ישועות יעקב/אורח חיים/רמח

ישועות יעקב ‏ אורח חיים רמח

א

(א) מותר להפליג בספינה וכו'. ובהגה"ה אבל קודם ג' שרי ואפילו אין בגובה הספינה עשרה טפחים. מקור הדברים בשו"ת מהרי"ק (סי' מ"ה) ע"ש והרב"י הביאו כאן יחולק עליו ובאמת הי' לו להרב לכתוב בלשון וי"א אך מחמת שאינו מבואר בלשון המחבר כאן שחולק ע"ז גלל כן לא כתבו הרב בלשון וי"א ולבאר דעתינו נעתיק ש"ס דשבת י"ט אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם שבת וכתב הרי"ף דאין לומר משום איסור תחומין דא"כ אף קודם ג' ימי' יש לאסור ועוד דאנם קיי"ל דאין תחומין למעלה מעשרה וע"כ כ' הרי"ף דהטעם משום מניעות עונג שבת ומזה דייק מהרי"ק דלמסקנת הרי"ף אף בפחות מעשרה אין האיסור משום תחומין רק משום צער כנ"ל:

וע"כ קודם ג' ימים מותר והב"י תמה ע"ז דמנ"ל למהרי"ק דאף למטה מי' לא שייך בזה איסור תחומין לדעת הרי"ף ודילמא למטה מעשרה באמת אסור משום תחומין אף ביום הראשון ואני אומר דברי מהרי"ק תורה הם דהרשב"א בחידושיו בהעתיקו לשון הרי"ף הוסיף עוד וז"ל ועוד דאי משום תחומין אסור כי מבעי' להש"ס בעירובין אי יש תחומין למעלה מעשרי' הפשוט מהכא דיש תחומין למעלה מעשרה אלא וודא דהטעם משום צער ולפי"ז קשה להיפך אמאי לא תפשוט מהכא דאין תחומין למעלה מעשרה דאם יש תחומין אף מיום הראשון ודוחק גדול לומר דבאמת איירי במפליג בתוך התחום מלבד שזה דוחק גם א"א לאמרו דהרי בירושלמי ומדרש ילמדנו מבואר להדי' המפליג בים הגדול שהוא בוודאי חוץ לתחום א"ו דאף אי יש תחומין למעלה מי' אין הטעם לאסור הפלגה רק משום ביטול עונג שבת ולא מחמת איסור תחומין ולכך לא מצי למיפשט דאין תחומין למעלה מעשרה מהא דשרי ביום הראשון ומעתה ה"ה לדידן אף בפחות מעשר לא שייך לאסור משום תחומין רק משום עונג שבת ולכך מותר קודם ג' ימים ליום השבת ולשיטת הרב"י צריך לומר דבאמת לא מצי למיפשט מהכא דהוי אמינא דלא שייך באמת איסור תחומין במפליג ואמנם לפי מה דקיי"ל דאין תחומין למעלה מעשרה מוקמינן באמת ברייתא זו למעלה מעשרה דסתם מפליג בים הוא למעלה מעשרה ולכך מתירין ג' ימים קודם השבת כיון דהוא למעלה מעשרה אבל למטה מעשרה באמת אסור ואמנם גם זה אינו כיון דבאמת בעיא זו אם יש תחומין למעלה מעשרה לא נפשט רק מחמת דתחומין דרבנן אנו מקילין בספיקא דדינא וכאן אי נימא דיש תחומין למעלה מעשרה ממילא יש ראיה מברייתא זו להתיר אף למטה מעשרה א"כ לענין זה להקל בלמטה מעשרה אמרינן מספיקא להקל גם בזה כיון דאין כאן רק איסור דרבנן ואזלינן בשניהם להקל כיון דאין כאן תרתי דסתרי והדבר ברור לדעתיה:

ב

(ב) ואפילו במקום שיצטרך הישראל לעשות אחר כך. כן כתב הריב"ש בתשובה לדעת הרז"ה שכתב דהטעם דאסרינן להפליג בספינה משום שיצטרך הישראל לעשות אחר כך מלאכה וחזינן דקודם ג' ימים שרי אף בכה"ג וכ' הרב' דמזה יש ללמוד דלדבר מצוה שרי אף תוך ג' ימים ואף שיצטרך הישראל אח"כ לעשות מלאכה ולכאורה הדבר תמוה מדוע נתיר בזה כיון שיודע שיבוא לכלל חילול שבת ומלשון הפוסקים למדתי דהטעם בזה משום דפוסק עמו ע"מ לשבות וא"כ אין זה מתנה לחלל שבת דמסתמא יקיים הנכרי תנאו ולא פליג בשבת וא"כ לא יבוא לכלל חילול שבת ובזה נכונו דברי המ"א דאם א"א להתנות עם הנכרי אסור להפליג אף לדבר מצוה ומה"ט אסור להפליג ביום השבת עצמו לדעתו ובע"ש נסתפ' בזה ולדעתי נראה להכריע בדבר. דבדבר שיגיע לכלל חילול שבת בוודאי בזה צריך לפסוק עמו אף בהולך לדבר מצוה ובמקום שלא יבוא לכלל חילול שבת רק שיבטל מעונג שבת וכדברי הרי"ף אין הפסיקה ע"מ לשבות מעכב' אם מפליג לדבר מצוה דהעוסק במצוה פטור מן מצות עונג שבת וזה ברור וזה נראה לי טעם הרשב"ץ הובא בב"י סי' רס"ו שכתב דאין למזל מילה שלא בזמנה ביום ה' כדי שלא יבוא לחלל שבת ביום השלישי למילה כמ"ש הרז"ה בטעם דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת ותמה הש"ך דהא לדבר מצוה מותר ובזה א"ש דהא דמתירין לדבר מצוה היינו בפוסק עמו לשבות וזה א"א במילה כיון שכבר נימול וביום השלישי צריך לחלל שבת מחמת חולשת המילה א"כ אין שייך כאן פוסק ע"מ לשבות ובחידושי לט"ד כתבתי דדוקא בגר כאמרו דברי הרשב"ץ וטעמא דידי דבש"ס דשבת דף קל"ד תנן מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת דברי ראב"ע אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויהי ביום הג' בהיותם כואבים ואקשינן עלה מה אע"פ שאין ראיה לדבר משום דגדול לא סליק בישרא מהרה ומעתה בגר שהוא גדול שיש ראיה ברורה לדבר שקרוב הוא שיצטרכו לחלל שבת עבורו לכך אסור למולו ביום ה' וכמו כן בקטן שחלה איירי ג"כ באופן זה שיצטרכו בודאי לחלל שבת עבורו ביום השלישי אבל בתינוק ומילה שלא בזמנו מותר למולו ביום ה' לכ"ע ובזה סרה מהר קושיות הרב הש"ך ממתני' דשבת קטן נימול לשמנה וכו' עי"ש בש"ך סימן רס"ו ולפמ"ש אין כאן קושיא כלל ודו"ק.

ובגוף הדבר הלכה כמאן הרמב"ם פסוק כרבי דסובר לפסוק עמו ע"מ שישבות והטור פסק כרשב"ג דא"ל לפסוק והדבר תלוי בזה בכ"מ אי הלכה כרבי נגד רשב"ג הנה הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות גירושין פסק כרשב"ג נגד רבי והטור פסק שם כרבי וכאן נהפך הוא פסק כרשב"ג נגד רבי ונראה לעיין בדבר דבאמת נחלקו הרז"ה והרמב"ן באין מים מוכנים לרחוץ התינוק וכ' הרז"ה דאסור למולו כיון שאם ימולו אותו יצטרך לחלל שבת במכשירין ומכשירי מילה אינן דוחה את השבת ע"כ מניעות המילה יותר טוב שלא יחלל שבת והרמב"ן חולק ע"ז וכתב דאין למצות אלא שעתן כיון דבעת המילה אין כאן חילול שבת במכשירין מותר למולו ואחר המילה כשיהיה סכנה בדבר בלי רחיצת מים חמים באמת נחלל שבת עבורו דהרי מותר לחלל שבת במקום סכנה ואמרתי בחידושי דהדבר תלוי בזה דבאמת נחלקו הפוסקים אי דחוי' שבת אצל פקוח נפש או הותרה והנה אי נימא דבפ"נ הותרה שבת א"כ מהכ"ת לא נתיר לו כעת לעשות ביום חול מה שירצה ואם יגיע לכלל פ"נ ויצטרך לחלל שבת הרי יעשה באמת דבר המותר לכך מתירין אף שיגיע אח"כ לחשש סכנה אבל אי נימא דדחוי' שבת אצל פ"נ היינו אם כבר אירע לו דבר סכנה אבל לעשות בתחלה דבר שיגיע אח"כ לכלל סכנה ויצטרך לחלל שבת אסור לעשותו וזה ברור מאד:

והנה בש"ע מסכת יומא ד' פ"ד מי שנשכו כלב שוטה גוזזין לו את הירק וא"צ לעשר דברי רבי רשב"א אומר לא יאכל עד שיעשה וקאמר הש"ס דאיירי בשבת ופליגי בזה אי יותר טוב שיאכל טבל דרבנן דמעשר ירק הוא רק דרבנן או יותר טוב שיעבור על איסור שבת דרבנן וטעם פלוגתתן דבאמת מבואר בטור או"ח (סימן שכ"ח) מחלוקות הפוסקים בחולה שצריך לאכול בשר ויש כאן בשר נבילה ויש מקום לשחוט הבהמה דכ' הראב"ד כיון דנביל' הוא רק איסור לאו ושבת איסור סקילה מוטב להאכילו נבילה ולא לחלל שבת באיסור סקילה והרמ"ה כתב דיותר טוב לשחוט בשבת דהותרה שבת אצל פ"נ ולא לאכול נבילה דהוא אכילת איסור עכ"פ ואינו רק דחיות דהרי מאכילין אותו הקל הקל ובזה נחלקו תנאי ג"כ לענין איסור שבת דרבנן ואיסור טבל דרבנן דאי נימא דשבת דחוי' יותר טוב להאכיל טבל דהך איסורא החולה בעצמו קעביד ולמי נחלל שבת עבורו ואי נימא דשבת הותרה א"כ כמו באיסור שבת דאורייתא ואיסור נבילה דאורייתא אמרינן דמחללין שבת באיסו' סקילה ואין מאכילין נבילה שהוא איסור לאו ה"ה בשניהם דרבנן מחללין שבת בדרבנן שהותרה אצל פ"נ שוב האיר ה' עיני וראיתי בשו"ת הרשב"ץ שכתב ג"כ דהך פלוגתא שנחלקו הפוסקים בענין חולה שצריך לאכול ויש כאן בשר נבילה אי מותר לשחוט עבורו פליגי ביה תנאי במסכת יומא בהך דגוזזין את הכרישין והיינו מטעם שכתבתי וכוון הרב לדעתי ומעתה אמינא בע"ח כי מה דקאמר רבי כאן דאף לדבר מצוה פוסק עמו על מנת לשבות משום דאזיל לטעמיה דסובר שם דא"צ לעשר משום דשבת דחויה אצל פקוח נפש א"כ חיישינן אף בדבר מצוה שיבוא אח"כ לכלל דחיו' שבת אבל רשב"ג ה"ל כרשב"א שם דסובר דמעשרין בשבת ואין מאכילין אותו טבל דרבנן משום דהותרה שבת אצל פקוח נפש א"כ אינו צריך לפסוק עמו מ"מ שישבות דאף אם לא ישבות מה בכך הרי לדבר מצוה קאזיל ואם יגיע לכלל סכנה מה בכך הרי היתר גמור לחלל שבת במקום סכנה ולכך פסק הטור כרשב"ג אף דבכ"מ פסק כרבי נגד רשב"ג כאן דרשב"א ור"שב"ג בחד שיטה קיימי אין הלכה כרבי מחבריו והרמב"ם לטעמיה דפסק בפ"ב מהלכות שבת דדחוי שבת אצל פקוח נפש לכך פסק כרבי דפוסק ע"מ לשבות והדברים ברורים כשמש ודברי הטור מיושבים והרמב"ם לטעמיה ולקמן יבואר באריכות: ואמנם לפמ"ש לקמן סימן ש"ל דיש חילוק בזה בין ספק פ"כ לודאי דבאמת בש"ס יליף מכמה מקומות דפ"נ דוחה שבת מן מילה ומן עבודה וכהנה ואחר זה קאמר שמואל דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ומסיק הש"ס דלכלהו אית להו פירכא אשכחן דודאי ספק מכין ולשמואל לית ליה פירכא ואמרתי דלפי טעמא דשמואל כיון דשבת ושאר מצות מקרא אחד נלמד אם כן כמו דשאר מצות אינו רק דחויה ה"ה שבת אבל לפי שאר טעמים נוכל לומר דחילול שבת לצורך פ"נ הוא הותרה וכיון דודאי פ"נ נלמוד מהני קראי דהוא הותרה וספק דנלמד מוחי בהם הוא דחוי' כ"כ וא"כ שפיר נוכל לומר דאסור לכתחילה שלא יבוא לכלל ספק ע"כ דוק היטב:

ג

(ג) שמקרקע הספינה וכו'. בש"ס דשבת דף ק' נחלקו בממלא מים מתוך המים לספינה אי בעינן מקום ארבעה על שפת הספינה וקאמר שם הטעם דמ"ד דלא בעינן מקום ד' משום דהוא למעלה מעשרה ומקשינן ודילמא לית בה עשרה וקאמר גמירי דאין ספינה מהלכת למטה מעשרה והקשו התו' דבש"ס דעירובין דף מ"ד גבי הך דפשיט דיש תחומין למעלה מעשרה נהך דספינה ומוקי לה במהלכת ברקק ומשמע דאפשר לספינה ללכת על פני תמים שאין בהם עשרה והנה מקושייתם משמע דלית להו הך מילתא דכ' בספר יראים להר"א ממיף דבוודאי אין ספינה הולכת במים שאין בהם עשרה מקרקע המים אמנם הספינה בעת הליכות שוקעת במים ג' או ד' טפחים עכ"פ ומהלכת בפחות מעשרה דהיינו מקרקע הספינה עד קרקע המים אין בה מים עשרה ולכך אסור שם הילוך הספינה שהיא מהלכת בפחות מעשרה לקרקע המים אבל הממלא ממלא מן המים שלמעלה דהיינו בשפת הים וכ' עוד בס' יראים הנ"ל דאף דהשיקוע של הכלי הוא ג"כ ממעט קצת מגובה עשרה של המים צריך לומר דאין הספינה מהלכת בפחות מעשרה וכמו שיש בשיעור שיקוע הכלי ג"כ שהוא דבר מועט אבל שיקוע הספינה בתוך המים הוא שיעור מרובה עכ"ל ס' יראים: ומן האמור הראה שדברי הב"ח נכונים בזה דהתו' לא סברו כסברת ס' יראים דאל"כ לא הי' מקשי' מקושייתם ומ"ש המ"א מחמת שיקוע הכלי בתוך המים כבר נדחה במתק הלשון ס' יראים ודברי הב"ח נכונים ודלא כמ"א ועי' רשב"א חידושי שבת שם וזה ברור:

ד

(ד) וי"א דאפי' יצא מהספינה שרי. בס' לבוש כתב בטעם הענין אף אם תפליג הספינה לית לן בה כיון דאינו עושה מעשה וכ"כ הרבי' בשם התו' והרא"ש דכשקנה שביתה מבע"י הרי הוא כביתו דאף אם הספינה מפלגת בעצמה אין בזה חשש איסור וכ' המ"מ דלדידהו צריך לומר כמ"ש התו' במס' עירובין דף ג' דהך ברייתא דאין מפליגין בספינה אתי' כב"ש דאסור להתחיל מלאכה בע"ש שתהי' נגמרת ביום השבת ואנן קיי"ל כב"ה ואני תמה בזה דהרי בש"ס דשבת דף י"ח אהך דפליגי ב"ש וב"ה אי רשאי להתחיל מבע"י שתגמר בשבת ושוין אלו ואלו שטוענין בקורת בית הבד וכו' והטעם דאף ב"ש אינן אוסרין להתחיל מבע"י שתגמר בשבת רק בדבר דאי עביד בשבת יש איסור תורה אבל בדבר דאף אי עביד בשבת ליכא איסור תורה לא אסרי' ב"ש להתחיל מבע"י וא"כ כאן כיון דאיסור הפלגה בשבת אינו רק משום איסור תחומין ואף אי עביד בשבת ליכא איסור תורה אף לב"ש אינו אסור כמו קורת בית הבד ולמה יהיה איסור להפליג מבעוד יום וצ"ל משום דס"ל להך מ"ד דתחומין דשנים עשר מילין הוא מה"ת וכיון דהספינה מפלגת בשבת חוץ ליב"מ ע"כ אף להפליג בע"ש אסור אמנם לדידן דקיי"ל לקמן סימן ת"ד דבמים דהיינו ימים וטהרות אף חוץ לי"ב מילין אינו רק מדרבנן ומשום שאינו דומה לדגלי מדבר א"כ במפליג בספינה ליכא חשש איסור תורה כלל אף חוץ ליב"מ ואמאי אסרי ב"ש לעשות מבע"י שתגמר בשבת וע"כ ל"ל דהפלגת ספינה באמת אף לב"ה אסור ומשאר טעמים שכתבו התוס' וא"כ למה התיר כאן עפ"י דעת הרשב"ם דלדעתו צ"ל דאף בימים ונהרות שייך חשש תחומין די"ב מילין מה"ת וא"כ נוכל לומר דהך ברייתא דאין מפליגין בספינה ב"ש והש"ע מחלפין שיטתיה כמ"ש ע"כ נראה לי דכאן איירי למעלה מעשרה דליכא איסור תחומין ובאופן שנתבאר בסעיף ב' וכ"כ הב"י ודלא כהבנת הלבוש והב"ח כ' דאף למטה מעשרה נהגו להקל עפ"י דעת בה"ג ולדעתו צ"ל דבה"ג ס"ל כרשב"ם וזה אינו ודו"ק בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף