אליה רבה/אורח חיים/נג

אליה רבה ‏ אורח חיים נג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] שליח ציבור וכו'. כן לשון הטור ומשמע דהשליח ציבור יעמוד ולא היחידים, וכתב הב"ח וכן כתב הדרישה זה לשונו מה שאנו משנין בשבת לומר הקהל בקול רם ישתבח ומיושב ונראה לי משום שתיקנו לומר אחר שהשליח ציבור אומר בפי ישרים תתהלל וכו' שהקהל יאמרו במקהילות, ושייך לומר לקהל ובמקהילות אינו מפרש מהו השבח אלא שמחויבים לשבח, ולכך תיקנו שיאמרו הקהל בקול רם ישתבח והקהל אין טעם לומר מעומד, אבל החזן יאמר בעמידה שיאמר עליו קדיש, עד כאן. והא דכתבו רמ"א ולבוש סוף סימן נ"א דנוהגין לעמוד צריך לומר דהתם ממנהגא והכא מדינא קאמר:

ב

[ב] וקצת פסוקי וכו'. בלבוש כתב וכל פסוקי דזמרה ונראה לי פירושו דדוקא להתפלל עם הציבור התירו בסימן נ"ב אפילו בתהילה לדוד לחוד, אבל לכתחילה צריך לומר קודם ישתבח כל פסוקי דזמרה כנזכר לעיל, ועטרת צבי השיג על הלבוש שלא כדין עיין שם. כתב נחלת צבי רבים טועים כשהן בדרך ואין עת להאריך שמתחילין מישתבח ומי שעושה כן מברך תחילה ברכה לבטלה, עד כאן. כתב הלבוש מה שאומר החזן ישתבח לפני התיבה ואין אומר אותה [זה] שאומר הזמירות היינו כדי שיסמוך מיד אחריה קדיש, ועכשיו נתפשט המנהג שאם השליח ציבור קבוע בבית הכנסת בשעת הברכות דשחרית אינו אומר שום יחיד בקול רם ברכת השחר ופסוקי דזמרה רק השליח ציבור אומר הכל ובימי הסליחות אומר הכל המתפלל סליחות, מיהו נוהגין בימות החול דעלמא כשיש אבל או יאר צייט או מהול שיכולין להתפלל בציבור אומר השליח ציבור קבוע ברכות דשחרית, והאבל או יאר צייט או מוהל מתחיל מישתבח וכן כתב פסקי תוס' ועיין לקמן סימן קל"ג נתבאר דיני תפילת אבל וקדישים. והטעם שנוהגין לומר ברוך שאמר על הבימה שקורין בספר תורה נראה לי משום שהוא כנגד עשרת הדברות שהם עשרה ברוך כדלעיל:

ג

[ג] טלית וכו'. פשוט דהוא הדין תפילין ויותר דינים יתבארו סימן נ"ד:

ד

[ד] ימתין וכו'. לשון מהרי"ל ימתין חצי שעה ויותר, עד כאן. ועיין בתשובת מהר"ם מינץ סימן ח' ומשמע שם דאם אמרו ישתבח מיד ואחר כך בא לצירוף מנין אפילו הכי אומרים קדיש אם לא הפסיק אף דבשעת ישתבח לא הוי מנין, וכן בתשובת שער אפרים סימן י"ז ועיין לקמן סימן נ"ה סק"ג. וכתב מגן אברהם אבל היחיד יאמר ישתבח מיד, וכן בשבת אם גמר פסוקי דזמרה קודם השליח ציבור יאמר ישתבח מיד:

ה

[ה] ריקם מעבירות וכו'. כתב כנסת הגדולה בשם מהרי"ט העובר על השבועה אין ביתו ריקם אף על פי שעדיין לא העידו עליו, מכל מקום יש לחוש לקול להושיב בית דין על ככה, ואף על פי שלא עבר אלא על שבועת ביטוי דלהבא דלדעת רש"י ז"ל לא מפסיל אין ראוי למנותו שליח ציבור. כתב בהש"ס בחולין סימן ס"ט לא יהיה טפש וסכל אלא שיהא רגיל לדבר בעסקי הקהל כפי שצריך. כתב אבודרהם הא דנהגו לקרות לשליח ציבור חזן מטעם דתרגום וירא וחזא שצריך לראות האיך יקרא, עד כאן, ועיין לקמן סימן קמ"ב עוד:

ו

[ו] ושלא יצא וכו'. דוקא למנותו לכתחילה, אבל להעבירו ולסלקו אחר שהוחזק לשליח ציבור אין לנו, מיהו כשיצא עליו שם רע עתה והוא קלא דלא פסיק אפילו יחיד מוחה להעבירו כן כתב כנסת הגדולה בשם תשובת ראב"ח (מים עמוקים) סימן מ"א, עוד הביא פוסקים אחרונים דלא בעינן כל המדות אלו אלא בתעניות אבל בשאר ימים אפילו בקבע כל שאינו רשע והוא מרוצה לעם וקולו ערב ורגיל לקרות ממנין לשליח ציבור אף שיצא עליו קול בילדותו, עד כאן. ונראה בימים נוראים על כל פנים יש להחמיר ולדון בדין תעניות גם בשאר ימות השנה טוב להחמיר כפסק שולחן ערוך ולבוש. כתב בספר תורת אמת ההולך בערכאות של כותים אין ראוי להיות שליח ציבור בראש השנה וביום כיפור אלא אם כן עשה תשובה:

ז

[ז] מרוצה לעם וכו'. פירוש עניו ונוח לבריות וכו' דכל ש[רוח] הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. כתב תשובת מהר"ם מינץ [סימן פא] יזהר החזן אם יש ריב וקטט בין שני בעלי בתים שיהא בשב ואל תעשה הן בדיבור הן במעשה הן בגלוי הן בסתר, וכל שכן אם יש עסק ריב לנכרי עם בעל בית שיהא בשב ואל תעשה ואפילו אותו נכרי מחותנו או קרוב שלו. ואם יש לו שום קטטה או איבה עם אנשים או אחת מהקהל אז צריך להעמיד אותו דבר על הרב או על הקהל לפשר ולעשות ככל אשר נראה להם נכון, ואם יהיה חסרון ומניעה מצד שכנגדו אז הוא נקי ומה יש לו לעשות ועיין עוד שם:

ח

[ח] וקולו ערב וכו'. ועליו נאמר כבד את ה' מהונך ונבות שהיה קולו ערב נענש בזה. ורגיל וכו' כדי שיהיו הפסוקי תפילה סדורים בפיו. גם נראה לי דאם אינו רגיל לקרות הוא בכלל מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה:

ט

[ט] במזיד וכו'. נראה דלאו דוקא הרג דהוא הדין שאר עבירות כדלעיל סעיף ד', ודוחק לומר דלעיל מיירי שיצא עליו ולא שעשה תשובה. וכן בכלבו דף קנ"ו מבואר דאף שעשה תשובה בשאר עבירות מיקרי יצא עליו שם רע. עוד משמע בכלבו שם דהא דפסול במזיד אף ששב בתשובה היינו בתענית אבל בשאר ימות השנה מותר אפילו למנותו לכתחילה, וכהאי גוונא כתב מה"ר אליהו מזרחי בתשובות סימן (פ"ו) פ"ח. כתב כנסת הגדולה בשם נימוקי רמ"ה הכה את אשתו בעץ המתבקעת והיא מעוברת ולא החשיך עד שמתה וניכר שמאותה מכה מתה אין ראוי להיות שליח ציבור עד כאן לשונו, וצריך עיון לי במקורו:

י

[י] באקראי. הב"ח ונחלת צבי מסקי דבתעניות וימים נוראים אפילו באקראי אסור. כתב עולת תמיד מיהו אם הצבור רוצים למחול על כבודם צריך עיון למעשה אם הרשות בידן, עד כאן. ותמיהני דהא הב"ח מסיק בראיות ברורות דאין הצבור יכול למחות אפילו לרשב"א, ושכן דעת השולחן ערוך וכן כתבו עטרת צבי ושיירי כנסת הגדולה וכן מוכח לי מחדושי רשב"א סוף פרק קמא דחולין עיין שם כי קיצרתי. ואולי דוקא באקראי בראש השנה ויום כיפור מסתפק, אבל משמע דאקראי דראש השנה ויום כיפור דמי לקבע דשאר ימות השנה דלא מהני מחילה, וכן מבואר בב"ח ושיירי כנסת הגדולה שם. כתב מגן אברהם דמשמע בסימן תקע"ט דבעינן זקן ממש בתעניות ולא סגי בנתמלא זקנו. כתב בתשובת משפט צדק מי שהוא פסול מחמת עבירה אפילו באקראי אסור. כתב מהר"ם שאלת על אדם שנפלו זרועותיו אם ראוי להיות שליח ציבור פשיטא דראוי וראוי הוא דאין מומין פוסלין אלא בכהנים (עיין לקמן סימן קכ"ח דפסולין מפני שמסתכלין בו והוא מש"ס) ולא בשליח ציבור ואדרבה מצוה מן המובחר דמלך מלכי המלכים חפץ להשתמש בכלים שבורים כדכתיב לב נשבר ונדכה וגו' עד כאן, הביאו רש"ל וב"ח והפרישה סיים וכן נראה לי וראיה מסומא שיורד לפני התיבה, עד כאן. ומכל זה משמע דאפילו לשליח ציבור קבוע ראוי הוא, וכן מבואר בסימנים ים של שלמה פרק קמא דחולין סימן מ"ח ומראיה שמביא שם מלוים דכשרים לעבודת השיר, ודלא כתשובת מהר"י ברונא שהביא ס"ג דדוקא באקראי שרי ועיין בזוהר אמור עמוד קע"ג דמשמע דאסור השליח ציבור כמו במנהגים, ויש לחלק ועיין חות יאיר סימן קע"ו דאשתמיטתיה כל הנזכר לעיל:

יא

[יא] לעתים ידועים וכו'. משמע דאין איסור אלא כשממנין זה תחתיו לעתים ידועים כגון שיתפלל במקומו שלא ביומא דכניסה וכיוצא, אבל כשממנין אותו בסתם שיתפלל במקומו כשלא יהיה השליח ציבור פנוי לבוא לבית הכנסת או כשיהיה נחלש קצת מותר למנותו שזה הוי באקראי וכן כתב הט"ז, וצריך עיון שלא הזכיר הב"ח שאוסר גם בזה כיון שנתמנה לזה מיקרי קבוע דלא מיקרי באקראי אלא כשאין ממונה כל עיקר:

יב

[יב] ויום אחד וכו'. שהביא שתי שערות כדי לכוין ראשן לעיקרן, בית יוסף. ועיין סימן נ"ה סעיף ה' ודע דלא נאמר ויום אחד להורות דבעינן י"ג שלימות, אבל מיד אחר י"ג הוי בר מצוה ולא בעי יום אחד שלם, וכן כתב הסמ"ע בסימן ל"ה, ועיין בלחם חמודות פרק יוצא דופן. ובתשובת ב"ח סימן קמ"ה מבואר יותר דמיד שהחשיך נעשה גדול אף שאין שלוש עשרה שנה מעת לעת משעה שנולד:

יג

[יג] שמותר וכו'. ובלבוש מביא דאין ממנין וכו' הסכים רש"ל פרק קמא דחולין סימן מ"ח, וכן פסק שיירי כנסת הגדולה:

יד

[יד] של שבת. דוקא כשמתפללין ביום אבל כשמתפללים אחר צאת כוכבים כגון בשעה שעושין חופין, כתב הב"ח דמותר ושכן משמע במהרי"ל, וטעמא דלא בעינן אלא שלוש עשרה שנים שלימות כמו שכתבתי לעיל וכן כתבו ט"ז ומגן אברהם:

טו

[טו] הרי זה מגונה וכו'. יותר מזה מצאתי בספר חסידים בשעה שר' שמעון בן גמליאל יצא לדין ליהרג אמר לר' ישמעאל כהן גדול אחי מפני מה אני יוצא ליהרג אמר ליה שמא היית דורש ברבים ושמח לבך ונהנית מדברי תורה אמר ליה אחי נחמתני:

טז

[טז] מפני טורח ציבור וכו'. כתב ים של שלמה סימן נ' אסור לו להאריך שלא ברצון הקהל אפילו בשבתות וימים טובים ואף ברצון הקהל יותר מדאי מגונה כי אין זה לא מחציו לה' ולא מחציו לכם, עד כאן. ועיין בתשובת אמונת שמואל סימן ט"ז בזקן שקולו נמוך וחלש ומאריך בתפילה שיש לדחותו.
כתב בתשובת ב"ח מה שמזמרים בבית הכנסת ניגונים שמזמרים בבית כותים אין איסור אלא באותו ניגונים שמיוחדים להם אבל אם אין מיוחדים אין איסור. כתב הטור החזן אין תלוי ביחוס וכו', ומכל מקום אם שניהם שוין ודאי מיוחס קודם לשאינו מיוחס וראוי לדקדק על זה כי אינו דומה תפילת בן צדיק וכו' כן כתב הב"ח בשם רש"ל, הביאו ט"ז ומגן אברהם וכן ראיתי בים של שלמה פרק קמא דחולין סימן מ"ח, אבל בתשובת רש"ל סימן כ' כתב דדוקא בתפילת עצמו יש חילוק שזכות אבותיו מסייעתו, אבל המתפלל בעבור הציבור אדרבה חשובה היה לפני המקום שמניח מעשה אבותיו והלך בדרכי השם יתברך, עד כאן, וכן כתב מגן אברהם וכן בים של שלמה גופיה פרק גיד הנשה סימן י"ז וכן כתב הט"ז מסברא דנפשיה, והוא תמוה דאישתמיטתיה לגדולים הנזכרים לעיל דברי רש"ל הנזכר לעיל, וכן הוכחתי באליהו זוטא מהא דפירש בעשרה מאמרות על הא דר' אליעזר אמר כ"ד רננות ולא נענה ירד ר' עקיבא ונענה, ולא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו. ופירש בעשרה מאמרות שמעביר על מעשה אבותיו כי ר"א היה מיוחס ור' עקיבא לא היה מיוחס, ואם כן תיקשי מהא דאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק, אלא צריך לומר שאני תפילת ר"א ור' עקיבא שהיו מתפללין על הציבור, אם כן אם הוא גם כן צדיק כיון שאינו מיוחס עדיף טפי, אבל יצחק היה מתפלל על עצמו שיזכה לבנים ולא על הציבור עדיף צדיק מיוחס שזכות אבותיו מסייעתו. וטעמא נראה לי כמו שמצאתי בתשובת רמב"ן על הא דכולי עלמא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ופירש הרמב"ן משום דצריך זכותו ואינו מועיל לעצמו בעולם הזה אבל לבני דורו מהני זכותו, לכך כל העולם ניזון בשביל חנינא וכו'. והוא הדין בזה כשמתפלל על עצמו עדיף צדיק מיוחס שזכות אבותיו מסייעתו כי זכות עצמו אינו מועיל לו, אבל כשמתפלל על הציבור שזכותו מועיל עדיף צדיק שאינו מיוחס שזכותו גדול יותר שמניח מעשה אבותיו כן נראה לי. אך קצת קשה ממה שכתב הטור לקמן סימן תקע"ט בשליח ציבור דתעניות שלא יהא בבניו ובני ביתו וקרוביו ובכל הנלוים אליו בעל עבירה, עד כאן, ויש לומר דכיון שהם בחיים גרע כדאיתא בשבועות דף ל"ט אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין וכו' מפני שמחפין עליו ועוד יש ליישב. כתב רש"ל בחולין שם חסיד קודם לצדיק רק שיהא לו קול נעים, וכן כתב הזוהר פרשת ויחי על פסוק צהלי קולך בת גלים. כתב כנסת הגדולה בשם תשובת ר"י ברונא שליח ציבור שנפסל קולו אם נשמע כאילו הוא מרתת ושבור פסול. עוד כתב אם שני חזנים שוים, כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל, ותלמיד חכם קודם לעם הארץ אפילו הוא כהן וכל שכן ללוי:

יז

[יז] לאלפי"ן וכו'. ומכל מקום במקומות שכולן אינם יודעין ממנין אותן, והוא הדין לקצת מקומות שקורין לחית"ן היה"ן אינן ממנין אותן אלא במקומן. ועיין (בס"ח סימן י"א) [בספר חסידים סימן י"ח], ועיין לקמן סימן קכ"ח סעיף ל"ג:

יח

[יח] קרוע וכו'. מפני כבוד הצבור כתב בתשובת מהר"מ מינץ סימן פ"א בגדי שליח ציבור צריכין שיהא נקיים בלי ליכלוך ורבב ובפרט הסרבל והמטרון ובגדיו יהיו ארוכים שלא יראו רגליו, ואם אינו ארוכים כל כך ילבש בתי שוקים עד ברכים, וטוב שיהא לו מכנסים מיוחד נקי לתפילה. עוד כתב נכון הוא שיכנס החזן לבית הכנסת ראשון ויצא אחרון. עוד שם כשעומד להתפלל יפנה לבו מכל הרהור וטירוד וישים עיניו למטה שלא יסתכל בשום אדם, ויניח ידיו על לבו תחת הסרבל כפיפת יד ימנית על שמאלית ולא יסיר ידיו זה מזה כי אם לצורך להפוך הדפין, ולסדר טליתו וכהאי גוונא, ולא יעסוק בשום דבר אחר כאשר יש מקצת חזנים שיש להם ידים עסקניות בדברי הבל ויטיבו הנרות בשעת תפילתם או יעיינו במנהגם או בשאר דברים וכן לא יעשה עד כאן דבריו בקצרה:

יט

[יט] סומא וכו'. דחייב בכל המצוות ואפילו ברכת יוצר אור דנהנה מה שאחרים רואין ויוליכוהו כמו שנתבאר סוף סימן ס"ט:

כ

[כ] שלא יקרא וכו'. לקמן סימן קל"ט יתבאר דנהגו עכשיו לקרות סומא לספר תורה:

כא

[כא] ולא ימתין וכו'. והא דכתיב לקמן סימן תר"צ דלא יקרא המגילה עד שיאמר לו קרא מפני כבוד צבור, יתבאר שם בס"ד. כתבו תוס' סוף פרק ז' דפסחים [דף פ"ו ע"ב ד"ה אין מסרבין] דבר גסות ושררה אפילו האומר אדם גדול יסרב:

כב

[כב] מפני שבגדים צבועים וכו'. כתב עולת תמיד מדהשמיט השולחן ערוך לעיל סימן ל"ט דין ממזר אלמא דכשר לכתוב תפילין והוא הדין דכשר להיות שליח ציבור. ונראה דהיינו בדליכא אחר או שאביו עשה תשובה נכונה, אבל בלאו הכי הא אמרו חז"ל אינו דומה לתפילת צדיק בן צדיק וכו' עד כאן. וצריך עיון ביו"ד סימן רפ"א דפסק השולחן ערוך דספר תורה שכתב ממזר פסול, והטעם כתב הש"ך בשם המרדכי דממזר אינו מוציא רבים ידי חובתן וכל שאינו מוציא פסול לכתוב. ובאמת לשאר טעמים שכתב הש"ך שם אפשר לחלק בין ספר תורה לתפילין אבל טעם זה נראה עיקר עיין שם. שוב מצאתי במגן אברהם סימן ל"ט שכתב בשם דרכי משה דממזר כשר לכתוב תפילין וצריך עיון, ומה שכתב עולת תמיד לדחותו משום אינו דומה לתפילת צדיק וכו' כבר כתבתי דנהפך הוא לענין השליח ציבור:

כג

[כג] אפילו יחיד וכו'. דמי יכול להקריב קרבנו שלא מדעתו (בית יוסף), זה מסכים למה שכתב ר' דוד אבודרהם דף מ"ז דע כי שליח ציבור הוא במקום כהן המקריב ולכן נקרא גם שליח ציבור קרוב, כדאיתא במדרש שיר השירים כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון היה דורו קורא עליו מקוטרות מור ולבונה מכל אבקת רוכל דהוי ר' אלעזר קרוי ותנוי וקרב ופיטין. ומזה הטעם נקראו הפיוטים שאומר השליח ציבור באמצע התפילות קרובות ואפשר שנקראו כן מפני שאומרים אותן בקרב התפילות ובאמצעתם, עד כאן, ומזה נכון שנשתבש הלשון שקורין לפעמים קרוב"ץ, ופירש הבית יוסף בסימן ס"ח שהוא ראשי תיבות קול רינה וישועה באהלי צדיקים, והוא טעות אלא צריך להיות קרובות בתי"ו וכן קרי להו באבודרהם דף כ"א, ועיין במעדני מלך דף מ"ב דאשתמיט ליה דברי ר' דוד אבודרהם:

כד

[כד] יכול למחות וכו'. כתב רש"ל סימן נ"א אם ידוע שכבר שונאים זה את זה יכול למחות בו אף אם אינו חשוב אלא שהוא אמיד והוא מבעלי הנושאין עולים ומיסים. ודוקא שיש שליח ציבור אחר שיוכלו הקהל להשכיר בדמיו של זה, אבל אם אינו בנמצא לאו כל כמיניה לעכב על הקהל עבור שנאתו ואף אם הוא יברר בטענתו שזה השני מעולה מן הראשון כנגד הוספת דמים, אפילו הכי יכולים לומר אין יכולת בידינו להוסיף כל כך בדמים עד כאן דבריו בקצרה. וכתב שיירי כנסת הגדולה היינו כשאינו רוצה מפני שנאתו אבל כשנותן אמתלא שאינו ראוי להיות שליח ציבור. אפילו מי שאינו נושא בעול יכול למחות, ועיין לעיל סימן תקפ"א. כתב הלבוש דבזמן הזה אין יחיד יכול למחות עיין שם. כתבו שיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד בשם רש"ל אם הוציא השליח ציבור שם רע על המוחה הזה אף שקיבלו ופייסו יכול למחות, עד כאן. ולפי זה אף בשכבר נתקבל לשליח ציבור והסכים עליו יכול למחות. ואני עיינתי בים של שלמה גופיה פרק קמא דחולין סימן נ"א וכתב זה לשונו אף שקיבל דינו ופייסו וכו' ואם כן אם כבר הסכים עליו יכול למחות:

כה

[כה] בשביל אביו וכו'. פירוש שמת אביו דדוקא קדיש יכול לומר. כתב דרכי משה אין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי הצנועים מושכים ידיהם מלחם הפנים על כן כל המתפלל בחזקה ואלמות אין מתקבלת ואין עונין אמן אחר ברכותיו:

כו

[כו] אין למנות שליח ציבור וכו'. ובלבוש כתב אף נתמנה מציבור לא ישתדל להחזיק, עיין שם. ויראה לי דעכשיו אין ליחיד למחות אם נתמנה השליח ציבור על פי תקנה אף שיחידים מעכבים רשאי להחזיק על פי כותים, כיון שנתמנה על פי הדין. ואף שבבית יוסף מביא מעשה כשכבר נתמנה, היינו כשלא היה מעכב כלל אלא נתכוין לחלוקת כבוד עיין שם, או כשמעכבין על פי הדין לפי הקדמונים וצריך עיון:

כז

[כז] עדיף וכו'. ואין אחר שאינו הגון רשאי להתפלל גם השליח ציבור נזהר ללמוד יותר:

כח

[כח] והחצי לפי הנפשות וכו'. לפי זה הולכין גם כן אחר רוב דעות וכן כתב עולת תמיד ולבוש סעיף כ' כתב אחר רוב פורעי מיסים. יש לפרש נמי הכי דבין נותן רב או מעט דעתן שוה כיון שנותן מס ועיין בחושן משפט סימן קס"ג סעיף ג' ובסמ"ע ובתשובת נחלת צבי סימן א"ב, ולשון הט"ז רוב פורעי מס או קריאי עדה. כתב הלבוש במקום שאין מנהג יגבו לפי ממון וכן פסק מהרי"ל בתשובות סימן ס"ו, וכתב כנסת הגדולה שכן מנהגם, ורשד"ם פסק דהולכין אחר רוב ממון משמע נמי הכי:

כט

[כט] ואין מסלקין וכו'. משמע דוקא לסלקו, אבל למנותו לכתחילה לא כמו שנתבאר בסעיף ד' וכתב בתשובת ראב"ח סימן נ"ז כל שהוציא וסלקו הרי עכשיו כתחילת הקבלה. כתב הכלבו דף קנ"ה המאיים על חבירו למסרו בעלילת שקר ולא מסר אף על פי שמכוער הדבר אפילו לשאר אדם שאינו שליח ציבור אינו נפסול כל כך להעבירו, אלא שגוערין בו ומתרין בו שאם יוסיף לומר כדברים הללו שיעבירוהו ממעלתו ואם הוסיף במרדו ראוי להעבירו, עד כאן. כתב כנסת הגדולה שליח ציבור שבתו זנתה תחת בעלה אם אפשר באחר מסלקין אותו, עד כאן, ועיין לקמן סימן קכ"ח סעיף מ"א מה שכתבתי שם. עוד כתב כנסת הגדולה בשם רש"ל בתשובות סימן כ' נמצא בחזן פסול שאין תלוי בחזנות אפילו מכר טריפות בחזקות כשירים אם בא ואמר בשבועה לא חטאתי, ואם בעיניכם חטאתי הריני מוכן לקבל תשובה אין מסלקין אותו, עד כאן. ועיינתי בתשובה גופיה וראיתי שסיים זה לשונו דנראה בעיני אפילו מאכיל טריפות במזיד בחזקת כשרים ובא והודה על עוונותיו ורוצה לקבל תשובה שאין יכולין להורידו תוך זמנו, עד כאן. וצריך לומר דסבירא ליה דלמעשה לא רצה רש"ל לסמוך על זה ולא כתב אלא דנראה בעיניו, וכן משמע בסימני רש"ל פרק גיד הנשה סימן י"ז מיהו כשכבר עשה תשובה ודאי אין מורידין אותו כמו שיתבאר:

ל

[ל] מעבירין אותו וכו'. כתב עולת תמיד שמעתי מפי הרב מהור"ר דוד ממגנצ"א, דהא דמעבירין אותו היינו בדלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה אין מעבירין אותו, ומביא ראיה מדברי רמ"א בסימן קכ"ח סעיף ל"ה ול"ז לענין כהן ודבריו נכונים, עד כאן. ואני אומר דמבואר כן להדיא במקור הדין בכלבו בסוף הסימן זה לשונו אם נתברר בשני עדים כשרים ולא עשה תשובה מעבירין אותו, עד כאן, הרי דאם עשה תשובה אין מעבירין. ועוד דראיה שמביא מסימן קכ"ח לאו ראיה הוא לכאורה דהא הוא גופיה כתב שם דיש חילוק בין נשיאת כפים לשליח ציבור, דלנשיאת כפים אינו מזיק השם רע. כתב תשובת רשד"ם סימן ל"ב שאין מחזירין אותו בקבלת דברי חבירות ואפילו נשבע עד שישוב בתשובה שלימה בלי ערמה ומרמה:

לא

[לא] [לבוש] החליף וכו'. וטוב שיחליף בגדיו כל היום כשהולך בין הבריות שלא יהא בכלל המשניאים:

לב

[לב] [לבוש] שאין קול הבן ערב וכו'. ובלבד שלא יהא קולו משונה:

לג

[לג] הזמן וכו'. כתב בים של שלמה פרק קמא דחולין סימן ב' אם כבר נתקבל לזמן ואין יכולין לברר עליו שעשה שלא כהוגן, אף חצי הקהל אין יכולין להעבירו תוך זמנו אפילו רוצין לשלם לו כל שכרו אבל כל הקהל יכולין להעבירו אם ירצו ליתן לו שכרו משלם, עד כאן, וכן כתב בתשובות סימן כ'. כתב רמ"א יש שכתבו דשליח ציבור יתפלל מתוך הסידור המיוחד לציבור והטעם כתב הט"ז דודאי נכתב לשם שמים, ולא לשם התפארות, ואם כן בסידורים הנדפסים אין חילוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.