אבן האזל/לולב/ז

אבן האזל ‏ לולב ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

פרי עץ הדר האמור בתורה הוא אתרוג וענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו כגון שיהיו שלשה עלין או יתר על כן בגבעול אחד אבל אם היו שני העלין בשוה זה כנגד זה והעלה השלישי למעלה מהן אין זה עבות אבל נקרא הדס שוטה.

השגת הראב"ד: וצריך להיות כן כל השיעור או רובו עכ"ל.

כתב המ"מ ובהשגות א"א וצריך שיהיה כן כל השיעור או רובו, ואני אומר כולן בדוקא דהא כל מה שאינו עבות הוה ליה כמין אחר ונחסר השיעור עכ"ל, והנה בגמ' ל"ב ע"ב אר"י והוא דקיימי תלתא תלתא כו' ר"א בד"ר מהדר אתרי וחד כו' א"ל מב"א לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה, והבה"ג כתב כאן הא דאמר רב חסדא דף י"ב ע"א הדס שוטה לסוכה ועץ עבות ללולב, וכתב והאי הדס שוטה פסול להושענא בין לחודיה בין בהדי אסא אחרינא והיכי דמי הדס שוטה דרברבן טרפיה ופתיין, והוא תימה דבגמ' אמר תרי וחד, והנה בפי' הר"ח בסוגין כתב ע"ז דאמר אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה הא דרב חסדא דהדס שוטה פסול ללולב, ונראה דהבה"ג חולק ע"ז, ובאמת קשה מה אמר אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה דהא כבר אמר זה ר"ח, ומוכח מזה דיש שני עניני הדס שוטה והדס שוטה דרב חסדא הוא מין אחר וכמש"כ הבה"ג והוא פסול גם בהדי אסא אחרינא אבל תרי וחד כשר להידור עם הדסים כשרים, והערוני ע"ז דכ"כ רב נוטראי גאון באוצר הגאונים, וכ"כ הערוך בערך לוף כבה"ג דזהו הדס שוטה, ולפי"מ שנתבאר, הנה מה שכתב המ"מ דכל שאינו עבות הו"ל מין אחר תלוי בזה דאם הוא כמין אחר גם עם אחרים פסול.

ז

כמה נוטל מהן, לולב אחד ואתרוג אחד ושני בדי ערבה ושלשה בדי הדס ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהי' אגודה גדולה מוסיף ונויי מצוה הוא אבל שאר המינים אין מוסיפין ואין גורעין מהן ואם הוסיף או גרע (פסול).

בהשגת הראב"ד לא שמעתי מעולם פסול בזה ולא איסור תוספת ולא גירוע ואפי' לר' יהודה דאמר לולב צריך אגד דהא אמר רבא מ"ט דר' יהודה דאמר אין אוגדין את הלולב אלא במינו קסבר לולב צריך אגד ואי אגיד ביה מינא אחרינא הוה ליה מוסיף מכלל דכי קטיר ליה בסיב ובעיקרא דדיקלא ליכא מוסיף אע"ג דאיכא טפי מלולב אחד וכ"ש לרבנן דאמרי אין צריך אגד דאמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.

נ. ב. עיין בס' קהלת יעקב על סוכה דף ל"א ועיקר תירוצו על הא דבסנהדרין פ"ח ע"ב מבואר דאי א"צ אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ותי' דהתם לענין זקן ממרא בעינן שיבטל עיקר המצוה אבל לענין בל תוסיף עובר מבואר כן להדיא בתוס' סוכה דף ל"א ע"ב ד"ה הואיל.

[ומה שהקשה על הראב"ד דבמה יאגדנו אין קושיא דא"כ יאגדנו גם שלא במינו ומנ"ל לחלק ובאמת יכול לאגדו בהוצין שבלולב גופו שלא נקרעו מהלולב], ועי"ש בתוס' שכתבו לחלק דאם אינו צריך אגד הוי שלא כדרך גדילתן אינו מוכרח החילוק לומר דאם צריך אגד אין חסרון דהא עכ"פ לגבי דין לולב הוי חסרון ורק לאגד כשר וא"כ לא הוי ב"ת, ונראה דכיון דהיכי דמכוין בפי' שלא לצאת ליכא ב"ת מה שאגדו הוי כמכוין שלא לצאת אבל אי צריך אגד כיון שהוא חלק מהמצוה הוי ב"ת, ואולי דבסברא זו גם תי' התוס' מיושב דאף דלעיקר מצות לולב בעי דרך גדילתן אבל כיון דצריך אגד והוא חלק מהמצוה א"כ הוי כנוטל מין ה'.

בלח"מ כתב דלא דמי לכותב ארבעה בתים של תפילין ואח"כ הוסיף אחד דהתם הניחן בראשו בכשרות ואח"כ הניח בית חמישי מפסול וא"כ לא הוי גרוע ועומד נ. ב. ולא נראה כן דמה שיצא מקודם במצות תפילין לא שייך למה שאח"כ וכל רגע הוא מצוה אחרת וא"כ ברגע שמוסיף הוי גרוע ועומד וע"כ צ"ל דעיקר הגירעון הוא בשעת עשיית הבתים דמקודם נתקשרו להיות תפילין כשרים ואם הוסיף אחד נפסלו, אבל הכא הוי הגירעון בשעת הנטילה ואז הוי גרוע ועומד.

יא

עשה לאגודה זו גימון של כסף ושל זהב או שכרך עליה סדין ונטלה יצא לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה והוא שיהי' דרך כבוד ודרך הידור שכל שהוא לנאותו אינו חוצץ.

עשה לאגודה זו, הנה הרמב"ם צירף שני הטעמים יחד דין דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה והוא שיהי' דרך כבוד וכתב ע"ז שכל לנאותו אינו חוצץ, וקשה דבגמ' מוכח דהם שני דינים ושני טעמים נפרדים דבסוכה דף ל"ז אמר רבה כי גדליתו הושענא שיירו בה בית יד כי היכי דלא תיהוי חציצה, רבא אמר כל לנאותו אינו חוצץ, אח"כ אמר רבה לא לינקוט אינש הושענא בסודרא דבעינא לקיחה תמה וליכא רבא אמר לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה והרמב"ם צירף שני הדינים ושני הטעמים ביחד וכבר הקשה זה הלח"מ ויישב דעת הרמב"ם ע"פ דברי הר"נ בהלכות ובמה שכתב בשם הר"ן דחציצה בלולב אינו אלא מדרבנן לא הוזכר זה בר"ן כלל, ורק שכתב דבלא דין לקיחה תמה לא הוי שייך דין חציצה דלא הוזכר בקרא שלא יהי' הפסק בין ידו להלולב כמו דדרשינן מקרא דורחץ במים את בשרו שלא יהי' דבר חוצץ בין מים לבשרו או גבי בגדי כהונה דכתיב על בשרו ולבשם, ולכן רק משום דבעינן לקיחה תמה פוסל רבה משום דלא סבר לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה, אבל ממילא יש בזה גדר חציצה והיינו דלקיחה תמה הוא כשנוטל בידו ולא ע"י ד"א.

אך בעיקר ההלכה אינם שוים הרמב"ם והר"ן דהר"ן כתב דהיכי שכרך סדין סביב להלולב לא מהני משום טעמא דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה וצריך בזה טעמא דכל לנאותו והוא באופן שהוא לנוי להלולב, אבל אם כרך סביב ידו בזה אמרינן לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה ולא בעינן שיהי' לנוי להלולב אלא שהלקיחה תהי' דרך כבוד, והרמב"ם הא כתב להדיא טעמא דלקיחה ע"י ד"א היכי שכרך סדין סביב הלולב וצירף שני הטעמים ביחד דאינו מחלק בין טעם זה לזה, ובגמ' מבואר שהם שני דינים ושני טעמים.

ונראה דגם הרמב"ם סובר דהם שני טעמים, אלא דמצטרפים לגדר אחד לחלק בין דרך כבוד לשאינו דרך כבוד והיינו דדין כל לנאותו אינו חוצץ אינו שייך אלא היכי שכורך דבר סביב להלולב ולא הוי חציצה, אבל גבי סדין אפי' כשכרך סדין ולא נתייחד להלולב וכגון שהוא סדין גדול, ואפשר שהוא סדין שלובשו, רק שנוטל הלולב בסדינו וסדין זה אינו שייך שיתבטל להלולב ולא מהני מה שהוא דרך כבוד ולכן בזה צריך לטעם אחר דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה והיינו שלענין הלקיחה מתבטל הסדין להלקיחה ולא שעיקר הסדין מתבטל אלא שאין חסרון בהלקיחה שהוא ע"י ד"א, כיון שיש בזה צורך הלקיחה שהוא דרך כבוד שאינו רוצה ללכלך הלולב בידו שאינם רחוצין והסדין נקי וכיון שהוא דרך כבוד אינו חוצץ להלקיחה ולכן קבע הרמב"ם שני הדינים בהלכה אחת משום ששניהם הוא מגדר אחד שמה הוא בדרך כבוד בין לצורך הלקיחה בין לצורך הלולב לנאותו אינו חוצץ.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.