אור שמח/לולב/ז

אור שמח ‏ לולב ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

בכסף משנה. דבריו סתומים כו'.

נ"ב כוונתו לקמן פ"ח ה"ה ועיי"ש בההמ"ג.

הדס שוטה.

פירוש שזה כמין אחר ופסול גם ביו"ט ב'. והוי כלוף שוטה נדה נ"א ע"ב יעו"ש דהוי שנוי במין, ואינו דומה לשאר פסולין דמכשיר רבינו ביו"ט ב', יעו"י פ"ח ה"ט. ובמקדש בודאי פסול שאינו עבות כדאמר הדס שוטה לסוכה ולא אמר לשאר ימים.

ז

ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה הוא אבל שאר המינין אין מוסיפין וכו'.

הדבר פשוט לענ"ד, דבהדס כתיב בקרא ענף עץ עבות דמשמע ענף יחידי, רק מפי השמועה למדו ששלשה ואתי למנינא ענף חד עץ תרי וכו' אבל על כיוצא בזה אמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו ובקרא לא נזכר אלא שם המין שהמין הוא ענף עץ עבות וכי נטיל יותר משלשה ג"כ הוא בשם המין, משא"כ ערבות שכתוב ערבי ומיעוטו שתים והוי כאילו כתוב שתי ולא שלש וכמו דאמרינן דלא צריך לכתוב וביום השבת שני כבשים ולא שלש וכמו דאמרינן דלא צריך לכתוב וביום השבת שני כבשים רק לכתוב כבשים ואנא ידענא דלא שלשה מדסתם כבשים שנים עיין ריש פרק שני שעירי והבן. וראה תוספות רי"ד שם שבאמת לפי גירסתו הרי דמיבעי לשנים ולא שלשה, אבל לדידן היא ראי' עצומה ולכן עברי אלא תוסיפו ועיין ספרי פרשת בהעלותך פיסקא ע"ב שתי חצוצרות כו' משמע דאילו לא כתיב שתי הו"א דחצוצרות יותר משתים וצ"ע דלפ"ז מנ"ל דשיהיו שווין ועיין שאילתות פ' מצורע ובשאילת שלום שם וצ"ע. ועיי' מש"כ בהל' תו"מ בזה. אחר זמן רב הגיע לידי קרית ספר מצאתי בו שכתב זה"ט.

בכסף משנה. ושמענו מפיו ראיה כו'.

נ"ב מסוגיא דסנהדרין והא לולב דבר שיש וכו' עכ"ל בתשובה שם.

ח

כמה שיעור אורך כל מין מהם כו'.

הנה בשו"ת חתם סופר יורה דעה סימן רנ"ו עמד בהא דרוצה ללמוד בפרק הקומץ רבה דגרדומי רצועות כשרים מגרדומי אזוב וגרדומי תכלת, ודחי שאני התם דתשמישי קדושה נינהו, א"כ בלולב ושופר וכ"ש למאן דבעי אגד בלולב ליתכשרו גרדומיהן בפחות משיעור דהא תשמישי מצוה נינהו יעו"ש שטרח בזה ולא העלה דבר ברור.

והנ"ל גדר אמיתי בזה. דגרדומי אזוב ניחזי באזוב שמטהר את המוזה ממי חטאת הלא טהרת המוזה אינה מתחלת רק משעת ההזאה ונמצא כי היזה על זה שחרית ועל זה בין הערביים המוזה שחרית הוא טהור משעת שחרית והמוזה בין הערביים הוא טהור משעת הזאתו, לכן כי כבר הזה מן האגודה זו על זה האיש ונטהר תו חל שם גרדומין על האיזוב והוי גרדומי איזוב ולכן לטהר שאר בני אדם מכאן ולהבא סגי בכל שהוא ולא בעי שיעורא כמו בתחילת הזאה. וכן בגרדומי תכלת הלא תכלת מצוה על הזמן והפטור מן התכלת להבגד הוא בעת הנוכחי ההוה היינו בשעת התליה וכל כמה שתלוים בהבגד פוטרין אותו בעת התליה לא בעת שאחר תלייתן ונמצא כל שעה חיוב הבגד בהציצית הוא בעת בוא השעה. ואם נתלה בו כשיעור ואיגרדום אח"כ פטור הבגד דכבר חל שם גרדומין על התכלת במה שכבר פטר להבגד בזמן העבר להכי פוטר להבגד בזמן שאח"כ אף דליכא שיעורא וכן בתפילין. אבל לולב הלא חיובן של נטילת ד' מינים אינו אלא פעם אחת ביום ומי שנוטל שחרית ומי שנוטל בין הערביים שניהם קיימו מצות ולקחתם לכם בשוה וחיוב נטילת הד' מינים מתחיל מתחלת היום מעמוד השחר וחל החיוב עליהן בשוה ואיך יתכן שנאמר אחרי שכבר יצא זה באגודה זו יצא גם השני אף דליכא שיעורא אטו מי חל על זה חיוב ליטול לולב שלם ארוך שלשה טפחים וזה נתחייב בכל שהו היינו ליטול לולב של כ"ש הלא על שניהם חל החיוב בבת אחת בשוה. וזה נכון.

אך אם כן במקדש נימא כיון דנטל האגודה ביום ראשון ואיגרדום ביום שני ונשתייר רק כל שהוא נימא דכשר הואיל וכבר חל שם גרדומין על האגודה במה דיצא חיובו בראשון והוי ממש דומיא דגרדומי תכלת זה אינו דכיון דמפסקין לילות מימים דבלילה ליכא מצוה כדאמר ריש פרק לולב וערבה ור"א נפ"ל מסיפא דקרא ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים ימים ולא לילות א"כ כל יומא הוא ענין חדש בפ"ע ול"ש לומר כיון דיצא תו הוי על חיובא דיום השני גרדומין דבלילה בטל' מצותו והוי ענין חדש בפ"ע ובציצית ותפילין הוי שפיר גם ביום שני גרדומין אע"ג דבלילה איבטיל מצותו הואיל וביום ראשון כבר חל שם גרדומין להיות מוכשר בלא שיעורא בכל שהוא לכן אף כי איפסוק לילה בינתיים כשר למחר ע"י גרדומין כמו דכשר גם ביום שתלה אותן בבגד וזה עיקר הביאור בגדר זה בס"ד ועיין בפסקי מהרא"י סימן נ"ב שפירש דמה"ט כשר חסר בשאר הימים דהוי בגדר גרדומין יעו"ש ודו"ק.

יג

במגיד. ונתלו בזה המפרשים כו'.

נ"ב כן מפורש בירושלמי עירובין סוף פ"ג דלענין טעינת לולב בשבת אמר דאל תשנו ממנהג אבותיכם עיי"ש. אמנם בירושלמי מוכח דלדידהו דחי וכדס"ד דגמרא דילן בפרק לולב וערבה אבל למסקנא בגמרא דילן לדידהו נמי לא דחי ודו"ק.

טו

ותקנה זו עם כל התקנות שהתקין ר"י בן זכאי משחרב בית המקדש כשיבנה בית המקדש יחזרו הדברים לישנן.

כיון שבזה מיושב מה דכאן חשיב גם מה שתיקן יום הנף אסור, ושם במנחות לא חשיב הך דלולב בהדי יום הנף ובתוס' הרגישו בזה ולפ"ז א"ש דקא משמע לן דתקנה זו ליטול לולב במדינה כל שבעה לא היתה רק עד שיבנה בהמ"ק וכמו יום הנף שאם יוקרב העומר אין מקום לתקנה זו שהרי העומר מתיר ושירי מנחתו נאכלין וכן כל חדש ומלמד לנו שליטול במדינה שבעה אינו רק בזמן שאין מקדש. ובזה מובן מה דאמר בדף מ"ו רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל ז' מצות לולב, מתני להא בהדיא דרב גבי לולב ולא שמע לה מכללא דנר חנוכה רש"י משום דכאן לא נתקנ' לדורות רק כל זמן שלא יבנה ביהמ"ק לכן אפשר דלא תקנו ברכה משא"כ נר חנוכה היא מצוה קבועה לדורות לפרסומי ניסא וצריך לברך לכן מתני בהדיא ובזה יש לחלק מה דבערבה אין מברכין עלי' אם מנהג נביאים מטעם שאינו רק זכר למקדש וכשיבנה המקדש לא יטלו ערבה בגבולין משא"כ הלל ויו"ט שני ועיין מה שכתבו בתוספות שם דף מ"ד ד"ה כאן במקדש בשם רבינו תם בזה ודו"ק.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.