שרשי הים/עבדים/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ עבדים ח

ד

מכרו לגוי לזמן או חוץ ממלאכתו או חוץ משבתות וי"ט ה"ז ספק אם נשתחרר לפיכך אם תפס העבד כדי דמיו לרבו כדי שיצא בהם לחירות מיד הגוי אין מוציאין מידו. ע"כ. והראב"ד השיג עליו וז"ל א"א אין בקנסות תפיסה מועלת אלא במי שחסרו ממון עכ"ל. ומרן ז"ל בכ"מ כתב שאין לדברי הראב"ד הכרח דרבינו ס"ל דאף בקנסות מועלת בו תפיסה ואפי' לפי דבריו מה שהפקיעו מן המצות אין לך חסרון גדול מזה ועוד שירדנו הגוי בפרך ואין לך חסרון גדול מזה עכ"ל:
ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דכונת הראב"ד ז"ל מבוארת דדוקא היכא דמספ"ל להש"ס במידי דממונא אם הדין עם התובע או עם הנתבע אזי מהני תפיסה לאחד מהם ואמרי' אוקי ממונא אחזקתי' כיון דאפשר דהדין עמו וממונ' דידיה תפס אבל במידי דקנסא דמספ"ל אי מחייב זה בקנס או לא ואין אדם זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין דאלו מודה בקנס מפטר א"כ היכי מהנייא ליה תפיסה מאחר דליכא השתא העמדה בדין ואין כאן חוב ממון ואי מודה מפטר וא"כ מה הועיל מרן במ"ש דהכא כיון דהפקיעו מן המצות או שירדנו הגוי בפרך הו"ל כחסרון ממון ס"ס אין כאן חיוב לרבו אלא מתורת קנס ואין אדם זוכה בקנס עד שעת העמדה בדין כאלו מודה רבו בקנס זה מפטר וא"כ מה יושיענו מה שחסרו ממון הא אין כאן תפיסת ממון כל עוד שלא עמדו בדין וכ"כ ה"ה ז"ל בהדיא בפ"ב מה' גניבה די"ב עמ"ש רבינו שם בענין קנסא דד"וה שאם גנב את הבהמה וקטע ממנה אבר ואח"כ מכרה או שמכרו חוץ ממלאכתה או שמכרה חוץ מל' יום דכל הני הוי בעיות בגמ' אי מחייב בקנסא דד"וה כיון דליכא מכירה גמורה ולא אפשיטו ופסק רבינו דאם תפס הניזק אין מוציאין מידו. והשיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר לא מחוורא לי האי מילתא דתפיסה מהנייא בהא כיון דיתר ממה שהזיק אין כח לחייבו אלא בב"ד ובדין פסוק בלי ספק וזה כיון שהספק הוא אצלה איך יגמרו את דינו עכ"ל וכתב ה"ה וביאור דברי הראב"ד הוא שהקנס אין אדם זוכה בו עד שעת העמדת בדין יע"ש. והיותר מתמיה אצלי הוא מה שראיתי להר' הגדול מוהרימ"ט בתשו' חי"ד סי' מ' שהביא דברי רבינו והשגת הראב"ד הללו דפ"ח מה' עבדים וישב דברי רבינו ז"ל וז"ל ואיכא למימר דלענין דאסור למוכרו לא איבעייא לן בגמ' דפשיטא דאסור אפי' לפי' דבההיא שעתא מפקיעו מן המצות וכן חוץ ממלאכתו וחוץ משבתות וי"ט משום דמפקיעו ממצות אחרות ולא מיבעייא לן אלא שמא לא קנסו חכמים שיוציא עד עשרה בדמיו ויצא לחירות אלא כשמכרו ממכר עולם דמפקיעו לגמרי אבל מכרו לל' יום וחוץ ממלאכתו ושבתות נהי דאיסורא עבד מי קנסי' ליה או לאו ולהכי נקט מכרו לל' יום ולא נקט מהו למוכרו לשלשים יום וכיון דלא אפשיטא נהי דעד עשרה בדמיו לא קנסי' ליה אפי' אם תפס אבל כדי דמיו שנטל כיון דלכ"ע איכא איסורא באותה מכירה הנהו דמים באיסו' אתא לידיה ולא חשיב מוחזק בהם ואם תפס ל"מ מיניה לפיכ' כתב דאם תפס העבד כדי דמיו משמ' כדי דמים שקבל ותו לא ומ"ש כדי שיצא בהם לחירות לאפוקי שלא יתפסם לעצמו א"ן שאם יכול לצאת בפחות מזה יחזיר לו את השאר ולא הזכי' הרב ענין יציאתו לחרות מרבו א' דודאי יצא לחירות ואינו יכול לשעבדו לפי שהעבד מוחזק בגופו עכ"ל. והנה מלבד שלפי דבריו ק' דהו"ל לרבינו לאשמועינן דאפי' לא תפס העבד משל רבו איהו בדידיה מיחייב לפדותו עד כדי דמיו מיהא כיון דהנהו זוזי באיסור' אתו לידיה ועד כ"ד מיהא כייפינן ליה. עוד זאת תמהני טובא דנראה דאשתמיט מיניה דמר דברי רבינו בפ"ב מה' גניבה די"ב דהרי בהנהו בעיי דמספ"ל להש"ס אי קנסי' ליה קנסא דדו"ה סלקא בתיקו ואפי"ה כתב רבינו דאם תפס הניזק מהניא ליה תפיסתו אע"ג דהתם לא תפס עד כדי דמיו לחוד אלא כוליה קנסא דדו"ה ואפ"ה כתב דמהנייא ליה תפיסתו ומה שדחקו להרב השגת הראב"ד הרי ה"ה שם בפ"ב דה' גניבה תריץ יתיב דעת רבינו דאע"ג דהעמדת בדין בעינן משום דאי מודה מפטר מכיון שכפר ובאו עדים והעידו בו סגי בהכי וב"ד גופייהו אמרי לא ידענא אי חייב או פטור אנן לא מגבינן ליה מספיקא ואי תפס לא מפקינן מניה כנ"ל דעת רבינו עכ"ל וא"כ עכ"ל דמ"ש כאן רבינו דאם תפס עד כדי דמיו כדי לצאת בהם לחירות הכונה עד שיעור שמתרצה בו רבו הגוי כדי להוציאו לחירות ואפי' עד עשרה בדמיו וצ"ע:
והנה הטור בסי' ש"ן ס"ט בהנהו בעיי דפרק מרובה גבי קנסא דד"וה דמכרה חוץ מל' יום או חוץ ממלאכתו כתב דהנהו בעיי הוו בעיי דלא אפשיטו בגמ' ושרבינו כתב שאם תפס לא מפקינן מיניה ושאביו הרא"ש נחלק עליו וכתב דאפי' אם תפס מפקינן מיניה וכתב מרן ב"י דאפשר שטעמו כמ"ש רבינו דבקנס כיון שאין אדם זוכה בו עד שעת העמדת בדין לא מהני ביה תפיסה עכ"ל והלח"ם שם בפ"ב מה' גניבה ובס' דורש משפט בשם מוהרב"א ז"ל כתבו דאין צורך לזה אלא הרא"ש והטור אזלי לטעמייהו דס"ל דכל ספיקא דדינא דלא אפשיטא בגמ' אפי' בממונא אם תפס מפקינן מיניה כמ"ש הטור בשמו בס"סי שפ"ח וכ"כ הרא"ש בפ"ק דמציעא גבי ספק בכור ותקפו כהן יע"ש ובכן אני תמיה דגבי הנהו בעיי דבעו בגמ' בפ' השולח גבי עבד שמכרו רבו לגויים לזמן או חוץ ממלאכתו או חוץ משבתות וי"ט כתב שם הרא"ש בפ' השולח והטור בי"ד סי' רס"ז סנ"ב דכיון דקנס זה הוא מדרבנן אזלינן לקולא ולא יצא לחירות ודלא כמ"ש הר"ם ב"ם דאם תפס אין מוציאין מידו יע"ש והשתא לפי מ"ש הטור בסי' ש"ן גבי קנסא דד"וה דהוי דאורייתא אפי' אם תפס מפקינן מיניה ומהני טעמי שכתב מרן ב"י והלח"ם מה צורך עוד להרא"ש והטור ז"ל למתלי טעמא משום דהוי קנסא דרבנן הא לפום שיטתייהו אפי' דהוי קנסא דאורייתא אם תפס מפקינן מיניה ואפשר דהכא משום דהוי מידי דאיסו' שמפקיע את העבד מן המצות הול"ל דמספקא קנסי' ליה לרבו להוציאו מיד הגוי ולא דמי לספיקא דד"וה דלא עביד השתא איסורא לזה קאמר כיון דאיסור זה אינו אלא מדרבנן לא קנסי' ליה מספקא ואפי' אם תפס מפקינן מיניה ועיין למוהר"י הלוי בתשו' סי' ג"ן (דק"ח ע"א) ודוק:
נמצינו למדין לענין הלכה דהמוכר עבדו לנכרי כופין את רבו לפדותו עד עשרה בדמיו ובמוכרו לח"ל כופין את רבו ב' לכתוב גט שחרור משום דאיסורא איתיה גביה ואפי' יצא העבד לח"ל מדעתו אחר רבו אם דעתו של רבו לחזור לא"י כשיצא ומכרו שם כופין את רבו לפדותו דהו"ל כמוכרו מא"י לח"ל ולא איבד זכותו ואם מכרו לנכרי חוץ משבתות וי"ט בזה נסתפקו בגמ' אי כופין את רבו לפדותו עד עשרה בדמיו ולדעת רבינו אי תפס לא מפקינן מיניה ולדעת הראב"ד אפי' תפס מפקינן מיניה כיון דאין כאן חסרון ממון ולפי מ"ש מרן בכ"מ כיון דירדנו בפרך הו"ל כחסרו ממון ואף למ"ש הראב"ד דסברא נותנת דכל כה"ג אי תפס לא מפקינן מיניה כדעת רבינו:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.