לחם משנה/גירושין/ג

לחם משנה ‏ גירושין ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

יתר על כן אמר לסופר כתוב ואיזו שארצה אגרש וכו'. הא דלא הביא הרב תולה בדעת אחרים דהוא בעיא בגמרא נ"ל דכיון דס"ל דהכא הוא ספק מגורשת פשיטא דהתם הוא ספק מגורשת וכ"ת דאיכא למטעי דהתם ליהוי מגורשת ודאי זה לא עלה על הדעת. ומה ששאל הבעיין הוא אי ליהוי כספק מגורשת או דומיא דאחריני דפוסל לכהונה לבד אבל ודאי מגורשת לא אסיק אדעתיה:

ה

ואם גירשה באותו הגט ישן וכו'. יש להקשות בגט ישן דאמאי כשר הא מוקדם הוא ובפ' כל הגט הקשו התוספות קושיא זו אבל בדברי רבינו קשה יותר דגט מוקדם אפילו נתנו בעדי מסירה פסול כפי מה שפירשתי לעיל בדבריו ואיך כתב שנתנו בעדי מסירה כשר וכבר עמדו התוספות על קושיא זו בפרק כל הגט:

ט

אבד במקום שהשיירות מצויות וכו'. נראה לה"ה ממה שתפס באור רבינו דאע"ג דבשיירות מצויות ולא הוחזקו לא מהדרינן באין שיירות מצויות והוחזקו מהדרינן והרא"ש ז"ל בפסקיו כתב על לשון ההלכות הפך זה שכתב שם דלא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות ואף ע"ג דלא הוחזקו וכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין השיירות מצויות. ועם סברא זו של הרא"ש ז"ל נ"ל לתרץ דעת רבינו שלא כדברי ה"ה ז"ל ואומר דיש להקשות עליה מה שהקשה הרשב"א כתבו הרב"י סימן קל"ב וז"ל ותמה על עצמך ר"ז מ"ש נקוט במקום שהשיירות מצויות כו' ליפלוג נמי בין הוחזקו ללא הוחזקו ע"כ. ונראה דרבינו סבירא ליה כסברת הרא"ש ז"ל כדכתיבנא והוקשה לו דאמאי לא חילק ר"ז בין הוחזקו ללא הוחזקו ואידי ואידי בשהשיירות מצויות ומדלא חילק ר"ז בכך משמע ליה לרבינו דבהוחזקו בכל גוונא אין מחזירין אע"ג דאין שיירות מצויות אפילו לאלתר משום דטפי עדיף לומר בהוחזקו דלא מהדרינן ואם לאלתר ממש אי אפשר לומר כן דאפילו הוחזקו פשיטא שאין חוששין לגט אחר וכדכתבו שם התוספות (דף כ"ז) בד"ה הא אמר תנו נותנין וכו' לכך נקט השיעור הפחות יותר שהוא שעבר אדם שם ומשום דר"ז סבירא ליה דלאלתר דמתני' הוי שלא שהה לכך לא חילק בין הוחזקו ללא הוחזקו דבהוחזקו בפחות משיעור זה כיון שעבר אדם שם מיהו לא מהדרינן ועם זה יתיישבו דברי רבינו ומ"ש הוחזק באותו מקום וכו' הוא אף על פי שאין השיירות מצויות שלא כדברי הרב המגיד ז"ל. ואף בדברי ההלכות יש צד ליישבם על פי דרך זה. ובין כך ובין כך נ"ל כוונת רבינו מה שכתב ולדברי הרב המגיד ז"ל יש לדקדק עם מ"ש הטור שם בסימן קל"ב בד"א דמחמירין לפסול בחד צד לריעותא דהוחזקו שנים וכו' או בשיירות מצויות וכו' אבל לענין מיתה כיון שמעידים על יוסף בעל פלונית וכו' מותרת אלא אם כן שיירות מצויות וגם הוחזקו משמע דטפי יש להקל בעדות אדם שמת מהכא. והרב המגיד כתב בסוף הלכות גירושין גבי הא דבא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים וכו' כשתלך וכו' בהוחזקו אם אין ידוע שהאחר קיים אין משיאין את אשתו משמע דבהוחזקו לחודיה אין משיאין את אשתו דאי מאי דכתב שם ה"ה הוחזקו הוי בהדי שיירות מצויות היה לו לבאר אלא ודאי הוי הוחזקו לחודיה ועכ"ז קאמר דאין מעידין וכאן כתב לדעת רבינו דבהוחזקו לחודיה מהדרינן והוא הפך הסברא וכמו שנזכר בדברי הטור דטפי אית לן לאקולי גבי מיתה מהכא. ואולי י"ל לדעתו דמחמרינן טפי גבי מיתה משום דאמרינן כי היכי דמת זה מת האחר אבל הכא דנפילה כיון דראינו לזה שנפל ממנו ולא ידענו אם נפל מהאחר אם לאו לא חיישינן בהוחזקו עוד כתב הרב המגיד ורבינו לא רצה לכתוב זה לפי שאין צורבא מרבנן וכו' קשה מי הזקיקו להרב המגיד לומר כן לימא דלא כתב רבינו משום דמספקא ליה בגמרא אי משום טביעות עינא או משום סימנא ומה שאמר בגמרא ודוקא צורבא וכו' הוא לצד דאמרינן משום טביעות עינא כלומר אפילו אם הוה אמרינן דמהני טביעות עינא הוי בצורבא מרבנן אבל אפילו בצורבא מרבנן מספקא לן דדילמא טעמא הוי משום סימנא וכיון דהוי ספיקא פסק רבינו לחומרא. ונראה לומר דהרב המגיד לא רצה לפרש דמאי דאמרו בגמרא ודוקא צורבא מרבנן וכו' הוא על דרך הספק, חדא דפשטא דגמרא לא משמע הכי ועוד אפילו אם נאמר כן עדיין לא יצאנו מידי ספק דלמה לא כתב רבינו שהוא ספק ואם נתנו לאשה הוי מגורשת מספק ולכך כתב הרב המגיד מה שכתב:

יא

כגון שאמרו נקב יש בו בצד אות פלונית וכו'. תימה דבגמרא (דף כ"ז:) אמרו דדוקא שאמר נקב בצד אות פלוני אבל נקב בעלמא לאו משום דמספקא לן אי סימנין דאורייתא אי דרבנן אבל אם הוה ידעינן הסימנין דאורייתא בנקב בעלמא סגי והא רבינו בהלכות גזילה ואבידה פסק בההיא בעיא דאלו מציאות (דף כ"ז) דסימנין דאורייתא עיין שם, ואם כן תימה הוא איך כתב כאן נקב בצד אות פלונית לא היל"ל אלא נקב בעלמא וצ"ע:

יג

מי שהיו לו שני שמות וכו'. בפ' השולח (גיטין ל"ד:) על ההיא מתניתין דבראשונה כו' א״ר אסי והוא דאיתחזק בתרי שמי. ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דברי רב אסי וגם לא אחד מן הדינים שהזכיר ה״ה היוצאים מסוגיית הגמ'. ונראה שהוא מפרש מתני' דהיה משנה שמו כו' שמי שהיו לו ב' שמות היה כותב השם הרגיל ולא היה כותב וכל שום התקין ר״ג שיכתבו וכל שום ואמר שם רב אסי בגמ' והוא דאיתחזק בתרי שמי כלומר כשידעינן שיש לו ב' שמות אז צריך לכתוב וכל שום אבל אם לא ידענו שיש לו ב' שמות אלא שם אחד ולא כתב וכל שום אע״פ שיודע אח״כ שיש לו שם אחר אין לפסול משום דלא כתב וכל שום והיינו הדין שאמרו בגמרא ההיא דהוו קרו לה מרים כו' וקאמר בגמרא שכותבין השם וכותבין וכל שום והשתא אתי שפיר שלא כתב רבינו ההיא דרב אסי דודאי דאי לא כתב אלא שם אחד אע״פ שלא כתב וכל שום מהני דלא גרע (כתומחני) [כחניכתו] וחניכתה ועם זה יתיישבו דברי רבינו שהזכיר הדברים האמורים בגמ':

יד

שינה שמו או שמה וכו'. כתב הרב המגיד ולדברי הכל אם כתבו בשנוי פסול לגמרי אף על גב דמתניתין היא שינה שמו ושמה דתצא והולד ממזר מכל מקום הוי מצי למימר דמתניתין פיסול דרבנן הוי כו' דהא איכא במתני' היה במזרח וכתב במערב דאף על גב דאמר תצא וכו' הוי פיסול דרבנן לכך קאמר דלכ"ע הוי בטל כדברי רבינו:

טז

(טו-טז)

הכל כשרין לכתוב את הגט חוץ מחמשה וכו'. ולמה אין כותבין אלו החמשה וכו'. ה"ה כתב דדעת רבינו הוא דשמואל מוסיף אדרב הונא והיה נ"ל לפרש דברים אלו דנהי דרב הונא דקאמר והוא שגדול עומד על גביו אינו מחלק בין טופס לתורף אלא בכל גוונא כשר כשגדול עומד על גביו אבל שמואל מוסיף אדרב הונא וקאמר דנהי דבעינן גדול עומד על גביו אבל הא מיהא לא אהני אלא לטופס אבל בעינן שיור מקום התורף. ומה שהביאני לפרש כן בדברי ה"ה משום דאם נאמר דרב הונא לא פליג אדשמואל אלא סבר דעכ"פ בעינן שיור מקום התורף א"כ כשהקשו לרב הונא (דף כ"ג) מההיא דנכרי פסול ודאי משום דמשמע ליה לגמרא דאיירי אפילו בטופס לבד והוא דבר קשה לומר פסול לענין הטופס דהא בדיעבד כשר הוא הטופס כדכתב רבינו לכך היה נ"ל לומר כדכתיבנא דלא מפליג רב הונא כלל בין טופס לתורף אלא בכל גוונא כשר כשגדול עומד על גביו דוקא. אבל ראיתי להרב ב"י ז"ל בסי' קכ"ג דסובר בדעת רבינו דרב הונא לא פליג אשמואל ושמואל לא פליג ארב הונא דרב הונא בטופס לבד איירי ואפשר דמאי דנקט בברייתא פסול משום דקאי אמתניתין דבכל הני דקאמר מתניתין דכשר בגט פסול והיינו לכתחלה ואיידי דנקט במתניתין כשר נקט בברייתא פסול. עוד ראיתי שם בסוף אותו פרק להרב"י ז"ל דברים תמוהין כשבא לבאר דברי הטור כתב ומעתה יתבארו דברי רבינו וכו' חדא במ"ש ומשום דכתב הרא"ש בין בנכרי בין בחש"ו דגזרינן טופס אטו תורף כתב דפליג אהרמב"ם כו'. ותימה דהרא"ש לא פליג אהרמב"ם אלא במ"ש דחש"ו אם כתבו הטופס בדיעבד בלא גדול עומד על גביו דכשר ולהרא"ש נראה מדברי הטור דאפילו בדיעבד פסול כיון שאין גדול עומד על גביו אבל לכתוב טופס לכתחילה חש"ו בגדול עומד על גביו זה לא שמעינן שיחלוק הרא"ש עליו והרי גמרא ערוכה הוא דבגדול עומד על גביו סגי אפילו לכתחילה וא"כ איך כתב הרב"י ז"ל דפליג אהרמב"ם דמכשיר בחש"ו לכתוב טופס לכתחילה ואם נפשך לומר דפירוש דבריו הוא כלומר דפליג אהרמב"ם במאי דקאמר שהוא לכתחילה שהוא סבר אפילו בדיעבד אכתי קשה מה שאמר אח"כ מיהו לא ברירא ליה לרבינו אי גזר הרא"ש בטופס אפילו בדיעבד דהא ודאי ברור הוא לדעת רבינו דהרא"ש גזר אפילו בדיעבד דהרי כתב דלהרא"ש בחש"ו הוי אפילו בדיעבד כשאין גדול עומד על גביו וכיון דשמעינן כן בחש"ו כשאין גדול עומד על גביו ה"ה בנכרי דהכל הוי טעמא משום דגזרינן טופס אטו תורף ואפילו תדחוק ותאמר דבנכרי איכא לפלוגי אפשר דבדיעבד כשר ואינם שוים חש"ו ונכרי א"א שיסבור הרב"י ז"ל כן ממ"ש בסוף הלשון ואם הגירסא הרמב"ן בנו"ן וכו' דהכי ס"ל להרמב"ן כמ"ש לעיל גבי חש"ו וא"כ הוא יקשה אמאי לא כתב רבינו נמי דהרא"ש והרמב"ן בנכרי כו' הא דס"ל דאי אמרינן בחש"ו דאפילו בדיעבד פסול הוא הדין דאמרינן כן בנכרי. ועוד אני תמיה במ"ש ומחק הגירסא דאיתא בהרא"ש וכ"כ הרמב"ם דאסור לחש"ו וכו' ואמר ואם הגירסא הרמב"ם במ"ם ספר מוטעה נזדמן לו וכו' ואיך כתב כן והלא הגירסא שיש בידינו בדברי הרמב"ם כך הוא כמ"ש הרא"ש וז"ל מותר להניח חש"ו לכתוב תופס הגט לכתחילה והוא שיהא גדול וכו' משמע דאם אין שם גדול אין כותבין לכתחלה ואפילו תאמר דלהרב"י ז"ל יש לו גירסא אחרת בדברי הרמב"ם א"א לומר דהא מוכרח הוא מן הגמרא לפירוש הרמב"ם דבטופס אם אין גדול עומד על גביו אסור לחש"ו לכתוב שהרי אמרו והוא שיהיה גדול עומד על גביו והיינו בטופס ומ"מ הצריך שיהיה גדול עומד וקשה עוד מזאת שמחק הגירסא ואמר שהוא הרמב"ן בנו"ן ואיך אפשר לומר כן והא הוא הביא תחילה בפסקיו דברי רב אלפסי ואמר מדהביא רב אלפס הני תרי אוקימתות כו' משמע מתוך דבריו דאוקימתא דשמואל קיימא אאוקימתא דרב הונא וכו' ועל זה כתב וכ"כ הרמב"ם וכו' והרי הפירוש הזה של רב אלפס הוא הפירוש עצמו של הרמב"ם ופירוש של הרמב"ן הוא דפליגי וכמ"ש הרב ב"י ז"ל עצמו ואיך אפשר לגרוס בדברי הרא"ש הרמב"ן. סוף דבר שלא ירדתי לסוף דעת הרב בזה הלשון כלל:

והעבד אינו בתורת גיטין וקידושין וכו'. אע"ג דבגמרא נתנו טעם לנכרי משום דאדעתא דנפשיה עביד משמע דהך טעמא דאינו בתורת גיטין וקידושין לא אהני לענין כתיבה מדלא יהיבי לה בגמרא גבי נכרי יש לומר דסבור רבינו דה"ה דהוה מצי למימר הך טעמא אלא טעמא רויחא נקט דאהך טעמא דאינו בתורת גיטין וכו' איכא בגמרא מאן דאתקיף עליה ומשום הכי כתב רבינו בנכרי טעמא דאדעתא דנפשיה עביד ולא כתב טעמא דעבד משום דהוי טעמא רויחא כדכתיבנא:

יט

הכותב גט בשבת או ביום הכפורים בשגגה ונתנו לה הרי זו מגורשת כו'. בדברי רבינו יש שני נוסחאות. האחד כתב הטור בסימן קכ"ג והשני מה שיש בידינו וכבר הזכירה שם הרב בית יוסף ז"ל ונוסחא שהביא הטור ודאי שהיא מיושבת כפי דבריו שכתב שם אבל מה שרצה לישב נוסחתנו ואמר דכותב בשבת הוי מחלל שבתות בפרהסיא ובבא ראשונה נקט בשגגה משום דבזדון אינה מגורשת א"כ תמיהא לי טובא אמאי כתב כתבו וחתמו בו ביום בזדון אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מן התורה ותלה הפיסול מפני שהעדים עשו פיסול שחתמו הא בלאו הכי הגט פסול מפני שכתבו ישראל מחלל שבתות בפרהסיא. ונ"ל ליישב לפי נוסחתנו דהך ישראל לא הוי מחלל שבתות בפרהסיא דכתבו בשבת בצנעא ולכך הוי גט פסול אפילו בזדון ונקט בתחלה בשגגה דאם הוא בזדון הוי גט פסול מיהא ולכך נקט אח"כ כתבו וחתמו דמשום דכתבו וחתמו דאיכא (פיסול) [פרסום] לכך הגט בטל. וא"ת א"כ אמאי נקט אחר כן כתבו ביו"ט בזדון לישמעינן דאפי' בשבת הוי פסול ולא בטל. וי"ל דהו"א דבי"ט הוי כשר לגמרי קמ"ל דפסול מיהא הוי וה"ה בשבת נמי דהוי פסול ולא בטל ולכך נקט בתחלה בשגגה דבזדון הוי גט פסול כנ"ל לישב נוסחא דידן ומה שהוא הקשה שם ותו איכא למידק וכו' קל להבין התירוץ:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף