חיי אדם/ב/קכא
|
< הקודם · הבא > |
דין חמץ ותערובת חמץ קודם פסח ונוקשה (סי' תמ"ב ותמ"ז)
א ג' מיני חמץ הם (א) שאור או חמץ בעין שראוי לאכילה ואינו מעורב בדבר אחר (ב) חמץ גמור ע"י תערובות (ג) חמץ נוקשה דהיינו חמץ רע שלא היה ראוי לאכילה מעולם כגון אותן שהסופרים מדבקין ניירותיהם שעושין מקמח ומים או שאינו חמץ גמור כגון שאור שעדיין לא החמיץ כל צרכו וי"א גם עיסה שנילושה במים עם מי פירות (ע' ריב"ש סי' ג') וחלוקין קצת בדינם האוכל כזית מחמץ בעין חייב כרת וע"י תערובות אע"ג דליכא כרת מ"מ עובר בלאו דכל מחמצת כו' שהוא אזהרה לתערובות חמץ שאין בו כזית בכא"פ ואם הוא מין במינו כגון שנתערב קמח מתבואה ששורין החטין קודם הטחינה בקמח של פסח אם נתבטל ברוב כיון דמה"ת מותר אפילו לאכילה שהרי מה"ת בטל ברוב כדין כל איסורין שבתורה וא"כ מותר לשהותו מה"ת מ"מ מדרבנן חייב לבער משום לא פלוג אבל מין בשאינו מינו ר"ל תערובת חמץ בכותח הבבלי אפי' נתערב בו עד שאין כזית בכא"פ מ"מ חייב לבערו שהרי עכ"פ החמץ מצורף ממילא ועובר בב"י (תמ"ב במגן אברהם סק"א) ועיין ביבמות דף פ"ב ד"ה ר' יהודה דאפילו קמח חטין בקמח שעורי' הוי מב"מ לרבא דאזיל בתר שמא ומה שכתבו תוס' בפסחים דף מ"ד ד"ה איתיביה דהוי מבשא"מ צ"ל דהתם מארי דשמעת' אביי ואביי ס"ל דאזלינן בתר טעמא אך מה"ת לח בלח אין נ"מ בזה דודאי אזלינן בתר טעמא כמש"כ הש"ך בסי' צ"ח רק לענין יבש ביבש (ועיין בי"ד סי' ק"ט ס"ק ח' ט') וכ"ש אם נתערב דגן שצמח בכרי של תבואה שצריך לבער שהרי אלו הגרעינים הם ניכרים וכל דבר הניכר ל"ש בו ביטול (תמ"ז במגן אברהם ס"ק מ"ה) וחמץ נוקשה מה"ת אינו עובר בב"י מ"מ מדרבנן חייב לבער דלא פלוג רבנן אבל נוקשה ע"י תערובת מותר לשהותה (תמ"ב). נמצא לפ"ז דכל דבר שיש בו חמץ גמור חייב לבער. ואם אין בו חמץ בעין אלא טעם חמץ כגון שבישל איזה דבר עם חמץ אע"פ שהסיר החמץ ולא נשאר בו אלא הטעם אפ"ה חייבין עליו דקיי"ל טכ"ע דאורייתא ולענין בל יראה מסתפק בח"י אם עובר עליו אבל דבר שאין בו חמץ כלל אלא שנתבשל בכלי חמץ שהיה בן יומו או שנכבש בתוכו אע"ג דאסו' באכילה לכ"ע מ"מ י"א דמותר להשהותה ודוקא קודם פסח אבל בישל או נכבש בפסח אפי' אב"י צריך לבער (עיין מגן אברהם סי' תמ"ב סס"ק ט' וח"י ס"ק א'):
ב דבר המעמיד הוי כאילו הוא בעין ולא בטל אפילו באלף ולכן אם העמיד גבינות בחומץ שכר או חומץ שנתחמץ בשמרי שכר חייב לבער וכן דבש שקורין מעד שהחמיצו בשמרי דבש שבישל כל השנה ודבש הראשון שבישל היה מחומץ בשמרי שכר וזה שבישל עתה היה רביעי או חמישי חייב לבערו. ודוקא שלא היה שם מעמיד אחר אבל אם היה ג"כ מעמיד אחר של היתר הוי זה וזה גורם ומותר (מגן אברהם סי' תמ"ב ועיין בחכמת אדם כלל נ"ג סי' ל"ז): וכל דבר שתחלת עשייתו כך כגון משקה שעושין מחומץ ושאר משקין מעורבין אפי' באלף לא בטיל דהוי כדבר המעמיד ומיהו כ"ז אינן אלא מדרבנן. ובדיעבד אם שכח ולא ביערו ועבר עליו הפסח במקום הפ"מ יש להתיר בהנאה ע"י השלכת הנאת המעמיד לים המלח (עיין ח"י ס"ק ט"ז) ואם העמידו ע"י קיבה שנכבש בכלי חמץ אסור לאוכלו ומותר להשהותו (שם):
ג שכר שלנו ויי"ש שלנו הוא חמץ גמור וכן השמרים מהם:
ד חמץ שהיה ראוי לאכילה אע"פ שנתקלקל מ"מ חייב לבער עד שתפסל מאכילת כלב קודם זמן איסורו דאז הוי כעפרא בעלמא אבל לאכלו אפ"ה אסור ואם נפסל לאחר זמן איסורו חייב לבער (מ"א כדלעיל סוף כלל קי"ט):
ה בגדים שמכבסים בחלב חטה שקורין (קראכמעל) מותר לקיימן ומ"מ אסור להציען על השולחן אם יש איזה ממשות עליהן בענין שיהיה חשש שיפרוך קצת וכ"ש שאסור לתת לתוכן קמח של פסח:
ו מותר לדבק ניירות בחלון בתוך ל' יום קודם פסח ובלבד שלא יהיה החמץ ניכר דכיון דהוא חמץ נוקשה ול"ש שמא יבא לאכלו דאינו ראוי אלא דלא פלוג רבנן וכיון שהוא מכוסה בנייר דל"ש כלל שמא יבא לאכלו לא החמירו אבל אם נראה מבחוץ אסור אבל קודם שלשים יום הכל מותר (שם):
ז דיו שבישלו בשכר קודם פסח מותר לכתוב בו ואם בשלו נכרי בפסח אסור לקנותו ממנו דגם חמץ של נכרי אסו' בהנאה בפסח וכן חמץ גמור שנתערב עם שאר מינים שאינו מאכל אדם כלל כגון עריבת העבדנין שנתן לתוכן קמח ועורות אפי' נתנן שעה א' קודם הביעור או אפי' לא נתן עורות רק שנתן הקמח ג' ימים קודם שעת הביעור וא"כ כבר נפסד והבאיש. וכן הקילור והרטיה וטריקא שנתן לתוכו חמץ מותר לקיימו שהרי נפסד צורת החמץ (תמ"ב). (בדפוס הראשון כתבתי דמה שקורין מונטלאק מותר להשהותן וכתב לי אחי הישיש מהו' צבי שזה טעות כי חקר הדבר שהוא חמץ גמור ומה שאינו מתעפש היינו משום שהאפייה היא בטוב וכן אמרו לי פה הבקיאין במלאכה זו וא"כ אע"ג שעירבו בו מיני צבעונים דינו כחמץ גמור על ידי תערובות וחייב לבער:
ח חמץ בפסח מה"ת שוה לשאר איסורין ואוסר בנ"ט דהיינו בששים אלא שחז"ל החמירו ואסרו תערובתו בין במינו בין שלא במינו במשהו אפי' בהנאה וצריך לשרוף הכל ולא סגי בפדיון דמי החמץ ולמכור השאר או למכור כך לנכרי אע"פ שאינו שוה יותר בשביל המשהו מ"מ כבר נהגו לשרוף הכל אבל הכלי' שנתבשל בתוכם אפי' חמץ גמור מותר להשהותם אחר הפסח וא"צ שבירה ומותר אז לבשל בהם בין במינו ובין שלא במינו. ואם נתערב מתערובות זה שנתערב במשהו בתערובות ב' ונמצא תרי משהו כבר נתפשט ההוראה לאיסור (במ"א תס"ז ס"ק י"ג) ולכן תבשיל שנמצא בו חטה נאסרה הכף והקדרה וכל הכלים. ואם הגיסו בכף קדרה שניה הכל אסור וכתב בא"ר דדוקא בכף יש להחמיר לאסור מטעם דאין לו פליטה מגופו או לח בלח אבל יבש שנתערב בו משהו ונתערב באחרות ויש רוב כנגדו ומכיר החתיכה השאר מותר אבל אם אינו מכיר הכל אסור ובמקום הפ"מ ושמחת יו"ט ויש עוד צד להקל כתב הכו"פ בסי' צ"ב סק"י דיש לעשות סניף להתיר התערובות הב'. ובמקום שיש הרבה צדדים להקל יש לצרף עוד דעת השאלתות דס"ל דחמץ שוה לשאר איסורין ובטל בס' כמש"כ המ"א (סימן תס"ז ס"ק ל"ג). ולפי שנתבאר לקמן כלל קכ"ב סי' י"ב להקל בתערובות וא"כ י"ל דהיינו טעמא דדוקא בדאיכא ודאי משהו אמרינן תרי משהו אבל בחד משהו לא אמרינן תרי משהו. אמנם י"ל דדוקא התם די"ל עכשיו נפל וא"כ יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דלעולם לא מחזקינן מזמן לזמן ואמרינן עכשיו נפל משא"כ בשאר ספיקות וכעין זה כתב שם בא"ר:
ט בד"א שדבר שאוסר בשאר איסורין בנ"ט וצריכין שיעור לבטלו אבל בדבר דבש"א א"צ לבטלו אלא דבעי הדחה או קליפה או נטילה והיינו משום דאמרינן דאין האיסור נבלע כלל יותר מזה השיעור וא"כ ה"ה בחמץ סגי בהכי ולפיכך החותך בסכין של חמץ לפת וכיוצא בו מדברים שאינם חריפים אפי' בן יומו ואפי' אינו מקונח דבש"א א"צ אלא הדחה או גרידה כמבואר בחבורי חכמת אדם כלל מ"ט סי' ט' א"כ הכי נמי בחמץ די בהדחה או גרידה ומ"מ בדיעבד אם בישל בלא הדחה או בדבר שא"א בהדחה או בגרידה אע"פ דבש"א מותר כמבואר שם כלל מ"ב סי' ב' אבל בחמץ אפילו דיעבד אסור דעכ"פ משהו מיהו איכא וביטול אינו שייך בפסח (וכ"כ הגאון בעל ח"ד וכ"כ בא"ר דכ"מ במגן אברהם ס"ק ל"ד) וא"ר מיקל בדבר שיש רק חשש שמא יבא לתוכו פירור אבל בדבר שבא לתוכו ודאי משהו ולא הדיח אסור אף בדיעבד וה"ה בדבר שצריך קליפה ונתבשל בלא קליפה אע"ג דבש"א בטל כמבואר שם כלל מ"ב סימן י' אבל בחמץ אסור הכל כמ"ש המגן אברהם סימן תס"ז ס"ק ל"ג:
י ולפ"ז בדין עירוי כגון שעירה מכלי חמץ על בשר כיון דקיימא לן דלכ"ע עירוי אינו אוסר יותר מכ"ק כמבואר שם כלל נ"ט וא"כ ה"נ בחמץ ועיין בנ"א סי' כ' שכתבתי במקום שאין הפסד גדול יש לאסור כולו וכן בדין תתאה גבר דקיי"ל דאם התחתון צונן אינו אוסר העליון רק כ"ק כמבואר כלל ס' גם בפסח אינו אוסר רק כ"ק כגון שהניח בשר או מצה רותח על חמץ צונן אמרינן תתאה גבר ואם הניח חתיכת בשר רותח בקערת חמץ צונן דקיי"ל בש"א בכלל נ"ז סי' ד' דאינו אוסר אלא כ"ק ואפי' בדבר שיש לו רטיבות קצת דתתאה גבר א"כ ה"ה בחמץ (ומ"ש המגן אברהם סי' תמ"ז סס"ק ט' דיש להחמיר בדבר גוש היינו כדינו בקליפה וכ"כ הגאון בעל ח"ד) ואם נשתמש בקערת חמץ אפי' צוננת ברוטב שהיס"ב וא"כ בש"א צריך ס' נגד קליפת הקערה כמבואר שם אם כן בחמץ אסור כולו דבכ"ד דצריך לבטל בש"א אוסר במשהו בפסח ואם הניח חמץ רותח בקערה ש"פ נאסר הכלי עכ"פ כ"ק וא"כ כולו אסור ודוקא חמץ בעין אבל אם הניח דבר שבלע חמץ דבש"א אינו אוסר כלל דקיי"ל דמאכל אינו פולט בלא רוטב אם הבליעה היה דבר כחוש וא"כ י"ל דגם בחמץ מותר אך לפי מ"ש הח"י דבתוך הפסח לאסור כולו חם בחם כדלקמן סי' י"א וא"כ י"ל ה"נ לאסור בתוך הפסח ולכ"ע אין כלי אוסר כלי בנגיעתה:
יא ולפ"ז בנגע ככר חמץ בככר מצה אפי' בתנור שניהם רותחים לדידן לרמגן אברהם דקיי"ל בכלל ס' סי' ט' דחם בחם בלא רוטב אוסר כולו אע"ג דמדינ' אינו אוסר רק כדי נטילה באיסור כחוש מ"מ כיון שא"א בקיאין בין כחוש לשמן אסור כולו אך זה שייך בדבר ששייך בו שמן אבל חמץ דהא בודאי כחוש ול"ש למגזר אטו שמן ולכן פסק בש"ע באמת (בסי' תמ"ז ובסי' תס"א) דאינו אוסר רק כדי נטילה אמנם הב"י אזיל לשיטתו בי"ד סי' ק"ה אבל לדידן דקיי"ל כרמגן אברהם שם ולכן י"א דכולו אסור (רש"ל וב"ח) וי"א דאוקמי אדינא אפי' לדידן (ט"ז ומגן אברהם) וכתבו הח"י דבתוך הפסח יש לאסור כולו וה"ה בחטה שנמצאת במצה אפויה נמי דינא הכי (תס"ז ברמגן אברהם). והתנור צריך הכשר באותו מקום שעמד החמץ אבל שאר מקומות א"צ הכשר דדוקא בבישול מפעפע בכל הכלי אבל לא באפייה (מגן אברהם סי' תס"ז ס"ק ל"ו וח"י סי' תס"א ס"ק י"ד):
יב בד"א בחמץ ומצה שאין אחד מהן שמן אבל מצה המשוחה בשומן דקיי"ל בש"א (בחכמת אדם בכלל ס' סימן ג') דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור ואוסר כולו וא"כ ה"ה הכא אוסר כולו. וכן מצה שנתכפלה ונגעה במצה אם אינה משוחה בשומן דינו כמו בסי' י"א אבל אם משוחה בשומן יש חילוק דאם נגעה במקום הכפל עצמו נמצא הוי כאילו נוגע באיסור מחמת עצמו דאמרינן אזיל היתר כו' אבל אם נגעה בצד האחר דינו רק כאילו בלעה איסור ובאיסור הבלוע לא אמרינן בשאר איסורים אזיל היתר כו' כמבואר שם סי' ה' א"כ ה"ג בחמץ וא"כ אינו אוסר רק כדי נטילה. ולענין שאר המצות שנגעו במצה זו כיון דיש פוסקים בש"א דלא אמרינן כלל אזיל היתר ומפטם כמבואר שם ולכן במצה המשוחה בשומן שנגעה בחמץ גמור יש להתיר האחרת הנוגעת בזו שנאסרה ע"י קליפה או שימכרם לנכרי ואם אינה חמץ גמור רק נפוחה או כפולה ונגעה בצד האחר יש להתיר האחרת שנגעה בו (ועיין מגן אברהם סי' תמ"ז ותס"א דמשמע דלעולם במשוחה בשומן דינו שוה) ואין חילוק בזה אם נגעה חוץ לתנור או בתנור דאפילו נגעו בתנור בחמץ שאר מצות שבתנור שאינם נוגעות מותרים שהרי עכ"פ המשוחי' אינן משוחי' כ"כ עד שיזוב מהן השומן (דא"כ בלא"ה אסור מדין בו"ח כדאית' בי"ד סי' צ"ז). קי"ל דאינו מפעפע בכל הכלי רק דוקא בבישול [כמ"ש המגן אברהם ססי' תס"ז] (ואע"ג שכתב המגן אברהם שם דאם התרנגולת שמינה הכל אסור היינו משום היפוך השפוד זב השומן וכן משמע שם שכתב אפילו אינה נוגעת משמע אבל היפוך שפוד צריך דאל"כ ה"ל לכתוב סתם בכל ענין אסור. א"ו דאם לא היפך השפוד אינו אוסר אפי' בשמינה דאינה מפעפע) והגאון בעל ח"ד מחמיר בזה ונכנס בדוחקים דבסי' תמ"ז מיירי שהחטה נוגעת בשפוד. ומסתימת דברי המגן אברהם שם לא משמע כן וגם היה לו לחלק בין בתוך התנור או חוץ לתנור א"ו משמע דאין חילוק כן נ"ל ועיין בנ"א סי' י"ג:
יג הטעם שהחמירו בחמץ לאסור במשהו יותר משאר איסורין הוא משום דלא בדילי מיניה כולה שתא וגם משום שהוא בכרת משא"כ בחלב ודם אע"ג דהוא בכרת מ"מ בדילי מיניה כולה שתא. ולפיכך דוקא מליל ט"ו אסור במשהו משא"כ בע"פ מו' שעות עד הלילה כיון דאז אע"ג דאסור מה"ת כמבואר לעיל מ"מ אין בו כרת וכן חמץ נוקשה אפי' בפסח אפילו להפוסקים דאסור מה"ת כיון שאין בו כרת ומכש"כ להפוסקים דאינו אלא מדרבנן ולכן אפי' בפסח בטל בס' (מ"א תמ"ז ס"ק ה'):
יד מדינא נטל"פ מותר גם בפסח וכן סתם הב"י בש"ע אבל מטעמים הנזכרים החמירו הפוסקים לאסור בפסח אפי' נטל"פ דעכ"פ לא גרע ממשהו ואפי' משהו ונטל"פ אסור אבל בע"פ עד הלילה מותר ומ"מ בדבר שהוא עפרא בעלמא אפי' בפסח מותר דבשלמא נטל"פ עכ"פ יש טעם אלא שהוא פגום משא"כ כאן דאין כאן טעם כלל. ומטעם זה מתיר הח"צ בתשובה סי' ע"ה בסכין שעבר עליו י"ב חודש דאפילו חתך דברים חריפים אינו אוסר אבל אם נעשה כעפרא לאחר זמן איסורו אוסר דקיי"ל דאפילו האפר אסור בהנאה כדאיתא בסי' תמ"ה ולעיל כלל י"ט סימן ל' (תמ"ז):
טו נתערב בע"פ ונתבטל בס' ונשתהה עד פסח אם היה חמץ בעין כגון חטה שנמצאת בע"פ בתרנגולת מבושלת ונתבטל ואח"כ חממו התרנגולת בפסח בעוד שהחטה בתוכו כתב המ"א דלכ"ע חוזר וניעור ואוסר במשהו ואם נטל החטה מתרנגולת בע"פ או אפילו לא נטלו אלא שלא חממו התרנגולת בפסח אע"ג שעדיין נשאר בו טעם משהו כיון שאין בו אלא טעם בעלמא כתב המ"א דבזה לכ"ע אינו חוזר וניעור (וכתבתי בנ"א שגם בזה מחלוקת) ובדבר שיש בו ממשות האיסור אלא שאינו בעין כגון שכר שנתערב בדבש וכיוצא בו ונתבטל כבר קודם פסח בזה יש מחלוקת הפוסקים אם אמרינן חוזר וניעור ולכן לכתחילה יאכלנו עד הלילה ובדיעבד במדינות אלו נוהגין בכל תערובות לח בלח דלא אמרינן חוזר וניעור ומותר לכתחילה בשעת התירו לערב בידים ולאכול בפסח. (ולכאורה היה נראה דזה דוקא שנודע לו קודם פסח וא"כ כבר נתבטל ונעשה היתר גמור אבל כשלא נודע לו כלל מן התערובות עד פסח וא"כ הוי כנתערב בפסח ואוסר במשהו ועיין בנ"א סי' כ"ד שכתבתי דלעולם מותר) ומ"מ במקום שיש לחוש לתערובות כגון פת שנפל ליין אע"ג שנטלו משם מ"מ חיישינן שמא נשארו בו פירורין בעין וע"כ חוזר וניעור ואע"ג שהוא צונן מ"מ כיון ששהה בפסח מעל"ע וא"כ הוי כבוש כמבושל ומ"מ מותר להשהותו ומותר ליהנות ממנו וכן כל דבר שמותר לשהות מותר ליהנות ממנו (ח"י סק"ה י"ח) ומיהו אם סינן היין קודם פסח אע"ג די"א דלא מהני סינון מ"מ יש להקל לצורך ובלבד שיהיה בגד דק שא"א לפירור קטן לעבור דרך הנקבים ואז אף אם יעבור הוי כלח בלח. ואם שאב קודם פסח זוהמא של דבש בנפה חמוצה מותר דהוי לח בלח (ח"י ס"ק י"ז):
טז דבר שצריך קליפה ולא קלף מעי"ט מותר לקלוף בפסח (ח"י סימן תס"א ס"ק י"ח) ואם לא קלף ובישלו כך הכל אסור ואע"ג דאין כאן אלא בלוע וקיי"ל לעיל סי' ח' דבדבר שאין בו אלא טעם לא אמרינן חוזר וניעור היינו דוקא שנתבטל בס' אבל בקליפה אין בו באותו קליפה ס' נגד הבלוע (וכ"כ א"ר סי' תמ"ז ס"ק ו') אך זה דוקא כשהקליפה מדינא כגון חטה שנגע בחתי' שנמלחה או אפילו כשיש לספק שמא נגע החטה או שלא ידעינן באיזה חתי' נגע החטה וא"כ טעונין כולן קליפה מדינא אבל אם לא נגע החטה בחתיכה זו רק שחתיכה אחרת נגעה בחתיכה זו דאע"ג דנוהגין להצריכה קליפה כדלקמן כלל קכ"ב אם נתבשלה כך מותרת (סימן תס"ז במגן אברהם ס"ק ל"ג):
יז אע"ג דקיי"ל בש"א כלי שני דאינו מפליט ומבליע מ"מ בפסח יש להחמיר דבלאו הכי גם בש"א יש אוסרין וגם י"א דבפסח אפילו בצונן אסור ודוקא כשהוא חם כ"כ שהיס"ב דבלאו הכי דינו כצונן: ומ"מ בהפ"מ או מניעת שמחת יו"ט בפרט בכלי שאב"י יש להקל וכן אם נשתמש בכלי שתשמישו בכ"ש אף בכלי חרס יש להקל (ח"י סק"ח בסי' תנ"א). ומכל מקום לכ"ע אם נשפך מכ"ש על צונן אין להחמיר ולומר דדינו כעירוי מכ"ר דאוסר כ"ק כולי האי לא אמרינן (תמ"ז ס"ק ט'):
יח חמץ ומצה שאפו בתנור אחד אם התנור קטן וסתום ואו"ה מגולין לרוב הפו' אסור אפי' להסוברין ריחא לאו מילתא בשאר איסורין אבל בחמץ אסורים דלא גרע ממשהו מ"מ בהפס"מ יש לסמוך על המקילין גם בזה בין בצלי ובין בחמין הטמונין לשבת ואפי' בתנור סתום לגמרי ודלא כמ"א בא"ח סי' תמ"ז (כו"פ בי"ד סי' ק"ח וח"י) אבל אם ההיתר דבר חריף אפי' בתנור גדול ופתוח אסור אפי' בהפ"מ (ח"י שם). דף שסותמין בו התנור לכתחלה יש ליקח חדשה ובדיעבד אינו אסור:
יט יבש ביבש אע"ג דבש"א קיי"ל דמין במינו בטל ברוב אבל חמץ ומצה אפי' באלף לא בטיל דכשם דבלח איסורו במשהו ה"ה ביבש. וכ"ז בפסח אבל בע"פ דלח בס' ה"ה ביבש דבטל ברוב ובלבד שיאכלנו קודם פסח דאל"כ חוזר וניעור (מגן אברהם ס"ק ט') ומ"מ יש חילוק בין לח ליבש דלח בלח שנתבטל מותר לקיימו לכ"ע אפי' למ"ד חוזר וניעור אבל יבש ביבש אע"פ שנתבטל אסו' לקיימו דעכ"פ החמץ בביתו (ור"ל מדרבנן עי' בנ"א סי' ח') ולכן אם יכול לבשלו עד שיהא נימוח ויתערב קודם פסח בס' ואז דינו כלח ומותר לאכלו בפסח (מגן אברהם ס"ק י"א) ובמקום הפסד גדול עי' בנ"א מה שכתבתי לענין לשהות:
כ יבש ביבש שנתערב ברוב בפסח ונאכל א' מהם מותר דכיון דמה"ת בטל רק מדרבנן אסור ובדרבנן תלינן שזה שנאכל היה האיסור ובלבד שיאכל שנים שנים וה"ה דהתערובות השלישי שרי כש"א (ומבואר בחבורי ח"א כלל ס"ג מ"א סימן תס"ז ס"ק ד'):
כא הא דיבש ביבש בטל דוק' בפרוס' אבל ככר חמץ שנתער' לא בטל אפי' באלף דהוי דבר שבמנין (תמ"ז ס"ק ט') ומצה שהיה בה חטה או שנתכפלה מצד א' וחתכו הכפל (וצ"ל שהוא בענין שעדיין הוא דבר שבמנין) ונתערב' באחרו' (והיינו לשיטתו שכ' בסי' תס"א ס"ק י"ב דבעי' ס' כנגד צד הפנימי) בטל ברוב דלא מקרי דב' שבמנין כיון דאין איסורו מחמת עצמו רק מחמ' בלועו כמו שבארתי בח"א שם (מגן אברהם שם) משמע מדבריו דס"ל דביבש אע"ג דקיי"ל דחו"נ זה דוקא באיסו' מחמת עצמו משא"כ בבלוע אינו אלא כטעם דלשיטתו לכ"ע אינו חו"נ וכ"מ מדבריו בסימן תנ"א ס"ק ל"ז שכתב דאם נתערבו בטילות וכ"כ בח"ד שכן דעת המגן אברהם אבל דעת הח"י סי' תל"א ס"ק נ"ד דאף בזה חוזר וניעור):
כב כלי חמץ שנתערב בכלים אינו בטל דהא י"א דאפי' בש"א אינו בטל (סי' תמ"ז במגן אברהם ס"ק מ') ומ"מ בהפ"מ ומניעת שמחת י"ט יש לסמוך על א"ר שכ' בשם כנה"ג דבאין ב"י יש להקל מ"מ יסיר כלי א' ממנו (אפשר דכנה"ג כ"כ לשיטת הסוברים נטל"פ מותר וצ"ע בכנה"ג):
כג חטים שנתחמצו ונתערבו בחטים אחרים עד שאינן ניכרים מותר להוסיף עליהן עד ס' ולטחנן ולאפות קודם פסח דקמח בקמח הוי לח בלח ואינו חו"כ ולא הוי מבטל איסור לכתחלה כיון שעדיין שעת היתר (תמ"ז ס"ק מ"ה ותס"ז ס"ק ד'). (ועי' לקמן כלל קכ"ד סי' כ"ח וכלל קכ"ו סי' ה'):
כד בשר יבש וגבינה ודגים שנמלחו קודם פסח ולא נזהרו בהם לבדוק המלח ולמלחם בכלי פסח מותר להדיחם בי"ט ולאכלם דאף אם היה בהם מעט חמץ נתבטל קודם פסח ואפי' את"ל שמלחו בכלי חמץ ב"י מ"מ אין מליחה לכלים להפליט ועוד דסתם כלים אין משתמשים בהם חמץ הרבה וא"כ בוודאי יש ס' לבטל הפליטה וכבר נתבטל. אבל דגים מלוחים השרוים במים בכלי חמץ בפסח יש להחמיר ליזהר מהם דעינינו רואות שהשריית הערינג הוא עז ונמצא בולע מפליטת כלים בפסח אבל אם שרוי בכלי של פסח או קודם יו"ט אפי' בכלי חמץ אין לחוש וכ"ז מדינא וכן סתם בב"י בש"ע אבל אנו במדינות אלו קבלנו עלינו כאותן פוסקים להחמיר לכתחלה שלא לאכול כל המלוחים או הכבושים אם לא נזהרו בג' דברים (א) לבדוק המלח (ב) שלא לחתכם בסכין של חמץ (ג) שלא למלחן או לכבשן בכלי חמץ אפי' אינו בן יומו ואם הדיחו הבשר ג' פעמים קודם פסח נוהגים לאכול והדחה תהיה ע"י שריה קצת ולא בהעברה בעלמא ובג' מימות מחולפים ובכלי פסח ובדיעבד אפי' בכלי חמץ או לשרותו בנהר ולכתחלה ישרה וידיח קודם פסח ומ"מ אם לא הדיחו מותר לשרות ולהדיח אפי' בפסח. וכ"ז דוקא בבשר בין בשר יבש ובין שנמלח מחדש אלא שנמלח מליחה מרובה עד שא"א לאכלו בלא הדחה (א"ר בשם מי"ט) ומ"מ בדיעבד אפי' בע"פ אחר חצות אם אירא שנמלח בשר בכלי חמץ שהם אב"י יש להתיר ע"י הדחה אבל אם א"י אם הוא ב"י אסור אפי' קודם הפסח הרבה (ב"ח בתשובה סי' קכ"ג ועי' לקמן סי' כ"ה) אבל דגים אין נוהגין לאכלן ע"י הדחה ומ"מ כשיש דוחק בבשר מתירין גם בדגים. ואפי' בשר יבש שנמלח וחתכו תוך המלח שום בסכין חמץ דק דק ושמו על הבשר ליתן טעם וריח יש להתיר ע"י הדחה ושריה ובלבד שלא יאכל השום. וכל הכבושים כגון אוגערקס ולימנעס וכיוצא בו אין מתירין כלל ע"י הדחה כיון דאין דרכן להדיחן וכן גבינות וכרכשות הממולאים בבשר אפי' בלא שומים לא מהני להם הדחה שמא נתערב בו בפנים איזה פרור וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד שכבר בשלו אותו בפסח וא"א לקיימו לאחר פסח מותרים וכ"ש דאין אוסרים תערובתן אפי' בפחות מס' אבל יש שום בטבחות אוסר התערובות בפסח כחמץ גמור שהרי נחתך בסכין של חמץ (סי' תס"ז):
כה וכ"ז שנמלחו בסתם כלים שבליעתן מחמץ משהו אבל אם נכבשו בכלים שמשתמשין חמץ בשפע כגון חבית של שכר או יי"ש ומחבת שמטגנין בו מיני קמחין א"כ בודאי אין במה שבתוכו לבטל הפליטה בס' ולכן אם נכבשו בתוכו אפי' במים מע"ל אפי' קודם פסח אם באותו רגע שפינה החמץ נתן לתוכו א"כ אע"ג דלא נעשה כבוש עד אחר מע"ל ואז כבר נטל"פ מ"מ י"ל דהבליעה והפגימה באים כאחד ואסור מדינא ומכ"ש אם נכבש בו דברים חמוצים וחריפים דאפי' הכלי אינו ב"י אסורים מדינא דחורפיה משויא ליה לשבח. ואם נמלח בתוכו אע"ג דאין מליחה לכלים להפליט מ"מ מה שמונח בציר נעשה כבוש תיכף לאחר ששהה כדי שיתחיל להרתיח (מגן אברהם ס"ק ט"ז) ומ"מ במקום הפסד יש לסמוך על הפוסקים דאפי' בציר בעינן דוקא מע"ל (ש"ך ועיין בחבורי ח"א שער או"ה סי' ע"ז) ואין להחמיר בדברים שנעשו קודם פסח. וכ"ז כשפינן קודם פסח אבל אם עמדו בכלי חמץ בפסח אז מקבלים טעם חדש בפסח ואסור הכל ומ"מ אינו אסור אלא מה שבתוך הציר דכבוש אינו מפליט בכולו (ומ"מ צ"ע אם כבר נכבש קודם פסח ולא פינן ובפסח לא עמד שם כל מע"ל אם נאמר דמשנעשה כבוש אז בכל רגע ורגע בולע וכמו בישול משהתחיל לבשל בולע בכל רגע או נימא דלעולם לא מפליט עד אחר מע"ל ואם פינה קודם מע"ל עדיין לא בלע כלל וצ"ע) ומ"מ בכבוש בציר או בדברים חמוצים ביו"ט יש להחמיר ולומר כששהה כדי שיתנו על האור וירתיח וכדעת המגן אברהם:
כו שומן מהותך וכן כל דבר שבשלו בכלי חמץ קודם פסח אם בשלו ונזהרו בכ"ד לשם פסח רק שבשלו אותו בכלי שאב"י מותר לאכלו בפסח ובלבד שיערה אותם קודם פסח לכלי פסח אבל אם לא נזהרו בו בשעת עשייתו מחמץ חיישינן שמא נתערב בו משהו חמץ או שמא היה המחבת ב"י אפי' אומר עכשיו שברי לו שלא נתערב בו שום חמץ ושהיה הכל אינו ב"י לא מהני דמילתא דלא רמיא עליה דאינשי לאו אדעת' דאע"ג דקי"ל בשאר איסורין סתם כלי אב"י וגם דהוי נ"ט בר נ"ט היינו משום שהוא טעם קלוש כ"כ ולכן אינו ראוי לחול עליו שם חדש בו"ח אבל חמץ שמו עליו אלא שעד עכשיו לא אסרו הכתוב וכשהגיע זמן האיסור נעשה החתי' נבלה ואף דאין כאן אלא טעם ובטעם לא אמרי' חוזר וניעור היינו אם נתבטל בס' אבל הכא לא נתבטל בס' רק שהוא נ"ט בר נ"ט והוי כנ"ט בר נ"ט דאיסורא ומ"מ מותרים בהנאה ונ"ל דגם בזה דוקא בנתבשל בכלי' ששמשו בו חמץ בשפע כגון מחבת וקדירו' שמבשלין בו מיני קמחין כדלעיל סי' כ"ה דאין ס' נגד הבלוע וא"כ אין היתר רק מטעם נ"ט בר נ"ט אבל בכלים שידוע בודאי שבלעו רק מעט חמץ וידוע שיש ס' נגדו בודאי קי"ל דבטעם אינו חו"נ אבל בי"ט האחרון יש להקל דסתם כלים אב"י וגם הוי נ"ט בר נ"ט ומה"ט יש מקילין לשתות מי דבש של כל השנה. מיהו אם יש לחוש שהעמידו אותו בשמרי שכר ואפילו אם דבש הזה לא נתחמץ בשמרי שכר רק שהעמידו אותו בשמרי דבש אך הדבש הראשון היו מעמידין אותו בשמרי שכר וזה הדבש הוא רביעי או חמישי עכ"פ אסור לשתותו אפי' בי"ט אחרון (מגן אברהם סי' תמ"ב) ולענין להשהותו ע' לעיל סי' א' ואם יש לחוש שנתבשל ביורות שמבשלין בו יי"ש אסור אע"ג דאין חריפות הראשון משוי לשבח מ"מ יין שרף שהוא חריף ביות' ומשביח ואסור אפי' בי"ט אחרון (תמ"ז מגן אברהם ס"ק כ"ה):
כז אם נתערב קצת מדברים האלו שאין בו חשש פירורים רק שנתבשל בכלי חמץ נהי דאסור בפסח מ"מ אם נתערב מותר התערובות ואפילו בפחות מס' דעכ"פ אין כאן אלא נ"ט בר נ"ט וגם סתם כלי אב"י אבל אם ודאי נתבשל בכלי ב"י אע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט אוסר תערובתו וגם ביו"ט אחרון אסור וכ"ש בשומן מהותך דיש לחוש בו מפרורים בעין (ע' מגן אברהם ס"ק כ"ג סי' תמ"ז) ואם נתערב הרבה עד שאין ס' נגד התערובות אסור התערובות:
כח אם בשלו דברים חריפים כגון צנון וחריין קודם פסח כתב הט"ז סק"י לאסור אפי' באינו ב"י דאגב חורפיה כו'. ובת"ח כלל ס"א סי' ז' כ' דלא נקרא ד"ח מחמת שהדבש ממתיק אותו וא"כ לפי מה שכתבתי בשער או"ה סי' ס"ז דתרי חומרי ל"א די"א דל"א אגב חורפי' רק בקורט של חלתות ועוד הא י"א דאפי' בצנון שחתכו בסכין דוקא כשהוא ב"י אוסר ואע"ג דזה דוקא בדברים שאינם חריפים כגון תפוחים החמוצים אבל צנון הוא חריף לדעת רמ"א וש"ע מ"מ הכא דלת"ח הדבש ממתיק וגם דאינו אלא נ"ט בר נ"ט ואע"ג דבחמץ ל"א נ"ט בר נ"ט מ"מ במקום הפסד מרובה כבר כ' א"ר בסי' תנ"א סקי"ג להתיר ועיין בח"י סי' תנ"א ס"ק י"ד דהיכא דיש עוד צדדים להקל אמרי' דהוי התירא בלע ולפ"ז במקום מניעת שמחת י"ט יש להתיר אפי' באכילה. אך לפי מנהגינו שמבשלין אותו תחלה במים ואח"כ שופכין המים ומבשלין בדבש י"ל דבמים אינו ממתיק וא"כ אפי' אב"י אסור ומ"מ מותר להשהותה:
כט זיתים וכן בוסר שהסכימו האחרונים דהוי דבר חריף וכן שאר דברים חריפים שחתכן בסכין של חמץ אפי' אב"י קודם פסח וא"כ כל הזיתים נעשים חמץ ואסורים ואעפ"י שחזר וכבשן אינם חוזרים ופולטים דדוקא ע"י בישול פולט מה שבלע אבל לא ע"י כבישה (ט"ז ומגן אברהם) ואם נידוכו יחד וכ"ש כשנתבשל יחד וא"כ פולט הכל ומסתמא יש ס' כנגד הסכין וא"כ מדינא הוא מותרים לאכול שהרי עדיין שעת היתר כדקיי"ל בבצלים שחתכן בסכין חולבת בח"א כלל מ"ד מ"מ בחמץ חיישינן שמא נשאר משהו בעין ועוד דהא י"א דחוזר וניעור (מגן אברהם ס"ק ל"ח) אבל א"ר ס"ק ל"ז כ' כיון דרוב פוסקים ס"ל דטעם אינו חו"נ וגם יש פוסקים דאפשר לסוחטו מותר ולכן כתב דאין להחמיר. ונ"ל דאם יודע בודאי שהסכין היה נקי דאין חשש משום פירור בעין וגם אינו ב"י דאיכא הרבה צדדים להקל כדלעיל בסי' כ"ח וא"כ יש להקל במקום מניעת שמחת י"ט להתיר אפי' באכילה ולהשהותה לכ"ע מותר (תמ"ז):
ל זנגביל שחתכו בסכין של חמץ אב"י או שדכו במדוכה של חמץ קודם פסח אע"ג דהוי חריף כיון דזנגביל י"א דלא הוי דבר חריף כמש"כ המגן אברהם סס"ק ל"א א"כ יש להקל עכ"פ בתערובות (שם ובזה י"ל ג"כ טעם של הב"ח שכ' לדוך הכל קודם יו"ט כמ"שכ המגן אברהם שם היינו דאזיל לשיטתו דס"ל חמץ קודם זמנו הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא כמ"ש בתשו' ב"ח סי' קכ"ג וא"כ ל"ק קושי' המגן אברהם עליו):
לא דבר שאינו חריף שנידוך במדוכה מחומצת ממש מ"מ מותר אפילו אם נעשה בפסח דדוקא ע"י חריף ודוחקא מבליע ומפליט אבל דבר שאינו חריף לא מהני דוחקא לבד להפליט בצונן אם היה הכלי נקי. אבל אם הכלי אינו נקי אע"פ שאינו חריף מ"מ ע"י הדוחקא נכנס קצת לתוכו וא"א להדיח שהרי נידוך ולכן אפי' נעשה קודם פסח אסור (מגן אברהם ס"ק ל"ד וכדלעיל סי' ח') ודוקא בדברים הנדוכים דא"א בהדחה אבל אם חתכו דברים שאינם חריפים באקראי בסכין של חמץ שאפשר בהדחה או גרידה אפי' בפסח מותר אבל דברים שנעשו ע"י נכרי כגון דגים שחותכין הנכרים אם הוא בתוך הפסח יש להחמיר דסתם סכין אינו נקי ויש לחוש לחמץ הדבוק עליו. אבל נתערב מדברים הללו בתבשיל אפי' בפחות מס' אין לחוש להחמיר ואע"ג דסתם סכין אינו נקי היינו משמנונית אבל חמץ אינו דבר הנדבק ומ"מ נ"ל דבסכינים שחותכין בו לחם במדינתינו ידוע שנדבק בו פרורי חמץ ולכן אפי' בדיעבד אסור אם לא הדיחו אותו דבר כמו בשומן מהותך (שם):
לב ריב אייזין שלא פררו עליו חמץ בעין רק שפררו עליו חריין שנחתך בסכין של חמץ וא"כ נעשה הריב אייזן כולו חמץ אם פררו עליו אפילו מצה בפסח הכל אסור שא"א שלא נדבק בו פירור חריין שהוא נבלע מחמץ ואם פררו עליו בע"פ מצה וא"כ אף שנשאר פירור חריין מ"מ הפירור אינו אוסר אלא מטעם בלוע וא"כ כבר נתבטל בס' ואינו חוזר וניעור אבל פררו עליו חריין בע"פ וא"כ צריך ס' נגד כל הריב אייזין או נגד כל הסכין ואם לאו כולו אסור (עיין מגן אברהם סי' תנ"א ס"ק ל"ה) ובפסח הכל אסור. ואם פררו על ריב אייזין מצה נפוחה אסור לכתחילה ואם פררו אח"כ מצות בדיעבד מותר ואם נתערב קמח ממצה נפוחה בשאר קמח מותר בשהייה ולמכרו:
לג לכתחילה אין להניח מלח אע"פ שהוא יבש במדוכה של חמץ ואם הניח מותר למלוח בו אע"פ שהוא דבר חריף מ"מ כיון שהוא יבש אינו מפליט כלל ול"ד לשריית הערינג לעיל בכלל הקודם דהוי לחי ובשאר כלים המחמיר שלא להשתמש בו בפסח תע"ב (כדאיתא בי"ד ססי' צ"ה) ואם דך בו כיון דאיכא דוחקא וחריף אסור. ובמדינות שלנו שאין כותשין בו אלא בשמים יש להתיר (שם):
לד צריך ליזהר שלא לנהל הקמח סמוך לבשר שהאבק נדבק בו ובדיעבד הט"ז (סי' תמ"ז ס"ק ט') כתב דלא מהני הדחה אבל בא"ר שם סק"כ מתיר בהדחה דהקמח כיון שבא למים תיכף נימוח והוי לח בלח ממש (וכ"כ הב"ח בתשו' סימן ק"ז):
לה יש מחמירין שלא להסתפק מחומץ יין שמסתפקין ממנו כל השנה דחיישינן שמא נתנו בו מן הנשאר בסעודה ולפעמים יש בו פירור לחם. ובמקומות אלו שאין חומץ מצוי אין מחמירין בזה. עוד יש מחמירין לכתחלה שלא למלאות מן יין תוך שלשים יום לפסח בכלי חמץ ואם מלאוהו תוך ל' יום נוהגין שלא לשתותו בפסח ואינו אלא חומרא והמיקל לא הפסיד אבל בחומץ דהוי דבר חריף אם עמד בכלי חמץ ב"י וי"ג אב"י ושהה בתוכו כדי שיתנוהו על האור וירתיח אסור מדינא (ומה שתמה הח"י דבחריף אפילו אב"י עיין בנ"א מה שכתבתי ובמקצת כונתי לא"ר) ובהפ"מ יש להקל עד שישהא בתוכו מע"ל וכדעת הש"ך בסימן ק"ה (סימן תמ"ז):
לו חבית יין שדבקו נסריו בבצק אם הוא תוך ב' חדשים קודם פסח עדיין רך הוא ונותן טעם בפסח אבל לקיימו מותר כיון שהבצק נעשה לחזק החבית וא"כ בטל לגבי החבית ואינו רק נוקשה ומותר לקיימו וא"כ היין נמי מותר לקיימו ואם נתנוהו מקודם לכן כבר נתייבש ואינו נ"ט בפסח ומותר לשתותו ואע"ג דלעיל בדיבוק ניירות סי' ה' סגי בל' יום שאני התם דאינו רק לענין לקיימו אבל הכא לענין שיתן טעם ביין בעינן שיהיה יבש גמור (ח"י) ואם יש כזית במקום אחד חייב לבער הבצק אע"פ שעשוי לחזק אא"כ טחו בטיט (ס"ק ל' שם):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |