מחצית השקל/אורח חיים/רמח

מחצית השקל ‏ אורח חיים רמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) לדבר כו' דהא לא יוכל לפסוק כו' דהא נכנס לתוכו בשבת ע"מ להפליג מיד:

והא אפי' לדבר מצוה בעי שיפסוק עמו כו'. ועס"ג ר"ל בנהרות הנובעים וגם הם למעלה מי' מ"מ אסור להפליג בשבת אם לא שקנה שביתה בספינה מע"ש והיינו משום איסור שיטה וכ"ה בסי' תרי"ט ושל"ט וכמ"ש מ"א בס"ק י' דניהו דלדבר מצוה ל"ח לכל החששים א"כ גם לאיסור שיטה ליכ' למיחש מכל מקום עכ"פ בעינן שיפסוק עמו לשבות וכיון שנכנס בשבת להפליג ולא קנה שביתה א"א להתנות א"כ גם לדבר מצו' אסור:

(ב) (ס"ק ב) מג' ימים כו' ביום ד' אסור והיינו דלא כע"ש וכמו שיתבאר בס"ק ג' וראיות מ"א מסעיף ד' וכמ"ש ס"ק ג':

וה"ה בי"ט שני ר"ל אף ע"ג דיומא קמא עיקר ואנן הא בקיעים בקביעא דירחא ואין אנו עושים י"ט שני כ"א משום מנהג אבותינו מכל מקום אין מפליגין:

(ג) (ס"ק ג) קודם היינו ביום ג' וכמ"ש סעיף ד' דלא כע"ש ר"ל דבסעיף ד ביוצא בשיירא כתב הרב"י להדי' דביום ד' אסור ולא הותר רק ביום ג' וס"ל למ"א דה"ה בהפלגה ובספינ' דלא כע"ש שכתב דאין לדמות הפלגת ספינה ליוצא בשיירא דלאיסור הפלגה נאמר בו ד' טעמים ר"ח ס"ל דאיסורו משום דה"ל כאלו התנה לילך בשבת חוץ לתחום וזה דוק' ביום ד' ששייך לשבת הבא' וכדאי' בגיטין ס"פ מ"ש דף ע"ז ע"א חד בשבתא תרי ותלת בתר שבתא ר"ל נחשבים לשבת העבר ארבע וחמש ומעלי שבתא קמי שבתא ר"ל שייכים לשבת הבאה. והרז"ה ס"ל הטעם דכיון דלפעמים צריכים לחלל שבת בספינה ע"י קשירה והתרת חבלים ואי לא עביד מסתכנים והותר מ"מ אם יצא ביום ד' הוה ליה כאילו התנה לחלל שבת דהא יום ד' שייך לשבת הבאה ור"י ס"ל משום איסור שיטה דאסור משום גזירה שמא יעשה חבית של שייטין ואע"ג דשיטה ממש ליכא דשיט' ממש היינו ששט בגופו משא"כ כאן דהספינה שטה מ"מ דומה לשט ואפי' ביום ד' ששייך לשבת הבאה מ"מ אסור והרי ף דחה טעמו של ר"ח דאמר משום תחומין דא"כ אפי' ביום א' תאסר דלא ס"ל ה"ט דמיום ג' שייך לשבת העבר ולכן ל"ח לאיסור שבת הבאה וממילא גם טעמים האחרים נדחו ולכן כתב הרי"ף הטעם דכל ג' ימים הראשונים לכניסת הספינה ע"י הנענוע וסרחון ים הגדול גורמים הקיאה ולכן מיום ד' אסור כי יצטרך לבטל עונג שבת. והאי דסעיף ד' הוא מתשובת הריב"ש הובא בב"י וז"ל שאלת על היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים כו אם ראוי למחות בידם שלא יצאו בשיירא תשובה דבר זה מתורת הרז"ה למדנו שנתן טעם בהאי דאין מפליגין ואין צרים על עיירות של גוים פחות מג' ימים משום דמקום סכנה הוא וכל ג' ימים קודם שבת מקרי ונראה כמתנה לחלל שבת שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש וה"ה למפריש במדבר וכ"מ סכנה שעתיד לחלל שבת עכ"ל הרז"ה ולפ"ז כל היוצא כו' ביום אב"ג מותר אבל היוצא ביום דה"ו אסור כו אע"פ שהרי"ף ורמב"ם פי' ברייתא זו בענין אחר (כנ"ל) מ"מ הדין דין אמת עכ"ל וס"ל להע"ש ע"כ לא כ הריב"ש דגם ביום ד' אסור אלא לפי דאזיל בשיטת הרז"ה שהטעם שנראה כמתנה לחלל שבת ולכן לא הותר כ"א ביום ג' דאז עדיין נקרא בתר שבתא ושייך לשבת העבר אבל לדידן דקי"ל כהרי"ף דהטעם משום עונג שבת כנ"ל דכל ג' ימים הראשונים י"ל צער גם ביום ד' מותר כי אז ביום שבת כבר כלו ג' ימים הראשונים ואזיל ליה הצער ומ"א חולק דע"כ לדידן אפי' ביום ד' אסור אע"ג דהרב"י העתיק בסעיף ב' טעם הרי"ף דהרי"ף שדח' טעם תחומין דא"כ ג"כ ביום א' יאסר אע"כ משום עונג וצ"ל אכתי לפי טעם הרי"ף ג' ימים קודם שבת ליכא צער בשבת ויוכל לקיים עונג שבת מ"מ איסור תחומין היכן אזיל. ניהו דבזה י"ל כיון דלהרי"ף מיירי דוק' בים המלח ושם הספינה למעל' מיו"ד וליכא איסור תחומין מ"מ טעם הרז"ה דהוי כאלו מתנ' לחלל שבת היכן אזיל. ואפי' ביום א יאסר כיון דהרי"ף אינו מחלק בין ימים דמקרי קודם שבת ובין ימים הנקראים אחר השבת. וניהו דבספינה י"ל דמיירי במקום שלא יבא לידי חילול שבת מ"מ בסיפא דבריית' דקתני אין צרים על עיירות של גוים כו' וגם שם יתן הרי"ף טעמיה שג' ימים הראשונים מפני אימת חרב המלחמ' הם מצטערים ואין יכולים לקיים עונג שבת ואחר ג' ימים אזיל פחדא דלבא מ"מ תקשי דיאסר אפי' קודם ג"י דהוי כאלו התנ' לחלל שבת מפני פקוח נפש דבמלחמה ודאי צריכים לחלל השבת אלא ע"כ הרי"ף ס"ל דגם כשיחלל שבת הא ליכא איסורא דהא איכא פקוח נפש א"כ כשהולך בחול אפי' ביום ו' לא אמרי' דהוי כאלו התנה (ומ"ש הריב"ש אע"פ שהרי"ף והרמב"ם פי' בד"א מ"מ הדין דין אמת הא לרי"ף בשיירא דל"ש פחדא אפי' ביום ו' מותר מ"מ הדין שנשאל עליו הריב"ש אם מותר לצאת ביום ג' וכ' הריב"ש דמותר זה גם להרי"ף אמת אע"ג דלהרי"ף אפי' תוך ג' ימים מותר מ"מ ע"ז לא נשאל הריב"ש כמבואר בלשון השאלה אם יש למחות לצאת כו' והשיב דעכ"פ ביום ג' מותר ובזה מודה הרי"ף) וא"כ הרב"י שהביא בסעיף ד' דברי הריב"ש ע"כ צ"ל דגם הוא ס"ל אם יוצא תוך ג"י הוה כאלו התנה וכשיטת הרז"ה דלא כהרי"ף בזה והא דכתב בסעיף ב' בספינה טעם הרי"ף כדי לאסור אפי' הולכת למעלה מיו"ד דהיינו בים המלח דליכא איסור תחומין וגם אפי' במקום שלא יצטרך לחלל שבת מ"מ אסור משום צער אבל בהאי דאין צרים על עיירות של גוים פחות מג' ימים לדעת הרב"י דחשיב כאלו התנ' כיון דיוצאי' להלחם ודאי יצטרכו לחלל שבת א"כ מלבד טעם הרי"ף בג' ימים הראשוני' מאימת פחד חרב לטושה אין מקיימים עונג שבת בלא"ה איכא טעמא דהוי כאלו התנ' לחלל שבת וא"כ אפי' ביום ד' אסור כמ"ש הרב"י בסעיף ד' ביוצא בשיירא וכיון דדין אין מפליגין כו ואין צרים כו' בחד ברייתא קחני ותני בשניהם חד לישנא ג' ימים קודם שבת מסתמא הן שוין בפירושן:

וכמו באין צרים אפי' ביום ד' אסור ה"ה באין מפליגין כו' אפי' ביום ד' אסור דאפי' מפליג ביום ד' אכתי בכניסת שבת יש לו צער בספינ':

(ד) (ס"ק ד) הישראל כו' וע"ס ד' שגם הרב ב"י כצ"ל:

(ו) (ס"ק ו) יש כו' שהעוסק במצו' כו'. בס' תוס' שבת השיג ע"ז דניהו דלטעם הרי"ף י"ל כמ"ש במ"א דהעוסק במצוה כו' מ"מ לטעם דהוי כאלו התנה לחלל שבת לא סגי בטעם דהעוסק כו' דהא איסורו משום חילול שבת וע"כ צ"ל הטעם דהא דאסור משום דהוי כאלו התנה אינו אלא מדרבנן ומשום דבר מצוה אוקמי' אדין תורה והא הרב"י נראה דס"ל גם טעם דהוי כאלו התנ' כמ"ש בס"ד וא"כ למה כ' מ"א הטעם דהעוסק במצוה כו' ע"ש שהאריך ולענ"ד כפי מ"ש הוא דהאי דהוי כאלו התנה אין בו רק איסור דרבנן י"ל דס"ל למ"א דזה לא מקרי כאלו עבר על לא תעשה כל מלאכה אלא דהוי מכלל עשה וביום השבת תשבות והוי מצות עשה דרבנן א"כ גם ע"ז שייך הטעם דהעוסק במצו' פטור מן מצות שביתה דרבנן ונקט מ"א לשון הפוסקי' שכ' הטעם דהעוסק במצו' כי':

(ז) (ס"ק ז) שמקרקע כו' והוא יושב למטה כו' הוא לשון ספר יראים ומ"ש ואפי' יושב למעל' כו' הם דברי מ"א ודע דבעירובין דף מ"ג ע"א בעי ר"ח יש תחומין למעל' מיו"ד כו' עמוד גבוה י' ורחב ארבע לא תבעי לך דארעא סמיכתא הוא ופירש"י כשנכנס ראש א' מהעמוד מתוך התחום וראש השני חוץ לתחום לא יעלה עליו ויצא לראש השני שהוא ח"ל דהא הילוך מעליא הוא כי תבעי לך בעמוד גבוה י' ואינו רחב ד'. ל"א בספי' כו' ולא אפשיטא וכיון דקי"ל תוך י"ב מיל דרבנן לכן אזלי' מספיקא לקולא אבל חוץ לי"ב מיל דס"ל דהוי דאוריי' אזלי' מספקא לחומרא מיהו כ' הרמב"ם דבימים ונהרות אפי' חוץ לי"ב מיל הוו דרבנן דלא ניחא להילוך ואינו דומ' לדגלי מדבר ולכן אפי' חוץ לשנים עשר מיל אזלי' בספיק' דלמעל' מעשר' לקולא ומ"ש מ"א ואפי' יושב למעלה אסור כיון דהספינה רחב ארבע הוא דברי הש"ס דלעיל בעמוד רחב ד' לא קמבעיא כו' אלא שבס' א"ר ובס' ת"ש השיגו בזה על מ"א והסכימו לדעת ס' יראים דדוקא ביושב למטה אבל יושב למעלה כיון דמקום ישיבתו הוא למעלה מי' מותר. והביאו ראיה במה דאמר הש"ס כי תבעי לך בעמוד כו' ל"א בספינה ולפ"ד מ"א צ"ל דאין הספינה רחב ארבע והוא דוחק ועוד הא בעי למפשט התם דתנן התם מעשה שבאו מפלנדרסין והפליג' ספינתם בים ר"ג וראב"ע הלכו את כל הספינ' ור"ע ור' יהושע לא זזו מד' אמות שרצו להחמיר על עצמם ומסיק שם הש"ס דבמהלכת הספינה כ"ע לא פליגי דמהלך את כלה כיון דבכל עת מהלכת ולא נחה לא הי' לה מעולם ד"א מצומצמות כי פליגי בשעמד' ר"ג וראב"ע מתירים אע"ג דבעת עמידתם קנה לה ד' אמות. מ"מ הלכו את כלה כיון ששבת באויר מחיצת הספינ' בין השמשות נחשב כל הספינה כד' אמות ור"י ור"ע אסרו בעמדה ול"מ מה ששבת באויר מחיצתה וספינ' שהיו מהלכים בה היתה מהלכת וא"כ אפי' ר"ע ור"י היו מתירים אפ"ה רצו להחמיר ע"ע שמא עמדה פעם א' ולאו אדעתייהו ואי אמרת אין תחומין למעל' מי' למה החמירו אפ"ת שעמדה מ"מ כיון דהים גבוה י' וליכא איסור תחומין ומשני לעולם אין תחומין למעלה מי' וספינתם הלכ' ברקק דלא היה גבוה י' וא"א לדברי מ"א דאם הספינה רחב' ד' אפי' יושב למעלה אסור אפי' אין תחומין למעלה א"כ מאי ראיה מייתי הש"ס מר"ע ור"י דלמא ספינתם הית' רחב' ד' וניהו דהם היו יושבים למעלה דכן דרך ע"פ הרוב ביושבים בספינ' מ"מ לדעת מ"א אפי' הכי למעלה איכא איסורא. א"ו בספינה אפי' רחב ד' לא ניחא הליכה מקרי ושרי עכת"ד ולא הבנתי דבריהם דלפי דעתם הוה ליה להקשות על דברי מ"א מדברי עצמו שכתב אפי' יושב למעלה אסור אם רחבה ד' והיינו אי ליכא מקרקע הספינה עד קרקע הים י' טפחים אבל אי איכא מקרקע הספינה עד קרקע הים י' טפחים מודה מ"א דמותר ותקשי למה הא בעמוד גבוה י' ורחב ד' אסור ולמה הותר בספינה אלא ע"כ דעת מ"א בשלמא אי איכא מקרקע הספינה לקרקע הים י"ט א"כ המים ששם שקעה הספינה שם ליכא איסור תחומין כיון דהמים בעצמן גבוהים י' וא"כ היושב בספינה אפי' רחבה ד' ליכא איסור תחומין כי א"א לו' דהמים שתחת הספינ' בהם ליכא איסור תחומין כי גבוהים עשרה. ובספינה שלמעל' מן המים ההם יהיה בהן איסור תחומין הא ודאי ליתא. אך המ"א הא מיירי שאין מקרקע הספינ' עד קרקע המים י' טפחים א"כ המים שתחת הספינ' במקום שקיעת' יש בהן איסור תחומין אלא שבאת לו' דמ"מ היושב בספינ' למעלה לא יהיה שם איסור תחומין כי שם יש גובה י' מקרקע המים בזה ס"ל דמ"מ יש איסור תחומין כיון דשם במקום שגבו' י' מקרקע המים דהיינו בספינ' שם ניחא תשמשתי' כיון דרחב ד' ויש לו דין עמוד גבו' י' ורחב ד' והוא פשוט לענ"ד. ובזה אזדא קושית א"ר ות"ש. דהש"ס דאמר ל"א ספינה מיירי אפי' רחבה ד' אלא מיירי שמן קרקע הספינ' עד קרקע המים גבוה י' וכה"ג גם מ"א מודה כנ"ל וכן הש"ס הוצרך לדחות הפשיטות מעובדא דר"ע ור"י במהלכת ברקק דהיינו שלא היה מקרקע הספינה י' טפחים דאלת"ה אפי' רחבה ד' מודה מ"א דליכ' איסור תחומין. וכ"כ הב"ח בשם ס' יראים ר"ל גוף הדין דבעי' מקרקע הספינ' עד קרקע המים צ"ל י' טפחים אבל אי ליכ' י' טפחים דאפי' יושב למעלה יהיה אסור בזה אדרב' ספר יראים חולק. וכמו שכתב מ"א מיד אחר זה וכן מבואר להדיא בספר יראים הובא בב"ח. אלא שכתב שמדברי התוספות בשבת דף ק' ע"ב דברי המתחיל גמירי והרמב"ם כצ"ל. ולא ידעתי היכ' רמיזא כו' ר"ל דאין ראיה מדברי התוס' אדרבא משמע מדבריהם להיפך שגם התוס' ס"ל כס' יראים והכי איתא שם ההולך בספינ' רב הונא אומר מוציא זיז כ"ש וממלא. ואמרינן דהאי זיז להכירא בעלמא אע"ג דהים הוא כרמלית וספינה רה"י ואיך הותר לו למלאות ה"ט דקי"ל דכרמלי' אינ' תופסת כי אם עד עשרה טפחים. אבל אויר שלמעל' מיו"ד ה"ה מקום פטור וס"ל כרמלית משפת מים מודדים ר"ל מקרקע המים ולא אמרינן דהמים כארעא סמיכתא ויהיה האויר שלמעלה מן המים כרמלית עד י' טפחים למעל' מהמים אלא מודדים י' טפחים מקרקע המים וא"כ כל שגבו' י' מקרקע המים שם מתחיל מקום פטור וקי"ל דאין ספינ' מהלכת בפחות מיו"ד א"כ משפת המים ולמעלה היא מיד מקום פטור ולכן מותר למלאות ולהכניס תוך הספינה והזיז להיכרא בעלמא. והק' בספר יראים והובא בב"ח וז"ל על הא דאמרינן לרב הונא לעיל גמירי דאין ספינ' מהלכת בפחות מעשר' יותר מעט כדי שישקע הכלי ששואב בו וא"ל מהא דאמרינן בעירובין דף מ' בעובדא דספינ' הבאה מפלנדרסין הנזכר לעיל במהלכת ברקק פי' פחות מעשר' הא ל"ק דהתם פי' שולי הספינה שהן משוקעים במים ג או ד' טפחים היה תוך י' טפחים נמצא היושב בשולים בתחומים למטה מיו"ד מהנך אבל משפת הים עד קרקע היה יותר מיו"ד הרב' עכ"ל ספר יראים ומיהו מדברי התוס' פרק הזורק לשם שהק' קושית ס"י הנ"ל ותי' בעירובין מיירי בספינ' קטנה שהולכת אפילו בפחות מיו"ד אבל הכא בספינות גדולות שטוענים אות' ביותר ומשוקעי' הרבה במים ואין מהלכת בפחות מיו"ד מיהו צ"ל שאפי' הכלי שדול' בו ונשקע במים הוי למעל' מיו"ד דאם לא כן איך ממלא עכ"ל התוס' ומזה הוכיח הב"ח מדלא תי' התו' כמ"ש בס' יראים א"ו דפליגי על ספר יראים וס"ל דלא בעינן עשר' טפחים משולי הספינ' עד קרקע הים י"ט מ"מ כיון דהמים גבוהים משפת המים עד קרקע הים סגי ע"ז כתב מ"א דאדרב' משמע מדבריהם דס"ל כספר יראים. וקשה איך שייך זה פה אחר התירוץ ר"ל דה"ל להקדים ומיהו צ"ל דאף הכלי כו' דהוא פי' דברי הש"ס מיניה ובי' ואח"ז ה"ל לכתוב קושייתם מעירובין שהוא ממקום אחר:

וא"כ הכא צ"ל מ"ד כו' בלי השקוע כדי שיבא הכלי למעל' מעשרה אולם היכי רמוז דבר זה בדברי הש"ס שאמר גמירי דאין הספינ' כו' בפחות מי' מלבד שקיעות כלי דכלי מאן דכר שמיה אע"כ ר"ל בלי שקיעת הספינ' ור"ל הספינה אינה מהלכת היינו שולי הספינה שמהלכ' צ"ל גבוה י':

וא"כ צ"ל בעירובין כו' ר"ל השתא ל"ל כתי' ספר יראי' כיון דעכ"פ צ"ל דאינ' מהלכת אא"כ המים גבוהים עשרה דהיינו מקרקע הספינ' עד קרקע הים יש גבוה י"ט:גם מתשובת הרמב"ם כו' ז"ל המובא בב"ח אין הפרש בין ההליכ' בימים המלוחים ובין הנהרות כו' ואין הפרש בין ההליכה בספינ' ובין ההליכה ע"ג סואר של קורות הכל מותר אא"כ לא יהיו עמוקים ויהי' בין שטחה ובין שטח הארץ פחות מיו"ד טפחים ואז כו' אסור עכ"ל הרמב"ה משמע שדי אם יהי' משטח המים למעל עד שטח קרקע הים י' טפחים אעפ"י שמקרקע הספינ' ליכא עשרה עד קרקע הים מ"מ מותר:

לכן אין לזוז כו' כיון דמהתוס' מוכח דגם הם ס"ל כספר יראים כמ"ש מ"א לעיל ומתשובת הרמב"ם אין הכרח דלא ס"ל כספר יראים א"כ לא מצינו חולק בדבר:

(ח) (ס"ק ח) אסור כו' ולא גזרינן כו' דלשון המחבר שכתב אסור משום איסור תחומין יש לפרש דאפי' תוך התחום אסור משום איסור תחומין ר"ל כיון ששייך בו איסור תחומין קמ"ל רמ"א דלא ואין הפי' כן:

(ט) (ס"ק ט) להליכה כו' אבל הכא הולכים כו' שמא יחתוך זמורה כו' ה"ל צדי צדדים כו' לקמן בסי' ש"ה סעיף י"ח כתב רמ"א בהג"ה ואסור לישב על קרון כו' משום שמשתמש בבהמ' וגם שלא יחתוך זמור' עכ"ל וכתב המ"א דהן שני טעמים חדא שמא יחתוך זמורה להנהיג ועוד דמשתמש בב"ח אף ע"ג דקי"ל ניהו דאפילו צדדים אסורים מ"מ צדי צדדים מותר והכא ביושב בעגלה נראה דהוי צדי צדדים מ"מ אסור כיון דמשתמש בבהמ' גופה שמוליכתו אסור וכתב מ"א שם דמדברי התוס' בעירובין דף מ"ג ע"א נראה דחד טעמ' הוא שכתב וז"ל אם הבהמה מנהיג הקרון פשיטא דאסור להשתמש בבע"ח שמא יחתוך זמור' עכ"ל משמע דס"ל דגם הכא מקרי משתמש בצדי צדדים ואין אסורו כ"א משום שמא יחתוך זמורה לכן העתיק מ"א רק טעם שמא יחתוך זמור' דבטעם זה גם התו' מודים. שהבהמות הולכים ברחוק ממנו שהו' בספינה רחוק מן היבשה והבהמות הקשורים בספינ' הולכים על היבשה ולא יועיל לו זמור' להנהגה. ובע"ש כו' דאסור בספינה ור"ל משום טעם שני שכתב הרא"ש דמשתמש בבע"ח כיון דמשתמש בבהמ' גופה לא מקרי צידי צדדים וניהו דמטעם חתיכת זמור' אין לאסור בספינה מ"מ ראוי לאסור מצד שימוש בע"ח ומ"א חולק דבספינה גם טעם זה משום שימוש בע"ח לא שייכא:

(י) (ס"ק י) והוא כו' משום שט כו' ר"ל דומה לשיט' היינו כשהוא עצמו וגופו שטין ע"פ המים דאסרו חכמים שמא יעשה חביות של שייטין והכא בספינה שהספינה שטה והוא יושב בה לא שייך האי טעמא ואעפ"י כן דומ' לשיט' ואסרוה וזה דעת הרא"ש דלר"י שכתבתי לעיל שמהאי טעמא אין מפליגין בפחות מג' ימים משום איסור שיט' מאי מהני אם קנה בה שביתה מע"ש הא לדידיה אפי' בד' וה' אסור משום שיט' אלא הוא דעת הרא"ש כמ"ש הרב"י דבעירובין ר"פ מי שהוציאו חלק על רשב"ם שרצה להתיר ליכנס לספינה אפי' בשבת ועיין שם טעמו והרא"ש כ' דאסור ליכנס בשבת לתוך הספינ' משום איסור שיט' ובפ"ק דשבת על ברייתא דאין מפליגים כו' כתב רק טעם הרי"ף משום ביטול עונג שבת ולא כתב גם טעם ר"י משום שט אע"כ ס"ל להרא"ש דמשום שט לא נאסר כ"א להפליג ולכנוס בה בשבת אבל אם נכנס בה מע"ש ליכא משום שט וע"כ הא דאסר' ברייתא ג"י קודם שבת ע"כ אין הטעם משום שט אלא משום ביטול עונג שבת:

(יא) (ס"ק יא) דאפי' יצא כו' אסור לזוז מד"א דבשלמא אם לא יצא מן הספינ' א"כ מעולם לא קנה שביתה בשום מקום דהא בספינ' שמהלכת למעלה מיו"ד אין קנין שביתה א"כ במקום שגיע ליבשה קונה שביתה שם ביבשה אפי' באמצע יום השבת ויש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שמגיע ליבש' אבל אם יצא מהספינה מיד בשעת יציאתו קנה שביתה במקום יציאתו ביבשה וניהו דמ"מ מותר ליכנס לספינ' בשבת דה"ל כביתו ובספינה גופא ליכ' משום תחומין ולא קנה בה שביתה דהא קי"ל אין תחומין למעל' מיו"ד מ"מ במקום שהגיע ביבשה אח"כ אסור לזוז מתוך ד' אמות דהא הוא השתא חוץ לתחום ממקום שביתתו במקום שיצא קודם שהפליג:

ובספינה מהלך את כולה ר"ל אפי' יצא אחר שקנה שביתה בספינ' מ"מ כל הספינ' נחשב לו כד"א כיון ששבת ב"ה באויר מחיצות הספינ' כמ"ש סי' ת"ה סעיף ז'. ואם לא שבת ב"ה לא ר"ל אפי' בספינה אין לו כ"א ד"א כיון שבין השמשות לא קנה בספינ' שביתה ולא שבת באויר מחיצות הספינה הוי כאלו יצא חוץ לתחום ונכנס לעיר אחרת שאין לו בעיר ההוא כ"א ד"א ואע"ג דקי"ל סי' ת"ה אם הוציאו גוים ח"ל ונתנוהו בעיר אחרת כל העיר נחשב לו כד"א עז"כ מ"א כיון דנכנס בה לדעת ר"ל דוקא בהוציאוהו גוים והם נתנוהו בעיר אחרת שלא מדעתו ולכך הותר לו כל העיר משא"כ כאן דנכנס שם מדעתו:

ואפי' חל י"ט ע"ש כו' עסי' ת"ע באיזה אופן לא יהיה י"ט מכין לשבת:

(יב) (ס"ק יב) שעושין כו' דוקא שישב בה ב"ה. דאם היה ב"ה ביבשה מאי הועיל עשיית הקידוש בספינ' מ"מ לא קנה שביתה בספינה כיון דב"ה קונה עירוב והקידוש אינו מועיל לענין קנין שבית' כ"א לפרסומי מלתא כמ"ש לעיל:

(טו) (ס"ק טו) והעולה כו' וי"א כיון דאפי' מהלך כו כדאיתא בכתובות דף קי"א ע"א אמר רב ירמיה ב"א א"ר יוחנן כל המהלך ד"א בא"י מובטח לו שהוא בן עה"ב:

(יז) (ס"ק יז) ואם כו' ולא לסחורה. ר"ל ניהו שכ' רמ"א שגם ההולך לסחור' או לראות כו' מקרי דבר מצוה ועפ"ז נוהגים קצת מקומות להקל בהפלג' ובהליכות שיירא תוך ג' ימים מ"מ כיון דהרבה פוסקים חולקים וס"ל דכה"ג לא מקרי מצו' משום הכי כתב רמ"א דאין למחות ביד המקילים כיון שיש להם עמוד לסמוך עליו וס"ל למ"א הבו דלא להוסיף עליו שיקרא מצוה להתיר לו שיהי' כל העיר נחשב כד"א:

(יח) (ס"ק יח) דלדבר כו' כמ"ש הט"ז כו' שוגג הוא ובפר"ח שם סס"ק י"ב חולק עליו ע"ש:

(יט) (ס"ק יט) לסחורה כו'. אבל במ"צ כתב דאין להקל כו' ע' תשובת שב יעקב סי' ט"ז בענין הליכות ספינה להתפלל ביו"ד ובתשובת חות יאיר:

(כ) (ס"ק כ) והליכת כו' דבשיירא אין להקל דהא כתב מ"א בס"ק י' דאפי' קודם ג' ימים אם נודע:

שיחלל שבת אסור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.