מחצית השקל/אורח חיים/סו

מחצית השקל ‏ אורח חיים סו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) שואל כו' ומהר"מ כו' בגליון הרי"ף. בגליון המרדכי צ"ל:

לא בין הפרקים כו' כתב בס' א"ר משמע דבאינו עומד בין הפרקים מותר ליתן שלום בבה"כ:

(ב) (ס"ק ב) גדול כו' וכ"ה בגמר'. ר"ל דהרשב"א דחה פי' רש"י שפי' מפני היראה מלך או אנס. וז"ל שהרי ברייתא שנינו (דף י"ד ע"א) היה קורא את שמע ופגע בו אביו או רבו או מי שגדול ממנו (בגרסתינו אי' או אביו). בפרקים שואל מפני הכבוד כו' ובאמצע שואל מפני היראה כו' דאלמא משמע לכאורה דבהני דאיתא בבריית' אית בהו מפני הכבוד ואית בהו מפני היראה:

ובכל הני כו' ליכא חד שמתיר' שיהרגנו. אלא ודאי מפני הכבוד היינו מי שגדול ממנו בחכמה כו' ואביו ורבו היינו מפני הירא' שהוא מצווה ביראתו עכ"ל הרשב"א:

ואם הקורא גדול כו' כ"ה שם גבי רבא בר שבא ע"ש:

ומשמע ברשב"א כו' לא ידעתי לענ"ד משמעות. אלא ממ"ש הרשב"א וז"ל ואני תמה לכ"ע מפני מה אינו משיב ואפי' שואל לכ"א בין ברכה לברכה כיון דאין מעכבות:

ואנשי משמר היו קורין א' ומניחים השני' אפי' לכתחלה כו' ושמא נא' אעפ"י שאין הברכות מעכבות מ"מ לכתחלה אסור להפסיק ואנשי משמר כיון דלא מטי זמן יוצר אור כדיעבד דמי ומיהו לא ניחא אלא למ"ד ברכה א' אהבה רבה אבל למ"ד יוצר אור קשיא לי עכ"ל. הרי דמסבר' אפי' לכתחלה רשאי להפסיק לשאול לכ"א ולמ"ד דאנשי משמר יוצר אור אמרו קשה טפי וניהו דלכל אדם אסרו חכמינו ז"ל בפי' עכ"פ כה"ג מותר לשאול בשלום הקורא אף דיצטרך להשיבו והבו דלא לוסיף חומרא ולפ"ז אין היתר לשאול בשלום הקור' אלא כשעומד הקורא בין הפרקים אבל כשעומד באמצע פרק אין ראיה להתיר לשאול אם הקור' יצטרך להשיב:

ובת"ה כו' מופלג כו' דקי"ל סי' תע"ב דתלמיד אצל רבו א"צ הסיבה. וכתב בת"ה דה"ה כשמסיב אצל ת"ח מופלג א"צ הסיבה. דמקרי רבו אף שלא למד לפניו. ואייתו ראיה מעלי דאמר ליה לשמואל (כדאית' בברכות ד' ל"א ע"ב) מימר שפיר קאמרת מיהו מורה הלכה בפני רבו את והא עדיין לא למד לפניו דהא אותו יום הביאתו אמו לשם. אע"כ כיון דעלי גדול הדור הוי יש לו דין רבו וס"ל למ"א דה"ה לענין הפסקה:

(ד) (ס"ק ד) וי"א כו' וכ' הל"ח כבר מחק הב"י ר"ל איך הבי' רמ"א בשם הרב"י דין שהרב"י גופי' חזר בו:

אלא חובת מנא לאו דוקא. דחובת מנא היא למ"ד אפי' מונח בתיבה ואינו לובשו צריך להטיל בו ציצית ולא קיי"ל הכי אלא חובת גברא דהיינו אם לובשו דוקא חייב אלא חובת מנא ר"ל דוקא אי לובש מלבוש בת ד' כנפות חייב משא"כ תפילין דחייב להניחן וכה"ג כ' לעיל סי' י"ז:

(ו) (ס"ק ו) מודים כו' מודים אנחנו לך דתיבת מודים לבד ל"ל דאין לו מובן כי אינו אלא מנהג. ר"ל לו' תתקבל כי מצד הדין סוף קדיש הוא שמתחיל תתקבל:

רק קדוש וברוך כו' דב' פסוקים הללו שמעו ישעיה ויחזקאל מפי המלאכים שהיו מקדישים ולא ימלוך וכ"ש מה שמוסיפים בשבת וי"ט תוך הקדושה שאין לו':

(ז) (ס"ק ז) דאמן כו' סיום ג' ראשונות. דתפלת י"ח נחלק לג' ענינים: ג' ברכות ראשונות מסדר שבחו של מקום ואמצעית הם שאל' צרכים וג' ברכות אחרונות הם כעבד שנטל פרס מרבו ומשבחו ע"ז:

לפי שזה אף היחיד כו' לדעת הרמב"ם בסי' רט"ו דכה"ג עונה אמן על ברכת עצמו ולכן קיי"ל כוותיה:

ומי יודע כו' דאפילו להפוסקים לענות שני אמנים אלו היינו דפסקו כהירושלמי. מ"מ כיון דאין מבוא' בירושלמי טעם לשני אמנים אלו. ניהו דמהרי"א כ' טעם כמ"ש לעיל ולפי טעמו של מהרי"א ה"ה אמן דאחר סיום ח"י ברכו' ושמא יש לירושלמי טעם אחר לחשיבות אלו שני אמנים שאין אותו טעם שייך לאמן דאחר סיום ח"י ברכות ולכן מספק אין להפסיק:

(ח) (ס"ק ח) שאינו כו' ועולה ישראל כו' וטעם האומרים שמפסיק כמ"ש מ"א ס"ק ה' דאם מפסיק לכבוד מור' בשר ודם כ"ש שיפסיק לכ"ה וטעם י"א שאינו מפסיק דאין זה בזיון לתורה אם אינו מפסיק כיון שאינו מפסיק משום שעוסק במצות ק"ש וברכותיה וגם אעפ"י שהוא....... כהן דא"ל לפגמו אם לא יעלה שיוציאו עליו לעז שהוא פסול מ"מ כיון דאין קוראים אותו או אם קוראים אותו ואינו עולה משום שעוסק בק"ש וברכותיה במקום שאסור להפסיק אין בזה פגם וידעו דמה"ט לא עלה כ"מ שם. ומה"ט נקט בש"ע כהן שהי' קורא כו' לרבותא דדעת האומרים שלא יעלה. גם השאלה היתה שם לרשב"א האו' שאינו עולה בכהן נקט ש"ע ל' השאלה:

ול"ד להנח' תפילין בסעיף ב':

וצריך לחלק בין האי דהכא לסעיף ג' דמפסיק לקדיש וקדושה וברכו:

ואין לשנות כו' הם דברי מ"א ולא ל' הלבוש:

על פשט הזוהר. ר"ל שבסי' קמ"א כ' הרב"י שמל' הפוסקים מבואר שהעולה לתורה יקרא גם הוא עם הש"ץ הקור' דאם לא יקר' עמו הוי ברכתו לבטלה אבל בזוהר כתב שלא יקרא רק א'. א"כ משמע שהעולה לא יקרא עם הקור' וא"כ אע"ג דכ"מ שהגמ' חולק עם הזוהר קיי"ל כגמ' דידן מ"מ כיון דדין זה אינו מבואר בגמ' רק בדברי פוסקים יש לפסוק כזוהר החולק על דבריהם וגם משום ברכה לבטלה ליכ': די"ל כיון שהעולה שומע ומכוון לבו לדברי הקור' א"כ שומע כעונה: אח"ז כ' הרב"י כיון דהזוהר מדמה קר"הת לתפלה בלחש ובתפלה כ' בזוהר שיתפלל בלחש עד שקולו לא ישמע אבל עכ"פ דיבור בעי' בתפלה א"כ ה"ה בעולה לתורה ודאי לא הקפיד הזוהר כ"א שלא ישמע רק קול הקורא לבד ולא קול העולה אבל בלחש גם העולה יקרא וכדעת הפוסקים רק בזה אי רשאי להשמיע לאזניו מחלוקת הרב"י ורמ"א לקמן עכ"פ פשוט משמעות הזוהר שהעול' לא יקרא כלל רק יכוין לדברי הקור' וכן הוי ס"ל להרב"י תחלה כנ"ל. א"כ כה"ג יש לסמוך ע"ז שלא לקרות רק לכוין לדברי הקור':

וכ"כ בכ"ה. זה קאי על דברי לבוש. ומכ"ש שלא יפסיק כו' זה קאי ע"ד עצמו שכ' שלא יקר' העולה:

(ט) (ס"ק ט) לאמת ויציב כו' אין להפסיק כו' ב"י והרא"ש אבל כ' הרב"י דהטור לא הבין כן דעת הרא"ש אלא לאו דוק' נקט ויציב ע"ש דהרא"ש נקט ג"כ תיבת אמת ויציב:

אבל דעת הש"ע אינו כן. דהא סיים אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק הרי דלא הזכיר ויציב:

עס"ס זה. ר"ל גם מדברי רמ"א שם משמע דא"ל ויציב דהא כתב מי שהוא אנוס כו' יקרא ק"ש עד אמת כו' שאז יאמר ויציב כו' משמע שתחלה לא אמר רק אמת ולא יציב:

ומ"מ י"ל בזה. ולפ"ז כדי שלא יהיה יותר מרמ"ח תיבות צריך שיתכוין שלא יצטרף למנין רמ"ח תיבות ויציב. או לא יצרף מחזרת הש"ץ שלשה תיבות ה' אלהיכם אמת. כי אם תיבות אמת וכדלעיל סי' ס"א ס"ק א' וע"ש:

(י) (ס"ק י) אינו כו' מפני היראה. ר"ל אביו או רבו אבל מלך או אנס ודאי רשאי להפסיק דאין דבר שעומד בפני פקוח נפש:

(יא) (ס"ק י"א) וי"א דעונים כו' עסי' כ"ט סעיף ד' דמה"ט יזהר לסיים הברכה קודם הש"ץ כדי שיוכל לענות אמן. משמע אם סיים עם הש"ץ אינו עונה אמן ועיין לעיל סי' נ"א ס"ק ב' במ"א וצ"ל כיון דהוא בין גאולה לתפלה סמך על הוראת הזקן שנא להפסיק לענות אפי' כה"ג ע"ש:

(יב) (ס"ק י"ב) אירעו כו' באמצע היום דתפילין זמנם כל היום:

עס"ס למ"ד דמבו' שהמשך זמן עד כמה רשאי להניח תפילין. גם אי כבר התפלל ערבית ועדיין יום אי רשאי להניחן:

צ"ע מי שאין כו' וקצת משמע בתוס' כו' אפשר נתכוין למ"ש התו' דף י"ד ע"ב. רב משי ידיה וקרא ק"ש ואנח תפלין וצלי. ופריך והיכי עביד הכי והא צריכים להקדים להניח תפילין קודם ק"ש ומסיק לבסוף שלוחי' הוא דעוית: ופירש"י שליח קלקל שאיחר להבי' לו תפילין. והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות שלא יעבור זמן ק"ש וכי מטא שלוח' דתפילין אנחינהו עכ"ל. והתו' כתבו וז"ל ומנח תפילין ומצלי. ומהתם משמע שמותר להניח תפילין בין גאולה לתפלה כו' עכ"ל. ע"כ צ"ל דראייתם שרב היה עומד בין גאולה לתפלה ולא בשירה חדשה או בצור ישראל. מדאמר ומנח תפילין ומצלי משמע מיד שהניח תפילין היה מצלי תפלת שמ"ע ולא היה הפסק ביניהם כלל ע"כ היה עומד בין גאולה לתפלה אך לפ"ז על רב גופי' קשי' ניהו שהוצרך לקרות ק"ש שלא יעבור הזמן אבל עכ"פ ה"ל להמתין בצור ישראל או בשירה חדשה כדי שלא יצטרך להפסיק בין גאולה לתפלה כשיבי' התפילין דדוחק לומר דבאמת המתין שם ואח"ז כששהה הרבה ועדיין לא בא השליח חשש שיעבור גם זמן תפלה אמר עד גאל ישראל ואז הבי' לו תפילין. דזה דוחק דהא זמן תפלה מושך יותר מן זמן ק"ש שעה א' וצ"ל דרב המתין שעה שלימה בשירה חדשה וכשעדיין לא בא אמר עד גאל ישראל ואז בא השליח וגם משמע מדאמר קרי ק"ש ואנח תפילין דלא היה הפסק ביניהן כלל אלא ודאי דהתו' ס"ל דבאמת לא המתין על השליח דחשש שיעבור זמן ק"ש אלא שהצבור אמרו ק"ש ואח"ז היו מתפללים י"ח והצבור לא רצו להמתין והוצרך לקרות ק"ש עם הצבור כדי להתפלל עם הציבור ולכך לא היה אפשר לו להמתין בש"ח ג"כ מה"ט להתפלל עם הצבור ולפ"ז מוכח דתפלת צבור עדיף מלהתפלל עם התפילין:

דסמיכה גאולה לתפלה עדיף כו' ומה"ט קי"ל התם אם לא קרא ק"ש ומצא צבור מתפללים לא יתפלל עמהם ויקר' ק"ש אח"כ אלא יקר' ק"ש ויתפלל ביחיד כדי לסמוך גאולה לתפלה:

וגם יש כו' ולא פי' שרב קרא כו' כדי להתפלל ע"ה כו' וכמ"ש לעיל התו' דהכי עדיף טפי דהוי אתי שפי' הל' דמשמע דרב היה עומד בין גאולה לתפלה. ולמה לא המתין בשירה חדשה כנ"ל:

(יג) (ס"ק יג) לא יניח אז דהנחה הוי הפסק אבל אם עדיין לא אמר גאל ישראל רשאי להניח הטלית דליכ' הפסק דהא רשאי לעשו' מלאכה בשעת שקור' ק"ש וברכותיה חוץ מפרק א' וכדלעיל סי' ס"ג סעיף ח' א"כ בשעת אמירה יכול להתעטף בטליתו וליכ' הפסק אבל בשכבר אמר גאל ישראל דע"כ אי רוצ' להתעטף בטלי' צריך לעמוד בשתיקה בלי להתחיל תפלה י"ח והוי השתיקה הפסק ולא הותר כ"א לתפילין כ"כ הרב"י:

(יד) (ס"ק יד) לא יצא כו' עסי' סמ"ך סעיף ב' כצ"ל:

ומ"ש סי' קי"ג ס"ק ז' בשם התו' דאמת ויציב כו' לא קאי על ה' אלהיכם דאין להוסיף בתוארים כ"א קאי על מה שאומר בסוף הדבר הזה א"כ אי לא סיים כל ברכת אמת ויציב על מה קאי תיבת אמת או תיבת ויציב. גם לפי דבריהם קשה כשמפסיק וממתין על החזן בתיבת אמת ויציב וכמ"ש מ"א לעיל ואפשר תיבת אמת גריד' אין בו כ"כ קפיד' דאין בזה משום תו' תוארים דכן מצינו בקר' וה' אלהים אמת א"כ הוא הדין אפשר תיבת ויציב כיון דגם הוא פירושו אמת:

(טו) (ס"ק טו) ואין לו כו' מי התיר לו לפסוק כו' דהא דינו כמו באמצע פרק וכדלעיל סוף סי' ה':

שהבי' ראיה ר"ל הרוקח הבי' ראיה לדין זה שכתב רמ"א מן ירושלמי זה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.