מגדל עוז/אישות/כב

מגדל עוז ‏ אישות כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א - ב - ג

הבעל קודם עד בעלה יורשה. פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ח) :

וכן אם הלך האב עד יירשנה בעלה. פ"ק דקידושין (דף י"א) :
כתב הראב"ד ז"ל אם חצר דידיה אפילו בסתם עכ"ל: ואני אומר זה כתב מפני מה שתירץ רב אשי בגמרא פרק נערה שנתפתתה גמרא מתניתין דלעולם היא ברשות האב כשמקשה דיוקא גופא דברייתא דידיה אדידה ומשני רב אשי תנא סתמי סתמי קתני סתם חצר דידה ללון סתם חצר דידיה לנישואין ע"כ, וחשבו הראב"ד ז"ל למסקנא קיימת ורמז"ל חשבו לשינויא בעלמא ולאו דסמכא וכן דעת ר"י אלפס שהשמיטו מן ההלכות:

אבל אם עדיין עד בבית בעלה. פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ח) :
כתב הראב"ד ז"ל ואם חצר דידה אפילו בסתם עכ"ל: ואני אומר מה שאמרתי כבר בסמוך כי שינויא דרב אשי דאמר תנא סתמי סתמי קתני סתם חצר דידה ללון חשבו הראב"ד ז"ל למסקנא ורמז"ל לשינויא בעלמא ולאו דסמכא וכ"כ ר"י אלפס ז"ל:

וכן אם היתה בוגרת עד יורש אותה. פרק נערה שנתפתתה:

ד

הנושא אשה שהיא אסורה לו עד תחתיו יירשנה. במסכת גיטין פרק הניזקין (דף נ"ה) :

אבל הפקח שנשא חרשת עד ממונה. פרק אע"פ (דף נ"ה) ופ' נערה שנתפתתה:
כתב הראב"ד ז"ל המחבר הזה למד ירושה מן הכתובה כו': ואני אומר בודאי מספר כתובה נלמוד שהרי אמרינן פרק אע"פ ופרק נערה שנתפתתה שתקנו קבורתה תחת ירושתה גם את זה לעומת זה עשה רמז"ל בהוראה שהרי אפילו פקח שנשא חרשת הוה להו לרבנן לתקוני כתובה אלא משום דא"כ ממנעי ולא נסבי לה כדאיתא להדיא פרק חרש (דף קי"ב) דהא קמן שאם כתב לה מאה כתובתה קיימת מפני שרצה ליזוק בנכסיו כדאיתא התם אלמא ברצון תליא מילתא והאי בר רצון הוא ואקשינן התם אי הכי פקחת שנשאת לחרש נמי לתקון לה כתובה דא"כ ממנעה ולא נסבה ליה ופרקינן יותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא ע"כ. למדנו כי חכמים ראו תועלתן או רצונן ומאן דאית ליה דעת לאקנויי מקנה וכמו שפירש רמז"ל בכאן וגם פ"י ופי"א. ומה שהקשה ראב"ד ז"ל מלאחר מיתה לא ירדתי לסוף דעתו דהא אסיקנא ריש אע"פ תנאי כתובה ככתובה דמי ומאחר שהיא מקנה זכותה לבעל מה לי מחיים ומה לי לאחר מיתה והלא ירושה מן התורה היא וכל דתקון כעין דאורייתא תקון ואי משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מה לי פקח מה לי חרש והא קי"ל דזכין לאדם שלא בפניו אלא ודאי דברי רמז"ל נכונים:

ה

קטנה שנתקדשה עד בנשואיה. במסכת קידושין פרק האיש מקדש (דף מ"ה) :

ו

הורו הגאונים שהאשה שחלתה עד ודין יפה הוא זה. גם ר"י אלפאס כתב כן בהלכות במסכת כתובות פרק אע"פ (דף נ"ו) .

ז - ח - ט

כל נכסים שיש לאשה עד בחייה. במסכת כתובות פרק אע"פ:

ואם מתה בחיי בעלה. בב"ק פרק החובל (דף פ"ט) :

לפיכך אם מכרה האשה עד שתמות. בכתובות פרק נערה שנתפתתה:

מתה בחייו עד אינו יורשה. במסכת כתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים (דף ע"ה) :

י

שומרת יבם יש לה למכור עד חייבין בקבורתה. פרק החולץ (דף ל"ח) ופרק האשה שנפלו לה נכסים (דף פ') :
כתב הראב"ד טעה בכל אלה וכו': ואני אומר חלילה לו מלטעות בכח הדמיון שכבר הקדמתי כמה פעמים שלכך קרא לחיבור הזה משנה תורה שהוא ככתב הנשתוון מדרך ארוכה לקצרה ולא סידר דבר מדעתו אא"כ ביארו אמנם הסכים כדעת הגאונים ורבינו שמשון מקוצי ורבותינו בעלי התוספות ובעל הלכות גדולות בתלמוד הערוך ביבמות פרק החולץ (דף ל"ח ע"ב) ומייתי לה בכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים (דף פ' ע"ב) דתנן שומרת יבם שנפלו לה נכסים ב"ש וב"ה מודים שמוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשו בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאין עמה ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וב"ה אומרים נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיקנא אביי אמר רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וקסבר אביי ידו כידה א"ל רבא אי דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל כ"ע לא פליגי דידו עדיפא מידה אלא [אמר רבא] אידי ואידי [דנפלו לה] כשהיא שומרת יבם רישא דלא עבד בה מאמר סיפא דעבד בה מאמר ושקלי וטרו על פלוגתיה עד דאסיק אמר רב פפא דיקא מתניתין כוותיה דאביי. ואם הראב"ד ז"ל פוסק כרבא לגבי דאביי ככללא דתלמודא בר מיע"ל קג"ם ר"מ ז"ל הסכים כאשר פסקו כל רבותינו הנזכרים כאביי משום דדייק רב פפא מתניתין כוותיה ופירשו כדברי הגאונים ז"ל שיחלוקו בנכסי צאן ברזל ומאי דלא מנייה ביע"ל קג"ם משום דפליגי בה אמוראי פרק מי שמת ואסיקנא התם יחלוקו וכן תני בר קפרא יחלוקו ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל כהוגן שהסכים כדעת עמודי עולם ומופתיו וכרבותיו:

יא

שומרת יבם כתובתה עד לגבות מהן כתובתה. ביבמות פרק החולץ (דף ל"ח) ובכתובות פרק האשה שנפלו (דף פ'):

יב - יג

כנס את יבמתו עד ויתן בהם. בכתובות פרק האשה שנפלו:

יד

יבמה שלא היתה עד שיש להן כתובה. פרק החולץ ופרק האשה שנפלו וכן איתא בירושלמי דהאשה שנפלו בברייתא דר' אושעיא:

טו

האשה שמכרה עד לא עשתה כלום. פרק האשה שנפלו לה נכסים (דף ע"ח) ופרק חזקת הבתים (דף מ"ח) :

וכן הבעל עד לא עשה כלום. בהלכות פרק האשה שנפלו ופרק חזקת הבתים:
כתב הראב"ד לא מצאתי מנכסי צאן ברזל וכו': ואני אומר באותו ירושלמי עצמו שמצא ביבמות לפרק אלמנה לכ"ג אסיקנא לר"י כרשב"ג וכשמכרן לשעה דוקא אבל מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין ובבבלי פרק חזקת הבתים (דף מ"ט ע"ב) על מתניתין דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו מתמה הא ראיה יש ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן בגיטין פרק הניזקין (דף נ"ה) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אלמא אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי הכא נמי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי ופרקינן הא איתמר עלה אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות כו' ושיילינן [הני שלש שדות כו'] למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים (פירש ר"י אלפאס ז"ל שהן נכסי צאן ברזל) כ"ש דהויא ליה איבה כלומר כ"ש שהיא יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כדי שלא תהיה לו איבה עמי ויאמר לי עיניך נתת בגירושין ובמיתה ומדקא מקשה תלמודא הכי להדיא מכלל דקים ליה לתלמודא דבנכסי צאן ברזל פשוט הוא שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי והמכר בטל ולשון בטל לגמרי משמע ואפילו לשעה כלשון הירושלמי לא עשה ולא כלום וזה כלשון ר"מ ז"ל ועוד דהא בכתובות פרק מי שהיה נשוי (דף צ"ה) על מתניתין דמי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים שקלינן וטרינן עד דאסיקנא בשקנו מידה ושיילינן וכי קנו מידה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי אלמא אפילו קנו מידה פשיטא ליה לתלמודא דלא עשה ולא כלום וכ"כ ר"י אלפאס בחזקת הבתים וז"ל ושמעינן מינה בין נכסי דידה דאינון נכסי צאן ברזל ובין נכסי דבעל דמשעבדי לכתובה אם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה בכולהו יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וכן הלכה עכ"ל וכן הסכימו המפרשים ז"ל פרק הניזקין:

טז - יז - יח

מכר מטלטלין עד ממכרו ממכר. פרק אלמנה לכ"ג (דף ס"ו) :

מכרו שניהם בנכסי מלוג עד כמו שבארנו: כתב הראב"ד ז"ל ולמה חוזרת וכו': ואני אומר לא ירדתי לסוף דעתו באלו הדברים שהרי בלשון התלמוד מקחו בטל קתני וכמ"ש בסמוך וא"כ מה מקום להקשות בטול מקח למה ועוד מאי קושיא אי זו נחת רוח יהיה לו כשתחזיר ותבטל המקח והלא נחת רוח שהיא אומרת עתה שעשתה לו באותה שעה כדי שלא יהיה להם איבה עד עתה שאינה רוצה להבול וכבר כתבתי בסמוך מה שמספיק להצדיק דברי ר"מ ז"ל גם בזה וכדאסיקנא לה פרק חזקת הבתים (דף נ') באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה וא"א שהכניסה לו שום משלה והם נכסי צאן ברזל ושיילינן למעוטי מאי וכו' כדלעיל עד ואלא למעוטי נכסי מלוג הא אמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום ופרקינן כי איתמר דאמימר היכא דזבין איהו ומית דאתיא איהי ומפקא א"נ דזבנה איהי ומתה ואתא איהו ומפיק בתקנתא דרבנן וכדר' יוסי ב"ר חנינא דאמר ר' יוסי ב"ר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אבל היכא דזבינו תרווייהו לעלמא אי נמי זבנה איהי לדידיה זבינייהו זביני. גם מה שתמה הראב"ד מה בין נותנת למוחלת רואה אני פרק האשה שנפלו ובכל התלמוד דכוותה בין במשנה בין בגמרא בין התלמוד בבלי וירושלמי מוכרת ונותנת ומכרה ונתנה שנויות ביחד לומר שדינן שוה:

יט

נכסי צאן ברזל שאבדו או שנגנבו וכו' עד עשיתי לבעלי. פרק מי שהיה נשוי ופרק האשה שנפלו:
כתב הראב"ד ז"ל יצא וילמד לנערים וכו' (ואילו הכא ליכא למימר נחת רוח) [נ"א מעתה אפילו בלא קנין]. ואני אומר אני וחבירי וכיוצא בי צריכים ללמוד מההיא דפרק האשה שנפלו ופרק מי שהיה נשוי שהבאתי למעלה ומולד בהמת מלוג שנגנבו דפרק האשה שנפלו הכתובה לפנינו בזה הפרק דלא תיסוק אדעתין כיון דאבדו או נגנבו איחייב לה ממונא בשוייהן וכי הדרא מחלה ליה לשעבודיה לאו מידי קא מחלה ליה אלא קנין דברים בעלמא הוא ולא דמיא למוחלת כתובתה ותנאיה דאמרינן ריש פרק אע"פ דהתם איכא ממונא ושיעבודא דממונא אבל הכא ליכא מידי דהא משעת גניבה ואבידה הוא דאיחייב לה ממונא ושיעבודה קא מחלה ואיתיה לממונא בשיעבודא כדקיימא מעיקרא עד דמשלם לה מידו לידה:

כ

בעל שמכר קרקע לפירות עד שומעין לו. פרק החובל (דף פט) ופרק האשה שנפלו:

כא

היו לאשה כספים עד והוא אוכל פירותיהם. פרק האשה שנפלו לה נכסים (דף ע"ט) :

כב

וכן האשה שחבלו עד כמו שיתבאר בהלכות חובל. הביאו ריש פרק ד' וההלכות פרק מציאת האשה (דף ס"ח) :

כג

נפלו לה עבדים עד ימכרו לעצים. פרק האשה שנפלו ובירושלמי והביאו ר"י אלפס ז"ל בהלכות:

כד - כה - כו

נפלו לה פירות מחוברין עד ולד בהמת מלוג לבעל. פרק האשה שנפלו (דף ע"ט) :

ואם גירשה ורצתה וכו' עד שומעין לה. פרק אלמנה לכ"ג (דף ס"ו:) :

כז

הנותן מתנה לאשתו עד במתנה זו. פרק חזקת הבתים (דף נ"א) :

וכן הנותן מתנה לאשה ע"מ עד פירות במתנה זו. פ"ק דקידושין (דף כ"ג) וסוף מסכת נדרים (דף פ') :

וכן המוכרת כתובתה עד אוכל פירותיהן. פרק החובל (דף פט) גמרא מתני' דחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה:

כח

ולד בהמת מלוג עד בהלכות חובל. פרק האשה שנפלו (דף עט) :

כט

המוכר קרקע לאשתו עד והבעל אוכל פירות. פרק חזקת הבתים (דף נ"א) :

ל - לא

הרי שנמצאו מעות או מטלטלין וכו' עד ואינו אוכל פירותיהן. פרק חזקת הבתים שם:

לב

אין מקבלים פקדונות עד יתן ליורשיהם. שם:

לג - לד

אשה שהיו לה כספים עד שתכלה הקרן. פרק האשה שנפלו (דף ע"ט) :

וכן אם הכניסה לו כלי תשמיש עד של נכסי מלוג. פרק האשה שנפלו (דף ע"ט) ופרק אלמנה ניזונת (דף ק"א) :

לה

הורו הגאונים שנכסי צאן ברזל עד לפי מנהג זה. פרק אלמנה לכ"ג (דף ס"ו) בהלכות וכן משמע ס"פ אע"פ:

יש לבעל לכוף וכו' עד סוף הפרק. פרק האשה שנפלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף