כף החיים/אורח חיים/רמח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רמח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
ישועות יעקב
לבושי שרד


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] מותר להפליג בספינה וכו'. פי' להפריש מן היבשה לים ולשון מפליג ע"ש שמפליג עצמו מן הישוב. פרישה או' א':

ב[עריכה]

ב) שם. אפי' בע"ש וכו'. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות מ"א סק"א. והטעם כתב המחה"ש כיון שנכנס לתוכה בשבת ע"מ להפליג מיד. מיהו דעת הא"ר או' ד' ואו' ה' להתיר לדבר מצוה להפליג אפי' בשבת יעו"ש. אבל דעת הרב י"א בהגה"ט כדעת מ"א דבשבת עצמו אסור אפי' לדבר מצוה. וכ"כ א"א או' א' ח"א כלל ד' או' א' ועיין לקמן סעי' ג' ובדברינו לשם או' ט"ל ובסי' תרי"ג סעי' ו':

ג[עריכה]

ג) שם. אם הולך לדבר מצוה. ואיזה דבר נקרא של מצוה עיין לקמן בהגה סס"י זה ובדברינו לשם בס"ד:

ד[עריכה]

ד) שם. ופוסק עמו שישבות וכו'. זו סברת הרמב"ם וסיעתו דפסקו כרבי בשבת י"ט ע"א אבל הטור ודעמיה פסקו כרשב"ג דאמר דא"צ לפסוק כמבואר בטור וב"י יעו"ש. וכ"פ הלבוש כדעת הש"ע דצריך לפסוק. ר"ז או' א' ח"א כלל ד' או' א' ומ"מ היכא דלא אפשר להתנות כגון באנייה ההולכת בקיטור שיש לה עת קבוע להלוך מפני הסחורות שיש בה ואינה ממתנת ליחידים או בספינה שרובה עכו"ם ובודאי לא ישמעו לו לשבות ואם יאחר לספינה אחרת אפשר שיתבטל מן המצוה יש להקל וכ"כ א"א או' א' ר"ז שם. וה"ד בענין שלא יצטרך אח"כ לעשות איסור בשבת אבל אם יצטרך אח"כ לעשות אסור בשבת צריך דוקה לפסוק וכמ"ש לקמן סעי' ד' ואפי' אם יתבטל המצוה. וכ"כ המש"ז או' ג':

ד) וכתב הב"ת דמבואר ברמב"ם דהך פלוגתא דרבי ורשב"ג ליתא אלא בהולך בע"ש לדבר מצוה אבל במפליג ג' ימים קודם שבת אפי' לרבי א"צ שיפסוק עמו לשבות כיון דלא עביד איסורא אבל משאר מפרשים משמע דפליגי נמי אמאי דמפליגין ג' ימים קודם שבת דלרבי צריך לפסוק ולרשב"ג א"צ לפסוק והכי משמע מדברי הטור יעו"ש. וכ"כ י"א בהגה"ט שדעת הרמב"ם והסמ"ג דוקא במפליג בע"ש לדבר מצוה צריך לפסוק אבל במפליג קודם ג' ימים א"צ להפסיק אבל לדעת הרא"ש והטור משמע אפי' במפליג קודם ג' ימים צריך לפסוק אלא שכתב שדעת הש"ע משמע דפוסק כהרמב"ם והסמ"ג דדוקא בע"ש לדבר מצוה צריך שיפסוק אבל במפליג קודם ג' ימים א"צ שיפסוק יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שליא וע"כ לכתחלה אפי במפליג ג' ימים קודם השבת אם אפשר יש לפסוק עם העכו"ם שישבות ביום שבת ואם לא אפשר יש להקל:

ה[עריכה]

ה) שם ופוסק עמו שישבות וכו'. לא קאי דוקא על ע"ש אלא אפי' קודם ע"ש תוך ג' ימים צריך לפסוק. ט"ז סק"א. א"ר או' ה' מש"ז או' א':

ו[עריכה]

ו) שם. אבל לדבר הרשות אין מפליגין וכו'. והטעם עיין לקמן בסעי' ב' ובדברינו לשם או' טו"ב בס"ד:

ז[עריכה]

ז) שם. פחות מג' ימים וכו'. ומשמע דג' ימים גמורים קודם שבת בעינן כלומר דמיום ד' אסור להפליג ויום ד' בכלל האיסור אלא שמדברי הרא"ש נראה דיום ד' מותר. ב"י וכ"ה דעת העו"ת או' א דמותר להפליג ברביעי בשבת יעו"ש. ועיין י"א בהגה"ט מה שהאריך בענין זה והביא מחלוקת הפו' יעו"ש. אבל מדברי מור"ם ז"ל בהגה משמע דבד' עצמו אסור. וכ"כ מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' א"א או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל ד' או' א' נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ לכתחלה היכא דאפשר יש ליזהר שלא להפליג בד' והכא דלא אפשר יש להקל. וה"ד במפליג בים שבודאי הספינה הולכת למעלה מעשרה טפחים וגם בודאי שלא יצטרך לעשות איסור בשבת אבל אם יש חשש לעשות איסור בשבת כגון איסור תחומין וכיוצא לכ"ע אין להפליג כ"א דוקא קודם יום ד' כמבואר לקמן סעי' ד' יעו"ש:

ח[עריכה]

ח) שם. קודם השבת. וה"ה קודם יו"ט דאין חילוק בין שבת ליו"ט א' וליו"ט ב' י"א בהגה"ט סוף הסי' בשם כמה פו' יעו"ש. חס"ל או' ב' ועיין לקמן או' ט"ל:

ט[עריכה]

ט) שם הגה. אבל קודם ג' ימים וכו'. היינו ביום ג' וכמ"ש סעי' ד' ודלא כעו"ת. מ"א סק"ג. וכבר כתבנו בזה לעיל או' ז' יעו"ש:

י[עריכה]

י) שם בהגה. שמושכין אותה ע"י בהמות וכו' ועיין לקמן בהגה סוף סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

יא[עריכה]

יא) שם בהגה. ואפי' אין המים יו"ד טפחים וכו' דהוי אמינא יש איסור תחומין קמ"ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר אבל תוך ג' ימים אסור מטעם שכתב אח"ז. ט"ז סק"ב. ועיין באו' שאח"ז:

יב[עריכה]

יב) שם בהגה. ואפי' במקום שיצטרך וכו' והטעם דג' ימים קודם השבת שייכים לשבת הבא וקודם לזה שייכים לשבת שעבר כדאמרינן בגיטין ע"ז ע"א ובפסחים ק"ו ע"א (וכ"ה ע"פ קבלת האר"י ז"ל כמ"ש לעיל סי' קל"ב או' ו' ד"ה ועוד דע ואו' כ"ו יעו"ש) דעד יום ד' מקרי אחר שבתא ואח"כ מקרי קמי שבתא וכיון שיצא בהיתר אין לו להמנע מחמת שבת הבא שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו מחמת פקוח נפש אין כאן חילול. ט"ז סק"ג:

יג[עריכה]

יג) שם בהגה. ואפי' במקום שיצטרך וכו'. וגם הש"ע ס"ל כן כמ"ש סעי' ד' ודלא כהעו"ת. מ"א סק"ד:

יד[עריכה]

יד) שם. ואם הוא דרך מועט כמו מצור לצידון וכו'. ולפ"ז במהלך שני ימים נמי שרי בה' וכ"כ בסה"ת סי' רכ"ה. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' א"ר או' ב':

טו[עריכה]

טו) שם. מפני שאפשר שיגיע וכו'. ואעפ"י שלפעמים מתאחרים יותר מיום אחד אם כשיש רוח טוב הולכים ביום אחד שרי להפליג בע"ש. ב"י. ור"ל אעפ"י שעכשיו אין רוח טוב מ"מ אם כשיש רוח טוב הולכין ביום א' שרי להפליג בע"ש. וכ"כ המ"א סק"ה. א"ר שם. תו"ש או' ו' מאמ"ר או' ב':

טז[עריכה]

טז) שם. מפני שאפשר שיגיע וכו'. וה"מ כשיש שהות מעת שהספינה מפלגת להגיע שם קודם הלילה ע"י רוח טוב אבל אם הוא מהלך יום אחד ע"י רוח טוב ושהה שעה אחת או שתים אסור לו להפליג שהרי א"א להגיע שם קודם הלילה אפי' ע"י רוח טוב. ב"י. מיהו ברש"י משמע דמצור לצידן לא היה מהלך יום שלם. תו"ש שם. ונראה דהכל לפי הענין דאם אפשר שיגיע ע"י רוח טוב שרי כמ"ש באו' הקודם ואם לאו אסור:

יז[עריכה]

טוב) [סעיף ב'] הא דאין מפליגין וכו'. הטעם משום עונג שבת וכו' ויש מפרשין הטעם משום איסור תחומין ולכך מתירין בספינה גדולה שהולכת למעלה מעשרה ועוד יש מפרשין הטעם משום שט שהספינה הולכת על פני המים וגזרינן שמא יעשה חבית של שייטין ונ"מ דלטעם הראשון אם הספינה הולכת למעלה מי"ט אפי' בימים המלוחים שרי להפליג תוך ג' ימים קודם לשבת ולעעם השני אפי' בנהרות שלא יש צער ובלבול וגם שהולכת הספינה למעלה מעשרה אסור להפליג תוך ג' ימים קודם השבת אלא צריך להפליג קודם ג' ימים לשבת אלא שמרן ז"ל פסק כהרמב"ם ז"ל ודעמיה שכתבו הטעם משום עונג שבת וס"ל דתחומין למעלה מעשרה כיון דהיא בעיא דלא אפשיטא דוקא ביבשה דאיכא בי"ב מיל תחומין דאורייתא אזלינן לחומרא אבל בים דליכא תחומין דאו' אזלינן לקולא ואמרינן אין תחומין למעלה מעשרה ולכך אפי' בספק הולכת למעלה מעשרה פסק להקל משום דבדרבנן אזלינן לקולא כמבואר כ"ז בטור וב"י יעו"ש וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע דהטעם משום עונג שבת ובנהרות מותר להפליג אפי' בע"ש. ר"ז או' ג' ח"א כלל ד' או' א' וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן סי' ת"ד:

יח[עריכה]

חי) שם. משום עונג שבת וכו'. לפי טעם זה יוצא לנו התר דמי שהורגל לילך דרך אניה בלב ים וכן הספנים שאמנותם בכך ואינם מרגישים שום צער ולא בלבול ואוכלים בשעת אכילה שרי להו להפליג ג' ימים קודם שבת שאינם מתבטלים מעונג שבת. מאירי פ"ק דשבת יעו"ש. וכ"נ מדברי המו"ק. פתה"ד או' ו':

יט[עריכה]

יט) שם. שכל ג' ימים וכו'. נקט הכי לאפוקי אם לא יהיה צער רק ב' ימים אז היה שרי אף תוך ג' ימים אבל באמת אף אם היה נמשך הצער יותר מג' ימים. אפ"ה שרי קודם ג' ימים דלא גרע מחילול ממש דשרי קודם ג' ימים. תו"ש או' ז':

כ[עריכה]

ך) שם. שכל ג' ימים הראשונים יש להם צער וכו'. והיינו טעמא שלכל דבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג שבת דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ב"י מ"א סק"ו:

כא[עריכה]

כא) שם. אפי' בע"ש. והיינו אם הספינה הולכת בשביל עכו"ם. ר"ז או' ג':

כב[עריכה]

כב) שם. שמקרקע הספינה וכו'. פי' אע"ג דהמים עמוקים יותר מי"ט מה שמשוקע מהספינה במים לא חשבינן ליה דבעינן מקרקע הספינה עד קרקע הנהר י"ט ואי ליכא י"ט אסור לצאת. ומשמע דאפי' אם הוא יושב למעלה מי"ט אסור. וכ"כ המ"א סק"ז. מיהו הב"ח כתב דאם יש במים יותר מי"ט אפי' אם אין מקרקע הספינה לקרקע הנהר י"ט שרי יעו"ש אלא שהמ"א שם השיג עליו וכתב דאין לזוז מפסק הש"ע יעו"ש. וכן הסכים א"ר או' ו' אלא שכתב דאם הוא יושב למעלה מי"ט מותר יעו"ש. אבל הר"ז או' ג' כתב דכשהוא יושב למעלה מי"ט ואין רגליו תלויות לתוך מטה מי"ט אם הספינה מהלכת למעלה מג"ט יש לסמוך ע"ז דוקא כשצריך לכך יעו"ש:

כב) ומיהו בהולך בספינה שהולכת מעצמה והגיע למקום שאין בעמקה י"ט אפי' אותו המקום הוא מהלך רב ואפי' נזדמן לו יבשה א"צ לירד דלא פלוג רבנן בספינה. עו"ש או' ב':

כג[עריכה]

כג) שם. אסור לצאת חוץ לתחום. אבל תוך התחום שרי ולא גזרינן שמא יצא חוץ לתחום. מ"א סק"ח:

כד[עריכה]

כד) שם הגה. וכן בספינה שיצטרך הישראל וכו'. ומיירי אפי' שהמלחים והחובלים הכל ישראלים. ב"י בשם הריב"ש. עו"ש סוף או' א' ונראה דוקא אם בשבת הוא סכנה אם יעמד במקום אחד אז מותר במלחים ישראל אבל בדליכא סכנה אסור אם מלחים ישראלים וזה פשוט. עו"ש שם. ונראה היכא שידוע שודאי יצטרך ישראל לעשות מלאכה בשבח אסור להביא עצמו לידי כך להיות מלח ואעפ"י שהולך קודם ג' ימים קודם לשבת כיון שאפשר להתעסק במלאכה אחרת ולמה לו בזאת המלאכה שיבא בה לידי חילול שבת ומדברי האר"י ז"ל משמע דאף מי שעושה מאונס ואנוס רחמנא פטריה מ"מ יש לו איזה עונש וצריך כפרה והחי יתן אל לבו. ועיין לקמן או' מ"ב:

כה[עריכה]

כה) שם בהגה. אסור ליכנס בה ג' ימים קודם שבת וכו'. פי' תוך ג' ימים קודם שבת אבל קודם ג' ימים שרי כמבואר בסעיף א' מאמ"ר או' ד' וכ"כ הר"ז או' ה' ח"א כלל ד' או' א':

כו[עריכה]

כו) שם בהגה. ולא דמי להליכת בקרון וכו'. והטעם דהליכה בקרון אסור בסי' ש"ה שמא ירד מן הקרון (כ"כ התו' עירובין מ"ז ע"א ד"ה הלכה בסופו) וילך באיסור וזה אין שייך כאן. ט"ז סק"ד. והמ"א סק"ט כתב דהליכה בקרון שאסור משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא שהבהמות הולכים ברחוק ממנו ליכא למיחש להכי יעו"ש. וכ"כ או' או' ח' והתו"ש או' י"א יעו"ש. אמנם העו"ש או' ב' כתב דגם בספינות הנמשכות ע"י בהמות יש בהם איסור משום משתמש בבעלי חיים ואסור ליכנס בהם בע"ש יעו"ש. וכ"כ בס' קרבן נתנאל על הרא"ש פ"ה דביצא או' ו' ובספרו נתיב חיים יעו"ש. ולפ"ז אין להפליג בהם אלא דוקא קודם ג' ימים לשבת וכמ"ש לעיל סעי' א' בהגה יעו"ש. ועיין לקמן סי' ש"ה סעי' ח"י בהגה ובדברנו לשם. בס"ד:

כז[עריכה]

כז) [סעיף ג'] היכא דמותר להפליג מע"ש. כגון לדבר מצוה או בנהרות שאין צער בהפלגתן כמ"ש בסעי' א' וב':

כח[עריכה]

כח) שם. וקנה שם שביתה וכו'. ואפי' חל יו"ט ע"ש שרי לקנות שביתה כמ"ש סי' תט"ז סעי' ב' יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק י"א. ר"ז או' יו"ד:

כט[עריכה]

כט) שם. והוא שלא יצא וכו'. דאסור ליכנס בשבת בספינה משום שט כמ"ש ב"י סס"י של"ט מ"א סק"י. א"ר או' ט' ר"ז או' ט' אבל קודם שבת אין איסור בספינה משום שט ודלא כר"י שאוסר קודם שבת. א"א או' יו"ד ר"ז שם. ועיין בדברינו לסס"י של"ט בס"ד:

ל[עריכה]

ל) שם. והוא שלא יצא וכו'. כלומר שילך לביתו וללין שם ולחזור לספינה ולהפליג בשבת דאין בזה תועלת כיון דאין הספינה זזה משם עד למחר ואז הם נכנסין בה הרי הם כמפליגים בשבת ומשמע מדברי המחבר דאפי' יושב בספינה כל בין השמשות אין להתיר בשחזר ולן בביתו. עו"ש או' ב' ועיין לקמן או' ל"ח:

לא[עריכה]

לא) שם הגה. וי"א אפי' יצא וכו'. דמאחר שקנה שביתה הו"ל כביתו ומותר ליכנס בה בשבת ועכ"פ כשמגיע ליבשה אסור לזוז מד' אמות כמ"ש סס"י ת"ד אבל אם לא יצא מותר. מ"א ס"ק י"א. ור"ל אבל אם לא יצא מהספינה משקנה בה שביתה בה"ש עד שהגיע ליבשה אז יכול לילך ביבשה עד אלפים אמה. ועיין עוד מזה בסי' ת"ד ובדברינו לשם בס"ד:

לא) והא דמותר ליכנס לספינה בשבת ולהפליג אם קנה בה שביתה בה"ש דוקא אם הולכת בשביל עכו"ם. ר"ז או' י"א. קיצור ש"ע סי' ע"ד או' ג' ועיין לקמן או' ל"ט:

לב[עריכה]

לב) ובספינה מהלך כולה. מ"א שם. ור"ל אפי' יצא אחר שקנה שביתה בספינה מ"מ כל הספינה נחשב לו כד"א כיון ששבת בה"ש באויר מחיצת הספינה כמ"ש סי' ת"ה סעי' ז' מחה"ש. ומיהו אם קנה שביתה בספינה זו אסור לכנוס לספינה אחרת. מ"א סי' של"ט ס"ק י"ג. ר"ז בזה הסי' או' ט' ח"א כלל ד' או' ג' וזהו דוקא אם יצא ממנה אחר שקנה בה שביתה אבל אם לא יצא ממנה מותר לצאת מספינה לספינה ר"ז סק"א או' ד' יעו"ש:

לב) ואם עבר ונכנס לספינה בשבת והפליגה אומר ר"ת דלא שרינן בדיר וסהר להלוך את כולה אלא כשהכניסוהו גוים אבל זה שבאיסור נכנס ע"מ להפליג נראה דאין לו אלא ד"א דמה לי שנכנס בתוך התחום במזיד או לתוך הבית או לתוך הספינה עכ"ל. הג"א. עו"ש או' ב' מ"א ומחה"ש שם:

לג[עריכה]

לג) שם בהגה. דמאחר שקנה בה שביתה וכו'. דא"א לקנות שביתה בשום ענין אלא שיכנס בה בעצמו קודם בה"ש וישב שם בה"ש. הג"א בשם מהרי"ח. עו"ש שם. ר"ז או' ט' ח"א כלל ד' או' ג' ועיין לקמן או' ל"ז:

לד[עריכה]

לד) שם בהגה. דמאחר שקנה בה שביתה וכו'. ולא שייך זה רק בספינה שיש בה מחיצות דהוי כמו בית ובזה הוי כמו חוזר לביתו אבל מעבורת שהוא רק רפסודות עצים מחוברים זה לזה אינו חדר ובית ולא שייך זה. תשו' רע"א סס"י י"ג וכ"כ א"ח או' ה' בשם א"ז ה' ע"ש סי' ג' יעו"ש. ועיין לקמן סי' ת"ה סעי' ז':

לה[עריכה]

לה) שם בהגה. דמאחר שקנה שביתה וכו'. שני ישובים והנהר מפסיק ביניהם ורוצים לעבור בספינה ביום שבת מצד זה לצד השני להשלים מנין כדי להתפלל בעשרה עיין בס' נתיב חיים שכתב להתיר אם קנו שם שביתה בספינה בה"ש ואין יוצאים חוץ לתחום וכתב דאע"ג דאין יוצאים חוץ לתחום צריך לקנות שביתה. ויש שכתבו שצריך ג"כ להיות הספינה מהלכת בשביל עכו"ם ולא בשביל ישראל יעו"ש. והביאו המחב"ר או' ג' וכתב דלפי מ"ש בברכ"י סס"י של"ט בשם האחרונים נראה דהאחרונים הנז' ויותר מהמה חששו להחמיר יעו"ש. ועיין שע"ת או' ט' ובדברינו לסס"י של"ט בס"ד:

לו[עריכה]

לו) שם בהגה. וי"א שעושין קידוש וכו'. לשון הרא"ש מתקן סעודתו בספינה מע"ש ומדלית בה נרות לקנות שם שביתה משמע דלא סגי בקידוש בלבד אלא שיאכל שם סעודתו ולהדליק שם נרות. עו"ש שם. ומיהו אם לא יוכלו לעשות שם קידוש אינו מעכב. ח"א כלל ד' או' ג':

לז[עריכה]

לז) שם בהגה. וי"א שעושין קידוש וכו'. לפרסומי מילתא. ונראה דבעי דוקא שישב שם בה"ש וכ"מ בכל הפו' דלא כלבוש. מ"א ס"ק י"ב. תו"ש או' ט"ו. וכ"כ העו"ש שם דגם למקילין לא יקילו כ"א שידליקו שם נרות ויאכלו שם סעודתם וישבו שם עד אחר בה"ש עכ"ל. ומיהו מ"ש דבעי נמי שידליקו שם נרות ויאכלו סעודתם זהו לפי מ"ש לעיל באו' הקודם בשם הרא"ש אבל אם א"א בזה אינו מעכב כיון דאינו אלא לפרסומי מילתא כנז':

לח[עריכה]

לח) שם בהגה. ואין למחות. וכ"כ מרן ז"ל בב"י דלענין הלכה במקום שנהגו היתר אין מוחין בידם כיון שיש להם על מה שיסמוכו עכ"ל וא"כ גם למנהג ק"ק הספרדים שקבלו הוראות מרן ז"ל ולסברת מרן ז"ל אף שקנו שביתה בספינה בה"ש אין להתיר כשחזר ולן בביתו כמ"ש לעיל או' ל' מ"מ אם יש מקום שנהגו להקל לאחר שקנו שביתה בה"ש חוזרין ללון בביתם ואח"כ מפליגין בשבת אין למחות בידם מאחר שכ"פ מרן ז"ל בב"י. מיהו כל ירא ה' יש להחמיר על עצמו אם אפשר ולעשות דבר דשרי לכ"ע:

לט[עריכה]

לט) שם בהגה. ואין למחות. וכבר נתפשט המנהג להפליג בספינה אפי' בשבת. רלב"ח סי' כ"ח. (והיינו אף בלא קניית שביתה. ר"ז בק"א או' ה') אבל בעל משפט צדק ח"א סי' ל' כתב דאין להתיר בזה נגד רוב הפו' וכ"ש כשהספינה הולכת בשבילו דלכ"ע אסור ואסור זה בין בשבת בין ביו"ט א' בין ביו"ט שני ואפי' בצנעה. וכ"כ מהר"א חסון שם. סי' ל"א וסי' ל"ב יעו"ש. כנה"ג בהגב"י. עו"ש שם. מ"א ס"ק י"ט. ועיין לעיל או' ב' ואו' ח':

מ[עריכה]

מ) ועיין פתה"ד או' ג' שכתב דצריך דוקא המפליג בעצמו לקנות שם שביתה ולא מהני ע"י אחר ואעפ"י שאותו אחר ג"כ מפליג למחר וגם לא מהני להניח שם פת מזון ב' סעודות במקום שביתה כמו עירובי תחומין וכן לא סגי ליה שיעמוד על שפת הים ויראה הספינה עצמה שיפליג בתוכה למחר והיא בתוך התחום ויאמר שביתתי תהא בתוך הספינה כמו מי שהיה בא בדרך ומכיר אילן או גדר וכו' הכתוב לקמן סי' ת"ט סעי' י"א יעו"ש:

מא[עריכה]

מא) [סעיף ד'] היוצאין בשיירא וכו'. שהם צריכים לחלל שבת וכו' אפי' באיסור דרבנן. ריב"ש סי' י"ח. מ"א ס"ק י"ג. ר"ל תוך ג' ימים אף איסור דרבנן אסור וקודם ג' ימים אף איסור דבר תורה שרי וכן לדבר מצוה בע"ש פוסק וא"צ לשבות אם לא ירצו אח"כ. א"א או' י"ג:

מב[עריכה]

מב) שם. וביום אב"ג מותר וכו'. אבל מהריב"ל ח"ב סי' נ"ג כתב דלא שרינן אלא דוקא במפרש בספינה אעפ"י שהמלחים יהודים שהוא ספק אם יבואו לידי חילול שבת אבל ביוצא בשיירא במדבר שעכ"פ הם צריכים לחלל שבת אסור. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ע"ז וק"ה. ועפ"י זה סומכין עכשיו שמסכנין בעצמם כדי שלא לחלל שבת. כנה"ג בהגב"י. מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' ט"ז. מיהו הא"ר או' י"ב כתב דעיין שם ברדב"ז וראה שכל ראיותיו דחויים וע"כ כתב דאין לזוז מפסק הש"ע יעו"ש. ועיין לעיל או' כ"ד:

מג[עריכה]

מג) שם. ואם אח"כ יארע לו סכנה וכו'. ומי שלא היה יודע הדין ואירע שיצא תוך ג' ימים מותר לחלל שבת מפני הסכנה. מהר"ם גאלאנט"י סי' ק"י. כנה"ג שם ועיין לקמן או' מ"ט:

מד[עריכה]

מד) יהודים שהיו באים בשיירא והוצרכו לחלל שבת מפני הסכנה עדיף טפי לילך ברגליהם מלרכוב על הגמל ואם במה שהולך על רגליו יש בו סכנה כגון שהוא עייף עד שהוא מסוכן או שהולכת השיירא מהרה והוא אינו יכול להשיגם ונשאר יחידי ירכב על הגמל. הרדב"ז ח"א סי' פ"א. כנה"ג שם א"ר או' ט"ז. וכ"כ בבד"ה סי' רס"ו בשם הרשב"ץ מה שהתירו לילך בשבת במקום סכנה דוקא על רגליו אם יכול ולא לרכוב דרכוב כמהלך ויש יותר איסור ברכיבה עכ"ד.

מה[עריכה]

מה) שם. והעולה לא"י וכו'. ודוקא ע"ד להתיישב. וי"א אפי' ע"מ לחזור כיון דאפי' מהלך ד"א בא"י מצוה הוא. כנה"ג שם. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' י"ז והא"ר או' י"ג כתב דגם לס' ראשונה להתיישב לאו דוקא אלא דהעלייה בעצמה מצוה היא יעו"ש. ומיהו עיין פתה"ד או' י"ג מה שהאריך בזה והביא פלוגתא באינו עולה להתיישב שם אי חשיבא מצוה וכתב שדעת הרמב"ם ז"ל מן הסוברים דעולה שלא להתיישב נמי חשיבא מצוה משום כל ההולך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב יעו"ש. ישיבת א"י קצת אחרונים כתבו שהיא מצוה דרבנן והרמב"ן מנאה למ"ע. ובספרי אמרו ישיבת א"י שקולה ככל המצות אפי' בחרבנה. עין זוכר מ"ע יו"ד או' ה' צפת יש לה יתרון על כל שאר ערי ישראל. ילקוט ראובני בשם טוב הארץ. ועיין בתשו' ח"ס סי' רל"ג ורל"ד שכתב דצפת במעלה נגד שאר ערי ישראל אבל ירושלים גדולה במעלה מצפת יעו"ש. פת"ע או' י"ח. ועיין פ"ת ביו"ד סי' רנ"א או' ד':

מו[עריכה]

מו) שם. ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות וכו'. מיהו אם אפשר להתפשר עם בעלי השיירא בממון כדי שישבתו עמו ולא יחלל שבת צריך להתפשר עמהם. וכן היוצא בשיירא קודם ג' ימים לשבת אעפ"י דמותר לחלל שבת מפני פקוח נפש אם אפשר צריך להתפשר עמהם בממון כדי שלא לחלל את השבת. ועיין ביו"ד סי קנ"ז סעי' א' בהגה ראשונה ודוק:

מז[עריכה]

מז) שם. יכול ללכת עמהם וכו'. ואם מתיירא להתעכב במדבר שמא יפגעו בו לסטים ויגזלו ממנו הבהמה ולא יוכל ללכת ברגליו או אם יקחו ממונו לא יוכל לחיות עוד או אם יקחו מלבושיו בזמן הקור במעט ימות בקרירות כל אחד מאלו מקרי פקוח נפש ומותר לילך עמהם מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' י"ד. תו"ש או' ח"י. ר"ז או' י"ג:

מח[עריכה]

מח) שם. חוץ לתחום. ואפי' להרי"פ והרמב"ם דתחום ג' פרסאות דאורייתא מותר לפי שאין דבר שעומד בפט פקוח נפש. ב"י:

מט[עריכה]

מט) שם. ואם נכנס לעיר וכו'. ונראה דדוקא כשהלך לשם מצוה ולא לסחורה. מ"א ס"ק י"ז ור"ל הא דשרי למפליג בתוך ג' ימים לשבת ליכנס לעיר בשבת אם הניחוהו מחוץ לעיר ויש לו אלפים אמה לכל רוח ה"ד כשהולך למצוה ממש אבל לא כיוצא לסחורה שאין הכל מודים דחשיב דבר מצוה ואע"ג שכתב מור"ם ז"ל לקמן דאין למחות ביד הנוהגין להקל ה"ד לענין הפלגה בתוך ג' ימים אבל לענין ליכנס לעיר ולהיות לו אלפים אמה לכל רוח אין להקל:

נ[עריכה]

נ) שם. דכיון דלדבר מצוה נפק וכו'. ואם יצא קודם ג' ימים אפי' יצא לדבר הרשות נמי כיון דהשתא היה צריך לצאת מפני פקוח נפש יש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש סי' ת"ז. ונראה דאה הלך תוך ג' ימים מפני שסובר שמותר לילך תוך ג' ימים הו"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' צ"ט דאומר מותר שוגג הוא. מ"א ס"ק ח"י. א"ר או' ט"ו. תו"ש או' י"ט ר"ז או' י"ד. ומיהו עיין במאמ"ר או' ח' מ"ש לפקפק בדברי המ"א הנ"ז וס"ל דבכה"ג דאומר מותר אין לו אלא ד"א אמנם מ"ש לדחות גם דברי הט"ז מדברי הרמב"ם. פ"ה דתרומות דאומר מותר מזיד הוא עיין פתה"ד סי' ק"ד או' ג' שכתב דיש לחלק בין תרומה לדבר אחר יעו"ש. ומ"מ היכא דאפשר יש להחמיר כדברי המאמ"ר:

נא[עריכה]

נא) שם. יש לו אלפים אמה וכו'. וה"ה בסעי' ג' נמי יש לו אלפים אמה לדבר מצוה. תו"ש שם.

נב[עריכה]

נב) שם הגה. י"א שכל מקום שאם הולך לסחורה וכו'. כ"כ הטור בשם ר"ת אבל הב"י כתב שאין כל הפו' מודים לר"ת בזה. וכתב שכ"מ מדברי הרי"פ והרא"ש דלא ס"ל בזה כר"ת יעו"ש:

נג[עריכה]

נג) ואפי' לר"ת דוקא במפליג בע"ש לא בשבת עצמו. ריב"ש סי' ק"א. וכתב בעל משפט צדק ח"א סי' א' וסי' ל' דה"ה יו"ט ואפי' ביו"ט שני. וכ"מ מדברי הר"י הלוי סי' ל"ב. כנה"ג בהגה"ט ועיין לעיל או' ט"ל.

נד[עריכה]

נד) שם בהגה. שאם הולך לסחורה וכו'. אפי' יש לו מזונות והולך לסחורה להרוחה. מ"א ס"ק י"ט. א"ר או' ט"ז. תו"ש או' ך' ר"ז או' י"ב:

נה[עריכה]

נה) לילך לגבות מעות מנכרי שהוא חולה כל עוד שאינו גוסס לא מיקרי פסידא ודאית. משפט צדק ח"א סי' ל' הר"י הלוי סי' ל"ב כנהג שם. מ"א שם. מיהו הא"ר שם כתב דלא גרע זה מהולך לסחורה. וכ"כ המאמ"ר או' ט' יעו"ש:

נו[עריכה]

נו) שם בהגה. והליכת שיירא וכו'. ונראה דבשיירא אין להקל. מ"א סק"ך. ולדידיה אפשר דגם בספינה אין להקל רק בביטול עונג שבת ולא בחוץ לתחום מיהו אפשר דשם יש להקל טפי כיון שאין בימים שום תחום דאורייתא ובזה ודאי יש לסמוך על רמ"א. תו"ש או' כ"א.

נז[עריכה]

זנ) שם בהגה. ואין למחות בידם וכו'. משמע דבמקום שאין מנהג אין להקל כי רבים חולקים דלענין זה לא מקרי הליכות לסחורה מצוה וכמ"ש ראב"ן סי' ס' יעו"ש. א"ר או' י"ז. ועיין לעיל או' ב"ן:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון