יצחק ירנן/עבדים/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ עבדים ח

ב

עיין מ"ש מרן ותירץ וז"ל דמ"ש בש"ס ואיבעית אימא קאי לדסמיך ליה והא לפירא יעו"ש וכתב עליו הלח"מ דמאי קשיא הא כיון דכתב דאע"ג דלא מטא זימני יצא לחירות כל שכן היכא דמטא ולא משכנו עכ"ל ואין דבריו ברורים דיש בזה מה שאין בזה ולא נפקא חד מחבריה דבמטא זמניה משתעבד בו ובלא דמטא זמניה אינו משתעבד בו וא"כ איך הוי כל שכן ושפיר קשיא ליה למרן ז"ל. אמנם בתירוצו יש לדון דלו יהי דהתירוץ בתרא קאי לוהא לפירא סוף סוף הו"ל להרמב"ם לכתוב דין זה בעבד כשלוה על מנת למשכנו ולא משכנו כשם שכתב תירוץ דש"ס דוהא לפירא דקאי בשדה וכתבו בעבד וז"ל ואם א"ל תקנה מעשה ידיו לא יצא לחירות לפי שיוצא הדין בעבד. ובפירוש דברי מרן נתלבט הלח"מ וסיים בסוף דבריו היינו פירוש רש"י ז"ל ומה חידש לנו הרב באומרו שרבינו מפרש וכו' עכ"ל. והוא פשוט דלרש"י קאי ואיבעית אימא בין לעבד בין לשדה וזה וזה לגופא וזה וזה מטא זימניה וזה וזה לא משכנו ועבד שאני משום קנסא משא"כ למ"ש מרן לא בא התירוץ אלא לשדה אבל בעבד כדקאי קאי והיינו טעמא דכבר הוא משתעבד בו וכמ"ש רש"י לתירוץ קמא. וכעת נראה דכוונתו להקשות לתחילת דברי מרן שכתב לדעת רבינו שהוא מפרש דהאי שינוייא קאי למאי דאמר הא לגופא והא לפירא וכו' דאי ס"ל דאידי ואידי לגופא ודמטא זימניה היינו פירוש רש"י, ולא הו"ל למרן לומר אלא דרבינו מפרש דואיבעית אימא בשלוה עליו למשכנו ולא משכנו, לא קאי כי אם לשדה דוקא, וזהו שסיים הלח"מ וכתב ומה חידש לנו הרב באומרו שרבינו מפרש דשינוייא קאי להא לגופא והא לפירא.

ו

ומפני מה קנסו הלוקח לבדו שאילו לא לקח זה לא יצא העבד לחו"ל. וי"ל דזה שכתב רבינו היינו מ"ש הש"ס לאו עכברא גנבא וכו' ברם עוד קשיא ליה להש"ס אי לאו עכברא חורא מנא ליה ואמר מסתברא וכו' והאי דמסתברא הו"ל לרבינו להביאו ובחי' גיטין כתוב אצלי דף מ"ג ע"ב גמ' ת"ר וכו' רשב"ג אומר וכו' זהו שחרורו ע"כ לכאורה נראה דלא פליגי ולא בא רשב"ג אלא לפרש דברי ת"ק ועל כרחך לא אמר דבמה דברים אמורים הוא לחלוק אלא במתני' ולא מברייתא ואפשר הכי והכי אמנם מדהרי"ף והרא"ש השמיטו הך דרשב"ג מודה דס"ל דפליגי ופסקו כת"ק.
אך קשה להר"מ פ"ח דעבדים ה"ו דפסק כת"ק ולא הזכיר לדרשב"ג נראה דס"ל דפליגי ואף דהלכה כרשב"ג אינו בברייתא אלא במתני' וקשה דבפ"ט דטומאת מת כתב מרן לדעת הרמב"ם דלאו דוקא הלכה כרשב"ג במתני' אלא ה"ה בברייתא.

י

עיין מ"ש הרב [מהר"ח אבולעפיה] בעץ החיים סדר תצא ובישרש יעקב בחי' מהר"י בן ג'אמיל דף קס"ג ע"ב מ"ש משם מהר"ח אבולעפיה הזקן ותירץ מהר"א בן ג'אמיל ז"ל על מ"ש בסי' ת"ל עבד מכאן אמרו המוכר עבדו לנכרי או לחו"ל יצא לחירות אשר ינצל אליך לרבות גר תושב ולכן אף דלא פסק כרישא דסיפרי דקרא לא מוקי ליה בעבד שברח מ"מ דרשא דמעם אדוניו דהוי יתר ודי אומרו אשר ינצל אליך לרבויי גר תושב וקאי אקרא דאבתריה והשתא שפיר אתי הג"ש עכ"ל ופליאה דעת ממני דאיך אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל כסיפא דברייתא דקרא איירי בגר תושב והא כתב רבינו בהל' י"א עבד זה שברח הוא גר צדק והוסיף אזהרה אחרת למי שמאנה אותו שנאמר בטוב לו לא תוננו הרי בפירוש דמוקי לסיפא דקרא בגר צדק.

טו

פסק כרבנן וכרב וכן כתב מרן ומנא אמינא לה דאי פסק כרבן שמעון בן גמליאל וכאביי נמצא דאיחר דינא דמתני' והקדים הדין היוצא מהש"ס ולא נזכר בש"ס ומ"מ מסיגנון לשון הראב"ד נראה שהבין לדעת רבינו דפסק כרשב"ג וכאביי לאפוקי שהוא פסק כרבנן וכרבא וכמ"ש הלח"מ. ומ"מ בין נאמר דפסק כרבנן ורבא בין נאמר דפסק כרשב"ג וכאביי, מה שכתב בס' הטורים והרמב"ם והראב"ד פסקו כרשב"ג ט"ס הוא דהא לא פסק רבינו כרשב"ג גם אם נאמר דפסק כרשב"ג היינו כאביי ואילו הטור קדם בדברו דברי רבא ועלה הביא פלוגתא דרשב"ג וחכמים ועלה כתב דרבינו כתב כרשב"ג וליתא ומ"מ נראה דלשיטת הסוברים דפסק כרשב"ג וכאביי לא קשה איך פסק כאביי נגד הכלל דהלכתא כרבא לגבי אביי דבנדון כזה לא כללינהו כמ"ש פ"ט מהל' שמיטה ויובל ד"ה כשראה הלל יעו"ש ודעת הרמב"ן לפסוק כחכמים וכמו שפי' גאון הובאו דבריו בחי' הרשב"א ולדחות ראיית הראב"ד כתב והא דשלחו מתם אנן כרשב"ג ס"ל אינהו כאוקמתא דאביי ס"ל כדקאמר בהדיא ואינהו סבור לפני יאוש ובודאי לאוקמתא דאביי הלכתא כרשב"ג דמסתבר טעמא דהא מוקי לה בדינא ורבנן מפקי ליה מרביה משום תקנתא דדילמא ממנעי ולא פרקי ולא מסתבר כוותייהו משום דכשם שמצוה וכו' כך מצוה לפדות את העבדים וכו' אלו דבריו.
וכאן הבן שואל הבן יקיר לי פחד יצחק יהיה בעזרו דאיך כתב דבהדיא משמע דכאוקמתא דאביי ס"ל נימא דכאוקמתא דרבא ס"ל ואף לרבא ס"ל לרבן שמעון בן גמליאל דלפני יאוש ג"כ ישתעבד דהכי פירשו בש"ס הברייתא לרבא אי לפני יאוש קאמריתו היינו כשם וכו' הרי דגם לרבא לרשב"ג לפני יאוש ישתעבד ולא קשה מידי דלרבא גם לת"ק לפני יאוש משתעבד דלא פליגי בזה וכמ"ש התוס' ד"ה אי לפני יאוש יעו"ש וכמ"ש החידושי הלכות ז"ל וא"כ איך קאמרי אנן כרשב"ג ס"ל את אי כרבנן ס"ל וכו' אלא ודאי דקיימי כאביי וק"ל.
אך קשה טובא מאי דקשה ליה עוד לחכם בני יצחק הי"ו במ"ש הרשב"א ז"ל דדוקא אי קי"ל כאביי פסקינן כרבן שמעון בן גמליאל דמסתבר טעמיה וקודם זה כתב ואי משום דרבי יוחנן דכליל לן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ההוא כללא לאו דוקא וכ"כ הרי"ף בפ' גט פשוט דלא אמרינן הלכה כרשב"ג אלא היכא דאיכא טעמא הרי שסוברים דדוקא אי איכא טעמא הוא דאמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג ואי ליכא טעמא לאו ואם כן מאי מותיב בש"ס לקמן דף ל"ח ע"א לר' יוחנן דאמר עבד שברח וכו' ממ"ש ר"י גופיה כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו בשלמא לאביי וכו' אלא לרבא קשיא וכו' ומאי קשיא הא אי ס"ל כרבא מודה דלאו הלכתא כרשב"ג דלא מסתבר טעמיה כמ"ש הוא ז"ל ועיין להרשב"א בתשובות סי' מ"ה שדעתו כדעת הרי"ף בהאי כללא דדוקא היכא דמסתבר טעמיה דרשב"ג הוא דהלכתא כוותיה ועיין להחבי"ב בכללי הש"ס סי' כ' מ"א מ"ש בזה ועיין בתוס' יו"ט פ"ד דפסחים מ"ד.
עוד קשיא לי מסוגיא דידן דמותיב לר' יוחנן דידיה אדידיה למ"ש מהראנ"ח סדר טהרה וז"ל פשפשתי ומצאתי כי הכלל הזה הנאמר שכל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו אינו מוסכם לפסק הלכה דאמוראי נינהו אליבא דר"י וכו' ושוב ראיתי מקומו איו מציעא דף ל"ח ע"ב יעו"ש וכתובות דף ע"ז ע"ב וא"כ מאי מותיב בש"ס מר"י אימא אמוראי נינהו וי"ל דהא דרב שמואל בר אבא לא הוי אמוראי והכי מותיב אי ס"ל לר"ש בהא כרבה בר בר חנה אמר ר"י וכו' קשה וק"ל.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.