מראי מקומות/אורח חיים/נג

מראי מקומות אורח חיים נג

אם מותר לברך על טלית ותפילין בפסוקי דזמרא

השו"ע בסעיף ג, כתב דאין להפסיק ולברך על הטלית בין פסוקי דזמרא לישתבח, ויש להעיר דהרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' קמז, כתב דשרי להפסיק ולברך על הטלית בפסוקי דזמרא, ע"כ, ואפשר דשאני בין פסוקי דזמרא לישתבח דחמיר ודוקא בכה"ג אסר השו"ע, אמנם מתשובת הרמב"ם שם משמע קצת דאף בכה"ג שרי, ומ"מ לענין תוך פסוקי דזמרא נקטינן כהרמב"ם דשרי.

גדול שלא נתמלא זקנו אם יכול להיות ש"ץ באקראי

הטוש"ע בסעיף ו, כתבו דיכול, והב"י הביא הרבה ראשונים דס"ל הכי, אמנם יש להעיר דמסתימת דברי הרמב"ם שהביא הב"י משמע דלא ס"ל הכי, ובפרט לפי המבואר בב"י בסי' קכח,לד, דהרמב"ם פליג על חילוק זה של קבע ואקראי לגבי נשיאת כפים.

ש"צ שהוא בן י"ג שנה ולא ידוע אם הביא שערות

עי' במה שכתבתי באהע"ז סי' קנה, גבי חזקה שהביא ב' שערות, דאין לסמוך עליה אפי' בדרבנן, דלא אמרי' הכי אלא לחומרא, ונפק"מ לחזן דצריך שיהיה בבירור שהביא ב' שערות.

אדם גדול שהגיע לשנים שהיה ראוי להתמלאות זקנו ולא התמלא

הב"י והשו"ע בסעיף ח-ט, כתב דהוי כמי שנתמלא זקנו וכן דקדק מדברי הרמב"ם בחיבורו, ויש להעיר דכ"כ הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' קטו.

אם קטן יכול להיות ש"ץ

הב"י בסעיף י, הביא בזה מחלוקת, וכתב לפי צד אחד דהטעם דאינו יכול הוא מפני כבוד ציבור ולפי"ז אם מוחלים הציבור שרי, ע"כ, ויש להעיר דהב"י בסעיף ו-ז, הביא מרב נטרונאי דבמקום דליכא ש"ץ ויש ביטול קדושה וקדיש יכול לעלות אפי' בן י"ג שנה, ע"כ, ומבואר דס"ל דקטן אינו יכול אף אם הציבור מוחלים לו, דהא הכא ודאי מוחלים כיון דאין להם ש"ץ. ויש להעיר דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי' כה, תשובה זו מיוחסת לרב האי.

מי נקרא פוחח

הב"י והשו"ע בסעיף יג, כתב בשם הערוך דזרועותיו מגולים, והמשנ"ב הביא מהגר"א בשם הרי"ף והטור דאף כתפיו מגולות, ע"כ, וכ"כ הרא"ש במגילה ג,טו, אמנם רש"י במגילה כד. ד"ה פוחח, הביא דבמסכת סופרים יד,טו, איתא דהוא מי שכרעיו נראים, ע"כ, וכרעיו היינו ברכיו, כדכתיב במלכים א ח,נד, מכרוע על ברכיו, דהיינו שכורעים עם הברכים ועל כן נקראים הברכים כרעים, ומאידך תוס' שם ד"ה פוחח, פליגי עליה וס"ל כהטור ודעימיה דהיינו מי שבגדיו קרועים, והכי נמי ס"ל לרמב"ם בהל' תפילה ח,יב, אלא שכתב מי שכתפיו מגולות, ע"כ, ולא הזכיר זרועותיו, אמנם אפשר דכוונתו דמגולה עד כתפיו וגם כתפיו מגולות, והגהות מימוני שם כתב דכתפיו מגולות טפח והביא כן אף בשם הערוך, ע"כ, והר"ן וריב"ב על הרי"ף במגילה לט, פירשו נמי דאיירי במי שבגדו העליון קרוע, ונמצא דלרש"י בשם מסכת סופרים איירי בברכיו מגולות, ומאידך תוס' והטור והרמב"ם והרי"ף והערוך והגהות מימוני והרא"ש והר"ן וריב"ב כולהו סברי דאיירי במי שבגדו העליון קרוע, והעולה מדבריהם דאיירי במי שנראים זרועותיו וכתפיו, והכי נקטינן דלא כפירש"י, ושרי ליה למי שברכיו מגולות לקרוא בתורה ולעבור לפני התיבה ולישא כפיו. הב"ח באות ד, כתב דמה שכתב הטור דאיירי במי שכתפיו וזרועותיו מגולות, היינו או כתפיו או זרועותיו דבחדא מינייהו נקרא פוחח, ע"כ, ואין דבריו נכונים, דמדברי הרי"ף והרא"ש שכתבו דאיירי שכתפיו וזרועותיו מגולות עד שבגדו נראה עליו כמין אזור תחת אצילי ידיו ולמטה, ע"כ, מבואר להדיא דאיירי בזרועותיו וגם כתפיו מגולות ולא בחדא מינייהו, ואף לשון הטור משמע הכי, מדלא כתב או זרועותיו אלא כתב וזרועותיו, והכי נקטינן דבעי' תרוויהו, וכדכתב המשנ"ב בשם הגר"א, ודלא כדמשמע מדברי השו"ע דסגי בגילוי זרועותיו.

אם סומא יכול לירד לפני התיבה

הב"י בסעיף יד, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דבתשובות הגאונים שערי תשובה סי' רמה, כתב רב נטרונאי דיכול לירד, וכן הביא להלכה המנהיג בהל' תעניות סי' ב, מרב נטרונאי.

אם גר יכול להיות ש"ץ

הב"י בסעיף יט-כ, הביא בזה מחלוקת, ובמחלוקת זו תלוי נמי אם יכול להוציא אחרים בברכת המזון, ועי' במה שאכתוב בזה בסי' קצט,ד.

באיזה גוונא ראוי להעביר ש"ץ ממשרתו

הדרכ"מ והרמ"א בסעיף כה-כו אות י, הביא מהכל בו דאין מסלקין אותו בעבור רינון בעלמא, ע"כ, ויש להעיר דכ"כ הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' פה, ומאידך בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' נא, כתב רב האי דיש להעבירו ואם אין שם כמוהו יוכיחוהו ואם אינו מקבל יעבירוהו, ע"כ, וכן הביא להלכה המנהיג בהל' תעניות סי' ב, מרב נטרונאי דיעבירוהו ויכניסו אחר במקומו אפי' בתפילת חול וכ"ש בתפילת תעניות ובעשרת ימים שבין ר"ה ליוה"כ, ע"כ, ושמא יש לחלק בין רינון שנראה שהוא אמת לרינון בעלמא. הדרכ"מ הביא מרב האי דאדם שנחשד מאשת איש ועשה תשובה אין ממנין אותו לש"ץ בימי תענית, ע"כ, ותשובה זו היא בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' נ, וכתב הדרכ"מ דאין הלכה הכי אלא כשאר הפוסקים דס"ל דאף בשאר ימים שאינם תענית בעי' פרקו נאה, ע"כ, ויש להעיר דהרמב"ם בתשובתו הנ"ל כתב שאם עשה תשובה אין מסירים אותו ממשרתו אם לא עשה בפרהסיא, ע"כ, ודברי הרמב"ם איירי במי שהוא כבר ממונה לש"ץ דאין מסירים אותו, ואמנם אפשר דלכתחילה אין ממנים אדם כזה מ"מ נקטינן מדברי הרמב"ם דאין מסירים ש"ץ כזה ממשרתו בשאר ימים שאינם תענית כשלא היה בפרהסיא, דהא בזה אף רב האי סבר כוותיה, והכי נקטינן.

ביאור תיבת חזן

בזמנינו נקרא הש"צ חזן, אמנם פי' חזן בכל דוכתא הוא שומר ושמש ולא ש"צ, חזני מתא בב"מ צג:, דאיכא חזנא בברכות נג., החזנים זורקים בסוכה מב:, וכן בשבת יא., החזן רואה, דהיינו המלמד תינוקות דהוא כעין שמש שמשמש לתלמידים, ושמעתי שהוא מלשון חוזה, דהיינו רואה, שהשמש או השומר רואה ומביט אם יש דבר שצריך תיקון, ומסתמא משם העתיקו לקרוא לש"צ כך כיון שהוא כעין שמש לציבור, אע"ג שלא שייך עליו ממש לשון חזן.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף