לבושי שרד/אורח חיים/תקפה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים תקפה

מג"א סק"א וגם השומע. ביאור הדברים כך הוא כי תקיעות שתוקעין קודם מוסף נקראו תקיעות דמיושב שא"צ לעמוד רק התוקע אבל הצבור רשאין לישב והתקיעות שתוקעין על סדר הברכות של תפלת י"ח במלכיות זכרונות ושופרות נקרא תקיעות דמעומד שצריכין הצבור ג"כ לעמוד והם עיקר התקיעות ומש"ה רשאין הצבור לישב בתקיעות דמיושב אע"פ שעדיין לא שמעו עיקר התקיעות דהיינו אותן דמעומד דכיון שעתידים לשמוע אח"כ בעת תפלת י"ח מש"ה יושבין בתקיעות ראשונות ואהא קאמר הרדב"ז דמי שלא היה בבהכ"נ כלל ובא עכשיו לשמוע תקיעות שיתקעו בשבילו צריך הוא לעמוד כיון שאצלו הוויין אלו עיקר התקיעות והכה"ג החזיק ג"כ בדברי הרדב"ז ומה שהביא המ"א בשם הכה"ג שהשיג ע"ז תמוה דאדרבא החזיק בדבריו רק קושיא אחרת מקשה שם מה חילוק יש בין התוקע להשומע בתקיעות דמיושב מדוע התוקע צריך לעמוד והשומעים יושבים ע"ש וכבר תמה בזה בס' ברכי יוסף על דברי המ"א:

סק"ג והרמב"ם כ'. ל' הרמב"ם אחד העושה מצוה לעצמו וא' העושה לאחרים מברך אשר קדשנו במצותיו וכו'. אבל שהחיינו אינו מברך אלא על מצוה שעושה לעצמו עכ"ל. משעע דכאן נמי השומע מברך שהחיינו וכ' הב"י דאין נוהגין כן ואפשר דהרמב"ם לא מיירי אלא במצוה שיש בה מעשה כגון מילה סוכה ומזוזה אבל מצוה שאין בה אלא דיבור או קול מברך התוקע וכה"ג אלו דברי הב"י וכנה"ג הביא ג"כ דברי הב"י והסביר החילוק הזה ע"ש ומזה תראה שמ"ש המ"א וכ"כ הכנה"ג כו' ר"ל דלנשים שאין יודעים אין להקפיד במה שהתוקע מברך שהחיינו דלא כהרמב"ם משום דהב"י והכה"ג כתבו דהרמב"ם מודה בתוקע שיכול לברך אכן היודע מוטב שיברך בעצמו ויוצא לכ"ע כנלע"ד ביאור דבר המ"א וע' חמד משה ופמ"ג שנתקשו בזה ע"ש:

שם בסופו תוקע ואינו מברך וביום וכו' כצ"ל. ופי' כי גוף המצוה ביום ראשון דאורייתא והברכה דרבנן והוי ספק דרבנן וספק ברכות להקל ודמי להמבואר בי"ד סי' כ"ח לענין כיסוי הדם של כוי דמכסה ואין מברך ואע"ג דלעיל סי' ס"ז בספק אם קרא ק"ש חוזר וקורא גם הברכות שם ביאר המ"א טעם הדבר:

מג"א סק"ו דהתם כתיב. צ"ע קצת דשם בסי' קמ"ב כ' הטור והאחרונים טעם אחר ע"ש שוב ראיתי שהכל טעם אחד שהירושלמי אומר זה הטעם שהובא בסי' ק"מ במ"א סק"א וסיים וכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש שתהא כולה תמימה ע"כ ועדיין צ"ע אולי הוא טעם בפ"ע:

ט"ז סק"ג דה"ל ברכה לבטלה. נ"ל כוונתו דה"א כיון דלכתחלה אסור א"כ כשבירך אדעתא דהכי בירך שיתקע בעצמו וכיון שלא תקע כלל הו"ל ברכה לבטלה אפי' דיעבד קמ"ל כיון דדיעבד מיהת שרי והוא יוצא ג"כ בתקיעת השני מיקרי שפיר ברכה זו אדעתא דנפשי' אע"פ שאחר תוקע וממילא להט"ז אסור לו לראשון לצאת מבהכ"נ כנלע"ד:

סק"ה לא חשיב. דהא עיקר התקיעות הם אותן שעל סדר הברכות מש"ה לא הוי הפסק כ"כ הב"י:

סק"ט עסי' תקצ"ב. ר"ל דבסי' תקצ"ב מבואר דאם התפלל ואח"כ תקע יצא וא"כ הוי כאן ק"ו מנשיאת כפים דשם מתבטל לגמרי וכאן אינו מתבטל כלל:

שם עמ"ש לעיל סי' קכ"ח סקל"א כצ"ל:

ט"ז סק"ה ואם כן אם. כיון דרש"ל מדמה תקיעות לברכת כהנים ממילא יש לומר דדמי נמי להך מילתא מיהו למסקנתו דהט"ז יש לומר דרש"ל לא מדמי להדדי אלא להא מילתא דלא יתבטלו תקיעות לגמרי וק"ל:

סק"ז שכ' בי"ד סימן ע"ד במ"ש הטור במוכר ס"ת כצ"ל:

שם שהיתה נגזר עליו ה"נ בהך כצ"ל:

מג"א סק"א תקיעה ראשונה אף על גב דליכא אז חשש טעות ולענין ברכת כהנים יש שני דיעות אם מקרין לכהנים תיבת יברכך ע"ש:

סקיב כיון דצורך מצוה. כ"כ לתרץ מה שהקשה הט"ז ממכירת ס"ת דאיכא איסורא ולא כאן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.