ישועות יעקב/אורח חיים/רמט

ישועות יעקב ‏ אורח חיים רמט

א

(א) אין הולכין בע"ש. הב"ח כ' דבזמנינו נהגו הנוסעים בעגלה ללכת יותר והנח להם לישראל ובשו"ת בית יעקב (מצויזמיר, או"ח סימן לה) הביא מהא דקאמר הש"ס פרק מי שהי' טמא פסחים צ"ד (צד.) גבי דרך רחוקה יכול לכנוס בסוסים ופרדים תלמוד לומר ובדרך לא היה משמע דאין חילוק ובאמת שאני התם דגלי קרא ובס' אגודה מסכת סוכה כ' דבזמנינו דמכינן הכל בע"ש מותר ליסע יותר משלשה פרסאות ואין להחמיר רק בעל נפש:

ב

(ב) אסור לקבוע בע"ש סעודה. הטור כ' בשם הרמב"ם דדעתו דוקא מן המנחה ולמעלה אסור ודעת הטור דכל קיום יש לאסור ולפי פי' המ"מ דעת הטור והרמב"ם שוין לדינא ותורף דבריו שיש שלשה חילוקי דינים דמשתה שאינו רגיל בה בימות החול יש לאסור כל היום ואם רגיל בה בימות החול אסור מן המנחה ולמעלה ואכילה בלי קביעות סעודה מותר עד שתחשך ומדברי כולם נלמד דסעודה שרגיל בה בימות החול מותר לאכול קודם מנחה וכן הסכימו הפוסקים ולא הביאו שום חולק ובמח"כ נעלם מהם לשון רש"י במס' גיטין דף ל"ח גבי הני ב' משפחות שהיו בירושלים אחת קבעה סעודה בע"ש ופי' רש"י אף בחול הי' קובעין סעודתן אלא דבע"ש לא היה לעשות כן כדי שיה' תאב לאכילת שבת ש"מ דאף סעודה שעושה בכל יום אסור לעשות בע"ש כל היום וכיון שכן דעת מאור הגולה מי יכריע נגדו להקל ולדעתו גם דעת הטור כן הוא ואין הכרח לדברי הט"ז דרך כלל ראוי להחמיר מבלי להרבות בסעודה בע"ש כדי שיאכל לתאבון בפרט בימות החורף שהיום קצר:

ג

(ג) ואפי' הוא סעודת אירוסין. דין זה מבואר בירושלמי מסכת ביצה ומס' כתובות ומס' תענית והמ"א הקשה מדברי המשנה במסכת פסחים דף מ"ט ההולך לאכול סעודת אירוסין בבית חמיו אם יכול לחזור וכו' ושם איירי בע"פ דבחה"מ וכ"ש ביו"ט אין לעשות סעודה אירוסין ודחזינן דיכול לאכול סעודה אירוסין בע"פ וכ"ש בע"פ. ולכאורה הדבר תימא על הירושלמי מזה איך יתרץ למתני' אמנם לכאורה אפשר לומר דלהירושלמי מוקמינן באמת דמתני' איירי בסעודה שכ' ואתי' כמ"ד דאף סעודה שני' חשיב מצוה וזה ברור דסעוד' שניה של אירוסין מותר לעשות בחול המועד כמו שכתבו הפוסקים דדווקא סעודה ראשונה אסור בחול המועד משום דאין מערבין שמחה בשמחה אמנם באמת עדיין קשה דבלאו הכי ע"כ איירי כאן בערב פסח דהרי קאמר יבטלו בלבו ואנן קיימא לן דאחא"ס לא מצי מבטל ועל כרחך דאיירי בע"פ דעדיין ברשותו דניבטליה ואמנם בש"ס דפסחים הי' יושב בבהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בביתו מבטל בלבו אחד שבת ואחד יו"ט ואקשינן עלה דהא הוי לאחר זמן איסורו ומוקי לה ביש לו עיסה ומגולגלת בתוך ביתו וקדים ומבטל לה קודם שיבוא לידי חימוץ וא"כ אפשר לאוקמי מתני' ג"כ באופן זה ואמנם בלא"ה דחוק לומר דמתני' איירי בסעודה שניה והרב כ' באמת דמותר לעשות סעודת אירוסין משום שהיא מצוה והנה לפירושו צ"ל דהא דתני בברייתא שם בסעודת אירוסין יחזור מיד ומוקי לה דבסעודת אירוסין סעודה שני' דהיינו סעודת סבלונות ומ"מ מותר לעשותה אפשר דאיירי באמת בחה"מ ושם לא נזכר ביטול שוב ראיתי בלשון הירושלמי אמתני' דהולך לעשות סעודת אירוסין דסעודת מצוה לעשות שלו' בין ארוס לארוסתו כונת דבריו דאיירי בסעודה שני' והמצוה הוא רק לעשות שלו' וכפי הנראה דלא ניחא ליה לאוקמי בסעודה ראשונה דאסורה בחה"מ וא"א לאוקמי בע"פ לשיטו' הירושלמי דסעודת אירוסין אסור בע"ש וע"כ מוקי בסעודה שני' ואירי באמת בחה"מ ודו"ק.

ד

(ד) סעודת אירוסין. המ"א כ' דמותר לעשו' סעודת אירוסין לפי שהוא מצוה והוכיח כן ממתני' בפסחים מ"ט ההולך לעשות סעודת אירוסין ואיירי בע"פ עייש"ה והנה לכאורה קשה דמותר לעשות סעודת אירוסין משום מצוה עדיין קשה מברייתא דתנן ההולך לעשות סעודת אירוסין יחזור מיד ומוקי לה בסעודה דלאו מצוה היא כגון סעודה שני' או כמ"ד דסעודת אירוסין לא חשוב מצוה וע"כ יחזור מיד ואם כן קשה כיון דלאו מצוה היא איך יעשה בע"פ וכבר ימים נתקשתי בזה מהרב הגדול מ' יוזפא מזאלקווא ואח"ז מצאתי בס' אבן העוזר בחידושי א"ח שנתקשה בזה על המ"א: ונראה לי דלכאורה אפשר לומר דאף דע"ש אסור מ"מ בע"פ יותר יש להתיר עפמ"ש המ"א והאחרונים לקמן דבסי' תרל"ט כ' הרמ"א דבערב סוכותא סור לאכול מחצות היום ואילך ובע"פ פסקינן דאינו אסור רק סמוך למנחה קטנה והרי מצד הסברא ע"פ חמור שמפרש בי' קרא בערב תאכלו מצות ותירצו דבע"ס חיישינן יותר שימשך אחר סעודתו ויאכל הרבה עד שיהי קץ באכילתו בלילה אבל בערב פסח דבלא"ה אסור לאכול לא חמץ ולא מצה לא יבוא לכלל סעודה גדולה דעיקר הסעודה הוא הלחם אשר הוא אוכל ואמנם קודם זמן איסורו דאז מותר לאכול חמץ שייך חשש שימשך אחר סעודתו עד שיקוץ באכילתו בלילה וא"כ הך מתני' דקתני יבטל בלבו ולר"מ אוכלין כל חמש המן איסור אכילה והנאה כאחד ואף לר"י מ"מ כיון דאין כאן רק שעה אחת להתיר הנאה ולאסור באכילה ומשום הך שעה א' לא תני לה במתניתין וכיון דקתני יבטל בלבו אם כן באותו עת יכול לאכול חמץ אבל ברייתא דלא קתני בה יבטל בלבו שפיר נוכל לומר דאיירי אחר זמן איסורו וזה ברור ודו"ק:

ה

(ה) בתענית יחיד לא ישלים. האחרונים האריכו בזה בענין תענית יום שמת בו אביו והיוצא מכללות דבריהם דאם אירע פעם ראשונה בע"ש לא ישלים ומ"מ כשאירע אח"כ בחול משלים תעניתו רק דבכל פעם שיארע תענית זה בע"ש לא ישלים ואם אירע פעם ראשונה בחול והשלים ולא התנה בפי' שאם יבוא התענית בע"ש לא ישלים מחוייב להשלים אם יבוא התענית בע"ש ואני תמה בזה מדוע לא נימא דסתמא דמילתא לא קיבל עליו להשלים בע"ש כמו דכתב הראב"ן דאף דנדרים חלין על דבר מצוה היינו בפי' אבל בסתם אמרינן דלא הי' דעתו על דבר מצוה וה"ה בזה מדוע לא נימא דאף שהתענית היא קבלה מ"מ דוקא בחול אבל בע"ש לא היה דעתו ע"ז אמנם דברי הראב"ן האלו צריכין ביאור רחב דהרי אף בשבועה חל בכולל ויבואר באריכות בחידושי להלכו' פסח סימן תפ"ו וקצת מזה יבואר לקמן סימן רע"א:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · מעבר לתחילת הדף