יד אפרים/אורח חיים/תמב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תמב

שם במג"ח סק"ח ולדעת הטור צ"ל דההיא דשיאור ישרוף מיירי בי"ט כו. כבר נתקשו האחרונים דביו"ט אסור לשורפו ותירצו דהטור אזיל בשיטת אחיו רבינו יחיאל בסי' תמ"ו בלא ביטלו דאסור וכאן שהוא שיאור א"א לבטלו שאסור בהנאה ולאו ברשותי' קאי לבטלו ולענ"ד אפשר לומר לפי מ"ש התוספות בפסחים דף ה' דאע"ג דיכול ליהנות מאפרו כו' מ"מ כיון שאינו יכול ליהנות בתחלת ביעורו אסור ולכאורה גם בתחלת ביעורו יכול ליהנות כשיניח עוד עצים דהיתר ג"כ ויהיה זה וזה גורם אך דהמג"א לקמן בסי' תמ"ה כ' דאף זוז"ג כה"ג אסור בחמץ והטעם מבואר שם לפי שחמץ אפי' באלף לא בטל ולפי"ז כאן דמיירי בעודו שיאור והוא נוקשה ונוקשה בטל בס' כמ"ש התוס' פסחים דף ק"ה ע"ב מ"מ זה דוק' אם גורם של האיסור הוא איסור דאו' משא"כ כאן ששיאור אינו אלא מדרבנן לא החמירו לאוסרו כ"כ בהנאה. ועוד י"ל דאפשר דמתני' דשיאור ישרף אתי' כחכמים דשרי אף באבוקה נגדו אף בלא גורם היתר שרי להנות אף בתחלת ביעורו גבי נוקשה דבטל בס' ואף לסברת הש"ך דהיכ' דגם האפר אסור הו"ל שבח שלו בפת ולפ"ז לחכמים דס"ל מפרר כו' ואפרן אסור היה אסור אף לחכמים דשרי באבוקה כנגדו כיון דעיקר הטעם הוא לפי שהשלהבת בא מן הגחלת ולדידהו הגחלת ג"כ אסור מ"מ א"ש דהא מתני' שיאור ישרף קתני והיינו כר"י דחמץ בשריפה וכן מבואר שם להדי' במתני' דקתני והאוכלו פטור איזהי שיאור כקרני חגבים ע"ש שהוא אליב' דר"י ואם כן שפיר יכול לשורפו וליהנות ממנו ואף שהתוס' כתבו בד"ה בשלה ע"ג גחלים דיש לחלק בין אפרן לגחלים דבגחלים לכתחלה אסור וא"כ מכ"ש אבוקה כנגדו לרבנן דאסור עכ"פ לכתחלה יש לחלק כמ"ש דכאן דמיירי בשיאור שהוא עצמו אינו אסור אפי' באכילה אלא מדרבנן שפיר שרי בכה"ג לכתחלה ומכ"ש היכא דאיכא גורם דהיתר ג"כ שיש להתיר לכתחלה:

שם מיירי שיש בו כזית בכא"פ כו' אין הל' מדוקדק דבאמת מוקמי' בש"ס דלהכי פליגי רבנן עליה דר"א בכותח משום דלית ביה כא"פ רק דהמג"א ר"ל דשם מוכח כשאין בכא"פ שרי לרבנן אע"ג שעיקרו כן וע"ז תירץ דגם הרשב"א לא קאמר רק היכא שעיקרו כך אסור הוא מדרבנן ובש"ס שם מיירי לענין דאורייתא אלא דצ"ע דלכאורה בלא"ה לק"מ דבש"ס דפליגי רבנן על ר"א היינו לענין אכילה ובכה"ג אי ליכא בכא"פ שהרי ע"כ הוא שוהה באכילתו אין האכילה מצטרפת משא"כ הרשב"א דמיירי מענין לקיימו בפסח ואם כוונתו מדקא' אמאי פליגי רבנן בכותח ובאמת בדברי רבנן לא נזכר רק עירובו סתם וע"כ שכוונ' הש"ס למאי דמוקי ר"נ מתני' כר"א וס"ל דפליגי רבנן על מתני' ומוכח מזה דגם בכותח פליגי ולכן הקשה המג"א דמאי ארי' ביש בו בכא"פ אפילו אין בו כא"פ נמי כיון שעיקרו כך לפי"ז הו"ל לאקשויי בפשיטות על האוקימת' דר"נ דדלמא מתני' אתי אפילו כחכמים דמודו בהא לפי שעיקרו כך וצ"ע בגמרא ומ"ש המג"א ורי"ו כת' כו' ר"ל דמ"ש אבל עירבו במזיד פירושו שהוא מערבו במתכוון דהיינו שדרך תיקונו הוא כך ולכך לא בטל בס' אף קודם פסח והיינו כמ"ש הרשב"א ושם משמע אף שלא עשאו מתחלה בכוונה אדעתא לשהותו מ"מ אסיר כיון שעכ"פ עיקרו כך הוא ע"י חמץ ולפ"ז צריך לחלק דאע"ג דלהטור כל שאין אסור באכילה מה"ת מותר להשהותו היינו כשאין עיקרו עשוי כך משא"כ היכ' שעיקרו עשוי כך אף שאין איסורו ד"ת מ"מ אסור עוד ראיתי שיש לעיין על מ"ש המג"א על הרשב"א מכותח דלכאורה נראה דהרשב"א קאי אליבא דאף באלו שאינם רק לקיוה' ואין נ"ט אפ"ה אסור כיון שעיקרו כך ואז ס"ל דלא בעינן בכא"פ כלל ובחמץ דגן ע"י תערובות מיירי אף באין עיקרו כך י"ל דבאמת יש בו כא"פ והש"ס דפריך אמאי פליגי רבנן בכותח היינו דבשלמא אם נא' דבכא"פ לאו דאורייתא א"כ כ"ש בעיקרו לכך דבטל משא"כ אם בכא"פ הוי דאורייתא קא קשי' ליה אמאי פליגי ומשני דרבנן ס"ל דכותח לית ביה בכא"פ והך סברא שעיקרו כך לא ס"ל לרבנן חייב משום זה אף שאין נ"ט והרשב"א לא קאמר הכי רק לר"א:

בט"ז סק"ד וכבר נהגו ליזהר מלחמץ מע"ד של פסח בשמרי מע"ד או בכלי הנ"ל ונהגו להחמיצו בכלי כו' כצ"ל

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.