משנה למלך/גירושין/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה למלךTriangleArrow-Left.png גירושין TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה[עריכה]

מי שכתב לגרש את אשתו כו'. משנה בפרק הזורק פלוגתא דב"ש וב"ה וכתב הטור דהיינו דוקא כשהגט ביד הבעל ונתנו מידו לידה אבל אם שלחו לה ע"י שליח ונתייחד עמה אחר שנתנו לשליח ונתנו לה השליח לא תנשא בו ואם נשאת לא תצא ע"כ. ומרן ז"ל כתב ואין נראה כן מדברי רבינו שלא חילק בדבר. והנה יותר מזה חשש רבינו לקמן בפ"ט מהלכות אלו דין כ"ה וז"ל נתייחד עמה אחר שאמר לכתוב הרי אלו לא יכתבו ואם כתבו ונתנו אינו גט. והמדקדק בשורש הדברים יראה בעיניו ולבבו יבין דאין לחלק בין כשנכתב לאחר היחוד בין נכתב קודם היחוד. ותדע לך שכן הוא שהרי רבינו ז"ל לא חילק שם בין שידע הבעל כשנתייחד שלא כתבוהו ללא ידע. ומדברי ה"ה שם שחילק דאע"ג דגט ישן לא תנשא לכתחלה שאני התם שעשה מעשה הנתינה אחר היחוד אבל כאן לא עשה שום מעשה אחר היחוד ע"כ יש ללמוד נמי בנתנו לשליח להוליכו ונתיחד כיון שלא עשה שום מעשה אחר היחוד ביטל הגט ומה לי ביטול שליחות הכתיבה והנתינה ומה לי ביטול שליחות הנתינה בשניהם הגט בטל. וא"ת למה כתב רבינו דינו שם כשלא נכתב קודם היחוד לישמעינן רבותא דאפילו כתבוהו קודם שנתייחד אם נתייחד בינתים בין כתיבה לנתינה לא יתנו. י"ל דנפיק טובא דאפי' חזר ועשאם שלוחים מחדש לענין נתינתו לא מהני דבשעת כתיבתו נכתב שלא בשליחותו ובטל לגמרי ואין לו תקנה ודוק:

ו[עריכה]

אמר לסופר כתוב גט כו'. (עיין בדברי הרב המחבר לקמן פ"ה מהלכות אלו דין ג'):
ומ"ש אבל אמר לו כתוב אותו לארוסתי כו'. מבואר ביבמות פרק ר"ג וכתב בהשגות דוקא שזמן הגט אחר הנשואין וכו'. ושיטה אחרת לרבותינו בעלי התוס' משם ר"ת בזאת ההלכה של כתוב גט לארוסתי לכשאשאנה ובזה יובנו דברי הראב"ד. וה"ה ז"ל לא רמז בזה שום דבר מורה שלא היתה בספרו השגה זאת ודוק:

יב[עריכה]

שנים ששלחו שני גיטין וכו'. משנה בפרק המגרש וכתב ה"ה וז"ל וכתב בעיטור מדאמרינן נותנין שניהם וכו' ומגורשת מספיקא ע"כ ואיני יודע מהו כו' (עיין במ"מ) . ויש ליישב דספק נערה דכתב בעל העיטור רצונו לומר ספק נערה או ספק קטנה או ספק בוגרת כלומר שאינה לא קטנה ולא נערה אלא בוגרת ויש שלשה ספיקות בדבר ולהכי הצריכה שתי נתינות ודוק:

יג[עריכה]

מי שהיה לו שני שמות כו'. (א"ה כתב ה"ה וז"ל ויש מי שכתב שלכתחלה צריך לכתוב וכל שום שיש לו כו'. והוא מהירושלמי שהביאו התוספות והרא"ש בפרק השולח והרשב"א בחדושיו ובתשו' סי' אלף רי"ג וכן פסק מרן בש"ע סימן קפ"ט סי"ב ומהרימ"ט באה"ע ס"ס י"א ומהראנ"ח הובאו דבריו בס' שמות בשם הינדיל (דף פ"א) . וטעמא דמלתא להודיע לבני האדם מי הוא המגרש לצאת מידי חשש לעז דשאר מקומות ומש"ה אע"ג דבמקום הגירושין אין מכירין אותו אלא בשם אחד לא חשיב נשתקע כיון דנקרא כן במקום אחר. ואע"ג דהרב בית שמואל בסדר הגט כתב וז"ל ובמקום שנוהגים לכתוב וכל שום אין לכתוב אלא השם שיש לו במקום הכתיבה והנתינה. והנה דברי הראנ"ח שהיה למורה צדק בקושטא דנהיגי לכתוב וכל שום סותרים דבריו וכן מוכח מלשון מרן בש"ע פי"ב ודוק. ודע דמעשה היה בקושטא בש"מ שגירש את אשתו והיה האיש ההוא מאשכנז מיום בואו לקושטא החזיק עצמו בשם נפתלי והיה עולה לס"ת בשם זה זולתי שהאשכנזים לפעמים היו קורין אותו הירש. ובשעת רצוי לסופר לכתוב הגט גלה סודו כי שמו מיום הולדו צבי אלא שבבואו לקושטא לא הונח לו בשם זה כדי שלא יאמרו שהוא מכת ש"ץ ימ"ש ולכן החזיק עצמו בשם נפתלי אמנם בחתימתו לא זז מחבב שמו הראשון והיה חותם נפתלי צבי הירש וכ"כ בכתובתה באופן דלא רצה לעקור שם צבי אלא שעשאו טפל. ונכתב בגט צבי המכונה הירש דמתקרי נפתלי ונתגרשה בגט זה והמגרש נפטר לבית עולמו ומוחזק באחים וצריך לדעת מה יהיה משפט הגט הלז. והנה על פי האמור לכתחלה היה ראוי לכתוב שם צבי בדמתקרי אע"ג דכ"ע קרו ליה נפתלי ועיין בכתבי מהרי"א סימן רי"א הובאו דבריו בספר תורת חסד סימן ק"ז. וכיון שכן אף שהסופר הפך סדרן של שמות באנו למחלוקת הראשונים שהביא ר' ירוחם בכותב שם מקום כתיבה לעיקר ודנתינה לטפל כמבואר בתשובת מהרא"ש סימן ל"ב דהסכימו הר"ן ורבינו ירוחם לדברי מכשירים ואינהו ציירו בכולל שם מ"כ בוכל שום כ"ש היכא דשניהם כתובים בפירוש, ואע"ג דמור"ם החמיר בדבר וכתב דאם עשה שם מ"כ עיקר וכתב דמתקרי ע"ש מקום הנתינה פסול המעיין יראה שכל האחרונים חלקו על מור"ם בזה הב"ח ומהריק"ש והלבוש והב"ש ס"ק ז' וס"ק ח' תורת חסד סי' ק"ז פני יהושע סימן י' כולם עשו מעשה להכשיר מכח ההיא תשובה דהריב"ש שפסק דכל דשני השמות כתובים בפירוש אין הפרש בין כותב זה ראשון או זה ופסקו מרן בש"ע. וכיון דכל הני רבוותא לא חילקו בין מ"כ למקום נתינה למי שיש לו ב' שמות במקום אחד אף אנו נאמר דה"ה בכותב לעיקר שם שיש לו במקום אחר דיש להכשיר היכא דשניהם כתובים בפירוש. שהרי שם מ"כ לגבי מ"נ גרע טפי ממי שיש לו ב' שמות במקום אחד עיקר וטפל משום דבני מ"נ אין מכירין כלל בשם מקום כתיבה ולדידהו הוי שינוי השם כמבואר בסמ"ג ובתשובת הרא"ש כלל ט"ו סי' ד' ובספר פ"מ ח"א סימן מ' ובדברי הרב הלבוש יע"ש. ועכ"ז הסכימו הפוסקים להכשיר ולא חששו לומר שמא לעזה עליו מדינה לומר אין זה בעלה בראותם דשם מ"נ כתוב לטפל ושם מ"כ דאין מכירין בו כלל כתוב לעיקר כי היכי דחששו בכותב שם מ"כ לעיקר וכלל שם מקום נתינה בוכל שום. וע"כ לומר דדוקא בכותב שם מ"כ לחוד איכא לעז אבל כל היכא דהשם הנודע להם כתוב בפירוש אע"פ שכתב לטפל ליכא לעז וא"כ ממנו נקח להכשיר בנ"ד. וראיתי להרמ"ז בספר גט פשוט סימן קכ"ט ס"ק נ"ח שכתב דאם כתב שם שיש לו במקום אחר לעיקר ושם דמ"כ ונתינה לטפל לכאורה יש להכשיר מההיא דהריב"ש ואח"כ צידד לומר דאפי' מאן דמכשיר בכותב שם מ"כ לעיקר יודה בנ"ד דגרע טפי, אלו תורף דבריו ז"ל. ואע"ג דאין משיבין את הארי מ"מ צריך להתיישב בדבר דלכאורה נראה דאידי ואידי חד שיעורא הוא מהטעם שכתבתי וחילוק זה שכתב הרמ"ז אין לו רמז בשום מקום ומחמת טענה זו דחה מרן ז"ל דברי מהר"א ן' יע"ש כמבואר בתשובת מרן וכה"ג כתב הרב בית שמואל ס"ק ח'. ומדבריהם למדנו דכל היכא דאין לנו ראיה מפורשת לפיסולא אין לנו לחלק חילוקים להחמיר ובנ"ד נראה דיש ראיה להכשיר מדברי ה"ה שכתב בפרקין וז"ל ואם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום פסול, ואם איתא לדברי הרמ"ז לישמעינן רבותא דאפי' כתב בפירוש השם דמ"כ ונתינה פסול כיון שכתבו לטפל והוה שמעינן דכ"ש היכא דכללו בכל שום. ומיהו יראה דבנ"ד יודה הרמ"ז להתיר מתרי טעמי חדא דהוי מקום עיגון ושעת הדחק וראינו למהר"ם די בוטון ז"ל סימן ל"ט דחשש הרבה לדברי מור"ם הנזכר והחמיר לפסול אותו הגט ועכ"ז מבואר שם דבמקום עיגון לא היה חושש. וא"כ ה"ה בנ"ד אפילו תימא דיש פנים לחלק כמ"ש הרמ"ז ז"ל חילוק זה יועיל לענין להחמיר היכא דאפשר לכתוב גט אחר. וזאת שנית דכל זה אינו אלא היכא דהשם שיש לו במקום אחר לא נשתמש בו כלל במקום הגירושין ואפילו לטפל מה שא"כ בנידון דידן דהאשכנזים קרו ליה הירש דהוא כינוי מיוחד לשם צבי כמ"ש בס' שמות בשם רש"ל והרב דמשק אליעזר שכן הוא מבורר בפי כל האשכנזים ובכה"ג יודה הרמ"ז ועוד יש טעם שני להכשיר בנידון דידן משום דשם צבי היה שמו הראשון של המגרש ומהריק"ו שורש פ"ו חידש לנו בזה דאע"ג דאינו ניכר כלל בשם הראשון מ"מ כותבין אותו בגט לעיקר וכן הבינו בדברי מהריק"ו כמה פוסקים כמבואר בב"י ובספר פרח מטה אהרן ח"א סימן כ"ה לחם רב סימן ל' וכן תפסו רבני איזמיר כמבואר בס' בני משה (דף מ"ו ומ"ח) וכן דעת מהראנ"ח ח"א סימן ל"ה גם מהרשד"ם חלק אה"ע ס' ק"ח תפס לעיקר כדברי מהריק"ו כיון שפיסול זה אין לו שורש וענף. וכיון שכן יש לערוך בנ"ד ס"ס המתהפך משני צדדין כמו שיראה המעיין היטב. וגדולה מזו כתוב בספר שמות (דף ק"י) באותה תשובה שבסוף הספר יע"ש שנסתפק בדברי מהריק"ו להכשיר בכתב שם דנשתקע אע"ג דמרן הב"י והרב הלבוש כתבו בהדיא דאינה מגורשת. ועוד יש טעם ג' והוא במונח דשם צבי אפשר דהוא עיקר לא משום היותו שם דמילה אלא משום דהמגרש היה אשכנזי ורוב עסקו עמהם והם היו קורין אותו הירש דהוא כינוי לשם צבי אע"ג דהספרדים קרו ליה נפתלי איכא לספוקי שמא שם צבי עיקר וזה עלה בידי מיסודו של הרב פמ"א ח"א סימן מ' (דף ק"ג וק"ד) יע"ש. ועוד יש טעם ד' בנ"ד והוא לפי מה שלמדונו רבותינו ראשונים ואת אחרונים שמהם תצא תורה דבאנשים שמם המובהק הוא על פי עלייתו לס"ת או ע"פ חותמו ומוכח מדברי מהריק"ו שורש פ"ו ומהר"י ווייל סימן קפ"ב דשם שאדם חותם בו אע"ג דכ"ע קרו ליה בשם אחר כשר הדבר בשם החתימה לחוד וכ"כ בספר לחם רב סי' ל' ועיין מ"ש מרן בשם הקונטרס. וראיתי להרב מכתב אליהו סי' י"ד שהבין בדברי מרן דשם החתימה לחוד כותבין בגט ואין חוששין לכתוב שם אחר. ותמיהא מלתא לומר כן דכיון דכ"ע קרו ליה בשם אחר איך אפשר להלום דיסבור מרן ז"ל דסגי לכתחלה בשם החתימה לחוד. ומ"מ למדנו דשם החתימה הוא שם גמור אע"ג דשום אדם לא יכירנו באותו שם. ולפי זה נראה דבנ"ד דנודע קודם כתיבת הגט שהוא היה חותם נפתלי צבי ושכן כתוב בכתובה וסהדי דחתימי עלה ראו חתימתו דיש לו ב' שמות ועדיף טפי מאלו חותם באגרות שאותם החתימות אין מתפרסמות בעולם א"כ לכתחלה היה ראוי לכתוב בגט שם צבי לטפל דהו"ל כמי שהוחזק בשני שמות במקום אחד ואף שנכתב לעיקר בדיעבד כשר כיון דשני השמות כתובים בפירוש. את זה ראיתי לקצר בענין זה. ועוד לאלוה מילין והנם כתובים ולאפס פנאי לא אאריך והרציתי הדברים לפני מורי ורבותי גדולי הדור יצ"ו והסכימו להתיר בנ"ד דהוי מקום עיגון ונכתב בספר למען יעמוד ימים רבים):

יד[עריכה]

שינה שמו או שמה ושם עירו ושם עירה כו' אינו גט. נשאל הריב"ם סימן נ"ז בגט שנכתב בו הדרה בתלמיסאן והיא לא היתה דרה שם בשעת כתיבת הגט וגם לא עתה א"כ הרי שינה שם עירה ושקיל וטרי בענין ובסוף דבריו כתב וז"ל ואע"פ שכל שיש בגט לשונות מסופקים הגט פסול כבר כתבתי שזהו כשהבעל מערער וגם בכאן אם יבא הבעל ויערער לומר שלשינוי שם עירה נתכוון תצא אבל מ"מ אין מונעין אותה מלהנשא והיא תחוש לעצמה דומיא דהמביא גט בא"י כו' יע"ש: ואין דברי הרב מחוורין אצלי בזה דשאני התם דאת"ל דהגט הוא כשר אין לחוש שמא יבא הבעל ויערער משום דעדים מצויים לקיימו אבל הכא דאף את"ל דהבעל משקר במה שמערער דלשינוי שם עירה נתכוון אין מי שיכחישנו בדבר הזה ומנ"ל שמניחין אותה לינשא כיון שביד הבעל הוא לפסול הגט וצ"ע. (א"ה עי' מ"ש הרמ"ז בספר גט פשוט סימן קכ"ח סוף סעיף קטן ג'):

יט[עריכה]

הכותב גט בשבת כו'. (א"ה מכאן הוכיח מהר"ש יפה דהלכתא כאביי בההיא פלוגתא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד, ועיין בדברי הרב המחבר בהל' מלוה ולוה שם רמז):

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף