לחם משנה/נזירות/ט

לחם משנה ‏ נזירות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

אבל אם אמר אלו לחובתי הרי אלו כמפורשים כו'. בפ"ד דנזיר (דף נ"ו) אמר רב אשי הא דאמר מפורשים לא תימא דאמר אלו לחטאתי וכו' אלא אפילו אמר אלו לחטאתי וכו' ואיכא דאמרי אמר רב אשי וכו' אלא אפי' אמר אלו לחובתי הרי הן כמפורשין ופירשו התוס' מפורשין בתערובת ולא נשנית בהן ההלכה ונימא כיון דדמי חטאת מעורבין בהם יפלו לנדבה אלא אדרבא כולם ילכו לים המלח ע"כ. אבל אין נראה דעת רבינו ז"ל כן מדכתב דמפורשים יוליך דמי חטאת לים המלח ובתר הכי פירש הי נינהו מפורשין משמע דדינא דהך נמי הכי הוא דשיעור דמי חטאת יוליך לים המלח ושיעור דמי עולה יביא עולה ושיעור דמי שלמים יביא שלמים. ולפירוש רבינו ז"ל אתי לישנא דגמ' דקאמר הרי הן כמפורשים שפיר וכן נראה שפירש רש"י ז"ל:

ה

וכן המפריש לשון של כסף או זהב וכו'. רבינו ז"ל פסק כר"נ בר יצחק דאמר (שם ע"ב) אפי' נסכא אבל סואר של קורות לא ומה שרבינו ז"ל לא כתב סואר של קורות שהרי הם כמפורשים ומה שכתב כלי לכאורה נ"ל טעמו משום דאית ליה כפירוש התוס' בתרא שפירשו דטעמא הוי משום שהייה דכיון דהוא דבר שאינו נמכר מיד שוהה בידו ולא דמי למעות וההלכה לא נתקבלה אלא לדבר שהוא מעות או שיהיה נמכר מיד כמו מעות וכמו שהאריכו התוס' ז"ל בסוף הדיבור שכתבו לכך נראה כפירוש הקוטרס וכו' וכיון שכן לשון כסף וזהב שהוא מצוי לימכר מיד וכן כלי שהוא ראוי למעות ועשוי לימכר מיד הוי כמו מעות ובאה בו ההלכה אבל לא בשאר דברים ומאי דנקט סואר של קורות לדוגמא נקטיה שאינו קרוב למעות כ"כ וה"ה לכל דבר שאינו כלי ולכך כתב רבינו ז"ל כלי ולשון של כסף דוקא. אבל מ"מ קשה דכיון דסואר של קורות דינו כמפורשין ויוליך דמי חטאת לים המלח והשאר יביא עולה ושלמים היה לו לרבינו ז"ל לבאר זה וכמו שהקשה הרב בעל כסף משנה ז"ל. ותו קשיא לי טובא דרבינו ז"ל כתב גבי לשון של כסף וכלי דאע"פ שאמר אלו לעולתי ולחטאתי ולאשמי הוי כסתומים ובגמ' לא משמע הכי דאפי' רב נחמן דאמר אפילו נסכא לא הוי אלא דהוי כמעות וההלכה נתקבלה אפילו בנסכא לאפוקי ממ"ד מעות אין אבל נסכא לא כדאמרינן בתר הכי שם בגמ' כלומר דההלכה לא נתקבלה אלא במעות ולא בנסכא דנסכא הוי כמפורשין אבל לרב נחמן הוי נסכא כמעות וכן בהמה בעלת מום ודיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי היכי דבמעות אילו אמר (לו) לעולתי וכו' הוי כמפורשין הכי נמי בנסכא. ואולי י"ל לדעת רבינו ז"ל לתרץ קושיא זו דס"ל דאע"ג דהלכה נתקבלה במעות ונסכא ובהמה בעלת מום מ"מ משמע ליה מסברא דאם הניח ג' בהמות בעלות מום או ג' נסכות ודאי דאם אמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי דהרי הן כמפורשין דחד לעולה וחד לחטאת וחד לשלמים אבל רבינו ז"ל לא איירי אלא בנסכא אחת ובכלי אחד ובבהמה אחת דכיון דהכל יחד או אפילו שיאמר הרי אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי לא הוי כמפורש כיון דהכל הוי גוף אחד ולא דמי למעות שהם מחולקים ויכול לחלוק דמי חטאת בפני עצמה ודמי עולה בפני עצמה ודמי שלמים בפני עצמם:

ו

האומר אלו לחטאתי והשאר כו'. אמרינן שם בגמרא אמר רבא הא דאמרן מעות סתומין יפלו לנדבה אם נפלו דמי חטאת מביניהם הרי הם כמפורשים תניא כוותיה דרבא אלו לחטאתי וכו' ופירש"י ז"ל אם נפלה דמי חטאת מביניהם אם נאבד או נפרד כשיעור דמי חטאת מביניהם ע"כ. ואם רבינו ז"ל היה מפרש כן היה לו לכתוב דין זה של רבא שאם נאבד מן המעות כשיעור דמי חטאת השאר לא יפלו בנדבה אלא שנראה שרבינו ז"ל מפרש דמאי דקאמר אם נפלה דמי חטאתי ר"ל שאמר בפירוש אלו לחטאתי והשאר לנזירותי דומיא דברייתא שהוא הפילן בלשונו שאמר בהדיא אלו לחטאתי והפרישם מכלל האחרים:

טו

ואין אחד משניהם מגלח תגלחת טומאה. התוס' ז"ל כתבו בפרק שני נזירים דטעמא דיביא עולה וחטאת העוף בראשונה משום דהוא מגלח ואם הוא נזיר טהור אינו יכול לגלח אלא על קרבן וכיון שכן צריך שיביא עולת בהמה כדי שאם הוא נזיר טהור הוי עולת חובה והגילוח הוא על העולות ואע"פ ששאר הקרבנות מביא לבסוף שלשים יום כבר איפסיקא הלכתא כבן זומא דלא חיישינן אם מביא קרבנו לחצאין משמע דמשום דמתני' איירי באשה וקטן דבעי גילוח צריך להביא קרבנו לחצאין אבל אם לא הוצרך גילוח למה לו להביא עולה בראשונה אם חטאת העוף לייתי חטאת העוף לבד ולימא שאם הוא טמא החטאת חובה ואם הוא טהור החטאת ספק והעולה יביא לבסוף עם שאר הקרבנות וטפי עדיף ליה דלא יביא קרבנו לחצאין וא"כ קשה על רבינו ז"ל שנראה שאפי' בלא גילוח יביא עולה וחטאת בראשונה שכן כתב ואין אחד משניהם מגלח וכו' ועל הדין האמור קאי משמע אפי' שלא יהיה כאן גילוח יביא חטאת ועולה. וי"ל דרבינו ז"ל סובר דמתני' סתמא מיתניא דיביא חטאת העוף ועולה ואפי' שלא יהיה שם גילוח ואולי לא רצו לחלק כיון דהיכא דאיכא גילוח צריך להביא חטאת העוף ועולה גזרו הא אטו הא היכא דליכא גילוח שיביא חטאת ועולה כיון דליכא עיכובא מן התורה אם יביא קרבנו לחצאין. זה נראה טעם לרבינו ז"ל:

טז

וכיצד יולד להם וכו'. קצת קשה דמאי קשיא ליה לרבינו ז"ל דבשלמא הגמרא דפריך הכי הוא משום דבמתני' אמרו אמר להם עד אחד שנטמא ולהכי פריך בר"פ שני נזירים דכיון דאיכא תלתא הוי רה"ר אבל רבינו ז"ל לא כתב לעיל אלא ואין ידוע מי הוא לא קשה כלל כיצד נולד דמשכחת לה שידעו שלא נגע אלא אחד מהם בטומאה ושכחו אח"כ מי הוא מהם נגע בטומאה ולכך הוי ספק. אלא שיש לומר דרבינו ז"ל אין כוונתו אלא לפרש הדין האמור בגמ' אע"ג דמשכחת לה בגוונא אחרינא ובא להודיענו דבכי האי גוונא משכחת לה:

אבל אם היה עד זה עמהם בחצר וכו'. הר"א ז"ל כתב בהשגות א"א בחיי ראשי איני יכול לקבל דבר זה וכו' וזה אינו מן הגמ' וכו'. נ"ל כוונת הר"א ז"ל לומר דלא מקרי רה"ר אלא באפשר שיפול הספק על שלשתן דלא ידעינן איזה מהם נגע ומ"ש או אפי' ידע אחד מהם שלא נגע בו והספק על השנים ר"ל שהאחד ידע שהוא לא נגע והוא טהור אבל השנים נסתפקו בו אם הוא טמא או לא כיון שנפל ספק ג"כ בו הרי זה רה"ר אבל אם באחד אין בו ספק כלל שכולם מודים בו שהוא טהור ולא נפל הספק אלא על השני אז ודאי ספק ברשות היחיד וטמא וזהו שכתב אבל אם אין שלשתן במעמד אחד אלא אחד מוחזק ואין זקוק להם כלל כלומר הוא מוחזק שלא נגע בו שום טומאה. ודקדק כן הר"א ז"ל מלשון המשנה דקאמר ואיני יודע איזה מכם לימא ואיני יודע איזהו ויפול הספק בשלשתן אלא ודאי מדקאמר איזה מכם משמע דה"ק בי לא נפל הספק אלא בשניכם נפל הספק לבד ולכך הוי רה"י וזהו שאמר שהוא אינו מהם אלא במעמד אחד היו כלומר שם היה ולא נטמא כלל דכולם מודים בו שהוא טהור ולפי זה אין הדבר תלוי אם הוא בחצר אחד במעמד אחד אלא הדבר תלוי שיפול הספק בשלשתן אבל אם לא יפול הספק בשלשתן הוי רשות היחיד אע"פ שהיו במעמד אחד וזהו שאמר בסוף לשונו במעמד אחד היו כלומר אע"פ שהיו במעמד אחד כיון שלא נפל בו הספק לא הוי טומאה ברה"י ולפי זה אתי שפיר הדיוק שדייק הר"א ז"ל ממתני' כדכתיבנא. אבל הרב בעל כ"מ ז"ל לא הבין כן בדברי הר"א ז"ל אלא שמ"ש או אפי' ידע אחד שלא נגע בו והספק על השנים ר"ל דאפי' כולם מודים שלא נגע האחד אלא הספק בשנים מ"מ טהור כיון שהיו במעמד אחד ואין הדבר תלוי אלא שיהיה במעמד אחד או בחצר אחת דאם בחצר אחת טמא ואם במעמד אחד טהור דהוי רה"ר. ולפי פירושו אזל הדיוק שדקדק הר"א ז"ל ממתני' וכמו שהוא ביאר טעמו. אבל מ"ש בסוף לשונו אלא במעמד אחד היו אינו מתחוור לי דלפי פירושו דכיון דהדבר תלוי שלא יהיה במעמד אחד כדי שיהא טמא אם כן לא היה לו לכתוב כשפירש מתניתין דקאמרה טמא שהיו במעמד אחד גם לשון הר"א ז"ל שכתב אלא שהאחד מוחזק אינו מתיישב לי לפי פירושו דמוחזק משמע שאין לו טומאה כלל ומשמע דבהא תליא מילתא דידענו בו שהוא טהור. מיהו איכא נוסחא אחרת בהשגת הר"א שכתוב אלא האחד מרחוק והוא נאות יותר לפירושו אבל מ"מ פירושי ג"כ מסתבר מפני הדברים אשר כתבתי והוא הנראה לע"ד וכעין מה שפירשתי למעלה בכוונת הר"א ז"ל:

יח

מת שהיה מושכב וכו'. דברי רבינו ז"ל מתמיהין הרבה וקשה להרב בעל כ"מ ז"ל דאפילו נאמר דיש לו גרסא אחרת בגמרא גבי טומאה ידועה קשיא טובא דשם השוו נזיר לעושה פסח ובהדיא כתב רבינו ז"ל בהלכות קרבן פסח פ' ששי מי שעבר בדרך ומצא מת מושכב לרחבה של דרך אם היה המת טומאת התהום וכו' ואע"פ שאפשר שנגע הואיל והיא טומאת התהום טהור לפסח כו' הרי בהדיא כתב בטומאת התהום דוקא ולא בטומאה ידועה ושם בגמרא נתבאר דנזיר ועושה פסח שוים כאמור. ותו קשיא לי טובא אם זה הוי ספק טומאה ברה"ר אמאי גבי תרומה כתב רבינו ז"ל שהוא בספק זה בפי"ח מהל' אבות הטומאות והא קי"ל דספק ברה"ר טהור אפי' לתרומה כדכתב רבינו ז"ל שם. מיהו לזה יש לומר דהאי ספק קרוב לודאי טומאה הוא וכן דקדק שם לשון רבינו ז"ל שכתב שאין זה כשאר הספיקות שחזקתו שנגע כלומר אע"פ שהוא ספק קצת אינו כשאר הספיקות ודוקא גבי נזיר הקילו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף