כף החיים/אורח חיים/תמו

כף החיים ‏ אורח חיים תמו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] המוצא חמץ בביתו וכו'. אבל ברה"ר הרי הוא כשל הפקר ואסור לטלטלו אף שמזיק רבים שהרי זוכה בהגבהתו והו"ל חמץ שלו. ריב"ש סי' ת"א. א"ר או' א' פר"ח מק"ח או' א'.

ב

ב) שם. יוציאנו ויבערנו מיד. ר"ל שתכף שהוא מוצא החמץ במקום דירתו יוציאנו לחוץ בענין שלא יהא לפניו במקום שהוא אפי' שהייה קטנה עד שישרפנו כדי שלא יבוא לידי מכשול אכילה. ט"ז סק"א. חמ"מ או' א' חטים שנמצאו בהם חטים מחומצים יבררו כל מה שאפשר לברר ולשרוף החטים שצמחו והשאר מותר לקיים דמה שא"א לברר הוי כלא ניכר ובטל ברוב יבש ביבש ומותר לקיימו בהפסד גדול. תשו' רח"כ חא"ח סי' ט' פת"ע או' ב'.

ג

ג) שם יוציאנו ויבערנו מיד. אבל לטלטלו שלא לצורך ביעור אסור משום דלמא אתי למיכל מיניה ואפי' חמצו של גוי. עו"ש או' א'.

ד

ד) שם. ויבערנו מיד. ויברך על ביעור חמץ ואעפ"י שכבר ביטל מ"מ מברך על תקנת חכמים וכ"ש אם נתחמצה לו עיסה בפסח שזה לא היה בכלל הביטול שיברך על ביעורה ודוקא בחמץ גמור אבל חטה שנמצאת בתבשיל דאינה חמץ גמור לא יברך עליה. מ"א סק"א. ח"י או' א' ולענין דינא עיין לעיל ססי' תל"ה מ"ש דעת האחרונים בזה יעו"ש.

ה

ה) שם. ואם הוא יו"ט וכו'. וכן הדין בחמץ שנשאר בביתו בי"ד שחל להיות בשבת אחר ה' שעות. טור. ט"ז סק"ב. ועיין לעיל סי' תמ"ד סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

ו

ו) שם. יכפה עליו כלי וכו'. דהא לא חזי לטלטולי ואפוקי ומיהו בב"י לא עבר דהא בטליה בלביה מאתמול אלא משום דלא ישכח ויאכלנו צריך כפיית כלי. רש"י פסחים ו' ע"א. והביאו ב"י.

ז

ז) שם. ינפה עליו וכו'. והא דלעיל סי' ת"מ נתבאר דבעינן מחיצה גבוה יו"ד שאני התם שהיא בבית כל ז' אבל כאן שלא יהיה בביתו אלא עד הלילה סגי בכפיית כלי. מהרל"ח. והביאו בחידושי הגהות שבגליון ב"י או' א' ועיין לעיל סי' ת"מ או' ל"ג ואו' ל"ז.

ח

ח) שם הגה. לפי שלא יוכל לטלטלו וכו'. ר"ל דאם היה מותר לטלטל היה צריך להוציאו לחוץ ואם היה מותר לשרוף היה שורפו במקומו ולא היו מתירין להשהותו בבית ע"י כפיית כלי.

ט

ט) שם הגה. לפי שלא יוכל לטלטלו וכו'. הנה בדין זה רבו הדעות די"א דוקא בביטל קודם שעה ששית ואח"כ מצא חמץ ברשותו דאינו עובר בב"י כיון שביטל סגי בכפיית כלי אבל בלא ביטל או אפי' ביטל ונתחמץ לו עיסה בתוך הפסח דלא היתה בכלל ביטול זה לא סגי בכפיית כלי כיון דעובר עליו מה"ת בב"י ויכול לשורפו ביו"ט דכיון דיש קצת מצוה בשריפתו אמרינן שמתוך שהותרה הבערה לצורך יו"ט הותרה נמי שלא לצורך. וי"א דאפי' בלא ביטל או שנתחמצה לו עיסה ביו"ט דלא היתה בכלל ביטול אסור לשרוף ביו"ט ולא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך אלא א"כ יש שם קצת צורך היום משא"כ הכא שאין בו צורך היום כיון שיכול להמתין עד הערב וכיון דרצונו לבערו אלא שחכמים אסרוהו אינו עובר עליו דאונס הוא כמבואר כ"ז בטור וב"י וב"ח וט"ז ומ"א ושאר האחרונים יעו"ש. ובשל"ה כתב דיוציא החמץ ע"י עכו"ם דאתי עשה דתשביתו דרבנן (כשכבר ביטל) ודחי ל"ת דרבנן דאמירה לגוי שבות יעו"ש והביאו מ"א סק"ב. אמנם מסתמיות דברי הש"ע ומור"ם ז"ל בהגה משמע דאפי' בלא ביטל אסור לשרפו ביו"ט או לטלטלו להוציאו לחוץ ולא שרי אלא רק בכפיית הכלי. וכן מסיק המ"א שם אלא שכתב והיכא דנהוג נהוג ומקום שאין מנהג שב וא"ת עדיף יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ג' דהסכמת רוב האחרונים כמשמעות הפסק בש"ע דאין לו שום תקנה אלא בכפיית כלי ואפי' ע"י אמירה לעכו"ם לזרוק לים ג"כ לא התירו רק היכא דנהוג היתר נהוג ויש להם על מה שיסמוכו יעו"ש. וכ"כ חק יוסף או' ב' חמ"מ או' ב' וכן הסכים הפר"ח דאפי' לא ביטל לא שרי אלא בכפיית כלי יעו"ש. וכן מסיק המט"י סוף או' ז' וכ"פ א"ר או' ב' מק"ח או' ג' ח"א כלל קי"ט או' כ"ט.

י

י) ואפי' לדעת המתירים לשרוף ביו"ט אם לא ביטל או שנתחמץ לו ביו"ט ה"ד בחמץ גמור אבל תבשיל שנמצא בו חטה בשבת או ביו"ט ישהנו עד חו"ה ואינו מבערו אפי' ביו"ט שני כמ"ש בב"ח ומ"א. ועיין לקמן סי' תס"ז או' קט"ז.

יא

יא) וכתב ח"י או' ד' דראוי ליזהר כל מורה ליחד חדר או תיבה מסוגרת להשליך שם מה שמורה שהוא חמץ וראיתי נוהגין שנושאין לביתן והוא איסור גמור יעו"ש. מיהו הא"ר או' ד' כתב דסמכינן על מ"ש סי' ש"ח דכל שמטלטל בהיתר בעודו בידו מחזירו למקום שירצה ואף שהמורה נוטלו מידו מ"מ כיון שעושה לראות ולהחזירו הוי כאלו עדיין ביד השואל אבל תקנתו שהמורה יחזיקו אצלו לא נהירא שיבא לידי חשד שמחמיץ המצה להחזיקו בידו יעו"ש. ועיין בדברינו לסי' ש"ח או' ז' ואו' כ"ו יעו"ש. וע"כ נראה דכל זמן שעדיין מונח בידו ואסר אותו המורה יש להשליכו לבה"כ כדי לבערו מן העולם אבל אם כבר הונח על הארץ או על דבר אחר עד שיראה המורה ולעיין בספרים ואח"כ אסר אותו המורה יש לכפות עליו כלי עד מוצאי יו"ט ואח"כ יבאו הבעלים לבער אותו מן העולם.

יב

יב) שם הגה. גם לשורפו במקומו אסור. משמע דדוקא ביו"ט אסור לשרפו משא"כ בעיו"ט מותר להצית בו את האור סמוך לחשיכה והיא דולקת והולכת ביו"ט. אכן בתשו' הרשב"א סי' ע"א כתב דלמאן דאוסר לשרוף החמץ ביו"ט אסור ג"כ להצית בו את האור מעיו"ט והיא דולקת והולכת ביו"ט יעו"ש. ח"י או' ב'. אמנם הפר"ח כתב דמותר להצית בו האש בעיו"ט ודולקת והולכת ביו"ט יעו"ש. וכן הסכים המש"ז או' ג'.

יג

יג) [סעיף ב'] ויש מי שאומר וכו'. הא דכתב זה בשם יש מי שאומר משום דלדיעה ראשונה משמע דאין חילוק בין יו"ט א' ליו"ט ב' וכמ"ש בד"מ או' א' ובשכנה"ג.

יד

יד) שם. ויש מי שאומר דיו"ט ב' וכו'. כ"כ א"ח דף ע"א ומוכח בהדיא שם דאפי' בטל מותר לטלטלו ולשרפו כמו בחו"ה ודלא כהשכנה"ג והפר"ח יעו"ש. ער"ה או' ג' וכ"כ השש"א. ועיין באו' שאח"ז.

טו

טו) שם. דיו"ט ב' וכו'. שהוא מדרבנן מותר לטלטלו ולזורקו או לשורפו. ב"י בשם א"ח. והביאו הט"ז סק"ד וכתב דיש לסמוך ע"ז רק באיסור טלטול לחוד אבל לא לשרוף שהוא אב מלאכה יעו"ש. וכ"כ העו"ש או' ב' מ"א סק"ד. וח"י או' ד' לחלק יצא דדוקא בלא ביטל או שנתחמץ בתוך הפסח דלא היה בכלל הביטול אז יש להתיר ביו"ט ב' לבער ע"י טלטול לים או לרוח או לבה"כ אבל בביטל אין לחלק בין יו"ט א' לשני יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' ד' והפר"ח כתב דאף בלא ביטל אין לחלק בין יו"ט א' לשני דכל דתקון רבנן כעין דאו' תקון יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ג' שזקנו הגאון נהג לאסור בכל ענין כמו בראשון וכתב שכ"נ מדברי הש"ע ולבוש שכתבו סברת המתיר בשם יש מי שאומר אבל סברא הראשונה כתבו אם הוא בחו"ה משמע דיו"ט שני כראשון יעו"ש, וכ"מ מדברי מור"ם ז"ל בד"מ או' א' דלא ס"ל כדברי א"ח ויו"ט ב' כראשון יעו"ש. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז' שכתבנו דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב בשם י"א או בשם יש מי שאומר דדעתו לפסוק כסתם יעו"ש.

טז

טז) ומ"ש שם הח"י אם אפשר יעשה ע"י עכו"ם כתב הר"ז סוף או' ו' דעכשיו אין נוהגין לבער ע"י עכו"ם אפי' לומר לו להשליכו לנהר ואפי' ביו"ט ב' של גליות לפי שחוששין לסכנה שלא יאמר העכו"ם כשפים הוא עושה לי עכ"ל. ועוד יש לחוש לחילול השם ח"ו שיאמר כ"כ היהודים מזלזלים באוכלים שמשליכים לבה"כ או לנהר. ועוד יש לחוש שיחזיקנו לעצמו ואחר זמן איסורו אסור ליתנו אפי' לעכו"ם כמ"ש לעיל סי' תמ"ג או' י"ג.

יז

טוב) שם. דיו"ט ב' וכו'. וחטה שנמצא בתבשיל בז' של פסח אפי' לר' יהודה ישליכנו לנהר וע"י פירור מה דאפשר דאם ישהנו עד שיכנס יום האחרון הרי הוא מותר (כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' יו"ד) ונמצא שהאיסור חוזר להיתרו. ב"ח. וכ"פ מ"א סק"ב מטעם אחר אלא שכתב דיבערנו ע"י עכו"ם וכ"כ ח"י או' ו' דטוב לעשות ע"י עכו"ם אם אפשר. אמנם הא"ר או' ג' כתב בשם זקנו הגאון ז"ל דאינו נוהג לפסוק בזה כהב"ח וכ"כ בשם פסקי הרא"ש דמותר להשהותו יעו"ש. וכ"פ בתשו' ח"צ סי' פ"ו דחטה שנמצאת בתבשיל בז' של פסח כופה עליו כלי עד מוצאי יו"ט ואז שורף את החטה ואוכל את התבשיל יעו"ש. וכ"ה דעת הר"ז בק"א או' ב' ובית מאיר בסי' תס"ז סעי' יו"ד מיהו בח"א כלל קכ"ב או' א' כתב דבהפ"מ יש לסמוך על דברי א"ר וח"צ יעו"ש. ועי"ש בתשו' ח"צ שכתב שאם בא גוי מעצמו לקחתו אז בז' של פסח אסור למחות בידו אפי' באיסור משהו אבל בח' של פסח מותר למחות בידו יעו"ש והב"ד השע"ת בסי' תס"ז סעי' יו"ד. ובחמץ נוקשה או במי פירות עם מים (ודוקא הרוב מי פירות דהוי כחמץ נוקשה) כגון בחטה שנמצאת בחרמזלי"ך בז' של פסח אף המ"א מודה דמותר להשהות. מק"ח או' ד' וית' עוד מזה לקמן סי' תס"ז סעי' יו"ד יעו"ש.

יח

חי) שם. דינו כחו"ה וכו'. וכתב בשו"ת שאגת אריה וקול שחל סי' י"ג באחד שאחר הפסח מצא בתיבתו חמץ שקורין לעקך ואינו יודע אם הונח שם קודם פסח או אחר פסח כי שכח אם בדק שם אם לאו והמעשה היה ך' אייר וכתב שאף אם הוא מעופש הרבה מ"מ בזה שהוא ד' שבועות אחר פסח י"ל שנתעפש אח"כ דמסתמא בדק בשעת בדיקה כל מקומות שמכניסין בו חמץ ודמי למה דאמרינן שוקי ירושלים וכו' וגם דספק דרבנן הוא ולקולא יעו"ש. שע"ת או' ד'.

יט

יט) אחד שנתן יינו בחביות של יי"ש והחביות היתה ישינה מזמן רב אלא נשתהו ובפסח הרגישו כולם טעם יי"ש עיין בשו"ת פנים מאירות ח"ש סי' ע"ה שהעלה להתיר אחר הפסח יעו"ש. והביאו הכר"ש.

כ

ך) [סעיף ג'] הרי זה דוחפו בקנה. אם הוא חו"ה או ע"פ משעה ששית ואילך. ר"ז או' ז' וכ"כ המש"ז או' ה'.

כא

כא) שם. הר"ז דוחפו בקנה. ואע"ג דאין החמץ שלו ואינו עובר עליו בב"י מ"מ גזירה שמא יבא לאכול ממנו כשיעלה על גגו להשתמש שם. ר"ז שם.

כב

כב) שם. דוחפו בקנה. לגגו של עכו"ם או לרה"ר. ר"ז שם.

כג

כג) שם. דוחפו בקנה. אבל אסור ליגע בו דחיישינן שמא יאכלנו אבל בחמץ שלו לא חיישינן לזה כיון שהוא עצמו מחזר עליו לשרפו. ב"י מ"א סק"ה. ח"י או' ז' חק יוסף או' ד' ר"ז שם. וכ"כ שאר האחרונים.

כד

כד) שם. דוחפו בקנה, אבל בחמץ נוקשה מותר ליגע. מש"ז או' ה'.

כה

כה) שם. כופה עליו כלי. עד הערב ואז ידחפנו בקנה לגגו של עכו"ם או לרה"ר. ר"ז שם.

כו

כו) שם הגה. דאסור לטלטלו ביו"ט ושבת. אפי' ע"י דחיפה בקנה דהוי כמטלטל מן הצד ושמיה טלטול כמ"ש סי' שי"א סעי' א' ט"ז סק"ו. ח"י או' ח' מק"ח או' ה' חמ"מ או' ה' ר"ז שם. ועיין לעיל סי' ש"ח או' קפ"ד.

כז

כז) [סעיף ד'] דאזלינן בתר בתרא. ואפי' משתכח בגומא שרי דהא מסתמא בדקה בי"ד אם לא שיש חריץ המכוסה בקרשי התיבה. מ"א סק"ו. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ה' חק יוסף או' ו' מק"ח או' ו' חמ"מ או' ו' ר"ז או' ח'.

כח

כח) שם. דאזלינן בתר בתרא. דין זה הוא מגמ' פסחים ז' ע"א. והרי"ף והרמב"ם השמיטוהו וכתב הצל"ח דס"ל דרב מרא דשמעתא ס"ל כר' יהודה דחמץ אחר זמנו אסור מה"ת וא"כ חמץ לא הוי דשיל"מ אבל לר"ש דק"ל כוותיה דחמץ לאחר הפסח מותר הוי דבר שיל"מ ולא אזלינן בתר הרוב בדשיל"מ וה"נ לא אזלינן בתר בתרא יעו"ש והביאו חקת הפסח או' ד' וכתב אבל מרן ז"ל דפסק דין זה ס"ל אע"ג דק"ל כר"ש דחמץ לאחר הפסח מותר מה"ת לא חשיב דשיל"מ מדכתב בסי' תמ"ז סעי' ב' דחמץ מו' שעות ולמעלה דינו כשאר איסורים וכו' יעו"ש. ור"ח על הש"ס פי' דמ"ש הגמ' הפת מותרת היינו לאחר הפסח יעו"ש. וא"כ כיון דיש פלוגתא בזה ויש בו איסור כרת נראה דיש להחמיר ואין להתירו רק לאחר הפסח.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---