קובץ על יד החזקה/אישות/כב

קובץ על יד החזקה ‏ אישות כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הבעל קוד' לכ"א בירושת אשתו. כבר נתבא' בפי"ב הל' ג' שיט' רבינו דירוש' הבעל דרבנן והראב"ד פליג עלי' דירושת הבעל ד"ת ועי' בטור אה"ע סי' צ' בשם הרשב"ם דאשתו נשואה שהיא עמו בקטטה ונתן עיניו לגרשה ומתה שוב אינו יורשה והטור שם בשם אביו הרא"ש חולק ע"ז שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין גמורים ע"ש וכ' בס' כרם שלמה דף ק"ב ע"ג בשם הרב פני משה משום דירושת הבעל היא דאוריי' ואשתו עמו בקטטה אפי' לדעת הרשב"ם מד"ס כיון דכ"ע הבעל יורש מדאוריי' לא אתי ספיקא דרבנן כיון דיש חולקים על הרשב"ם ומפיק מידי וודאי דאוריי' והעלה אפי' יורשי אשה הם מוחזקים ותפוסים כיון דמה"ת הבעל יורש אשתו מוציאן מידה ע"ש ובאמת צע"ד שכ' דלכ"ע ירושת הבעל מה"ת דהרי מבואר מדברי רבינו דסובר דאינו אלא מדרבנן.

ב

או לשלוחיו וכו'. ובמתני' פ' נערה דף מ"ח מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל כ' באס"ז בשם הריטב"א דוקא כשנתן להם האב רשות למסרה לשלוחיו ע"ש ומלשון רש"י במתני' ד"ה מסרו במ"ש שהי' האב משלחה לו ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם משמע דלא ס"ל כהריטב"א וחילו' דרש"י נ"ל ממה שהרגיש בני הרבני המופלא מוה' זעליג נ"י אמאי לא עריב ותני לה מתני' מסר האב לשלוחי הבעל עם מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל בהדי הדדי כהא דתני' שם מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרה שלוחי האב לשלוחי הבעל וכמו שהביא רבינו פה הך ברייתא. די"ל דאי הוי תני להו בהדי הדדי ה"א דומי' דאב דמדעתו וגם השלוחי' בעינן דעת האב וכשי' הריטב"א קי"ל דשלוחי האב גם בלא דעת האב שנתן להם רשות למסרה לשלוחי הבעל ג"כ היא ברשות הבעל.

ד

והחרש שנשא פקחת וכו'. כ' הה"מ גם זה לא מצאתי מבואר ע"כ ועי' ירושלמי פ"ק דכתובות אמר ר' יוחנן ותני כן חרש שנשא פקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא יורשה שהיא רצתה לזוק נכסי' הרי מפורש כדברי רבינו וכבר השיג בס' מראה הפנים שם על הה"מ וראב"ד שנעלם מהם ברייתא זו. ובאמת צ"ע דאין לומר דס"ל להראב"ד דבריי' זו אליבא דמ"ד חרש יש ספק אי אית בי' דעת עי' ירושלמי פ"א דתרומות ובר"ש שם דהא מקש' בירושלמי שם וחרשת יש לה קנין ומוקי לה כשכונסה פקחת כנסה ואמאי לא קאמר משום דספיקא הוא אי אית בי' דעת אלא ע"כ צ"ל דגם מספק אין מוציא מחזקת יורשיה. ונ"ל דהרי כ' הה"מ על דברי רבינו דברי טעם הם כיון שהיא בת דעת ואין זה מספיק לכאורה להפקיע זכות יורשיה כמ"ש הראב"ד אלא משום דחכמים תקנו שהבעל יורש אותה משום קבורתה ויתר הדברים שלא יהי' מדקדק עמה ויחוס על נכסיה א"כ שפיר יש מקום וטעם לדברי רבינו דגם בפקחת שנשא חרש תקנו רבנן משא"כ אי אמרי' ירושת הבעל מה"ת וגזה"כ בלי טעם א"כ וודאי דהסברא נותנת כשיט' הראב"ד דמה"ת אין לו זכות כלל בחרש שנשא פקחת ורבנן לא תקנו כלל א"כ הא דתני' בירושלמי דיורש אותה אתי' כמ"ד דירושת הבעל מדרבנן ותקנו גם בפקחת שנשא חרש שהיא רצתה לזוק נכסיה וראב"ד לטעמי' דפסק כמ"ד דירושת הבעל מה"ת כמ"ש בהל' א' ורבינו לטעמי' ואפשר נמי דה"ט דרבינו דפסק דירושת הבעל מדרבנן הוא משום דר"י בירושלמי סבר כוותי' וכמ"ש ועי' בכ"מ שגם הוא כ' שמפורש בירושלמי ולא כ' מקומו.

ז

מתה בחייו מוציא הגוף מיד הלקוחות וכו'. והרא"ש פ' נערה כ' שגוף הקרקע והפירות מוציא הבעל מיד הלוקח אלא שאם תתאלמן או תתגרש יחזיר הכל ללוקח ורבים מקשים מאי נ"מ. ונראה אם יש ספק אם נפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע מי מת בתחילה והקרקע בחזקת בעלי' ועי' בס' נתיבות משפט דף קכ"ב ע"ד שהאריך.

ח

בד"א בנכסים הידועין וכו'. עי' במתני' פ"ח משנה ב' בתי"ט ד"ה לא תמכור וכו' נראה דאכולה בבא דמתני' וכו' ובש"ע שלו וכו' נכסים שנפלו לה משנתארסה וכו' עי' בב"ש שם ס"ק מ"ג יראה שגם לפני התי"ט הי' גירס' משובש' וצ"ל כמ"ש בדפוס אמ"ד ומה שכ' התי"ט שהבי' לא הביא חולק הן אמת שלא מצינו חולק רק באס"ז הביא בשם מהרא"ה דר"ש אסיפא קאי דעד שלא נשאת ונשאת אבל נפלה לה משנשאת בהא כ"ע מודים שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות ולא שני לן בהו כלל ולא משמע כן לישנא דמתני' וקצת צ"ע הגם דר"ש חולק גם בנשאת מ"מ י"ל דתקנת אושא וודאי הוי גם בנכסים שאינם ידועין והפוסקים הכריעו להלכה כר"ש והיינו כמ"ש התוס' כתובות דף ע"ט ע"א ד"ה עשאום וכו' דלישנא דאביי מוכח הכי ותקשו לאבי' גופא ולפמ"ש התוס' שם דף נ' ד"ה הבעל דדחקו עצמם ליישב תקנת אושא אליבא דר"י דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי ואי אמרי' דלר"ש תקנת אושא הי' גם על נכסים שאינם ידועין מיושב קו' התוס' ואין להק' מאי מק' התלמודא דף ע"ח ע"ב לימא תנינא לתקנת אושא דלמא תקנת אושא אצטריך לר"ש די"ל כמ"ש התוס' שם ד"ה לימא וע"ש למהרש"א ודוק וצ"ע קצרתי.

י

שומרת יבם וכו'. עי' בשו"ת דרכי נועם חלק אה"ע סי' ב'.

יד

יבמה שלא היתה לה כתובה וכו'. עי' בדברי רבינו בפי' למתני' כלומר דוקא מן הראשון ואם לית לה מן הראשון כגון דעביד איסורא והתנה עמה שלא ליתן לה כתובה א"נ מחלה לבעלה א"כ זכה היבם בנכסים ול"צ ליתן לה אלא מנה ודחיק לי' לרבינו לפרש כן ליישב קוש' התוס' יבמות ל"ח ד"ה אשה וכו' ועי' בתי"ט ותי' צע"ג ובירושלמי לפי גי' שלפנינו משמע דאין לה כתובה מבעלה הראשון מן האירוסין ביבם ע"ש ועי' ב"ח אה"ע סי' קס"ח.

כג

נפלו לה זתים. כ' התי"ט במשנה ה' פ"ח דכתובות ד"ה ר"י שרבינו בחיבורו חזר בו וכו' ובאמת לפמ"ש רבינו פה אם עושין כדי טיפולן לא ימכרו וכמ"ש הה"מ שדבר זה מבואר בירושלמי ולמד הירושלמי דין זה מדתני ב' בבות ולפי"ז כ' באס"ז דטעמו דר"י דס"ל אפי' אם טיפולן מרובן משכרם לא ימכרו היינו אם היא רוצה ליתן המותר ואע"ג דעי"ז מפסיד הבעל מ"מ חיישי' לשבח בית אביה ובזה מסתבר טעמא דת"ק ושפיר פסק רבינו פה ופשטא דלישנא דמתני' ודאי באין טיפולן מרובה איירי דהא לא תנן דהיא תשלם המותר ושפיר כ' רבינו דבזה הלכה כר"י ואין כאן סתירה.

לא

אמרה לו אתה נתתו לי וכו'. לפי מ"ש הה"מ דוקא בחייו משום דהוי חזקה מעלי' ואפשר דעל חזקה זו מוציאין ממון דהא יש חזקות גמורות שמוציאין ממון כגון א"א פורע ת"ז ועי' ב"ש סי' פ"ה ובש"כ חו"מ סי' ס"ב האריך דגם במת בעלה נאמנת במגו וכמ"ש בשו"ת הרא"ש מביאו הטור וש"ע אה"ע סי' צ"ו ע"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.