יד אפרים/אורח חיים/תמז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תמז

תמז בט"ז סק"ב ואין שם דבר המפעפען כו' ר"ל דככר בככר ודאי לא צריך לפרש שאינו מפעפע דסתמא הכי הוא לכן כתב ארישא קאי דקאמר חם בחם בלא רוטב והיינו כגון בשר שנגע בחמץ די בקליפה ע"ז קאמר שאין שם דבר המפעפען דהיינו שהבשר הוא כחוש שאין בו חלב ר"ל שמנונית אבל יש בו חלב היינו שומן אז מפעפע בכולו ומפטם ליה לחמץ ואוסר כל הבשר כנ"ל בכוונת הט"ז ויש מפרשין שר"ל שקאי אחם בחם בשאר איסורים ולא נהירא:

במ"א שם סק"ב וכן משמע בסי' תמ"ז כו' ולא חילק בין אם התרנגולת שמן כו' וצ"ל דאע"ג דהמג"א בסי' תס"ז מוקי לההיא בכחושה דאל"כ קשה על דיעה הראשונה דלא ס"ל לאסור כולו ע"ש מ"מ אין כוונתו דס"ל דמיירי בכחושה לחוד שזה דוחק גדול לסתום כ"כ אך לפי דבדיעה קמייתא נקט חותך מקום פעפוע לפי אומד הדעת ואם כן נתן כלל שהכל לפי ענין הפעפוע ובתרנגולת כחושה שענין הפעפוע הוא מעט סגי בנטילה ובשמנה שמפעפע בכולו ע"י פיטום באמת אוסר בכולו כיון שמקום פעפוע הוא בכולו וע"ז חלוקות הדיעות שאח"כ דבכל גווני אף בכחושה אסור מטעם היפך השפוד:

שם סק"ד ומהרי"ו החמיר בחמין הטמונין לשבת פי' וכן משמע באו"ה כלל ל"ט:

שם כמ"ש לפנינו וזה לשונו דחמין חשוב כצלי כו' והא דמשני בגמרא כעין ב' קדירות משמע דאף שהריח יוצא מלמעלה שרי י"ל דאדרבא משם ראיה שהרי פירש"י שפוד מכאן כו' כצ"ל:

שם לכן מקשה ס"ד ע"ש כו' אפשר שרי דמהא דמקשה ס"ד יש ראיה שכן פי' דברי הש"ס דאם נפרש כפשוטו שהמקשן הבין שמ"ש שצלאן בשני קדירות היינו צלי קדר א"כ מה מקשה בפשיטות ס"ד דהא לת"ק דרבי בדף מ"א שרי צלי קדר אע"כ דהמקשן ס"ל דע"כ כאן דמשני שצלאן בב' קדירות היינו בישול דאל"כ אכתי יש לאסור משום שהריח יוצא מלמעלה ולכך מקשה ס"ד דבישול ודאי אי אפשר בפסח אמנם למ"ש התוס' דף מ"א דאף לת"ק צלי קדר פסול וגם איכא עשה דכ"א צלי אש א"כ אף אי מיירי בצלאן בשני קדירות מקשה שפיר בפשיטות ס"ד:

שם ס"ק כט וכ"מ הל' בהג"א אם כן אין ראיה לאסור כ"ש כו' דהא כתב בד"מ בשם הג"מ כו' כצ"ל נראה לפרש דבשלמא אי אמרינן דצונן מותר לגמרי שפיר יש ראיה מהמרדכי לענין כלי שני דאע"פ דמיירי שעירו המים לתוך הכלי ומ"מ שכ' דהוא כלי שני אלמא דמיירי שנתנו התרנגולת בתוכ' אח"כ או אפי' תימא שהתרנגולת היתה שם בשעת מליגה מ"מ אע"פ שהקער' פולטת מחמת העירוי אין כח בפליטה זו שתחזור ותבלע בתרנגולת רק מחמת החמין שבתוכ' ואין זה רק כלי שני (ונ"ל שזה הדעת היש מי שמתיר הנזכר בש"ע י"ד סוף סי' ס"ח באם עירו למלוג תרנגולת במחבת חולבת ע"ש בש"ך בשם הלבוש שכתב הטעם משום דנפסק הקילוח ולענ"ד א"צ לזה אלא הטעם דחזרת הפליט' שתחזור ותבלע לתוך התרנגולת שוב אין זה מחמת העירוי רק הוה ככלי שני והב"י פסק שם להתיר בכ"ש) וא"כ שפיר יש ראיה מהמרדכי לענין כ"ש דאע"ג דהעירוי פועל לענין שתפליט הכלי מ"מ לענין שאסור התרנגולת אין כאן רק כ"ש ומוכח דכ"ש אוסר משא"כ אם נימא דצונן אסור א"כ אין ראי' לענין כ"ש דכיון דמחמת העירוי פלטה הכלי ממילא נאסרה התרנגולת אף שאינו רק כ"ש דלא יהא אלא צונן גם כן היה נאסר וא"כ מנ"ל לרמ"א לאסור כ"ש כשאין שם רוטב ואח"כ כתב ועוד דהא כתב בד"מ כו' וצ"ל דהיא הגה אחרת ר"ל דכך ס"ל להד"מ שהיא הגה אחרת ולכך כ' כאן בהגה ב' דעות. ולפי מ"ש לק"מ דהא מצינן למימר דהתם הטעם דמן הכלי נפלט ע"י עירוי וממילא דנאסר' התרנגולת דלא יהא אלא צונן ומ"ש בהג"ה שנית דבכלי שנית אין לחוש היינו בלא רוטב וע"ז כ' דלכך נ"ל מ"ש המרדכי לאסור בצונן היינו משום פילי כו' הא בלא"ה אין איסור בצונן א"כ שפיר מוכח מהמרדכי דאף כ"ש אסור דהא אוסר במליגת התרנגולת אע"ג דהתרנגולת בנוצתה ולית בה פילי והעירוי אין מועיל רק להפליט מהכלי כמ"ש ועיין בספרי שו"ת בית אפרים חלק א"ח סי' מ"ז ושם תמצא הענין הלז מבואר ביותר ורבים נבוכו בזה והגיהו והחליפו השיטות והמעיין יראה שהביאור הלז הוא הנכון ומאיר עינים בעזה"י:

שם ס"ק ט"ו וכמו שכתב סי' תס"ז סי"ד כו' ר"ל ששם בס"ק ל"ג כתב דאם אין הציר עולה ע"ג הו"ל דין מליחה ודינו כמ"ש בתשו' רמ"א ע"ש שהמג"א רמז לכאן ובמליחה שאר החתיכות מותרים ולענין אותה חתיכה עצמה מה שחוץ לציר י"ל ג"כ דמותר כמ"ש הט"ז סי' תס"ז ס"ק ך' ואע"ג דבשאר איסורין אמרי' דאפשר דמפעפע למעלה מ"מ בחמץ שהוא איסור כחוש אין להחמיר וע' בש"ך סי' ק"ה ויותר נראה דהמג"א קאי על מ"ש לעיל בשם הרמ"א בשהה מע"ל ושם לא שייך דין מליחה כלל דהמים מבטלין כח הציר רק מדין כבוש אסור ואז מה שחוץ לציר לא נתרכך ולא בלע כלל ובמקום אחר הארכתי בזה על ע"ש בריש סי' ק"ה בשם או"ה ומ"ש המג"א שכ"כ הט"ז בי"ד סי' פ"ג ר"ל שם סק"ו דבעינן שיהיה הציר עולה על שניהם אז הוי כבוש כששהה מע"לע ע"ש ומ"ש המג"א ובדרישה סי' ס"ט ובב"ש כו' ולענ"ד שיש כאן חסרון תיבת וכצ"ל ובדרישה סי' ס"ט כתב דאף להפליט מכלי שייך דין כבוש ובבאר שבע פרק כ"ה כתב כו' ור"ל דהב"ש ס"ל דאין כבוש מועיל להפליט מכלי ע' כמנחת יעקב כלל י"ב ס"ק י"ד:

שם ס"ק ט"ז שאין המלח מפליט כלל מה שבלוע בכלי הוי כאילו כו' כצ"ל:

מ"א ס"ק כ"ח ולכן אם עמד בפני חמץ כו' עיין בחק יעקב דאפי' אב"י יש לאסור כיון שהוא דבר חריף ויש מגיהין במג"א אפי' אב"י ואפשר דכיון שהוא אב"י ונ"ט בר נ"ט ג"כ בלא"ה דעת כמה פוסקים דכבוש כדי שיתנו על האור כו' אינו מפליט מכלי כמ"ש בס"ק י"ז אין להחמיר:

ט"ז ס"ק י"ד בטור כתוב וכן יראה כ' ממ"ש הרא"ש בצל שנחתך בסכין כו' ע' במ"א ס"ק ל"ז דמבואר שאם נשתמשו בסכין בחמין הי' אוסר:

מ"א ס"ק מ"ב די"א דאסור בפסח כמ"ש ס"ד מ"מ אחר פסח בטל כצ"ל:

שם דאם אין בו ס' עובר עליו וכ"פ הטור כו' ר"ל שהטור שם כ' שאם יש טעם חייבין עליו דאורייתא ע"ש במג"א ס"ק א' ולכן כ' דבמין במינו דליכא טעמא א"כ אינו עובר עליו כמבואר ג"כ בסי' הנ"ל מותר לאחר הפסח אם שהה אותו אבל לערבו ולשהותו אפשר דאסור בה"ג דאף ע"ג דכל שאינו עובר מה"ת מותר לערבו ולשהותו היינו דוקא כגון דעביד לקיוהא ואין בו בכא"פ מה שא"כ הכא שהוא פחות מס' וכנגדו באינו מינו נותן טעם הלכך אף שהוא מינו אסור לערבו במזיד לשהותו משום גזירה דלמא עביד כן שלא במינו וכ' דאפשר דע"ז כתב הרר"י דאם מבטלו כו' שהקשה הטור עליו דממ"נ אם הוא דבר שעוברין עליו מה"ת אין הביטול מועיל כלל ואם אין עוברין אף לערבו לכתחל' לשהותו מותר ע"ז כ' המ"א דאפשר דמיירי בכה"ג שיש בו כדי נתינת טעם אלא שהוא מינו ובכה"ג אסור לכתחלה כנלע"ד ועמ"ש בסי' תמ"ב עד ואם נתערב פחות מכזית כו' אינו מדברי הב"ח רק דברי המג"א עצמו ומ"ש ואם נתערב כו' לזה נתכוון בהגה הוא מהב"ח שכ' דמלשון רמ"א משמע דמיירי אפי' נודע לו קודם ועבר ושהה מועיל פדיון והיינו דמיירי שאין שם כזית חמץ משא"כ בהג"מ שכתב דבעינן לא נודע מיירי שיש שם כזית מהחמץ:

שם מותר לאחר הפסח כמ"ש סי"ב ריש סי' תמ"ב:

ט"ז ס"ק י"ח אפי' שהי' במזיד ותו כו' ואע"פ דכאן חל דין ביעור על התערובות מ"מ דין הביעור אינו רק מחמת החמץ המעורב בו ול"ש לענין זה לומר חנ"נ דהיינו שיחשב כאלו הוא כולו חמץ אלא דין הביעור הוא על החמץ לבד שעובר עליו בב"י וא"כ דינו כשהה במזיד ונתערב אחר פסח ומ"מ אפשר לדחות דכל שנודע לו קודם פסח ואעפ"כ לא ביערו הו"ל כעירבו במזיד דאסור אף בנתערב במזיד לאחר הפסח:

מ"א ס"ק מ"ה מן מיהו אם לא נודע כו' עד שמרי שכר כו' קאי אלעיל קודם ד"ה והיכא שנפלו אלא שכתבו כאן לפי שבהג"מ מיירי מדין החטים שנחמצו ונתערבו:

שם ועמש"ל בשם הב"ח דס"ל דמיירי דוקא כו' דהרמ"א שאין מחלק בין נודע ללא נודע מיירי דוקא בפחות מכזית וא"כ שפיר מיירי גם בנתערב קודם פסח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.