יצחק ירנן/גירושין/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ גירושין ה

ג

עיין מ"ש הרב המגיד לדעת רבינו דלא שנו אלא בדרך ירידה פי' בסיפא דמתני' דזורקו לה דרך ירידה כיון שהוא דרך תנועתו הטבעית שדרכו לירד וכו' אבל נמחק דרך עליה פי' ברישא דמתני' כיון שהבעל צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו הטבעית וכו' יעו"ש הנה לפי פי' זה לא הבנתי מ"ש רבינו לקמן ה"י ד"ה זרק וכו' שכתב וז"ל ואפשר שלגבי גט אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח ממ"ש בש"ס לא שנו וכו' אבל דרך עליה לא מאי טעמא מעיקרא לאו למינח קאי והכא נמי איגלאי מילתא דמעיקרא לאו למינח ברשותה קאי הילכך אינה מגורשת כן נ"ל עכ"ל והשתא כפי מה שפי' הוא בדעת רבינו דדרך עליה דלא הוי גט היינו כיון שהבעל צריך להעלות הגט שלא כדרך תנועתו הטבעית וכו' ומשו"ה הוי ההיא אויר לאו כמונח א"כ לא דמי לדהכא שזרקו לרשותה ועבר בתוך רשותה ונפל חוצה דהאי זריקה לאו שלא כדרך תנועתו הטבעית היא ומ"מ אף אם יחלוק הבע"ד דזה לא הוי כדרך ירידה מ"מ גם דרך עליה לא הוי והוי ספק ואיך כתב רבינו דאינה מגורשת גמורה.
ועוד קשה דלו יהי כדבריו דההיא בעיא נפשטא לגבי גט מ"מ אי נפשטא היינו מאי דבעי באויר ולא מתגלגל דמתגלגל קאמר שם דשאני דכמונח דמי וא"כ בממון הוי כמונח ובגירושין לאו כמונח מן הקצה אל הקצה דרבינו במתגלגל איירי דכתב אע"פ שעבר בפחות מג' לארץ אינה מקודשת וידוע הוא דכל פחות מג' הוא כלבוד כמ"ש בסוגיין בפירוש נמצא הוי מתגלגל וכעת קשה ועיין להלח"מ מ"ש בדעת הרב המגיד דדעת רבינו דכשם שהדין כן גבי גט ה"ה גבי ממון וחוץ דמפשט לשונו אין נראה כן כמ"ש הוא עצמו זאת עוד דא"כ דגט וממון שוים נינהו איך כתב רבינו בגט במתגלגל דאינה מגורשת ובממון הוי כמונח ומה גם דמה שהביאו לזה אינו הכרח דמה שלא כתב כלל גבי ממון דהו"ל כשאר ספיקות שבממון כמו שכתב הרה"מ על שם הרמב"ן והרשב"א וסיים דלדידהו הוי ספק מגורשת משא"כ לרבינו דלגבי גט נפשטא אבל בממון נשאר בספק באופן דאין מקום לדברי הלח"מ.
וראיתי להרב שער אפרים סי' נ"א מתמיה על הרב המגיד ודכוותיה דנשאו ונתנו בדברי רבינו אלו דאשתמטא מינייהו ש"ס ערוך בזבחים דף כ"ה ע"ב בעי רב אסי מרבי יוחנן היה מקבל ונפחתו וכו' עד את"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי אויר שסופו לנוח מאי וכו' ופסק רבינו הל' מעשה הקרבנות פ"ד דין ט' וודאי דהיינו מכח האת"ל דס"ל לרבינו דפשיטותא היא וכו' נמצא דהבעיא נפשטא בזבחים דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח והיינו הדין דגירושין אלו דבריווכיון לזה עם הלח"מ שכתב כן בהל' מעשה הקרבנות יעו"ש ויש לי ויכוח עם הלח"מ ז"ל ותחילה אתווכח עם מה ששייך לשניהם יחד דכתבו דבעית בבא מציעא נפשטא בזבחים והוא תימה דזה שנאמר שם את"ל היינו לרב יוסף אבל לרב כהנא ורבה ליכא את"ל אלא כל מה ששאלו שם היינו אויר שסופו לנוח אי הוי כמונח ופשיט ליה דהוי כמונח אבל אויר שאין סופו לנוח לא נזכר לדידהו והם רבים לגבי רב יוסף וא"כ כשם שקשה בגירושין למה פסק דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי כן קשה שם בהל' מעשה הקרבנות.
ונבא לדברי הלח"מ שם וז"ל ואם הוא הפקר כל הקודם זכה עכ"ל אין פי' מובן דאף אם קדם אחר ולקחו מאויר הראשון או שעבר מאויר זה לרשות אחר בעל אויר הראשון זוכה כמ"ש הרא"ש והטור בפירוש וצ"ל דכוונתו כל הקודם שבא ברשותו דהיינו בעל האויר הראשון וק"ל.
עוד כתב וז"ל גם אפשר וכו' אבל טעמו מספיק דהיה להם להביאה ולחלק בין הפקר למתנה דבהפקר הוי כמונח וכו' ולענ"ד יספיק דאינהו סברי כהתוס' דהבעיא מוכרח שהיא במתנה כמו שהכריחו ובמתנה ודאי שהוא מבעל המתנה והפקר כיון דבש"ס לא איירי ביה גם הוא לא נחית לפרש מה דינו ע"כ לכך נ"ל וכו' ואע"ג דהיה אפשר לחלק בין הך אויר שאין סופו לנוח וכו' וכמו שחילקו התוס' פרק הזורק וכו' מ"מ וכו' עכ"ל ולא זכיתי להבין היאך ע"פ דברי התוס' יתחלקו הנושאין ההיא בעיא דב"מ עם ההיא בעיא דזבחים דאין עניינם זה לזה כלל כמו שיראה המעיין גם ראיתי להרב אור יקרות דדחי להא דהרב שער אפרים בהא דהתוס' מהתירוץ הב' ולא הבנתיו.
עוד כתב הרב הנזכר וז"ל ומלבד זה נראה דאין ראיה דמוכרח דאין למדין מקדשים לבעלמא דאל"כ מאי מספקא לרב אסי באויר שסופו לנוח והא מתני' היא הכא בגיטין כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת ורבי יוחנן ג"כ אמאי לא פשיט לה מהכא ודוחק לומר דלא ידע הך מתני' כההיא דחבית אלו דבריו ז"ל וכתב כן דזה דוחק משום דההיא דחבית היא ברייתא והך דגיטין היא משנה אבל מה נענה לההיא מתני' דפרה שהביא אח"כ דנתן ידו או רגלו וכו' זה הכלל וכו' לפשוט ממנה דאויר שסופו לנוח הוי כמונח נמצא דהשואל לא ידעה וגם זו לא ידעה וכן הפושט לא ידעה או ידעה והביא חדא מנייהו שהיא מדקדוק הלשון דשפיר ניחא ליה להביא מדקדוק ולא מפשט.
ושוב ראיתי להרב צאן קדושים שם בזבחים דף כ"ה שכתב וז"ל ואת"ל וכו' יש מקשין לשיטת הגאונים דאת"ל הוי פשיטותא נמצא דאפשיטא דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי להרא"ש ונמוק"י בפ"ק דמציעא וטור חו"מ סי' רמ"ג שכתבו דהבעיא דרבא באויר שאין סופו לנוח דלא אפשיטא והמוציא מחבירו עליו הראיה והא אפשיטא כאן דלאו כמונח דמי ודוחק לחלק בין אויר כלי לאויר חצר ובית ע"כ ותמוהים דבריו טובא דלא ראה ש"ס ערוך בגיטין דף ע"ט ע"ב דמבואר היטב דיש לחלק דאמרינן התם ב' חצירות וכו' עד מאי טעמא דהא לא נח ועיין פירוש רש"י ולפי"ז לק"מ דהרא"ש ונמוק"י פסקו כרש"י משו"ה יש לחלק דהכא דאפשיטא היינו באויר כלי אבל ההיא דרבא לא אפשיטא דהוי באויר בית וחצר אלו תורף דבריו ולא ידעתי מה תיקן להטור דלא ס"ל כרש"י אלא כהתוס' וסייעתיה דאויר כלי ככלי ולעיקר קושיתו לא ידעתי מאי קא קשיא ליהו להגאונים הנ"ל דהם לא יסברו דאת"ל פשיטותא והא הרא"ש בפירוש בפ"ק דקידושין גבי התקדשי לי בחצי פרוטה לא ס"ל דהוי את"ל פשיטותא וכן ודאי הוא דעת הטור וכן יסבור הנמוק"י ועוד כפי מאי דכתיבנא לעיל דהאי את"ל הוא לר' יוסף אבל לרבה ורב כהנא דליכא את"ל נמצא לא נפשטא ובתרייהו גרירנן דרבים נינהו אין מקום לקושייתו.

ט

השאיל לה הבעל מקום בחצרו ולא יחד לה וזרק וכו' נתגלגל וכו' עד סוף ההלכה. ועיין לה"ה שכתב פירושים שונים והנה להפירוש הראשון קשה טובא דלא ימנע אי אזלינן בתר תחילתו או בתר סופו דאי אזלינן בתר תחילתו וכיון שנח בתוך ד' אמותיה אף שאח"כ נתגלגל רחוק מד' אמותיה שפיר מתגרשת דאזלינן בתר תחילתו א"כ אף שנתגלגל בפיסלא ויש לה ד' אמות תתגרשה דבתר תחילתו אזלינן ואי לא אזלינן אלא בתר סופו ולכן כשנפל בפיסלא אינה מתגרשת א"כ גם בדליכא פיסלא ונתגלגל רחוק מד' אמות לא תיהוי מגורשת כיון דבתר סופו אזלינן ולבסוף אינו בתוך ד' אמותיה ושוב ראיתי למהריב"ל בנימוקיו לרבינו הל' גירושין שתמה כן.
ולדידי חזי לי ליישב דרבנן ס"ל דתחילת הגירושין צריך שיהיה בתוך ד' אמותיה ואסוף הגירושין לא קפדינן שיהיו בתוך ד"א ואפי' ברחוק סגי אמנם צריך שיהיה ברשותה דברשות אחרים לא מהני ולכן כשסוף הגירושין הוי ברשות אחרים דב' מקומות לא מושלי אינשי אינה מתגרשת אמנם בדליכא פיסלא רשות אחת היא וסגי ומאי דלא מהני ברחוק ד"א אפי' בדליכא פיסלא היינו משום דאינו בצדו דלא גרע מביתה ממש ומ"ש הרב המגיד ואם נפל ברחוק ממנה נמצא שאותו מקום בלבד הוא מושאל לה ר"ל דמסתמא לא משאיל איניש אלא במקום שנופל דהיינו מה שהוא צריך השואל ולא מסיק אדעתיה יותר ולכן לא הוי גט דלא היה בצידו ברם כשנפל תוך ד' אמותיה ונתגלגל ונפל חוץ כיון שאותה שעה שפיר חייל מה שנתגלגל אח"כ לא קפיד האי כיון שהכל חד רשותא היא ועדיין צריך להתיישב בזה ולהפירוש הב' קשיא טובא דלדבריו ז"ל בקרוב ד' אמות אפילו שיש פיסלא ד"א על ד"א וכו' מהני וכשהוא רחוק צריך דלא ליהוי בפיסלא ד' על ד' או שם ליווי וכו' איך כתב בתחילת דבריו והגיע לד"א שלה מגורשת הא לא הגיע אינה מגורשת ואיירי בסתמא אף בדליכא פיסלא ואמאי אינה מגורשת והא אפילו בדאיכא פיסלא אי הוי רחוק כיון דליכא בפיסלא ד' על ד' מגורשת כ"ש בדליכא פיסלא דמגורשת ואמאי פסיק ותני דדוקא אם הגיע בתוך ד' אמותיה מגורשת ואי לא לא.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.