אור שמח/אישות/כב

אור שמח ‏ אישות כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

יעוין בהגהות ובתשובות סימן ל"ה תקנת ר"ת ותקנות שו"ם ומש"כ בזה ורמ"א קבען להלכה בסימן נ"ג. וראיתי בזה בשאילת יעבץ ח"ב הועתק פסק ב"ד מרבינו יונתן זצ"ל מהמבורג, והמחבר השיג עליו באורך יעו"ש. ואנכי כתבתיו בגליון הספר בסימן קצ"ה, וכה דברי שם, ז"ל, תמה ע"ע הלא דבר זה מפורש בשו"ע סימן נ"ג כו' ובב"ש ואם היה לו הפסד במשא ומתן נראה דמנכה לו ג"כ, נ"ב, הלא כתוב בפסק ב"ד שתיכף אחר החתונה נעשה בורח מי שהיה ערב בעדו יעו"ש, א"כ ההפסד היה קודם החתונה שהוא ערב בשבילו ופלוני כבר הפסיד, וע"ז לא כתבו הפוסקים רק שההפסד היה במשא ומתן אחר החתונה ופשוט.

שם. מש"כ שאבי הבת מחוייב לישבע ונשבע ונוטל הואיל ורגלים לדבר שבפי הבעל אמת כו' תקנתא לתקנתא והלא אינו אלא מנהג להחזיר כו'. נ"ב, המה ראו כי בתנאים אחרונים כתוב ת"ר ר"ט רק שהבעל טוען נגד התנאים ואומר שלא הכניסה לו רק ארבע מאות ר"ט וויתר לו שתי מאות, א"כ טוען נגד הכתוב בתנאים אחרונים שהכניסה לו ת"ר ר"ט לכן ע"פ הדין המוסכם בחו"מ סימן פ"ב סעיף י' נוטל בלא שבועה רק הואיל ורגלים לדבר מגרע כח השטר והוי כמוש"כ הסמ"ע על שמודה שלקח רבית רק בהיתר שנשבע ונוטל, כן צ"ל כאן נשבע ונוטל, ומה שאומר שהוא מנהג קל אינו, כיון דכתוב בתנאים אחרונים ומחמת העדר כל הפרטים כמנהג אשכנז בספר נחלת שבעה, א"כ הוא שטר וחיוב גמור להחזיר בקנין אג"ס דמועיל, כהירושלמי דאמר בפ' הכותב הלכה א' ואלין דכתבין אין מיתת דלא בנין יהא מדלה חזר לבית אביה תנאי ממון ות"ק, ויעוין לקמן פכ"ג הל"ה, וברמ"א סימן צ"ב סעיף ז', ויעוין לעיל פט"ז הלכה ח' ונמצאת האלמנה כו' מכח התנאי כו' וברור: ושם עוד, ובמה יזכה חמיו במעות מעשר כו', נ"ב זה אינו אטו מעשר שנוהגין לחלק יוצאה בדיינין, ואם לא נתן אין האב מחויב ליתן:

כד

אבל המגרש את אשתו והיו לה פירות מחוברין וכו':

עיין הרב המגיד, ויש שפסקו כת"ק. וראה ברא"ש שביאר בהך דר"ש דאפילו הגיעו לבצור דר"ש סבר כבצורות דמיין הכא הן שלה יעו"ש. ולולא דברי הקדמונים היה נראה בטעמו דלא עביד אינש דיטרח בנכסים ויחרוש ויזרע ויעדר וינכש, וכשהן גמורין יוציאנה ויתקיים בו תזרע ולא תקצור אם לא דגבר עליו השנאה שברצונו לגרשה, ורצון כזה לא מתעביד בזימנא חדא, אם לא דבלבו היה לגרשה מכבר, ולו יהא דמספקא לן בזה מכל מקום אחרי שהפירות הן מחוברין לקרקעותיה והיא מוחזקת בהן אמרינן דאימור נתן עיניו לגרשה טרם שהגיעו לעונת הקצירה והבצירה, ור' שמעון לטעמיה בפ"ב דגיטין דכיון שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות, ומספיקא מוקמינן בחזקת האשה שהיא מוחזקת בהן. ולפ"ז רבנן לטעמייהו דסברי יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולכך מחוברין בשעת יציאה הן של בעל דברשותו גדלו וברשותו נגמרו, ויעוין בירושלמי בהפריש בכורים במחובר וגרשה דפקעה מהן קדושתן, פירוש דלר' שמעון לטעמיה בבכורים פ"ג דצריך לקרוא עליהן שם כשיתלשו דבעי פרי בשעת הפרשה יעו"ש, דאם לא קרא עליהן שם לכשיתלשו אמר בירושלמי שם דאינן מדמעין ואין חייבין עליהן חומש, וכאן קריאתו שם עליהן בתלוש דלאו דידיה לא מועיל מידי ופקע קדושתן, ויעוין בירושלמי קדושין פ"ג הלכה א' דקודה"ג פקע בכדי ואכמ"ל דפירושו פשוט כמוש"כ, ויעוין רא"ש ור"ן ודוק היטב:

ל

הרי שנמצאו מעות או מטלטלין ביד האשה היא אומרת במתנה נתנו לי כו' הרי זו נאמנת וכו'. אמרה לו אתה נתת לי במתנה וכו':

בדברי רבינו עמדו גדולי הדורות, המגיד כתב דטעמו משום דאין אשה מעיזה בפני בעלה, והדבר תמוה, אטו אם אמרו זה באיסורין שאינה מעיזה פניה להוציא את עצמה מרשותו, יאמרו בממון שאינה מעיזה נגד בעלה, ואם כי מצאנו בהאי מאן דנקיט מגלא ותובליא ואמר אוזיל ואיגדריה לדיקלא דפלניא דזבנה ניהלי דמהימן, שאני תמן דעביד מעשה בפרהסיא וכן כי אכיל פירות שדה כמה שנים, אבל דיבורא אמרה, ודוקא כי ליכא בעלים דמכחיש רק אחר זה כשכבר המה ברשותו, ואם כי כאן המה תחת חזקתה הלא מה שתחת יד האשה חזקה שהוא משל בעלה, ואולי מצרפינן תרתי חזקתה וצירוף אין אדם מעיז, וכן כתב הבית שמואל, והר"מ בר נתן כתב דהנכסים תחת חזקת ירושתה ולכך אינה נאמנת לומר שאחרים נתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות כו'. וגם זה קשה, דנאמר מיגו שאמרה אתה נתת לי במתנה. אמנם ז"א, דרצונה להפקיע ירושה ואין זה מיגו כמוש"כ הר"ן בעצמו. אמנם גוף הדין דהבעל אינו יורשה אינו מוכרח כמוש"כ הש"ך ס"ב, ובפרט לתלות בזה טעם רבינו:

לכן לדעתי נראה פירוש דברי רבינו פשוט, דכבר נתבאר שיטת קדמאי דחזקה מה שתחת יד אדם הוא שלו, ולכן כתבו ומהם רבינו בריש הלכות מלוה, דאם טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינם שלי אלא פקדון הם בידי כו' אין שומעין לו ואפילו מיגו לא מהני בזה אף דיכול לתתן במתנה או למוכרן המטלטלים בכ"ז אינו נאמן נגד החזקה דמה שתחת ידו הן שלו לא של אחר, יעוין סימן צ"ט בש"ך. והנה רבינו פסק דאם יתנה נותן ע"מ שאין לבעליך רשות לא מהני, רק באופן שיתנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן ומה שתרצי תעשי, ופירש רבינו נסים בסוף נדרים טעמו, דהוי כאומר לה לא יהיה שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות בהן בכל שעה ושעה ואין הקניה חל אלא באותה שעה שתרצה לאותו דבר, ולדידה נמי לא יהיב לה לגמרי להיות שלה דליזכי מינה בעל יעו"ש. א"כ כי אומרת אחרים נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בו רק ע"מ שתרצי תעשי, הוי כאומרת שלא הקנה לי פלוני שיהיה שלי לחלוטין, רק שיהא חל הקנין באותה שעה שארצה לעשות מהנכסים דבר מיוחד אז יהא חל הקנין, ונמצא כי הוא נגד החזקה שכל מה שתופס אדם תחת ידו המה שלו וקנויים לו לגמרי בכל אופני הזכות ולא נשתייר בזה לאחר שום קנין וזכות כלל, ותו א"כ קני ממנה להו בעל לאכול פירות, אבל כי אמרה אתה נתת לי במתנה הרי אינה שוללת שום זכות וקנין מעצמה, והנכסים המה שלה לגמרי רק מה שהיא אומרת שהבעל נתן לה, ותו אין הבעל אוכל פירות דלא תקנו בזה חכמים לבעל פירות כיון דמנכסיה יהיב לה וכמו דאקני לה הגוף כן אקני לה פירות, שזה ודאי דהיא נאמנת דכיון דתחת חזקתה המה יכולים להחזיקה בשלה ולהוציא זה מרשות הבעל ודוק:

אמנם נמצא לפי דברינו דהטעם של רבינו אינו מפני ששוללת זכות הבעל לפירת, דחזקה מה שהוא ברשותה הם של בעל לפירות כמו שהבין הש"ך, דא"כ אף לומר שבעלה נתן לה לא היתה נאמנת, דבזה הלא מוציאה הנכסים מזכותו לפירות, ומה יועיל מה שהיה בשכבר הימים שעברו תחת יד הבעל, רק עיקר הטעם הוא מפני שלא יכול אחר ליתן במתנה לאשה ע"מ שלא יהא לבעלה רשות בה, רק באופן שישלול מאתה כל אופני הזכיה ויסיר מאתה קנינה בהנכסים לגמרי שלא יהיו קנוים לה מעכשיו. רק בשעה שתתרצה ליחדן לאיזה דבר אז יהא חל הקנין, וכיון שבאופן זה הלא נשלל ממנה זכות עצמה בנכסים, וזה נגד החזקה שמה שתחת יד האדם שלו הוא לגמרי בלא שום שלילת זכות והפקעת כח ממנו כלל ולא מהני אפילו מיגו, ובאומרת שבעלה נתן לה במתנה הרי היא מודה ששלה הן לגמרי ולחלוטין בלא שום שיור כלל נאמנת ודוק, ומצאתי לגדול אחד שכתב בדרך זה והנאני:

אבל דא שסובר רבינו דאינה נאמנת לומר דמנדונייתה הן או של נכסי מלוג וכמוש"כ בפ"ב מהלכות מלוה מוכח כן בירושלמי פרק הכותב, ר' זעירא רב יודא בשם רב, הכותב שדה לאשתו מתנה אין לו אכילת פירות, כצ"ל, כמו שכתוב שם להלן, לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא [פירוש דמוכר שדה לאשתו לא קנתה השדה והמעות הן של בעל ואוכל בהן פירות], מה בין כותב מה בין מוכר, ומשני, עילה היה רוצה להבריח מזונות מן האשה, פירוש שהוא היה רוצה להבריח שלא לזון את אשתו, והמעות שתחת ידה הן ממעש"י הטמונים תחת ידה ורצה לגלות אותן להראות שיש תחת ידה מעות, ומפורש דהמעות שתחת ידה הן בחזקת שאינם מנדונייתה, ולכן לא קנתה השדה שלא רצה למכור רק להבריח מזונותיה, ואי משום דתטעון שאחרים נתנו במתנה, זה לא חייש שתטעון דקול יוצא למתנה כמו שאמרו בירושלמי פרק נערה, ולא תטעון דבר שאינו שכיח שהרי לא יצא הקול, וא"כ המה שלו מותר מעשי ידיה וניזונית מהן, ודוק כי זה ברור:

לא

הרי שנמצאו מעות או מטלטלין ביד האשה היא אומרת במתנה נתנו לי כו' הרי זו נאמנת וכו'. אמרה לו אתה נתת לי במתנה וכו':

בדברי רבינו עמדו גדולי הדורות, המגיד כתב דטעמו משום דאין אשה מעיזה בפני בעלה, והדבר תמוה, אטו אם אמרו זה באיסורין שאינה מעיזה פניה להוציא את עצמה מרשותו, יאמרו בממון שאינה מעיזה נגד בעלה, ואם כי מצאנו בהאי מאן דנקיט מגלא ותובליא ואמר אוזיל ואיגדריה לדיקלא דפלניא דזבנה ניהלי דמהימן, שאני תמן דעביד מעשה בפרהסיא וכן כי אכיל פירות שדה כמה שנים, אבל דיבורא אמרה, ודוקא כי ליכא בעלים דמכחיש רק אחר זה כשכבר המה ברשותו, ואם כי כאן המה תחת חזקתה הלא מה שתחת יד האשה חזקה שהוא משל בעלה, ואולי מצרפינן תרתי חזקתה וצירוף אין אדם מעיז, וכן כתב הבית שמואל, והר"מ בר נתן כתב דהנכסים תחת חזקת ירושתה ולכך אינה נאמנת לומר שאחרים נתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות כו'. וגם זה קשה, דנאמר מיגו שאמרה אתה נתת לי במתנה. אמנם ז"א, דרצונה להפקיע ירושה ואין זה מיגו כמוש"כ הר"ן בעצמו. אמנם גוף הדין דהבעל אינו יורשה אינו מוכרח כמוש"כ הש"ך ס"ב, ובפרט לתלות בזה טעם רבינו:

לכן לדעתי נראה פירוש דברי רבינו פשוט, דכבר נתבאר שיטת קדמאי דחזקה מה שתחת יד אדם הוא שלו, ולכן כתבו ומהם רבינו בריש הלכות מלוה, דאם טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינם שלי אלא פקדון הם בידי כו' אין שומעין לו ואפילו מיגו לא מהני בזה אף דיכול לתתן במתנה או למוכרן המטלטלים בכ"ז אינו נאמן נגד החזקה דמה שתחת ידו הן שלו לא של אחר, יעוין סימן צ"ט בש"ך. והנה רבינו פסק דאם יתנה נותן ע"מ שאין לבעליך רשות לא מהני, רק באופן שיתנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן ומה שתרצי תעשי, ופירש רבינו נסים בסוף נדרים טעמו, דהוי כאומר לה לא יהיה שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות בהן בכל שעה ושעה ואין הקניה חל אלא באותה שעה שתרצה לאותו דבר, ולדידה נמי לא יהיב לה לגמרי להיות שלה דליזכי מינה בעל יעו"ש. א"כ כי אומרת אחרים נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בו רק ע"מ שתרצי תעשי, הוי כאומרת שלא הקנה לי פלוני שיהיה שלי לחלוטין, רק שיהא חל הקנין באותה שעה שארצה לעשות מהנכסים דבר מיוחד אז יהא חל הקנין, ונמצא כי הוא נגד החזקה שכל מה שתופס אדם תחת ידו המה שלו וקנויים לו לגמרי בכל אופני הזכות ולא נשתייר בזה לאחר שום קנין וזכות כלל, ותו א"כ קני ממנה להו בעל לאכול פירות, אבל כי אמרה אתה נתת לי במתנה הרי אינה שוללת שום זכות וקנין מעצמה, והנכסים המה שלה לגמרי רק מה שהיא אומרת שהבעל נתן לה, ותו אין הבעל אוכל פירות דלא תקנו בזה חכמים לבעל פירות כיון דמנכסיה יהיב לה וכמו דאקני לה הגוף כן אקני לה פירות, שזה ודאי דהיא נאמנת דכיון דתחת חזקתה המה יכולים להחזיקה בשלה ולהוציא זה מרשות הבעל ודוק:

אמנם נמצא לפי דברינו דהטעם של רבינו אינו מפני ששוללת זכות הבעל לפירת, דחזקה מה שהוא ברשותה הם של בעל לפירות כמו שהבין הש"ך, דא"כ אף לומר שבעלה נתן לה לא היתה נאמנת, דבזה הלא מוציאה הנכסים מזכותו לפירות, ומה יועיל מה שהיה בשכבר הימים שעברו תחת יד הבעל, רק עיקר הטעם הוא מפני שלא יכול אחר ליתן במתנה לאשה ע"מ שלא יהא לבעלה רשות בה, רק באופן שישלול מאתה כל אופני הזכיה ויסיר מאתה קנינה בהנכסים לגמרי שלא יהיו קנוים לה מעכשיו. רק בשעה שתתרצה ליחדן לאיזה דבר אז יהא חל הקנין, וכיון שבאופן זה הלא נשלל ממנה זכות עצמה בנכסים, וזה נגד החזקה שמה שתחת יד האדם שלו הוא לגמרי בלא שום שלילת זכות והפקעת כח ממנו כלל ולא מהני אפילו מיגו, ובאומרת שבעלה נתן לה במתנה הרי היא מודה ששלה הן לגמרי ולחלוטין בלא שום שיור כלל נאמנת ודוק, ומצאתי לגדול אחד שכתב בדרך זה והנאני:

אבל דא שסובר רבינו דאינה נאמנת לומר דמנדונייתה הן או של נכסי מלוג וכמוש"כ בפ"ב מהלכות מלוה מוכח כן בירושלמי פרק הכותב, ר' זעירא רב יודא בשם רב, הכותב שדה לאשתו מתנה אין לו אכילת פירות, כצ"ל, כמו שכתוב שם להלן, לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא [פירוש דמוכר שדה לאשתו לא קנתה השדה והמעות הן של בעל ואוכל בהן פירות], מה בין כותב מה בין מוכר, ומשני, עילה היה רוצה להבריח מזונות מן האשה, פירוש שהוא היה רוצה להבריח שלא לזון את אשתו, והמעות שתחת ידה הן ממעש"י הטמונים תחת ידה ורצה לגלות אותן להראות שיש תחת ידה מעות, ומפורש דהמעות שתחת ידה הן בחזקת שאינם מנדונייתה, ולכן לא קנתה השדה שלא רצה למכור רק להבריח מזונותיה, ואי משום דתטעון שאחרים נתנו במתנה, זה לא חייש שתטעון דקול יוצא למתנה כמו שאמרו בירושלמי פרק נערה, ולא תטעון דבר שאינו שכיח שהרי לא יצא הקול, וא"כ המה שלו מותר מעשי ידיה וניזונית מהן, ודוק כי זה ברור:

לד

האשה שהכניסה לבעלה עז לחלבה כו' הרי זה אוכל והולך עד שתכלה הקרן. וכן אם הכניסה לו כלי תשמיש כו' עד שיכלה הקרן:

הנה בזה מחלוקת רש"י ז"ל דבעי דלישייר פורתא, וטעם רבינו כיון שכן דרך תשמישו להיות משתמש בכל יום ופוחת והולך, אע"ג דלא נשתייר כלל מן הקרן, בכ"ז בעל אכיל וזכה בהן, וסעד לשיטת רבינו ז"ל מהא דאמרינן בקדושין (דף כ"ד), והכא במעשר דאתא מבי נשא ור"מ לטעמיה דאמר מעשר ממון הקדש ולא קני ליה בעל, ורבנן לטעמייהו דאמרי ממון הדיוט הוא וקני לה בעל. והנה בירושלמי ריש מעשר שני אמרינן דאין מוכרין אותו לדברי הכל מפני זלזולו. וא"כ כיון דאין מוכרין מע"ש, א"כ בנפלו לה פירות דאמרינן דימכרו ויקח בהן קרקע ויאכל פירות, והכא כיון דאין מוכרין א"כ ע"כ לאכילה קיימין, ונמצא כלה הקרן ואיך זכי בהו בעל, ואפילו אם נאמר דתלמודא דידן סבר כהך מ"ד דלמ"ד ממון הדיוט מוכרין אותו, קשה לישנא דאמר דלר"מ מעשר ממון הקדש ולא קני ליה בעל, מוכח דרק משום דהקדש הוי לא קני להו בעל מאשה, תיפוק ליה דכיון דממון גבוה ואין מוכרין אותו, תו לא קאי רק לאכילה וקא כליא קרנא ובכה"ג גם בעלמא לא תקנו רבנן, ועוד א"כ אמאי דחיק הגמרא בקדושין (דף נ"ד) לחפש סתמא כר' מאיר דמע"ש ממון גבוה הוי, ושביק רישא דמע"ש דאין מוכרין אותו, בכ"ז זכי בהן בעל. ולא דמי לנפלו לה פירות תלושין דימכרו, דשם יש בידה למוכרן. אבל כאן דאין לה בהם רשות למוכרן רק לאכול הוי כמו נפל עז לחלבה שאין לה רק החלב, ובעז לא כלום וזכי בהן בעל, וזה ראיה נכונה לפסק רבינו ז"ל. דאע"ג דלא ישאר כלום זכי בהו בעל, ואע"ג דר"מ גופיה סובר במחפורת של צריף דלא זכי בהו בעל ואיהו בעי שישייר לה מידי אין קפידא מה דנקיט טעמא דממון הקדש ותלי בפלוגתא דיליה דשנוי במשנה. ועוד דלפי הלכה קאי. אבל במחפורת של צריף לא פסק רבא כוותיה ודוק. אח"ז ראיתי בחדושי רשב"א שמיישב שיטת רש"י שם אליבא דמ"ד ממון הדיוט אין מוכרין אותו ג"כ, ע"ש שזה כמוש"כ בס"ד:

וראיתי שהקשו מסוגיא דב"מ צ"ו דאגרא איהי פרה מעלמא כו' דבעל לוקח הוי הרי דזכי בה בעל, וז"א, דתמן מיירי דאגרא פרה לצורך נכסי מלוג שלה שהפירות הם של הבעל וכלוקח הוא בנכסיה, וא"כ הוא כשאול להבעל דהפרה עושה מלאכתו, ומשני דהוי כלוקח, פירוש בכל הנכסים ולא קיבל טפי מלוקח, ולכך פטור גם על פרה זו שהיה סובר שהיא של אשתו וכמו שפרש"י בריש המפקיד אשה ששאלה לצורך נכסי מלוג שלה יעו"ש וז"פ, וכן פירש שם צ"ו. אשה ששאלה לחרוש קרקע מלוג ונשאלו כו' יעו"ש ברש"י ודוק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.