מראי מקומות/אורח חיים/סו

מראי מקומות אורח חיים סו

אי שרי להשיב שלום בפסוק ראשון

השו"ע בסעיף א, כתב דאסור, על פי מה שהביא בב"י דכך מצא כתוב, ויש להעיר דכ"כ האשכול בליקוטים מהל' ק"ש ד"ה ואית (לח.), בשם אית מרבואתא.

אם יש חילוק לגבי הפסק בין לשון קודש ללשון חול

המג"א בריש הסימן הביא מהתוס', דאין חילוק, ויש להוסיף דכ"כ המרדכי בברכות סי' לז, בשם רבינו שמעיה (או רבינו שמשון).

מהו מפני הכבוד

הטוש"ע בסעיף א, כתבו סתמא דהיינו אדם נכבד, ומשמע כל דהוא, והעיר הפמ"ג בס"ק ב, דבסי' תכב,ד, כתבו הטוש"ע אדם נכבד שצריך לנהוג בו כבוד, ע"כ, ונמצא דלגבי אדם עשיר וכדו', שאינו ראוי באמת לכבוד לפי דעת התורה אלא הוא ראוי לכבוד לפי דעתו, דקדוקי לשונות הטוש"ע סתרי קצת אהדדי ולא מכרעי, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קד אות ט, כתב דמפני הכבוד היינו אדם שחייב בכבודו, ע"כ, ומשמע קצת דס"ל דהיינו כגון אביו או רבו או ת"ח או בעל מעשים טובים, אבל מכובד בעלמא לא, ושמא דאזיל סמ"ק לטעמיה דס"ל דמפני היראה היינו דוקא מושל או אנס, ולא פירש כהטוש"ע שכתבו דהיינו אביו או רבו, וא"כ אין מדבריו ראיה לגבי דעת הטוש"ע, והמשנ"ב כתב דאף עשיר חשיב מפני הכבוד, וצ"ע בזה.

מהו מפני היראה

הטור והב"י בסעיף א, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קד אות ט, כתב דהיינו מושל או אנס.

מי שנזדמנו לו תפילין בין הפרקים של ק"ש וברכותיה, מה יעשה

הב"י והשו"ע בסעיף ב-ג, כתב שיניח ויברך עליהם, והב"י הביא ראיה לזה מדברי הטור בשם הרא"ש, ע"כ, אמנם דברי הטור והרא"ש שם איירי רק לענין תפילין ואין מהם ראיה לענין טלית, והדרכ"מ והרמ"א כתב דנוהגים לענין טלית ללבוש ולא לברך עד אחר התפילה, וכן הביא מרבי אברהם מפראג, ויש להעיר דהרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' סד, נשאל על ברכות ציצית ותפילין וכתב דאין ראוי להפסיק, וכ"כ שם בסי' קמז, אמנם הרמב"ם לא ביאר אם כוונתו שלא יניחם או שיניח בלא ברכה, ומ"מ נראה שאף אי סבר הרמב"ם דלא יניחם כלל מ"מ אם מניחם עדיף שיברך עליהם רק בסוף התפילה כדי שלא יפסיק בברכה שזה עיקר ההפסק, ובאמת ראיית הב"י מדברי הרא"ש היא ראיה בטעות, דהא הב"י כתב שנראה לו שיברך עליהם רק בסוף התפילה, ולאחר מכן בבדק הבית כתב שצריך להעביר ע"ז קולמוס ולמוחקו, ולכתוב במקומו שיברך כשמניחם כמו שכתב הטור בשם הרא"ש בסוף סי' פ, ע"כ, ושם איירי הטור במי שיכול לשמור את גופו נקי רק בשעת ק"ש, ועל כן יניח ויברך בין ברכת אהבה לק"ש, ע"כ, וכיון דאיירי שהוא מסיר התפילין לאחר ק"ש א"כ על כרחו צריך לברך בשעת ההנחה דאי לאו הכי יקיים המצוה בלא ברכה ומה שאין כן בנידון הב"י דאיירי שמניחם עד סוף התפילה דשפיר יכול לברך עליהם בסוף התפילה, ולענין הלכה נראה דלענין טלית ודאי נקטינן דלא יברך כהרמ"א ודלא כהשו"ע דהא הכי סבר הרמב"ם ומדברי הטור אין ראיה להיפך, ולענין תפילין נמי נראה דיש לנקוט כהרמב"ם דלא יברך כיון דאין ראיה ברורה מדברי הרא"ש להיפך.

מי שנזדמן לו תפילין בין גאל ישראל לתפילה

עי' במה שכתבתי גבי זה בסי תרמג, גבי עובר לעשייתן.

צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים וכו'

כן הביא הטור בסעיף י, מהירושלמי, ויש להוסיף דכן הביא להלכה המנהיג בדיני תפילה סי' לט, מהירושלמי.

נוסח סיום ברכת אמת ויציב

המנהיג בדיני תפילה סי' מ, כתב שיש הנוהגים לומר צור ישראל קומה בעזרת ישראל ופדה כנאומיך וכו', לפני שחותמים גאל ישראל, ע"כ, ולא דחה מנהג זה, ובסי' מג, כתב דאותם שאומרים לפני החתימה בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם, טעות הוא והוי משנה ממטבע שטבעו חכמים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף