כף החיים/אורח חיים/תמז

כף החיים ‏ אורח חיים תמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] חמץ בפסח אוסר וכו'. מדאו' הוי חמץ כשאר איסורים אלא שחכמים החמירו בו כיון דאית ביה כרת ולא בדילי מיניה כולי שתא. מ"א ריש הסי' והרמב"ם פט"ו מהלכות מ"א דין ט' כתב הטעם משום דהוי דבר שיש לו מתירין יעו"ש והביאו ב"י. וכתב הרמ"א בתשו' סי' כ"ח היכא דאיכא עוד צד להקל אפשר לסמוך על מ"ש המרדכי דיש לסמוך אשאלתות ויש להקל ולבטל חמץ בששים כמו שאר איסורים. וכ"כ בתשו' מ"ב סי' ס"ט והובא ג"כ במ"א לקמן סי' תס"ז ס"ק ל"ג ומ"מ למעשה נראה מדבריהם שאין סומכין ע"ז אלא א"כ דאיכא עוד הרבה צדדים להקל. ח"י או' א' חק יוסף או' א' מק"ח או' א' ח"א כלל קכ"א או' ח'.

ב

ב) וכתב בזוה"ק פ' כי תצא דרפ"ב ע"ב וז"ל מארי דפסחא בזמנא דשליט עלייהו ליל שמורים כלהו צריכים למיהוי שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא וכל מאכלים ומשקים כלהו נטורין. ומאן דנטיר לון מחמץ ושאור גופיה איהו נטיר מיצה"ר לתתא ונשמתא לעילא ואתמר ביה לא יגורך רע דהא אתעביד גופיה קודש ונשמתיה קודש קדשים ואתמר ביצה"ר וכל זר לא יאכל קודש והזר הקרב יומת עכ"ל. והבאה"ט כתב כן בשם האר"י ז"ל וכעת לא מצאתי כתוב כן בכתבי האר"י ז"ל אשר בידינו כ"א בס' מ"ח במס' ניסן פ"ג או' ד'.

ג

ג) שם. בין במינו בין שלא במינו וכו'. ר"ל בין שלא במינו דבעלמא בשאר איסורין אזלינן בתר טעמא ובין במינו דבשאר איסורין משערינן בס' כמ"ש ביו"ד רסי' צ"ח יעו"ש הכא גבי חמן לא יש חילוק ואוסר במשהו אפי' בהנאה.

ד

ד) שם. בין במינו וכו'. מינו כגון קמח של חיטים חמוצות שנתערב עם קמח חטים שאין חמוצות שלא במינו כגון קמח של חטים חמוצות שנתערב עם קמח של מין אחר שאינו חמוץ או לתבשיל וכדומה. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ג'.

ה

ה) שם. במשהו וכו'. ל"ד אלא פחות מס' קרי משהו א"נ במשהו שהשביח התערובת ונמכר יותר ממה שהיה נמכר מקודם דאלת"ה הרי כתב המחבר לקמן סי' תס"ז סעי' יו"ד על תרנגולת מבושלת שנמצא בה בפסח חטה מבוקעת שמותר למכרה וכאן כתב דבמשהו אוסר בהנאה אלא ודאי כדאמרן. פר"ח. והמאמ"ר שם או' ט"ז כתב דשם בחטה סמך על הרא"ש דחטין אפי' הן מבוקעות לאו חמץ גמור הוא ולכן לענין הנאה סמך להקל יעו"ש ועיין עוד בדברינו לשם בס"ד.

ו

ו) שם. במשהו וכו'. בין שממשו של חמץ נימוח בין שישנו בעין וליכא אלא טעמו הוי במשהו. הרשב"א בתשו' סי' ל' וג"ן. וכן מתבאר מדברי המחבר בסי' זה ובסי' תס"ז. פר"ח. וכן הסכים המט"י דגם בטעמו לבד אוסר במשהו יעי"ש. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ד' ולענין אם מותר למוכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו עיין לקמן או' י"ג.

ז

ז) שם. במשהו וכו'. ואפי' משהו מחמץ נוקשה דאסור מדרבנן. פר"ח. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ט דאם נפל חמץ נוקשה לתוך המאכל אסור לאכלו בפסח אבל מותר להשהותו לאחר הפסח יעו"ש. מיהו המ"א סק"ה כתב בשם ליקוטי מהרי"ל דחמץ נוקשה אפי' בתוך הפסח בטל בס' כיון שאין בו כרת והביא מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קפ"ו דאוסר במשהו והשיג עליו וסיים דהמקל כמהרי"ל לא הפסיד יעו"ש. וכן הסכים הנה"ש או' ב' ער"ה או' ט' מק"ח או' ז' ר"ז או' ח"י. ח"א כלל קכ"א או' י"ג. מגן האלף. אמנם מי פירות עם מים אף דהוי נוקשה אוסר במשהו. מק"ח שם. ועיין לקמן או' רס"ח.

ח

ח) שם. במשהו וכו'. ואם נתערב מאיסור שנאסר במשהו בתבשיל אחר דהוי תרי משהו מסיק הט"ז ביו"ד סי' צ"ב ס"ק ט"ז שאם נאסרה חתיכה במשהו ונפלה לקדירה אחרת וסלקוהו אין פליטתה אוסרת במשהו דתרי משהו לא אמרינן אבל לח בלח שנתערב בדרך זה נאסר לעולם במשהו יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח לדברי הט"ז וכן מסיק א"ר או' א' להקל בחתיכה שנאסר במשהו ונפלה לתבשיל אחר שיש רוב כנגדו ומכירין החתיכה וסלקוה אבל אם אין מכירין הכל אסור יעו"ש. אמנם הש"כ בנה"כ שם השיג על דברי הט"ז הנז' במ"ש להתיר בחתיכה שנאסרה במשהו ונפלה לקדירה אחרת וכתב שכן נוהגין כל בעלי הוראה לאסור כל התערובות יעו"ש. וכן הסכים העו"ש בסי' זה או' א' וכתב ודלא כהט"ז יעו"ש. וכ"כ המ"א בסי' תס"ז ס"ק י"ג. ח"י בסי' זה או' ה' וסי' תס"ז או' כ"ז. חק יוסף או' ו' מט"י וכתב שכן מוכח מדברי מרן ומור"ם ז"ל וכ"ה המנהג בעיר אלגזאייד יעו"ש. ר"ז או' ט"ז. ח"א כלל קכ"א או' ח' מיהו בספק איסור משהו כתב הרב בית יהודה דף ק"ט דתערובת שני מותר וכן הסכים יעו"ש. וכ"כ הרב ב"ד סי' קס"ג דאם יש לספק דלא נכנס מהחמץ בתערובת ב' אלא נשאר כל החמץ בתערובת א' לכ"ע מותר יעו"ש. והב"ד הער"ה או' ד' אלא שכתב שמדברי מ"א ס"ק כ"ו משמע דאע"ג דיש לספק שמא נשאר החמץ בתערובת א' אסרינן יעו"ש.

ט

ט) חטה שנמצאת בקדרה נאסרה הכף שהגיסו בה הקדרה. שמוה בקדרות אחרות (ר"ל הגיסו בה קדרות אחרות) כולן אסורות. טור סי' תס"ז. ח"א שם. וכ"כ א"ר בסי' זה סוף או' א' דכף הבלוע ממשהו אוסר במשהו. והגם דבחתיכה שנאסרה במשהו ס"ל להא"ר דאינה חוזרת ואוסרת במשהו כמ"ש באו' הקודם כבר כתב הא"ר שם הטעם דדוקא מחתיכה לא יכול משהו להתפשט אבל מכף שאין לו טעם מעצמו אפשר להתפשט יעו"ש ור"ל שהחתיכה שיש בה טעם כשפולטת פולטת מעצמה ג"כ והו"ל משהו דמשהו אבל הכף שאין בו טעם כשפולט פולט כל המשהו שבלע ולפיכך אוסר הקדרות שהגיסו בו אח"כ.

י

י) אחד שבישל דגים במחבת של חמץ שלא נשתמש בו ימים הרבה והכף שהגיס בו הגיס בו אח"כ תבשיל אחר וממנו נתנו קצת לתבשיל אחר. עיין שבו"י ח"א סי' כ"א שכתב דאין להקל בזה (והיינו לדעת מור"ם ז"ל לקמן סעי' יו"ד דאוסר טעם לפגם בפסח יעו"ש) אלא א"כ שיש בלא"ה צד להתיר ובכאן יש עוד צד להתיר טעם לפגם אף בפסח בדיעבד אחר שני חדשים (ומשמע דאף מה שנתבשל במחבת מותר בדיעבד) ובתנאי כפול שלא יהיה דבר המתבשל בו דבר חריף (עיין ביו"ד סי' צ"ג בהגה ובסי' קכ"ב סעי' ג' בהגה) ומזה יש ללמוד המחמיר בכיסוי קדירה אעפ"י שאינה ב"י מ"מ אחר ב' חדשים יש להתיר ומיהו לכתחלה בכל האיסורים אסור להשתמש בכלים שאינם ב"י בלא הגעלה אף שלא נשתמש בהם שנים הרבה ומכ"ש בחמץ יעו"ש. והב"ד שע"ת או' ב' מיהו בשו"ת חכם צבי סי' ע"ה כתב להתיר דוקא אם נשתהה יב"ח אחר שבשלו בה חמץ והסכים עמו הרב נפתלי כהן זצ"ל כמ"ש שם בסי' ע"ו וכ"פ בסי' פ' יעו"ש. ויתבאר עוד זה לקמן סי' תנ"א או' ד' יעו"ש.

יא

יא) ככר של בעה"ב של חמץ שנתערב בתוך ככרות של מצה אפי' נתערב באלף כולן אסורות באכילה ובהנאה מפני שהוא דבר שבמנין (כמ"ש ביו"ד רסי' ק"י) ויראה לי שאפי' לאחר הפסח אסורין ואם נחתך הפת או נבצע מותר לאחר הפסח. ויש מי שאומר לאחר הפסח מותרת (היינו אף אם עודנו שלם) שהרי התירו כל תערובת חמץ אחר הפסח אף שאיסורו במשהו ולא יהא דבר שבמנין חמור מהם שאיסורו במשהו. ובזה אני מחמיר שהרי עשו תערובת דבר שבמנין כגוף האיסור בעצמו. ס' בית מועד. ברכ"י או' ב' וכ"פ הפר"ח בסי' תמ"ח סעי' ג' לאסור גם לאחר הפסח יעו"ש. ועיין לקמן סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.

יב

יב) שם. אפי' בהנאה. ואסור ג"כ להשהותו לאחר הפסח כדלקמן סי' תס"ז ססעי' יו"ד. שו"ג או' ג'.

יג

יג) שם הגה. וצריך לשרוף הכל וכו'. וכ"כ לקמן סי' תס"ז סעי' יו"ד בהגה דאפי' בחטה שנמצאת בתבשיל דאין שם אלא טעמו ולא ממשו דהא אחר שמסירין החטה ליכא אלא טעם בלבד נוהגין לשרוף את הכל יעו"ש וכ"כ הלבוש. וכ"פ הב"ח בסוף הסי' א"ר או' ב' ח"א כלל קכ"א או' ח' וכ"כ המט"י דמנהגם בעיר אלגזאייר יע"א להשליך הכל לאיבוד יעו"ש. מיהו הפר"ח חולק וס"ל דיכול למוכרו לגוי חוץ מדמי איסור שבו יעו"ש. וכ"פ מהריק"ש ושו"ג. וכ"נ דעת המאמ"ר או' ב'. והח"י או' ב' כתב דבמקום הפסד מרובה מאד או בשעת הדחק המיקל להתירו בהנאה ולהשליך דמי הנאת חמץ משהו שמעורב בו לים לא הפסיד כי יש לו על מה לסמוך יעו"ש. וכן מסיק הגאון מהרי"ש בשו"ת שבסוף שיטתו סי' י"ט להלכה ולמעשה דהסומך על ח"י במקום הפ"מ למכור לגוי לא הפסיד וכ"ש בתרי משהו דשרי יעו"ש. והביאו מחב"ר או' א' יעו"ש. והר"ז או' ב' פסק דדוקא היכא דאין בתערובת ממשות החמץ אלא רק שנפלט לשם טעם חמץ משהו ויש הפסד גדול אז יש לסמוך על המתירין למכרו לעכו"ם יעו"ש. וכ"כ המט"י שם דגם לדעת האחרונים אין להתיר אלא בהך גוונא דחטה בתרנגולת דלא נשאר כלום מגוף האיסור אבל אם יש לחוש שיש ממנו שום ממשות דינו כיין נסך דאין לו תקנה יעו"ש. אבל בתערובת יבש ביבש לד"ה יכול למכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו אבל אסור לו ליטול מהעכו"ם דמי כל התערובת עם החמץ שבתוכו ולהשליך דמי החמץ שבו לים שאין תקנה זו מועלת אלא לע"ז אבל לא בשאר איסורי הנאה. ר"ז שם. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' ע"ה דחמץ שנתערב במצה ביבש דק"ל דאפי' באלף לא בטיל כמ"ש לקמן סעי' ט'. יש לו תקנה בפדיון שיוליך דמי החמץ לים המלח וזהו לכ"ע יעו"ש. ומתוך הדברים אתה למד דלר"ז אסור ליטול מהעכו"ם דמי כל התערובת. להשליך דמי החמץ לים ולח"י וב"ד נראה דשרי ומ"מ יש להחמיר כהר"ז ולמכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו.

יד

יד) שם בהגה. מיהו כלים שנתבשל בהם מותרים וכו'. ומותר לכתחלה להשהותם עד לאחר הפסח וכמ"ש רסי' תנ"א. מ"א סק"א. ועיין בדברינו לשם או' ה'. ואפי' נתבשל בהם תבשיל שכולה חמץ אלא רק יצניעם בחדר שאין משתמשין שם ודי. עו"ש או' א' א"ר או' ג' מק"ח אות ג' ואם נתערב כלי חמץ בכלי יו"ט עיין לקמן או' רי"ז ורי"ח.

טו

טו) ואם הניח דבר חם בכלי חמץ אינו אוסר אלא כדי קליפה. מגן האלף. פת"ע או' ד'. טהור מלוח וטמא טפל שנגעו זה בזה גם בפסח יש להתירם ולכן אם נפל חמץ על בשר מלוח אינו אוסר. עטרת שלמה דף י"ח בדיני לב. והביאו ח"י או' ו' וכתב דאין להתיר רק במקום הפסד או מניעת שמחת יו"ט והא דאסרו בחטה שנמצאת בתרנגולת מלוחה כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' י"ד משום דנמלחה עמה יעו"ש. ומיהו אם ההיתר צלול מלוח וטמא טפל אוסר במשהו. א"א או' ט"ז.

טז

טז) שם. אלא קליפה. ושיעור כדי קליפה היינו שתהא גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולה כאחת. הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' בסופו. וכ"כ ב"י ביו"ד סי' צ"ו בשם הר"ן. ש"כ שם ס"ק כ"א. פר"ח שם או' י"ט בל"י שם או' כ"ה. חכ"א כלל מ"ב או' י"א.

יז

טוב) שם. או נטילת מקום. שהוא כעובי רוחב אצבע. כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ק"ה סעי' ד' וכל מקום שנזכר רוחב אצבע הוא גודל של אדם בינוני כמ"ש בהרמב"ם ה' ס"ת פ"ט יעו"ש. ועיין לעיל סי' י"א או' י"ד.

יח

חי) שם. שחם בחם בלא רוטב וכו'. שאם היה ברוטב אוסר במשהו כנז"ל.

יט

יט) שם. שחם בחם בלא רוטב וכו'. ואפי' מקום לחות רב כלחות מוהל היוצא מן הבשר בשעת מליחה נידון כיבש בלא רוטב ודי בקליפה או בנטילת מקום דאין נאסר החתיכה אלא א"כ יש רוטב ממש. הרשב"א בתשו' סי' קע"ו. ובזה מבואר דברי הש"ע. עו"ש או' א' זכ"ל.

כ

ך) שם. די בקליפה וכו'. לאו דוקא אלא כדי נטילה כמבואר ביו"ד סי' ק"ה. ח"י או' ז' וכ"כ הפר"ח. מק"ח או' ד' ר"ז או' ה' ועיין לקמן סי' תס"א סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

כא

כא) שם. די בקליפה וכו'. ואם נתבשל בלא קליפה יש לאסור במשהו. עו"ש שם. וכ"מ מדברי מ"א סי' תס"ז ס"ק ל"ג. וכ"כ א"ר בסי' זה או' ו' חק יוסף או ח' ר"ז שם. ונראה דעכ"פ יש להתירו בהנאה. ח"י או' ט' ועיין לקמן סי' תס"ז או' ר'.

כב

כב) שם. כשאר איסורין. עיין מאמ"ר או' ג' מ"ש בזה וסיים שמדברי המ"מ שמשם מקור דברי הש"ע משמע דהגירסא האמיתית בשאר איסורים בבי"ת יעו"ש. ועוד עיין במט"י מ"ש ליישב בזה יעו"ש.

כג

כג) שם. ושניהם חמין. שהיד סולדת בהם. ר"ז או' ה' ושיעור יד ס"ב עיין לעיל סי' שי"ח סעי' י"ד ובדברינו לשם או' קמ"ג.

כד

כד) שם. ואין שם דבר המפעפען וכו'. משמע שאם יש שם דבר המפעפען כגון פשטי"ד שיש בה שומן אוסרת כולה אעפ"י שהאיסור כחוש מ"מ ההיתר מפטם ליה כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה לענין צלי וכן מצות המשוחים בשומן ונגעה אחד מהם בחברתה במקום שנתכפלה ונתחמצה אוסרת לחבירתה כולה ומיהו אם נגעה בצד האחר במקום שלא נתכפלה שרי (ע"י נטילת מקום) דאין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רועב אפי' ההיתר שמן כיון שאין האיסור שמן. מ"א סק"ב. ח"י או' ח' א"ר או' ה' חק יוסף או' ז' מק"ח או' ה' ח"א כלל קכ"א או' י"ב. ולענין שאר המצות. שנגעו במצה זו כיון דיש פו' בשאר איסורים דלא אמרי' כלל אזיל היתר ומפטם ולכן במצה המשוחה בשמן שנגעה בחמץ גמור יש להתיר האחרת הנוגעת בזו שנאסרה ע"י קליפה או שימכרם לעכו"ם ואם אינה חמץ גמור רק נפוחה או כפולה ונגעה בצד האחר יש להתיר האחרת שנגעה בו ואין חילוק בזה אם נגעה חוץ לתנור או בתנור דאפי' נגעה בתנור לחמץ. ושאר מצות שבתנור שאינם נוגעות מותרים שהרי עכ"פ המשוחים אינם משוחים כ"כ עד שיזוב מהם השומן דא"כ בלא"ה אסור מדין בו"ח כדאיתא ביו"ד סי' צ"ז דק"ל דאינו מפעפע בכל הכלי רק דוקא בבישול. ח"א שם וכתב ודלא כהמק"ח שהחמיר בזה יעו"ש.

כה

כה) שם. ואין שם דבר המפעפען וכו'. חלה שנגעה בלחמים משוחין בשמן מפעפע בכולו דהיתר מפטם ושמן זית מפעפע. א"א או' ב'.

כו

כו) חטה חמוצה שנמצאת בתוך הקדרה שטמנו בה חמין בשבת. עיין בתשו' רע"א סי' כ"ו שהתיר בפשיטות שאר הקדירות והתבשילין שבתוכם ואף דמצוי וע"פ הרוב הרתיחה עולה וזב על רצפת התנור וק"ל דמפעפע בכולו מ"מ הוי איסור בלוע ואינו יוצא מכלי לכלי בלא רוטב זולת אותן הקדירות הקרובות דקרוב דזב תחתיהן אסורות והכל לפי ראות עיני המורה יעו"ש. ופשוט דהוא באופן דאין חוששין משום ריחא מילתא. פ"ת.

כז

כז) שם הגה. ובדין ריחא מלתא וכו'. כתב השו"ג או' ט' דהנזהרים לאכול מצה מחטים ברורים מאכילת עכבר נזהרים דאין שואלין כליהם לאין נזהרין ואין נשאלין מהם ולא עוד אלא שיש מהם שאין טומנין חמין בתנור א' עם שאינו נזהר וכתב הוא ז"ל דהנזהר בזה שלא להטמין בתנור א' הפריז על המדה דרוחא לאו מלאא היא ושכן א"ל מהרי"ד ז"ל יעו"ש. ועי"ש בסי' תנ"ג או' ה' דכתב דמיתרים ג"כ בכליהם של אינם נזהרין וכ"ש למי שנזהר לאכול בפסח שמורה משעת קצירה דשרי בכליו של שאינו נזהר יעו"ש. וכ"פ בהלק"ק ח"א סי' ק"ג. וכ"כ בס' אורחות יושר פי"א בפשיטות יעו"ש. זכ"ל. רו"ח סי' תנ"ג או' ו' ובספרו מועד לכל חי סי' ב' או' כ"ה. יפ"ל. ועיין עוד מזה לקמן סי תנ"ג או' כ"ז.

כח

כח) שם בהגה. לענין תבשיל שיש בו חמץ וכו'. ובפת אין שייך ריחא כמ"ש לקמן סי' תס"א סעי' ה' יעו"ש. וכן בע"פ משש ומעלה אין ריח אוסר כמ"ש לקמן או' מ"ח.

כט

כט) שם בהגה. יש מקילין וכו'. וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' קפ"ו יעו"ש. ומ"ש ר"ת (לקמן סי' תס"א סעי' ה') דריח פת בפת אינו אוסר ומשמע דתבשיל אוסר אזיל לשיטתיה דפסק כרב ואנן ק"ל כלוי. מ"א סק"ג.

ל

ל) שם בהגה. במקום דהיה מותר בשאר איסורים. דהיינו לכתחלה בצלי צריך שיהיה התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים ופיו פתוח ושלא יגעו זה בזה. ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו מותר אפי' בתנור קטן ופיו סתום. ובמבושל בקדרה זה לעצמו וזה לעצמו אפי' בתנור קטן ופיו סתום מותר ואעפ"י שפי הקדרות מגולה ולדעת מור"ם צריך שיהיה התנור פתוח קצת ובדיעבד אפי' בתנור קטן והוא סתום והאיסור וההיתר שניהם מגולים בתוך התנור שרי כמ"ש ביו"ד סי' ק"ח סעי' א' וסעי' ב' יעו"ש. וע"ז קאמר מה שמותר בשאר איסורין בדיעבד יש מקולין ג"כ בחמץ אבל מה שמותר בשאר איסורין לכתחלה שרי בחמץ לכ"ע דלית ביה דין ריחא. ועיין לקמן או' ל"ד.

לא

לא) ותנור שמחזיק י"ב עשרונים היינו שקרקעית התנור יהיה מחזיק לאפות בו י"ב עשרונים (ושיעור עשרון עיין לקמן רס"י תנ"ו) של מצה שהוא עובי טפח פחות משהו. פר"ח ביו"ד בקו"א סי' צ"ז. סול"מ כלל ל"ה משם תורת אשם. וכתב הרב מחוקק יהודה בסי' זה או' ד' בחוקת עולם שכן עיקר. וכ"כ הר"ז או' ט' וזה בפורנ"י שאופין בו בקרקעית התנור אבל בתנור שאופין בו בגובה ומדביקין בדפנותיו צריך שיהיה מחזיק בדפנותיו י"ב עשרונים. כרתי שם בסי' ק"ח או' ד' וכתב חכ"א בבי"א שער או"ה או' ס"ב דהתנור שאופין בו בגובה ואופין בדפנותיו צריך שיהיה בכל צד מצדדיו י"ב טפחים וחצי דהיינו ב' אמות וחצי טפח וגבהו צריך שיהיה אמה. ופורנ"י שכתב הפר"ח שאופין בקרקעיתו צריך שיהיה שמונה אמות ורבע בקירוב על ח' אמות ורבע יעו"ש. במקומות שמטמינין לשבת בת"ג מסדרין שורה ע"ג שורה זה ע"ג זה עד למעלה אין לו דין ת"ג שהמקום דחוק. א"א סוף או' ד'.

לב

לב) שם בהגה. ויש מחמירין וכו'. וכן ראוי לנהוג לכתחלה ברכ"י או' ה' בשם מהר"א אזולאי ז"ל. ולדינא נלע"ד דאינו אוסר אלא כדי קליפה או כדי נטילה והריח סובב כל מקום מבחוץ וצריך לקלוף כולו. צל"ח פסחים ט"ו ע"ב. פת"ע או' ד' ואם א"א לקלוף ויש הפ"מ יש לסמוך אמקילין כמ"ש באו' שאח"ז.

לג

לג) שם בהגה. ויש מחמירין וכו'. מדהביא ס' המחמירין באחרונה נראה שדעתו לפסוק כן אמנם מור"ם גופיה ביו"ד סי' ק"ח כתב סברת המקילין באחרונה וסיים דבמקום הפסד יש לסמוך על המקילין ולענין מעשה נראה דזה עיקר. תשו' ב"ד סי' רכ"ב. וכ"כ הפר"ח דלענין דינא כיון דאיסור משהו מדרבנן יש לסמוך אמתירין יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים דבמקום הפ"מ יש לסמוך על המקילין וכמ"ש לקמן או' ל"ה.

לד

לד) שם. ודוקא במקום ששייך בו ריחא וכו'. פי' כגון דהתנור קטן ואין מחזיק י"ב עשרונים והוא סתום והחמץ והמצה שניהם מגולים בתוך התנור בזה אנו מתירין בדיעבד בשאר איסורין כמ"ש ביו"ד סי' ק"ח אלא דבמצה אסור בזה (היינו לדעת המחמירין) אבל אם התנור גדול אפי' הוא סתום או שאחד מן התבשילין הוא מכוסה הן של חמץ הן של מצה מותר דבזה אין שייך ריחא כלל. ט"ז סק"ג. ועיין לעיל או' ל'.

לה

לה) שם בהגה. אלא דבשאר איסורים לאו מלתא היא וכו'. וביו"ד שם הכריע רמ"א דבמקום הפסד יש לסמוך על המקילין והוי כמו שאר איסורים. ט"ז שם. וכ"כ מ"א סק"ד. ח"י או' יו"ד. חק יוסף או' ט' ומשמע ביו"ד שם אפי' בתנור קטן וסתום אבל בגדול או בקטן ופתוח מותר אפי' באין הפסד ודלא כעו"ש. א"ר או' ז' וכתב שם המ"א דהא דכתב מור"ם ז"ל ובמקום הפסד יש להקל דוקא בפתוח קצת במקום שהעשן יוצא אבל בסתום לגמרי וקטן אין להקל בחמץ אפי' במקום הפסד יעו"ש וכ"כ א"ר שם. אבל ח"י שם כתב דאפי' בתנור קטן וסתום מכל צד יש להקל ודברי המ"א אין מוכרחים יעו"ש. וכ"כ חק יוסף שם. וכ"כ כו"פ ביו"ד שם או' י"ד. נה"ש או' ג' מק"ח או' ו' ר"ז או' יו"ד. ח"א כלל קכ"א או' ח"י. וכ"ז בצלי אבל בבישול גם המ"א כתב שם דבדיעבד שרי אלא שכתב דחמין הטמונין דינו כצלי ומכ"ש צלי קדר כדרך שעושין ביו"ט אבל כשבישל בתנור לפי שעה אף שסתם התנור אין להחמיר יעו"ש. וכ"כ המק"ח שם. אבל הח"י שם כתב דאף בהטמנת שבת יש להקל בהפ"מ או לצורך שמחת יו"ט כמו בשאר איסורים. וכ"כ א"ר שם. נה"ש שם. ר"ז שם. ח"א שם. והער"ה או' ז' כתב דצלי קדר מותר אפי' לכתחלה כמו מבושל. ועיין לעיל או' ל'.

לו

לו) ואם האיסור דבר חריף וכ"ש אם ההיתר דבר חריף ריחא מלתא היא ואפי' בדיעבד אסור אם שניהם מגולים אבל אם א' מהם מכוסה אפי' בבצק בעלמא מותר. מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' ק"ח סעי' א' י"א דה"ד בתנור קטן וסתום אבל בת"ג ופתוח אפי' דבר חריף מותר. רש"ל פג"ה סי' ט"ו. ב"ח שם בסוף הסי' וי"א דאפי' בת"ג ופתוח אסור בדבר חריף. רמ"א ז"ל בספרו תו"ח כלל ל"ה דין ב' ט"ז שם סק"ה. ש"כ שם סק"ט. בל"י שם או' יו"ד. חו"ד שם או' ח' חכ"א כלל ס"ב או' ה' ר"ז בסי' זה או' י"א. וכתב ח"י בסי' זה או' יו"ד דה"ד בהיתר דבר חריף נאסר בכה"ג משא"כ באיסור דבר חריף דיש להתיר בהפ"מ או לצורך שמחת יו"ט אפי' בתנור קטן וסתום יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קכ"א או' ח"י דאם ההיתר דבר חריף אפי' בת"ג ופתוח אסור אפי' בהפ"מ מיהו בספרו חכ"א שם כתב להתיר בהפ"מ אפי' בהיתר דבר חריף בת"ג ופתוח יעו"ש ואפשר דשם בשאר איסורין כתב להתיר משא"כ בחמץ דאיסורו במשהו. ודע דדבר חריף מיירי שרוב התבשיל חריף כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ב סעי' ג' בהגה יעו"ש. וכ"כ האחרונים.

לז

לז) ומ"ש מור"ם ז"ל אבל אם אחד מהם מכוסה אפי' בבצק מותר כתב הש"כ שם סק"י בשם או"ה דלכתחלה טוב להחמיר וכ"ה דעת הא"ר בסי' זה או' ז' אבל הכנה"ג בהגה"ט שם או' כ"ה כתב דלא נמצא זה באו"ה שלפנינו והגם דמור"ם ז"ל בתו"ח הביא זאת הגי' מ"מ הכא בהגה חזר בו ואף לכתחלה שרי יעו"ש. וכ"כ הבל"י שם או' יו"ד. וכ"ה דעת האחרונים. מיהו אם משח הכיסוי בשומן או שלשו עם שומן דינו כמגולה. תו"ח שם דין ד' פר"ח שם או' ט' כרתי שם או' י"א. חכ"א שם. וכ"ז בצלי אבל בבישול שרי כשהתנור פתוח קצת אבל אם הוא סתום מכל צד כדרך שמטמינין החמין לצורך שבת אסור. חק יוסף או' ט' ועיין לעיל או' ל"ה.

לח

לח) י"א דכל מקום דאמרינן ריחא מילתא ואוסר בדיעבד ה"ד דליכא ס' מן ההיתר נגד האיסור אבל בדאיכא ס' מן ההיתר אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסור ולצורך הפסד יש לנהוג כן. מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד שם סעי' א' ולצורך הפסד היינו הפ"מ. אבל במקום שאין הפסד צריך בכל חתיכה וחתיכה בפ"ע ס' לבטל אפי' כל החתיכות נוגעות זו בזו. ש"כ שם ס"ק י"ג.

לט

טל) וכ"ז כשריח החמץ אינו פוגם בהיתר אבל אם הוא לפגם בהיתר יש להתיר בכל ענין אפי' אין שם הפ"מ כיון שיש מתירין אפי' טעם לפגם וכן עיקר. ר"ז או' י"ב. ועיין ביו"ד סי' ק"ג וק"ד איזו דבר קרוי לפגם יעו"ש.

מ

מ) שני קדירות זה ע"ג זה ותחתונה מגולה זיעה כממש כמ"ש ביו"ד סי' צ"ב סעי' ח' ולקמן סי' תנ"א במיא סק"ל ואסור אף דיעבד שנבלע בקדירה עליונה ומשם לתבשיל. א"א סוף או' ד'.

מא

מא) מעשה שסתמו התנור בדף שמשימין כל השנה לפני חמץ בלא הדחה והתיר הגאון חמי בדיעבד. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ז' מק"ח או' ו' ר"ז או' י"ג. ח"א כלל קכ"א או' ח"י.

מב

מב) ואסור להריח לחם חם בפסח. או"ה כלל ט"ל. ח"י שם. א"ר שם. מק"ח שם. ועיין לעיל סי' תמ"ג או' י"ג ולקמן סי' תמ"ח או' ח'.

מג

מג) [סעיף ב'] חמץ שנתערב וכו'. וה"ד שלא עירבו במזיד אבל עירבו במזיד כגון שצריך לעשותו   ולתקנו עם חמץ כגון אלמור"י (פי' מורייס והוא שומן דגים שמערבין בו חמץ) אסור אפי' אחר הפסח וצריך לבערו קודם פסח. ב"י בשם רי"ו. ומשמע שם דאפי' לא עירבו בכוונה אדעתא להשהותו אסור. מ"א סי' תמ"ב סוף סק"א. ואם לא ביערו ועבר עליו הפסח אסור אפי' בהנאה אלא א"כ פודה את החמץ שבתוכו או מוכר לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו כדין חמץ שנתערב בפחות מס' ועבר עליו הפסח. ר"ז שם או' ו' ועיין לקמן סעי' י"א.

מד

מד) שם. משש שעות ולמעלה וכו'. ואעפ"י שלוקין עליו מה"ת כיון שאין בו כרת הרי הוא כשאר איסורין ובטל בס' ב"י. ט"ז סק"ד. והיינו לאוכלו בו ביום אבל אם מותר לאכלו בפסח ית' לקמן סעי' ד' יעו"ש.

מה

מה) שם. אינו אוסר במשהו וכו'. ולפיכך הוא מתבטל בס' כשאר איסורין אם נתערב לח בלח ואם נתערב יבש ביבש נתבטל ברוב כמו בשאר איסורין. ר"ז או' ח"י. ועיין לקמן סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.

מו

מו) שם. אינו אוסר במשהו וכו'. ומשמע מסתימת דברי הש"ע דאין חילוק דבין אם נתערב במינו או בשאינו מינו בטל בס' כשאר איסורין. וכ"כ הלבוש. עו"ש או' ב' א"ר או' ח' פר"ח. מיהו הער"ה או' ח' כתב דיש לחוש לדעת הרמב"ם והרמב"ן ור' יונה והרשב"א דחמץ מיקרי דשיל"מ ובע"פ משש שעות ומעלה מין במינו מיהא אסור במשהו ואם הוא תבשיל המתקקל לכ"ע בע"פ אפי' מין במינו בטל אבל בתוך הפסח בכל גוונא אסור יעו"ש. ועיין בתשו' ב"ד סי' קע"ב.

מז

מז) שם. אינו אוסר במשהו וכו'. ואם נתערב בפחות מס' לח בלח יש להתיר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו וכ"ש יבש ביבש דאפי' נתערב בפסח דיוכל למכור חוץ מדמי איסור שבו. א"א בריש הסי' ועיין לעיל או' י"ג.

מח

מח) שם הגה. ונותן טעם לפגם נמי שרי. וכן אין ריחו אוסר לד"ה. ר"ז או' ח"י. ומשמע אבל לכתחלה יש ליזהר. ולענין חמץ נוקשה עיין מ"ש לעיל או' ז'.

מט

מט) שם בהגה. ונותן טעם לפגם וכו'. פי' עד הלילה ואפי' הוא פחות מס' עו"ש או' ב' ח"י או' י"ב. מק"ח או' ח' ועיין לקמן או' נ"א.

נ

נ) שם בהגה. ונותן טעם לפגם וכו'. כתב בשה"ל שאור או חמץ שנתבשל עם בשר מבושל או צלי נט"ל הוא ומותר. והמרדכי פ"ב כתב דחטים בבאר (היינו מעיין אבל בבור נותן טעם לשבח ושעורין אפי' בבור נט"ל. א"א או' ו') הוי נט"ל. ובפ"י דתרומות איתא דשעורים הוי נט"ל בבור. וכתב עוד דעיסת חמץ שנפלה לבאר ספק אם נ"ט לשבח או לפגם (והיינו לאחר שיסננו המים. ר"ז או' י"ט) ומסתמא נ"ט לפגם וכו' יעו"ש. מ"א סק"ו. מיהו במ"ש שאור או חמץ שנתבשל עם בשר או צלי נט"ל הוא ומותר ח"י או' י"ב חולק וס"ל נ"ט לשבח וכ"כ המק"ח או' ח' וכן במ"ש בחטה שנמצאת בבאר הוי נט"ל השיג ממ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב שיש מי שאוסר בנמצא חטה במים יעו"ש. אמנם הא"ר או' ט' הסכים כדברי מ"א דשאור או חמץ שנתבשל עם בשר מבושל או צלי נט"ל הוא אלא שכתב דהיינו אם בוודאי ידעינן דנט"ל באותו תבשיל אבל מן הסתם לא אמרינן נט"ל הוא יעו"ש. ולפ"ז אתיא שפיר מ"ש הב"ח ביו"ד סי' שכ"ג והביאו הש"כ שה סק"ד דחלה שנפלה לתבשיל אוסרת דהתם מיירי בסתם תבשיל דלא ידעינן בוודאי שפוגמת כגון שאינו חמוץ וכדומה יעו"ש. ומ"ש עוד הח"י להשיג מסי' תס"ז סעי' י"ב כתב הא"ר דשאני התם דמיירי חטה במים שבכלי ולא בבאר יעו"ש. וכ"ז אם בא לאוכלו בע"פ אבל בתוך הפסח איכא פלוגתא אי שרי נט"ל וכמ"ש לקמן סעי' יו"ד יעו"ש. ועיין עוד מזה לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב.

נא

נא) שם בהגה. אליבא דכ"ע. היינו אף לדעת המחמירין בנט"ל בתוך הפסח כמ"ש לקמן סעי' יו"ד בע"פ שרי.

נב

בנ) חתיכת בשר שקיבלה טעם חמץ בע"פ קודם שש ולא היה ס' ואח"כ בישלה עם אחרת קודם שש ויש ס' נגד החמץ כשבא שש נשארת החתיכה באיסורה ומיהו אם קודם שש טעמו לחתיכה ולא היה טעם בחתיכה שרי לאחר שש. שפ"ד ביו"ד סי' צ"ב או' י"א. פת"ע או' ח'.

נג

גנ) עד הלילה אין להחמיר בכלי שני וכ"ש בצונן לגמרי. מש"ז או' י"ט. פת"ע שם. ואם נתערב כלי חמץ בכלי פסח ברוב עד הלילה ותשמישם ע"י האור בנחושת ילבן אחד מהם ובבדיל דא"א ללבן דניתך שרי עד הלילה ואם אין תשמישם ע"י האור דמהני הגעלה יגעיל אחד מהם ואם נאבד אחד מהם מן העולם הותרו כולם אף תוך הפסח. מש"ז או' ד' פת"ע או' ט' ועיין לקמן או' רי"ז ורי"ח.

נד

דנ) [סעיף ג'] חטה שנמצאת וכו'. ומיירי בנתבקעה החטה לדעת הש"ע ולדעת מור"ם ז"ל אפי' לא נתבקעה אלא בנתרככה אבל בלא"ה אין לאסור כלל כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' ט' יעו"ש.

נה

הנ) שם. חטה שנמצאת בע"פ וכו'. אפי' אחר שש. ואם נמצא חטה בתרנגולת מבושלת בע"פ קודם שעה ו' ולא היה בה ס' י"ל דנ"נ ואם נצלה עם האווזות צריך ס' נגד כולה. חידושי רע"א. פת"ע או' יו"ד.

נו

ונ) שם. חטה שנמצאת בע"פ וכו'. וכן חטה שנמצאת במצה אפויה בע"פ שהמצה מותרת שהרי נתבטל בס' ואפי' לא הסיר החטה ונתקרר המצה קודם פסח ג"כ מותרת לאכול צונן המצה ויסיר החטה משם אף בפסח. לבוש. עט"ז. ח"י או' י"ב. ומיהו עיין לקמן סי' תס"ז סעי' י"א בהגה שצריך להסיר ממנה כדי נטילה יעו"ש. ועיין נ"א שאלה כ"ו,

נז

זנ) שם. מותר. לאכלה אפי' בחוך הפסח. והיינו כשהסירו משם החטה קודם פסח אם יש שם מרק או שנתקדרה קודם פסח אם היא נגובה בלא מרק כמ"ש באו' הקודם. וה"ד למ"ד טעמו ולא ממשו אינו חוזר וניעור כמ"ש לקמן או' נ"ט.

נח

חנ) שם. דבטלה בששים. כצ"ל וכ"ה הגירסא בש"ע הישן שנדפס בזמן מרן ז"ל ומ"ש בדפוסים לבטלה בס' הוא ט"ס דהא לבטל לכתחלה אסור כמ"ש לעיל או' מ"ג יעו"ש.

נט

טנ) שם. בעוד שהחטה בתוכה וכו'. אבל אם נטלו החטה מתוכה ואח"כ חממו התרנגולת מותר. ואע"ג דבסעי' ד' כתב י"א דחוזר וניעור היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור כגון שכר שנתערב בדבש אבל הכא אינו אלא טעם בעלמא. מ"א סק"ז. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' ג' א"ר או' י"ג. י"א סי' תמ"ב בהגב"י. ביאורי הגר"א. ומיהו מ"ש שם השכנה"ג דדין זה של טעמו ולא ממשו דאינו חוזר וניעור הוא מוסכם אליבא דכ"ע כתב עליו הפר"ח בסעי' ד' דלא נהירא כדמוכח בהדיא מתשו' רב נטוראי שהביא הטור סי' תמ"ב על העושים יין מצמוקים ומוצאים בהם חטים שאסור להשהותו בפסח אעפ"י דליכא התם אלא טעם החטים וכן מתבאר מתשו' הרשב"א סי' ג"ן וסי' תפ"ה וכן מדברי ב"י ססי' תנ"א יעו"ש וברור הוא עכ"ל. וכ"כ הברכ"י או' ו' יעו"ש. ולענין הלכה כתב בשו"ג כיון דהב"י ס"ל דמ"ד חוזר וניעור הוא אפי' בטעמו ודאי דכן הדין ושכ"פ בהלק"ט ח"א סי' ק"ג ושכ"נ ממנהג שאלוניק"י דהנוהגין כמ"ד חו"נ נוהגין אף בטעמו יעו"ש. והביאו הזכ"ל על סעי' ד' נמצא דדבר זה בטעמו ולא ממשו אי אמרינן חו"נ בפלוגתא שנייא וע"כ נהרא נהרא ופשטיה. ועיין לקמן או' ע"ו וע"ח.

ס

ס) ומיהו אף לדעת המתירין בטעמו ולא ממשו דלא אמרינן חו"נ ה"ד אם הוא בדבר לח כגון שהתרנגולת יש בה מרק צריך להסיר החטה משם קודם פסח דאי לאו הכי חוזרת ליתן טעם בפסח ואז אסור אפי' בצונן כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב יעו"ש ואם הוא בדבר יבש כגון שהתרנגולת נגובה אפי' לא הסירו משם החטה רק שנתקררה התרנגולת והחטה קודם פסח שרי להסיר משם החטה ולאכול התרנגולת אפי' בתוך הפסח כמ"ש לעיל או' נ"ו ועוד עיין לקמן סי' תס"ג סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד.

סא

סא) שם. חוזרת ליתן טעם וכו'. ואפי' למ"ד בסעי' ד' דאינו חו"נ היינו היכא שאין האיסור בעין אבל הכא החמץ בעין. מ"א סק"ח. וכ"כ שכנה"ג שם. חק יוסף או' י"ג. ביאורי הגר"א.

סב

סב) שם. חוזרת ליתן טעם וכו'. וה"ד כשחממה ע"י מרק לפי שע"י המרק מתפשט הטעם בכל התרנגולת ונאסרה אבל אם חממוה כך בלא מרק אינו אוסר אלא כדי נטילת מקום שהוא כעובי רוחב אצבע שכל מבושל בלא רוטב דינו כצלי כמ"ש ההגה ביו"ד סי' ק"ב סעי' ה' ולא דמי לדין צלי שנתבאר ססי' תס"ז. דיש אוסרים כל התרנגולת ודוק, פר"ח. זכ"ל. והיינו לשיטת המחבר אבל לדידן נאסר החתיכה כולה. א"א או' ח' פת"ע או' י"ב.

סג

סג) מי ששרה צימוקים קודם פסח ובתוך החג הוציא מהם מים שרופים ואח"כ מצא בצמוקים השרויים כמו עשרים גרעיני חטים או שעורים והיו בהם בקועים אעפ"י שנתבטלו בס' כיון שהרתיחו הצמוקים בפסח חוזרים ונותנים טעם ואוסרים במשהו אבל מותר להשהותם ולשתותם אחר פסח משים דמים שרופים אינו אלא קיוהא וזיעה בעלמא. כ"כ הריב"ש בשם מהריט"ץ והביאו הפר"ח וכתב דאינו מסכים לזה אלא חייב לבערם או למכרם לעכו"ם וכמ"ש הטור בשם רב נטיראי בסי' תמ"ב לענין צמוקים יעו"ש. מיהו מה שהתיר הפר"ח למכור לעכו"ם המט"י בססי' תמ"ו חלק עליו וכתב דאסור למכור לעכו"ם משים דכל דבר האסור באכילה אסיר בהנאה יעו"ש, וכ"כ הכס"א בסי' זה או' ו' והי"א בסי' תמ"ב בהגה"ט כתב על דברי הפר"ח הנז' דמ"ש או למכרם ט"ס הוא אבל הדין דין אמת דאסור להשהותו אלא חייב לבערו תוך הפסח ואם עבר ושהא אותו מותר אפי' לשתותו יעי"ש. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' י"ב ולקמן סי' תס"ב או' ל'.

סד

סד) ואם הוציא המים שרופים קודם פסח ואח"כ מצא בצמוקים חטים או שעורים בקועים הו"ל טעמו ולא ממשו שנתבטל קידם פסח בס' ולמ"ד בטעמו ולא ממשו לא אמרינן חו"נ כמ"ש לעיל או' נ"ט מותר לשתותו בפסח. ולכן יי"ש שעושין קודם פסח מתמרים או מתאנים וענבים שאין בדוקים מחטים ושעורים הו"ל טעמו ולא ממשו ובמקום שנוהגין היתר בטעמו ולא ממשו שרי לשתותו בפסח. וה"ה ביין שעושין מענבים וצמוקין אם סננו אותו קודם פסח הו"ל טעמו ולא ממשו ובמקום שנוהגין להקל בטעמו ולא ממשו דלא אמרינן חו"נ שרי לשתותו בפסח. אבל במקום שנהגו להחמיר גם בטעמו ולא ממשו אסור לשתותו בפסח. ואם מותר להשהותו עיין לקמן סי' תס"ז או' ס"ה.

סה

סה) מעשה שנמצאת חלה א' מהמצות בצק בתוך הסל שהיו נותנים המצות אפויות ביציאתן מהתנור והוריק הסל ולא נודע באיזה מן המצות נגע הבצק ופסקתי דחד בתרי בטיל כיון שהיה התערובת קודם פסח. הר"י בואינו בשם הר"י בנימין. ויפה הורה למ"ד אינו חו"נ ומותר לחמם המצות בפסח לכ"ע כיון דליכא אלא טעמא בעלמא ומיהו כל המצות שידוע שנגעו בבצק צריכין קליפה לפי שאין ביטול לאיסור הידוע. פר"ח. וכ"כ בתשו' עבה"ג סי' צ"ט. ח"י או' י"ד. ונראה דמיירי כגון שהבצק הוא עב ונגוב הרבה שא"א לידבק ממנו במצות והחששא היא רק שמא נגע במצית בעודם חמין וקבלו טעם מהבצק והו"ל טעמו ולא ממשו ויש מתירין בזה אם היה קודם פסח דלא אמרינן חו"נ אבל אם הבצק הוא לח ויש חשש שנדבק ממנו במצות צריך לבדוק כל המצות ואותה מצה שנמצא דבוק בה צריך להסיר ממנה כדי נטילה.

סו

סו) שם הגה. ומיהו בחימום כ"ש וכו'. כגון שעירו מים רותחים לתוך הקערה ואח"כ נתנו התרנגולת בתוכה ולפי דעת האוסרין במים אפי' בצונן כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב צ"ל כגון שהניחו התרנגולת בקערה בלי מים ונתנו הקערה בתוך כלי ראשון אחר שהעבירו מעל האש ונתנו אותו על הארץ שזה ג"כ נקרא חום של כ"ש. ועיין לקמן או' ע"א.

סז

סז) שם בהגה. ומיהו בחימום כ"ש אין לחוש. לפי שי"א דאינו מפליט לא מבליע כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה סעי' ב'.

סח

סח) שם בהגה. ויש מחמירין בכ"ש וכו'. לפי שי"א דחום כ"ש מפליט ומבליע ואוסר כדי קליפה כמ"ש ביו"ד שם וא"כ בפסח דאיסורו במשהו יש להחמיר.

סט

סט) שם בהגה. וטוב להחמיר וכו'. וכן ראוי להורות דהא איכא מ"ד בעלמא דכ"ש אוסר כדי קליפה וכמ"ש ביו"ד סי' ק"ה סעי' ב' והכא לענין פסח דהוי במשהו יש להחמיר. פר"ח. והא"ר או' י"ד כתב דאפשר להקל בהפסד ושמחת יו"ט וכן כשאין הכלי ב"י יש להקל בכ"ש יעו"ש. ור"ל דאף להיש מחמירין לקמן בהגה סעי' יו"ד בכ"ש יש להקל. ומיהו מ"ש הא"ר דאפשר להקל בהפסד וכו' דעת האחרונים דאין להקל בזה כ"א יש עוד צדדים להקל כגון שאין החטה בקועה רק נתרככה וכדומה, ועיין לקמן סי' תנ"א או' ך' וסי' תס"ז סעי' ט'.

ע

ע) שם בהגה. וטוב להחמיר וכו'. ואם נשפך מכ"ש על צונן אין להחמיר כלל ומכ"ש דאין להחמיר בטעלי"ר (שהוא כלי ג' א"א) אך כשהניח עליה (ר"ל על קערה של חמץ שהיא כ"ש) חתיכת בשר רותח יש להחמיר דכתבו הפו' ביו"ד סי' צ"ד דבדבר עב כזה לעולם הוא ככ"ר כ"ז שהיס"ב. מ"א סק"ט. א"ר שם. חק יוסף או' י"ד. ומ"ש המ"א דאם הניח עליה חתיכת בשר רותח דיש להחמיר היינו כדי קליפה. מק"ח בביאורים או' ז' ח"א כלל קכ"א או' י"ד. ואם נתבשל בלא קליפה עיין לעיל או' כ"א.

עא

עא) שם בהגה. אם היד סולדת בו וכו'. והא דבסי' תס"ז סעי' י"ב מסיק לאסור אף בצונן כתב המ"א סק"ט דהתם מיירי במים דהוי לח ויהיב טעמא אבל הכא מיירי שהוציאו התרנגולת מן הקדירה סמוך לערב והניחוה לקערה בלא רוטב וכשנכנס הפסח עדיין היא רותחת דאז אין אסורה אלא א"כ היס"ב כיון שאין שם רוטב. עוד משמע בכלל דבריו כאן וסי' תס"ז ס"ק י"ט דדוקא בבשר שיש בה פילי (פי' בקעים) בולע בצונן אבל דופן שלם מותר או שאר דבר צונן מותר ולפ"ז אפשר דה"ה בתרנגולת שלם אף שהיא ברוטב מותר רק הרוטב אסור. גם אפשר לתרץ דהכא לענין חו"נ מיקל רמ"א ביותר דאין בולע בצונן כיון דבלא"ה רוב הפו' לקמן מקילין בכל ענין בצונן. א"ר או' ט"ו. ויתבאר עוד מזה בדברינו לשם בסי' תס"ז סעי' י"ב בס"ד.

עב

עב) שם בהגה. אם היד סולדת בו וכו'. ובדין עירוי כגון שעירה מכלי חמץ על בשר כיון דק"ל דלכ"ע עירוי אינו אוסר יותר מכ"ק (כמ"ש ביו"ד סי' ס"ח סעי' יו"ד) וא"כ ה"נ בחמץ וכן בדין תתאה גבר דק"ל (ביו"ד סי' ק"ה סעי' ג') דאם התחתון צונן אינו אוסר העליון רק כ"ק גם בפסח אינו אוסר רק כ"ק כגון שהניח בשר או מצה רותח על חמץ צונן אמרינן תתאה גבר. ואם הניח חתיכה בשר רותח בקערת חמץ צונן דק"ל בשאר איסורין דאינו אוסר אלא כ"ק ואפי' בדבר שיש לו רטיבות קצת דתתאה גבר א"כ ה"ה בחמץ. ואם נשתמשו בקערת חמץ אפי' צוננת ברוטב שהיס"ב וא"כ בשאר איסורין צריך ס' נגד קליפת הקערה (היינו אם היא ב"י) א"כ בחמץ אסור כולו דבכל דבר דצריך לבטל בשאר איסורין איסר בפסח במשהו. ואם הניח חמץ רותח בקערה ש"פ נאסר הכלי עכ"פ כ"ק וא"כ כולו אסיר ודוקא חמץ בעין אכל אם הניח דבר שבלע חמץ דבשאר איסורין אינו אוסר כלל דק"ל דמאכל אינו פולט בלא רוטב אם הבליעה היה דבר כחוש וא"כ י"ל דגם בחמץ מותר אך לפי מ"ש ח"י (סי' תס"א או' ט"ו) דבתוך הפסח לאסור כולו חם בחם וא"כ י"ל ה"נ בתוך הפסח, ולכ"ע אין כלי אוסר כלי בנגיעתה. ח"א כלל קכ"א או' יו"ד. ועיין ביו"ד סי' צ"ב סוף סעי' ח' בהגה ובסי' ק"ה סעי' ז' בהגה.

עג

עג) שם בהגה. אם היד סולדת בו וכו'. ומ"מ אף שנכנס פסח אין היס"ב בעינן עכ"פ כדי נטילת מקום דמיד שהוציאו מהרוטב עם החטה נאסר כ"נ אבל אם בתחלת הפסח יס"ב נאסר כולו חידושי רע"א. פת"ע או' יו"ד.

עד

עד) שם בהגה. אם היד סולדת בו וכו'. וכ"ר שעומד על האש ואין היס"ב אין להקל אף בהפ"מ. מש"ז או' י"ט. פת"ע שם.

עה

עה) חטה שנמצאת בפסח בגרעמזלי"ך הנעשים משומן ודבש ומים יש להחמיר שאוסר במשהי. נוב"י חא"ח סי' כ"ב. אבל אם הדבש אשר בגרעמזלי"ך הורתח מקודם פסח להציף השעוה ויש לתלות שהחטה היתה בדבש וכבר נתבשלה שם דהוי מי פירות בלי מים יש לסמוך להקל אם נמצא בדבש ההוא שטגינו ממנו עוד חטים והחטה לא נתבקעה. נוב"י שם סי' כ"ה. מחב"ר או' ב' ואו' ג' שע"ת, וכן הסכים המק"ח בסי' תס"ב או' ט' ובביאורים שם או' ג'.

עו

עו) [סעיף ד'] אם נתערב החמץ וכו'. מנהגינו בעיירות אלו הסמוכות בדיני פסח לענין חו"נ דלא מחמרינן לומר חו"נ בטעמו או לח בלח וכמ"ש מור"ם ז"ל סי' תמ"ז סעי' ד' דדוקא בממשו אמרינן חו"נ, וכשהטעם הוא לפגם אפי' בלא ס' אמרינן דנתבטל קודם פסח דבנ"ט לפגם לא בעינן ס' וכ"ז הוא בדיעבד אבל לכתחלה אנו נזהרין אפי' בטעמו. ועיין ב"ד סי' קצ"ה שכתב דנהגו להגעיל כלי הלישה של האוכלין בלא בירור הנוהגין לברור לכתחלה אעפ"י שאין שם אלא טעם לבד יעו"ש. וכן לענין חטה הנמצאת בתבשיל מנהגינו כמור"ם ז"ל (בסי' תס"ז סעי' ט') דאפי' לא נתבקעה אסיר וכן בכל דיני פסח מנהגינו בכל מ"ש מור"ם ז"ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים. כך א"ל הרב מ"ד עט"ר ה"ה מר רב"י ז"ל. זכ"ל ריש הלכות פסח. וכ"ה המנהג עתה בין הספרדים בכמה מקומות להורות בדיני פסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה בש"ע וכדברי הזכ"ל הנז' חוץ מאיזה פרטים שיש שנוהגים להקל כמו באכילת אורז וכדומה וכמ"ש לקמן סי' תנ"ג יעו"ש. וגם בשאר הדינים אעפ"י שאינם של פסח לפעמים הספרדים הולכים אחר חומרות שניהם ש"ע והגה אבל לא להקל נגד דברי הש"ע וכנז' בפו' ואך האשכנזים לפעמים נוהגים להקל כדברי מור"ם ז"ל. ויתבאר עוד בענין המנהגים לקמן סי' תס"ח בס"ד.

עז

עז) שם. קודם פסח וכו'. אפי' אחר שש כמ"ש לעיל סעי' ב' יעו"ש.

עח

עח) שם. אינו חו"נ בפסח לאסור במשהו ויש חולקין. כ"מ מדברי הרמב"ם סוף פ"ד שאעפ"י שנתערב כמה זמן קודם פסח אסור לאכלו בפסח לפי שהוא חו"נ וכתב המ"מ שם שכן דעת הרבה מהגאונים והרי"ץ ן' גיאת ושכדבריהם ראוי לנהוג ולהחמיר יעו"ש ורי"ו כתב שכ"ה דעת הרשב"א ג"כ. ב"ו. וכתב מהרימ"ט ח"ב חא"ח סי' א' דממה שהביא מרן ז"ל בש"ע דברי המתירים בסתם ואח"כ דברי האוסרים בשם יש חולקים משמע דסובר כדברי המתירים וכ"נ להקל כיון דחמץ בפסח במשהו אינו אלא מדרבנן יעו"ש. וכ"כ מהריט"ץ סי' ס"ד וס"ה דנקטינן כהפו' דס"ל אינו חו"נ יעו"ש. וכ"כ בתשו' חיים לעולם חא"ח סי' ד' וכ"כ כנה"ג בהגב"י ובשכנה"ג הגב"י או' ד' דדעת הש"ע כהפו' דאין חו"נ מדסתם כוותייהו יעו"ש. אמנם הפר"ח כתב דלענין דינא קבלת הגאונים תכריע וכ"ש להחמיר וכמ"ש המ"מ וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תפ"ה שכדברי הגאונים אנחנו עושים מעשה יעו"ש, וכ"כ הברכ"י או' י"ד דרוב החכמים נהגו דין חו"נ. וכ"כ הרב כפי אהרן ח"ב חא"ח סי' ו' דשגור בפי כל יושבי ירושת"ו דמנהגינו כמאן דאית ליה חו"נ וזה ממה שאנחנו מחמירין לברר החטים וכן מנהגינו שלא לאכול גבינה ודגים וכמה חומרות נוהגין שהם למ"ד חו"נ וכ"כ הזכ"ל (הב"ד לעיל או' ע"ו) ריש ה' פסח שכן מנהג בני טירקייא בכל החומרות ואית להו חו"נ ואעפ"י שאין דבר זה פשוט אצלינו הדברים ממשמשין ובאין כן יעו"ש.

עט

עט) שם, ויש חולקין. ולדיעה זו לא יש חילוק דבין אם נתערב יבש ביבש או לח בלח אמרינן חו"נ ורק בטעמו ולא ממשו איכא פלוגתא לדיעה זו אי אמרינן חו"נ או לא כמ"ש לעיל או' נ"ט יעו"ש.

פ

פ) שם. ויש חולקין. ולפ"ז מ"ש בסעי' ב' דבטל בס' צריך לאוכלו קודם פסח. מ"א סק"י. ח"י או' ט"ו. חק יוסף או' ע"ז. או בטעמו ולא ממשו למ"ד לא אמרינן חו"נ כמ"ש לעיל או' נ"ט יעו"ש. מיהו מ"ש ח"י שם או שנתערב לא בלח כבר השיגו עליו האחרונים דהא דלהיש חולקין לא שנא לח בלח ולא שנא יבש ביבש.

פא

פא) שם הגה. ונוהגין כסברא א' בכל תערובת שהוא לח בלח. בכל מדינות פולין ואשכנז נוהגין להקל גם הדבר פשוט להקל כיון שזהו מסקנת רמ"א כדאי הוא לסמוך עליו ובפרט שעיקר חומרא דמשהו בפסח הוא חומרא דרבנן. נוב"י חא"ח סי' כ"ד מחב"ר או' ה' שע"ת או' י"ג. ומיהו עיין לעיל או' נ"ט שכתבנו דאפי' בטעמו ולא ממשו י"א דחו"נ וא"כ בדבר זה הולכין אחר מנהג המקומות וע"כ צריך המורה לידע מנהג המקום ההוא ואח"כ יורה.

פב

פב) למ"ד אינו חו"נ א"צ שיוודע למורה קודם פסח ושיתבטל ע"פ הוראתו ושוב אינו חו"נ אלא אף אם לא נודע אלא בתוך הפסח דין הוא דאינו חו"נ דקודם הפסח נתבטל ממילא. בית יהודה סי' ט"ו. ברכ"י או' ח' נ"א שאלה כ"ד.

פג

פג) שם בהגה. בכל תערובת שהוא לח בלח. ואפי' לבשלם בפסח מותר. עו"ש או' ד' ועיין באו' שאח"ז.

פד

פד) שם בהגה. שהוא לח בלח. כגון שנתערב שכר שעורים בשכר תמרים או ביין וכדומה. ועיין בחמ"מ או' י"א שכתב להוכיח דמ"ש מור"ם ז"ל לח בלח ל"ד ששניהם לחים אלא אם רק החמץ לח אפי ההיתר יבש ג"כ אינו חו"נ יעו"ש. וקמח בקמח כגון שנתערב קמח מחטים שנתבקעו עם קמח חטים כשרות דעת הסמ"ק וראבי"ה הוי יבש ביבש כמ"ש הב"ח בסי תס"ז יעו"ש. אבל דעת הסמ"ג הוי לח בלח כיון דמתערב יפה. והביאו התה"ד סי' קי"ד וב"י בסי' זה. ט"ז סק"ה. עט"ז. עו"ש או' ד' ש"כ ביו"ד סי' ק"ט סק"ג. וכ"כ מ"א סי' תנ"ג סק"ו. ח"י שה או' ו"ג. א"ר שם או' יו"ד. חק יוסף שם או' י"ב. מאמ"ר שם או' ג' מק"ח בסי' זה או' י"א. מש"ז או' י"ט. ח"א כלל קכ"א או' כ"ג. ומותר לאפות אפי' בתוך הפסח. עו"ש שם. מ"א שם. ח"י שם. והב"ח שם כתב דכל בעל נפש יחמיר לעצמו לאפות קודם פסח משום דאיכא דס"ל דקמח בקמח הוי יבש ביבש יעו"ש. וכ"כ ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף שם. ר"ז שם או' ט' וכתב שם הר"ז דמטעם זה נתפשט המנהג במדינות אלו (ר"ל בערי אשכנז) לאפות כל המצות קודם פסח לפי שרוב החטים יש בהם תערובת מעט מחטים שצמחו עכ"ל. ומיהו מ"ש שם העו"ש או' ג' דמאן דחש לחומרא זו אין לו לעשות תבשיל ממצות בפסח דמ"ש מאפייה השיג עליו חק יוסף שם וכתב דתבשיל מותר לעשות יעו"ש. וכ"כ ח"י שם. מאמ"ר שם. ועיין עוד לקמן או' רנ"ז ובסי' תנ"ח או' י"ד ודוק.

פה

פה) וכתב שם הא"ר דאף דקמח הוי לח בלח ובטל בס' קודם פסח מ"מ פירורים שנתייבשו הוי כיבש יעו"ש. ועיין לקמן סי' תס"ו או' ל"ו. וקמח ממצה אפוייה נקרא יבש ביבש ונ"מ נתערב קמח בקמח קודם הלילה פחות מס' ונתרבה שוגג עד ס' אסור דחנ"נ כשאר איסורין ובקמח ממצה אפויה אם נתערב פחות מרוב ונתרבה שוגג עם רוב מותר עכ"פ לאכול קודם הלילה דיבש לא נעשית נבילה. מש"ז או' י"ט.

פו

פו) שם בהגה. שהוא לח בלח. ואם נתערב לח בלח בפחות מס' קודם הפסח (היינו קודם שעה ששית. מש"ז או' ה') יכול להרבות עליו קודם פסח עד שיהא ס' כדי שיהא מותר בפסח ואין בזה משום אין מבטלין איסור לכתחלה, ט"ז סק"ה עט"ז ח"י או' ט"ז. חק יוסף או' י"ז. אמנם הנה"ש או' ז' כתב על דברי הט"ז הנז' דאישטמיתיה דברי הרשב"א סי' תפ"ה שאסר להוסיף עליו אפי' כדי להשהותו עד אחר הפסח יעו"ש. וכן הא"ר או' יו"ד תמה על דברי הט"ז הנז' מדברי הרשב"א הנז' וכ"כ מ"א ס"ק מה דאין להקל נגד הרשב"א. וכ"כ המאמר או' ט' אמנם הרואה יראה בגוף תשו' הרשב"א הנז' דלא יש סתירה לדברי הט"ז הנז' דהט"ז חוזר לדברי מור"ם ז"ל שכתב דלח בלח לא אמרינן חו"נ אבל הרשב"א ס"ל כדעת הגאונים דבכ"ג אמרינן חו"נ ולכן אוסר להרבות עליו ועוד משום דהתם מיירי בחטים דניכר בהם האיסור ויכול להסירם ע"י בדיקה להסיר המבוקעים משא"כ באיסור לח שנבלל ואינו ניכר וכ"כ המחה"ש וא"א ס"ק מ"ה יעו"ש. ועיין לקמן או' רנ"ו ורמ"א.

פז

פז) גם מ"ש המ"א ס"ק י"א דאם נתערב יבש ביבש חד בתרי אם יכול לבשלו עד שיהא נימוח ויתערב קודם פסח בס' דמותר לאכלו בפסח ואין זה מבטל איסור לכתחלה כתב עליו הנה"ש שם דגם זה להרשב"א אסור יעו"ש. וכבר כתבנו באו' הקודם דאין לזה סתירה מדברי הרשב"א. דכ"ז הוא לדברי מור"ם ז"ל דבלח בלח לא אמרינן חו"נ.

פח

חפ) שם בהגה. ומיהו בדבר יבש שנתערב וכו'. ואפי' נתערב כ"כ שיש בהיתר ס' נגד האיסור אפ"ה אסור לבשל בפסח דהא מתחדש העעם בפסח ולא דמי לתערובת לח בלח דהתם הוי כמו שנתבשל התערובת קודם פסח כיון שמתערב יפה ואין האיסור עומד בפ"ע לאפוקי יבש ביבש שאינו מתערב והאיסור עומד בפ"ע. עו"ש או' ד'.

פט

טפ) שם בהגה. ומיהו בדבר יבש וכו'. כגון שנתערב חמץ במצה חד בתרי כמ"ש בסעי' ט' צריך ג"כ לאוכלו קודם פסח משום שהחמץ בעין. מ"א ס"ק י"א. ויתבאר עוד מזה לקמן סעי' ט'.

צ

צ) שם בהגה. ומיהו בדבר יבש שנתערב וכו'. ואע"ג דלח בלח מותר לקיימו לכ"ע (היינו אם נתערב בס' קודם פסח) יבש ביבש אסור דעכ"פ החמץ בביתו. מ"א שם. מיהו הא"ר או' י"א חלק על דברי מ"א הנז' וס"ל דמותר לקיימו יעו"ש אבל המק"ח אר י"ב פסק כדברי המ"א וכ"כ הנה"ש סוף או' ח' דלדעת הרשב"א אסור לקיימו יעו"ש וכ"כ חקת הפסח או' י"ג והא"א או' י"א כתב דאף לדעת הרא"ש אסור לקיימו ואפי' במקום הפסד יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' י"ז דגם לדעת הרא"ש אסור להשהותו יעו"ש. מיהו הר"ז או' כ"ב כתב דבשעת הדחק יש לסמוך על המתירין,

צא

צא) שם בהגה. אסור בפסח וכו'. היינו לשתותו אבל מותר בהנאה ומכ"ש דמותר לקיימו. כן מבואר בתשו' הרשב"א סי' קע"ד וכ"כ בתה"ד סי' קי"ג כל מה שמותר להשהות מותר להנות ממנו יעו"ש. ח"י או' ח"י א"א או' י"ב מק"ח או' י"ג. ר"ז או' כ"ד. ח"א כלל קכ"א או' ע"ו.

צב

צב) שם בהגה. דחיישינן שמא נשארו פירורין וכו'. ואע"ג דספק משהו הוא מ"מ החמירו בו משום דהאי ספיקא קרוב לודאי הוא דמסתמא נשאר פירורין. עו"ש או ד' ואפי' למ"ד אינו חו"נ הכא אסור דנותן טעם בפסח.

צג

צג) שם. בהגה. שמא נשארו פירורין וכו'. וסינון לא מהני בזה דשמא יש דקין מאד ויוצאין דרך נקבי המסננת. ט"ז סק"ו. פר"ח. אבל המ"א ס"ק י"ג כתב דהכא מיירי שנטלו משם אבל לא סננו עד הפסח ולכן אסור אבל סיננו קודם הפסח לכ"ע שרי. וכן הסכים ח"י או' י"ז. נה"ש או' ט' וכ"נ דעת חק יוסף או' ך' וחקת הפסח או' י"ד. וכ"פ הר"ז או' כ"ד. ח"א שם. ובלבד שיהא בגד עב שא"א לפירור קטן לעבור דרך הנקבים ואז אף אם יעבור הוי כלח בלח. ח"א שם. ולפי טעם זה אם לא סיננו עד הפסח אפי' לא נמצאו פירורין למעלה על הבגד מ"מ אסור היין דיש לחוש שמא עד זמן מה קודם הסינון היו בו פירורין גסין ונתנו טעם בפסח ואסרו היין ואח"ז נתמעכו ונעשו דקין עד שעברו דרך נקבי הבגד. חמ"מ או' י"ב יעו"ש. מחה"ש ס"ק י"ג. ועיין ר"ז שם.

צד

צד) מיהו במי דבש שלפעמים הם עבים אין להם תקנה ע"י סינון. מ"א שם, חק יוסף שם. חמ"מ או' ח' ר"ז שם.

צה

צה) ואם שאב קודם פסח זוהמא של מי דבש בנפה חמוצה שרי דהוי לח בלח. שו"ת ב"ח סי' ק"ז. ח"י או' י"ז. חמ"מ סוף או' יו"ד. ח"א שם. ועי"ש בשו"ת ב"ח שכתב שאם יש לחוש באותו נפה לגרגירי חטים כגון שנקו בה חטים וכיוצא שיש לחוש שמא נשארו גרגירי חטים בנקבי אריגת הנפה בעץ סביב יש לחוש שמא נפל גרגיר חטה במי הדבש יעו"ש. שע"ת או' י"ד ועיין א"א סי' תנ"א או' ל"ד.

צו

צו) שם בהגה. שמא נשארו פירורין וכו'. ואם לקח מאותו חבית יין לאחר שהוציא הפת ממנו ועירבו ביין אחר נאסר כולו. מ"א ס"ק י"ג בשם תשו' הרשב"א סי' קע"ג. מק"ח או' י"ג. ר"ז או' כ"ד.

צז

צז) שם בהגה. שמא נשארו פירורין וכו'. ככר חמץ שנפל לבאר צריך לחפש כל הככר ולהוציא כלו או מקצתו ואח"כ יסננו המים סינון יפה יפה ומותרין בשתיה בפסח, בית יהודה סי' י"ד. והביאו ברכ"י או' ט' אמנם בשם רבו סיים שם הבית יהודה כיון שנשתהה שם הככר עד תוך הפסח דהוי כב"ש אין לו תקנה אפי' בסינון דכל שעה ושעה נותן טעם מחדש יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תס"ז או' ק"ס דדעת הפר"ח לא מהני סינון בפרורי פת אעפ"י שלא נשרה מעל"ע יעו"ש

צח

צח) כבוש שנמשך עד אחר הפסח שעדיין גוף החמץ בתערובת אף למ"ד אינו חו"נ אסור בפסח. ברכ"י או' יו"ד. ועיין שע"ת או' י"ב.

צט

צט) שכר תאנים שיש לחוש שמפזרין עליהם קמח אסור לשתותו בפסח ומותר להשהותו סמא דחיי סי' ט' ועיין לקמן סי' תס"ז או' ס"ו.

ק

ק) חבית של חרס שנתנו בה אבק של קמח סולת בשאר השנה ובשעת הבציר שמו בה יין אם הוא במקום שאין דרכן ללתות מותר לשתותו וללוש באותו יין ובמקום שדרכן ללתות אם מנהג המקום כמ"ד דאינו חו"נ שרי דכבר ודאי נתבטל הקמח ביין ואם נוהגין כמ"ד דחו"נ אסור להם לשתותו וללוש בו אך מותר לשהותו לאחר הפסח. תשו' אהל יוסף סי' יו"ד. עיקרי הד"ט סי' ח"י או' ג' פ"ת. ועיין לקמן רסי' תס"ב.

קא

קא) שם בהגה. ונותנין טעם בפסח. הכא לכ"ע אסיר אפי' בצונן כיון דשורה מע"ל הו"ל כבוש כמבושל מ"א ס"ק י"ד. חק יוסף או' כ"א ועיין לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב.

קב

קב) [סעיף ה'] שנמלחו קודם פסח וכו'. ואם ספק נמלחו קודם פסח או בתוך הפסח אסורים. כ"כ הכלבו וא"ח או' ע' חקת הפסח או' ט"ו.

קג

קג) שם שנמלחו קודם פסח וכו'. נראה להתיר אפי' נמלחו בכלי ב"י וגם היה כבוש בו מע"ל דהו"ל כמבושל משום דכשנתייבש בטל הטעם והלך לו, ב"ח, מ"א ס"ק ט"ו. ר"ז או' ל"ג. והיינו לדיעה זו שכתוב בש"ע אבל המנהג להחמיר כמ"ש בהגה:

קד

קד) שם. ולא נזהרו בהם וכו'. כלומר שלא נבדק המלח מחמץ ולא דקדקו במליחתם ליזהר מחימוץ. כ"כ המרדכי פ' כל שעה והגמ"י פ"א בשם סמ"ק וכ"כ סמ"ג. ואזדו לטעמייהו דסברי דכל שנתבטל קודם פסח בס' אינו חו"נ. ב"י. וכ"כ הט"ז סק"ז, וכתב שם הט"ז וא"כ לא הו"ל לש"ע לסתום להתיר כיון שקודם לזה כתב שיש חולקין וס"ל דאמרינן חו"נ ונראה דהכריע הש"ע בזה כדברי המקילין דכאן היה תרתי לטיבותא חדא שמא לא היה חמץ במלח כלל ואת"ל היה אימור נתבטל קודם פסח. והיש חולקין שמביא רמ"א בהגה הוא הרי"ץ גאות שהביא הטור דס"ל חו"נ יעו"ש והמ"א ס"ק ט"ו כתב הטעם שאת"ל שבלעו קצת חמץ נתבטלו בס' קודם פסח ועיין סעי' ג' עכ"ל וכתב המחה"ש דר"ל דכה"ג לכ"ע לא אמרינן חו"נ כיון דליכא רק טעמא בעלמא. וכ"כ חק יוסף או' כ"ב. ומיהו מ"ש לכ"ע לא אמרינן חו"נ כיון דליכא רק טעמא בעלמא עיין לעיל או' נ"ט שהבאנו פלוגתא בזה די"א דגם בטעמו ולא ממשו אמרינן חו"נ יעו"ש.

קה

קה) שם. מותר לאכלם בפסח. והראב"ד ז"ל בס' ת"ד סי' ל"ו כתב לאסור בשר מלוח בפסח משום חשש שמא חתך בסכין שאינו מקונח ואע"ג דאיסור משהו מדרבנן והו"ל ספיקא דרבנן לקולא הרי מצינו שהחמירו בו אפי' שלא בעינו יעו"ש. כס"א או' ט'.

קו

קו) שם. מותר לאכלם בפסח. ואף לדעת המחבר דמתיר מ"מ צריך להדיחם מהמלח רק שמתיר להדיחם אף בפסח והרמ"א מצריך דוקא הדחה קודם פסח. מק"ח או' י"א.

קז

קז) שם. מותר לאכלם בפסח. ראוי שכבושים ושלקות ושמן שאדם לוקח מן השוק שיקחם קודם הפסח ויניחם בכלי כשר שאם יניחם לקנות עד הפסח יש לחוש שמא היו בכלי חמץ ועכשיו בפסח בלעו מן הכלי אגב מלחייהו ואסורים. מהרימ"ט ח"ב חא"ח סי' א' וכ"ה דרכנו להזהיר את העם שיקחו דברים אלו קודם פסח. כנה"ג בהגב"י. ועיין לקמן או' ק"ך, וכ"ז כשאין ידוע שנתערב שם חמץ אבל אם הדבר ידוע אפי' דליכא אלא משהו ונתבטל בס' קודם פסח חו"נ ואוסר בפסח ולא מיבעיא בידוע אלא אפי' במידי דשכיח אסור. פר"ח. ועיין לקמן או' ק"ך ואו' קמ"ד.

קח

קח) שם. השרויים במים וכו'. אבל אם לא היו שרויים במים אלא מונחים יבשים בתוך כלי חמץ אין בולעים מכלי חמץ ואפי' נשתהו בו מע"ל דלא שייך כבוש כ"א בדבר לח וצלול. מ"א ס"ק ט"ז. פר"ח. ועיין לקמן סעי' ו'.

קט

קט) שם. השרוים במים בפסח וכו'. אע"ג שהכלי מנוקה יפה יפה ואפי' אינו ב"י דלא גרע מטעם משהו. לבוש.

קי

קי) שם. השרוים במים בפסח וכו'. משמע דאין לשרייה ההיא שיעור ומיד נאסר לאכול מהם ומשום דמשהו מיהא איכא. עו"ש או' ה'. אבל השו"ג כתב דמיירי דשרוי מעל"ע אבל אם פחות מעל"ע מותר יעו"ש. זכ"ל.

קיא

קיא) שם. השרוים במים בפסח וכו'. משמע דקודם פסח אין להחמיר כלל דהא צונן הוא דהמים מבטלים כח הציר ומיהו ביו"ד סי' פ"ג סעי' ה' ובת"ח שם משמע דיש להחמיר דעינינו רואות דשריית הערינ"ג (מין דגים) עזים וחזקים הם ואין המים מבטלים כח הציר והיינו לכתחלה אבל בשאר דגים מלוחים אפי' לכתחלה אין להחמיר. מ"א ס"ק ט"ז. מק"ח או' ט"ו. מיהו הפר"ח אוסר אפי' בשאר דגים ואפי' בדיעבד מחמת פליטת הכלים וליכא ס' נגד הכלי יעו"ש, ונ"ל דהכל לפי המליחה (ר"ל לפי רוב המלח אם הם עזים כ"כ או לא) ולא פליגי, חק יוסף או' כ"ד,

קיב

קיב) ואם נכבש בכלי חמץ מעל"ע קודם פסח ג"כ מותר דאימתי נעשה כבוש אחר מעל"ע ואז אינו ב"י ואינו אסור אלא א"כ נתנוהו מיד כשפינו ממנו החמץ דאל"כ הפגימה באה תחלה קודם הבליעה. מ"א שם. חק יוסף שם. ומיהו במליחה יש להחמיר שאם שהה כדי שירתיח בציר מפליט מן הכלי, מ"א שם חק יוסף שם. מיהו ח"י או' י"ט כתב דגם במליחה אין להחמיר בדיעבד מה שנעשה קודם פסח אך בכבישה ממש (ר"ל ששהה בתוך הציר של מליחה שיעור כבישה דהיינו מעל"ע) ובכלי שנשתמשו בו בשפע חמץ הרבה תוך מעל"ע יש לאסור אף דיעבד יעו"ש. ודע דלא מקרי כבוש אלא מה שמונח בתוך הציר אבל מה שהוא למעלה מן הציר אין לאסור. מ"א שם. ועיין עוד לקמן או' ר"ו.

קיג

קיג) ועיין בשו"ת מקום שמואל סי' נ"ב בענין בשר שמלחוהו לקיום לפסח בכלי שנשתמש בו חמץ בחמין מעל"ע ועלה ציר על כל גדותיו וכתב להתיר יעו"ש אך השע"ת או' ע"ז כתב להשיג עליו וסיים דאין להקל כ"א בהפ"מ ושעת הדחק גדול יעו"ש.

קיד

קיד) שם. השרוים במים בפסח וכו'. משמע דתרתי בעינן ששרוי בתוך הפסח ובכלי חמץ דאז חיישינן לפליטת כלי וצונן משא"כ קודם פסח אפי' בכלי חמץ או תוך הפסח בתוך כלי יו"ט פשיטא דשרי ואין לחוש לפירור חמץ שבתוך המלח. ח"ו או' ך' וכן הסכים א"ר או' י"ז. ח"א כלל קכ"א או' כ"ד. ומיהו מ"ש שם ח"י ודלא כמשמעות הלבוש עיין א"ר שס וחק יוסף או' כ"ג מ"ש ליישב יעו"ש.

קטו

קטו) דגים שהוציא אותם העכו"ם מתוך חבית הפתוחה קודם הפסח בתוך הפסח שהם שרויים בצירם וחותכם בסכינו יש מי שהורה בהם היתר ובעל משפט צדק בח"ב סי' מ"ד האריך לאסור ותמה על המתיר. כנה"ג בהגה"ט. וכתב בתשו' מעיל שמואל סי' ד' דפלפלים רטובים שקלאום וייבשום בכלי חמץ קודם פסח ובפסח נתנו מהם תוך התבשיל אינו אוסר התבשיל כמ"ש הרמ"א בסמוך יעו"ש. אבל הפ"ת השיג עליו דרמא מיירי בדבר שאינו חריף ומשום נ"ט בר נ"ט וסתם כלים אינם ב"י וזה לא שייך בפלפלין שהוא חריף יעו"ש.

קטז

קטז) שם. בכלי חמץ. עיין לעיל או' ק"ט.

קיז

קיז) שם. יש להחמיר וכו'. היינו לכתחלה ובדיעבד שרי. א"א או' ט"ז.

קיח

קיח) שם הגה. ויש חולקין ומחמירין. דמשום חומרא דחמץ חיישינן שמא נתערב פירור לחם במלח ויתן טעם בפסח ומשו"ה אם היה נזהר לברר המלח מהחמץ אין טעם להחמיר. עו"ש או' ה' ועיין לעיל או' ק"ד.

קיט

קיט) שם בהגה. ובמדינות אלו היינו בערי אשכנז וכבר כתבנו לעיל או' ע"ו וסוף או' ע"ח דגם בספרד יש נוהגין להחמיר בפסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה יעו"ש.

קכ

קך) שם בהגה. שלא לאכול גבינות וכו'. וכן בשר מליח מחדש ושאר מיני מלוחים וכבושים כגון אוגראק"ס וכרוב פרוס שקורין בל"א קומפש"ט ולימינ"ש אם לא נזהרו לבדוק המלח מחמץ בשעת עשייתו נזהרין שלא לאכלו בפסח חוץ מביום האחרון של פסח. ח"י או' כ"א. א"ר או' י"ט. חק יוסף או' כ"ה. מק"ח או' ט"ז. ר"ז או' ל"ו. ומיהו מ"ש וכן בשר מלוח מחדש נזהרין שלא לאכלו היינו אם אין דרכו בהדחה וכמ"ש באו' שאח"ז. וכתב ח"א כלל קכ"א או' כ"ד וז"ל במדינות אלו קבלנו עלינו כאותן פו' להחמיר לכתחלה שלא לאכול כל המלוחים או הכבושים אם לא נזהרו בג' דברים א' לבדוק המלח ב' שלא לחתכם בסכין של חמץ ג' שלא למלחם או לכבשם בכלי חמץ אפי' אינו ב"י עכ"ל. וכ"כ חמ"מ או' י"ב.

קכא

קכא) שם בהגה. אבל אם הדיחו הבשר וכו'. יבש או אפי' מליח מחדש הרבה ממלח שלא נבדק שדרכו להדיח וכן דגים יבשים אבל דגים מלוחים לא נהגי להקל לכתחלה דכיון שאין דרכן בהדחה חיישינן שמא ישכח ויאכל בלא הדחה. וא"ז כתב דאפשר להקל במה שקורין לקסי"ן בל"א דדרכו בהדחה ומ"מ לא נהגי להקל בשום מין דגים מלוחים לאכלם תוך פסח חוץ מיו"ט אחרון ובדיעבד או בשעת הדחק או במקום מניעת שמחת יו"ט הכל שרי. ח"י או' כ"ב. וכ"כ הט"ז סק"ט פעם אחת היה דוחק בבשר והתרתי להדיח דגים בפסח משום דלא אסרו בדגים אלא שמזמן קרוב נמלחו משא"כ בדגים מלוחים בחבית שא"א בלא הדחה זה עדיף מבשר עכ"ל. ומשמע דדברים שאפשר לאוכלן בלא הדחה אף בשעת הדחק אסור. א"ר או' י"ט.

קכב

קכב) שם בהגה. אבל אם הדיחו הבשר וכו'. ועיין בשו"ת ב"ח ססי' קל"ג דאוסר בשר מלוח אפי' ע"י הדחה ג"פ יעו"ש וכ"כ מהרש"ל קבלנו שלא לשרות בשר מלוח. ח"י שם. ובדיעבד או בשעת הדחק או במקום מניעת שמחת יו"ט גם זה שרי. חמ"מ או' י"ב. ומיהו הגם שדעת מור"ם ז"ל והאחרונים להקל כל שדרכו בהדחה מ"מ בזמנינו נוהגין להחמיר ואפשר מפני שמצוי אצלנו תמיד בשר חדש ששוחטין בכל יום וגם דגים מצויים אצלינו חדשים וע"כ אין נוהין להקל בבשר יבש ודגים יבשים ורק הקולא היא במקום שאינו מצוי תמיד או שהחדשים הם ביוקר ואין יכולת ביד העניים לקנות ונהרא נהרא ופשטיה.

קכג

קכג) שם בהגה. אבל אם הדיחו הבשר וכו'. ובשר יבש שהיה תלוי בחדר שמנהלים שם קמח הו"ל חמץ בעין ולא מהני הדחה. ט"ז סק"ט. מיהו הא"ר או' ך' כתב להתיר אם הדיחו בשר זה קודם פסח יעו"ש. והביאו ח"א כלל קכ"א או' ל"ד אבל הח"י או' כ"ה הסכים להט"ז. וכ"כ המש"ז או' ט' חק יוסף או' כ"ו. מק"ח או' ך' ר"ז או' ל"ד. וכתב שם הח"י דיש להזהיר שלא לנהל קמחא דפסחא סמוך למאכלים ומשקים או כלים של פסח מקים שאבק הקמח יכול להגיע עכ"ל. וכ"כ המק"ח שם.

קכד

קכד) שם בהגה. ג"פ קודם פסח וכו'. אבל תוך הפסח אין לשרותו ובדיעבד אין להחמיר. ומהרי"ל כתב דאם לא הדיח קודם פסח ידיח אף לכתחלה ביו"ט ואפשר אף בכלי חמץ אם לא שנכבש שם מעל"ע, ח"י או' כ"ד. מק"ח או' י"ט. ח"א כלל קכ"א או' כ"ד. מיהו הא"ר או' י"ט כתב דדוקא בשעת הדחק יש להקל להדיחן אפי' תוך הפסח יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' מ"ב. וכתב עו"ש הא"ר דאף דיש לחוש שיש עליו חמץ משהו אין לחוש לזה. ולכן נראה דשפיר עבדי אותן ששורין דגים מלוחים כדי לאכלו בח' של פסח. ועוד כיון שהוא ליו"ט אחרון ליכא למיחש ודלא כקצת שמונעין מזה עכ"ל. ועיין לעיל או' קי"ד.

קכה

קכה) שם בהגה. ג"פ קודם פסח וכו'. ובע"פ עד הלילה יכול להדיחן כדי לאכול בפסח. א"ר או' ך' ודע שהדחה היינו לשפשף בהם ביד בחוזק ולהסיר כל הנדבק בהם כי שמא יש דבוק פירור חמץ.

קכו

קכו) שם בהגה. ג"פ קודם פסח וכו'. היינו בכלי שאינו של חמץ לכתחלה ודיעבד מועיל אפי' בכלי חמץ דצונן אינו מפליט. ט"ז סק"ט. ובלבד שלא ישרה בתוכו מעל"ע כמ"ש לעיל או' קכ"ד. וכ"כ הר"ז או' מ"ב.

קכז

קכז) שם בהגה. ג"פ קודם פסח וכו'. דהיינו ע"י שרייה קצת ולא בהעברה בעלמא ויש לשרותו בנהר או בכלי פסח ע"י מים מחולפים ג"פ אבל לא בכלי חמץ לכתחלה והכי נהיגי לשרות דוקא ומנהג יפה לשרותו בנהר. ח"י או' כ"ג. ח"א כלל קכ"א או' כ"ד. וכ"כ א"ר או' ך' בשם זקנו הגאון שלכתחלה ידיחו בנהר משום קילוח כדמשמע במהרי"ל. וכתב עו"ש הא"ר דהעולם אומרים דשורין ג' שעות אבל בדיעבד סגי בשרייה היטב אפי' בחצי שעה דעדיף מהדחה ג"פ. וחק יוסף או' כ"ז כתב דנהגו לשרות בנהר ג"פ בשלושה ימים וכל פעם כמו חצי שעה עכ"ל והיינו אם אפשר אבל בלא אפשר יש לסמוך על מ"ש הא"ר ובלבד שישפשפנו היטב ביד עד שיסיר כל הנדבק שעליו.

קכח

קכח) שם בהגה. ג"פ קודם פסח וכו'. ואפי' בשר יבש שנמלח וחתכו תוך המלח בסכין שום אפי' אינו מקונח וחתכו אותם דק דק ושמו אותם על בשר למיהב ביה טעמא וריחא מ"מ יש להתיר הבשר ע"י הדחה כמו שאר בשר יבש. תשו' חוט השני סי' נ"ה. ח"י או' כ"ה. א"ר שם. חק יוסף או' ל' מק"ח או' י"ז. תמ"מ או' י"ב. ר"ז או' מ"א. ח"א שם. ונראה דבזה ודאי אסור כששרה בתוך הפסח אפי' ביו"ט האחרון. א"ר שם. מיהו עיין שע"ת או' ך' שכתב דאם לא הודחו קודם פסח ונשארו השומים שם בפסח נראה שעכ"פ יש להצריך קליפה יעו"ש. אמנם מסתמיות דברי הפו' הנז' משמע דדינו כשאר בשר ובדיעבד או בשעת הדחק מותר לשרוח בתוך הפסח אף בלא קליפה ובלבד שידיח היטב מן השום והמלח שעליו ומ"מ אם אפשר יש לעשות כמ"ש השע"ת.

קכט

קכט) שם בהגה. ובכרכשות אין מועיל הדחה. כי איך תועיל ההדחה למולייתא שבפנים לבוש, מ"א ס"ק י"ט. ח"י או' כ"ה. חק יוסף או' נ"ט, חמ"מ או' י"ב. ח"א שם.

קל

קל) שם בהגה. ובכרכשות אין מועיל הדחה. וכן בגבינה לא מהני הדחה דהוו ככרכשתא. ט"ז סק"ט, ח"י שם. א"ר או' י"ט. מק"ח או' ך' חמ"מ שם, ח"א שם.

קלא

קלא) שם בהגה. ובכרכשות אין מועיל הדחה. ומנהג קושטא לאכול בשר יבש והכרכשות אפי' בלי הדחה. שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד. זכ"ל. ועיין לקמן או' קל"ד וקל"ה.

קלב

קלב) שם בהגה. לפיכך אין להשרות הטבחות היבשות. הטבחות הם הכרכשות כמ"ש רש"י בחולין דף קי"ג ע"א אלא שבלשון הגמ' נקרא כרכרשא ובלשון חכמים טבחייא וכרכשתא הוא סוף הבני מעים כמ"ש לעיל סי' ג' סעי' ט' ועוד עיין לעיל סי' שי"ב סעי' ד' וביו"ד רס"י ע"ה.

קלג

קלג) שם בהגה. ובדיעבד אין להחמיר באלו. פי' אם כבר בישל אותם (ר"ל לכל אותם שכתב בהגה שאין אוכלים אותם לכתחלה או מה שצריכין הדחה ולא הדיח אותם) אין להשליכם לאיבוד אם אי אפשר לקיימם עד אחר הפסח וכ"ש שאינם אוסרים תערובתן אפי' פחות מס' כיון שהוא רק חשש ספק משהו דרבנן. וכן בשעת הדחק או במקום מניעת שמחת יו"ט דהוי כדיעבד ח"י או' כ"ו. מק"ח או' כ"א. חמ"מ או' י"ב. ר"ז או' ל"ח. ח"א כלל קכ"א או' כ"ד. ועיין לקמן או' קל"ה.

קלד

קלד) שם בהגה. אין להחמיר באלו. אבל אם יש שום בטבחות שנחתך בסכין חמץ אוסר בדיעבד אפי' במשהו כחמץ עצמו, מ"א סק"ך. ח"י שם. חק יוסף או' ל' מק"ח שם. חמ"מ שם. ר"ז או' מ' ח"א שם. ונראה דאם הסכין מקונח ואין ב"י שיש להקל בהפ"מ באיסור משהו. א"ר או' כ"א. אבל הא"א או' ך' חלק על דברי הא"ר הנז' וכתב דאנן ק"ל חריף אוסר נ"ט בר נ"ט אפי' אין ב"י והיתרא בלע וא"כ אין להקל כאן עכ"ל וכ"כ הר"ז שם דאפי' היה הסכין מקונח ונקי ולא היה בן יומו אסור לאכלו אפי' ביו"ט האחרון ואוסר את תערבתו במשהו בתוך הפסח עכ"ל. ומ"מ מותר להשהותו עד אחר הפסח כ"כ בשו"ת שב יעקב סי' י"ט וכתב שכן המנהג יעו"ש. והביאו מחה"ש סק"ך.

קלה

קלה) וכתב שם הא"ר דמשמע מדברי המ"א דאם שגג ובישל הטבחות בעין (ר"ל כמו שהן בלי הדחה למולייתא שבפנים) אסור אף כשלא נתן בהם שום וכן אם בישל בשר בלא הדחה וה"ה שאר דברים הנ"ל ולע"ד נראה להקל עכ"פ בהפסד דחששא דמלח שלא נברר אינו אלא לכתחלה יעו"ש. וכ"כ לעיל או' קל"ג.

קלו

קלו) שם בהגה. אבל בשומן מהותך בכלי חמץ אסור מדינא. משום דחיישינן שמא הקדירה בת יומא ולא נתבטל החמץ דבעינן שיהא בהיתר ס' כנגד כל הכלי דבכוליה משערינן וא"א לדבר המתבשל בתוך הכלי שיהא בו ס' כנגד הכלי. ב"י. ואע"ג דק"ל סתם כלי אינו בן יומו חומרא דחמץ שאני ואוסרים בסתם, לבוש. ואפי' אומר עכשיו ברי לי שלא היה ב"י אסור דמילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה, ב"ח. מ"א ס"ק כ"ג. ח"י או' כ"ח. ח"א כלל קכ"א או כ"ו. ואע"ג דנ"ט בר נ"ט דהיתרא הוא והוי כדגים שנתבשלו בקדירה כמבואר ביו"ד סי' צ"ה סעי' א' יעו"ש י"ל דשאני חמץ אעפ"י שמותר באכילה קודם פסח מ"מ שם חמץ עליו ואינו בכלל נ"ט בר נ"ט דהיתרא וכ"כ הרשב"א בת"ה. עו"ש או' ה' מ"א ס"ק כ"ד. ח"י או' כ"ט.

קלז

קלז) שם בהגה. אסור מדינא. והיינו באכילה אבל ודאי דמותר בהנאה ודלא כמשמע בתשו' שע"א סי' ו' לאסור אף בהנאה מה שנתבשל בכלי חמץ. ח"י או' כ"ז יעו"ש. מיהו חק יוסף או' ל"א כתב דיפה כתב שע"א יעו"ש. וכ"כ י"א בהגב"י. ועיין לקמן סי' תנ"ג או' כ"א. אבל המק"ח או' כ"ב הסכים לדברי ח"י. וכ"פ ח"א שם. וכ"נ מדברי האחרונים. ומ"ש שם ח"י בשם מהרי"ל בעניין להדליק בשמנים יתבאר לקמן סי' תנ"ג סעי' א' בהגה בס"ד.

קלח

קלח) שם בהגה. אם לא היו נזהרין וכו'. פי' אם לא כשהיו נזהרין בשני דברים אלו אז אינו אסור מדינא. מ"א ס"ק כ"א. והכלל נ"ל לדינא בודאי ב"י אסור אף באחרון של פסח ואוסר תערובתו במשהו. ואם ספק או אפי' יודע שאין ב"י אלא שלא נזהר מחמץ מפרורין אסור תוך הפסח אבל אין אוסר תערובתו ובאחרון של פסח מותר להדיא. וכשאומר עתה ברי לי שלא היה שם חמץ ולא היה ב"י יש מקילין בהפ"מ. א"ר או' כ"ב. ועיין א"א או' כ"א.

קלט

קלט) שם בהגה. בשעת עשייתן מחמץ. דחיישינן שמא נתערב בו פירורי חמץ והוי בעין תוך השומן. ב"ח. מ"א ס"ק כ"ב. חק יוסף או' ל"ג.

קמ

קמ) ואם בשעת התכת השומן מכווין עצמו להתיכו בכלי חדש או אינו ב"י דוקא אף שלא התיכו לשם פסח מהני. צ"צ סי' ס"ד. ח"י או' ל"א. ועיין לקמן או' קמ"ב.

קמא

קמא) שם בהגה. שהם בני יומן. משמע דאם בשלו אותו מתחלה לשם פסח בכלי שאינו ב"י מותר לאכלו בפסח אע"ג דנותן טעם לפגם אסור לכתחלה דאפשר לאכלו קודם פסח מ"מ זה מקרי דיעבד. מ"א ס"ק כ"ג. ורק שצריך לערות לכלי פסח קודם פסח. מק"ח או' כ"ג. חמ"מ או' י"ג. ח"א כלל קכ"א או' כ"ו. והיינו בלח אבל נקרש לא שייך כבוש ואף שהשומן מלוח קצת בדיעבד אין אוסר. א"א או' כ"ג. ועיין בשו"ת ב"ח סי' קכ"ג דלכתחלה אף שידוע שאין ב"י אסור למלוח בשר או דגים בכלי חמץ להשתמש מהם בפסח כמו דגים שעלו וכו' ומ"מ בדיעבד מותר אפי' בלח כיון שידוע שאינו ב"י יעו"ש, שע"ת או' כ"ג. וכ"כ א"א שם דלכתחלה לבשל באין ב"י ודאי אסור ואם בשלו שרי לאכיל בפסח דהוי כדיעבד יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז.

קמב

קמב) שומן שהותך לפסח ועירו אותו לכלי חמץ שאינו ב"י אם היה סמוך לפסח שלא ימצא שומן אחר בריוח או שהוא עני שא"א לו להכין שומן אחר מותר אותו שומן לפסח דהוי בענין זה כדיעבד אבל אם אפשר למצא שומן אחר אסור דהוי לכתתלה. עולת שמואל סי' נ' פ"ח.

קמג

קמג) קדירה חדשה או אין ב"י ותחב כף חמץ ב"י במים ואין ס' ובו ביום התיכו אח"כ בה שומן מהותך יש להתיר לכתחלה השומן בפסח. א"א או' כ"ד.

קמד

קמד) כתב הפר"ח בסוף דין זה דלא מיבעיא בידוע שנתערב חמץ דחוזר וניעור אלא אפי' במידי דשכיח כגון שמן שומשמין שדבר מצוי הוא שיש גרעיני חטים מעורבין בשומשמין ושורין השומשמין במים קודם כתישתן מילתא דפשיטא דאסור לאכלו בפסח משום דאיכא משהו מחמץ ומשהו אין לו שיעור וכן אנחנו נוהגין שלא לבשל בפסח אלא בשמן זית וכן ראוי להורות עכ"ל והמהדרין נוהגין להחמיר גם בשמן זית דהוברר דהפועלים עכו"ם כל יום בעת אכילתן כשעושין השמן זית כל אחד נכרו בידו וטובל בשמן. ברכ"י או' י"ד. ויש מקילין ע"י שמסננין השמן זית קודם פסח ומניחין אותו בכלי כשר אבל יש מחמירין שאין אוכלין כ"א מה שנעשה בכשרות לשם פסח והמחמיר תע"ב. ועיין לקמן סי' תס"ז או' ע"א.

קמה

קמה) ובמדינותינו שמזייפין השמן זית עם שאר שמנים כנודע אזי אין לבשל בשום שמן.

קמה) כר"ש. והיינו לבני אשכנז שנוהגין איסור במיני קטניות כמ"ש לקמן סי' תנ"ג סעי' א' בהגה ולפיכך אם מזייפין השמן זית בשמן שלהן אין לבשל בהן בפסח ואפשר גם לבני ספרד וכגון שיש בהם חשש חימוץ ועיין באו' שאח"ז.

קמו

קמו) וכתב שם הברכ"י דמהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י שער ו' סי' ד' כתב דלדעת רב נטוראי שכתב הטור סי' תמ"ב ביין צמוקים לכאורה נראה דצריך לבער השמן שומשמין מהבית עכ"ד. אבל לא ראיתי ולא שמעתי בארץ הצבי לשום א' שנהג כן אע"ג דרוב החכמים נהגו דין חוזר וניעור וכן מוכח מדברי הפר"ח הנז' שלא הזהיר על שמן שומשמין אלא שלא לאכלו ואם איתא הו"ל למימר דצריך לבער מאחר דבאתריה דמר עה"ק ירושת"ו המנהג לקנות שמן שומשמין לכל השנה והוא הסכים לדברי רב נטוראי בסי' תמ"ב וסי' זה בכמה דינים. ואולי שיש לחלק בין ודאי למידי דשכיח דהגם דשכיח בשומשמין לאו ודאי הוא. א"נ כיון דרוב המון ישראל אינהו אכלי שמן שומשמין בפסח תסגי שלא לאכלו ולחוש לסברת חו"נ ואם כה יעשה לבערו יהיה תמוה לרבים ולאחזוקי ישראל דאוכלים חמץ ממש לא ניחא למארייהו עכ"ל. ומיהו מ"ש דרוב המון ישראל אכלו שמן שומשמין היינו במקום שנוהגין להקל בחוזר וניעור שהרי שורין את השומשמין במים תחלה כמ"ש לעיל או' קמ"ד וכשיש שם חטים או שעורין הם מתחמצין מחמת השרייה ואח"כ נטחנין עם השומשמין כידוע והו"ל ממשו של איסור מעורב בתוכו ולא טעם בלבד וכבר כתבנו לעיל או' נ"ט דאפי' בטעמו ולא ממשו יש מחמירין יעו"ש וא"כ כ"ש היכא דאיכא ממשו וע"כ היכא דנהיגי בו איסור אין להקל. ובני אשכנז בלא"ה אין נוהגין להקל ואעפ"י שהוא תערובת לח בלח שנתערב ונתבטל קודם פסח ולדעת מור"ם שרי כמ"ש בסעי' ד' יעו"ש. מ"מ כיון שהוא ממיני קטניות נוהגין לאסור כמ"ש לקמן סי' תנ"ג סעי' א' בהגה יעו"ש. ויתבאר עוד מזה בדברינו לשם בס"ד.

קמז

קמז) מותר לאכול חמאה של עכו"ם אף בפסח. הרשב"ץ בתשו' סי' רנ"ח מח"ג. ברכ"י או' ט"ו. והיינו במקום דליכא חשש זיוף ולא חשש חמץ. ומיהו לא ראינו ולא שמענו מי שנוהג בזה לאכול חמאה של עכו"ם בפסח ואפשר מפני שעתה נשתנו הזמנים ויש לחוש שאינם נקיים מחשש חמץ. ועיין לקמן סי' תס"ז או' מ"ז.

קמח

קמח) שם בהגה, וכן כל דבר שמבשלין בכלי חמץ וכו'. חמאה שבשלוה בכלי חמץ קודם פסח ולהסיר הזוהמא שמים מעט קמח ונשאר בשולי קדירה ומסננין החמאה ולא ישאר בה כלל מהקמח וקמח הנז' שיעורו א' ממאתים ואינו עובר במסננת חמאה זו מותרת בפסח. כ"כ בשו"ת יכין ובועז ח"ב סי' כ"ב לפי מנהג מקומו. ברכ"י או' טו"ב ובספרו מחב"ר או' ח' ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ס"ו ואו' ס"ז ולקמן סי' תנ"ג או' כ"ח ודוק.

קמט

קמט) אחר שעשו המצה מצאו בצק דבוק בדופני הנפה בחוזק שלא נקלף אלא בסכין יש להתיר דאף דהרמב"ם פסק דחוזר וניעור רוב האחרונים חולקים והדבר ספק אם נקלף ונתערב והוי ס' בפלוגתא דרבוותא ולקולא. ואפשר דאפי' הרמב"ם מודה בנדון זה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן מספיקות דהוי ספיקא בדרבנן דחו"נ לאו דאורייתא ולא קבע איסורא ואזלינן לקולא. הרדב"ז בתשו' כ"י סי' שני אלפים ק"ך. ברכ"י או' ך'.

קנ

קנ) נמצא בריקוד הקמח פירורין יבשין ונסתפקו אם הם טיט או של עיסה ובדקום באור ונתברר שהם חמץ נוקשה בשעת הדחק יש להתיר ע"י ריקוד. דבר משה ח"א סי' ל' ברכ"י או' כ"א.

קנא

קנא) כלי מלא לפתות שקורין בוריקע"ס לצורך הפסח עם הרוטב שלהם וב"ב שדרכה ללוש עיסות לחם הדיחה ידה היטב וקינחה ידה עד שלא ראתה שום בצק בידיה וניערה בידיה הבוריקע"ס והרוטב ואחר שהוציאה ידה מצאה באצבעה קצת דבוק יש להתיר בלא סינון דהוי ס"ם שמא לא נפרך כלום ואת"ל שנפרך שמא הוא דק כ"כ והוי כלח ואינו חו"נ. נ"א שאלה יו"ד. ולדעתי היקל יותר מדאי דאפשר להדיח הבוריקע"ס בהרוטב שלהם ולסנן הרוטב בלי הפסד. פ"ת.

קנב

קנב) שם בהגה. כגון יין מבושל. יין מבושל שמביאין ממדינת אוגרמא ואין ידוע אם נעשה לשם פסח יש להתיר דמסתמא סתם כלים אינם ב"י וגם נ"ע בר נ"ט ועוד דפשיטא דמבשלין גם אדעתא דפסח דעיקר מכירת היין לפסח. שו"ת פ"י כת"י סי' ז' שע"ת או' כ"ג.

קנג

קנג) שם בהגה. או מרקחת. ובמרקחת שהוא דבר קיוהא וחריף זה אסור אפי' בשאר איסורים אפי' אינו ב"י וע"כ יש להחמיר בו אפי' ביו"ט האחרון. ט"ז סק"י. חק יוסף או' ל"ו. מיהו בת"ח כלל ס"א דין ז' כתב דבמרקחת לא הוי חריף דבטל חורפיה בדבש יעו"ש. והביאו המק"ח או' י"ג. וכתב ח"א כלל קכ"א או' כ"ח דבמקום שמחת יו"ט יש להתיר אפי' באכילה יעו"ש. אמנם הברכ"ו או' י"ג כתב בשם מהר"י זיין דמרקחת שנעשית קודם פסח מדבר חריף או מתובל ביותר אפי' בכלי שאינו ב"י אסורה לדעת מרן יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ח, וכ"פ הר"ז או' מ'.

קנד

קנד) שם בהגה. או במרקחת. ואם אין דרך בני אותו מקום לבשל שום מרקחת אלא בכלי מיוחד לבשל בו מרקחות ואין דרכם לבשל באותו כלי חמץ כלל וגם הכף מיוחד לנער בו המרקחת ואין דרכם לנער בו חמץ שרי. ב"י. עו"ש או' ה' ח"י או' ל"א. ומיהו יש לחוש בכלים דידן המיוחדין למרקחות מפני שלפעמים מבשלין בהם מרקחת עשויה עם פתותי לחם ודבש לעשות ממנה פת הבאה בכסנין אלא שאפשר לומר שמאחר שאותם כלים אין מבשלין בהם אלא מרקחות ולא דברים אחרים אלא לעתים רחוקים הו"ל כאלו אינן ב"י בודאי ומ"מ ראוי להחמיר. ב"י והפר"ח כתב להתיר גם בזה. ומהרימ"ט ח"ב חא"ח סי' א' כתב דאלו המרקחות הנעשות כל השנה ואין יודעין בכלים שנעשו אם הם ב"י דיינינן להו לקולא דאיכא ספיקי טובא יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ז' וכתב דכן המנהג בקושטא ובכל מקומות הללו (ר"ל הסמוכות לקושטא) לאכול המרקחות ויין מבושל וארופי (הוא דבש שעושין מתירוש) וכדומה לזה דכיון דאין האיסור אלא משום כלים סתם כלים אינן ב"י והו"ל נותן טעם לפגם קודם פסח דלכ"ע שרי עכ"ל. ונ"פ מהריק"ש. אמנם כבר כתבנו דדעת מרן בב"י והאחרונים להחמיר דדוקא אם נתבשלו בכלים המיוחדים לכך יש להכשיר או אם בודאי היו הכלים אינם ב"י וכמ"ש לעיל או' קמ"א יעו"ש.

קנה

קנה) שם בהגה. אבל ביו"ט האחרון וכו'. פי' שמיני של פסח ומשום שאינו אלא מדרבנן, עו"ש או' ה'.

קנו

קנו) שם בהגה. אבל ביו"ט האחרון יש להקל בו. וכן בשאר איסורי דרבנן כגון משהו ונ"ט לפגם נמי יש להקל בו. ט"ז ס"ק י"א. חק יוסף או' ל"ז. והיינו בדאיכא תרתי לטיבותא משהו וגם נ"ט לפגם מותר באכילה אבל משהו לחוד או נ"ט לפגם לחוד ביו"ט האחרון שרי רק בשהייה, מש"ז או' י"א יעו"ש. ועיין לקמן קנ"ח.

קנז

קנז) שם בהגה. אבל ביו"ט האחרון יש להקל בו. משום דהוי נ"ט בר ל"ט דהיתרא ועוד דסתם כלי אינו ב"י. מ"א ס"ק כ"ה. חק יוסף או' ל"ו. והפר"ח כתב דאם אנו מתירין ביו"ט האחרון יזלזלי בו יעו"ש. אבל בס' חקת הפסח או' ך' השיג עליו וכתב דלא חיישינן לשמא יזלזלו בו יעו"ש.

קנח

קנח) שם בהגה. יש להקל בו. והיינו בנעשה הכל קודם פסח אבל נעשה בפסח אפי' אם ידוע שאינו ב"י אסיר לאכול אף ביו"ט האחרון כדמוכח לקמן סי' תס"ז ססעי' יו"ד בט"ז וח"י יעו"ש. והיינו לפי מה שאנו מחמירין בטעה לפגם כדברי מור"ם ז"ל לקמן סעי' יו"ד יעו"ש

קנט

קנט) שם בהנה. יש להקל בו. ולענין מי דבש עיין לעיל סי' תמ"ב או' ס"ה.

קס

קס) שם בהגה. וה"ה אם נתערב משהו וכו'. משום דמשהו הוי דרבנן וא"כ אם נתערב הרבה שאין ס' כנגדו אסור דהוי ספק דאורייתא וכ"מ מלשון הש"ע וה"ד בשומן משום דיש לחוש לפרורי חמץ שהם בתוכו אבל ביין מבושל בכלי חמץ וכיוצא בו אפי' נתערב הרבה שרי. מ"א ס"ק כ"ו. וכ"פ ח"א כלל קכ"א או' כ"ז. אבל הח"י או' ל"ב אין מחלק בין יין לשומן אלא דוקא בהפ"מ יש להקל בכל ענין יעו"ש. והביאו א"ר או' כ"ב. מק"ח או' כ"ה. וכ"פ הר"ז או' מ"ג. וכשידוע שנתבשל בכלי ב"י אין להקל כלל. א"ר שם. וגם ביו"ט אחרון אסור. ח"א שם.

קסא

קסא) שם בהגה. שאין להחמיר וכו'. חדא דהוי נ"ט בר נ"ט ועוד מאחר דאיכא לספוקי שמא לא היה הכלי ב"י אין מחזיקין איסור דספיקא דרבנן לקולא. ד"מ. מ"א שם.

קסב

קסב) שם בהגה. יש מחמירין להסתפק וכו'. אעפ"י שנזהרו שלא לשאוב ממנו בכלי חמץ. ר"ז או' מ"ט.

קסג

קסג) שם בהגה. שמסתפקין ממנו כל השנה וכו'. אבל המונח לו בבית אוצרו או הנזהר בדבר שפירש מותר. דרשות מהרי"ל.

קסד

קסד) שם בהגה. ולפעמים יש בו פירורי לחם. ואם סיננו קודם פסח מותר וכן בשומן ויין מבושל דלעיל אם היה נזהר מכלי ב"י ורק שלא נזהר מפירורין מועיל בו סינון וטוב לסנן שלושים יום קודה פסח. ח"י או' ל"ג. מיהו הא"א או' כ"ז כתב דבשומן אין להקל בסינון יעו"ש. ועיין לעיל או' צ"ג.

קסה

קסה) שם בהגה. ובמקומות אלו שאין חומץ יין מצוי וכו'. וא"כ אפי' נסתפקי ממנו לסעודה אין מחמירין דלא אפשר בקל למצוא אחר, מ"א ס"ק כ"ז. ולפי מ"ש באו' הקודם דמהני סינון א"כ יש לסננו קודם פסח דהא דבר שאפשר הוא.

קסו

קסו) שם בהגה, שלא למלאת מן יין וכו'. ר"ל כשבא למלאת חבית יין לפסח לא ימלאנו ע"י כלי חמץ אף שסתם כלים נקיים הן ואין בהם לכלוך בעין רק בלוע בתוכו ובלוע אינו נפלט ע"י צונן. מ"ב או' ע'.

קסז

קסז) שם בהגה. שלא למלאת מן יין וכו'. ואם הכלי היה מורק ושוטף שרי, מהרי"ל, מ"א ס"ק כ"ט ח"י אי' ל"ד, מק"ח או' כ"ו. ר"ז או' נ"א.

קסח

קסח) שם בהגה. שלא למלאת וכו'. ואם עמד החומץ בכלי חמץ ב"י (ויש גורסין אפי' אינו ב"י) ושהה בתוכו כדי שיתנו על האור וירתיח אסיר מדינא כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה ואף שהש"כ כתב שם דגם בחומץ בעינן מעל"ע אין להקל נגד הש"ע ואע"ג דבסי' ק"ד שם כתב דגם בחומץ בעינן מעל"ע נראה דהתם מיירי בחומץ שאינו חזק כ"כ. מ"א ס"ק כ"ח. מיהו הח"י או' ל"ד הסכים לדברי הש"כ דגם בחומץ בעינן מעל"ע יעו"ש. וכן הסכים חק יוסף או' מ' מק"ח או' כ"ו. חמ"מ או' י"ג. אמנם הח"א כלל קכ"א או' ל"ה הסכים לדברי המ"א ורק בהפ"מ כתב דיש להקל עד שישהה בתוכו מעל"ע יעו"ש.

קסט

קסט) שם בהגה. שלא למלאת וכו'. במקומות שערבין כל השנה מי צוקר מבושל ביין אסור החומץ לפסח אם לא החומץ כעישה החניני שהוא מהחבית בלי תערובת וה"ה כשאומר לחנוני שלוקח יין לחומץ. א"ז. מיהו ח"י שם כתב להתיר ע"י סינון קודם פסח יעו"ש אבל הא"ר או' כ"ג הביא דברי הח"י הנז' וכתב דאין להתיר ע"י סינון דהא נתבשל ביורות ואלפסין של חמץ ולא גרע ממי דבש ומיין מבושל דלעיל גם דרכן תמיד לבשל אחר שבישל בו דגים בחמץ והוי קצת בודאי ב"י וסיים שאין להקל כלל לכתחלה ואף אם עבר ונתנו במאכל יש לאסרו באכילה ורק בהפ"מ יש להקל אף שלא ע"י סינין יעו"ש. וכן החמ"מ או' י"ג תמה על הח"י שהתיר ע"י סינון אמנם הר"ז או' ן' הסכים לדברי ח"י דאם סננו קודם פסח שרו. ונראה הטעם שהתירו ע"י סינון מפני שהסינון הוא רק מפני חשש פירורין שלא נזהרו בשעת עשייתו אבל מפני שנתבשל המי צוקר בכלי חמץ אין לחוש דהא נתבטל המי ציקר בס' קודם פסח ביין ולדעת מור"ם ז"ל לח בלח שנתערב קודם פסח ובטל בס' אינו חו"נ כמ"ש לעיל סעי' ד' יעו"ש. ולענין הצוקר אם יש בו חשש תערובת חמץ יתבאר לקמן סי' תס"ז סעי' ח' בס"ד.

קע

קע) יין לבן שהוכהה מראיתו ורוצים לתקנו שמשימים לתוכו חלב בהמה וחלב חטה פחות מס' אסור דגזרינן שמא יבא לשתות ממנו עם בשר או שמא ישתה ממנו בפסח ואעפ"י שנתבטל בס' מ"מ הו"ל מבטל איסור לכתחלה ועוד שיש לחוש שמא ישאר קצת מחלב. חטה בעין. צ"צ סי' פ"ו. אבל המ"א ס"ק מ"ה כתב דאין איסור בדבר דכיון שאין כוונתו לערבו כדי לשתותו בפסח או לשתותו עם בשר לא הו"ל מבטל איסור דאין כוונתו אלא לתקן היין ומ"מ אם ידוע אותי יין לא ישתה ממנו בפסח דשמא נשאר קצת חלב חטה בעין מיהו אם נותן הרבה לתוכו עד שאין ס' כנגדו אסיר מטעם שמא יבוא לשתות בפסח או עם בשר יעו"ש וכ"כ הפר"ח בסי' רס"ז סעי' ח' על דברי הצ"צ הנז' דאין כאן מבטל איסור כיין שאין דעתו לבטל החלב אלא לתקן היין יעו"ש. מיהו ח"י או' ל"ד הסכים לדברי הצ"צ יעו"ש. אבל המק"ח או' כ"ו הסכים לדברי המ"א. וכ"פ הר"ז או' נ"ב. חכ"א כלל נ"ב או' י"א ולענין לשתותו בפסח כתב הא"ר או' ל' דיש תקנה ע"י סינון. וכ"כ הר"ז שם דאם סיננו קודם פסח מותר לשתותו בפסח יעו"ש. והיינו לפי המנהג שכתב מור"ם ז"ל בהגה סעי' ד' דלח בלח שנתערב קודם פסח ונתבטל בס' לא אמרינן חו"נ יעו"ש.

קעא

קעא) שם בהגה. במקום שאין יין וחומץ מצוי. עכו"ם המחזיק חזקת יי"ש דהיינו שקבל מהשררה שלא ימכור אלא הוא ובהגיע הפסח שולחים ממקום אחר לשם חביות יי"ש מחותם עם הכשר לפסח והמחזיק נותן לפני הישראל בכלים קטנים ואותו הישראל חותם אותם בחותמו והעכו"ם מוכר אותם לישראל ורק שאינו מניח כ"א חותם אחד אי סגי בהכי דהוי כדיעבד משום דהעכו"ם מקפיד אם יניח חב"ח. עיין נוב"י. מה"ת סי' ס"ו שכתב שקשה להתיר בחותם או' ויש להצריך חב"ח דהיינו לכרוך נייר ע"פ הצלוחית וחוט קשור סביב ויחתום ושוב יכרוך נייר על נייר הראשון וחוט קשור בו ויחתום וכן יעשה לכל כלי וכלי ואם המחזיק מקפיד ע"ז ויש לחוש לאיבה שלו יש להתיר בחותם א' כיון שרגילין שם בשתיית יי"ש ויהיה להם עי"ז מניעת שמחת יו"ט וטוב להכריז ולהודיע אל היהודים אופן החותם וכל א' ישגיח בעת שיקח אם הוא באופן החותם גם יודיע למחזיק שהודיע לכל אופן החותם איך הוא יעו"ש. שע"ת או' כ"ו. ועיין ביו"ד סי' קי"ח סעי' א'.

קעב

קעב) שם בהגה. אם הוא תוך שני חדשים וכו'. והט"ז ס"ק י"ב כתב דסגי בשלושים יום כמו בדיבוק ניירות דלעיל סי' תמ"ב סעי' ג' אבל המ"א שם סק"ה כתב דשאני הכא דחיישינן שיתן טעה ביין וישתה משא"כ התם גבי דיבוק ניירות דאינו אלא לעניין איסור שהייה בביתו יעו"ש. וכן הח"י בסי' זה או' ל"ו חלק על הט"ז והסכים כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש וכן הסכים חק יוסף או' מ"א. חמ"מ או' י"ג. ר"ז או' נ"ד. ח"א כלל קכ"א או, ל"ו. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ט"ל.

קעג

קעג) שם בהגה. ונותן טעם בפסח. פי' דהטעם שנתן קודם פסח כבר נתבטל בס' קודם פסח ולדעת מור"ם ז"ל אינו חו"נ כמ"ש לעיל סעי' ד' אלא דהאיסור הוא משום דנותן טעם בפסח עצמו דאיסורו במשהו ואע"ג דהוי חמץ נוקשה וי"א דבטל בס' אפי' בתוך הפסח כמ"ש לעיל או' ז' כתב המ"א סק"ל דשאני הכא דהוא עושה לכתחלה שמניח בו היין ולכן אסיר לשתותו.

קעד

קעד) שם. בהגה ואסור לשתותו, אבל מותר לקיימו מ"א סק"ל, מק"ח או' כ"ז, חמ"מ שם, ח"א שם, והנה הח"י או' ל"ה כתב אבל לקיימו מותר כיון שעבר עליו ל' יום כדלעיל סי' תמ"ב סעי' ג' גבי דיבוק ניירות יעו"ש, אבל מדברי הפו' הנז' שכתבו סתם אבל מותר לקיימו משמע דאפי' אם הוא בתוך ל' מותר לקיימו, ועיין לעיל או' צ"א.

קעה

קעה) שם. בהגה ואינו נותן טעם בפסח ושרי, ולפי מה שהעלתי בסעי' ד' שהעיקר חוזר וניעור יין זה אסור בשתייה ואע"ג דצונן אינו מבליע ואינו מפליט מ"מ כיון שהעיסה היא רכה ונכנסה ביין מסתמא נימוח קצת מהעיסה ביין וחמץ בפסח במשהו, פר"ח, מיהו הא"א או' ל' כתב דאם דבק בין נסר לנסר עיסה אפ"ה לא חיישינן שמא נכנס בין הדביקים פירור בעין ליין עכ"ל וכ"כ החמ"מ או' י"ג כדברי מור"ם ז"ל דאם נתנוהו קודם לכן שרי אף לשתותו בפסח, וכ"פ הר"ז או' נ"ד, ח"א כלל קכ"א או' ל"ו, וזהו כמ"ד בטעמו ולא ממשו לא אמרינן חו"נ כי יש פלוגתא בזה כמ"ש לעיל או' נ"ט יעו"ש.

קעו

קעו) שם בהגה מיהו אם יש כזית בצק וכו'. ואפי' נתנו ב' חדשים לפני הפסח חייב לבערו אם לא טחאו בטיט, מור"ם ז"ל בד"מ או' י"ד, ועיין דג"מ ובאו' שאח"ז.

קעז

קעז) שם. בהגה חייב לבערו וכו'. אין זה נכון דכיון שנתייבש נפסל מלאכול לכלב ואינו חייב לבערו וכמ"ש בסי' תמ"ב סעי' ג' פר"ח, אמנם דעת האחרונים כדברי מור"ם ז"ל דצריך לבערו אם לא טחאו בטיט, מ"א ס"ק ל"א, ח"י או' ל"ז חק יוסף או' מ"ב, מק"ח או' כ"ח ר"ז שם, ח"א שם.

קעח

קעח) שם. בהגה חייב לבערו וכו'. אבל פחות מכזית אינו חייב לבערו מאחר שהוא עשוי לחזק כמ"ש לעיל סי' תמ"ב סעי' ז' ד"מ או' י"ד, ועיין בדברינו לשם בס"ד.

קעט

קעט) [סעיף ו'] מלח ששמו במדוכה של חמץ, כ"ה במרדכי פ' כל שעה ומביאו ב"י,

קפ

קפ) שם. מלח ששמו במדוכה וכו'. אבל לכתחלה אין להניח מלח במדוכה של חמץ אעפ"י שהוא יבש, ח"א כלל קכ"א או' ל"ג.

קפא

קפא) שם. מלח ששמו במדוכה וכו'. ואפי' בת יומא (ר"ל שדכו בה ביום זה) מותר לפי שהמלח אעפ"י שהוא חריף כיון שהוא דבר יבש אינו מפליט מה שבולע בכלים, פר"ח, והיינו לכתחלה אבל בדיעבד היכא דנתלחלח קצת אף תוך הפסח שרי דאין מליחה מפליט מכלי, א"א או' ל"ב, וכ"ז במדוכה נקיה דאל"כ הרי נאסר במשהו שהוא בעין.

קפב

קפב) שם. מלח ששמו במדוכה וכו'. ואפי' נשתהא שם מעל"ע מותר דלא אמרינן כבוש כמבושל אלא בדבר לח ולא בדבר יבש, ד"מ או' י"ב.

קפג

קפג) שם. מלח ששמן במדוכה מותר וכו'. ובשאר כלים המחמיר שלא להשתמש בו בפסח תע"ב כדאיתא ביו"ד ססי' צ"ה, ח"א שם, ר"ז או' נ"ו.

קפד

קפד) שם. מלח ששמו במדוכה וכו'. אבל אם דכו מלח בכלי חמץ יש לאסור אפי' אינו ב"י ואפי' קודם פסח וכמ"ש ביו"ד סי, צ"ו סעי' ג' עו"ש או' ו' מ"א ס"ק ל"ב, ח"י או' ל"א. מט"י, חק יוסף או' מ"ד א"א או' ל"ב, מק"ח או' כ"ט. חמ"מ או' י"ד, ר"ז או' נ"ה, ח"א שם, ומ"מ אם נידך קודם פסח במדוכה שלנו שרוב תשמישה בתבלין ובשמים וכה"ג דליכא רק חשש לטעם משהו ונתבטל קודם פסח אפי' בכלי ב"י יש להתיר ח"י שם, חק יוסף שם, מק"ח שם, ר"ז שם, ח"א שם.

קפה

קפה) מיהו במקומות שרגילים לדוך במדוכה חלות חמץ ורקיקין קשים לדוך אותם הדק הטב לתת לתוך המאכלים אפי' אם יהיה הענין שדך בצונן ע"י דוחקא דמדוכא מפליט והוא ברור. רו"ח או ו'.

קפו

קפו) שם הגה. משום דאינו מפליט בצונן. פי' ביבש משא"כ בצונן לח וע"י שרייה חושש הרב לעיל סעי' ה' להחמיר. ח"י שם.

קפז

קפז) [סעיף ז'] בוסר שדכין קודם פסח וכו'. וז"ל הסמ"ק סי' רכ"א שהביא בב"י בוסר שדורכין אותו במדוכות קודם פסח מותר בפסח ואעפ"י שהמדוכות מחומצות מחמץ שמערבין עם המורייס משום דהוי צונן ואין בו כח להפליט ואפי' אי פליט משהו בעלמא הוא דפליט ונתבטל קודם פסח מידי דהוי אכרישין ובצלים שחתכן בסכין חולבת ונתנם עם בשר כדפי' ר' ברוך עכ"ל ומ"ש ואפי' אי פליט וכו' ר"ל ואפי' למ"ד דפירות חמוצים הרי הם הדברים חריפים ומפליטים אפי' בצונן וצריך לשער כדי נטילה או כנגד הכלי כמ"ש ביו"ד סי' צ"ו מ"מ הכא שאין דכין החמץ לבדו אלא עם המורייס משהו בעלמא הוא דפליט ונתבטל קודם פסח. ומ"ש מידי דהוה אכרישין וכו' ר"ל דאין משערין כנגד כולם אלא כנגד מה שבלעו מן האיסור וכמ"ש ביו"ד שם וא"כ ה"ה לכאן. וזהו לפי מה שסתם הש"ע לעיל סעי' ד' דאם נתבטל קודם פסח בס' אינו חו"נ. ומ"ש מור"ם ז"ל בהגה הטעם משום דאינו מפליט בצונן תפש טעם הראשון של סמ"ק והוא ע"פ מ"ש. בספרו ת"ח כלל ס"א בשם או"ה דתפוחים חמוצים לא מיקרי דבר חריף והביאו הט"ז שם ביו"ד סי' צ"ו סק"ט יעו"ש. וכ"כ ח"י בסי' זה או' ט"ל יעו"ש. וזהו שכתב ג"כ כאן בהגה ואפי' אם נעשה בפסח אינו אוסר וכו' משום דס"ל דדבר חמוץ אינו מפליט בצונן אבל לדעת הש"ע דס"ל דדבר חמוץ מפליט אפי' בצונן כמ"ש ביו"ד סי' צ"ו סעי' ב' הכא אינו מתיר כ"א דוקא בנעשה קודם פסח אבל בפסח דאיסורו במשהו אסור. וגם מה שמתיר בנעשה קודם פסח היינו למ"ד אינו חו"נ כנז' ועיין לעיל או' נ"ט.

קפח

קפח) שם. במדוכות מחומצות וכו'. היינו שבלעו מעט חמץ שהיה מעורב עם דברים אחרים וכמ"ש באו' הקודם (ואעפ"י שסתם הש"ע סמך על מ"ש בב"י שהביא לשון הסמ"ק) אבל אם דכו אותם במדוכות שדכין בהם חמץ בעין אעפ"י שהם נקיים ואינם ב"י (היינו לדעת י"א שהביא ביו"ד סי' צ"ו סעי' א' יעו"ש) אסור לאכלם בפסח לדעת הש"ע מפני שדבר חריף וחמוץ כלי שאינו ב"י משוי ליה כב"י ומפליט וכמ"ש ביו"ד סי' צ"ו יעו"ש. וכ"פ. הר"ז או' נ"ה. ועיין באו' שאח"ז ואו' קצ"ט

קפט

קפט) שם הגה. משום דאינו מפליט בצונן. ולפ"ז אפי' דכו בו חמץ בעין והוא בן יומו ודכו בו בוסר מותר לאוכלו בפסח אם הוא נקי כיון דאינו מפליט בצונן. אמנם הפר"ח הסכים דבוסר הוי דבר חריף ואף שהמדוכה אינה ב"י הבוסר אסור יעו"ש (ומיהו מ"ש שם על הש"ע כבר ישבנו לעיל או' קפ"ז יעו"ש) וכ"כ ח"א כלל קכ"א או' כ"ט דהסכמת אחרונים דבוסר הוי דבר חריף ואפי' אין ב"י וקודם פסח אסור אלא שסיים דאם נדוכו כולם ביחד או שנתבשלו יחד ויודע בודאי שהיה המדוך נקי דאין חשש משום פירור בעין וגם אינו ב"י דאיכא הרבה צדדין להקל יש להקל במקום מניעת שמחת יו"ט ולהתיר אפי' באכילה ולהשהות לכ"ע שרי יעו"ש. ועיין לקמן או' ר"ב.

קפט) דבר שאינו חריף שנידוך במדוכה מחומצת ממש מותר אפי' אם נעשה בפסח. דדוקא ע"י חריף ודוחקא מבליע ומפליט אבל דבר שאינו חריף לא מהני דוחקא לבד להפליט בצונן אם היה הכלי נקי. ח"א שם או' ל"א.

קצ

קצ) שם בהגה. אם היה הכלי נקי. נראה דקאי אתרווייהו דאפי' קודם פסח אסור אם היה הכלי מלוכלך דאפי' את"ל דלא הוי דבר חריף מ"מ ע"י דוחקא נכנס בתוכו קצת וא"א להדיחם. מ"א ס"ק ל"ד. מיהו הא"ר או' כ"ו כתב דקודם פסח אף אם היה מלוכלך שרי משום דודאי איכא ס' וקודם פסח בטל בס' יעו"ש. אבל חק יוסף או' מ"ו הסכים כדברי מ"א וכן הסכים המק"ח או' ל"א. וכ"ז לדעת מור"ם ז"ל דבוסר לא הוי דבר חריף אבל דעת הש"ע והאחרונים כבר כתבנו לעיל.

קצא

קצא) שם בהגה. אם היה הכלי נקי. ומן הסתם מחזיקין שהוא נקי. עו"ש או' ז' נה"ש או' ח"י.

קצב

קצב) שם בהגה. אבל אם חתכו בסכין של חמץ וכו'. בצל שחתכו בתוך הפסח בסכין שגררו בו בצק מן העריבה והסכין היה נקי מותר בפסח כיון שאותו סכין לא שמשו בחמין לא בלע דצונן לא מבליע ולא מפליט. תשו' הרא"ש כלל כ"ד או' ז' והביאו הטור ומ"א ס"ק ל"ז. ח"י או' מ' א"ר אי' ל"ב. חק יוסף או' מ"ז.

קצג

קצג) שם בהגה. תוך הפסח וכו'. משמע דקודם פסח שרי ע"י הדחה. מ"א ס"ק ל"ה. ח"י שם. א"ר או' כ"ז. חק יוסף שם. מק"ח או' ל"ב. ר"ז או' נ"ח. והיינו אף בידוע שאינו נקי אם היה קודם פסח שרי ע"י הדחה. א"ר שם. א"ז או' ל"ד. וזה קאי אדברים שאפשר בהדחה כדגים וכדומה אבל בוסר לא אפשר בהדחה. א"א או' ל"ה. וכ"כ הנה"ש או' ך' והטעם משום דאם מדיחין אותו ילך טעם החומץ ממנו ועוד שע"י החתוך יצא ממנו מים ומתערב עם חתיכות הבוסר וע"כ לא אפשר בהדחה. ועיין לקמן או' קצ"ה,

קצד

קצד) שם בהגה. דסתם סכין אינו נקי וכו'. והט"ז ס"ק י"ג כתב דאפי' בודאי נקי יש לאסור אם חתכו תוך הפסח בסכין חמץ משום דבוסר הוא דבר חריף יעו"ש. וכ"כ העט"ז. ומשמע דקודם פסח שרי אם היה נקי והיינו אם אינו ב"י ג"כ וכמ"ש לעיל סוף או' קפ"ט יעו"ש.

קצה

קצה) שם בהגה. ויש לחוש לחמץ הדבוק עליו. ואע"ג דבצונן סגי בהדחה או גרידה צ"ל דשאני בוסר דהוי חריף קצת (והיינו לדעת מור"ם ז"ל אבל לשאר פו' הוי חריף ממש כנז"ל) ועוד דחיישינן שמא ישכח לאכלו בלא הדחה. ח"י או' מ"א. ומשמע דבוסר אפשר בהדחה. ועיין לעיל סוף או' קצ"ג שכתבנו דלדעת הא"א והנה"ש בוסר לא אפשר בהדחה יעו"ש.

קצו

קצו) שם בהגה. אבל אם נתערב וכו'. אפי' בפחות מס' מ"א ס"ק ל"ו. ח"י שם. א"ר או' כ"ט. חק יוסף או' מ"ח. מק"ח או' ל"ג.

קצז

קצז) שם בהגה. אין לחוש ולהחמיר וכו'. והיינו אם הדיחו הדבר ההוא תחלה קודם שנתערב. מ"א ס"ק ל"ז. ח"י שם. והא"ר שם כתב אפי' אם לא הדיחו הדבר ההוא תחלה קודם שנתערב אבל חק יוסף או' מ"ט כתב כדברי מ"א. וכ"כ המק"ח שם. ובמקום הפ"מ או בשעת הדחק כגון לצורך שמחת יו"ט שאין לו מאכלים אחרים כל צרכו יש להקל. ר"ז או' נ"ח. ומיהו בסכינים שחותכין בו לחם ידוע שנדבק בו פירורי חמץ ולכן אפי' בדיעבד אסור אם לא הדיחו אותו דבר. ח"א כלל קכ"א או' ל"א.

קצח

קצח) [סעיף ח'] בסכין חדשה וכו'. וה"ה סכין שמיוחד לגרר הבצק מהעריבה כל השנה, הרא"ש בתשו' כלל כ"ד והביאה הטור, פר"ח, ור"ל כיון דאין משתמשין בסכין כ"א בצונן לא בלע ולא פלט וכגון שהוא נקי כמ"ש לעיל או' קצ"ב יעו"ש.

קצט

קצט) שם. בסכין חדשה וכו'. משמע דבסכין ישנה אפי' אינה ב"י אסור משום דחורפיה דזתים משוי לה לשבח והא דביו"ד רסי' צ"ו גבי צינון סתם דחורפיה לא משוי ליה ב"י יעו"ש ונראה דהכא בחמץ כיון דיש פו' ס"ל נ"ט לפגם אסור בפסח אע"ג דפסק מרן צ"ט לפגם מותר בפסח בדבר חריף אסור. חוקת הפסח או' כ"ג.

ר

ר) שם בסכין חדשה וכו'. אבל אם הסכין ישן (וכגון שמשתמשין בו חמץ בחמין) אפי' הוא נקי ואינו ב"י אסור כיון שהוא דבר חריף מ"א ס"ק ל"ח ודוקא שנחתכו קודם שנתנו אותם לכבוש שאז הם עדיין בחריפתן או אפי' לאחר שנכבשו ונתחמצו דאז ג"כ מקרי דבר חריף משא"כ בנחתכו לאחר שנתנו עליו מים קודם גמר כבישתן דאז לא מקרי דבר חריף דמים מבטל חריפתן כמ"ש הטור. ח"י או' מ"ב וכתב שבזה מתורץ קושיית הט"ז והמ"א יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' ל"ד. ועיין לקמן סוף או' ר"ה.

רא

רא) ולא שייך ביטול בסכין ישן דבכוליה סכין משערינן וא"כ הזתים כולם חמץ. טור. ור"ל דכל א' בלע קצת מהסכין וא"כ נעשה כל א' בלוע מהחמץ ושוב לא פלט ואע"ג דפסק ביו"ד סי' ק"ו דחוזר ופולט האיסור (ר"ל וא"כ ה"נ נימא דע"י כבישה נפלט האיסור ובצירוף הכל יש ס' נגד הסכין ובטל קודם פסח) ה"מ בבישול אבל בכבוש לא פלט. ומיהו מי הזיתים לכ"ע מותרים (והיינו אם סיננן מהזתים קודם פסח. א"א או' ל"ח) דהחמץ בטל בהם בס' ואף דק"ל חנ"נ וא"כ בעינן ס' נגד כל הזיתים מ"מ הכא כיון דקודם פסח עדיין היתר הוא לא אמרינן ביה חנ"נ כמ"ש ביו"ד סי' צ"ד סעי' ו' ואף לפי מ"ש לעיל סעי' ה' (או' קל"ו) דחמץ כיון ששמו עליו לא הוי נ"ט בר נ"ט מ"מ לענין זה הו"ל דין היתר דלא אמרינן חנ"נ דהא הרבה פו' ס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשום איסור רק בבשר בחלב מ"א שם. א"ר או' ל"ד. מק"ח שם. ר"ז או' ס' מיהו חק יוסף או' ן' כתב דאין להקל אף במי זיתים שהרי סתם סכין אינו נקי ויש לחוש לחמץ בעין דכ"ע מודים דחו"נ ורק אם נתערבו בתבשיל אין לאסור מספק יעו"ש. אם סינן המי זתים במפה קודם פסח שרי. והיינו למ"ד בטעמו ולא ממשו לא אמרינן חו"נ וכמ"ש לעיל או' נ"ט יעו"ש.

רב

רב) ואם נתבשלו הזתים קודם פסח אף הזתים עצמן חוזרין להיות מותרים והיינו דמותר לקיימן אבל לאכלן בפסח אסור. מ"א שם. חק יוסף שם, מק"ח שם. ומיהו דעת הא"ר שם להתיר אף באכילה וכ"פ הר"ז שם אלא שכתב דהמחמיר שלא לאכלם עד יו"ט האחרון תע"ב. והח"א כלל קכ"א או' כ"ט כתב דאם יודע בוודאי שהסכין היה נקי וגם אינו ב"י יש להקל במקום מניעת שמחת יו"ט אפי' באכילה יעו"ש.

רג

רג) כרתי שחתכו בסכין חמץ שאינו ב"י אם הוא נקי אפי' חתכו בו בתוך הפסח נראה להתיר משום דנותן טעם לפגם הוא ולא אמרינן ביה דחורפיה משוי ליה לשבח. בי"ד סי' קצ"ו יעו"ש. אבל הער"ה או' ח"י השיג עליו וכתב דאפי' אם חתכו בו קודם פסח יש להחמיר כמו שהסכימו כל האחרונים דכל דבר חריף משוי לכלי ב"י ולא גרע כרתי מצינון וסלקא יעו"ש.

רד

רד) זנגביל. שחתכו בסכין של חמץ אינו ב"י או שדכו במדוכה של חמץ אע"ג דהוי חריף כיון שי"א דזנגביל לא הוי דבר חריף (כמ"ש הש"כ ביו"ד סי' צ"ו ס"ק י"ז) יש להקל עכ"פ בתערובת, ח"א כלל קכ"א או' ל' דג שחתכו בסכין חמץ דינו כשאר אסורין כמ"ש ביו"ד סי' צ"ו סעי' ב' פר"ח, והיינו דג מליח שחתכו קודם פסח בסכין שנשתמשו בו חמץ בחמין דינו כשאר איסורין אבל בתוך הפסח אסור כמ"ש לעיל או' קצ"ד.

רה

רה) שם. אם אינה בת יומא וכו'. אע"ג דבדבר חריף אוסר אפי' אינו ב"י הכא כיון שנותנין בהן מים בטל חורפייהו, טור, וכתב הש"כ ביו"ד ססי' ע' דבעינן רוב מים יעו"ש אבל לדעת רמ"א שם לא משמע כן ונראה דהכל לפי ראות עיני המורה, מ"א ס"ק ט"ל, מק"ח או' ל"ה. ומיהו ביו"ד סי' צ"ה וסי' קכ"ב בהגה משמע כהש"כ וכ"כ הש"כ שם בסי' קי"ד. א"ר או' ל"ז. חמ"מ או' ל"ה. וכ"כ הר"ז או' ס' שצריך המים הרבה מהזתים יעו"ש. וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' ע' או' ל"ו וסי' קי"ד או ח"י. מנ"י שם כלל ו' או' כ"ד. לה"פ שם סי' ע' או' מ"ח, כרתי שם או' כ"ח. בל"י שם או' ט"ל. חו"ד שם או' ל"ב. שפ"ד שם או' ן' חכ"א כלל ל"ב או' כ"ז. פת"ת שם או' ז' ומשמע דאפי' שהו הרבה בכבישתו בטל חורפייהו. ולפי מ"ש לעיל או' ר' בשם ח"י דלאחר שנתחמצו מקרי ג"כ דבר חריף א"כ צריך לסלק אותם מן הקדרה קודם שנעשו חריפים. א"א או' ט"ל.

רו

רו) שם. אם אינה בת יומא וכו'. ואם היא בת יומא אסורה דכבוש כמבושל. מ"א שם. והיינו אם שהא בתוכה מעל"ע וגם שנתנוהו בתוכה מיד כשפינו ממנה החמץ דאם לא כן הפגיעה באה תחלה קודם הבליעה ואינו נאסר כ"כ המ"א לעיל ס"ק ט"ז יעו"ש. אבל הח"י או' מ"ג כתב אע"ג דלא נעשה כבוש עד אחר מעל"ע ואז נעשה טעם לפגם מ"מ מכח חריפתן קצת יש להחמיר. וכ"כ המק"ח או' ל"ה וכ"מ מסתמיות דברי הש"ע דכל שנתנוהו בקדירה ב"י אע"ג דמעל"ע של הכבישה הוא אחר מעל"ע של הקדרה יש לאסור. ועוד עיין בס' בית הילל על יו"ד רסי' ק"ה שכתב דדוקא אם הכלי עומד ריקם מעל"ע נפגם הטעם אבל אם עומד בו היתר תדיר כבר התחיל לקבל טעם בשעת שבחו ולאחר מעל"ע נעשה כמבושל ממש ולכן אסור וכ"כ הלה"פ שם יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא וע"כ גבי חמץ בפסח דאיסורו במשהו יש להחמיר. ומ"מ אעפ"י שאסור לאכלן מותר לקיימן ואין אוסרין תערובתן כמ"ש לעיל סעי' ה' בהגה בדברים המתבשלים בכליהם. ח"י שם. מק"ח שם. ועיין לעיל או' קי"ב.

רז

רז) שם מותרת לכ"ע. ר"ל דנהי דגם כשלא נזהרו לחתכם בסכין חדשה יש מקום להתיר לדעת קצת פו' מ"מ יש אוסרים משום דס"ל דחורפיה דזית מחליא ליה לטעם הבלוע ומשויא ליה לשבח ואוסרם אבל כשנזהרו בסכין אפי' לא נזהרו בקדרה אין לחוש לכלי שאינה בת יומא משום דאגב מיא דיהבי בקדרה בטל חורפיה הכי מבואר בטור ודלא כהעו"ש. מאמ"ר או' י"ז.

רח

רח) שם. מותרת לכ"ע. ולפי מ"ש לקמן סעי' יו"ד בהגה דיש מחמירין בטעם לפגם בפסח אין להתיר אלא א"כ סילקן מהכלי חמץ קודם הלילה בע"פ. בית מאיר.

רט

רט) [סעיף ט'] יבש ביבש וכו'. ענין תערובת לח בלח ר"ל גוף האיסור או טעמו שנתערב ונבלל עם ההיתר לגמרי שבכל חלק מן התערובת יש שם מעט מן האיסור כגון שמן בשמן יין ביין וכיוצא וכגון חתיכת איסור שנתערבה עם היתר שע"י המרק מתפשט טעם האיסור בהיתר. ויבש ביבש ר"ל שההיתר עומד בעצמו והאיסור עומד בעצמו ונתערב זה בזה ואינו מכירו כגון חטים בחטים וה"ה חתיכת איסור שנתבשלה עם חתיכת היתר אפי' ע"י מים ומשקים אחרים מקרי יבש כמ"ש ב"י ביו"ד סי' ק"ט והרשב"א בתשו' סי' רפ"ג ואעפ"י שיש במרק ובחתיכת היתר ס' נגד חתיכת האיסור אעפ"י כן צריך שיהיה בחתיכת ההיתר רוב כנגד חתיכת האיסור כדי להתיר חתיכת האיסור לפי שאין היבש מתבטל בלח. פר"ח. ועיין ביו"ד סי' ק"ט ובש"כ שם סק"ד. ולענין דינא בחמץ עיין לקמן או' רי"ד.

רי

רי) שם. יבש ביבש וכו'. וקמח בקמח אם מקרי יבש ביבש עי' לעיל או' פ"ד. ועוד עי"ש מאו' פ"ה עד או' צ"א מדיני יבש ביבש יעו"ש.

ריא

ריא) שם. אפי' באלף לא בטיל. והטעם כתב ב"י מפני שהוא דבר שיש לו מתירין או משום שלא התירו יבש ביבש חד בתרי אלא באיסור נ"ט אבל באיסור שהחמירו בו ביותר מנ"ט אין הפרש בין יבש לבלול וכמ"ש המרדכי פ' כל שעה והרשב"א בתה"ב עכ"ל. והביאו הט"ז ס"ק ט"ו. וכתב ח"י או' מ"ד כי טעם זה השני הוא עיקר להלכה דכיון דלח איסורו במשהו גם ביבש החמירו ולא מטעם דשיל"מ יעו"ש. (ונ"מ דאין לחלק בין נתערב במינו או בשאינו מינו וכמ"ש באו' שאח"ז) וכ"ה דעת מ"א סק"מ. וכן הסכים חק יוסף או' נ"ג. ולפ"ז אם נתערב קודם פסח חד בתרי ביבש דאז שיעורו בנ"ט דינו כשאר איסורים ובטל ברוב. ט"ז שם. ומ"מ צריך לאכול כולם קודם פסח כמ"ש סעי' ד' בהגה. מ"א שם. חק יוסף שם. חמ"מ או' ט' ח"א כלל קכ"א או' י"ט ועיין לעיל או' ף'.

ריב

ריב) שם. אפי' באלף לא בטיל. ואין חילוק בין מין במינו למין בשאינו מינו. ח"י שם. וזהו מן הטעם שכתבנו באו' הקודם דעיקר טעם האיסור משום דכיון דלח איסורו במשהו גם ביבש החמירו דאי מטעם דשיל"מ אם נתערב בשאינו מינו היה מותר כמ"ש ביו"ד סי' ק"ב סעי' א' יעו"ש. והיינו למ"ד אינו חו"נ דלמ"ד חו"נ אעפ"י שנתערב בשאינו מינו ויש ס' כנגד האיסור אסור ואפי' לדעת מור"ם ז"ל לעיל סעי' ה' כיון שהכא הוא דבר יבש.

ריג

ריג) אם נתערב יבש ביבש בפסח ונאכל אחד מהם בשוגג מותר לאכול הנשאר שתים שתים ביחד כמ"ש ביו"ד סי' ק"י סעי' ז' יעו"ש. ואפשר ג"כ דתערובת השלישי שרי וכמ"ש ביו"ד שם סעי' ח' יעו"ש. מ"א סי' תס"ז סק"ד. ח"י שם או' ט' חק יוסף שם או' ו' א"ר בסי' זה או' מ"א. מק"ח או' ל"ו. חמ"מ או' ט' ר"ז או' י"ד ואו' ט"ו. ח"א כלל קכ"א או' ך'. ואם נתערבו שתים צריך לאכול ד' ד' וכן ג' צריך לאכול ו' ו' ש"ך שם ס"ק מ"ז ואחרונים שם וכ"ז בנתערב חתיכה בחתיכות כמ"ש הר"ז שם וח"א שם אבל אם נתערב מצה שלימה עיין לקמן או' ר"ך.

ריד

ריד) שם. וי"א דחמץ שוה וכו'. מיהו אנן נקטינן כסברא ראשונה ולאסור הכל בהנאה כמ"ש האו"ה כלל כ"ג. וכ"כ המרדכי פ' כל שעה. וכ"ה מסקנת הרשב"א. וכ"כ הר"ן פ' בתרא דע"ז. וכ"פ מהרש"ל. ב"ח. וכתב שכנה"ג בהגב"י או' ח"י דגם דעת הש"ע כך לפי הכלל המסור בידינו דסברא שמביא בסתם היא העיקרית יעו"ש. וכ"פ הפר"ח. ח"י או' מ"ד. א"ר או' מ"א, חק יוסף או' נ"ד. מק"ח או' ל"ז. מאמ"ר או' ך' שו"ג. חמ"מ או' ט' ר"ז או' א' ח"א כלל קכ"א או' י"ט, ואם מותר למוכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו עיין לעיל או' י"ג.

רטו

רטו) וכ"ז מיירי בפרוסות אבל ככר שלם חמץ שנתערב במצה לא בטיל לכ"ע אפי' באלף דלא גרע איסור חמץ משאר איסורין דהוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין לא בטיל כמ"ש ביו"ד רסי' ק"י יעו"ש. וכ"כ הב"ח. מ"א סק"מ. א"ר או' ל"ח. חק יוסף שם. ר"ז או' ך' ח"א שם או' כ"א. ואפי' בע"פ משעה ה' ואילך אסור לאכול מתערובת הנז' ר"ז שם. ועיין לעיל או' י"א.

רטז

רטז) ומצה. שהיה בה חטה או שנתכפלה מצד אחד וחתכו הכפל ונתערבה באחרת אינה דבר שבמנין כיון דאסורה מחמת הבלועה. מ"א שם. א"ר שם. חק יוסף שם. ר"ז או' כ"א, ח"א שם, ודוקא בע"פ אבל בפסח לא בטיל. מ"א סי' תנ"א ס"ק ל"ז, וכתב ח"א שם משמע מדבריו דס"ל דביבש אע"ג דק"ל דחו"נ זהו דוקא באיסור מחמת עצמו משא"כ בבלוע אינו אלא כטעם ולשיטתו לכ"ע אינו חו"נ יעו"ש, אבל הח"י שם בסי' תנ"א או' נ"ד כתב דאף בזה חו"נ ואסור לאכלם בפסח ולא   שייך כאן דין ביטול כלל אלא לאכלם בע"פ לתינוק וכה"ג יעו"ש, והביאו ח"א שם. וכ"כ הר"ז או' כ"א.

ריז

ריז) ואם נתערב כלי חמץ בכלי יו"ט כתב הב"ח כיון די"א דחמץ הוי דשיל"מ לא בטל, וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' י"ט, עו"ש או' א. מ"א סק"מ, ח"י או' מ"ד. א"ר או' ג' פר"ח מק"ח או' ג' חק יוסף או' ה' חמ"מ או' ט' ר"ז או' י"ז, ח"א שם או' כ"ב, וכתב שם העו"ש דכ"ז בפסח עצמו אבל קודם לכן אפי' משש ומעלה אין להחמיר יעו"ש, אבל המ"א שם כתב דכ"ז קודם פסח אבל בפסח עצמו פשיטא דאסור דלא עדיף משאר יבש ביבש יעו"ש.

ריח

ריח) ואם. נתערב כלי אינו ב"י כתב שם הפר"ח לדעת המתירין נ"ט לפגם בפסח מותר ומ"מ לכתחלה אפי' אינו ב"י אסור לבשל בהם. עכ"ל. וכתב עליו השו"ג ונראה דאי ליכא כלים אחרים אלא אלו חשיב כדיעבד ושרי דהא אין להם תקנה בהגעלה בפסח יעו"ש. והביאו הזכ"ל ס"ק ל"ח. והא"ר שם כתב דכלי הנאסר מבלע משהו דבטל ואפי' בלוע מחמץ גמור יש להקל באין ב"י ומ"מ יסיר כלי א' ממנו לפי המנהג שכתוב ביו"ד סי' ק"ט יעו"ש. וכתב ח"א שם דיש לסמוך ע"ז בהפ"מ ומניעת שמחת יו"ט יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם. ועיין לעיל או' ג"ן.

ריט

ריט) ואם נולד ספק חימוץ במצה ונתערבה עם ג' אחרות קודם פסח או אף תוך הפסח שרי. וה"ה תערובת חד בחד ואח"כ לשנים אחרים קודם פסח. א"א או' מ'.

רכ

רך) ואם נתערב מצה חמוצה שלימה בין הרבה כשרות משעה ה' עד הלילה אם נפל או נאכל א' מהם הותרו כולם לאכול שנים שנים או לדוכן יחד ולאכול מעט מעט מהם אף תוך הפסח. מש"ז או' ט"ז. וה"ה דמותר לבשל שנים שנים ביחד אבל לבשל כולם ביחד אסור. מש"ז או' ט"ו. וכ"כ בס' זבחי צדק על יו"ד סי' ק"י או' ץ' יעו"ש.

רכא

רכא) ואם נתערב קודם שעה ה' ונאכלו מקצתן אף בפסח יש להתיר הנשארים א' א' מש"ז שם או' ט"ז.

רכב

רכב) ואם נתערב חמץ נוקשה ביבש בטל דהוי כעין ס"ס שמא יבש בטל ושמא נוקשה בטל ומיהו אם בשלם אח"כ ביחד יש להחמיר אף בהפ"מ ולמכור חוץ מדמי איסור שבו אפשר לצדד בהפ"מ. מש"ז שם או' ט"ו. ועיין לעיל או' י"ג.

רכג

רכג) מעשה בעיסה ששהתה בלי עסק יותר משיעור מיל דהוי חמץ ואח"כ ערבוה בשוגג בעיסה אחרת ועשו ממנה ב' או ג' מצות ונתערבו אותן מצות בשאר מצות שנתנו לתנור והיה זה קודם פסח נראה שהם מותרות דהא דיבש ביבש אפי' באלף לא בטיל היינו בפסח אבל קודם פסח בטל ואע"ג דהשכנה"ג חולק ע"ז למעשה נקטינן היפך סברתו (עיין לעיל או' רי"א) ועוד דיש כאן ס"ס וכו' וגם לא הוי לא דבר שבמיין ולא כככרות של בעה"ב כיון שנתערבו בעודה עיסה. ועוד ט"א דכיון דמצה זו שאנחנו עושים היא קטנה אין לה דין ככר בעה"ב. וכ"ז למ"ד אינו חו"נ אבל למ"ד חו"נ אף בזה אעפ"י שנתבטל מקודם פסח חד בתרי מ"מ חו"נ בפסח וכן מובן מדברי ח"י. הרב"ד סי' קצ"ז ומסכים עמו הרדב"מ ח"א סי' ז"ך. זכ"ל ס"ק ט"ל.

רכד

רכד) מעשה באיש עני שמצא תוך המצות מצה א' שלא נאפית דבוקה עם מצה א' מהאפויות שהיו חמימות והפרידה ואח"כ נתערבה המצה שהיתה דבוקה עם העיסה הנז' עם כל המצות. כיון שאיש זה לית ליה חו"נ ויש ס"ס ספק אם היתה חם ביותר כשנדבקה בה שיעור שצריך נטילת מקום ואת"ל כן היה הרי השליך א' מהם ושמא אותה שהשליך היא שנדבקת בה העיסה ומה גם לפי מ"ש הרב"ד שם שמצות שלנו נא חשיבי דבר חשיב וכו' והוא איש עני ושעת הדחק לכן מותרות באכילה. הרב פה"א ח"ד יעו"ש. זכ"ל שם.

רכה

רכה) [סעיף יוד'] נותן טעם לפגם מותר וכו'. ואפי' קבל הטעם לפגם בפסח מותר. לביש. עו"ש או' יו"ד דב"מ חא"ח סי' כ"ט. ברכ"י או' כ"ה. ועיין ב"ד סי' ר'.

רכו

רכו) שם. נותן טעם לפגם מותר וכו'. ואפי' בפחות מס' מותר. ח"י או' מ"ה. חמ"מ או' י"א.

רכז

רכז) שם. נותן טעם לפגם מותר וכו'. אבל לכתחלה אסור לבשל בקדרה שאינה ב"י אפי' קודם פסח ואף בקדרה דידועה ודאי שאינה ב"י וכ"ש בשאר כלים דהוו בספק, ער"ה או' כ"ב, ועיין לעיל או' קמ"א.

רכח

רכח) שם הגה. ויש מחמירין, ואנחנו אין לנו אלא כפסק המחבר שמתיר נ"ט לפגם בפסח. פר"ח. ב"ד סי' קצ"ט. דב"מ שם והביאו הברכ"י שם. אמנם כבר כתבנו לעיל או' ע"ו דגם בספרד יש נוהגים להחמיר בפסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן ואם מותר למוכרו לעכו"ם עיין לקמן או' רל"א.

רכט

רכט) שם הגה. ויש מחמירין, ואם נפסד כ"כ עד שחזר כעפרא בעלמא אין כאן איסור כלל. ב"י בשם תשו' הרשב"א סי' תצ"ט. ואפשר דאע"ג שנפסד אחר זמן איסורו דאסור לקיימו בתוך ביתו שאסור בהנאה אף עפרא כמ"ש לעיל סי' תמ"ב ותמ"ה מ"מ אם נתערב לא מקרי הנאה דאדרבה מפסיד המאכל. ח"י או' מ"ו. חמ"מ או' י"א. מיהו ח"א כלל קכ"א או' י"ד כתב דאם נעשה כעפרא לאחר זמן איסורו אוסר. ומשמע כל שראוי לכלב אוסר אבל במ"כ כתב כל שנפסל מאוכל אדם מודה הרשב"א דנ"ט לפגם שרי בפסח. מש"ז או' ט"ו.

רל

רל) שם הגה. ויש מחמירין. וקודם זמן איסורו לכ"ע שרי נ"ט לפגם. ד"מ או' ט"ו. וכ"כ לעיל בהגה לסעי' ב' ועיין בדברינו לשם בס"ד.

רלא

רלא) שם הגה. ויש מחמירין ופשוט דלמאי דאוסרין נ"ט לפגם אוסרין אפי' בהנאה. א"ר או' מ"ב. וכ"כ לעיל סי' תמ"ב סוף או' ה' בשם ח"א יעו"ש ואם יש ס' כנגד טעם לפגם דעת הא"א או' מ"א להקל למוכרו לעכו"ם אם יש הפ"מ וכ"כ בסי' ת"ן או' י"ב יעו"ש. ומיהו עיין לעיל או' י"ג שהבאנו פלוגתא בענין תערובת משהו אם מותר למוכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו יעו"ש ונראה דבכה"ג בנותן טעם לפגם דלדעת הש"ע מותר אפי' באכילה המיקל למוכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו אעפ"י שאין ס' כנגדו לא הפסיד.

רלב

רלב) שם הגה, ויש מחמירין ואם בשלו בקדרה אחר שהיה לה י"ב חודש משבישלו בה חמץ לדעת המחמירין בטעם לפגם עיין לעיל או' יו"ד ולקמן סי' תנ"א או' ד' יעו"ש.

רלג

רלג) שם בהגה. וכן נוהגין באלו המדינות. ר"ל במדינות אשכז. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' רכ"ח דגם בספרד יש נוהגין כן יעו"ש.

רלד

רלד) שם בהגה. וכן נוהגין וכו'. ובמקום שאין מנהג ידוע המקיל לא הפסיד והמחמיר תע"ב. תה"ד סי' קכ"ח. ב"י. ד"מ או' ט"ו. לבוש. מ"א ס"ק מ"א. ר"ז או' ח'.

רלה

רלה) ואם חתיכא בעין נתערב בבישול אף שנ"ט לפגם מ"מ אסור מטעם יבש ביבש אינו בטל אף דליכא טעמא. רק כשנימוח אז הוי בכלל טעמו ולא ממשו דמותר בנ"ע לפגם כמ"ש ביו"ד סי' ק"ג יעו"ש. מק"ח או' י"ט. והיינו למ"ד נ"ט לפגם מותר בפסח אבל למאן דאוסר אינו מותר כ"א הוא כעפרא בעלמא כמ"ש לעיל אר רכ"ט. ועיין לעיל או' ן'.

רלו

רלו) שם בהגה. וכן נוהגין וכו'. ומיהו לכ"ע הדבר ברור דאיסור נ"ט לפגם אינו אלא מדרבנן דהא טעם האוסרין נ"ט לפגם הוא משום חומר איסורו דהוי במשהו וכיון דאיסור משהו לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן ממילא שמעינן דאיסור נ"ט לפגם לא הוי אלא מדרבנן ואם נתבעל קודם פסח למאי דק"ל להחמיר כמ"ד חו"נ הכי נמי יש להחמיר לדעת ההגה. פר"ח. אמנם לפי מ"ש מור"ם ז"ל לעיל בהגה סעי' ד' דבתערובת לח בלח נוהגין להקל בחו"נ כ"ש הוא בנ"ט לפגם דלא אמרינן בלח חו"נ אם נתערב בס' קודם פסח וכן למ"ד בטעמו ולא ממשו לא אמרינן חו"נ כמ"ש לעיל או' נ"ט כ"ש הוא בטעם נפגם דבטעמו ולא ממשו דלא אמרינן חו"נ. אבל לנוהגים להחמיר גם בלח בלח לומר חו"נ ה"ה אם נתערב טעם לפגם קודם פסח לח בלח בס' אמרינן חו"נ וכ"ש יבש ביבש אבל אם נתערב קודם פסח טעמו ולא ממשו והוא לפגם ג"כ אפשר דיש להקל בזה ולא אמרינן חו"נ אף לנוהגין להחמיר בטעמו ולא ממשי. וכ"ז לדעת המחמירין שכתב מור"ם ז"ל אבל לדעת הש"ע גם אם נתערב בפסח טעם לפגם שרי כמ"ש לעיל או' רכ"ה וכ"ש אם נתערב קודם פסח דלא אמרינן חו"נ. ועיין לעיל או' רל"ה ודו"ק.

רלז

רלז) שם בהגה. אפי' משהו וכו'. וה"ה ריח חמץ נמי אסור. ב"ח. והיכא דאיכא שלשתן יחד ריחא בעלמא ומשהו ונ"ט לפגם לכ"ע שרי. עו"ש או' יו"ד. מ"א ס"ק מ"א. א"ר או' מ"ב. חק יוסף או' נ"ו. מק"ח או' ל"ח.

רלח

רלח) וחמץ נוקשה ונ"ט לפגם אני זוכר דאיתא האי עובדא לקמן ולא הוריתי לא איסור ולא היתר פסקים וכתבים סי' קס"ד. כנה"ג בהגב"י. ומיהו אי הוי חמץ נוקשה ונ"ט לפגם ומשהו יש להתיר לכ"ע. פר"ח. ועיין לעיל או' ז' ודו"ק.

רלט

רלט) שם בהגה. אפי' משהו וכו'. וכל שיש ס' כנגד האיסור נקרא משהו כ"כ א"א סי' ת"ן או' י"ב. וכ"מ לקמן סי' תנ"ג או' כ"ה.

רמ

רמ) שם בהגה. אפי' משהו ונותן טעם לפגם אסור. ואין חילוק בין לח ליבש כיון שהא בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם פסח יש חילוק כמ"ש לעיל או' רל"ו יעו"ש. ומ"ש שע"ת או' מ' כבר כתבנו אותו לעיל סי' תמ"ב או' ס"ח יעו"ש. ומ"ש הב"ח בענין אם נתנו קדרה על תנור בית החורף יתבאר לקמן סי' תנ"א סעי' כ"ב בהגה בס"ד.

רמא

רמא) [סעיף יא'] בין חמץ שנתערב וכו'. וכל שהוא בענין שלא היה עובר בב"י וב"י וכמ"ש לעיל רסי' תמ"ב ואף בדבר שאסור להשהותו מדרבנן מ"מ מותר לערבו קו"פ כדי להשהותו ולא מקרי מבטל איסור לכתחלה. לבוש, ט"ז ס"ק י"ז. ח"י או' מ"ח. חק יוסף או' נ"ז. מק"ח או' ט"ל. ח"א כלל קכ"ד או' כ"ז. ועיין לעיל או' פ"ו וסי' תמ"ב או' ו' אבל אם עירבו במזיד לאחר פסח וכ"ש תוך הפסח אסיר דהוי כמבטל איסור לכתחלה דאסור אפי' באיסור דרבנן כמבואר ביו"ד סי' צ"ע יעו"ש. ח"י שם. מק"ח שם. וכ"כ לקמן אי' רמ"ו.

רמב

רמב) שם. בין חמץ שנתערב קודם פסח וכו'. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ג' באיזה אופן אם נתערב אינו עובר מדאורייתא ובאיזה אם עבר ושהה מותר לאחר הפסח יעו"ש.

רמג

רמג) שם. בין חמץ שנתערב קודם פסח וכו'. והגם דאם נתערב בס' קו"פ סתם לעיל סעי' ד' דמותר אפי' בפסח הכא בא לומר דגם לי"א שם דחו"נ ואסור בפסח מ"מ לאחר פסח מותר. מאמ"ר או' כ"ג, וכ"כ המחה"ש ס"ק מ"ב בכוונת מ"א. ועיין ביא"פ מה שכתב להגיה בדברי מ"א.

רמד

רמד) שם. ועבר עליו הפסח וכו'. משמע מסתם דברי הש"ע דאפי' במזיד שהה אצלו דבר שנתבטל בס' אחר הפסח מותר אפי' באכילה והטעם דחמץ אחר הפסח אינו אלא משום קנסא וה"ד היכה דעבר בב"י וב"י אבל בתערובת ואיכא ס' נגדו שלא עבר ב"י וב"י לא קנסינן ואע"ג דלכתחלה אם נתערב ביו"ט חייב לבער משום דלמא אתו למיכל מניה מ"מ אם עבר ולא ביער אין לאסרו אח"כ כיון שלא עבר איסור דאורייתא, עו"ש או' י"א, ועיין באו' שאח"ז.

רמה

רמה) שם. בין שנתערב בפסח. בס' ועבר ושהה אפי' במזיד שרי דהא לא עבר מן התורה ומותר לאחר הפסח אפי' באכילה. מ"א ס"ק מ"ג. ח"י או' מ"ח. חק יוסף או' נ"ח. מק"ח או' מ' ועי' לקמן או' רנ"ד.

רמו

רמו) שם ונתערב לאחר הפסח וכו'. אבל אם עירבו אחר הפסח במזיד אסור. הרא"ש. מ"א ס"ק מ"ד. פר"ח. חק יוסף או' נ"ט. וכ"כ לעיל או' רמ"א. ועיין ביו"ד סי' צ"ע סעי' ה' וסעי' ו'.

רמז

רמז) שם. בטל בס' זהו דעת הטור אבל כל הפו' כתבו דלא בעינן ס' אלא ברובא בעלמא בטל וכ"מ   פשטא דתלמודא ולכן המקיל לא הפסיד. מ"א ס"ק מ"ד. וכן הסכים הפר"ח דבטיל ברובא. וכ"כ הער"ה סוף או' כ"ה בשם כמה פו' דלאחר הפסח בטל ברוב יעי"ש. וכ"כ בספרו חקת הפסח או' כ"ט. וכן הסכים הנה"ש באו' כ"ד, אמנם בס' אבן העוזר הסכים לדעת הטור דצריך ס' וכ"כ ח"י או' מ"ט דמסוגיא דש"ס אין ראיה מוכרחת כ"כ ומ"מ כתב שם הח"י דבהפ"מ ראוי לסמוך על הרבה גדולי פו' דחמץ שנתערב אחר הפסח בטל אפי' בפחות מס' יעו"ש. וכ"כ. השו"ג דכבר קבלנו הוראותיו של מרן ז"ל אלא דבשעת הדחק ובהפ"מ יש לסמוך עליהם יעו"ש. וכ"כ א"ר או' מ"ד דבהפסד אפשר להקל. וכ"פ המק"ח או' מ"א. ד"ז או' ס"א ח"א כלל קכ"ד או' כ"ז.

רמח

רמח) ואם נתערב קודם פסח בפחות מס' ואחר פסח נתערב תערובת זו בהיתר בעינן ס' נגד כל התערובות הראשון ובמקום הפ"מ אפי' ברוב בעלמא סגי. מק"ח שם. ועיין לקמן או' רנ"ב.

רמט

רמט) שם. בטל בס' וביבש ביבש אחר פסח דינו כשאר איסורין. א"ר שם. ור"ל דבטל ברוב כמ"ש ביו"ד סי' ק"ט יעו"ש. ומיהו עיין ביו"ד שם סי' ק"ע וסי' ק"י דיש חילוק בין אם נתערב במינו או באינו מינו ובין אם נתערב פרוסה או ככר שלם אבל לפי מ"ש לעיל או' רמ"ז בשם האחרונים דבהפ"מ יש להקל אם נתערב ברוב א"כ ה"ה יבש ביבש אם נתערב ברוב אחר פסח ויש הפ"מ דיש להקל בכל גוונא. ועיין לקמן או' רנ"ד.

רנ

רנ) שם הגה. ובפחות מס' סגי ליה וכו'. היינו שחוזר על דברי הש"ע שכתב בנתערב לאחר הפסח בטל בס' ובא לומר דאם אין ס' סגי ליה וכו' והגם שכתבנו לעיל או' רמ"ז דדעת האחרונים להקל בהפ"מ אפי' אם נתערב ברובא בעלמא ומשמע דשרי אפי' בלא השלכת הנאת האיסור מ"מ נ"מ היכא דליכא הפ"מ וליכא ס' דשרי ע"י השלכת הנאת האיסור לים המלח להתירו אפי באכילה או אם נתערב קודם פסח פחות מס' ועבר והשהה אותו לאחר הפסח דניתר ע"י השלכת הנאת האיסור להתירו בהנאה כמ"ש לקמן או' רנ"ב.

רנא

רנא) שם בהגה. ובפחות מס' וכו'. אבל רוב עכ"פ בעינן ח"י או' ן'.

רנב

רנב) שם בהגה. סגי ליה בהשלכת וכו'. אע"ג דבפסח לא מהני פדיון כמ"ש רסי' זה מ"מ לאחר הפסח הואיל וקנסא בעלמא הוא מהני פדיון ואפי' באכילה שרי אבל אם נתערב קודם פסח בפחות מס' אסור מ"א ס"ק מ"ה. וכתב ח"י או' נ"א דאסור באכילה, משמע דבהנאה שרי וכ"כ המק"ח או' מ"ב דאם נתערב קודם פסח בפחות מס' אסיר באכילה ומותר בהנאה ע"י פדיון עכ"ל. וכתב עו"ש המק"ח דבכל הני אין חילוק בין היה בתערובות כזית חמץ או לא דלא כמ"ש הב"ח והביאו מ"א ס"ק מ"ב. וכ"כ העו"ש או' י"א א"ר או' מ"ה. ח"א כלל קכ"ד או' כ"ז.

רנג

רנג) ונראה דאי איכא כזית בכדי אכילת פרס יש להחמיר בעבר ושהה ואינו מועיל פדיון השלכת הנאה ליה. עו"ש שם. א"ר שם. אבל מדברי שאר פו' הנז' נראה דלא יש חילוק דכל שיש רוב סגי ליה בפדיון להתירו בהנאה אבל לא באכילה כנז' באו' הקודם, וכ"ז בנתערב מין בשאינו מינו וליכא ס' אבל אי איכא ס' או שנתערב מין במינו ברוב קו"פ ועבר והשהה אותו לאחר הפסח שרי אף באכילה ואפי' בלא פדיון כיון דלא עבר בב"י וב"י כמ"ש לעיל סי' תמ"ב או' ג' יעו"ש. וכ"מ מדברי הלבוש בסעי' זה מיהו הא"ר וח"א שם כתבו דאם נתערב מין במינו קו"פ ברוב ועבר עליו הפסח מותר בהנאה ואסור באכילה יעו"ש. אבל הנראה דיש להקל כדעת הפו' הנז"ל דכיון דעיקר איסור חמץ שעבר עליו הפסח דאסור אחר הפסח אינו אלא מדרבנן משום קנסא בכה"ג יש לסמוך על המתירין.

רנד

רנד) שם בהגה. סגי ליה בהשלכת וכו'. וביבש ביבש נראה דלא מיבעיא חד בתרי פשיטא דמותר אפי' לדעה ראשונה דסעי' ט' דמחמיר תוך הפסח כאן לאחר הפסח שרי אפי' בלא השלכת הנאה לים המלח דהא כאן לא עבר על ב"י כיון דמה"ת חד בתרי בטיל ואפי' מדרבנן האיסור אינו אלא מצד חומרא דמשהו ולא שייך למיקנסיה אלא אפי' חד בחד מותר עכ"פ ע"י פדיון ודינו כמו לח בלח בפחות מס' ט"ז ס"ק ח"י. מש"ז או' ח"י. ועיין לקמן או' רנ"ח.

רנה

רנה) שמרי שכר שעבר עליו הפסח וחימץ בו עיסה אסור. ר"מ לובלין סי' קכ"א, מ"א ס"ק מ"ה. פר"ח. ואעפ"י שיש בה ס' כנגד השמרים הרי היא אסורה אפי' בהנאה. ר"ז או' ס"ב. ואי איכא עוד שמרים בהדייהו אין לאסור דהו"ל זה וזה גורם דמותר אפי' באיסורי הנאה. עו"ש או' י"ב. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ס"ב. ונראה דגם כאן (חוזר על דברי הר"מ מלובלין) מהני הולכת איסור דלא עדיף מעמיד דרבנן מטעם גמיר שהוא מדאו' דסגי בפדיון. מק"ח בביאורים ססי' זה. מיהו הר"ז שם הביא פלוגתא בזה אם מועיל פדיון לדבר המעמיד וסיים דבמקום הפ"מ יש לסמוך על דברי המקילין יעו"ש וכ"כ לעיל סי' תמ"ב או' ס' יעו"ש. ואם חימץ עיסה באותו שאור ומאותה עיסה עיסה אחרת ומאחרת אחרת מותר ליקח מאותה עיסה השלישית לחמץ בה עיסה רביעית. שכנה"ג סי' תמ"ח בהגה"ט או' ב' פר"ח בסעי' זה. חמ"מ או' ך' ר"ז או' ס"ג. ועיסה זו מותרת באכילה אפי' בלא שום פדיון אבל עיסה הב' והג' דינן כעיסה הראשונה. ר"ז שם. ועיין עוד בדברינו לעיל על סי' תמ"ב סעי' ה' כמה דינו מעמיד יעו"ש. ומ"ש המ"א בענין יין לבן שמשימין לתוכו חלב כבר כתבנו אותו לעיל או' ק"ע קחנו משם. ומ"ש הא"ר או' מ"ה בענין חמאה ששרה בה פת וכו' כתבנו אותו לעיל סי' תמ"ב או' ס"ז ומ"ש בענין מצה כפולה ונפוחה יתבאר לקמן סי' תס"א סעי' ה' בהגה בס"ד.

רנו

רנו) והיכא שנפלו חטים בתוך המים ונתחמצו ונתנגבו ונתערבו בתוך חטים מרובים אסור להוסיף עליהם עד ס' כדי לאכלן בפסח דהוי כמבטל איסור לכתחלה ולאכול כל א' בפ"ע אסור דחמץ איני בטל ברוב ולהשהותו נמי אסור דכל שהאיסור ניכר בעין אינו בטל וה"נ אפשר לבדקן דילמא אית בהו גרגרים שנתבקעו. הרשב"א סי' תפ"ה. ולפי מש"ל בשם הב"ח מותר להוסיף עליהם עד ס' ולטחנן ולהשהותן וכ"נ עיקר דהא עדיין היתר הוא ולא מקרי מבטל איסור מיהו אין להקל נגד הרשב"א. מ"א ס"ק מ"ה. משמע דאפי' להוסיף כדי להשהותן חושש לדעת הרשב"א והא דלעיל ס"ק י"א כתב דיבש ביבש שנתערב במינו ברוב אם יכול לבשלו עד שיהא נימוח ויתערב קודם פסח בס' אז מותר לאכלו בפסח ואין זם מבטל איסור וכו' שאני הכא משום דהאיסור ניכר ואפשר לבדקן להסיר המבוקעים וע"כ הו"ל כאלו לא נתערב והוי כמבטל איסור לכתחלה מחה"ש. וכ"כ א"א או' מ"ה אלא שכתב דמה שחשש מ"א לדברי הרשב"א הוא דוקא לאכול אבל להשהות מותר יעו"ש. והיינו להוסיף עליהם עד ס' ולטוחנן ולהשהותן וכמ"ש המ"א דכ"נ עיקר.

רנז

רנז) אבל חטים שנתבקעו ואין ביקוען ניכר שנתערבו ברוב מותר להוסיף עליהם עד ס' ולטוחנן קו"פ כיון שעדיין הוא היתר ולאחר הטחינה הוי לח בלח ומותר לאכלן בפסח וא"צ לאפות קו"פ דקמח בקמח הוי לח בלח ואינו חו"נ. ח"א כלל קכ"ד או' כ"ח. וכ"כ הר"ז סי' תמ"ב או' ט"ז אלא שכתב דטוב שיאפה המצות קודם פסח וכ"כ לעיל או' כ"ד יעו"ש. וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל בסעי' ה' דבלח בלח לא אמרינן חו"נ וגם לדברי האומרים דקמח בקמח הוי לח בלח דאיכא פלוגתא בזה כמ"ש לעיל או' פ"ד יעו"ש. ואם מותר להשהות החטים כמו שהן ית' באו' שאח"ז.

רנח

רנח) וכתב בהגמ"י פ"א דאם נתערבו חטים חמץ בשאר חטים כשרים ולא נודע עד לאחר הפסח אע"ג דקנסא קניס ר"ש מ"מ די לו בזה שיוליך הנאה לים המלח ויזהר שלא יחזור העכו"ם וימכרנו לישראל אחר כההיא ארבא (פסחים מ' ע"ב) דטבעה בחישתא עכ"ל וכתב עליו ב"י משמע מדבריו דאחר שהוליך הנאה לים המלח נמי אסור באכילה ולא מהני אלא להתיר בהנאה בלבד ולא ידעתי למה עכ"ד. משמע דדעת ב"י להתיר אף באכילה אחר שהוליך הנאה לים המלח. והב"ח כתב דטעמו של הגמ"י משום דכחמץ בעין אלא שאינו ניכר וטעם חמץ קטעים כשיטחנו ויאכלנו דמיירי דלית ביה ס' הלכך אסיר באכילה וכו' יעו"ש, משמע מדבריו דאעפ"י שנתערבו ברוב ולא נודע עד לאחר הפסח לא שרי ע"י פדיון אלא בהנאה ולא באכילה. וכתב עוד הב"ח דמ"ש הגמ"י שלא נודע התערובת עד לאחר הפסח היינו משום שאילו נודע קודם אסור לגמרי דכיון שלא נתבטלו בס' צריך לבער וכיון שלא ביער עבר עליו ובכלל הקנס הוא יעו"ש. וכ"פ ח"א שם. אבל הט"ז ס"ק ח"י כתב דמ"ש הגמ"י ולא נודע עד לאחר הפסח הוא לאו דוקא אלא ה"ה אם עבר ושהה במזיד שרי ע"י פדיון אלא שהוא פסק דלא כהגמ"י ושרי ע"י פדיון אף באכילה וכדעת ב"י וכתב והיינו אם נתערב חד בחד אבל נתערב חד בתרי יכול להרבות עליו חטים כשרים ולטוחנן ויהיה דינו כמו לח בלח ויכול לאכלו אפי' בפסח ואם בא להשהותו אחר הפסח א"צ לזה ומותר אפי' בלא פדיון לים המלח יעו"ש. והר"ז סי' תמ"ב או' י"ד ואו' ט"ו הביא שני סברות בחטים שנתבקעו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר ונתערבו ברוב די"א מותר להשהותם לאחר הפסח ויש אוסרים ואפי' אם נתערבו ביותר מאלף וכתב ומ"מ אם שכח או עבר והשהה אותם עד לאחר הפסח מותרים באכילה דכיון שבשהייה זו לא עבר על איסור תורה לא קנסוהו חכמים אבל אם נזכר בתוך הפסח צריך לבערם מן העולם לגמרי או ימכרם לגוי חוץ מדמי איסור שבהם ואם א"א למכרם לעכו"ם ויש הפ"מ בדבר יש לסמוך על סברא הראשונה וא"צ לבערם יעו"ש. נמצא דדין זה בפלוגתא שניא וע"כ נראה דלכתחלה אין להשהות אם נתערבו ברוב ואם עבר ושהה יוליך הנאה לים המלח ואז מותר אפי' באכילה ואם היה שוגג שרי אף בלא פדיון. ואם לא היה אפשר לו למכרו לגוי ויש הפ"מ יש לסמוך על המקילין ולהשהותו אפי' לכתחלה כיון שהוא אנוס. וכ"ז בחטים שנתבקעו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר אבל אם לא נתבקעו אלא רק שנתלחלחו ויבשו ונתערבו ברוב יכול להשהותן בכל גוונא. ועיין עוד מזה לקמן סי' תנ"ג סעי' ג' בהגה וסי' תס"ז סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד,

רנט

רנט) [סעיף יב'] חמץ נוקשא וכו'. היינו שאינו חמץ גמור כמו אותן שהסופרים מדבקים בו ניירותיהם שעושין מקמח ומים. או עיסה שהכסיפו פניה שלא נעשה חמץ גמור. ורש"י והר"ן פירושו חמץ רע שאינו ראוי לאכילה וכ"כ סמ"ג, וצ"ל דמעולם לא היה ראוי לאכילה דאם היה חמץ גמור ראוי לאכילה אסור עד שיפסל מלאכול הכלב כמ"ש סי' תמ"ב סעי' ב' וצ"ל דעכ"פ ראוי לאכילה קצת דהא כתב הר"ן דגזרינן דלמא אתי למיכל מיניה, מ"א סי' תמ"ב סק"א. ר"ז שם או' ך' ח"א כלל קכ"א או' א'.

רס

רס) שם. אינו אסור בהנאה וכו'. שהרי לא עבר עליו מה"ת. ב"י בשם הריב"ש סי' ג' לבוש מ"א ס"ק מ"ו, ועיין באבן העוזר סי' תמ"ב שכתב להוכיח שדעת הרי"ף והרמב"ם חמץ נוקשא אסור מה"ת בפסח יעו"ש. וכן בשו"ת משכנות יעקב סי' קמ"ג הניח דין זה שהקילו כמה קולות בחמץ נוקשה לפי שאינו מה"ת בצ"ע יעו"ש אבל דעת שאר הפו' ראשונים ואחרונים אינו כן אלא כפסק הש"ע כמ"ש באו' שאח"ז.

רסא

רסא) שם אינו אסור בהנאה וכו'. חמץ נוקשא אפי' בפסח אינו אסור אלא מדרבנן כמ"ש הרי"ף והרמב"ן בר"פ א"ע וכתב הר"ן שם דלכ"ע צריך לבערו ואסור להשהותו בפסח כדתנן שיאור ישרף וכו' ואמאי ישרף ישהא אותו אחר הפסח וכו' וכן הוכיחו התו' בריש פסחים יעו"ש, וכ"כ הרשב"א במיוחסות סי' קס"ח דחמץ נוקשא נמי אסור להשהותו מדרבנן דלר"מ בלאו יעו"ש. חקת פסח או' ל' וכ"כ הפר"ח דאיסור חמץ נוקשא אינו אלא מדרבנן ולא ק"ל כמ"ד באלו עוברין דנוקשא בעיניה בלאו וכ"כ הר"ן בפ' א"ע ובפ"ק דפסחים וכ"כ התו' שם ואעפ"י כן חייב לבערו מדרבנן יעו"ש, וכ"כ ח"י סי' תמ"ב או' א' ר"ז שם או' ך' ח"א כלל קכ"א או' א'.

רסב

רסב) ואם שכח ולא ביערו בע"פ ונזכר בתוך הפסח צריך לבערו מן העולם לגמרי. ח"י שם. ר"ז שם. ונוקשה ונ"ט לפגם מותר לשהותו וה"ה למוכרו לעכו"ם מש"ז או' י"ט. והיינו לדברי מור"ם ז"ל בסעי' יו"ד דאוסר נ"ט לפגם בפסח לפיכך אין מותר לשהותו עד שיהיה תרתי דרבנן נוקשה ונ"ט לפגם אבל לדברי הש"ע שם דמתיר טעם לפגם בפסח אפי' באכילה כ"ש דמותר לשהותו ואפי' אינו נוקשה וע"כ נראה דבהפ"ע יש להתיר לשהות טעם לפגם או למוכרו לעכו"ם אפי' אינו נוקשה אף לדידן דנוהגין להחמיר בטעם לפגם בפסח כדברי מור"ם ז"ל אבל בנוקשה לבדו אין להתיר להשהות כדברי הפו' הנז' ועיין לעיל או' רל"א.

רסג

רסג) שם. אינו אסור בהנאה וכו'. ונראה דאפי' למ"ד חמץ נוקשא אסור מדאו' באכילה לא עבר בלא יראה ומותר להשהותו מדאו' וכיון דא"צ לבערו אלא מדרבנן אם עבר והשהה אותו אחר הפסח מותר. חקת הפסח שם. ועיין לקמן או' רס"ה.

רסד

רסד) שם. אינו אסור בהנאה וכו'. ומיהו ה"מ בחמץ נוקשא לפי שאינו ראוי לעבור עליו בב"י וב"י אבל בחמץ שביטלו אעפ"י דהשתא אינו מחויב לבערו אלא מדרבנן וכן חמצו של ישראל המופקד אצל עכו"ם דמדרבנן צריך ביעור כיון שראוי לעבור עליו בב"י קנסוהו רבנן לאוסרו בהנאה כדמוכח שמעתתא דאיתמרא אמתני' דעכו"ם שהלוה את ישראל וכו' וכן מבואר בדברי הר"ן פ"ק דפסחים ופ' כל שעה וכדלקמן בסי' תמ"ח סעי' ה' יעו"ש. פר"ח.

רסה

רסה) שם. אינו אסור בהנאה וכו'. ונראה דאפי' באכילה שרי, מ"א ס"ק מ"ו. אבל ח"י או' נ"ג כתב דבאכילה אסור אם הוא בעיניה כ"ה במוצא הדין שמביא ב"י בשם הריב"ש סי' ג' להדיא ודלא כמ"ש המ"א מסברא דנפשיה יעו"ש, וכ"כ א"ר או' מ"ו, מק"ח או' מ"ג ר"ז סי' תמ"ב או' ך' ומיהו מ"ש שם הא"ר דה"ה מין במינו שנתבטל ברוב קו"פ דאסור באכילה עיין לעיל או' רנ"ג.

רסו

רסו) שם והפדיאו"ט חמץ גמור הן וכו'. ואפי' אותן פידואו"ש שמוללין מן העיסה בין אצבעות דקין כמו ראשי שבולת וקודם שיעור הליכת מיל מתיבשין כעץ יבש צריך לבערם. הלק"ט ח"א סי' ק"ב. זכ"ל.

רסז

רסז) שם הגה. יש נמנעים לשחוק וכו'. כי הם מנייר דביק ע"י בצק יחששו לשחוק עמו על השלחן פ' יפרד מעט על השלחן לתוך מאכל. ד"מ או' ט"ו בשם פסקי מהרא"י סי' קפ"ו.

רסח

רסח) שם בהגה, שמא יפול מחמץ נוקשה שבהן וכו'. ואם נפלו לתוך מאכל אוסרים כשאר חמץ. ד"מ שם בשם הנז' וכ"כ הט"ז ס"ק י"ט. ואעפ"י שהקרטין יבשים הם ונפסל מלאכול הכלב (ובפסקי מהרא"י שם הטע' משו' דהוי כניירות שדבקו אותם בחמץ במובא לעיל סי' תמ"ב סעי' ג' יעו"ש) ומטעם זה א"צ לבערם בפסח מ"מ מתרכך במאכל ונ"ט בפס' ואסור במשהו, פר"ח בשם פסקי מהרא"י הנז' אבל המ"א סק"ה כתב דהמקיל לשער בס' לא הפסיד א"ר או' מ"ז. וכן מסיק באשו' חת"ס סי' פ"ה דהמקיל כהמ"א דבטיל בס' לא הפסיד יעוש"ב. וכן הרב מהרי"ש בשו"ת שבסוף שיטתו סי' ך' הכריע להקל יעוש"ב, והביאו מחב"ר או' י"ד. וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לעיל או' ז' יעו"ש.

רסט

רסט) מעשה שחתכו בפסח בשר בסכין שחתכו בו קודם עיסה של מצה ולא גררוהו ממיעוט הבצק הנדבק בחודו. העלה הרב"ד סי' קצ"ד דאין לאסור משום בצק כל שהיא שבסכין כי מה שנדבק בו הוא מעט ודק ונתייבש מיד מחמת דקותו ושוב אינו מחמיץ והוי חמץ נוקשה וכיון שהוא נוקשה ואין בו כרת אין אוסר במשהו יעו"ש. וכתב עליו השו"ג דצ"ל דהמעשה היה בבשר חם דאל"כ אפי' אם היה הבצק חמץ גמור מותר דצונן לא בלע ולא פלע וסגי בהדחה יעו"ש. אבל הזכ"ל בסעי' זה כתב על דברי השו"ג הנז' דאינו מוכרח די"ל דמיירי אפי' אם הבשר לא היה חם ועכ"ז אם לא היה החמץ נוקשה היה אסור דלא מהני הדחה באיסור משהו בתוך הפסח לפי מ"ש מור"ם ז"ל בסי' זה סעי' ז' יעו"ש, ומ"ש באה"ט ושע"ת או' מ"ו בענין להדליק בשמנים יתבאר לקמן סי' תנ"ג סעי' א' בהגה בס"ד כי שם מקומו.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---