שער המלך/גירושין/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ גירושין ה

א

זה

שנאמר בתורה ונתן בידה אין ענין הכתוב כו' ואחד ידה וא' חציר' כו'. ריש פ' הזורק ואמרי' עלה בגמ' מנה"מ דת"ר ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצירה כו' מנין ת"ל ונתן מ"מ ותניא נמי הכי גבי גנב ידו אין לי אלא ידו גגו חצירו מנין ת"ל אם המצא תמצא מ"מ וצריכא דאי אשמועינן גט משום דבע"כ מגרשה אבל גנב דליתא בעל כרחי' אימא לא ואי אשמועינן גנב משום דקנסיה רחמנא אבל גט אימא לא צריכה ע"כ וק"ל טובא דאמאי הוצרך תלמודא להאי צריכותא בפשיטות הול"ל דאי כתיב גנב גט לא אתי מיניה דאי לר"ל דאמר התם ופ"ק דמציע' דקטנה אין לה חצר ואמרינן התם בגמרא דה"ט משום דס"ל חצר משום שליחות אתרבאי קטנה אינה עושה שליח ואע"ג דגבי גט חצר משום ידה איתרבאי לא ילפינן ממונא מאיסורא כמ"ש רש"י בד"ה ומ"ס וא"כ לר"ל אי אשמועינן גנב דחצר קונה משום שליחות א"כ גבי גט נמי לא שמעינן אלא דחצר קונה מדין שליחות דומיא דגנב ונ"מ דבבע"כ או קטנה לא מהניא לה חצר משום הכי אצטריך ונתן בידה לאשמועינן דחצר קונה מדין יד ואי לר"י דאמר התם דקטנה יש לה חצר הא אמרינן התם דה"ט משום דיליף מציאה מגט אבל מקרא דאם המצא תמצא איכא למימר דמשום שליחות אתרבאי ואע"ג דאש"לדע חצר שאני דבע"כ מותיב וא"נ משום דלאו בר חיובא הוא כדאמר התם וא"כ אי לא הוי כתיב גט הו"א דחצר דאיתרבאי משום המצא תמצא היינו משום שליחות ונ"מ דבע"כ או קטנה לא מהניא לה חצר משום הכי כתיב ונתן בידה לאשמועינן דחצר משום ידה איתרבאי וצ"ע כעת:
טעם המלך

ו)

דברי הרב אינן מבוררים דהיכן ראה דמ"ד דס"ל גבי גניבה חצר משום יד איתרבאי דלא למד הדבר זולת מגט ואי לאו דהוי קרא גבי גט הוי ס"ל משום שליחות אתרבאי ואף דרש"י שהביא הרב פירש כן היינו למ"ד משום שליחות אתרבאי אבל למ"ד משום יד אתרבאי מי נימא הכי ומרהיטת הסוגיא דב"מ משמע מאן דס"ל משום יד אתרבאי לא למד דיני' מגט דבתחלת הסוגיא שם דקאמר הש"ס דפליגי אי חצר משום יד אתרבאי או משום שליחות אתרבאי והקשה הש"ס מהאי המצא תמצא הרי אכתי לא ידע הש"ס כלל מהאי דגט והיה סובר הש"ס דבגט גופא פליגי וכ"כ רש"י שם בתחלת הסוגיא בד"ה קטנה דבגט גופא פליגי ובמסקנת הש"ס מסיק הגמ' דפליגי במציאה ותוס' שם פירשו לפי שמציאה גופא מדרבנן נשמע עכ"פ דמ"ד דס"ל משום יד אתרבאי לאו משום דיליף מגט אלא דהאי מ"ד ס"ל דחצר לאו משום שליחות כלל אתרבאי אלא משום יד אלא דלא גרע משליחות והא דאמר הש"ס דפליגי אי יליף מציאה מגט מר סבר יליף מציאה מגט ומר סבר לא יליף מציאה מגט ואי כדברינו דהאי מ"ד סובר דבגניבה נמי משום יד אתרבאי ובלא גט מדוע אמר הש"ס דסובר יליף מציאה מגט נימא דסובר יליף מציאה מגניבה זה ליתא דהא ודאי אידך מ"ד אף דס"ל חצר דגניבה משום שליחות אתרבאי הא חצר דגט משום יד אתרבאי דבחצר כ"ע לא פליגי כדאמר הש"ס וא"כ ע"כ האי מ"ד לאו מגט יליף לכן אמר הש"ס דאידך מ"ד מגט יליף ועוד ה"ט דאמר הש"ס דפליגי אי יליף מגט לפי שבמציאת קטנה איירי והיינו שאמר דהאי מ"ד יליף מגט דמצינו נמי דיש לה יד דבגניבה אף שבאשה איירי דלא חילק בגניבה בין איש לאשה מ"מ בגדולה איירי והיכן מצינו שיש יד לקטנה וזה ברור וכן נמי בתירוצא אחריתא אמר הש"ס אי יליף קטן מקטנה והיינו מקטנה דגט אבל בגניבה ובגדול ודאי בלאו גט נמי ס"ל להאי מ"ד משום שליחות אתרבאי ולולי דברי רש"י שם ד"ה ממונא מאיסורא דפירשו וחצר דגניבה משום שליחות אתרבאי והיינו למ"ד דס"ל בתחלת הסוגיא משום שליחות אתרבאי הייתי אומר איפכא דהשתא כ"ע סובר משום יד אתרבאי כאשר אבאר. ומורי הגאון בנ"ב רוצה לומר דבמסקנא כ"ע סובר משום שליחות אתרבאי והוא דהקשה בחלק אה"ע סימן פ"ב אות ח' וז"ל אומר אני להבין ג"כ מה דאמרי' שם במס' ב"מ (י"א א') מ"ס ילפינן מציאה מגט ומ"ס לא ילפינן וכן עוד בכמה אוקימתות לפרש במאי פליגי ולכאורה יפלא למה נד ממה שאמרו בתחלת הסוגיא דפליגי בהא גופא דחזינן דאתרבאי חצר משום המצא תמצא דמר סבר משום יד אתרבאי ומר סבר משום שליחות אתרבאי עכ"ל. ומזה רוצה מורי זצ"ל להוציא דבמסקנא כ"ע סובר משום שליחות אתרבאי וכבר עמדנו בזה באחת מן ההגהות להוכיח דזה ליתא דמוכח מכמה דוכתי דהש"ס דחצר משום יד אתרבאי ועוד נדבר על תרוצו לקמן. ואולם לדעתי י"ל אדרבה איפכא דכ"ע סובר במסקנא משום יד אתרבאי ובתחלת הסוגיא היה הש"ס רוצה לומר דפליגי אי משום שליחות אתרבאי דהיינו הש"ס רוצה לאוקמי עיקר הפלוגתא בגט וכמ"ש רש"י שם ועיין בפ"י אבל במסקנא כדאמר הש"ס בגט כ"ע לא פליגי כי אם במציא' והיינו במציאות קטן או קטנה ואי ילפינן מציאה מגט או ילפינן קטן מקטנה י"ל דכ"ע דחצר מ"הת משום יד אתרבאי ואפילו בגניבה ורק פליגי במציאה ובקטן או בקטנה וכאשר בארנו. ולפ"ז הסוגיא הכא בגיטין אליבא דכ"ע קאי דכ"ע סובר דחצר משום יד אתרבאי ולא דילפינן מגט אלא אף בלא גט אמרינן חצר משום יד אתרבאי ורק בה"א בש"ס בב"מ סבר הש"ס ופליגא ביה אי חצר משום שליחות אתרבאי אבל מה אעשה שמאור עינינו רש"י לא פירש כן וכי נרים חלילה עינינו לפרש כנגדו אף בדבר קטן. ודאתאן עלה אעתיק נמי מה שכתבתי בגליון נודע ביהודה להשיג על רבי ומורי הגאון זצ"ל בזה הענין והיינו מתחלה על קושייתו הנזכרת כתבתי שם וז"ל לא ידעתי היכן ראה מורי שנד הש"ס מתחלת הסוגיא בענין זה שפליגי בגניבה אי משום יד אתרבאי או משום שליחות והא דנקט הש"ס כי פליגי במציאה הלא ע"כ במציאה איירי דז"ז במאי פליגי לדינא בקטן או בקטנה בשלמא בתחלת הסוגיא היה סובר הש"ס דפליגי בגט וכמו שפי' רש"י ד"ה קטנה ועיין פ"י אבל השתא דהוכיח הש"ס דבגט כ"ע סובר משום יד אתרבאי ואפ"ה פליגי אי קטנה יש לה חצר וד' אמות אי לאו ולענין מאי ולא נשאר לן אלא מציאה דבגניבה לא שייך קטן וקטנה דאינם חייבין כלל וע"כ במציאה פליגי דגם בתחלת הסוגיא לא היה סובר הש"ס דעיקר פלוגתייהו בגניבה אלא דהש"ס רצה להוכיח מגניבה דבכ"מ חצר משום יד אתרבאי ודחה רבינא ורב סמי כל אחד לשיטתיה אבל עיקר הפלוגתא ודאי לא היה כלל בגניבה וא"כ היאך ראה מורי זצ"ל דהש"ס חזר מסברא ראשונה כה כתבתי שם בגליון נודע ביהודה וגם על תירוצו השגתי הרבה אלא שאין פה להאריך. ובמה שכתב מורי זצ"ל שם בהגהת עצמו דסוגיא דהכא דאמר אי אשמעינן גניבה כו' אינו קאי הש"ס על התורה אלא על הברייתות למה אשמעינן הברייתות בגניבה ובגט ודאי מסולק קושית הרב פה אלא שאין דעתי מסכמת עם מורי בזה והרואה יבחן שאמר שם זאת רק להחזיק דבריו הראשונים שם שלא רצה לחזור מהם ונכנס בפרצה דחוקה מאד מאד עיין היטב:
ואולם להמתיק דברינו הנזכרים לתרץ קושית המחבר פה למאן דסובר חצר משום יד אתרבאי לאו דיליף מגט אלא מסברת עצמו סובר כן אמרתי עוד להרחיב הענין בדבר נכון ומתקבל הנה מורי הגאון זצ"ל העלה בספרו נ"ב חלק אה"ע סי' פ' אות י"ב ואות י"ג דהא דחלקו רש"י ותוספות בב"ק (ע"ט א') במתני' דנתנו לבכורות בנו בהאי דאמרינן בכל מקום אין שליח לד"ע היינו דוקא אם השליח מזיד אבל אם השליח שוגג בין למ"ד ב"מ (י' ב') דתליא בבר חיובא בין למ"ד דתליא באי בעי עביד היינו דוקא אם השליח מזיד אבל אם השליח שוגג המשלח חייב דהא אם השליח שוגג לאו בר חיובא הוא וגם ודאי עביד ועיין בש"ך בח"מ סי' שמ"ה באריכות היינו לבתר דכתבה התורה גבי גנב דחצירו קונה ואמרינן חצר משום שליחות אתרבאי וקשיא על זה קושית הש"ס ב"מ (י' ב') הא אין שליח לדבר עבירה וע"כ או כרבינא משום דלא הוי בר חיובא או כר"ס משום דע"כ מותיב ביה אבל אי לא כתב רחמנא המצא תמצא לרבות חצר לא הוי מחלקינן והוכיח דבריו מדברי רש"י ב"מ (י"א א') ד"ה ממונא מאיסורא דכתבו וגבי ממונא כו' דשליחות הוא ומשום דאין שליח לדבר עבירה איצטריך למיכתב התם הרי שהוצרך קרא מפורש לרבות ואי לאו הכי הוי ממעטינן משום דאין שליח לדבר עבירה ואיך יאמר שמסברא ידעינן זאת עייש"ה באות י' ואות י"א. ואולם הגאון המשיב שם סי' פ"ח אות ו' ואות ז' הקשה ליה תינח למ"ד חצר משום שליחות אתרבאי אלא למ"ד חצר משום יד אתרבאי מא"ל לכן העלה הרב המשיב שם לומר דמ"ד חצר משום שליחות אתרבאי לומד כל דין אין שליח לדבר עבירה מהוא ההוא בקדושין (מ"ג א') וכיון דילפינן מהתורה ודאי לא הוי מחלקינן בין שוגג למזיד דמהיכי תיתי לחלק לכן צריך קרא גבי חצר לרבות ולהורות לן דיש שליח לכל חד וחד כדאית ליה אבל למ"ד חצר משום שליחות אתרבאי אי אפשר לומר כן דיליף אין שליחות לד"ע מהוא ההוא דא"כ לדידיה מנליה לחלק בין שוגג למזיד (והאי חלוקא בין שוגג למזיד הרי מוכרח ממתני' דנתנו לבכורות בנו כאשר יעדנו) וע"כ דהאי מ"ד לא יליף אין שליח לדבר עבירה מהוא ההוא אלא סובר דלכן אמרינן אשלד"ע דדברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין ומן הסברא מחלקינן בין שוגג למזיד דבשוגג לא שייך למימר דברי מי שומעין עייש"ה שהאריכו שניהם בסימנים הקודמים שם ובסימנים שאחריהם ואנכי העתקתי דבריהם פה בקצרה הצריך לעניננו כי דברי שניהם דברי טעם הם. ולפ"ז נבחנה נא אנן לפ"ז דמוכח דהאי מ"ד ס"ל לחלק בין שוגג למזיד מסברא דידיה דס"ל טעמא דאין שליח לד"ע מטעמא דברי הרב ודברי כו' א"כ ע"כ מוכח דלא כהרב פה דיליף דחצר דגניבה משום יד אתרבאי מהאי דגט ואי לאו גלי לן קרא גבי גט הוי אמרינן חצר דגניבה משום שליחות אתרבאי זה ע"כ ליתא דהא לדידיה דבאמת סובר משום יד אתרבאי ואף אי יהבינן טעמיה דהרב פה דיליף מגט הא עכ"פ סובר משום יד אתרבאי וא"כ באמת מהיכי סובר לחלק בין שוגג למזיד והחילוק בין שוגג למזיד מוכח מהאי מתני' דנתנו לבכורות בנו וע"כ כהרב המשיב בתשובת נודע ביהודה אשר יעדנו דמסברא ידעינן הא והשתא דמוכח לדידיה דמסברא ידעינן אף אי לא גלי לן קרא גבי גט ע"כ נמי צריכין למימר חצר משום יד אתרבאי דליכא למימר חצר משום שליחות אתרבאי קשיא ל"ל קרא כלל (דהא דחצר שליח הוא ידעינן מכל שליח דלשיטת רש"י ותוס' ב"מ (י' ב וי"א א) מוכח דס"ל דע"ז ודאי לא צריך קרא לגלות ואף שלא הוי בר דעת ועי' פני יהושע בב"מ שם וכן מוכח למי שמעיין שם). ותירוצא של רש"י שהזכרנו לעיל ב"מ (י"א א') ד"ה ממונא כו' דלכך איצטרך קרא משום דהו"א אין שליח לד"ע ל"ש דהא מסברא ידעינן דגבי חצר ל"ש לדבר עבירה משום דלא הוי בר חיובא כקושית מורי הגאון זצ"ל ואין לומר בסברת רבינו דמהאי נפקא זה נכון למ"ד חצר משום שליחות אתרבאי אבל השתא הרי קיימינן למ"ד משום יד אתרבאי וע"כ דבלא"ה ידעינן מסברא דהיכי דהשליח לאו בר חיובא כגון שוגג ואונס מחייב שולחו כאשר בארנו להאי מ"ד דע"כ סובר כן א"כ לפ"ז למ"ל קרא לרבות חצר וע"כ לגלות לן קרא דמשום יד אתרבאי ולאו משום שליחות וא"כ אף בלא גט להאי מ"ד ע"כ חצר דגניבה משום יד אתרבאי ושפיר הקשה הש"ס פה לכתוב רחמנא חצר ולא בעי גט להאי מ"ד דחצר משום יד אתרבאי ודוק:

ג

היתה

עומדת בראש הגג כו'. עיין מ"ש ה"ה והר"ן כתב דסובר רבינו דברישא דמתני' איכא דרך עליה ודרך ירידה ומשו"ה לא תנא נמחק או נשרף ה"ז מגורשת משום דאיכא גוונא דלא הויא מגורשת כגון דרך עליה אבל בסיפא לעולם היא דרך ירידה וכי אוקימנא ל"ש אלא בנמחק דרך ירידה כו' ה"ק ל"ש אלא דרך ירידה בסיפא דמתני' אבל דרך עליה אינה מגורשת ומש"ה לא תני נמחק או נשרף ה"ז מגורשת עכת"ד ומוהרש"ך ז"ל הק' עליו דאם איתא דברישא דמתני' איכא גוונא דהוי מגורשת א"כ מאי דוחקיה לו' דבסיפא לעולם הוא דרך ירידה עד שהוצרך לומר דמאי דאוקימנא בעודפות הוא משום דלא לצמצם ולפי דרכו היה אפשר לפרש דמאי דקאמר ל"ש אלא שנמחק דרך ירידה קאי בין ארישא בין אסיפא ולעולם רישא וסיפא שוין ומאי דנקט נמחק או נשרף גבי סיפא ה"ט כמ"ש הרמב"ן יע"ש שהניחו בצ"ע ולע"ד לק"מ דמש"ה הוצרך הר"ן לומר הכי דבשלמא אי כמ"ש הר"ן ניחא דרבינו ז"ל בדין דריש' דהיתה עומדת כו' כתב דאינה מגורשת והיינו משום שהוא דרך עליה וכמ"ש שהרי אינו הולך לנוח וכ"כ מרן הכ"מ ובדין הסיפא כתב סתם דאם הגיע לרשותה ושרפתו הרי זה גט משום דהולך לנוח כיון דמסתמא לעולם הוא דרך ירידה כמ"ש הר"ן מה שא"כ אי בדינא דסיפא נמי שייכא דרך עליה ועלה קאמר רבה בר אבוה ל"ש לא הו"ל לרבינו למסתם סתומי בדין הסיפא למימר דאם הגיע לרשותה ושרפתו ה"ז גט והול"ל במד"א בדרך ירידה וכדקאמר בגמרא ל"ש כו' אלא ודאי כמ"ש הר"ן דהשתא לא תקשי דאם כן בדין הרישא הול"ל דבדרך ירידה מגורשת דהא ליתא דהרי זה פי' רבינו במ"ש שהרי אינו הולך לנוח כנ"ל ודוק:

י

זרק

לה גיטה לרשותה כו'. עיין בל"מ פ"ד מהל' מע"הק שכתב דרבינו סמך אההיא סוגייא דזבחים ד"ב דקאמר התם את"ל לאו כמונח דמי וכל את"ל פשיטותא הוא וכ"כ הרב בה"ז די"ט ותמה על הנ"י והרא"ש שכתבו דהך בעיא לא אפשיטא דהרי אפשיטא בזבחים ול"ק דאיכא למימר דהנ"י והרא"ש יסברו כההיא תי' שכתבו התוס' בפרק הזורק דע"ט ד"ה דרך עליה וז"ל א"נ התם בבית מקורה דומה יותר לנוח עכ"ל יע"ש וא"כ משום הכי התם פשיטא ליה דלאו כמונח דמי גבי היה מקבל הדם וכ"כ הרב ל"מ שם דלהאי תי' שכתבו התו' לא אפשיטא בעיין יע"ש ועיין ש"א סי' נ"א:

יב

היתה

ידה קטפרס וזרק הגט על ידה כו'. שם אמרינן היתה ידה עשויה קטפרס וזרקו לה אע"פ שהגיע גט לידה אינה מגורשת אמאי הא כי נפל בד"א דידה קא נפל בדלא נח ותיגרש מאוירה דד"א תיפשוט כו' וראיתי להרשב"א בחי' שכתב וז"ל ק"ל דהא קי"ל דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ואיכא למימר משום דבעיא ולא אפשיטא ליה וה"ק ליפשוט דלאו כמונח או תפשוט דר"א דד"א אין להן אויר עכ"ד הנה הרב מוהרש"ך ז"ל תמה ע"ד הרשב"א הללו וז"ל דברים הללו הם תמוהים דמה שייך כאן ההיא בעייא דאויר שאין סופו לנוח בהך מילתא דר"י דלא שייך לומר אויר שאין סופו לנוח אלא כגון ההיא דזרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר דאגלאי מילתא כיון שלא נח שזרקו בכח שלא היה סופו לנוח מתחילתו אבל בהך מילתא כשהיה הגט תוך אויר סופו היה לנוח אם לא היו באים המים או האש עכת"ק ולי עוד ק' דאפ"ת דסבירא ליה להרשב"א ז"ל דבכה"ג נמי קרינן ביה אויר שאין סופו לנוח אם כן תקשי ליה דמאי בעי רבא בפ"ק דמציעא אי אויר שאין סופו לנוח אי כמונח דמי או לא הא מתניתין היא בפרק הזורק היתה עומדת על ראש הגג כו' הוא מלמעלה והיא מלמטה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זה מגורשת אלא ודאי דשניא ההיא אמנם הנראה לע"ד דס"ל להרשב"א דמאי דמשני בגמרא בדלא נח אין הכונה לומר דבנפל מידה נשרף דא"כ הכי הו"ל לתלמודא לומר הב"ע בנשרף אלא ס"ל להרשב"א דהכונה לומר דלא נח בתוך ד"א שלה אלא דנשאתו הרוח חוץ מד"א שלה ואהא ק"ל להרשב"א דאם כן מאי פריך ותיגרש מאוירא הא הוי אויר שאין סופו לנוח וכההיא דזרק ארנקי ממש ותי' כו' אבל בנמחק או נשרף מודה הרשב"א ז"ל דהוי אויר שסופו לנוח מידי דהוי אקלטו אחר שכתב רש"י ז"ל במציעא ד"ה כמונח יע"ש שוב ראיתי להריטב"א בשיטה כ"י שהק' כקו' הרשב"א ותי' תי' הרשב"א ותי' עוד וז"ל א"נ דהתם כדאבעיא לן באויר שאין ראוי לנוח מתחילתו כגון שקדם הרוח והכא באויר ראוי לנוח מתחילתו כגון שקדם הגט לרוח ואי לאו הא דר"א הו"ל מגורשת גמורה דכמונח דמי וכ"ת לוקמא בהכי באויר שאין ראוי לנוח מתחילתו כגון שקדם הרוח יש לומר דלא אוקמא בהכי דאם כן תפשוט באויר שאין סופו לנוח מתחילה לאו כמונח דמי עכ"ד הרי בהדייא מבואר מדבריו כמ"ש דסבירא ליה דמשני בגמרא בדלא נח ר"ל דלא נח בתוך ד"א אלא חוץ לד"א ומשום הכי ק"ל שפיר ואהא תי' הריטב"א דהתם דאבעיא לן היינו באויר שאין ראוי לנוח מתחילתו שקדם הרוח ודוק:

יז

נתן

הגט ביד עבדה והוא נעור כו'. כתב ה"ה שהוא מפרש דכי אקשינן והאמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה הכי אקשינן אמאי ה"ז גט גמור יש לנו לגזור ישן אטו נעור שב' מצויים תמיד ואמרו והלכתא שאינה מגורשת גמורה אלא בכפו' כו' והקשה הרב ל"מ דא"כ אמאי הוצרך לאתויי מההיא דרבא מינה ובה הו"ל להקשות דגזור ישן אטו שאינו ישן ותירץ דאי לאו ההיא דרבא הו"א דאינו ישן כו' כיון דהוי עומד ולא מהלך הוי גט ופסול מיהא מדרבנן הוי דגזרי' אטו מהלך וכיון דאין פיסולו אלא מדרבנן לא גזרינן אטו עומד דהיא גופא גזירה לכך מייתי דרבא לומר דאינו ישן אע"פ שעומד אינו גט מן התורה וא"כ נגזור ישן אטו שאינו ישן עכ"ל יע"ש ודבריו תמוהים לע"ד דאכתי תקשי דאמאי לא פריך בפשיטות דנגזור ישן אטו נעור דאינו גט מן התורה אפי' עומד מטעמא דהו"ל חצר המשתמרת שלא לדעתה דלה"ט אפי' עומד משתמרת שלא לדעתה קרינן ביה ואינו גט מן התורה וכדקאמר רבא נעור אינו גט כו' וא"כ אמאי אצטריך לאתויי ההיא דרבא לכן הנראה לע"ד בדוחק דאי לאו ההיא דרבא לא מצי פריך דנגזור ישן אטו נעור משום דאיכא למימר דרבא לא גזר ודוקא במהלך ממש אינו גט מן התורה משום דבעינן דומיא דידה אבל בישן דומיא דידה קרינן ביה ולא גזרו רבנן אמנם השתא דקאמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה ואע"ג דעכשיו אינו מהלך מ"מ החמירה תורה כ"כ לומר דבעינן דומיא דידה ממש וכמ"ש הרא"ש יע"ש פריך שפיר דהו"ל למיגזר אפי' ישן נמי ולומר דבעינן דומיא דידה ממש: ודע שהתוס' בפ"ק דב"ק די"ב ד"ה והלכתא הק' לשיטת רבינו דמאי דקאמר רבא נעור אינו גט היינו דוקא באינו כפות דא"כ ל"ל משום טעמא דחצר המשתמרת שלא לדעתה ת"ל דהוי חצר מהלכת עכ"ל ויש לגמגם בדבריהם דמאי עדיפותא איכא לטעמא דחצר מהלכת אדהק' ז"ל דת"ל דהוי חצר מהלכת והרב ח"ה נראה שנרגש מזה שכתב וז"ל דטפי הו"ל למינקט האי טעמא כדנקט לה רבא בשמעתין והוא דוחק ושוב ראיתי להתוספות בפרק המביא תניין דכ"א ד"ה והלכתא שכתבו דת"ל משום מהלכ' דאז אפי' בידיו כפותים דהוי משתמרת לדעתה אינו גט יע"ש ונראה דאשתמיט מהנזכר דברי התוספות הללו והרא"ש הכריח בפרק הזורק כדברי מרן התוספות הללו וכתב עוד ולפי זה אם היו ידיו ורגליו כפותים לא בעינן ישן דעתה משתמרת לדעתו וגם אינו מהלך והכי איכא לאוקמי ההיא דלעיל פ"ב וכן ראיתי כתוב בשם ריצב"א ולי נראה הכא כיון דנעור ויש לו דעת לעצמו חשיב חצר המשתמרת שלא לדעתו ולא דמי לקלתה וספינה ובהמה עכ"ד וכ"כ הטור סימן קל"ט ותמהני על מרן הב"י בח"מ סימן ר"ב שכתב וז"ל רי"ו בנתי' י' ח"ג כתב והוא שיהיה העבד כפות פי' ידיו ורגליו או ישן וכפות ברגליו ואיני יודע מנין לו עכ"ד ויש לתמוה איך אשתמיט מיניה דברי הרא"ש והטור דמבואר בהדייא דדעת רי"ו כדעת ריצב"א דבעינן כפות ידיו ורגליו כי היכי דליהוי חצר המשתמרת לדעתה וחצר שאינה מהלכ' ומשום הכי בישן דהוי חצר המשתמרת לדעתה לא בעינן אלא כפות ברגליו גם בס"ס הנזכר כתב וז"ל ותמהני על רבינו שכתב בסמוך גבי עבד דכפות וישן בעינן וכאן לא הצריך אלא שתהיה כפותה ושמא ס"ל דדוקא לגבי עבד שהוא בן דעת יע"ש ואחרי המחילה אשתמיט מיניה דברי הרא"ש ז"ל אלו שכ"כ בהדיא דעבד יש לו דעת לעצמו והוי חצר המשתמרת שלא לדעתה ולא דמי לבהמה וצ"ע וראיתי להר"ן ז"ל בפרק המביא תניין שכתב וז"ל והק' בתוס' היכי אמרינן חצר מהלכת לא קנה והא חצר מידה אתרבאי וידה מהלכת היא ותירץ דידה אינו מהלכת שלא לדעתה ואינה משתמרת אלא לדעתה דומיא דחצר שאינה מהלכת אבל חצר מהלכת שמהלכת אלא לדעתה ומשתמרת שלא לדעתה לא דמיא כלל לידה עכ"ל וכ"כ הריטב"א ז"ל בשיטה כ"י משם התוספות יע"ש ולע"ד אני תמיה על קושייתם דהרי במציעא דף ט' פריך ליה ר"ה לרבא אלא מעתה היה מהלך בספינה וקפץ דגים לתוך הספינה ה"נ דחצר מהלכת היא א"ל ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא מסגייא תותה יע"ש הרי דמשום דמינח נייחא לא מקרי חצר מהלכת וא"כ מש"ה חצר מהלכת לא קנה משום דל"ה דומיא דידה דידה מינח נייחה ואיהי היא דקא ממטי לה ומש"ה גבי ספינה דמינח נייחא קנה משום דהוי דומיא דידה וכ"כ התוספות ז"ל שם ד"ה ספינה וז"ל אע"ג כו' הכא חצר משום ידה אתרבאי והוי שפיר דומיא דידה דמינח נייחא וממטי לה עם גופא ע"כ וכן נראה מדברי התוס' דפרק המביא תניין דכ"א ד"ה אטו שכתבו בתוך דבריהם וז"ל דאל"כ חצר מהלכת אמאי לא קנה תקנה מטעם שליח כמו שליח מהלך אע"ג דמטעם יד לא קני הרי דלא הוקשה להו אלא מטעם שליחות אבל משום דהוי דומיא דיד ל"ק להו דידה מינח נייחא ואפי' תימא שהתוס' שכתבו הר"ן והריטב"א הם תוס' אחרים מ"מ אין להכחיש המוחש דידה מינח נייחא ושמא הוצרכו להאי תי' שכתבו דידה מהלכת לדעתה היא כי היכי דלא תקשי דלסברת ר"פ ור"ה דהוה ס"ל דספינה מקרי חצר מהלכת אע"ג דהיא גופא מינח נייחא אדקשיא ליה מספינה הו"ל לר"פ ור"ה לאקשויי היא גופה חצר מהלכת אמאי לא קנה הא הו"ל דומיא דידה ודוק: ובמאי דתירץ ז"ל ק"ל טובא דא"כ מאי פריך התם במציעא רבינא לר"א אלא מעתה היתה מהלכת בר"ה וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"נ דלא מיגרשה אמ"ל קלתה מינח נייחא ואיהי היא דקא מסגייא תותא והשתא לפי דברי הר"ן ז"ל מאי קו' התם גבי קלתה שאני דהוי חצר מהלכת לדעתה והוה ליה דומיא דידה דמהלכת לדעתה מה שא"כ בקני בהמה וקני כלים שעליה הו"ל חצר מהלכת שלא לדעתה ור"א נמי אמאי הוצרך לשנויי קלתה מינח נייחא ולא הוי חצר מהלכת אפי' נימא דאע"ג דמינח נייחא כגון ספינה חשיב חצר מהלכת אפי"ה מגורשת משום דהו"ל חצר מהלכת לדעת' ואפי' נדחק לפרש דהיא גופא היא מאי דשני ליה ר"א קלתה מינח ניחא כו' כלומר דאלו היה מהלכת לא הוה קנה משום דהו"ל מהלכת שלא לדעתה אבל עכשיו דמינח ניחא נמצא מהלכת לדעתה מה שאין זה במשפט הלשון כלל וא"נ דרב אשי עדיפא מיניה משני לה וכי היכי דלא תקשי ליה מספינה כדק"ל לר"פ ור"ה אכתי קשה טובא לרבינא דאדק"ל מזרק לה גט לתוך קלתה תקשי ליה היא גופא דחצר מהלכת אמאי לא קנה הא הו"ל דומיא דידה ואי משום דמהלכת א"כ מאי ק"ל אלא מעתה כו' וצ"ע ואין להקשות דאכתי תקשי ליה בחצר דגברא דאתרבאי משום שליחות לדעת הרי"ף ורבי' ז"ל דאמאי לא קנה הא שליח גופיה מהלך שלא לדעתו הוא די"ל דס"ל כמ"ש הרא"ש דלהכי אפקיה בלשון יד לומר דבעינן דומיא דידה דמהלכת מדעתה ושוב ראיתי בשיטה מקובצת למס' מציעא דף ל"ג ע"א שכתב משם הריטב"א וז"ל וחצר מהלכת לא קנה פירוש כשמהלכת שלא לדעת בעליו דומיא דבהמה הילכך אפי' למ"ד חצר משום שליחות אתרבאי לא דמיא לשליחות כי השליח אינו מהלך אלא לדעת שולחו בעודו שליח וכ"ש למ"ד משום ידה אתרבאי יע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.