כף החיים/אורח חיים/סז

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png סז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
פרי חדש
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

א) [סעיף א'] ספק אם קרא ק"ש חוזר וקורא ומברך וכו'. משום דק"ל ק"ש דאורייתא וכל דבר שהוא ספק של תורה מברכין עליו. ב"י בשם הר' יונה לבוש. ב"ח. פרישה. ט"ז סק"א. ואע"ג דאמרינן לעיל סי' י"ז סעי' ב' טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק ויתעטפו בלא ברכה והתם ציצית דאורייתא כתב בדרישה דלא דמי כלל דהתם הספק אם הוא כלל בר חיובא או לא להכי לא יברך מספק דשמא אשה הוא אבל כאן עכ"פ הוא בר חיובא לומר ק"ש מן התורה להכי כיון שאינו יודע בבירור שקרא חוזר וקורא ומברך עכ"ד. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י יעו"ש. מיהו עדיין יש להקשות דהא לא דמי לברכת המצות דהתם מברכין על עשיית המצוה אבל הכא אין מברכין לקרוא את שמע כמש"ל סי' ס"ו אות כ"ז וא"כ למה מברכין על הספק כיון שאינו מברך לקרוא את שמע. אמנם בתשו' הרשב"א סי' ש"ך כתב ט"א וז"ל שעדיין קשה על דברי רבינו (ר"ל הרמב"ם) שהוא ז"ל כתב מפורש שכל הברכות דרבנן וכל שנסתפק אם עשה המצוה אעפ"י שעיקר עשיית המצוה דאורייתא או שהוא מסופק אם הוא חייב בה כמילת מי שנולד מהול או בשמיני דסוכה שהוא ספק שביעי לא מברכינן כלל וכן השיב לחכמי לוני"ל ואני אומר באולי לדעת הרב שהוא סבור דמעיקרא כך היתה התקנה דכל שהוא חייב לקרות לכתחלה עם ברכותיה אלא אם יגרום לו סבה כענין קריאת מקדש שאינו מברך אלא ברכה אחת. א"נ משום עסק תורה כדרבי שהיה מעביר ידיו על עיניו ומקבל מלכות שמים בקריאת פסוק ראשון הא במקום אחר כשהוא קורא צריך הוא לקרות לכתחלה בברכותיה וכמ"ש דמאחר לקרות לאחר זמנו מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה ופירשו מאי לא הפסיד לא הפסיד הברכות. ואולי למדה עוד הרב ממה שאמר רבי אלעזר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ומדקאמר סתם חוזר וקורא משמע דכל פרשיותיה הוא קורא ואעפ"י שאין דאורייתא אלא פסוק ראשון ולא אמרו שיחזור ויקרא פסוק ראשון והשאר דהוי דרבנן לא. וטעמא דכל שהוא חייב לקרות קורא הוא בעיקר תקנתו ומדומה אני שטעם זה שמעתי מפי מורי הרב החסיד ז"ל בחוזר וקורא כל פרשיותיה ולא סגי לן בחוזר וקורא פסוק א' ואולי מהסכמה זו כתב הרב כן אפי' בברכות עכ"ל. והביאו כ"מ פ"ב דק"ש דין י"ג. כנה"ג בהגב"י. עו"ת או' ב' מ"א סק"א. א"ר אות א'. מיהו הפר"ח הסכים לתירוץ הכנה"ג יעו"ש. ועיין י"א ומאמ"ר אות ב' והנ"מ בין הטעמים עיין פרמ"ג בא"א או' א':

א) ואם יודע שאמר פסוק ראשון וספק אם קרא השאר כתב שם המ"א דמשמע בל"ח סי' מ' דא"צ לחזור ולקרות מיהו בסי' ס"ד סעי' ג' משמע שצריך לחזור יעו"ש ונ"ל דמעיקרא כך תיקנו שיחזור עכ"ד. והביאו א"ר שם. ור"ז אות ב'. וכתב ר"ז שם דה"ה אם יודע שקרא פרשה א'. ומסופק בשניה דצריך לחזור ולקרותה יעו"ש. ועיין מאמ"ר אות ב' שכתב דאף הל"ח לא קאמר שא"צ לחזור אלא בברכו' אבל בלא ברכו' יחזור יעו"ש:

א) ואם ברי לו שקרא ב' פרשיות הראשונות וספק לו בפ' ציצית ואמת ויציב אם אמרן או לו אמרן כתב הב"ח דצריך לחזור ולומר פ' ציצית וברכת אמת ויציב אבל ברי לו שאמר כל הג' פרשיות וספק לו בברכות שלפניה ובברכת אמת ויציב א"צ לחזור ולברך יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א. מ"א שם. א"ר אות ב' וכתב דלא כהעו"ת שכתב דיקרא פ' ציצית ולא יברך אמת ויציב יעו"ש. ר"ז אות א' אמנם הרב שאגת אריה סי' י"א כתב כדברי העו"ת דיקרא פ' ציצית לחוד ולא יברך אמת ויציב יעו"ש. ואע"ג דהער"ה אות ב' חלק על הש"א מ"מ מידי ספק לא נפיק וע"כ לענין דינא נראה דיאמר פ' ציצית וגם אמת ויציב אלא שלא יחתום בסוף ברכת אמת ויציב בהזכרת השם אלא יאמר ברוך גאל ישראל משום סב"ל. וה"ה אם נסתפק לו בלילה אם אמר פ' ציצית ואמת ואמונה דיאמר פ' ציצית ואמת ואמונה רק שלא יחתום בהזכרת השם כנז'. ועיין ר"ז וש"א שם:

א) ואם מסופק שקרא ק"ש ויודע שאמר אמת ויציב כתבו התוספות דאינו חוזר ואפי' כשידוע שהרהר אמת ויציב אינו חוזר. תשו' בית יעקב סי' קל"ה. א"ר אות ב'. אמנם המאמ"ר אות א' האריך בזה והביא תשובת ב"י הנז' וחלק עליו וכתב דדוקא אם יודע שאמר אמת ויציב א"צ לחזור אבל אם יודע שהרהר אמת ויציב חייב לקרות ק"ש עם ברכותיה. ואפי' אם יודע שאמר אמת ויציב ומסופק בק"ש כתב דשוב ונכון לחזור ולקרות הק"ש בלא ברכות יעוש"ב. ועיין פרמ"ג א"א אות א':

א) ולענין חיוב ק"ש מדאורייתא יש דעות חלוקות בזה. דאיכא דאמר דפסוק א' בלבד הוי דאורייתא. וכן נראה דעת מרן ז"ל בב"י ססי' ס"ג. ואיכא דאמרי כל פרשה ראשונה הוי דאורייתא. ואיכא דאמרי כל שני פרשיות ראשונות הוי דאורייתא משום ק"ש ופ' ציצית משום זכירת יציאת מצרים. כאשר האריך בזה הפר"ח בזה הסי' ודעתו נטה דכל שני פרשיות ראשונות הוי דאורייתא והביא ראיות לזה כיעו"ש. מיהו הרב ש"א סי' ב' חלק עליו וכת' דלא הוי דאורייתא. אלא פ' ראשונה בלבד כיעו"ש. ועיין כנה"ג בהגה"ט בזה הסי' שכתב י"א דכל הני פרשיות של ק"ש דאירייתא יעו"ש. ועוד עיין מ"א סי' ס"ג סק"ח והנ"מ בזה אע"ג דתיקנו רבנן דצריך לקרות כל הג' פרשיות אפי' אם תמצא לומר אין כולם דאורייתא כמ"ש בראש פ' היה קורא מ"מ נ"מ למי שהוא דחוק ואנוס וחושש שמא יעבור זמן ק"ש לכתחילה שכתבנו לעיל סי' ס"ז אות ב"ן דיקרא ק"ש בלא ברכות ואח"כ כשיפנה יקרא אותה עם ברכותיה ויתפלל יעו"ש דאם יש לו פנאי יקרא כל הג' פרשיות כדי לצאת אליבא דכ"ע ק"ש ש"ת בזמנה ואם הוא דחוק יקרא ב' פרשיות ואם הוא דחוק ביותר יקרא רק פ' ראשונה כפי יכולתו, ועוד עיין מש"ל סוף סימן מ"ו:

ב[edit]

ב) שם חוזר וקורא ומברך וכו' ובזה אין חילוק בין ק"ש של שחרית וברכותיה לשל ערבית ותרוייהו חד דינא אית להו שאגת אריה סי' י"א, שע"ת אות א' וכ"מ מסתמיות דברי הפוסקים:

ג[edit]

ג) שם אינו חוזר ומברך וטעמא משום דהוי ספקא דרבנן ולקולא, מכאן פסק בשאלתות דכל ברכות דרבנן אי מספקא ליה אי אמרן א"צ לחזור ולאומרן. והר' מנוח כתב עוד טעם אחר משום דהוי ספק לא תשא ולחומרא, ב"י, וכתב הפר"ח משמע דס"ל דהא דאמרינן בפ' אין עומדין שהמברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא דהוי מדאורייתא וליתא דהריב"ש ובעל תה"ד ז"ל כתבו בשם הגאונים דכל ברכה שא"צ הויא מדרבנן וכן הרי"ף ז"ל בכל בעיא דלא אפשיטא במידי דברכות קאמר ונקטינן לה לקולא וכו' אלא ודאי אסמכתא בעלמא היא יעו"ש. ובלבוש משמע דאיסור לא תשא הוא מדאורייתא יעו"ש ועיין סי' רט"ו סעי' ד' ושם יתבאר עוד בס"ד:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון