשלים נזירותו והשתא אתי שפיר לישנא דמתני' דמילי מילי קתני יצא לחירות מן הטעם שפירש ר"ם ז"ל והשתא אזלא ממילא קושיית ראב"ד ז"ל שהרי אינו כופהו אלא הפר לו כאשתו וכל בן חורין ומאחר שהוא בן חורין משלים נזירותו ככל איניש דעלמא וסוגיין נמי ניחא טפי דכיון דהפר לו ולא כפאו הוה ליה כמפקיר עבדו וזו היא גירסא מיושבת ועליה סמך רבינו משה ז"ל:

אבל אם לוה מעבדו וכו' עד לא יצא לחירות. פרק השולח:

יט

הלוקח עבד מן העכו"ם עד סוף הפרק. ביבמות פרק החולץ:

כ

הלוקח עבד מן העכו"ם עד סוף הפרק. ביבמות פרק החולץ:

כא

הלוקח עבד מן העכו"ם עד סוף הפרק. ביבמות פרק החולץ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.