כף החיים/אורח חיים/נג

כף החיים ‏ אורח חיים נג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אומר ש"ץ ישתבח מעומד. כדי שיסמוך לו הקדיש מיד. ב"י. ב"ח. ט"ז סק"א. מ"א סק"א. אבל היחיד א"צ לעמוד באמירת ישתבח כמש"ל סי' נ"א אות מ"ב. ומ"ש המ"א דבסוף סי' נ"א משמע דצריך לעמוד כתב הא"ר אות א' צ"ל דהתם ממנהגא והכא מדינא יעו"ש. והביאו פרמ"ג במש"ז אות א' וכבר כתבנו לעיל דהמנהג פשוט בינינו שאין היחיד עומד באמירת ישתבח יעו"ש:

ב

ב) כתב מ"א בריש הסי' בשם השל"ה דכל הט"ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וכו' עד מעתה יאמר בנשימא אחת. אמנם בזוהר פ' תרומה דקל"ב ע"א לא משמע כן אלא דהאיסור הוא אם מפסיק בדיבור ואינם אלא י"ג שבחים מן שיר ושבחה וכו' עד ומלכות כאשר יעו"ש. וכ"כ הש"ץ דף ע' ע"ד. וכן האר"י ז"ל לא זכר זה בשער הכוו' שיהיה בנשימה אחת כאשר הבאנו לשונו לעיל סי' מ"ח יעו"ש. וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' ז' אות מ"ז בשם סידור הרב יעב"ץ דלא יאמרם בנשימה אחת כי צ"ל בנעימה כמסדר שבחו של מלך עכ"ל. וכ"כ סידור בי"ע אות י"ג. שע"ת אות א' וכ"כ ח"א כלל י"ח אות ד' בשם הגר"א וזוה"ק. ונוסח ישתבח ומי תיקנו כבר כתבנו לעיל בסי' מ"ח בשם שער הכוו' יעו"ש וכ"כ ש"ץ דף ע' ע"ד ודף ע"א ע"א. סידור בי"ע אות י"ד. ולענין עניית אמן וכל דבר שבקדושה דינו כמו ב"ש עיין לעיל סי' נ"א אות י"א וסי' ה' אות ד' רק בי"ג שבחים יזהר שלא להביא עצמו לידי כך:

ג

ג) חי העולמים בפתח. ברכ"י סי' ר"ז. קש"ג סי' ז' אות מ"ט. וכן עמא דבר. ועיין לקמן סי' ד"ן אות ו':

ד

ד) [סעיף ב'] אין לומר ישתבח אא"כ אמר ב"ש וקצת פסוק דזמרה. מפני שהיא ברכה אחרונה על פסוקי דזמרה כמ"ש ריש סי' נ"א. מ"א סק"ב. ר"ז אות ב', ורבים טועים כשהם בדרך ואין עת להאריך שמתחילין מישתבח. ומי שעושה כן מברך תחלה ברכה לבטלה. א"ר אות ב' בשם נ"ץ. ר"ז שם. וכן יש בני אדם שמתעכבים ביום השבת מלבוא לביהכ"נ עד אשר יאמרו הצבור נשמת כל חי ומחילים לומר עמהם נשמת כל חי לא יאמרו ישתבח מפני חשש ברכה לבטלה אלא יאמרו נשמת כל חי בלא ישתבח והוא פשוט:

ה

ה) [סעיף ג'] אין לברך על עטיפת ציצית בין פסד"ז וכו'. דהרי אפילו לצורך מצוה אסור להפסיק כמ"ש סי' נ"א סעי' ד'. מ"א סק"ג. ר"ז אות ג' אבל בין ישתבח ליוצר קיל מבין ב"ש לישתבח ששם רשאי לדבר מצוה כמ"ש בסי' נ"ד סעי' ג'. פרמ"ג א"א אות ג'. ר"ז שם. ועיין לקמן אות ז'. ובסי' ד"ן אות י"א:

ו

ו) שם אין לברך על עטיפת ציצית וכו'. ודין תפילין כמו טלית. תומת ישרים. סו"ב במקו"ח אות א' יפה ללב סי' ד"ן אות ג' ועיין באות שאח"ז:

ז

ז) שם אלא בין ישתבח ליוצר. וה"ה בין מזמור למזמור מהר"י בנימין והביאו מהר"י זיין בתשו' גו"ר חא"ח כלל א' סי' נ"א. יד אהרן בהגב"י. ברכ"י אות ד' ומהר"א הלוי שם בסי' ב"ן כתב דה"ד בנאנס לצרכיו אבל אם לא נאנס לצרכיו ונזדמן לו ציצית ותפילין ראוי לו שלא ללובשן ולברך עליהן בתוך פסוקי דזמרא אלא בין ישתבח ליוצר יעו"ש והב"ד הברכ"י שם וכתב עליו וז"ל והפריז הרב בהוראה זו ופוק חזה בחשובות הרמב"ם בספר פאר הדור הנדפס מחדש סי' קמ"ז שפסק להפך וז"ל מי שנזדמן לו טלית ותפילין והוא עומד בפסוקי דזמרה אם מותר לו ללובשם ולברך עליהם. תשובה אין שום איסור בברכה על ציצית ותפילין בתוך המזמורים שאין הפסקה כזאת בפסד"ז אסורה ואינה תפלה ולא ק"ש עד שיאסור הפסקה כזאת עכ"ל. נמצא לפ"ג דג' מחלוקות יש בדבר הזה. דלסברת הרמב"ם מותר להפסיק לברך על טלית ותפילין בתוך פסוקי דזמרא ומשמע מדבריו דאפילו אם הוא באמצע המזמורים. ולסברת מהר"י בנימין דוקא בין מזמור למזמור. ולסברת מהר"א הלוי דוקא אם נאנס לצרכיו אבל נזדמן לו ציצית ותפילין ראוי שלא ללבשן ולברך עליהם אלא בין ישתבח ליוצר וכ"מ מסתמיות דברי מרן ז"ל דלא יש חילוק ואין לברך עליהם כי אם בין ישתבח ליוצר כמ"ש כס"א אות ג'. ובסידור בי"ע אות ט'. ויפה ללב אות ג'. ודלא כמ"ש שכנה"ג בהגב"י אות ד'. וכ"מ מטעם שנתן המ"א והאחרונים שכתבו לעיל אות ה' דאין חילוק בין מזמור למזמור לאמצע המזמור אלא החילוק הוא בין ברוך שאמר לישתבח ובין ישתבח ליוצר כיעו"ש. וכ"מ מדברי ר"ז אות ג' יעו"ש. וכ"כ הער"ה אות א'. ותימה על הברכ"י שכתב על הגו"ר שהפריז בהוראה זו ועיין זכור ליצחק הררי סי' ח' שתמה גם כן על הברכ"י יעו"ש ול"ד למ"ש מרן בסי' ס"ו סעי' ב' דבין הפרקים מפסיק להניח ציצות ותפילין דהתם שאני מפני שהם צורך ק"ש שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו כמ"ש ב"י בשם שה"ל אבל אינם לצורך פסוקי דזמרה ועוד דהכא אפשר להניחם בין ישתבח ליוצר שהוא קיל טפי לא כן התם דלא יש מקום אחר ואפילו לדברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל דצריך להניחם קודם פ' התמיד הכא כוין דכבר עבר הזמן ולא עשה המצוה כתיקונה אין לו להפסיק בפסקד"ז. וע"כ יש להחמיר מי שלא היה לו ציצית ותפילין ונזדמן לו אחר ב"ש שלא ללבשן ולברך עליהם כ"א בין ישתבח ליוצר. וכן מ"ש שם הגו"ר במי שנצרך לנקביו בתוך פסקד"ז דיטול ידיו ויברך אשר יצר נכון הוא שלא להפסיק ולברך כי אם אחר ישתבח כמש"ל סי' נ"א אות כ"ח. אמנם בעיקר הדין שכתב הגו"ר הנצרך לנקביו ונכנס לבה"כ שיחזור ויברך על ציצית ותפילין כבר כתבנו לעיל סי' ח' אות נ"ב וסי' כ"ה אות ע"ח דיש פלוגתא בזה וסב"ל יעו"ש. וא"כ הכא נמי מי שנצרך לנקביו בתוך פסוקי דזמרא ופשט הציצית והתפילין ונכנס לבה"כ כשיצא מבה"כ ויטול ידיו אין צריך לחזור ולברך על ציצית ותפילין אלא ילבשם בלא ברכה משום סב"ל:

ח

ח) שם הגהה. הש"ץ אם לא היה לו טלית תחלה יתעטף בציצית קודם שיתחיל ישתבח וכו'. ודוקא החזן דאין לו לחזור ולירד מן התיבה לאחר שהתחיל ישתבח אבל יחיד ימתין עד לאחר ישתבח ואז יתעטף בציצית ויברך עליהם דאז עדיף טפי להפסיק כדלעיל ריש סי' נ"א. ד"מ לבוש, שכנה"ג אות ד' ער"ה אות א'. פרמ"ג א"א אות ג'. ר"ז אות ג' ומ"ש הכס"א ז"ל עיין עליו יפה ללב אות ד':

ט

ט) שם בהגהה. קודם שיתחיל ישתבח וכו'. אבל אם לא הביאו רק לאחר ישתבח אף הש"ץ יתעטף ויברך בין ישתבח לקדיש. מ"א סי' נ"ד סק"ד. סו"ב שם אות ד'. ר"ז שם אות ג'. פרמ"ג א"א בזה הסי' אות ג'. יפה ללב שם אות ג'. אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר. וכ"ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש"ץ ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר. מור"ם בהגה ססי' נ"ד. ואין חילוק בין ש"ץ עצמו בין אחר. לבוש בהגה על סי' זה ובסי' נ"ד אות ג'. ר"ז שם אות ג'. ועיין פרמ"ג בא"א ע"ז הסי' אות ג'. ובסי' נ"ד אות ד' שכתב דבין קדיש לברכו הוי כבין הפרקים ובין ברכו ליוצר הוי כאמצע הפרק דהא ברכו קאי איוצר אור יעו"ש. וכ"כ א"ר שם סי' נ"ד אות ה'. וכ"מ מדברי הלבוש שם. וא"כ זה הוא לפי סברת מור"ם בהגה סי' ס"ו סעי' ב' דס"ל דאין לברך על הטלית בין הפרקים כאשר יעו"ש ושם יתבאר בס"ד:

י

י) שם בהגהה, וכן אם אין מניין בבה"כ ימתין הש"ץ עם ישתבח וכו' אבל היחיד יאמר ישתבח מיד, וכן בשבת אם גמר פסוקי דזמרא קודם הש"ץ יאמר ישתבח מיד. מ"א סק"ד, יד אהרן בהגה"ט, א"ר אות ד' פרמ"ג א"א אוח ד' ש"ץ דף ע' ע"ד, קש"ג סי' ז' אות מ"ה סידור בי"ע אות י"א:

יא

יא) שם בהגהה, וישתוק עד שיבא מניין וכו', פי' שלא יפסיק בדיבור. וכתב מהר"ם מינץ סי' ח' בשם מהרי"ל דיכול להמתין חצי שעה עם ישתבח דזהו שיעור כדי לגמור כולה דא"צ לחזור לראש לכ"ע. ועיין ריש סי' ס"ה, ומ"מ נ"ל דאפילו שהה מחמת אונס כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש. מ"א סק"ה, יד אהרן שם, והטעם כתב פרמ"ג בא"א אות ה' דפסד"ז דרבנן ואינו חוזר לראש ול"ד לק"ש דאורייתא יעו"ש, ר"ז אות ג', סידור בי"ע אות יו"ד:

יב

יב) שם בהגהה, וישתוק עד שיבא מנין וכו' ואם אמרו ישתבח מיד ואח"כ בא לצירוף מנין אפילו הכי אומרים קדיש אם לא הפסיק אף דבשעת ישתבח לא הוי מנין, א"ר אות ד' בשם תשובת מהר"ם מינץ סי' ח' וסידור בי"ע אות י"ב בשם חזון למועד סי' טו"ב:

יג

יג) חבורה שאומרים תהלים בביה"כ ואירע שלא היה להם מנין קודם ברוך שאמר אסור לומר קדיש בתוך פסד"ז, תשו' פני יהושע חא"ח סי' ה', יד אהרן בהגב"י, ש"ץ דס"ז ע"ג, קש"ג סי' ז' אות ל"ו, סידור בי"ע אות י"ב, וכן אם לא היה מנין קודם הודו ולא אמרו הקדיש של קודם הודו והתחילו לומר ב"ש ופסקד"ז אין לומר עוד הקדיש בתוך פסקד"ז, כ"מ משער הכוו' דרוש הקדיש שכתב דתקנו הקדיש בין כל עולם ועולם יעו"ש וא"כ כיון שעבר זמנו א"צ להפסיק ולאומרו בתוך פסד"ז, וכן כתב פני יהושע שם, וכן הסכים בי"ע אות י"ג וכתב ודלא כמהר"י אזולאי ז"ל, שע"ת סי' נ"א אות ג', וכן במקום שנוהגים היתומים לומר הקדיש של אחר ישתבח ואירע אחד שלא אמר עדיין ישתבח אלא עודני בתוך פסקד"ז לא יפסיק לומר הקדיש מפני שעיקר הקדיש המועיל למתים הוא דוקא קדיש בתרא שאומרים קודם עליני לשבח כמ"ש בשער הכוו' שם וא"כ אין להפסיק לומר קדיש זה בתוך פסד"ז, ועוד דהא לא תיקנו הקדיש אלא בין עולם לעולם והוא עדיין לא סיים בחי' העולם ההוא כדי להעלותו כידוע ומ"ש רב פעלים בח"ב סי' י"ד דכיון שאומר אותו בשביל הצבור ש"ד א"נ לע"ד דכיון שהוא עדיין לא השלים תיקון תפלתו להעלותה כיצד מעלה תפלת אחרים דאפילו ש"ץ המעלה תפלת אחרים הוא אגב תפלתו ואם הוא עדיין לא נתקן כיצד מתקן אחרים גם מ"ש שם אח"כ דכיון דהתחיל בזמירות יש לו שייכות בעולם היצירה ויוכל לומר קדיש א"נ שהרי עליית ז' היכלי היצירה עד היכל ק"ק שלהם הוא בה' הללויה ובהללו אל בקדשו עולים עד הק"ק כמ"ש בשער הכוו' ובפע"ח שער הזמירות פ"ו ומבואר בסידור הרש"ש ז"ל וא"כ כיון דעדיין לא נגמר תיקונם לעלות להיכל ק"ק שלהם איך יעלו לעולם הבריאה ע"י הקדיש ועוד כיון דעדיין לא נגמר תיקון עולם היצירה כיצד הוא עולה ע"כ העיקר הוא שלא להפסיק:

יד

יד) [סעיף ד'] ש"ץ צריך שיהיה הגון וכו', דכתיב נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה ואמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה א"ר חמא א"ר אלעזר זה שליח ציבור שאינו הגון היורד לפני התיבה, גמרא תענית דט"ז ע"ב, טור, והא דאמר הכתוב בלשון נקבה כתב הרב בכ"ש על מסכת תענית דקט"ז ע"ב וז"ל דידוע דכל תפלה נקרא רחמי שצריך הש"ץ לעורר הרחמים שהם מצד ימין שהוא דכורא כידוע ליודעי ח"ן וש"ץ שאינו הגון לא די שאינו מעורר צד דכורא אלא אפילו מהפך מדה"ר למדה"ד שהוא מצד נוקבא ולכן קרי ליה בלשון נקבה נתנה וכו' עכ"ל, וע"ש מ"ש תוכחת מוסר על ש"ץ שאינו הגון והביאו מחב"ר אות א', ש"ץ דע"א ע"ג, שע"ת אות ו', ועוד עיין לקמן אות ט"ז:

יד) שם ש"ץ צריך שיהיה הגון וכו' הא דנהגו לקרות לש"ץ חזן כתב האבודרהם מטעם דתרגום וירא וחזא שצריך לראות היאך יקרא. א"ר אות ה':]

טו

טו) שם ש"ץ צריך שיהיה הגון וכו' עיין סי' תקע"ט סעי' א' גבי תענית בעינן עוד דברים כהנה והכל לפי הענין, מ"א סק"ו. ועיין סי' תקפ"א סעי' א' דבר"ה ויוה"כ שיהא נשוי ובן שלשים יעו"ש דומיא דכ"ג שיש לו אשה ומשמע בכל השנה אפילו בשאר ימות השנה אפילו אין נשוי, ומ"מ נשוי קודם לבחור אפי' נתמלא זקנו ואפילו בשאר ימות השנה, פרמ"ג א"א אות ו'. ועיין באות שאח"ז:

טז

טז) שם ואיזהו כגון שיהא ריקן מעבירות. וז"ל זוהר ויקרא רבי יצחק אמר אם הכהן המשיח יחטא דא כהן דלתתא דאתתקן לעבודה ואשתכח ביה חטאת לאשמת העם הוא ווי לאינון דסמכינן עליה כגוונא דא שליחא דציבורא דחטי ואשתכח ביה חטאה בגין דעמא לא אשתכחו זכאין גבי קבה"ו ווי לאינון דסמיכין עליה עכ"ל. ובס"ח כתב אותם הש"ץ שאינם מושלמים בתורה ומצית ויורדים לפני התיבה עליהם נאמר ומליצך פשעו בי ע"כ. סו"ב אות א'. ש"ץ דע"ב ע"א וז"ל רמ"א בביאור מ"ש הראני את מראיך. ר"ל תחלה תתקן מעשיך ויהיה צלם אלהים על פניך כמו שהיה קודם שחטאת ואח"כ השמיעיני את קולך בתפלה ובתחנונים כי קולך ערב לפני כאשר ומראך נוה עכ"ל והטעם לזה הוא שאם זוכה האדם לאיזו ניצוץ קדושת השכינה אז תפילתו מתקבלת, ולזה אינו זוכה אא"כ הוא מושלם בכל תרי"ג מצות כמ"ש בתיקונים על מ"ש כל אשר בו מום לא יקרב ולכן אם נמצא בו איזו חטא ווי לאינון דסמיכין עליה, סו"ב שם. וא"כ צריך הש"ץ ליזהר הרבה שלא יפסיק לדבר בין לחש לחזרה דהא אפי' על יחיד כתבו קש"ג סי' ח"י אות א"ך וסידור בי"ע אות י' משם גורי האר"י ז"ל דחטא חמור הוא לדבר בין לחש לחזרה וכ"ש ש"ץ וכמ"ש הפתה"ד סי' קי"א אות ג' וכף החיים להרח"פ סי' ט"ו אות ב"ן יעו"ש דהיאך יעשה איסור ויבא להיות ש"ץ להתפלל חזרה לפני ה' בעד העם. ואינו מתפחד ממ"ש נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ועוד יתבאר זה בדברינו על סי' קכ"ד סעי' א' בס"ד:

יז

טוב) שם ושלא יצא עליו שם רע אפי' בילדותו, כתב הרא"ם ז"ל ח"א סי' פ"ו דהרמב"ם ז"ל חלוק על רבינו בעל הטורים ז"ל וסובר דבשליח צבור דעלמא שאינו ש"ץ בתעניות א"צ שיהא פרקו נאה אלא כל שעכשיו יש לו מע"ט אעפ"י שבילדותו יצא עליו שם רע ואפי' עבד ע"ז כיון ששב בתשובה ראוי להיות ש"ץ קבוע וכן עיקר. וכ"כ הרש"ך ח"ב סי' ק"ז והר"א ששון ז"ל סי' קנ"ז וקנ"ח והרב מהר"א די בוטון ז"ל בתשו' כ"י סי' ג', וכ"כ הרש"ל בתשו' סי' ך' דלא בעינן כל המידות הללו אלא דוקא בתעניות ובמעמדות אבל בשאר ימים אפי' בקבע כל שאינו רשע וכל שהוא מרוצה לעם וקולו ערב ורגיל לקרות ממנין לש"ץ יעו"ש. אבל הרשד"ם ז"ל סי' ל"ב וחי"ד סי' קי"ג כתב דהרמב"ם ז"ל אינו חולק על דברי בעה"ט ואף אם הוא חלוק העיקר כדברי רבינו בעה"ט יעו"ש. וכתב בעל משפט צדק ח"א סי' י"ח ואפשר שאפי' לדעת הרשד"ם ז"ל אם נעשה תוגר ושב בתשובה שלמה שיכול להיות ש"ץ אעפ"י ששאלתו לא היתה במי שהמיר דתו יעו"ש. והראב"ד סי' י"ג כתב שכן מוכח מדברי הרשד"ם ז"ל יעו"ש. והב"ד הכנה"ג בהגה"ט ובשיורי בהגה"ע אות ב' יעו"ש. מ"א סק"ח וכתב דאם עבר עבירה באונס לכ"ע מותר. וכ"כ ש"ץ דע"ג ע"ג. אמנם הרב יד אהרן בהגב"י תמה על דברי מהרשד"ם הנז' וסיים וז"ל דלש"ץ דעלמא לא בעינן פרקו נאה וכל שראינו ששב בתשו' ראוי קרינן ביה וכן עיקר. וכן פסקו רוב האחרונים עכ"ל יעו"ש וכ"כ הפר"ח אות כ"ה, וכ"כ הברכ"י ז"ל אות ב' בשם האחרונים וכתב שכן מצא ג"כ בפי' להאשל הגדול רבינו מהר"י בן מיגש זצ"ל בתשו' כ"י סי' צ"ז. וכ"כ מאמ"ר אות א'. ש"ץ דע"ג ע"ב. וכן העלה עו"ת אות ה' וסיים ונ"ל דאם גוזרין הציבור תענית אעפ"י שאין עכשיו תענית צבור מ"מ לא יתפלל ש"ץ כזה וק"ו בר"ה וביוה"כ יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ו'. מיהו סיים שם הא"ר דגם בשאר ימות השנה טוב להחמיר כפסק הש"ע ולבוש:

יח

חי) וכתב עו"ש העו"ת דגם המחבר לא החמיר במה שפסק שלא יצא עליו שם רע בילדותו היינו שלא למנותו לכתחלה אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק ש"ץ אין לנו להחמיר. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י בשה הראנ"ח ח"ב סי' מ"א. מ"א סק"ז. א"ר אות ו' ש"ץ דע"ג ע"ג. ר"ז אות ו':

יט

יט) כל שכבר הוציאוהו הרי הוא עכשיו בתחלת קבלה. הראנ"ח ח"ב סי' נ"ז. והרשד"ם ז"ל בחלק א"ח סי' ל"ב כתב עלתה הסכמת הקהל כולו להורידו והורידוהו ורוצים להעלותו פעם אחרת אפי' מיעוט מהקהל יכולים למחות, וכתב בעל משפט צדק ח"ב סי' ע"ז דהיינו דוקא כשהסכימו הקהל להורידו ועמד כן ימים רבים ושנים אבל כל היכא דלא הסכימו הקהל להורידו וגם לא עמד כן ימים ושנים אין המיעוט יכול למחות, כנה"ג שם. מ"א שם, א"ר אות כ"ט. ש"ץ שם. פרמ"ג א"א אות ז', ח"א כלל כ"ט אות י"א ;

כ

ך) שם ושיהא עניו ומרוצה לעם. פי' עניו ונוח לבריות וכו' דכל שהבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. א"ר אות ז'. וש"ץ שחירף את יחיד אחד מן הקהל בבה"כ ובפני ב"ד צריך הש"ץ לבקש מחילה מהיחיד בפני אותם שחטא לפניהם. מהרש"ח ז"ל בס' משפטים ישרים סי' י"ד. י"א במה"ב בהגה"ט אות א':

כא

כא) שם ומרוצה לעם. נכון לש"ץ שיכנס לבה"כ ראשון ויצא אחרון. הר"מ מינץ בתשו' סי' פ"א. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סעי' קטן ז'. א"ר אות י"ח. סו"ב אות י"א, ש"ץ דע"א ע"ב. ר"ז אות ז. ח"א כלל כ"ט אות ח':

כב

כב) שם ומרוצה לעם. יזהר החזן אם יש ריב וקטט בין שני ב"ב שיהא בשב ואל תעשה הן בדיבור והן במעשה הן בגלוי הן בסתר וכ"ש אם יש עסק ריב לנכרי עם ב"ב שיהא בשב ואל תעשה ואפי' אותו נכרי מחותנו או קרוב שלו. ואם יש לו שום קטט או איבה עם אחד או אחד מהקהל אז צריך להעמיד אתו דבר על הרב או על הקהל לפשר ולעשות ככל אשר נראה להם נכון, ואם יהיה חסרון ומניעה מצד שכנגדו אז הוא נקי ומה יש לו לעשות. א"ר אות ז' בשם תשו' מהר"ם מינץ יעו"ש:

כג

כג) כתבו הפוסקים שבכלל הדברים הצריכים למי שהוא ש"ץ שיהא מעביר על מדותיו כדאמרינן בש"ס (תענית כ"ה ע"ב) מעשה בר"א שירד לפני התיבה ולא נענה ירד ר"ע ואמר א"מ ונענה יצא בת קול ואמר לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו. סו"ב אות ב' ש"ץ דע"א ע"ב. וגם שלא יהא חנף כמ"ש בסוטה (מ"א ע"ב) אר"א כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם. וכתיב כי מה תקות חנף כי יבצע וכתיב הצעקתו ישמע אל כי תבוא עליו צרה. וכבר כתב מהר"י אבוהב כי אחת מהכתות של חנפים הוא אותם בני אדם העושים מע"ט כדי שיקבלו עליהם כבוד מבני אדם שזה הטינוף מקלקל כל עבודת האדם. כי המה בני אדם שמתפללים. ויש להם קול ערב והוא מהרהר בלבו בשעת התפלה. כמה קול ערב יש לו וכמה בני אדם נהנין ממנו ששומעין אותי, ש"ץ שם. וכן כתב סו"ב אות ה' ועיין בשער הקדושה למהרח"ו ז"ל ח"ב שער ד' שכתב דהמגלה מעשיו הטובים לפני בני אדם לא דיו שאינו מקבל עליהם שכר אלא כי ענוש יענש ג"כ יעו"ש. והבאתי דבריו בסה"ק בית יעקב דרוש עה"ת פ' ויקרא יעו"ש. ועוד עיין מזה מה שכתבתי בסה"ק עדות ביעקב בריש פ"ב דאבות יעו"ש:

כד

כד) שם ויש לו נעימה וקילו ערב. כתוב בפסיקתא כבד ה' מהונך קרי ביה מגרונך שאם היה קולך ערב עמוד וכבד ה' מקולך ואם אינו הגון ויניחו אותו להתפלל משום נעימות קולו אין הקב"ה מקבל תפלתו שנאמר נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה. עט"ז אות ב'. ועיין לקמן אות ד"ן:

כה

כה) שם ורגיל לקרות תורה וכו' שיהיו הפסוקים של תפלה סדורין לפניו. רש"י בפ"ב דתענית דט"ז סוף ע"א. ב"י. לבוש. ר"ז אות ד'. גם נ"ל דאם אינו רגיל לקרות הוא בכלל מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. א"ר אות ח'. ול"נ עוד דבתורה כתוב עשיית המצות ובנביאים וכתובים תוכחות מוסר ועי"ז יהיה ענותן וחזרן במצות ותפלתו מתקבלת ברצון. ועיין מש"ל אות ט"ז:

כו

כו) [סעיף ה'] אם אין מוציאין וכו'. יבחרו הטוב שבצבור בחכמה וכו' עוסק בחכמת התורה דאיתא בתנא דבי אליהו סדר א"ר פי"ח דהעוסק בתורה יכול לבקש רחמים להתפלל לפני הקב"ה. יפה ללב ח"ג אות ב':

כז

כז) שם בהגהה. מי שעבר עברה בשוגג כגון שהרג נפש בשגגה וחזר בתשובה מותר להיות ש"ץ וכו' דלא אמרינן דלא הוי פרקו נאה אלא דוקא שהזיד ומועד לעשות דברים שאינם מהוגנים אבל אדם שבא לידו שגגת מעשה ומתחרט הרי זה צדיק גמור לכל התורה. ד"מ אות יו"ד מ"א סק"ח. סו"ב אות ט' ש"ץ דף ע"ג ע"ג. ר"ז אוח ו' ח"א כלל כ"ט אות י"ב:

כז) שם בהגה. אבל אם עשה במזיד לא וכו' נראה דלאו דוקא הרג דה"ה שאר עבירות כדלעיל סעי' ד'. וכן בכלבו דקנ"ו מבואר דאף שעשה תשובה בשאר עבירות מיקרי יצא עליו שם רע. עוד משמע בכלבו שם דהא דפסק במזיד אף ששב בתשובה היינו בתענית אבל בשאר ימות השנה מותר אפילו למנותו לכתחלה. א"ר אות ט'. ועיין מ"ש העט"ז אות ג' בשם רש"ל ומש"ל אות טוב:

כח

כח) שם בהגהה. אבל אם עשה במזיד לא וכו' הכה את אשתו בעץ המתבקע והיא מעוברת ולא החשיך עד שמתה וניכר שמאותה המכה מתה אין ראוי להיות ש"ץ. נימוקי הרמ"ה דיני בושת סי' כ"ה. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ו'. א"ר שם. ש"ץ דע"ג ע"ג:

כט

כט) העובר על השבועה אין ביתו ריקם מעבירת שבועה. ואעפ"י שעדיין לא העידו עליו שעבר על השבועה מ"מ יש לחוש לקול להושב ב"ד על ככה ואעפ"י שלא עבר אלא על שבועת ביטוי דלהבא דלדעת רש"י לא מפסיל אין ראוי למנות ש"ץ. כנה"ג שם בשם מהרי"ט הכהן בתשו' כ"י. א"ר אות ה' והרב ב"ד סי' כ"ט כתב דל"ד למנותו אלא ה"ה להעבירו יעו"ש. וכ"כ דבר משה חא"ח סי' ה' יעו"ש. והב"ד ש"ץ שם:

ל

ל) ש"ץ שהיה שוחט ונמצא שמכר טרפה בחזקת כשרה בשוגג או היה מנקר ונמצא אחריו חלב אעפ"י שמעבירין אותו מאומנותו אין מסלקין מש"ץ. רש"ל בתשו' סי' ך'. ובעל משפט צדק ח"ב סי' ע"ה כתב דשוחט שיצאו טרפות מתחת ידו פעמים שלוש ולא שב בתשובה שפסול להיות ש"ץ. ונראה דלמנותו ש"ץ אם לא היה ש"ץ מקודם מודה רש"ל דאין ממנין אותו וקרוב בעיני לומר לע"ד דאחר שיצאו מתחת ידו פעמים רבות טרפות והחזירוהו ושב לכסלו שאין ממנין אותו לש"ץ קבוע אפי' אחר התשובה. משפט צדק שם. כנה"ג שם. מ"א סק"ח. ר"ז אות ו':

לא

לא) ההולך בערכאות של כותים אין ראוי להיות ש"ץ בראש השנה ויום הכפורים אלא אם כן עשה תשובה. תורת אמת סי' קנ"ד. עו"ת בסוף הסי' א"ר אות ו':

לא) אין למנות ש"ץ מי שיצא מן העיר ביו"ט א' של ר"ה והלך לדרך חוץ לתחום ונכנס לעיר אחרת אא"כ היה במקום סכנה שלכן נסע ממקומו וברח אפילו בשבת חוץ לתחום. יכין ובועז סי' י"ד. עיקרי הד"ט סי' ג' אות יו"ד:

לב

לב) מי שבעל נכרית אין ממנין אותו ש"ץ. בנימין זאב סי' רכ"ד. כנה"ג שם. ועיין לקמן סעי' כ"ה בהגהה:

לג

לג) ש"ץ שבתו זנתה תחת בעלה מבעי לן למהדר אש"ץ. אחר אבל אם א"א באחר חשיב דיעבד וכשר מהר"י מברונא בתשו' סי' כ"ו. שכנה"ג בהגב"י אות י"ב, עו"ת אות י"ד. סו"ב אות ט"ו. ש"ץ דע"ג ע"ד. משמע דאפילו כבר נתקבל והוא ש"ץ קבוע דמסלקין אותו אי איכא אחר וכ"ש שאין למנותו לכתחילה. עו"ת שם. ונראה דה"ה יש להחמיר באם בתו פנויה ונבעלה לפסול לה דנעשית זונה כמ"ש בא" "ץ ממזר נראה שתלוי במחלוקת רבינו שמחה עם המרדכי בהלכות תפילין אם ממזר כשר לכתוב תפילין יעו"ש. שכנה"ג שם אות י"ד. והמחב"ר אות ד' כתב דאינו יכול להיות ש"ץ יעו"ש ועיין מ"ש בסה"ק קול יעקב סי' ט"ל אות י"ד בס"ד. ומ"ש א"ר בזה הסי' אות כ"ב:

לה

לה) כל העוזרים לשאינם הגונים שיתפללו הקב"ה מונע את הטובה מאת הקהל ומעלה על כל המסייעים כאלו גילו הטובה מאת הקהל ועתידים ליתן את הדין. וכתיב והמה עזרו לרעה וכתיב נושאים פנים בתורה. והתורה צועקת על כל יודעי התורה על כל שבידם למחות אם מחניפים. וכתיב ותופשי התורה לא ידעוני. וכתיב על הרועים חרה אפי לכך אם יש איש רע מעללים או בעל מחלוקת וגורם מריבות ויודע להרים קול בנעימות ורוצה להתפלל להוציא רבים י"ח או יודע לתקוע בשופר אם יד הצדיקים תקיפה לא יתנוהו להתפלל או לתקוע בשופר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכתיב ימליצך פשעו בי. ס"ח סי' תשנ"ח והביאו סו"ב או' ט"ו. ועוד עיין בס"ח סי' תשפ"ה מ"ש תוכחת מגולה בזה:

לו

לו) [סעיף ו'] אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו וכו'. ומי שלא נתמלא זקנו אעפ"י שהוא חכם גדול לא יהא ש"ץ מפני כבוד צבור. הרמב"ם פ"ח מה"ת דין י"א. ב"י. ב"ח:

לז

לז) שם מפני כבוד צבור. ואם רצו הצבור למחול על כבודם כתב ב"י שמדברי הרשב"א והרמב"ם נראה דהרשות בידם אבל מדברי הרא"ש משמע דאינם יכולים למחול יעו"ש. מיהו הב"ח כתב דאף להרמב"ם והרשב"א לא מהני מחילת הצבור. וכתב שכן משמע לשון הש"ע יעו"ש, וכ"כ הט"ז סק"ב. שכנה"ג בהגב"י אות ה'. מ"א סק"ט. עט"ז אות ד'. א"ר אות יו"ד. מש"ז אות ב'. ש"ץ דע"ב ע"ד. ר"ז אות ט'. ומ"ש הפר"ח ומאמ"ר אות ב' כבר תירץ המש"ז שם יעו"ש.

לח

לח) שם מפני כבוד צבור. וז"ל אדרא רבא ובשלימות דיקנא בתיקונוי אתקרי בר נש נאמן עכ"ל. הרי שבזקנו שלם הוא מושלם וי"ל שזוכה אז מה שזוכה בן עשרים על ידי נשמה קדושה המגיע אז אליו ולפ"ז מכ"ש אותם המשחיתים את זקנם שאין להורידם לפני התיבה כי אינם מבני מהמנותא. גם משום כל אשר בו מום לא יקרב. סו"ב אות ו'. ש"ץ שם:

לט

טל) שם אבל באקראי משהביא ב' שערות וכו'. וביום הכיפורים ובתעניות אפילו באקראי אין מורידין אותו לפני התיבה אלא אם כן נתמלא זקנו. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י אות ז. וכ"כ יד אהרן בהגב"י. עו"ת אות ז'. א"ר אות יו"ד. סו"ב אות ו'. מש"ז אות ג'. ומ"ש המ"א סק"ט דלעניין תענית משמע בסי' תקע"ט דבעינן זקן ממש וכו' הוא דוקא בתענית של גשמים בא"י כיעו"ש בסי' תקע"ט דהוא חמיר טפי אבל לא בשאר תעניות. ועיין מש"ז בזה הסי' אות ג':

מ

מ) שם אבל באקראי משהביא ב' שערות וכו'. אבל מי שהוא פסול להיות ש"ץ מחמת עבירה אפי' באקראי אינו יכול להיות ש"ץ. משפט צדק ח"ב סי' ע"ה. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות ז'. א"ר שם. סו"ב שם. מש"ז שם והיינו בשלא עשה תשובה. מש"ז שם:

מא

מא) בטור כתב בשם הרא"ש שאין מע' הש"ץ תלוי ביחוס משפחה דאם הוא מן משפחה בזויה וצדיק טוב לקרב מזרע רחוקים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב. וכתב רש"ל (ביש"ש פ"ק דחולין סי' מ"ח) ומ"מ אם שניהם שוים בודאי מיוחס קודם לשאינו מיוחס וראוי לדקדק על זה כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו' עכ"ל והביאו ב"ח. פרישה אות ז'. שכנה"ג בהגה"ט אות ג'. מ"א סק"ח. סו"ב אות ט'. אמנם הט"ז סק"ג כתב דמדברי הרא"ש משמע דאפילו הכי טוב לקרב זה שהוא אינו מיוחס כדי לקרבו לאותו זרע לשכינה דרחמנא לבא בעי ותהיה תפלתו נשמעת יותר מצדיק בן צדיק יעו"ש וכ"כ רש"ל בתשו' סי' ך' על דברי הרא"ש הנז' שאין חילוק לבן צדיק אלא אתפילת עצמו שזכות אבות יסייעוהו אבל המתפלל בעבור העם ואין בו עוולה ומרמה אדרבא חשובה היא לפני המקום שמניח מעצת אבותיו והולך בדרכי השי"ת עליו ג"כ שלום לרחוק ולקרוב שהוא מזרע רחוקים ונתקרב עכ"ל יעו"ש, והביאו א"ר אות ט"ז וע"ש מה שתמה על הט"ז שכתב זה מסברא דנפשיה ואישתמיט מניה דברי רש"ל הנ"ל. ועיין עו"ש שהביא ראיות לדבר הזה יעו"ש. ולענין מעשה נראה דהכל לפי ראות עיני העדה. ועיין ר"ז אות ז':

מב

מב) כתב רש"ל בחולין שם חסיד קודם לצדיק רק שיהא לו קול נעים אפי' אינו מעולה בקול כמו האחר. והביאו שכנה"ג שם. וכתב שכנה"ג שם וז"ל ונ"ל פשוט כשהם שוים כהן קודם ללוי. לוי קודם לישראל ות"ח קודם לע"ה אפילו הוא כהן וכ"ש ללוי עכ"ל. והביאו א"ר שם. ש"ץ דע"ג ע"ד. פרמ"ג א"א אות י"ד. ועיין לקמן בש"ע סי' קכ"ח סעי' כ"ב. ובט"ז ס"ק י"ז. ומ"א ס"ק ל"ד ובדברינו לשם בס"ד.

מג

מג) ראוי למנהיגי הקהילות שלא למנות ש"ץ אלא על פי חכם שידע עכ"פ לבחור הרע במיעוטו ושלא לילך אחר יתירי נעימות וחסירי מדע ולפחות יהא הש"ץ יודע ספר ומתוך כך ידע ללמוד בספרים המדברים בחיוב הש"ץ ויחזור עליהם לפחות פעם אחת בחדש לבל יהא פוגם ונפגם כי עליו נאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם וכו'. חס"ל אות ג' והב"ד יפה ללב ז"ל או' ו' וכתב עליו וז"ל והיינו כדאיתא בז"ח במדרש רות בפסוק ורות דבקה בה דקט"ז ע"ג בכהן גדול עם הארץ המשמש לפני ולפנים הואיל ואינו קורא בתורה אין עבודתו עבודה ואינו מקבל עליה שכר ועליו כתיב גם בלא דעת נפש לא טוב כ"ג שאינו יודע עיקר של עבודה אין עבודתו עבודה יעו"ש כמו כן ש"ץ שאינו מה שמוציא בשפתיו אין תפלתו תפלה ומ"ש הבאה"ט לעיל סי' ן' סק"ב בשם הרמ"א דבתפלה אף שאינו מבין הקב"ה יודע כוונתו יעו"ש היינו ליחיד אמנם ש"ץ צריך שיהא מבין מה שהוא אומר ועמ"ש בס"ח סי' תשפ"ה יעוש"ב ודו"ק עכ"ל. ועיין מש"ל אות ל"ה:

מג) וכן צריך ליזהר מאד שלא להרהר בשום מחשבה בעת שהוא מתפלל שלא יהא נאמר עליו ח"ו בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. ועיין מש"ל סי' ה' אות א' ואות ב':

מד

מד) שם משהביא ב' שערות וכו' ויגדילו כדי לכוף ראשן לעיקרן דבלאו הכי לא מיקרי איש ואנן בעינן תפלת איש שנאמר מדוע באתי ואין איש. ב"י בשם הכלבו שאמר בשם רבי נתן. ועיין בא"ה סי' קנ"ה סעי' י"ח:

מה

מה) שם משהביא ב' שערות וכו' וכל שבא לכלל י"ג אין מדקדקין בשערות כמ"ש סי' נ"ה סעי' ה'. מ"א סק"י. ושם יתבאר בס"ד:

מו

מו) שם ובלבד שלא יתמנה וכו' לעתים ידועים. דזה הוי קבוע לאותם העתים. ופשוט שאין בכלל זה אם מינוהו הקהל שיהיה הוא מוכן להתפלל באם לפעמים לא יהיה חזן בבהכ"נ שיעמוד זה להתפלל דאין בזה איסור כלל דאין זה מיקרי קבוע כלל כיון שאפשר שלא יבא לידי כך ולא אסרו בקבוע אלא לעתים ידועים שלאותו עת הוא קבוע בודאי. ט"ז סק"ד. יד אהרן בהגה"ט. ר"ז אות ט' ח"א כלל כ"ע אות יו"ד שתילי זיתים אות י"א. ומ"ש הא"ר אות י"א דצ"ע על הט"ז שלא הזכיר הב"ח שאוסר גם בזה והביאו המש"ז אות ד'. עיין מאמ"ר אות ג' שמיישב וכתב דללשון שכתב מרן ז"ל לעתים ידועים מודה הב"ח דהיינו דוקא בענין זה וכדברי הט"ז יעו"ש. וא"כ כיון דכן הוא דעת מרן ז"ל והאחרונים הכי נקטינן:

מז

מז) מה שממנים חזן להתפלל כל השבוע קודם שנתמלא זקנו וסומכין ע"ז שיש להם חזן אחר שמתפלל בשבת וביום כניסה טעות הוא כי זה נקרא חזן קבוע. טור בשם תשו' הרא"ש. וכ"כ רש"ל ביש"ש פרק קמא דחולין סי' מ"ח והביאו פתחו עולם אות י"ד:

מח

מח) [סעיף ז'] אם אין שם מי שיודע להיות ש"ץ כי אם בן י"ג ויום אחד וכו'. ודע דלא נאמר ויום אחד אלא להורות דבעינן י"ג שלימות אבל מיד אחר י"ג הוי בר מצוה ולא בעי יום אחד שלם. ב"ח. וכ"כ הש"ך והסמ"ע בח"מ סי' ל"ה יעו"שב, מ"א ס"ק י"ג. א"ר בזה הסי' אות י"ב ובסי' נ"ה אות ח'. מט"י אות א' ברכ"י סי' נ"ה אות ז' ובקש"ג סי' ח' אות יו"ד. ש"ץ דע"ב ע"ג ודע"ט ע"ד. ר"ז אוח י"ג. סידור בי"ע בדיני הקדיש אות ז'. קיצור ש"ע סי' ט"ו אות ב". ובתשו' ב"ח סי' קמ"ה מבואר דמיד שהחשיך נעשה גדול אף שאין י"ג שנה מעת לעת משעה שנולד. והביאו א"ר שם. מש"ז אות ו'. וכ"כ ר"ז שם. אבל בין השמשות לא דשלימות בעינן עד צ"ה. מש"ז שה. ועיין לקמן אות ג"ן וסי' נ"ה אות נ"ו:

מט

מט) שם מוטב שיהא הוא ש"ץ וכו'. פי' אפי' בקביעות דאם באקראי אפי' ביש אחר שרי כמבואר בסעי' ו' מאמ"ר אות ד':

נ

נ) [סעיף ח'] מי שאינו בעל זקן וכו'. הילכך בן כ' שנה וכו' דוקא שהביא ב' שערות אבל אם לא הביא ב"ש דינו כקטן עד שיצאו רוב שנותיו. כמ"ש לקמן סי' נ"ה סעי' ה' וכ"כ מטה יוסף ח"ב סי' י"א. יד אהרן בהגב"י. ש"ץ דע"ב סוף ע"ד. וכן כתב מאמ"ר אות ה'. ועיין באות שאח"ז:

נא

נא) [סעיף ט'] סריס י"א שמותר למנותו אם הוא בן עשרים. דוקא שנראו בו סימני סריס אבל אם לא נראו בו סימני סריס דינו כקטן עד שיצאו רוב שנותיו כמ"ש לקמן סי' נ"ה סעי' ה'. מ"א ס"ק י"א. ש"ץ שם. ר"ז אות י"ב ועיין בסה"ק קול יעקב סי' ט"ל אות ה' מ"ש בזה בס"ד. ורוב שנותיו היינו ל"ה שנה ויום א' כמ"ש באה"ע סי' קנ"ה סעי' י"ג והבאתיו שם בקול יעקב אות ו' מיהו יש אומרים שאין למנות סריס ש"ץ שגנאי הוא להם. לבוש. וכן פסק רש"ל פ"ק דחולין סי' מ"ח והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ו' עו"ת אות ח'. מ"א ס"ק י"א. א"ר אות י"ג. פרמ"ג א"א אות י"א. ר"ז שם:

נב

בנ) [סעיף י'] יש ללמד זכות על מקומות שנוהגים שהקטנים וכו'. להתפלל תפלת ערבית וכו'. דהא אינו מוציא הרבים י"ח דאין מחזירין התפלה רק שאומר קדיש וברכו. מ"א ס"ק י"ב. ח"א כלל כ"ט אות יו"ד. ר"ז אות י"ג. ועיין ב"י ופרמ"ג א"א אות י"ב ובדגמ"ר:

נג

גנ) שם הגהה. ובמקומות שלא נהגו כן אין לקטן לעבור לפני התיבה וכו' אפי' הגיע לכלל שנים ביום השבת וכו' דוקא כשהתפלה מבעוד יום אבל כשמתפללים לאחר צאת הכוכבים יכול הנער לירד לפני התיבה דלא בעינן י"ג שנים ויום א' ממש אלא בעינן שיהיו י"ג שנים שלימות לאפוקי חסרון מקצת שעות הילכך מיד במקצת לילה נתמלאו שנותיו והוי גדול. ב"ח. ט"ז סק"ו. שכנה"ג בהגב"י אות ח'. מ"א ס"ק י"ג, א"ר אות י"ד. סו"ב אות ז' מש"ז אות ו'. ש"ץ דע"ב ע"ג. ח"א שם ר"ז אות י"ג ועיין לעיל אות מ"ח, ודלא כמ"ש מהר"י ברונא ז"ל בתשו' כ"י והביאו שכנה"ג סי' נ"ה בהגה"ט אות ו' דאפילו בן י"ג ויום א' אינו נקרא גדול עד שיעבור אותו היום דכל הפו' הנ"ל לא ס"ל הכי ובתר רובא אזלינן. ועוד עיין לקמן בדברינו לסי' נ"ה אות כ"ו:

נד

דנ) [סעיף יא'] ש"ץ שמאריך בתפלתו כדי שישמעו קולו ערב וכו'. ז"ל שבולי הלקט בפסיקתא רבתי דעשר תעשר כתיב כבד את ה' מהונך קרי ביה מחינך שאם היה קולך ערב והיית עומד בבהכ"נ עמוד וכבד את ה' בקולך. נבות היה קולו נאה והיה עולה לירושלים והיו כל ישראל מתכנסים לשמוע קולו. פעם אחת לא עלה והעידו עליו אותם העדים בני בליעל ואבד מן העולם מי גרם לו שלא עלה לירושלים לכבד את ה' במה שחננו ולמה שכבר אמרה תורה ולא יחמוד איש את ארצך וכו' ואילו עלה לא איבד נפשו בעד חמדת כרמו עכ"ל והביאו ב"י:

נה

הנ) מי שיש לו קול נעים ירנן להקב"ה ולא שאר רננות ולא ישבח להקב"ה בדבר שאין רגילות להיות כגון הקב"ה עושה משמים ארץ. ואם צריך לרקק יקנח ויתחיל ממקום שפסק. ואם בעוד שפיו פתוח פורח בגרונו זבוב יפסוק וירוק בכח כדי להשליך הזבוב מגרונו. ס"ח סי' רנ"א וסי' רנ"ב. כנה"ג בהגה"ט. מ"א ס"ק י"ד:

נו

נו) שם אבל אם מכוין להשמיע קולו וכו'. כדאיתא בס"ח בשעה שרשב"ג יצא ליהרג א"ל לר"י אחי כהן גדול מפני מה אתה יוצא ליהרג שמא היית דורש ברבים ושמח לבך ונהנית מד"ת א"ל אחי נחמתני ע"כ. שכנה"ג בהגב"י אות ט"ו. א"ר אות ט"ו. ש"ץ דע"א ע"ג, ואיתא במדרש קהלת דרי"ג ע"ג טוב לשמוע גערת חכם אלו הדרשנים מאיש שומע שיר כסילים אלו המתורגמנין שמגביהין קול בשיר להשמיע את העם ע"כ. והביאו יפה ללב אות ח'. ובזה צריך להזהר מאד באותם החזנים שעוברים ממקום למקום להשמיע קולם ושינשאו במתנות ואף שיבטו בשפתים שלשם שמים הם עושים מה יועיל דיבורם להכחיש את הידוע בעיני אלהים ואדם והם מכת חנופים. ש"ץ שם. ועיין מש"ל אות כ"ג.

נז

זנ) שם ומ"מ כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה וכו' אם לא ברצון הקהל אפילו שבת ויו"ט ואף ברצון הקהל להאריך יותר מדאי הרי זה מגונה. רש"ל פ"ק דחולין סי' ן'. שכנה"ג בהגב"י אות ט"ז. א"ר אות ט"ז. וז"ל עמודי שש קורא אני תגר על חזנים המאריכים בנגונים והמה מודים בדבר שבזמן שהוא מאריך בניגון אין לו כונה כלל ורובם מתכונים לבד שימצאו חן בעיני הבריות לומר כמה הוא איש חיל יודע ניגון ובשעת הניגון אינו חש אפילו לחיתוך אותיות ועי"ז העם ינשאוהו בכסף וזהב ומתנות. וכעין זה גם דברי ווי העמודים וסוף דבריו ז"ל ואין ספק כי אריכות בקולות הוא אריכות הגלות. סו"ב אות ג'. יפה ללב אות ט':

נח

חנ) זקן שקולו נמוך וחלש ומאריך בתפלה יש לדחותו. אמונת שמואל סי' ט"ז. א"ר אות ט"ז. שע"ת אות ט"ז:

נט

נט) [סעיף יב'] אין ממנין מי שקורא לאלפין עיינין וכו'. ה"ה לבני רומניא שקורין לחתי"ן ההי"ן. הרדב"ז ח"ב סי' מ"ה. כנה"ג בהגב"י. עו"ת אות ט'. מ"א ס"ק ט"ו. א"ר אות י"ז. סו"ב אות יו"ד, ר"ז אות ט"ז. וכן כל מי שאינו יכול להוציא את האותיות כתיקינן אין ממנין אותו ש"ץ. הרמב"ם פ"ח מה"ת דין י"ב. ועיין ט"ז סי' קכ"ח ס"ק ל'. ודווקא במקום ששאר העם אינם עלגים אבל אנשי בית חיפה ובית שאן במקומן אפילו שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין יורדין לפני התיבה. הרדב"ז שם. כנה"ג שם עו"ת שם. מ"א שם. א"ר שם. ס"וב שם. ר"ז ש"ם. ש"ץ דע"ב ע"ד:

ס

ס) שם אין ממנין מי שקורא לאלפין עיינין וכו'. מי שדרכו לקרות לעיינין אלפין והוא קורא כהוגן לכשירצה בטורח אם ישים אליו לבו. אין למנותו דזימנין משתלי וקרי כי ארחיה. ברכ"י אות ה':

סא

סא) שם אין ממנין מי שקירא לאלפין עיינין וכו'. והיכא דלא אפשר באחר מותר למנותו. תוספות בבא מציעא דפ"ו ע"א ד"ה אחתינהו לרבי חייא וכו', פר"ח אות י"ב. א"ז. ברכ"י שם. וכ"כ המו"ק דאי לא אשתכח דגמיר וחסיד כותיה ש"ד יעו"ש. וכ"כ החק"ל חא"ח סי' ט"ו. פתה"ד אות ו'. שתילי זיתים אות ך' ועיין פרמ"ג א"א אות ט"ז:

סב

סב) [סעיף יג'] פוחח והוא מי שבגדו קרוע וכו'. בגדי ש"ץ צריכים שיהיו נקיים בלי לכלוך ורבב ובפרט הסרבל והמטרון ובגדיו יהיו ארוכים שלא יראו רגליו ואם אינם ארוכים כל כך ילבש בתי שוקים עד ברכים ויזהר שלא יתפלל בלא מכנסיים ושיהא מכנסיים שלו נקי בלי טינוף לכן טוב הוא שיהיה לו מכנסיים מיוחד נקי שילבש מתפלה לתפלה ולאחר התפלה יסיר אותם המכנסיים המיוחדים. הר"ם מינץ ז"ל סי' פ"א. כנה"ג בהגה"ט. טו"ת אות ג' מ"א סק"ז. א"ר אות י"ח. סי"ב אות י"א מש"ז אות ח'. ש"ץ דע"א ע"ב. יפה ללב אות י"ד יעו"ש. ועיין לקמן אות קי"ד:

סג

סג) שם לא ירד לפני התיבה. אבל אם אינו ש"ץ יכול להתפלל. ב"ח. וכן יכול לפרוס על שמע כמ"ש לקמן סי' ס"ט אות ט"ז::

סד

סד) [סעיף יד'] סומא יורד לפני התיבה וכו'. אדם שפגעה בו מדה"ד שנפלו לו זרועותיו ואם ראוי להיות ש"ץ פשיטא דראוי וראוי הוא ואדרבא מצוה מן המובחר דממ"ה חפץ להשתמש בכלים שבורים ולא כדרך מדת בשר ודם וכדכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולא נפסלו במומים אלא כהנים. ב"ח בשם מהר"ם. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד. מ"א ס"ק ח'. יד אהרן בהגה"ט. א"ר אות יו"ד. ש"ץ דע"ב ע"ג. ר"ז אות ח'. אבל בזוהר פ' אמור דף צ' ע"ב כתב מאן דאיהו פגים לא אתחזי לשמשא בקודשא וכו' וא"ת הא קבה"ו לא שרי אלא באתר תבירא במאנא תבירא דכתיב ואת דכא ושפל רוח' האי אתר שלים יתיר הוא מכולא בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה גאותא דכלא גאותא עילאה ודא הוא שלים. אבל לא כתיב ואת עור ושביר וחרום ושרוע. אלא ואת דכא ושפל רוח. מאן דמאיך גרמיה קבה"ו זקיף ליה עכ"ל ועי"ש שהביא עוד פסוק הקריבהו נא לפחתך וכו' בר נש מנייכו אי בעיתו לשלומי למלכא ולקרבא קמיה דורונא אתון משדרין ליה בפגימא או לא. הירצך או הישא פניך בההוא דורונא כ"ש וכ"ש דאתון מקרבין קמאי בר נש פגים לקרבא דורונא הא דורונא דילכון לכלבא אתמסר דודאי ב"נ דאיהו פגים פגים הוא מכלא פגים הוא ממהימנותא ועל דא כל איש אשר בו מום לא יקרב עכ"ל. ואע"ג דהכא מדבר על כהן בעל מום עיין בזוהר ויקרא והב"ד לעיל אות ט"ז שהשוה ש"ץ לכהן וא"כ לפי דברי הזוהר אין למנות ש"ץ בעל מום. וכ"כ מ"א באות הנז'. י"א שם. א"ר שם. ש"ץ שם. וכ"כ הרב אות י"ב. ועיין מש"ל אות מ"ג ובאות שאחר זה:

סה

סה) שם סומא יורד לפני התיבה וכו' כ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ח מה"ת דין י"ב והרא"ש בתשו' כלל ד' דקיי"ל כרבנן דסומא חייב בכל המצות אבל רבינו ירוחם ריש נתיב י"ג פסק כרבי יהודא דסומא פטור מכל המצות וכתב שאינו עובר לפני התיבה כמ"ש בב"י וכן הסכים הרב שאלת יעב"ץ ח"א סי' ע"ה ובספרו מור וקציעה דסומא פסול להיות ש"ץ יעו"ש והרב חוות יאיר בתשו' סי' קע"ו העלה שיש להעביר חזן סומא אפי' באחת מעיניו שלא יתפלל בימים נוראים היכא דאפשר באחר יעו"ש. והר"י עייאש בספר בני יהודה דף ס"ז חלק עליו וכתב דאינו נדחה מפני אחר יעו"ש והחיד"א בברכ"י אות ז' ובמחב"ר אות ו' כתב דלענין הלכתא ראוי לחוש בימים נוראים לדברי הרב חו"י מהטעמים שכתב ודלא כהרב בני יהודא יעו"ש. והב"ד הש"ץ דע"ב ע"ג ושע"ת אות י"ח. ועיין במחב"ר שם שכתב דאע"ג דבתחלת דברי החו"י קאי על ימים נוראים מ"מ מהטעמים שכתב יש למונעי לסומא שלא יהיה ש"ץ אף בשאר ימות השלה יעו"ש ועיין מש"ל באות הקודם בשם הזוהר שהחמיר מאד שלא לשלוח לפני המקום ב"ה איש בעל מום יעו"ש וא"כ יש ליזהר מאד בכל מה דאפשר שלא למנות איש בעל מום אפי' בשאר ימות השנה. ואם לא אפשר יש לסמוך על דברי הרמב"ם והרא"ש ומרן ז"ל והפר"ח והאחרונים ולהתיר בשעת הדחק:

סו

סו) איש אשר פרחה צרעת על פניו שנמאס בעיני בני אדם לראותו ולהסתכל בצרעת שבפניו אין למנותו לש"ץ קבוע. שו"ת בנין ציון לחד מרבני אשכנז סי' ה'. והביאו יפה ללב בקו' יושר לבב ע"ז הסי' אות ז'. פתחי עולם אות כ"ו:

סז

סז) חרש אינו שומע יכול להיות ש"ץ. הרב מהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' ת"ד. וכן ראיתי שכתב מר אביו בתשב"ץ ח"ג סי' קי"ג. ברכ"י אות ח'. והביאו שע"ת אות י"ח וכתב וז"ל ונראה לענין ימים נוראים דיני כסומא אעפ"י שאפשר לחלק קצת ולומר דמדבר ואינו שומע ה"ה ככל אדם מ"מ נראה להחמיר בימים נוראים וכו' עכ"ל ולפי מש"ל אות ס"ה בשם הזוהר דאין ראוי להניח ש"ץ בעל מום א"כ גם בשאר ימות השנה יש להחמיר דחרש הוא בעל מום כמ"ש בפ"ז דבכורות דף מ"ה ע"ב. אבל מי ששומע רק שנתקלקל אצלו חוש השמיעה כדרך הזקנים שכבדה אזנם קצת משמוע ומ"מ שומעים ויודעים מצד ההרגשה אם הציבור עדיין עומדים בסיומו לית לן בה. שע"ת שם:

סח

סח) [סעיף טו'] ש"ץ קבוע יורד לפני התיבה מעצמו ולא ימתין שיאמרו לו. שנראה שאינו סומך על דיבור הציבור שמינהו לכך. ב"י. לבוש. ר"ז אות י"ט שתילי זיתים אות כ"ד. ועיין מו"ק שחולק בזה והכריע בראיות דאפי' ש"ץ קבוע לא יעלה מעצמו אלא ימתין עד שיתנו לי רשות מפני כבוד הציבור יעו"ש. והב"ד יפה ללב אות יו"ד. אמנם אנן קיי"ל כדברי מרן ז"ל שקבלנו הוראתיו שכתב דש"ץ קבוע יורד לפני התיבה מעצמו וכו' ובפרט שכן דעת האחרונים כנז' וכן עמא דבר:

סט

סט) [סעיף טז'] מי שאינו ש"ץ קבוע וכו'. ש"ץ שלא רצה להיות עוד ש"ץ וקבלו אחר במקומו א"צ רשות כיון שבידו עוד להיות ש"ץ. ודוקא מהקהל א"צ ליטול רשות אבל מהש"ץ השני צריך ליטול רשות. יד אליהו סי' ל'. יד אהרן בהגה"ט ;

ע

ע) שם ואם האומר לו שירד הוא אדם גדול אינו מסרב וכו' דאין מסרבין לגדול. כדאיתא בפסחים דפ"ו ע"ב. וכתבו שם התוספות דדבר גסות ושררה אפי' האומר לו הוא אדם גדול יסרב. והב"ד מ"א ס"ק י"ז. ש"ץ דע"א ע"א. ר"ז אות י"ט. ונראה דה"ה אם חושש בעצמו להיות ש"צ מפני איזה דבר דיכול לסרב אפי' לגדול. וכן בעלמא אם רוצים למנותו לאיזה מינוי אעפ"י שאין בו גסות ושררה והוא חושש בעצמו שמא אינו יוצא י"ח כראוי דיכול לסרב אפי' לגדול ומשום דאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' דכיון שהוא חושש מפני כבוד ה' שמא לא יצא י"ח ויבא לידי חטא אין חולקין כבוד לרב וכמ"ש בעירובין דס"ג ע"א יעו"ש:

עא

עא) [סעיף יח'] האומר איני יורד וכו'. לא ירד באותה תפלה כלל וכו' לא בצבועין ולא בלבנים. ט"ז סק"ח. מש"ז אות ח' ר"ז אות כ"א. ודוקא באותה תפלה אבל בתפלה אחרת שלא ראינוהו שהקפיד כשר. ב"י בשם הריב"ש. והטעם דאמרינן באותה שעה לפי שעה שטות מינות נזרקה בו ובוודאי חזר בו. מחה"ש ס"ק י"ח בשם הראשונים:

עב

עב) שם הגהה. ואפי' אם נותן אמתלא לדבריו לא מהני. היינו דוקא אח"כ אבל אם בראשינה קאמר איני יורד מפני שבגדי צבועין ולאו אורח ארעא דבר ברור שיכול לירד. פר"ח אות י"ח. יד אהרן בהגב"י. מש"ז אות ח'. ש"ץ דע"ג ע"א. שתילי זיתים אות כ"ט:

עג

עג) [סעיף יט'] יש מונעים גר מלהיות ש"ץ ונדחו דבריהם. לפי שלא יוכל לומר אלהי אבותינו. ונדחו דבריהם דכתיב כי אב המון גוים נתתיך דהיינו מכאן ואילך תהיה אב המון לכל גוים. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ט מ"א ס"ק י"ט. וכן פסק מרן לקמן סי' קצ"ט סעי' ד'. ועיין פרמ"ג א"א אות י"ט שכתב דמכאן משמע דגר בכלל הערבות ואם יצא מוציא אחרים אבל עבדים אינם בכלל הערבות דלא נזכרו פ' נצבים יעויין שם:

עג) שם אפי' יחיד יכול לעכב ולומר איני רוצה שפלוני יהיה חזן וכו' אעפ"י שיחיד מוחה בחזנות לאו כל כמיניה אם לא שהוא אדם חשוב וכל מעשהו לשם שמים ונותן אמתלא לדבריו על מה אינו רוצה בו אם אומר ששונא אותו לאו כל כמיניה שישנא את אחיו בלבבו אם לא עד תוכחה וא"כ ילבן דבריו ויוכיחו ביניהם. ומיהו אם ידוע באמת ששונאים זה את זה פשיטא שיכול למחות בו אפי' אינו חשוב אלא שהוא אמוד והוא מהנושאים עולים ומסים. רש"ל פ"ק דחולין סי' פ"ז והביאו שכנה"ג בהגב"י אות י"ט. וכתב עליו וז"ל לא כתב הרב שצריך שיהא מהנושאים עולים אלא כשאינו רוצה אותו מפני שנאתו אבל בנותן אמתלא לדבריו שאינו ראוי להיות ש"ץ אפי' מי שאינו נושא בעול יכול למחות עכ"ל. ועיין לקמן אות ע"ו. ולבוש סעי' ך' כתב דבזמן הזה אין יחיד יכול למחות יעו"ש. והביאו מ"א סק"ך וא"ר אות כ"ד. ועיין לקמן אות ע"ז ואות ע"ח. ונראה דהכל לפי מנהגי הקהל:

עד

עד) הוציא הש"ץ שם רע על המוחה הזה אעפ"י שקבלו ופייסו יכול למחות בו. רש"ל שם. שכנה"ג שם אות ך'. עו"ת אות י"א א"ר אות כ"ד:

עה

עה) אמר שאינו נח בתפלתו ומדותיו אינם ישרים בעיניו יכול למחות בו. רש"ל שם. שכנה"ג שם אות כ"א. ועיין מש"ל סוף אות ע"ג בשם הלבוש:

עו

עו) היכא שבא למחות מחמת שנאה לבד דיכול למחות היינו שיש ש"ץ אחר שיוכלו הקהל להשכירו בדמיו של זה אבל אם אינו בנמצא או שיש בנמצא אלא שבא להוסיף בדמים יכולין הקהל לומר לו אין בידינו להוסיף על שיעור הקצוב בעבור שנאתו אלא הוא יוסיף משלו ואף אם יברר טענתו שזה השני מעולה מן הראשון כנגד תוספת הדמים אפ"ה יכולין הקהל לומר אין יכולת בידינו להוסיף כ"כ בדמים בפרט היכא שלא הורגלו עד עתה לשכרו בדמים. רש"ל שם. שכנה"ג שם אות כ"ג עו"ת אות י"ב. מ"א סק"ך. א"ר אות כ"ד:

עז

עז) בא לבטל אותם שחפצים בו ובחרו בו. ואין באותו ש"ץ מום שיפסל מאמנותו פשיטא הולכין אחר הרוב כמ"ש מהר"ם. רש"ל שם. שכנה"ג שם אות כ"ב. ועיין כנה"ג בהגב"י מ"ש על דברי מהר"ם ועיין בלבוש סעי' ך':

עח

עח) צריך לברר רוב זה מה הוא אם רוב דעות או רוב ממון ונראה דאזלינן בתר רוב ממון. וכ"כ מורי הרשד"ם ז"ל בתשובה. מהר"א די בוטון בתשו' כ"י סי' ב' כנה"ג בהגב"י, וכ"כ הלבוש סעי' ך' דהולכין אחר רוב פורעי המס שביניהם יעו"ש, וכ"כ הט"ז ס"ק י"א דיש מנהג ברוב הקהלות בענין קבלת הש"ץ שהוא ע"פ רוב פורעי המס או קרואי העדה ואין השאר יכולין למחות עכ"ל. וכ"כ מ"א סק"ך. ח"א כלל כ"ט אות י"ח. ר"ז או' כ"ג, ועיין עו"ת אות י"א:

עט

עט) אם המוחין הם פרנסים שממנין בכל שנה ושנה להנהגת הקהל ולכל מילי הרי הוא כאלו מוחין כל הקהל. משפט צדק ח"ב סי' ע"ז. כנה"ג שם, מ"א סק"ז:

פ

פ) במקום שיש ברורים להנהגת הקהל הקדוש וקבלו עליהם בחרם שלא לשנות מגזרתם מחאת הפרנסים אין בה מועיל. משפט צדק שם. כנה"ג שם. מ"א שם:

פא

פא) אפי' תימא דיחיד יכול למחות בחזנות היינו כשלא בא עליו בטענת פסול אבל בבא עליו בטענת פסול יש לחוש לפגמו של חזן הראנ"ח ז"ל ח"ב סי' מ"א. כנה"ג שם. מ"א סק"ך. וע' מחה"ש. מאמ"ר אות ו' ח"א כלל כ"ט אות י"ח:

פב

פב) כשיצא עליו שם רע עתה והוא קלא דלא פסיק אפי' יחיד מוחה להעבירו. הראנ"ח שם. כנה"ג שם. מ"א סק"ז א"ר אות ו'. ש"ץ דע"ג ע"ג:

פג

פג) שם אפי' יחיד יכול לעכב וכו' כשם שהיחיד מוחה בחזנות כך מוחה במינוי מרביץ תורה. רשד"ם חא"ח סי' ל"ו. וה"ה בכל המינויים יכול למחות. מהר"ר בצלאל סי' כ"ה בשם הרשב"א ז"ל מיהו הר"ש הלוי ז"ל בתשו' חי"ד סי' ח' כתב דלמינוי החכם מרביץ תורה אפי' המיעוט יכול לכוף לרוב משום דהוי מגדר מילתא דקים עשה יעו"ש. והב"ד כנה"ג בהגב"י וכתב וז"ל ויראה לי דלא פליגי הרשד"ם והר"ש הלוי ז"ל דהרשד"ם ז"ל מדבר במי שאינו ראוי להיות חכם מרביץ תורה דעל זה אפי' יחיד מוחה. והר"ש הלוי ז"ל מדבר במי שראוי להיות חכם. ועוד נראה לי דלא דבר הרשד"ם אלא כשהיחיד מונע למנות את זה אבל הוא מסכים למנות אחר אבל אם מוחה שאינו רוצה שיהיה מרביץ תורה בקהל הא ודאי פשיטא שאין במחאתו כלום ואפילו המיעוט כופין לרוב כמ"ש הר"ש הלוי ז"ל. ויראה לי שאף ביחיד המסכים למנות אחר אם אותו שמסכימים הרוב למנותו הוא ראוי יותר מזה שרוצים המיעוט למנותו פשיטא דיכולין הרוב לכוף את המיעוט ואפשר דאפילו המיעוט יכולין לכוף לרוב כזה עכ"ל. וכ"כ מ"א סק"כ וס"ק כ"א. ר"ז אות כ"ג. שתילי זיתים אות ל"ב:

פד

פד) שם אם לא שכבר הסכים עליו וכו'. נראה דאם קבלוהו לזמן ונשלם הזמן לא מיקרי הסכים עליו תחלה דעכשיו הוי קבלה חדשה וכאילו לא היה שם עדיין. ט"ז סק"י. יד אהרון בהגב"י. ח"א כלל כ"ט אות י"ח:

פה

פה) שם אם לא שכבר הסכים עליו בתחלה. היינו דוקא יחיד אבל רבים מערערים אפי' הסכימו בתחלה. הרב מהר"א די בוטון ז"ל בתשו' כ"י סי' ב'. כנה"ג בהגב"י. מ"א ס"ק כ"א. ר"ז אות כ"ג. שתילי זתים אות ל"ב. ועיין לקמן אות ח"ק:

פו

פו) שם אם לא שכבר הסכים עליו וכו'. כתב מ"א סק"ך וז"ל ונ"ל דדוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא הרבים י"ח בתפלתו אז היה יחיד יכול לעכב דאין נעשה שלוחו בע"כ משא"כ עתה שכולם בקיאין רק הש"ץ הוא לפיוטים אעפ"י שאומר קדיש וברכו אין כ"כ קפידא עכ"ל. וזהו לפי פשט דברי רז"ל שחזרת העמידה נתקנה כדי להוציא את שאינו בקי כמ"ש לקמן בש"ע סי' קכ"ד. אמנם ידוע דאעפ"י שרז"ל נותנים טעם על פי הפשט הוא דוקא לשכך את האוזן כי אינם רוצים לגלות הטעם שיש להם כמוס ע"כ הסוד אבל בימי האר"י ז"ל כבר ניתנה רשות לגלות וכבר גילה הטעם בסוד דתרווייהו צריכי ואדרבא חזרת העמידה של ש"ץ היא גדולה מן הלחש שזה בחכמה וזה בבינה כמ"ש בע"ח שער ך' פ"ט ובשער הכוונות דרוש א' דחזרת העמידה וצריכים הצבור ליתן דעתם ולכוין ולשמוע מן הש"ץ החזרה כדי לצאת י"ח לעשות התיקון הנעשה בתפלת החזרה וא"כ אין חילוק בין זמן הזה לזמניהם וגם עתה יכול למחות:

פז

פז) שם בהגהה. ואם הוא שינאו יכול למחות בו קודם שהסכים עליו וכו' כשהוא מרוצה עם הקהל וגם הוא הסכים עליו תחלה אז מקבלין אותו הש"ץ והש"ץ צ"ל בפי' שהוא יוציא גם את פלוני שונאו בתפלה. מהר"ם פאדווה שם. ט"ז ס"ק י"א. מ"א ס"ק כ"ב. סו"ב אות י"ב. ר"ז אות כ"ג. ועיין סי' תקפ"א סעי' א' בהגהה שכתב דאם הש"ץ יש לו שונא ומכוין שלא להוציאו גם אוהביו אינם יוצאים בתפילתו יעו"ש. ע"כ צריך הש"ץ ליזהר בזה וכ"כ פרמ"ג בא"א או' כ"ב:

פח

פח) שם בהגהה. ומי שהוא שונה לש"ץ וכו' כתב מהרי"ל בתשו' סי' צ"ז בשם רבי יהודה חסיד צריך שיהא ש"ץ אוהב לציבור דאם לא כן כשהוא קורא פ' תוכחה סכנה הוא למי שאינו אוהבו עכ"ל. וכ"כ ד"מ או' ו' בשם א"ז. כנה"ג בהגב"י. מ"א שם. ר"ז או' כ"ד. וכתב עו"ש מהרי"ל בשם ר"י חסיד שאם יודע שהחזן אינו אוהבו אם יקראנו בתוכחה אל יעמוד כי יכשל אם יעמוד עכ"ל וכ"כ ד"מ שם בשם הנז'. כנה"ג שם. וכתב שם הכנה"ג דלו נראה שיותר טוב שיעמוד לקרות מליכנס בעונש ועוזבי ה' יכלו עכ"ל והביאו המ"א ס"ק כ"ב וכתב עליו דלא נהירא דדוקא היוצא מבהכ"נ בשעת קריאת התורה עליו נאמר זה אבל בין גברא לגברא מותר לצאת. אלא כשקוראין אותו ואינו עולה מקצר ימיו כדאיתא פ"ט דברכות דנ"ה ע"א עכ"ל. ולי נראה דודאי דלא נעלם זה מכנה"ג וידע בכל זאת דבין גברא לגברא מותר לצאת וזה אעפ"י שהוא בין גברא לגברא קראו לו האיסור הוא משום כל הנותנים לו ס"ת לקרוא ואינו קורא מקצרין ימיו כמ"ש בברכות שם אלא הא שכתב הטעם משום ועוזבי ה' יכלו ולא כתב משום מקצרין ימיו כדי להכניס בו איסור אחר היוצא בשעת קריאת ס"ת דהוא משום ועוזבי ה' יכלו ומי שנותנין לו ס"ת ואינו קורא שמקצרין ימיו נכנס בסוג זה ג"כ דכיון שמקצרין ימיו הוא בכלל יכלו ולפי שכנה"ג בא להזהיר את זה ששונא אותו הש"ץ וקראו לו לעלות שיעלה ולא יצא לחוץ אמר טעם זה ועוזבי ה' יכלו כדי לכלול ג"כ את זה שלא יצא לחוץ בתוך הקריאה בפחדו אלא יצא מקודם:

פט

פט) ש"ץ צריך להחניף לציבור ולהעביר על מדותיו דבעינן שיהא עניו ושפל ברך אבל הוא צריך להוכיחם. מהרי"ל שם. ד"מ שם, כנה"ג שם. מ"א שם. ור"ל במילי דעלמא צריך להחניף להם שיעביר על מדותיו ולדבר עמם בלשון רכה רבל במילי דשמיא אין להחניף להם אלא צריך להוכיחם. ועיין מאמ"ר אות ז':

צ

צ) [סעיף ך'] אם אחד רוצא לומר תפלה בשביל אביו. פי' שמת אביו ורוצה להתפלל כדרך האבלים. מ"א ס"ק ס"ג. א"ר אוח כ"ה. ר"ז אות כ"ו. ועיין ביו"ד סוף סי' שע"ו בהגהה מ"ש באלו הענינים יעו"ש. ועיין לקמן אות צ"ג ואות צ"ו:

צא

צא) שם מי שירצה הקהל שיאמר התפלה וכו' שהתפלות במקום תמידין תקנום ואין ראוי שיהיה שלוחם בלא דעתם. ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק י"ב: אבל קדיש יוכל לומר על אביו בלא דעת הקהל, מ"א ס"ק כ"ד. פרמ"ג א"א אות כ"ד, ר"ז אות כ"ו:

צב

צב) שם מי שירצה הקהל וכו'. ויראה ודאי דעכשיו ג"כ כמו בש"ץ שאין יחיד מוחה כמ"ש הלבוש וה"ה כאן שלא ירבה המחלוקת אלא הולכין אחר רוב או הנגררים לזה. פרמ"ג שם. ועיין בדברינו לעיל אות ע"ג ואות ע"ח:

צג

צג) שם מי שירצה הקהל וכו' מצוה להניח לאבל או למי שיש לא יאר צייט להתפלל שהוא נ"ר למת ומצילו מדינה של גיהנם, אבל צריך שהוא יודע בעצמו שיכול להתפלל טוב בשפה ברורה שאל"כ העדר טוב כי במקום עונג גורם לו נגע ח"ו ואם רואים הקהל שעולים להתפלל אנשים שאינם מהוגנים או שבאים לידי מחלוקת יותר טוב שיתקנו שלא יתפלל אלא הש"ץ הקבוע. חס"ל אות ז':

צד

צד) [סעיף כא'] אין למנות ש"ץ ע"פ השר וכו'. ואפי' ש"ץ שנתברר ונתמנה ע"פ רוב הצבור לא ישתדל להתמנות ע"פ השר להחזיק בידו כי חלילה לקבל עבודת של שמים ע"י עכו"ם כי לא כצורנו צורם וכו'. לבוש

צה

צה) [סעיף כב'] ש"ץ בשכר עדיף וכו'. שאין אחד שאינו הגון רשאי להתפלל. וגם הש"ץ נזהר בתפלתו ובתקוניו למען ששכיר הוא. ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק י"ג. מ"א ס"ק כ"ה. א"ר אות כ"ז. ר"ז אות כ"ח:

צו

צו) שם הגהה. ואין לאדם להתפלל בלא רצון הקהל וכו'. ואין להתקוטט בעבוד שום מצוה כגון גלילות ס"ת וכיוצא בו דהרי שנינו (יומא ט"ל ע"א) הצנועים מושכים ידיהם והנרגרנים חוטפים, ד"מ אות י"א בשם בנימן זאב סי' קס"ג שכתב בשם האגודה פ' כיצד מברכין. מ"א ס"ק כ"ו. א"ר אות כ"ה. ר"ז אות כ"ט. ומזה יש ללמוד כל אדם אם יש לו ייאר צייט או דבר אחר ורוצה להיות חזן להתפלל או לעלות לס"ת ויש אחרים גם כן שיש להם ייאר צייט או דבר אחר שלא יתקוטט בעבור זה להתפלל הוא או לעלות לס"ת כי מגרעות נתן ח"ו אלא שתיקותו זה שכרו וזה כבוד ונ"ר לאביו:

צז

צז) [סעיף כג'] שכר ש"ץ פורעין מקופת הקהל וכו'. וכל מה שהוא תקנת הצבור ונעשת ע"י ממון נותנים לפי ממון. ב"י בשם הרשב"א. מ"א ס"ק כ"ז. ר"ז אות ל' שתילי זיתים אות ל"ח. ועיין ח"מ סי' קס"ג בהגהה סוף סעי' ג' ובאות שאח"ז:

צח

צח) שם הגהה. וי"א שגובין חצי לפי ממון וחצי לפי נפשות וכו' וכתב הכנה"ג בהגב"י דמנהגינו ששוכרין אותו מקופת הקהל כדברי הרשב"א ז"ל עכ"ל, וכ"כ מור"ם בהגהה בח"מ סי' קס"ג סוף סעי' ג' דשכר החזן גובין לפי הממון אלא שציין על א"ח סי' נ"ג סעי' כ"ג יעו"ש. והב"ד מחצית השקל ס"ק כ"ז וכתב דכאן בא"ח כתב לפי המנהג אבל בח"מ כתב לפי הדין. ונ"מ במקום שאין מנהג יש לעשות עפ"י הדין לפי ממון עכ"ד וכ"כ הלבוש דבמקום שאין מנהג יגבו לפי ממון והביאו מ"א ס"ק כ"ז. א"ר אות כ"ח. ר"ז אות ל'. שתילי זיתים אות מ':

צח) [סעיף כד'] צבור שצריכין לשכור רב וש"ץ וכו'. עיין מ"ש בזה המו"ק ומ"ש עליו היפה ללב אות י"ג ומש"ל אות פ"ו:

צט

צט) [סעיף כה'] אין מסלקין חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו דבר פסול. ואין מחזירין אותו בקבלת דברי חבירות עד שישוב בתשובה שלימה בלי מרמה וערמה. הרשד"ם חא"ח סי' ל"ב וחי"ד סי' קי"ג ושם בי"ד כתב דאפילו נשבע שלא ילך בדרכים שהיה הולך לא הוי תשובה. כנה"ג בהגב"י. עו"ת אות י"ד. מ"א ס"ק כ"ח. א"ר אות ל' ש"ץ דע"ג ע"ג. ר"ז אות ל"א. שתילי זיתים אות מ"ב:

ק

ק) שם אין מסלקין חזן וכו'. ואם עשה בילדותו עבירה במזיד ועדיין לא שב אף מינוהו מעבירין אותו דפסול בעבירה לעדות. פרמ"ג א"א או' כ"ח:

קא

קא) להעביר ש"ץ קבוע שלא נמצא בו שום דופי בשביל אחר שקולו ערב לא נכון לעשות כן אלא ישרתו שניהם כאחד. הרלנ"ח ז"ל סי' ע"ט. וכן הסכים מהר"א די בוטון בתשו' כ"י סי' ב' היכא דרוב פורעי ממון חפצים באחרון. כנה"ג הגב"י. מ"א ס"ק ל"ב. ר"ז אות ל"ה:

קב

קב) ש"ץ שנפסל קולו אם קולו נשמע כאלו הוא מרתת ושבור פסול לחזן. מהר"י מברונא ז"ל סי' פ"ה. שכנה"ג בהגב"י או' י"ג. עו"ת שם. א"ר אות ט"ז פרמ"ג א"א או' ל"ב:

קג

קג) שם אין מסלקין חזן וכו' המאיים על חבירו למסרו בעלילת שקר ולא מסר אע"פ שמכוער הדבר אפי' לשאר אדם שאינו ש"ץ אינו נפסל על כך להעבירו. אלא שגוערין בו ומתרין בו שאם יוסיף לומר כדברים הללו שיעבירוהו ממעלתו ואם הוסיף במרדו ראוי להעבירו על כך, כל בו דף קנ"ה, פר"ח או' כ"ה א"ר או' כ"ט, ועיין לקמן או' קי"א:

קד

קד) שם אין מזלקין חזן וכו' ה"ה לכל שררה מן הצבור הן מלך הן חכם הן חזן הן שופט הן מוהל הן גבאי במקום שלא נהגו למנותן לזמן ידוע שאין מסלקין אותם אם לא נמצא בהם פיסול, וה"ה נמי דאם יש לו בן ממלא מקום אבותיו שיורש את מקומו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות כלי בית המקדש ופ"א מהלכו' מלכים. והרשב"א ז"ל בתשו' סי' ש' והריב"ש ז"ל בתשו' סי' רע"א. ופסקים וכתבים סי' קכ"ח. ומהר"ם מטראני ז"ל ח"ג סי' ק"ק וכתב הרשד"ם ז"ל בחי"ד סי' פ"א דלענין מינוי ת"ח למרביץ תורה או לדון או להורות אין דין זה אמור כדאמרינן צדק צדק תרדף הלך אחר ב"ד יפה. ואין כן דעת הר"י אדרבי סי' ס"ח. ומהר"ם מטראני ח"ג סי ק"ק והרש"ך ח"ג סי' מ"ו ונראין דבריהם. כנה"ג בהגב"י. ועי"ש במה שציין עוד על הספרים. עו"ת אות כ"ו. ועיין מ"א ס"ק ל"ג. חק"ל חא"ח ח"א סי' א"ך. דברי מנחם בהגב"י או' ד':

קה

קה) שם אין מהלקין חזן וכו'. אין להסיר שום ממונה ממינויו בשביל שיצא עליו קול ואפי' שלא יהיו אויבים אבל אם יש במקומו בני אדם שונאים אותו בזה לא נאמר לא טובה השמועה. ואם נתקיים עליו העדות אינו מן הדין להסירו אם קבל עליו ומה שהוא חייב שאין מורידין אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת אא"כ עבר עבירה בפרהסיא. ואם לא יתברר עליו זה אינו מן הדין להסירו ולא לפרסמו. הרמב"ם ז"ל בתשו' כ"י. הביאה הרדב"ז בתשו' כ"י סי' ב' אלפים ע"ח. ברכ"י אות ט'. שע"ת אות ל"א:

קו

קו) ש"ץ אשר נשתכר ובא שכור לביהכ"נ ועי"ז שבר הרמונים ואמר מה הוא הס"ת ועשה כזה כמה פעמים לא יטפל בשום שירות הק"ק ולא יתנו בידו ס"ת. הרמב"ם ז"ל בתשו' ס' הנקרא פאר הדור סי' צ"א. ברכ"י אות יו"ד:

קז

קז) כתב הרב בית דוד ז"ל סי' ל"ה דש"ץ שנתנדה שהוא פסול שכיון שאינו מצטרף לעשרה כ"ש שהוא פסול להוציא אחרים י"ח. ויש לספק מי שנדה אותו ת"ח בשביל כבודו אי מדמין ליה לעבירה או לעסקי ממון. ונראה ראיה שדומה לממון ממ"ש בפ"ק דקדושין דל"ב ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו. כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם אמר רבא הכי השתא התם הקב"ה כולי עלמא דיליה הוא ותורה דיליה מחיל ליה ליקריה הכא תורה דיליה הדר אמר רבא אין תורה דיליה דכתיב ובתורתו יהגה ופירש רש"י ז"ל בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשלמדה וגרסא היא נקראת תורתו א"כ מכאן יש ללמוד שיהא נידון כממון ומצטרף לעשרה ומשמש לש"ץ וכ"ש לפי מאי דק"ל דנידוי דידן נזיפה בעלמא הוא כמבואר בי"ד סי' של"ד עכ"ל. והביאו ש"ץ דע"ג ע"ב. ועיין שם בסי' של"ד סעי' י"א וסעי' י"ב:

קח

חק) שם אא"כ נמצא בו פיסול. ואם לא נמצא בו פיסול אין יכולין להעבירו אפילו כל הקהל. רק יכולין להעבירו ולשלם לו שכרו. אבל מקצת הקהל אפי' באים להעבירו ולשלם לו שכרו אינם יכולין. רש"ל בתשו' סי' ך' כנה"ג בהגב"י. א"ר אות ל"ג. מחה"ש ס"ק כ"א:

קט

קט) שם הגהה. ואין מסלקין אותו משום רנון בעלמא וכו' אבל למנותו לכתחלה אפי' ברינון בעלמא אין למנותו. וזהו שכתב המחבר לעיל סעי' ד' ושלא יצא עליו שם רע וכו'. עו"ת אות ט"ו. א"ר או' כ"ט. פרמ"ג א"א אות כ"ט. ועיין מש"ל אות י"ט:

קי

קי) שם בהגהה. כגון שיצא עליו שם שנתפש עם הנכרית וכו' ומ"מ יש להושיב ב"ד על ככה. מ"א ס"ק כ"ט. ר"ז אות ל"א. ח"א כלל כ"ט אות י"ז. ש"ץ דע"ג ע"ד. ועיין בדברינו לעיל אות כ"ט ואות ל"ב:

קיא

קיא) שם בהגהה. או שמסר אדם וכו' מי שהלשין לחבירו והפסידו ממון ותובעו לדין ונתפשרו והמלשין נעשה ש"ץ ואותו שהלשינו אמר לו מוסר עבריין אין אתה יכול להיות ש"ץ. אם לא ריצהו הדין עמו אם היה לו על ידו בושת וצער. ואף דלא היה לו אלא הפסד לבד חייב לרצותו. אלא שיש להסתפק אם לענין חזר לכשרותו מעכב מה שלא ריצהו. כנה"ג בתשו' סי' כ"א יעוש"ב, מחב"ר אות ז'. ועיין לעיל אות ק"ג:

קיב

קיב) שם בהגהה, אבל אם באו עדים וכו' מעבירין אותו. היינו בדלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה אין מעבירין אותו. עו"ת אות ט"ז. א"ר אות ל'. ועיין לעיל אות צ"ט:

קיג

קיג) שם בהגהה. וש"ץ שהוא שוחט לא יתפלל בבגדים הצואים וכו' ש"ץ שמתוך חליו לאונסו א"א לומר ונקה בהיותו טהור מקרה לילה ואין מטהר עצמו כלל והוא ש"ץ אפשר בימים נוראים יש לגעור בו שיטבול ועכ"פ שיוציא הבגדים הצואים מעליו ואם לא ישמע לדברי חכמים לרחוץ יפה יפה ולהסיר הבגדים הצואים מעליו ראוי להעבירו. מהר"א יצחקי ז"ל בס' זרע אברהם חא"ח סוף סי' ו'. יד אהרן בהגב"י. ש"ץ דע"א ע"ב:

קיד

קיד) שם בהגהה. ואם אינו רוצה להחליף בגדיו וכו'. וטוב שיחליף בגדיו כל היום כשהולך בין הבריות שלא יהא מן המשניאים, מ"א ס"ק ל', א"ר אות ל"א. פרמ"ג א"א אות ל'. מחה"ש ס"ק ל'. ר"ז אות ל"ב. ח"א כלל כ"ט אות י"ז. ומ"מ אין מעבירין אותו משום זה ביאור הגר"א. פתחי עולם אות מ"ז. ועיין מש"ל או' ס"ב.

קטו

קטו) שם בהגהה. או שמרנן בשירי אלילים וכו'. כלומר בניגון שמנגנין בו לע"ג. עיין ס"ח סי' רל"ח. מ"א ס"ק ל"א. ר"ז אות ל"ב. וב"ח בתשו' סי' קכ"ז כתב דוקא ניגון שמיוחד בבית ע"ז יעו"ש הביאו ש"ץ דע"ג ע"ד. וש"ץ שהוא נעים קול ומזמר בבית המשתאות בשירי עגבים ובשירים של דופי מוחין בידו ואם אינו רוצה לשמוע מעבירין אותו. הרי"ף ז"ל בתשו' הביאו הרדב"ז בתשו' החדשות ח"ב סי' תת"ט. י"א במה"ב בהגה"ט או' ב':

קטז

קטז) שם בהגהה. אעפ"י שאין קול בנו ערב כקולו וכו'. ובלבד שלא יהא קולו משונה. מ"א ס"ק ל"ב. א"ר אות ל"ב. ר"ז אות ל"ג. ח"א שם. ועיין לעיל אות ק"א:

קיז

קיז) שם בהגהה. בנו קודם לכל אדם וכו'. ומיירי שקבלוהו לש"ץ כל ימי חייו וא"כ בודאי ע"ד כן התנה שאם לפעמים לא יוכל להתפלל שימנה אחר לסייעו וא"כ בנו קודם. מ"א ס"ק ל"ג. אבל אם שכרוהו לזמן יכולין הציבור לומר דוקא בך בחרנו ושכרנו ולא בנך מחה"ש ס"ק ל"ג. ובסתם אפשר בכלל כל ימי חייו. פרמ"ג א"א אות נ"ג. ועיין מש"ל אות ק"ד:

קיח

קיח) שם בהגהה. בנו קודם לכל אדם ואין הציבור יכולין למחות בידו. והוא אם הוא ראוי לכך בין לעניין החזנות בין לעניין יראת שמים והוא פשוט:

קיט

קיט) [סעיף כו'] קהל שנהגו למנות אנשים על צרכי הצבור וכו'. ובמקום שקבלנו עליהם ברורים להנהגת הקהל והסכימו בחרם שלא למרות דבריהם והברורים רוצים שינהיג החזן חזנותו עוד שנה אחרת חייבים הקהל לקיים דבריהם. ואפילו טוענים הקהל שאין לאל ידם ליתן פרס כל כך ואם ירצה בסך מועט ינהיג חזנותו והברורים רוצים שינהיג חזנותו כפי הפרס הראשון חייבים הקהל לעשות כדברי הברורים. משפט צדק ח"ב סי' ע"ז כנה"ג בהגב"י:

קכ

קך) שם מאחר שנהגו כך. משמע דבמקום שאין מנהג שאין מסלקין אותם אם לא נמצא בהם פיסול עו"ת אות כ"ו. ועיין לעיל אות ק"ד:

קכא

קכא) שם הגהה. יש מי שכתב דש"ץ יתפלל מתוך ספר המיוחד לציבור דודאי נכתב לשמו. פירוש נכתב לש"ש ולא לשם התפארות. כן הוא להדיא במהרי"ל הלכות ר"ה. וא"כ בסידורים הנדפסים אין חילוק בזה. ט"ז ס"ק ט"ו. יד אהרן בהגה"ט. א"ר אות ל"ג. ר"ז אות ל"ו. שתילי זיתים אות מ"ט:

קכב

קכב) שם בהגהה. דודאי נכתב לשמו. יש קהלות כותבין על קלף סידור מיוחד לש"ץ להתפלל מתוכו ונכון הוא. ודאי אף ליחיד להתפלל מתוך הסידור כ"ש ש"ץ שאימת ציבור עליו שיתפלל בפנים. מש"ז אות ט"ו. ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ט אות ט':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---