יצחק ירנן/עבדים/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ עבדים ט

ה

עיין בספרי תועפות ראם דף ל"ט ע"ב.

ו

ומותר לשחררו לדבר מצוה אפי' למצוה של דבריהם וכו'. ומרן הביא דברי הר"ן שהקשה דהיאך אתי מצוה דעשרה להתפלל ודחי עשה גמור דלעולם בהם תעבודו אלא ודאי דלאו עשה גמור הוא ומשם מתרצים הביא דלעולם דהוי עשה גמור ולא אסרה תורה אלא משום לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו חנינא דידהו קא עביד אלא לצורך וכו' וע"ז הביא הש"ס וז"ל ובגמ' פרק שלשה שאכלו פריך על הא מצוה הבאה בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני ע"כ.
ולכאורה נראה בכוונתו בהבאת ש"ס זו דקשיא ליה להיש מתרצים דמה תירוץ הוא זה דאם איתא דכל דאיכא מצוה בשחרורו ליכא לא תחנם מאי מקשה בש"ס מצוה הבאה בעבירה היא ומאי קושיא דכאן ליכא עבירה דליכא איסורא דלא תחנם כיון דאיכא מצוה. אמנם לענ"ד מרן לא בא להכי אלא כוונתו שכיון לדעת הרשב"א בגיטין דף ל"ח שהקשה על שם הרמב"ן וכי מפני מצוה להתפלל נדחה עשה שבתורה ותירץ שלא אסרה תורה אלא ליתן להם מתנת חנם וכו' אבל כשהוא משום מצוה ליכא חנינה וקשה לי עליו דאפי' לגר אוכל נבלות מותר ליתן מתנת חנם לכו"ע וכל שכן לעבד כנעני וכו' אלא הכא מצוה דרבים שאני ולאפרושי רבים מאיסורא נמי עדיף ושרי אלו דבריו. נמצא דלהרשב"א לא הונח לו מה שאמרו היש מתרצים ותירץ הוא דלעולם בהם תעבודו הוי עשה גמור והיינו טעמא דדחי משום דהוי מצוה דרבים וכמ"ש בש"ס וזה שכתב מרן על דברי הר"ן הש"ס דמצוה דרבים לומר דשאני מצוה דרבים דדחי לעשה גמור ולא מטעם מתנת חנם וכוונת הש"ס דכשתירץ מצוה שאני היינו מצוה כזאת שהיא דרבים אלא דהמקשה לא הבין והקשה מצוה הבאה מעבירה ותירצו לו מצוה דרבים שאני וזה שאמרתי מצוה שאני ר"ל מצוה כזאת זו היא כוונת הרשב"א.
ולהיש מתרצים נראה לפרש דבריהם דלא תיקשי להו מש"ס ברכות דהקשה מצוה הבאה מעבירה היא דהכי פירושו דכוונת התרצן מצוה שאני הוי כמ"ש היש מתרצים וכיון דאיכא מצוה לא חשיב כחנינה להם ואהא קשיא ליה מצוה הבאה בעבירה היא כלומר לו יהי דלגבי האדון איכא מצוה מ"מ העבד מתחנן ממילא והוי מצוה הבאה בעבירה ותירץ מצוה דרבים דכיון דהוי מצוה רבה יש כח לבטל האיסור דמתחנן העבד וחשיב האיסור כמאן דליתי מצד המצוה רבה דהוי מצוה דרבים ואמטו להכי לא הקשה הרשב"א להרמב"ן מהך ש"ס דברכות אלא אתי עליה מש"ס אחר יעו"ש וע"פ הכתוב הזה הותר כל מה שהקשה הרב לשון למודים ז"ל חלק או"ח סי' ע"ו ולא ראיתיו עד אחר זמן רב יעו"ש.
ודע דמהך סוגיא דברכות דקאמר מצוה דרבים שאני הוליד הרא"ש ז"ל דמצוה דרבים אף שאין לו עיקר מן התורה דחי עשה דיחיד מן התורה ועשה תשובה לבעל הלכות גדולות יעו"ש וכיון דחיליה לזה הוא מתבות עשה דרבים קיצר לשון הש"ס ולא הביא מצוה שאני והא מצוה הבאה בעבירה היא אלא (מי) [מיד] הלך לו להעתיק מצוה דרבים שהוא העיקר לילפותא שלו וזה פשוט הרבה לאפוקי מהרב החסיד בארעא דרבנן אות מ"ם סי' שנ"ט כתב דגירסת הרא"ש בש"ס הכי לעולם בהם תעבודו מצוה דרבים שאני יעו"ש וליתא אלא דהרא"ש קיצר לשון הש"ס במה שאין לו צורך.
ובעיקר דברי הרא"ש דדחי לדינא דגמ' הוא הלכות גדולות וכן הוא בתוס', לא באתי לכוונתם דההיא דשמחת הרגל אינו דומה להשלמת העשרה דשמחת הרגל נהי דרבים חייבים אבל הוא כל אחד ואחד לבדו וא"צ כנופייא משא"כ קדיש וקדושה דאי ליכא רבים בכנופייא אינה נעשית המצוה דקדושה ומשו"ה קרויה מצוה דרבים וק"ל. וודאי דקדמוני בזה ברם לא ראיתיו וכעת ראיתי להרא"ש גופיה בפרק ואלו מגלחין תירץ כן בעד ההלכות גדולות יעו"ש.
ואחר זמן רב ראיתי דסברת הרא"ש היא סברת ר"ת הביאה השבולי הלק"ט הובאו דבריו במג"א סי' תמ"ו ס"ק ב' וז"ל גבי סוגית סוף ר"ה דאין מפקחין עליו את הגל מאי טעמא שופר עשה ויו"ט עשה ולא תעשה וכו' והקשה השבולי לקט מה צ"ל דיו"ט עשה ול"ת אפי' ל"ת לחודיה נמי לא דחי כיון דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ותירץ ר"ת דעשה דרבים דחי לא תעשה אף על גב דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה אלו דבריו. וכתב עליו המג"א כדכתיבנא לענ"ד וז"ל ונראה לי דחמץ לא הוי מצוה דרבים דדוקא שופר שהיחיד מוציא רבים ידי חובתם מקרי עשה דרבים וכו'. אלא דמה שסיים שם המג"א כעת לא הבנתיו וז"ל דאל"כ חמץ נמי עשה ולא תעשה הוא ולידחי עשה ול"ת דיו"ט והיאך תלוי זה בזה דכתב דאל"כ וכו'.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.