כף החיים/אורח חיים/תקפד

כף החיים ‏ אורח חיים תקפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין אומרים הלל בר"ה וכו'. דא"ר אבהו אמרו מלה"ש לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביוה"כ אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה. ר"ה ל"ב ע"ב. טור. ואע"ג שאנו בטוחים שנצא זכאי' בדין מ"מ צ"ל ירא וחרד מאימת הדין וע"י כן נזכה לזכות. ט"ז סק"א. מ"ב או' א'.

ב

ב) שם. אין אומרים הלל בר"ה וכו'. והאומרים תהילים בכל יום ומתרמי להם הלל ביום ר"ה כיון שא"א אותו דרך שירה רק דרך תחנה ובקשה שרי. מ"א סק"א. א"ר או' ד' ברכ"י או' אי ר"ז או' א' ח"א כלל קל"ט או' י"א. מ"ב או' ב'

ג

ג) שם הגה. ונוהגין לומר אבינו מלכנו וכו', והטעם משום דגרסי' בפ"ג דתענית (כ"ה ע"ב) שפעם אחת גזרו תענית ולא נענו וירד ר"ע לפני התיבה ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך וכו' ומיד נענה וכשראו הדור שנענה באותה תפלה הוסיפו עליו דברי בקשות ותחנונים וקבעוהו לעשי"ת. ב"י בשם הכלבו.

ד

ד) שם הגם ונוהגין לומר אבינו מלכנו על הסדר. כתב ב"י דשאר בקשות שאומרים בא"מ אומרים בר"ה אבל חטאנו לפניך וכל כיוצא בו דבר שיש בו הודאת חטא אין אומרום מהטעם שאין אומרים וידוי בר"ה עכ"ל. וכתב עליו בד"מ או' א' דאין המנהג כדבריו. וזהו שכתב כאן בהגה ונוהנין לומר א"מ על הסדר ר"ל כל הסדר בלתי חסרון. אמנם דעת האר"י ז"ל בשאר הכוו' כדברי ב"י כמ"ש לעיל סי' תקפ"ב או' ט"ז יעו"ש. והטעם כתב הר"ז או' ב' למדלגין בר"ה א"מ חטאנו לפניך לפי שא"א וידוי בר"ה שלא ליתן פתחון פה למקטרג. וכ"כ מ"ב או' ג'. ודברי ב"י הנז' הביאו מ"א סק"ב וכתב אבל לומר פסוקים שיש בהם הזכרת חטא אין קפידא כיון שאינו דרך וידוי. וכ"כ הר"ז שם. מ"ב שם.

ה

ה) וכתב שם המ"א דבפי' המחזור ראיתי שמפרש א"מ חטאנו לפניך כלומר אבותינו חטאו שעבדו ע"א ואנו אין לנו מלך אלא אתה לכן עשה עמנו למען שמך ע"כ. ובזה נתיישב מנהגינו שאומרים אותו בר"ה עכ"ל ומיהו זה נתיישב מה שאומרים א"מ חטאנו לפניך אבל מ"ש מחול וסלח וכו' שכתבנו לעיל סי' תקפ"ב או' ט"ז בשם האר"י ז"ל שגם זה אין לומר בר"ה זה לא נתיישב. וכתב המט"א או' י"א גם האומרים א"מ חטאנו לפניך בר"ה מ"מ אין להכות באגרוף על החזה בתיבות חטאנו לפניך עכיל והוא מדברי א"א או' ב'. ובלא"ה אין מקום להכאה באגרוף וכו' לפי סודם של דברים אלא דוקא באמירת הוידוי שהוא על סדר א"ב כמבואר במקומו.

ו

ו) ובענין הוידוי ביום ר"ה נמצאו בס' הזוהר מאמרים חלוקים כי ממאמר א' נראה דאסור לפרשא חטאוי בהאי יומא ובנ"א נראה להיפך. ומוז"ל היה נוהג להתודות על חטאיו בלחש שלא ישמעו הדברים לאזניו והיה אומר כי המאמר הראשון שבס' הזוהר לא אסר אלא בקו"ר ולא בלחש. ואמנם אפי' בלחש לא היה נוהג להתודות אלא בעת תקיעת שופר דמיושב לפי שאז מתערבב השטן ואינו משגיח לקטרג דאז דברי הוידוי עולים למעלה בהתחברות קול השופר העולה למעלה. שער הכוו' דף ץ' ע"א. פע"ח שער כ"ו ריש פ"ה. של"ה דף רי"ד ע"ב. וכתב שם השל"ה דטוב שיתודה ויפרט חטאיו בין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתרת שאז מפסיקין קצת בלא"ה ובשעה שמתודה יבכה ויתחרט במאוד ויבקש מחילה מהשי"ת ומודה ועוזב ירוחם עכ"ל. והב"ד מ"א שם. ר"ז או' ב'. וכ"כ בסידור רב יעב"ץ. ועיין לקמן סי' תקסב או' טו"ב.

ז

ז) שם בהגה. ואם הוא שבת אין אומרים אותו י"א הטעם משום דנתקן כנגד ברכות אמצעיות וזה לא שייך אלא כשחל בחול. לבוש. ולדבריו בע"ש במנחה היה ראוי לאומרו. אבל הר" פ' בתרא דר"ה כתב הטעם מפני שהוא שאלת צרכיו. וכ"כ מ"צ דאפי' כשחל ר"ה בע"ש אין אומרים אותו במנחה. וכ"כ הריב"ש סי' תקי"ב שיש מקומות נוהגין כן. מ"א סק"ג. וכ"כ הר"ז או' ה' מט"א או' י"א. מ"ב או' ד' וה"ה בע"ש במנחה של שבת תשו' א"א אות ו'. מ"ב בשה"צ או' ז'.

ח

ח) שם בהגה. ואם הוא שבת א"א אותו. והרשב"ץ כתב בתשו' (ח"ג סי' קפ"ו) המנהג הוא לומר אבינו מלכנו בין בר"ה בין בשבת בינתיים בין ביוה"כ שחרית ומנחה אלא שכתב וכל אלו הדברים תלויים במנהג. והמשנה אין רוח חכמים ניחה הימנו יעו"ש. והב"ד ב"י. וכ"כ בס' התניא סי' ע"ז דמנהגינו לאימרו בשבת יעו"ש. וכ"מ מדברי שער הכוו' שכתבנו לעיל סי' תקפ"ב או' ט"ז שאומרים איתו גם בשבת יעו"ש. וכ"כ המט"י שמנהגם ע"פ דברי הרשב"ץ. מיהו שכנה"ג בהגב"י או' ב' כתב דכן פשט המנהג שלא לאומרו. וכ"כ הפר"ח דכ"ה מנהגם שלא לאמרו. והב"ר הכס"א או' ג'. וכתב וכמדומה לי שבעה"ק ירושת"ו אין אומרים אותו בשבת וכ"ה המנהג פה נא אמון שלא לאומרו כשחל ר"ה להיות בשבת עכ"ל. מיהו מנהג בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל לאומרו בשבת מפני כי כן נזכר בשער הכוו' כנז' ומרן ז"ל שלא כתב זה בש"ע נראה משום שכתב בב"י בשם הרשב"ץ דכל אלו הדברים תלויים במנהג וכו' וע"כ הניח זה על המנהג שכל אחד יעשה כמנהגו וע"כ לא הוצרך להעלותו על השלחן. נמצא דמנהג אשכנז הוא כדברי מור"ם ז"ל שלא לאומרו בשבת ומנהג בני ספרד יש כך ויש כך ונהרא נהרא ופשטיה. ולענין יוה"כ שחל בשבת עיין לקמן סי' תר"ד או' כ"ה וסי' תרכ"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.

ט

ט) וכתב הפר"ח דצ"ל א"מ זכור כי עפר אנחנו בשו"א וחול"ם ולא כאותם שקורין בקמ"ץ מילת זכור. והב"ד הכס"א או' ד' אבל המאמ"ר או' ב' כתב על דברי הפר"ח הנז' שבכל הסידורים הזיין בקמ"ץ והכ"ף בשור"ק וכן המנהג פשוט וכ"ל ליישבו דהא בתהילים סי' ק"ג כתוב כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו בקמ"ץ ושור"ק יעו"ש. מיהו הש"ץ דף ש"י ע"ב כתב על דברי המאמ"ר הנז' דאין דבריו מחוורין. י"ל כלה בצירי (הלמ"ד והכ"ף בפתח) סלח ומחול כי מחילה גדולה מסליחה (ודרך לבקש על הקל תחלה) קרע רוע במרכא טפחא. כתבנו טפחא. מט"מ סי' תת"א. מחה והעבר חטאתנו ופשעינו. מ"א סק"ג. והט"ז סי' תרכ"ב כתב די"ל רוע גזר בנשימה אחת כי שייכי להדדי דהיינו שיקרע השי"ת רוע שיש בגזירה ומה שנשאר בגזירה יהיה לרחמים יעו"ש. והב"ד א"ר או' ו' א"א או' ג' ר"ז או' ד' מט"א או' י"ב. מ"ב או' ג' ומיהו מ"ש די"ל סלח ומחול כתב הש"ץ שם דבכל הסידורים שלפנינו כתוב מחול וסלח וכ"ה הנוסחא השגורה בפי הכל וכ"ה העיקר יעו"ש שהאריך והב"ד השע"ת או' ב' וכתב ולכן כ"א לא ישנה כפי הנוסחא שהוא רגיל בה מימי קדמת נעוריו יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן סי' תר"ז על סעי' בי יעו"ש.

י

י) וכתב שכנה"ג בהגה"ט או' ג' שאין לומר היום תכתבנו לחיים טובים בנוסח ואתם הדבקים שאין בדין להחזיק עצמנו כצדיקים גדולים שנכתבים לאלתר כ"א כבנונים שתלויים ועומדים עד יוה"כ יעו"ש. והסכים לדבריו הפר"ח. וכ"מ ממ"ש הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' י"ד יעו"ש. ברכ"י או' ד' כס"א או' ה'. ועיין לעיל סי' תקפ"ב או' ס"א.

יא

יא) אף מי שמתפלל ביחיד בלא צבור רשאי לומר א"מ אחר התפלה על הסדר כל עשי"ת. קיצור של"ה. שבו"י ח"ג סי' מ"ב. א"ר או' ה' שע"ת או' ב'. מט"א או' י"ג. ומי שאיני נוהג אפשר ליתן סמך מדאמרינן בגמ' (תענית כ"ה ע"ב) ירד ר"ע לפני התיבה ואמר א"מ. א"ר שם.

יב

יב) שם בהגה. ומאריכין בפיוטים עד חצות. לכל הפחות. מט"מ סי' תתי"ב. וכ"כ ביש"ש בביצה שבר"ה יוכל להאריך יותר מחצות אם לא כשחל בשבת ונ"ל דוקא בפיוטים ותפילות ולא בניגונים מ"א סק"ד. ריז או' ו' מ"ב או' ה' מיהו בח"א כלל קל"ט סוף או' ח' כתב דגם בר"ה מאריכין בתפלה עד קרוב לחצות ולא יותר. וכ"כ מעשה רב או' ר' ועיין לעיל סי' תקכ"ט או' ב' ואו' כ"ו ואו' כ"ז ודוק.

יג

יג) שם בהגה. ומאריכין בפיוטים וכו'. וכל מי שאפשר לו יש ליקח פנאי ללמוד פי' הפיוטים להתפלל. שע"ת סיף או' ג' ועיין לעיל סי' ק' או' ד'.

יד

יד) שם בהגה. ומאריכין בפיוטים עד חצות. אחד שהיה לו קצת מיחוש שלא היה יכול לילך לבהכ"נ והפצירו בו בניו ובני ביתו שיתקעו לו תקיעה של מצוה ויאכל מיד ולא רצה לאכול ומגודל הפצרתם נדר שלא לאכול עד אחר זמן יציאת בהכ"נ ויהי כאשר השלימו הצבור תפלתם ורצה העם לצאת מבהכ"נ בא החכם ודרש דברי כבושים כמו שעה או שתיים ואחרו לצאת אם יכול זה הנודר לאכול מיד אחר השלמת הצבור תפלתם כי אדעתא דגברא רבא לא נדר או דלמא שאין יכול לאכול עד אחר יציאת בהכ"נ ממש כלשון הנדר. עיין שבו"י ח"א סי' כ"ח שהאריך בזה וסיים כיון דאנן ק"ל ספק נדרים להחמיר כדאיתא בנדרים דף י"ח ע"ב וביו"ד סי' ר"ח אם רוצה להתיר לו יתירו לו כדין נדרים שהם לצורך יו"ט יעו"ש. והב"ד השע"ת שם וכתב דאם אין לו מי שיתירו לו יש להקל בזה יעו"ש.

טו

טו) [סעיף ב'] באחד קורין ה' מוה' פקד את שרה וכו'. לפי ששתיהם שרה וחנה נפקדו בר"ה כדאיתא פ"ק דר"ה. ב"י בשה הר"ן. לבוש. מ"א סק"ה. ור"ל שגם אותנו יפקדנו ה' לטובה ולברכה. ועיין לעיל סי' קל"ד או' י"א מה שי"ל בר"ה בעת הוצאת ס"ת יעו"ש.

טז

טז) ומה שקורין ביום שני פ' העקידה (כמ"ש לקמן סי' תר"א) פי' הר"ן ז"ל כדי להזכיר ענין עקידת יצחק ואילו שבשביל כך תוקעין בשופר של איל עכ"ד. ועדיפא מינה הו"ל למימר שביום ר"ה נעקד יצחק כדאיתא בזוהר פ' ויקרא דף י"ח. ומיהו בזוהר פ' ויצא איתא דההיא שעתא דאתעקד יצחק ע"ג מדבחא בין הערביים הוה וביארו בפרקי ר"א שהיה ביוה"כ וצ"ע לזווג שני המאמרים כאחד כי לפי הנראה דסברות חלוקים הם. מט"י יעו"ש. ולק"מ כי מאמר פ' ויקרא אין הדברים כפשטן כי הוא רומז על הארש בסתר עליון עלה בכב"ש המדות שבמקדש הרומזים לאבות כידוע. מחב"ר בקו"א או' ב' והב"ד הש"ץ דף רע"ב ע"ג. ור"ל לפי שהזוהר מכנה חג"ת לג' אבות וכשהוא ר"ל חסד אומר אברהם וכשהוא ר"ל גבורה אומר יצחק וכשהוא ר"ל ת"ת אומר יעקב כנודע למבין בדברי הזוהר וא"כ מ"ש בפ' ויקרא שבר"ה נעקד יצחק הוא על בחי' הגבורה ודוק.

יז

טוב) שם. פקד את שרה וכו'. הוה עובדא שטעה הקורא וגמר עם הרביעי כל פרשתא דיומא וציה המורא לקרות החמישי ג"פ מפ' עקידה שלאחריה ולמדן א' פקפק ע"ז שהיה לו לדלג ולקרות ג"פ מה שכבר קראו לרביעי. והשיב דאילו בעצרת וחג שכבר גמרו סדר היום טיב לדלג ממה שיקרא מה שאיננו שייך לסדר היום אבל הכא פ' עקידה שייך גם ליום א' וא"צ לדלג ואי הוינא התם הייתי מצוה שלא לומר קדיש עד אחר שקראו בס"ת שנייה ויהיה המפטיר עולה למנין הקרואים. חת"ס סי' קס"ט יעויש. והב"ד הפ"ת. ובשע"א שער ח' או' ל"ג כתב דאם עדיין לא אמר קדיש ישלים מניין הקרואים בפ' העקידה ואם כבר אמר קדיש יסמוך על המפטיר שעולה למנין יעו"ש ועיין לעיל סי' רפ"ב סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

יח

חי) ואם טעה ביום א' וקרא פ' העקידה אם האחרון עדיין לא בירך ברכה אחרונה יחזור לראש ויקרא עם עולה זה מוה' פקד וכו' עד סופו ואח"כ יברך ברכה אחרונה אבל אם כבר בירך ברכה אחרונה א"צ לחזור רק יקרא ביום ב' מן וה' פקד וגם פ' העקידה עד סוף הסדרה. ואם דילג הפקידה וההריון וקרא משם ולהלן יוכל להשלים ענין זה בעולה אחריו לקרות מראש הפ' עד המקום שעומדים. שע"א שם או' ל"ד. וכ"כ לד"א בקו' תורת השלמים סי' י"ב או' א' ב'.

יט

יט) ואם שכח וקרא ביום ב' ג"כ פ' וה' פקד והשלים מנין החמשה קרואים יקרא עוד אחד ויקרא מתחלת פ' העקידה עד סופה ואפי' אם אמר קדיש יעשה כן ויאמר קדיש שנייה ואם כבר נסתלק ספר זה יוכל לקרות בספר שני למפטיר פ' העקידה ויגלול ויקרא ג"כ חובת היום. שע"א שם או' ל"ה. מ"ב סי' תר"א או' א'.

כ

ך) ואם טעה ביום א' או ביום ב' וקרא במקום הפ' המיוחדת פ' שור או כשב ולא נזכר עד שבירך המשלים באחרונה יצאו י"ח. לד"א שם או' ג' ומיהו לפי מ"ש באו' הקודם כ"ז שעדיין לא קרא המפטיר יקראו עוד אחד ויקרא פ' היום כולה ויאמר קדיש ואח"כ יעלה המפטיר יעו"ש.

כא

כא) שם. ואם הוא שבת קורין בו ז' ואם יכולין להוסיף עיין לעיל סי' רפ"ב סעי' א' וסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

כב

כב) אף במקומות שנוהגין למכור המצות היינו הוצאת ס"ת ועליות והגבהה וגלילה מ"מ בר"ה ויוה"כ מהראוי שלא למכור שלפעמים מעלים בדמים וקונים המצות בני אדם שאינם מהוגנים כ"כ. מט"א אד' י"ז. ועיין לעיל סי' קל"ו או' יו"ד.

כג

כג) וראוי לכל גבר ירא ה' להשתדל שיהיה לו עלייה בימים נוראים ואף במקומות שמוכרים מצות יקנה אותו בדמים כפי יכולתו ואדרבא יש עילוי יותר במצוה שבאה אליו בדמים ממצוה שבאה אליו בחנם אין כסף. מט"א שם. ועיין לעיל סי' תנ"ד או' ט"ל. ומ"מ כבר כתבנו במקום אחר שלא יתקוטט אדם ח"ו על שום מצוה ולא יאנה את חבירו ולא לצערו אפי' אם יודע בו שיצטער בלבו ואפי' אם רוצה לעשות עילוי לאביו ולאמו כגון במשלים או במפטיר שהשתיקה שלא לאנות אחרים זהו העילוי שיהיה לאו"א וכמו שאז"ל מילא בסלע משתוקא בתרין.

כד

כד) שם הגה. ויש מקומות שנוהגין לקרות התוקע וכו'. בפוזנא נוהגין לקרות גם המתפלל מוסף. וכן ביוה"כ לבוש. מ"א סק"ו. וה"ד מי שהוא תוקע או מתפלל בחנם לשם מצוה אבל מי שיש לו שכירות מן התקיעה ומן התפלה אין חיוב כלל. קשל"ה מס' ר"ה. א"ר או' ט' מחה"ש. א"א או' ו' מט"א או' כ"ב. מ"ב או' ט'.

כה

כה) [סעיף ג'] בני אדם החבושים וכו'. כבר כתבנו ע"ז לעיל סי' קל"ה סעי' י"ד קחנו משם.

כו

כו) שם. אין מביאין אצלם ס"ת וכו'. בהכ"נ נשרף ולא נשאר בה מקום להשתמר הס"ת והוכרחו להצניעם במקום ומדור א' וכל פעם ביום הכניסה הביאו הס"ת בבוקר קודם התפלה לבית שמתפללין בו. וקם צורבא מרבנן והורה שלא יביאו עוד בבוקר בבוקר אלא דוקא בשעת הקריאה ילכו שם מחשובי הקהל להביאה. ובתשו' בי"ה סי' מ"ד רצה להליץ בעדו ויסודו בנוי לתלפיות מדברי רי"ו הביאן מרן בב"י סי' קמ"ד יעו"ש אך המחבר שדא ביה נירגא והביא ראיות הרבה להביאו בבוקר וכן הסכים הרב מוהר"ח שבתי ז"ל. א"א שבגליון המגינים.

כז

כז) [סעיף ד'] מלין בין קריאת התורה וכו'. ואין ממתינים עד יציאתם מבהכ"נ כמו בשאר שבתות ויו"ט מפני שבר"ה מאריכין הרבה בבהכ"נ ויבואו לפעמים להתעכב עד אחר חצות היום וצריכין למול קודם חצות משום זריזין מקדימין למצות. וסדרו אותה אחר שקראו בתורה קודם תקיעת שופר שכן הוא סדר הנכין לזכור ברית אברהם שהוא המילה קודם עקידת יצחק שהוא השופר שתוקעים בשל איל זכר לעקידה. לבוש. וזה הטעם שכתב הלבוש שסדרו אחר שקראו בתורה וכו' לזכור ברית אברהם וכו' כ"כ ב"י בשם תה"ד סי' רס"ו אלא שכתב עוד ב"י טעם אחר בשם הרוקח סי' רי"ז לפי שהשכינה אצל התורה ור"ל כדי שתשרה שכינה על התינוק הנימול כמ"ש המט"י. ועוד י"ל משים דמילה נכרתו עליה י"ג בריתות ויש בה איסור כרת וגם שהיא קיום העולם כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה וכו' ועוד כדי שלא להפסיק בין תקיעית מיושב לתקיעות מעומד.

כח

כח) שם. מלין בין קריאת התורה וכו'. אבל מנהגינו עכשיו למול אחר שיוצאין מבהכ"נ ויראה לי ששינוי המנהג תלוי במנהג אחר דבזמן שהיה מנהגם למול בבהכ"נ הנכון שימולו בין ס"ת לתקיעת שופר אבל בזמנינו זה שהמנהג למול כל איש בביתו לצאת מבהכ"נ ולהקהיל את העם הוא טורח גדול לכן נהגו למול אחר יציאה מבהכ"נ. ואפשר ג"כ ששינוי המנהג מעיר שאין בה אלא קהל אחד לעיר שיש בה קהלות הרבה. דבעיר שאין בה רק קהל אחד ראוי למול בין קריאת התורה לתקיעת שופר כיון שכל העיר עומדין בבהכ"נ אבל בעיר שיש בה קהלות רבות ראוי למול אחר יציאה מבהכ"נ כדי שילכו הכל לשמוע ברכת מילה שא"ת שימולו בין קריאת התורה לתקיעת שופר מי יודע אם הקהלות האחרות שלמו סדרן ולהמתין עד שישלימו הקהלות אחרות סדריהם זה טורח גדול וכ"ש אם הקהלות האחרות שלמו סדריהן שהוא טורח גדיל לבא ולהמתין עד שימולו הנער ואח"כ לחזור עוד לבהכ"נ. כנה"ג בהגב"י. ונראה אף לפי דבריו היינו אם דרך כל הקהלות לילך לשמוע ברכת מילה אבל אם אין דרכם לילך אף אם יש בעיר כמה קהלות מלין בין קרואת התורה לתקיעת שופר. והמט"א או' כ"ו כתב דגם במקום שנוהגין למול בבית אם אין הבית רחוק מבהכ"נ באופן שלא יהיה שהות הרבה וטורח צבור טוב למול קודם תקיעת שופר כדי שיהיה בידם זכות המילה בעת תקיעת שופר ושאר טעמים עכ"ל והב"ד מ"ב או' י"א. ועיין עוד לקמן סי' תרכ"א סעי' ב' וססי' תרצ"ג בהגה.

כט

כט) שמעתי שהגאון הרב מהר"ר פייווש מקאראקא ז"ל היה מל בר"ה ולא קנח פיו אחר המילה אלא בפה המלוכלך בדם מילה תקע בשופר לערב מצות מילה בשופר. ט"ז סק"ב. והדג"מ כתב דאין לעשות כן כי יש לחוש שישאר דם אחר שיתייבש בפי השופר ולא עדיף מצפהו זהב וכו' וכן אם יבא מעט דם לתוך השופר יתייבש כי דם יבש יש בו ממש וחוצץ עכ"ל והב"ד השע"ת או' ד' אלא שכתב כיון שאין דם בפה רק לכלוך פה לבד אין בו כדאי לזוב ממנו לתוך השיפר וגם מה שמתלכלך פה השופר בלכלוך הדם שבפה אין בזה משום חציצה ואף אם מתאדם קצת מלכלוך הדם חזותא לאו מלתא הוא ואף הליכלוך הזה אינו מתייבש כי מתלכלך מלחלוחות פה התוקע ובכלות התקיעות מקנח היטב ודיו עכ"ל ולע"ד נראה דמיירי בענין שאין ממשות בדם שעל הפה ורק מעט מזער בענין שאין בו לא כדי ללכלך דבר אחר ולא משים חציצה. והגם שכתיב ביו"ד סי' רס"ה שהמוהל ירחץ ידיו ופיו כדי שיברך בנקיות כתב שם השע"ת דמור"ף לא הקפיד ע"ז כדי נערב מצות מילה בשופר יעו"ש. ונראה דדוקא בקינוח פיו לא הקפיד אבל ידיו. רחץ כדי לברך בנקיות ואח"כ ראיתי שכ"כ מט"א או' כ"ז שאעפ"י כן יקנח פיו וגם ירחץ ידיו משום כבוד הברכה עכ"ל. והב"ד מ"ב או' י"ב.

ל

ל) וכתב עו"ש המט"א דאף מי שרוצה לנהוג כן מ"מ אם אין השופר כאן רק יביאו להם אחר תפלת מוסף והמוהל הוא התוקע אין לו לאחר המילה בשביל זה אלא יש למול אחר קריאת התורה לפי שצריך למול קודם חצות עכ"ד והוא מדברי השע"ת שם בשם שבו"י ח"א סי' ל' יעו"ש.

לא

לא) שם. מלין בין קריאת התורה וכו'. ואם הוא שבת שאין תוקעין בו מלין אחר אשרי. יבוש. מ"א סק"ז. מיהו הא"ר בסי' תקצ"ה או' ב' כתב דיותר טוב למול קודם אשרי שיהא המילה סניף לתורה ועוד שלא יהא הפסק כ"כ בקדיש דקאי על אשרי יעו"ש. והב"ד השע"ת בסי' זה או' ד' וכ"כ בסידור עמודי שמים לרב יעב"ץ. דה"ח. מט"א או' כ"ו. מ"ב או' י"ב. ועיין עוד לקמן סי' תרכ"א סעי' ב' ודוק.

לב

לב) וכשחל מילה בר"ה שחל להיות בשבת אז נוהגין לומר יום ליבשה אבל כשחל מילה בר"ה בחול אין אומרים יום ליבשה וכן בכל יו"ט שיש בהם מילה כשחלין בחול אין נוהגין לומר יום ליבשה. לביש. מ"א שם. מ"ב שם. ועיין לקמן סי' תרכ"א או' ט' וזהו למנהג בני אשכנז אבל בני ספרד לא יש להם מנהג זה.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---