כף החיים/אורח חיים/סו

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png סו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

א) [סעיף א'] בין הפרקים שואל וכו'. כתבו התוספות ריש פ"ב דברכות די"ג ע"א ד"ה ובאמצע דבמקום שאסור לספר אסור לדבר אפי' בלשון הקודש, מ"א ריש הסי' פר"ח אות א'. סו"ב אות ב', ר"ז אות א' ועיין מש"ל סי' נ"א אות ו'. ואפי' תיבה אחת אסור להפסיק ולאו דוקא יותר מכ"ד, פרמ"ג א"א ריש הסי':

ב[edit]

ב) שם שואל בשלום וכו', אפי' בלשון לע"ז, כ"מ סוף פ"ב דק"ש בשם הר' יונה. מ"א בריש הסי' פר"ח אות א', א"ר אות א', סידור בי"ע בדיני ברכות ק"ש אות ט:

ג[edit]

ג) שם שואל בשלום אדם אדם נכבד וכו'. וכתב רבינו יהודה החסיד דוקא שלום ולא יותר, וכל מה שאומר שואל ומשיב היינו בפנים חדשות אם לא ישאל יבא לידי שנאה, ובבהכ"נ שאין אנו שואלים בשלום חלילה להשיב ולשאול ואפילו בד"ת לא בין הפרקים ולא בברכותיה ולא בפסוקי דזמרה. כך מצאתי בהגהות מרדכי שנדפס בקראקא. כנה"ג בהגה"ט, עו"ת אות ג'. מ"א שם. א"ר אות ב'. סו"ב אות ב'. ש"ץ דצ"ז ע"ב, ועיין לעיל סי' נ"א אות כ"ח, וכתב הא"ר שם משמע דאם אינו עוסק בברכות ובפסוקי דזמרה שואלין בבית הכנסת וכ"מ בתשב"ץ סי' רמ"ו ז"ל שואל הר"מ בשלום כל אדם קודם תפלה ואפי' בביהכ"נ עכ"ד, והביאו מחה"ש סק"א, וכ"כ הסו"ב שם, וכ"כ שע"ת אות א'. ומ"מ יש להחמיר היכא דאפשר שלא לשאול בשלום אדם בביהכ"נ עיין לקמן סי' קנ"א אות ח' מ"ש בשם האר"י ז"ל ולעיל ססי' א' ודו"ק:

ד[edit]

ד) שם שואל בשלום אדם נכבד וכו'. ובס' החנוך לרא"ה פ' ואתחנן כתב דמי שלא ראינו שיקפיד על חבירו כלל לא יפסיק אפי' בין הפרקים, מ"א שם, א"ר שם, ר"ז אות א', סידור בי"ע בדיני פסד"ז או' ז'. ובזמן הזה אין מקפידין על שאילת שלום ובפרט אם מכירין בו שהוא עוסק בק"ש ובתפלה וע"כ אין להפסיק כלל בין באמצע בין הפרקים לשום אדם אפי' לאביו ורבו ואפי' אין מתפלל בבה"כ:

ה[edit]

ה) שם ומשיב שלום וכו'. ומשמע ברשב"א דמותר לכתחלה לשאול בשלום הקורא אעפ"י שיודע שיצטרך להשיבו. מ"א סק"ב. א"ר אות א'. ר"ז שם. ומ"מ יש להחמיר דלמה לו להניח את חבירו לפסוק בק"ש:

ו[edit]

ו) שם ובאמצע שואל בשלום וכו'. מי שמניח תפילין דר"ת וקורא ק"ש בלא ברכות לא יפסיק בחנם אבל שואל מפני הכבוד אפי' באמצע הפרק תשו' פמ"א ח"א סי' כ"ז. הגרע"א. פת"ע אות ד':

ז[edit]

ז) שם ובאמצע שואל בשלום וכו'. כתב הריטב"א ביומא די"ט דלאפרושי מאיסורא דלית ליה תקנתא מותר לרמוז ואפי' להפסיק דלא גרע מפוסק מפני היראה והכבוד דכבוד שמים עדיף. ער"ה בהשמטות על סי' ס"ג. כס"א סי' ס"ג אות ג'. כף החיים סי' י"ד או' ל"א. פת"ע אות א':

ח[edit]

ח) שם מי שהוא ירא ממנו כגון אביו או רבו וכו'. הנה מ"ש רז"ל בריש פ' היה קורא באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם יש בזה מחלוקת הפוסקים שרש"י פי' מפני הכבוד אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום. ומפני היראה אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגגו. וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ב דק"ש דין ט"ו וט"ז מפני הכבוד כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה ומפני היראה כגון מלך או אנס. אבל הרא"ש כתב מפני היראה היינו יראת אביו או רבו דכתיב איש אמו ואביו תיראו ותנן מורא רבך כמורא שמים. והביאו הטור וכתב וכן פירשו הגאונים. וכ"כ הרשב"א כמ"ש בב"י. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' שכ"א בשם רי"ץ גיאת וכ"כ הרד"א ואגור כמ"ש הא"ר אות א'. וכן ס"ל להראב"ד ונימוק"י בפ' יש נוחלין כמ"ש דברי מנחם בהגב"י אות א'. וכן פסק מרן ז"ל כאן בש"ע. וכ"כ הלבוש. וכן פסק הפר"ח אות א'. א"ר אות א'. ר"ז אות א'. ח"א כלל ך' אות ו'. סידור בי"ע בדיני ברכות ק"ש אות ט'. וכן נראה דעת הט"ז סק"ח והער"ה אות א' מדמתרצים קושיות הב"ח. ודלא כהב"ח שכתב דהרא"ש והרשב"א יחידים בדבר יעו"ש. אמנם מ"ש מרן ז"ל מי שהיא גדול ממנו בחכמה הוא בכלל מי שהוא ירא ממנו האחרונים חלקו עליו בזה וחשביה ליה בכלל מפגי הכבוד. מ"א סק"ב. פר"ח שם. א"ר שם. ר"ז שם. ח"א שם. וכן יש להחמיר. אבל ת"ח המופלג בדורו הוי בכלל מורא, מ"א שם. א"ר שם. ר"ז שם. ח"א שם. ועיין סי' תע"ב סעי' ה'. ועיין מש"ל אות ד':

ט[edit]

ט) שם או מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואם הקורא גדול ממנו אין מפסיק לו אלא כמו לשאר כל אדם אף על פי שהוא ת"ח. מ"א שם. ר"ז שם. ועיין מש"ל אות ד':

י[edit]

י) שם וכ"ש מלך וכו'. ואפילו מלך ישראל דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. דדוקא גבי תפלה תנן אפילו נשיא ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו אבל ק"ש אף שואל מפני היראה כ"ש שהוא משיב לו שלום. ב"ח. עט"ז או' א'. עו"ת או' ב'. ועיין יפ"ל או' א':

יא[edit]

יא) שם ומשיב שלום לאדם נכבד וכו' ואדם נכבד כגון שהוא גדול ממנו בשנים או בעושר. דזקנה ראוי לכבוד וכן נמי עושר כדאיתא פ"ב דקדושין דמ"ט כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו. מי"ט פ' היה קורא אות ג'. א"ר אות א'. וכן נראה דעת המש"ז אות א' שכתב מפני עושרו וכדומה יעו"ש:

יב[edit]

יב) שם ואפי' באמצע הפסוק. וי"א דכי פוסק באמצע פסוק היינו היכא דסליק עניינא אבל באמצע עניין כגון ושמתם את דברי אלה על לבבכם לא. ואם פסק חוזר לתחלת הפסוק. כ"מ פ"ב דק"ש דין ט"ו בשם הר"מ. מ"א סק"ג. א"ר אות ג'. י"א בהגה"ט. ר"ז אות ב'. ולענין מעשה כשמפסיק לעניית קדיש ולקדושה ולברכו כמו שיתבאר יכול להפסיק אפי' באמצע הענין ולסמוך על בעלי סברה א' שלא חלקי בכך והתירו בכל ענין וכדאי הה לסמוך עליהם לצירך מציה רבה כזה אם א"א למהר להגיע לסיום ענין ולענות עם הצבור אבל כשחוזר למקום שפסק יש לחוש לסברה האחרונה לחזור לתחלת הפסוק. ר"ז שם:

יג[edit]

יג) שם חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל. כתב מרן ז"ל בב"י שגם בשכמל"ו הוא מכלל היחוד. ומטעם זה אין להפסיק בין פסוק שמע ישראל לבשכמל"ו עכ"ל. והביאו פרישה אות א' ר"ז או' ב' וא"כ מ"ש מרן ז"ל בש"ע שלא יפסיק בהם כלל כוונתו אפי' בין פסוק שמע ישראל לבשכמל"ו לא יפסיק וכמ"ש בב"י ומ"ש הרמ"ע ז"ל באלפסי זוטא והביאו מחב"ר או' ב' דבין שני פסוקים אלה דינו כאמצע פרק יעו"ש. כבר כתב עליו החיד"א ז"ל בעצמו בקש"ג סי' י"א אות ט"ז דנראה להחמיר בין שמע ובשכמל"ו כמו פסוק ראשון יעו"ש. וא"כ אם שמע קדיש או קדושה וכדומה בין פסוק שמע ישראל לבשכמל"ו לא יפסיק לענות כיון שדינו כאמצע פסוק ראשון. וכן פסק בן א"ח ז"ל פ וארא אות כ':

יד[edit]

יד) [סעיף ב'] אם שכח להניח ציצית ותפילין יכול להפסיק בין הפרקים להניחם ויברך עליהם. הגהה. וי"א שלא יברך עליהם וכו' והכי נהוג לענין טלית. הנה דעת מרן ז"ל בין הפרקים מותר להניח ציצית ותפילין ולברך עליהם אבל באמצע הפרק לא יברך עליהם כמ"ש בסעי' ח'. ומ"ש בב"י ונ"ל שלא יברך עליהם עד שיגמור תפלתו וכו' כבר כתב מרן ז"ל בבד"ה על כל זה צריך להעביר הקולמוס וכו' כמ"ש בב"י שלפנינו. ומ"ש מור"ם ז"ל וי"א שלא יברך עליהם וכו' ור"ל שלא יברך בין על הציצית ובין על התפילין ונמשך אחריו הלבוש בסעי' ג' זה לא נמצא בדברי הפו' אלא מה שראה מור"ם ז"ל כתוב בב"י ולא ראה בבד"ה שמרן ז"ל עצמו חזר בו מזה וכתב להעביר עליו קולמוס לפי שלא נדפס בד"ה בזמן מור"ם ז"ל כמ"ש בס' שם הגדולים מערכת הספרים מע' ב' אות ל"א יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ד' שאלו ראו רמ"א ולבוש דברי בד"ה לא היו מביאים כלל סברת י"א יעו"ש. אמנם מ"ש מור"ם ז"ל והכי נהיג לענין טלית ור"ל דעל התפילין יברך בין הפרקים ועל הטלית לא יברך עד אחר התפלה כן הסכימו האחרונים. מ"א סק"ד. א"ר אות ד' פרמ"ג א"א אות ד' ר"ז אות ג'. ח"א כלל ך' אות ד' והטעם כתבו האחרונים הנז' תפילין מפני שחובה לקרות ולהתפלל עמהם מפסיק אבל טלית שאינו חובת גברא אינו מפסיק יעו"ש וכ"כ הע"ז סק"ב וכן יש להחמיר כדברי האחרונים הנ"ז דלתפילין יכול להפסיק בין הפרקים להניחם ולברך עליהם אבל טלית יניחנו בלא ברכה ואחר העמידה ימשמש בו ויברך. וכן פסק בן א"ח פ' וארא או' י"ט. ועיין בדבריני לעיל סי' ח' אות מ' ואות מ"א:

טו[edit]

טו) שם יכול להפסיק בין הפרקים וכו' ואם נזכר באמצע הפרק יסיים הפרק ואח"כ יניח תפילין בברכה. וה"ה בנאנס דלא כפסקי תו' שמחלק בזה בין שכח לנאנס. ולענין עטיפת טלית לא ימתין אלא יתעטף מיד בלא ברכה א"ר שם. ולי נראה דגם בעטיפת טלית יותר טוב להמתין עד שיסיים הפרק ואעפ"י שלובשו בלא ברכה. ועיין מש"ז אות ב'. ומ"ש שם אבל באמצע פ' ק"ש יניח ויברך מיד ולא ימתין הוא ממור"ם ז"ל בסעי' א' דס"ל לברך באמצע הפרק אבל לסברת מרן ז"ל אין לברך וכמבואר למעיין בדבריו אלא שהוצרכתי לבאר מפני שראיתי בס' פת"ע שהביא הדברים בסתם וכאלו הם דברי הכל וכאלה ראיתי הרבה בספרים המקצרים ע"כ אין לאדם לסמוך על דינים המובאים בקיצור נמרץ עד שיראה הדברים בשורשן:

טז[edit]

טז) [סעיף ג'] לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק וכו'. דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו ק"ו מפני כבוד הקב"ה. ומה"ט נראה דאם שמע קול רעמים יפסיק ויברך מ"א סק"ה. וכ"כ בס' בני חיי בשם חוקי חיים יעו"ש. וכ"כ הער"ה בהשמטות על סי' זה בשם הפוסקים יעו"ש. סו"ב אות ג'. י"א בהגה"ט. ר"ז אות ד'. ח"א כלל ך' אות ד'. אמנם הרב בכ"ש דף ק"ט ע"א על מסכת ברכות ד"ג ע"א דחה דברי המ"א הנ"ל בטוב טעם וכתב דק"ו פריכה הוא ואין להפסיק בשום ברכה חוץ מברכת תפילין מפני ששייכא לחובת ק"ש יעו"ש. והביאו מחב"ר אות ג'. ושע"ת אות ו'. ועיקרי הד"ט סי' ד' אות י"ח. וכן הרב מט"י סי' נ"ט אות א' דחה דברי המ"א וס' בני חיי יעו"ש והביאו ש"ץ דפ"ו ע"ד. וכן הנה"ש דחה דברי המ"א הנ"ל יעו"ש. וכן פסק החיד"א בקש"ג סי' ט' אות ט"ו. סידור בי"ע בדיני ק"ש אות ו', ועוד עיין מש"ל סי' נ"א אות כ"ב. ואם הטיל מים יטול ידיו ולא יברך א"י עד לאחר התפלה. עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' ט"ז אות ה' בשם דה"ח. ועיין מש"ל סי' נ"א אות כ"ז. והמכוונים שמתעכבים ביוצר ובתפלה יותר מחצי שעה נראה שיחזרו ויטילו מים פ"ב אחר תפלת י"ח ויברכו אשר יצר ויכוונו לפטור בה גם אשר יצר קודם העמידה מפני דיש פלוגתא אם יכול לברך אשר יצר אחר חצי שעה כנז' בדברינו לעיל סי' ז' אות ז':

יז[edit]

טוב) שם לקדיש. כתב ל"ח פ' היה קורא או' כ"ג דיענה עד יתברך ולא עד בכלל שלא יענה יתברך. אבל המ"א סק"ו כתב דגם יתברך יענה משום דבב"י סי' נ"ו הפליג מאד בעונש המפסיק בין עלמיא ליתברך יעו"ש. וכ"כ האחרונים דיענה גם תיבת יתברך ולא עוד. אמנם כבר כתבנו לעיל סי' נ"ו אות כ"ט ואו' ל"ג דכ"ז הוא לדברי הפשטנים אבל לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש הקדיש צריך לענות עד דאמרינן בעלמא שהם כ"ח תיבות לא פחות ואין לחלק בין ק"ש וברכותיה למקום אחר יעו"ש. וכן פסק הגאון בן א"ח ז"ל פרשת שמות אות ו':

יח[edit]

חי) שם ולקדושה. ויאמר רק קדוש קדוש וגו' וברוך כבוד ה' ממקומו שאלו שני הפסוקים הם שאמרו ישעיה ויחזקאל ששמעו מפי המלאכים ושייכים לענין הקדושה אבל מה שמוסיפין בשבתות ויו"ט אז בקול וכו' כבודו מלא עולם וכו' פשיטא שאין לאומרה. ל"ח שם מ"א שם. עט"ז אות ב". א"ר אות ה'. י"א בהגה"ט. ש"ץ דצ"ז ע"א. ובהגהות י"נ משמע שעונין גם ימלוך שזה שייך לקדושה. אבל בתוספתא פ"ק דברכות משמע כדברי ל"ח, מ"א שם, וכן פסק ר"ז אות ס', ח"א כלל ך' אות ד', קיצור ש"ע סי' ט"ז אות ג' בן א"ח שם, אמנם מדברי שער הכוו' דרוש ב' דחזרת העמידה משמע כדברי הגהות י"נ דגם פסוק ימלוך שייך לקדושה כיעו"ש וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל דיש לענות כל סדר קדושה דהיינו קדוש וברוך וימלוך. ועיין עט"ז שם וב"י סי' קכ"ה. אבל נקדישך וכו' לעומתם וכו' ובדברי קודשך וכו' לא יאמר אלא ישמע מן הש"ץ ויכוין להם בלבד והוא יענה קדוש וברוך וכו' כמ"ש האחרונים:

יט[edit]

יט) שם ולברכו. ויאמר ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ל"ח שם, עו"ת אות ח', מ"א שם, א"ר אות ו', י"א שם, ש"ץ שם, ר"ז שם, ח"א שם, קיציר ש"ע שם, בן א"ח שם, ואין חילוק בין ברכו דקדיש לברכו דעליית ס"ת, עיין א"ר אות ה', וכ"פ ר"ז שם, ח"א שם, קיצור ש"ע שם. בן א"ח שם, והוא פשוט:

כ[edit]

ך) שם מפסיק אפי' באמצע הפסוק, וכן מותר להפסיק אפי' אם הוא עוסק במעשה מרכבה, כמ"ש במס' ברכות דכ"א ע"ב. ומ"ש שם בגמרא ולית הלכתא כוותיה היינו דוקא לענין תפילת י"ח שהם עסוקים בה ובא ללמוד מכ"ש דמעשה מרכבה דפוסק וע"ז אמר ולית הלכתא כוותיה ר"ל דאין לומר כ"ש ובתפלה אינו פוסק אבל במ"ש במעשה מרכבה פוסק לית מאן דפליג, זה היה כתוב אצלי מקדמת דנא אח"כ ראיתי שכ"כ הרב מט"י בזה הסי' אות א' ועט"ז אות ג', ותהלי"ת שנתכוונתי לדעת גדולים ועיין בשל"ה דף קפ"ב סוף ע"ב שהבין מדברי הגמרא הנז' דהעוסק במעשה מרכבה אינו פוסק אפילו לאמן יהא שמיה רבא וכו' יעויין שם. אבל לפי מ"ש אינו מוכרח וכן דעת הפו' הנז' דמותר לענות:

כא[edit]

כא) שם אפילו באמצע הפסוק. חוץ מפסוק שמע ישראל כמ"ש סעי' א', פר"ח אות ג', ועיין בדברינו לשם אות י"ג:

כב[edit]

כב) שם אלא תיבת מודים בלבד מכאן ומב"י משמע דלא יאמר אלא רק תיבת מודים. אבל האחרונים פירשו בדברי מרן ז"ל דיאמר מודים אנחנו לך ולא ממעט אלא מודים דרבנן. לבוש סעי' ב', ט"ז סק"ג, עו"ת או' ח' מ"א סק"ו. עט"ז או' ג'. סו"ב במק"ח או' ג' א"ר או' ו'. מאמ"ר אות ג' וכתב וכן אנו נוהגין, ש"ץ דפ"ז ע"א, ר"ז אות ה' ח"א כל ך' אות ד', חס"ל אות ב', קיצור ש"ע סי' ט"ז אות ג' בן א"ח פ' שמות אות ו':

כג[edit]

כג) שם בהגהה וי"א דאמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושא ויוכל לענות אותם בק"ש וכן עיקר. זהו דוקא דעת מור"ם ז"ל אבל דעת מרן ז"ל אין לענות אמן על שום ברכה ואפי' אחר ברכת האל הקדוש ושומע תפלה שכתב בב"י זהו למד הסמ"ק מדברי הירושלמי ותלמודא דידן משמע דפליג ולפיכך לא כתבוהו הפוסקים עכ"ד. ולפיכך לא כתב זה מרן ז"ל בש"ע דס"ל דאין להפסיק כמ"ש בב"י, וכ"כ המט"י בסי' נ"ט אות א' דהש"ע לא ס"ל כהסמ"ק ואנן קיי"ל כהש"ע שהלכה כמותו בכל מקום ואין לזוז מסברתו יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות ד' דבאמן דהאל הקדוש ושומע תפלה דעת מרן לאסור ושאר אמנים דברכות לכ"ע אסור והכי נקטינן יעו"ש. וכ"כ הרב המגיה בש"ץ דפ"ז ע"א, קש"ג סי' ט' או' ט"ז. סידור בי"ע בדיני ברכות ק"ש אות ה'. בן א"ח שם. אבל חמשה אמנים שיש מן תחלת הקדיש עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן שכתבנו לעיל סי' נ"ו אות כ"ט בשם הכוונות דצריך לענות משמע דיוכל להפסיק ולענות בק"ש וברכותיה גם לדעת מרן ז"ל וכמ"ש ל"ח פ' היה קורא אות כ"ג ע"ש. וכ"כ ב"י סי' נ"ו בשם מהרי"א דאמן שאחר יתברך יענה והביאו מ"א סק"ו, וא"כ לפי דברי האר"י ז"ל שצריך לענות ה' אמנים ג"כ יענה כולם דלא יש הפרש ביניהם. וכ"כ החס"ל סי' ס"ה אות ב' בן א"ח שם, אמנם מן תתקבל ואילך לא יענה אמן דתתקבל או יהא שלמא ועושה שלום אינו אלא מנהג כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס' אהבה. ל"ח שם, מ"א שם, י"א בהגה"ט א"ר אות ה', ש"ץ דפ"ה ע"א, ר"ז אות ה', ח"א כלל ך, אות ד', קיצור ש"ע סי' ט"ז אות ג', בן א"ח שם, (ומה שהבין המט"י ז"ל מל"ח דעל הקדישים שאחר תתקבל לא יענה הוא תימה דאיני אלא על עניית אמן כמבואר שם הטעם מפני שאינם אלא מנהג אבל לא על הקדישים שאחר תתקבל אח"כ ראיתי להער"ה בהשמטות לסי' זה שג"כ תמה על המט"י בזה יעו"ש) וכן לברוך הוא וברוך שמו לא יפסיק לענות כמ"ש המ"א סי' קכ"ד סק"ט והביאו א"ר בזה הסימן אות ה', ש"ץ שם. וכ"כ לעיל סי' נ"א אות כ"א דאפילו בפסד"ז אין להפסיק יעו"ש, ועוד עיין מש"ל סי' ה' אות ד':

כד[edit]

כד) [סעיף ד'] כהן שהיה קורא ק"ש וכו'. יש מי שאומר שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק והלכה כדבריו. הנה סברא א' היא סברת בעל המנהיג וסברא ב' היא סברת הרשב"א וכתב מרן ז"ל בב"י ולענין הלכה אנו אין לנו אלא דברי הרשב"א דרב מובהק הוא וכן פסק בב"י סי' קל"ה ובש"ע שם סעיף ה'. מיהו הב"ח כתב דהחושש לכבוד תורה יכול לסמוך על בעל המנהיג וכ"כ הלבוש דכן הם נוהגים. והל"ח פ' היה קורא אות כ"ג כתב דכיון דהרשב"א חולק וגם הב"י הסכים ופסק את דבריו להלכה ורמ"א גם הוא לא הגיה עליו אעפ"י שאין לשנות המנהג (ר"ל מנהג שכתב הלבוש) עפ"י המחלוקת מ"מ נראה בעיני שלא יקרא עם החזן כלל ויסמוך על פשט דברי הזוהר עכ"ד. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה'. מ"א סק"ח. וכתב שם המ"א ומכ"ש שלא יפסיק לומר לחזן שיאמר מי שבירך ואם שהה כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש דזה לא הוי אונס יעו"ש. וכ"כ ר"ז אות ו'. א"א כלל ך' או' ד' ועיין א"ר אות ז. ומ"ש שם לדמות מי שבירך לשאילת שלום והשבה מפני היראה והכבוד אינו מוכרח וכמ"ש שערי אפרים בפתחי שערים שער א' סעי' א' והט"ז סק"ה לחלק יצא דבק"ש שהיא דאורייתא לא יפסיק ובברכותיה שהיא דרבנן יפסיק יעו"ש. ומ"ש הכנה"ג בהגב"י לידחק ולפרש דלא פליגי הרשב"א ובעל המנהיג דהרשב"א מיירי כשלא קראוהו בשמו ובעל המנהיג מיירי בפי' כשקראוהו א"נ דאכתי כל הפוסקים הנ"ל לא ידעו חילוק זה אלא משמע להו מדברי הרשב"א ז"ל דאפילו קראוהו בשמו אינו מפסיק וראייה שכתב הכה"ג יש לדחות בנקל כאשר יראה הרואה. אח"כ ראיתי בפר"ח אות ד' שג"כ דחה דברי הכנה"ג הנ"ל וכתב דאפילו דליכא אחר וגם קראוהו בשמו בפי' אינו יכול להפסיק יעו"ש וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' י"א אות כ"ב דאפילו בשמו ולא יש אחר לא יעלה בק"ש. וה"ה לברכותיה כמ"ש עו"ת רק בפסד"ז שרי עכ"ד. וכיון שכן דעת מרן ז"ל והפר"ח והחיד"א הכי נקטינן בני הספרדים. וליכא בזה משום הא דאמרינן בריש פ' הרואה ג' דברים מקצרין ימיו של אדם וא' מהם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא דהיכא דלא אפשר שאני וכמ"ש הטור בסי' קל"ט על ר"ע שקראוהו לעלות לס"ת ולא רצה לעלות לפי שלא סידר אותה תחלה כמ"ש הפר"ח שם. אבל בני האשכנזים הנוהגים להפסיק כמ"ש הלבוש והאחרונים הנז"ל אין לשנות מנהגם וכנז' רק לכתחלה אין לקרותו משום דליכא פגמא כיון שהוא עסוק בק"ש כמ"ש מ"א סי' קל"ה סק"ו והאחרונים יעו"ש:

כה[edit]

כה) שם ויש מי שאומר שאינו מפסיק וכו' ועולה ישראל במקומו. ולא דמי להנחת תפילין דתפילין צורך קריאת ק"ש הם. מ"א סק"ח. ועיין לקמן אות ל"ה:

כו[edit]

כו) שם שאינו מפסיק וכו' כהן שהיה קורא את שמע אם יש כהנים אחרים יצא לחוץ כשיגיע לרצה ואם אין שם אלא הוא כבוד הצבור הוא שלא יצא והוי כמשיב מפני הכבוד. הלק"ט ח"א סי' ס"ד. י"א בהגה"ט. חס"ל אות ד' ונכון ליזהר ולמהר קצת כדי לסיים אותה הפרשה כדי שלא להפסיק באמצע ואם א"א לפחות יסיים הפסוק:

כז[edit]

כז) [סעיף ה'] ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשנייה בין שנייה לשמע. ואע"ג דאין מפסיקין בין הברכה ובין הדבר שמברכין עליו הכא כיון דלא מברכין לקרא שמע לא קפדינן כולי האי. כ"מ פ"ב דק"ש דין י"ז בשם הרב יונה. פר"ח אות א'. מש"ז סוף אות א':

כח[edit]

כח) שם אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכו' וטעמא מפרש בגמרא משום דכתיב וה' אלהים אמת כלומר ולפיכך אין מפסיקין בין ה' אלהיכם לאמת. ב"י. לבוש:

כט[edit]

כט) שם בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק וכו' ר"ל שלא יפסיק כלל אפי' כדין אמצע הפרק דפסק כהר"י והרא"ש וש"פ ודלא כהרמב"ם שכתב דמפסיק כמו באמצע פרק וכמבואר בסוף הסעי' שכתב ואז יפסיק כדין באמצע הפרק משמע דקודם אמת לא יפסיק כלל. וכ"פ הב"ח וכתב שכן פסק בש"ע. וכ"פ בשכנה"ג בהגב"י אות ו' וכ"כ המאמ"ר אות ו' ומ"ש העו"ת על זה כתב עליו שם המאמ"ר שיש ט"ס בדבריו יעו"ש:

ל[edit]

ל) שם בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. כתב ב"י משמע מדברי הרא"ש שהוא סובר דכיון דיציב ג"כ הוא אמת אין להפסיק בינו לה' אלהיכם אלא במלת אמת אבל רבינו לא הזכיר ויציב ונראה שסובר דלאו בדוקא נקט הרא"ש ויציב עכ"ל. וכן נראה דעת מרן ז"ל בש"ע דמותר להפסיק בין אמת לויציב שכתב אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק ומ"ש מ"א סק"ט על שם הב"י והל"ח דלהרא"ש אין להפסיק בין ואמת לויציב כבר הקשה עליו הברכ"י אות א' יעו"ש. ומה שסיים שם המ"א דמ"מ יש ליזהר בזה כ"כ ג"כ ר"ז או' ז' וקיצור ש"ע סי' ט"ז אות ה':

לא[edit]

לא) [סעיף ו'] א"צ לחזור ולומר פעם אחרת אמת. אלא מתחיל מויציב ואילך או ממקום שפסק, ב"י בשם ה"ר יונה, ר"ז אות ח', שת"ז אות י"ד:

לב[edit]

לב) [סעיף ז'] אינו אומר אמן אחר גאל ישראל וכו'. כ"כ ב"י ע"ש הזוהר וכ"מ מדברי שער הכוו' סוף דרושי ק"ש דכ"ח סוף ע"ג וריש עד יעו"ש, וכ"כ במגיד מישרים שצוה המגיד לב"י ליזהר שלא לענות והביאו א"ר או' יוד. יפ"ל או' ז' ומשמע דגם אחר גאל ישראל שאומר הש"ץ אין לענות אמן ועיין לעיל סי' נ"ט אות כ"ו ובזה הסי' אות כ"ג שכתבנו דלדעת הש"ע אין לענות אמן על שום ברכה כשהוא בק"ש וברכותיה יעו"ש ;

לג[edit]

לג) [סעיף ח'] צריך לסמוך גאולה לתפלה וכו'. ואע"פ שעיקר המצוה היא כשקורא קריאת שמע סמוך להנץ וסומך לה התפלה מיד בהנץ כמו שנתבאר בסי' נ"ח מ"מ גם כשקורא ק"ש אחר הנץ מצוה לסמוך גאולה לתפלה ואסור להפסיק ביניהם, ב"י, עו"ת אות ט"ז, וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכונות שם דאין חילוק בין אם מתפלל בהנץ או אחר רך דצריך לסמוך גאולה לתפלה כיעו"ש טעם בסוד:

לד[edit]

לד) שם רק אם אירעו אונם שלא הניח תפילין וכו'. שהיה מתירא שיעבור זמן ק"ש וקרא, ב"י בשם רש"י. וכתב המ"א ס"ק י"ב דה"ה אה מתירא שיעבור זמן התפלה מתפלל בלא תפילין וכשיבואו אחר כך לידו יניחם במנחה או באמצע היום ויאמר איזה מזמור עכ"ד. וכתב עוד דמי שאין לו תפילין יותר טוב להתעכב אחר תפלת הצבור ולשאול תפילין מחבירו כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין מלהתפלל עם הצבור יעו"ש, וכ"כ האחרונים והבאנו דבריהם לעיל סי' כ"ה אות כ"ח יעו"ש:

לה[edit]

לה) שם שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז וכו', משום דעיקר ק"ש ותפלה שייכי בתפילין כדאמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ותפלה נמי כדאמרן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל אבל ציצית שאינו אלא חובת טלית שאם אין לו טלית פטור מציצית ויכול לקרות ק"ש בלי ציצית ודאי דהויא הפסקה, ב"י בשם התו' והמרדכי, לבוש עו"ת אות י"ז, ר"ז אות י"א:

לו[edit]

לו) שם ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל, וכן פסק מור"ם ז"ל בד"מ אות ה' דבין גאולה לתפלה לא יפסיק לברכת תפילין יעו"ש. וכ"כ הלבוש, סו"ב במק"ח אות ז', ר"ז שם, ח"א כלל ך' אות ז', חס"ל אות ד', ודלא כהפר"ח אות ח' ועיין מ"ש עליו המאמ"ר אות יו"ד. וכ"כ סידור בי"ע בדיני סמיכות גאולה לתפלה אות ב' דהעיקר כפסק מרן ז"ל, ועיין מש"ל סי' כ"ה אות מ"ט:

לז[edit]

לז) שם ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמני לו טלית ותפילין מניחם ולא יברך עליהם וכו' הגהה, וי"א שקודם גאל ישראל יברך על התפילין והכי נהוג. וכ"כ הלבוש וסו"ב במק"ח אות ז' ור"ז אות י"א וח"א כלל ך' אות ד' וזהו לפי מנהגם אבל אנחנו אין לנו אלא כפסק מרן ז"ל בש"ע כיון דברכות אינם מעכבות ויכול לברך אח"כ כמש"ל הטעם בסי' כ"ה אות מ"ט יעו"ש וכ"כ מאמ"ר אות י"א, סידור בי"ע שם, ועיין מש"ל או' י"ד:

לח[edit]

לח) [סעיף ט'] אין לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה וכו'. ואין חילוק בזה בין חול לשבת ויו"ט כן הוא לפי טעם דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' בדרוש הקדיש ובסוף דרושי ק"ש כידוע ליח"ן. ויתבאר עוד לקמן בדבריני לסי' קי"א סעי' א' בהגהה בס"ד:

לט[edit]

טל) שם אין לענות קדיש וקדושה וכו'. וכן אסור להפסיק בעניית אמן דקדיש וקדושה אפילו להיות שומע כעונה. בית יעקב סי' ט"ז. ש"ץ דק"א ע"א שע"ת אות י"ג. וכן אסור להפסיק כדי לראות בס"ת אפי' בשתיקה. בן א"ח פ' שמות אות ט', ועיין לקמן אות מ"ז:

מ[edit]

מ) שם בין גאלה לתפלה וכו'. ונראה לי דמותר להפסיק לענות קדושה וברכו וקדיש בין גאולה לתפלה של ערבית. א"ר אות י"ג. חס"ל אות ד':

מא[edit]

מא) שם וכיצד עושה ממתין בשירה חדשה וכו'. ואם שכח והתחיל שירה חדשה יכול לענות כל שלא אמר בא"י גאל ישראל. א"ר אות י"ג. מאמ"ר אות י"ב ש"ץ דפ"ה ע"ג ודק"א ע"ב. שע"ת אות ט"ו. וכתב שם המאמ"ר דמ"מ יחזור ויתחיל משירה חדשה וכמ"ש הכ"מ בשם הר"ם גבי המפסיק באמצע פסוק ק"ש דיחזור מתחלתו כל דהוי ענין אחד יעו"ש. והביאו ש"ץ שם. ועיין בדברינו לעיל אות י"ב. ולי נראה דאין צריך לחזור דוקא לתחלת שירה חדשה אלא לתחלת ענין. כגון אם הפסיק באמצע שירה חדשה חוזר לשירה חדשה. ואם הפסיק באמצע יחד כולם הודו וכו' חוזר לתחלת יחד כולם הודו וכו' ואם הפסיק באמצע ונאמ' גואלינו ה'. וכו'. חיזר לתחילת ונאמר גואלנו ה' אבל אם הפסיק בין הים ובין יחד כולם או בין ועד לבין ונאמר גיאלנו ה' אין צריך לחזור כי אם למקום שפסק:

מב[edit]

מב) שם ממתין בשירה חדשה וכו'. מי שהגיע לשירה חדשה וש"ץ קרוב למודים אין צריך להמתין לשוח עם הש"ץ ולומר מודים אלא טפי עדיף שיתחיל בתפלה וש"ץ אומר מודים והוא אומר ברוך. הרדב"ז בתשו' ח"ג הנד"מ סי' תשע"ה. ש"ץ דק"א ודקל"ט ע"ב. שע"ת או' י"ג:

מג[edit]

מג) שם ממתין בשירה חדשה כדי לענות. אבל לאמן דברכות לא יפסיק כלל לדעת מרן ז"ל כמש"ל אות כ"ג. וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' י"א אות ך', ועיין לקמן אות מ"ז.

מד[edit]

מד) שם ממתין בשירה חדשה כדי לענות. ואפילו אם שוהה כדי לגמור את כולה אין בכך כלום. ר"ז אות יו"ד. ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ה אות ב:

מה[edit]

מה) [סעיף י'] כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית וכו'. כתב הרד"א אמת ויציב אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לברכה שלפני קריאת שמע דק"ש לא הוי הפסק ע"כ. אבל בתשו' להרמב"ן ז"ל סי' ר"ב כתב דקריאת שמע הוי הפסק תדע מברכת התורה שאחרונה פותחת מפני שמצות קריאת התורה מפסקת. וכן ברכת מגילה וכסוי הדם. אלא כתב הטעם דמטבע קצר הוא שחותם ואיני פותח יעו"ש. ומדברי שה"ל למדתי דשאני ק"ש שצריך לסמוך אני ה' אלהיכם אמת הלכך כחדא ברכתא דמיא. א"ר אות י"ד. ועיין בדברינו לעיל אות כ"ז ואות כ"ח:

מו[edit]

מו) שם שלא אמר אמת ויציב וכו' כתב הרב בעל שתי ידות דף ק"ט ע"ב בשם הר"מ דאיתא בזוהר פלוני מצא מת ובדק בפיו וחוטמו ועיניו ולא מצאם בו ואמר בודאי לא נזהר בדבקים שבאמת ויציב עכ"ל ש"ץ דק"א ע"ב. ואמרו בזוהר כ"י הביאו הרב החסיד המקובל מהר"ם ניגרין בס' היראה כי אחד חלה מעת לעת ומת פתאום ואמר קודם מותו הנני מת על שלא נזהרתי בדבקים שבאמת ויציב עכ"ל, צפורן שמיר סי' ב' אות כ"ט, כף החיים סי' י"ד אות ג"ן:

מו) ובספר סדר היום כתב וז"ל ויאמר אמת ויציב מלה במלה והוא שבח גדול ונורא וכו'. ושמעתי שזה השבח של אמת ויציב שלחו בני הגולה שהיו רחוקים מירושלים ולא היו עם עזרא בבבל ושלח עזרא אחריהם ולא רצו לעלות באמרם שכיון שהיו עתידים להגלות פעם אחרת ובית המקדש עתיד ליחרב למה לנו להכפיל יגוננו פעם אחרת טוב לנו לעמוד במקומנו ולעבוד את ה', ושמעתי שהם אנשי טוליטילא והקרובים אליהם וכדי שלא יחזיקיו אותם כאנשי רשע ומחסורי אמנה חלילה כתב להם זה השבח הגדול וענין הג' גליות והגאולות הנרמזים בו, ויש בו ח' פעמים אמת שהם כנגד ח' גאולות ד' מהם נמצאו במצרים כמו שרמוז בפסוק ולקחתי, וד' בשאר גליות ותשלום הח' אמת באמת ובאמונה ובאמת אשרי איש וכו' והם ד' זכרים וד' נקבות שהגאולה העתידה להיות כולה באה מכח זכר ויהיה שיר חדש בע"ה עכ"ד. ש"ץ דף ק' ע"ב, וכ"כ האר"י ז"ל בשער הכוו' שצ"ל ח' פעמים אמת, ונתן להם טעם בסוד יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ח מ"ש בשם שער הכוו' קצת דברים השייכים לברכת אמת ויציב יעו"ש. ועוד עיין מש"ל סי' ס"א אות י"ח בענין ט"ו ווין של אמת ויציב יעו"ש. ובאומרך פודיני ומצילנו מעולם הוא שמך תכוין לשני שמות אלו כי 'פודונו 'ומצילנו ר"ת בגי' אלהים. ור"ת מעולם 'הוא 'שמך הוא מה"ש והוא שם א' קדוש משמות ע"ב דויסע ויבא ויט כנודע. גם באמרך עזרת אבותינו תכוין כי הוי"ה פעמים הוי"ה הם בג' עזרת ע"ה. שער הכונות דרוש ח' דקריאת שמע דכ"ח ע"א. ש"ץ ד"ק ע"ג ובאמרך עוזר דלים וכו' תכוין לעשות עצמך עני עם השכינה כנזכר בזוהר פ' בלק וצריך למעבד גרמיה עני בהדי שכינתא וכו' ובאומרך תהלות לאל עליון גואלם צריך לקום מעומד כשתתחיל לומר תהלות. שער הכונות שם ע"ב. פע"ח שער הק"ש פכ"ט. ועיין ש"ץ שם ע"ד ושע"ת אות י"ג מ"ש בענין עוזר דלים בשם תלמידי האר"י ז"ל יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לקמן סי' צ"ה אות ה'. ואחר פסוק אדני שפתי וכו' קודם שתתחיל העמידה תנשק התפילין של ראש לבד כמש"ל סי' נ"ט אות ב' יעו"ש:

מז[edit]

מז) שם אמת ויציב שחרית וכו'. אם בעוד שקרא ברכת אמת ויציב הוצואו ס"ת לא יאמר פ' וזאת התורה כי לדידן אין עונין אפילו שום אמן דברכות בברכות ק"ש ויפסוק בשתיקה ויראה הס"ת ואח"כ יחזור לגמור הברכה ויסמוך גאולה לתפלה כמשפט. חיים שאל סי' ס"ח. ובספרו קש"ג סי' י"א אות כ"א, סידור בי"ע בדיני סמיכות גאולה לתפלה אות ט'. חס"ל אות ד'. אבל בין גאולה לתפלה לא יפסיק אפי' בשתיקה כמש"ל אות ט"ל:

מח[edit]

מח) אחד שקודם הגיעו לשירה חדשה שתק לראות הס"ת ונתבלבל אח"כ ותיכף התחיל תפלת י"ח ולא סיים הברכה שנייה של ק"ש נראה דאחר תפלתו יקרא ק"ש ויאמר אמת ויציב עד גאל ישראל לדעת מרן ז"ל סי' ס', ברכ"י אות ג'. קש"ג שם אות ב"ך, ש"ץ דק"א ע"א. סידור בי"ע שם אות יו"ד. ועיין בדברינו לסי' ס' סעי' ג' ודו"ק:

מט[edit]

מט) שם ואמת ואמונה ערבית, ותקנו אמת ואמונה ערבית על הגאולה של עתיד שאנו מאמינים ומקוים שיקיים לנו הבטחתו ויגאלנו בקרוב, א"נ על שאנחנו מפקידים בידו נשמותינו בכל לילה מאמינים בו שישיבנה אלינו וזהו אמת ואמונה שיאמת ויקיים את דברו להשיב הפקדון. טור:

נ[edit]

נ) שם לא יצא י"ח המצוה כתקנה. אבל ידי ק"ש יצא דברכות אינם מעכבות. טור. לבוש. עו"ת אות י"ט. מ"א ס"ק י"ד. ר"ז אות י"ב. וצריך לחזור ולומר אמת ויציב וכמו שפסק לעיל סי' ס' דין ב' וכן מתבאר מדברי מרן בב"י בדין זה יעו"ש ובפר"ח לעיל סי' ס'. ברכ"י אות ג':

נא[edit]

אנ) שם לא יצא י"ח המצוה כתקנה. וכתב הר' מנוח אית דמפרשי שהפך הדבר שאומר אמת ואמונה בשחרית אמת ויציב בערבית, ונמצא משנה מטבע של חכמים ומשו"ה לא יצא י"ח, ועוד שהוא צריך להזכיר אמונה בערב שאנו מפקידים רוחנו לידו של הקב"ה ובחסדו מחזירה לנו והיינו דכתיב להגיד בבקר חסדך וכו'. כ"מ פ"א מהלכות ק"ש דין ז'. והביאו י"א בהגה"ט. וכ"כ הפרישה אות י"ד והביאו א"ר אות י"ד. וכתב ח"א כלל כ"א אות י"ז דאם טעה והחליף אם עדיין לא אמר הברכה בא"י גאל ישראל חוזר ואומר כראוי ואם כבר אמר בא"י יסיים גאל ישראל. וכתב שכ"כ בהדיא בר' מנוח עכ"ד. ולי נראה דלפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ח' דק"ש שנתן טעם בסוד בנוסח אמת ויציב וזמנו צ"ל בבקר קודם תפלת י"ח כיעו"ש כל שלא התחיל בתפלת י"ח צריך לחזור ולאומרו ואם נזכר אחר שאמר בא"י קודם שאמר גאל ישראל יסיים למדני חוקך ואח"כ יאמר ויציב ונכון וכו'. ואם סיים גם גאל ישראל יאמר ברוך שם וכו' ואח"כ יאמר ויציב וכו'. ויסמוך גאולה לתפלה. וזהו דוקא בשחרית אבל אם החליף בערבית יש להורות כמ"ש הח"א כנ"ל. ועיין שער הכוונות דרוש א' דערבית ודו"ק. ואם טעה בערבית ואמר אמת ויציב שאמרנו אם סיים גאל ישראל שא"צ לחזור מ"מ צ"ל ברכת השכיבנו והוא פשוט:

נב[edit]

בנ) שם הגהה. מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש יקרא ק"ש עד אמת וימתין וכו' הרב הוציא דין זה מדברי הרוקח שהביא ב"י. אבל המ"א כתב עליו צ"ע דמי התיר לו לפסוק מפני שאין לו פנאי אלא ברוקח משמע דמי שאין לו פנאי יקרא ק"ש לבדה בלא ברכות ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא הברכות עם ק"ש ויתפלל יעו"ש. מיהו הא"ר אות ט"ו כתב דברוקח משמע כדברי רמ"א ז"ל. וכ"כ המאמ"ר אות י"ג. פרמ"ג א"א אות ט"ו, והש"ץ דק"א ע"א הביא ב' הסברות. וכ"כ הבי"ע בדיני סמיכות גאלה לתפלה אות ו'. והר"ז אות י"ג. וע"כ נראה לפום דינא דאם אירע לו אונס קודם שהתחיל ברכות ק"ש וחושש שמא יעבור זמן לכתחלה שהוא עד סוף ג' שעות כמ"ש בסי' נ"ח סעי' ו' יקרא ק"ש לבדה בלא ברכותיה ואח"כ כשיהיה לו פנאי יקרא אותה עם ברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה אבל אם אירע לו אונס אחר שהתחיל בברכות ק"ש אז יפסיק באמת ויציב ואח"כ כשיעבור האונס ויהיה פנאי יאמר ויציב וכו' ויסמוך גאולה לתפלה. ועיין מש"ל סי' מ"ו אוח ס"א ואות ס"ב ולקמן סי' ס"ז אות א' ד"ה ולעניין:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון