מגדל עוז/אישות/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגדל עוזTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png כא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
בני אהובה
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח[עריכה]

מציאת האשה כו' עד טווה. ריש פרק מציאת האשה (דף ס"ט) :

אם לא היה דרך עד ואת השפתים. פרק אע"פ שאמרו (דף נ"ט) :

והטוויה היא המלאכה עד המותר לבעל. פ"ק דקידושין ובכמה מקומות אין לאשה חכמה אלא בפלך. והשאר בפרק אע"פ:

היה לו ממון כו' עד או על הכלי והוא נוטלו. פרק אע"פ:

ט[עריכה]

האשה ששברה כלים עד קטטה ביניהן: כתב הראב"ד ז"ל לא מן השם הוא זה וכו'. בירושלמי כתב כדברי המחבר ולא כדברי הראב"ד:

י - יא[עריכה]

כל אשה שתמנע עד שיפין לחלב. פרק אע"פ:
כתב הראב"ד ז"ל מעולם לא שמעתי וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא ולמדנוה מדברי ר"א שאמר כופה לעשות בצמר ואיפסיקא הילכתא כוותיה והסכימו דה"ה לשאר המלאכות ולשון כפייה פי' כל אחד לפי דעתו ומאחר שאני מוצא לענין כפיית גט מכין אותו וחובטים אותו ואומרי' לו עשה מה שישראל חברך אומר לך שיכול להיות דרך כפייה בכל מה שיראה לדיין אם בדברים או בקללות או אפי' בשוטים ועקרבים:

האשה כל זמן שהיא מניקה עד צער גופה קודם: כתב הראב"ד ז"ל דברים שאינן כתב וכו': ואני אומר זו ברייתא שנויה פרק אע"פ (דף ס') גמרא מתניתין דאלו מלאכות ת"ר הרי שנתנו לה בן להניק הרי זו לא תניק עמו לא בנה ולא בן חבירתה פסקו קמעא אוכלת הרבה ולא תאכל עמו דברים הרעים לחלב ושיילינן על רישא השתא בנה אמרת לא בן חבירתה מיבעיא ומהדרינן מהו דתימא בנה הוא משום דחייסא עליה כו' והדר שיילינן על מציעתא דפסקו קמעא אוכלת הרבה מהיכא ומהדרינן אמר רב ששת משלה ע"כ. ויש לי לשאול לפי פי' הראב"ד ז"ל וכדמשמע לישנא לפום ריהטא למה שינה לשונו דהל"ל אוכלת עמו הרבה כמו ששנה ברישא לא תניק עמו כו' או בדסיפא ולא תאכל עמו דברים הרעים כו' אלא לאו ש"מ דהדא מציעתא לאו בבן אחר מיירי אלא דינא באנפי נפשיה הוא כדפסקו לה משום ברה ומילי מילי קתני וכמו שפירש ר"מ ז"ל. ויש לי סמך גדול לזה ממה שמצאתי בירושלמי שנשמטה זאת הברייתא מכאן ולא סידרוה ולא הזכירוה שם כלל לא בבנה ולא בבן חבירתה ובסוף הפרק שנינו במשנה ואם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה ואמרי' עלה בגמ' על דעתיה דרב אוכלת משלה על דעתיה דר"י אוכלת משלו ע"כ. למדתי כי מה שהשמיטוה מגמרא מתניתין דאלו מלאכות קבעוה סוף הפרק ולאשמועינן דינא דפסקו קמעא אוכלת משלה הרבה וכמו שדקדקתי מן הלשון לקיים דברי ר"מ ז"ל. ואף שידעתי כי הראב"ד ז"ל יפרש אותו הירושלמי על אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת אין הכרח לפירוש הירושלמי ועוד שהרי הוא מביא באותה ברייתא בההיא פסקא זכירת מקצת הדברים הטובים לחלב והרעים ללמדנו שהכל דין אחד וגם ר"מ ז"ל כן השמיענו בצחות לשונו שכתב תחילה דין המשנה שבסוף פרק אע"פ ואחריו פסקו לה מזונות הראויות כו' עד שנתן טעם בסוף דבריו מפני שצער גופה שהוזכר בבבלי בסוף שמעתין דההיא ברייתא לגבי היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק וחיבר את האהל והיה אחד ואם יש לר"מ ז"ל ראיות אחרות לא ידעתי צ"ע בדקדוק התבוננות:

יב - יג - יד[עריכה]

ילדה תאומים עד מניקה לשני. בירושלמי היא והביאו ר"י אלפס בהלכות:

הרי שרצתה אשה עד ואינה יורדת. פרק אע"פ (דף ס') :

טו[עריכה]

היא אומרת ראוי עד מקום לשבועה. פרק אע"פ:

טז - יז - יח[עריכה]

האשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק עד וסיכה וכיוצא בזה. פרק אע"פ (דף נ"ט) :

שלמו חדשיו עד סוף הפרק. פרק הנושא (דף ק"ב) :
כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת סובלת וכו': ואני אומר ברייתא זו שנויה פרק הנושא מתניתין (דף ק"ב) סוף גמרא מתניתין קמייתא דתניא מי שמת והניח בן קטן לאמו יורשי הבן אומרים יהא גדל אצלנו ואמו אומרת יהא בני גדל אצלי מניחין אותו אצל אמו ואין מניחין אותו אצל [מי] שראוי ליורשו ע"כ, דוק מינה דע"כ גרושה הואי מדקתני בן קטן לאמו ולא קתני בן קטן בלבד מכלל דאפילו בחיי אביו היה אצל אמו שלא ברצון אביו ומש"ה הוו קפדי יורשין וכ"ת מאי קטן קטן ממש שעדיין לא גמלתו אמו פשיטא מאי אתא לאשמועינן הא שמעינן לה פרק אע"פ היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק היה אצל אמו שלא ברצון אביו ומש"ה הוו קפדי יורשין וכ"ת מאי קטן קטן ממש שעדיין לא גמלתו אמו פשיטא מאי אתא לאשמועינן הא שמעינן לה פרק אע"פ היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק שומעין לה ועוד דאי באלמנה מיירי הא ודאי בניה ובנותיה בבית בעלה ניזונין ביחד מתנאי כתובה דאת תהא יתבא בביתי כו'. ושיעור השנים דבן שש נודע מפרק אע"פ (דף ס"ה) דאמרינן אבל זן הוא קטני קטנים עד כמה עד בן שש ועוד מה שאמר ג"כ להדיא שכופין אותו ליתן מזונותיה והוא אצל אמו לפי שמביא אותה ריש פרק הנושא גבי בת אשתו דומה בדומה. והנה דברי רמז"ל מבוררים בזה מפי התלמוד ומה שהקשה הראב"ד ז"ל מפי הסברא יש לי לתרץ כי כבר אמרו פרק נערה שנתפתתה (דף נ') דא"ל רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקביל בר שית קביל וספי ליה כתורא והתם נמי אמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא ונמצא הכל גמרא וסברא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף