טעמא דקרא/שמות/מ

טעמא דקרא שמות מ

ו, ז

ונתתה את מזבח העולה וגו' ונתת את הכיור וגו'. הנה כל הסדר כאן הוא מבפנים לחוץ (שגם מזבח הפנימי הי' משוך לחוץ יותר משלחן ומנורה כמ"ש ביומא ל"ג ב') חוץ מכאן דהו"ל להקדים הכיור למזבח ונראה משום דכיור מצותו להיות בין אוה"מ ובין המזבח כמ"ש ר"פ תשא ונתת אותו בין אוה"מ ובין המזבח לכן הי' מוכרח להקדים הקמת המזבח כדי שיוכל לקיים ונתת אותו בין וגו'. ואפשר דמה"ט הקדים ג"כ שלחן למנורה משום דכתיב בפ' תרומה ואת המנורה נוכח השלחן דמצותו שיראה את השלחן כמ"ש בגמ' יומא ל"ג ב' [ועיין לקמן בד"ה ויתן].

יב

והקרבת את אהרן ואת בניו אל פתח אוה"מ ורחצת אותם במים. מכאן רמז למ"ש בברייתא דמס' מדות (ברייתא י"ט) הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה וכ"ה בתוספתא דסוכה פ"ג ה"ג ע"ש.

יד

ואת בניו תקריב והלבשת אותם כותנות. יל"ע למה פרט רק את הכותנות ולא שאר הבגדים. וי"ל כדאמרי' בסנהדרין מ"ט ב' דלכך הקדים הכתוב את הכתונת בכל מקום הואיל ומכסיא כולי גופי' חשיבא לי', ולכן כאן קיצר ולא פירט רק את הכתונת כי שאר הבגדים נטפלין לו כמ"ש בסוכה ל"ז ב' מ"ט מברכין על נטילת לולב הואיל וגבוה מכולן כולן בכללו.

כ

ויקח ויתן את העדת אל הארן. לכאו' תיבת ויקח מיותר ובשום דבר לא כתיב ויקח. וי"ל דבס"ת גם הלקיחה יש לה דינים שצריך ליטלה בימין ולפנות לימין וללוותה כמ"ש בשו"ע ולכן גם הלקיחה נחשבת כעבודה ולכן כתיב בלוחות ויקח.

וישם את הבדים על הארון. בתוס' יומא ע"ב א' מבואר שהיו שני מיני בדים א' קבועים שלא היו זזים ממנו והא דכתיב והובא את בדיו בטבעות היינו לתקנם בטבעות, ובדים אחרים היו שהיו נותנים בשעת מסעות ועליהן נאמר בשעת מסעות ושמו בדיו ע"ש וא"כ צריך ביאור כאן דכתיב וישם את הבדים על הארון דמשמע שלא היו על הארון דכאן לא מיירי בשעת מסעות אלא כשהקימו את המשכן וא"כ כאן היו על הארון ומאי וישימו על הארון וצריך לדחוק ולפרש שהדקוהו על הארון שיהיו הטבעות בדוחק וצ"ע.

כב, כד

ויתן את השלחן וגו' וישם את המנורה וגו'. מה שהקדים השלחן למנורה משום כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין ופשוט. (ולעיל בד"ה ונתתה כתבנו עוד טעם).

כח, כט

וישם את מסך וגו' ואת מזבח העלה וגו'. יל"ע למה המסך עם המזבח בפ' אחת ואין שייך זה לזה והו"ל לחלק פרשה ככל הכלים. וי"ל משום דהמזבח צריך להיות מול הפתח כמ"ש בזבחים נ"ט א' לכן צירף דיני פתח עם מזבח שיהא בתחלה פתח כהלכתו ואח"כ יוכל ליתן את המזבח. עי"ל משום דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין ואמרי' בזבחים נ"ה ב' דוילון נעשה כפתח פתוח ופי' התוס' ובשטמ"ק שם משום דבעי לפתוח הדלתות צריך לעשות וילון לצניעות שלא יראו ההיכל, ולפ"ז באוה"מ שלא הי' דלתות כמש"כ התוס' בעירובין ב' א' הי' המסך לצניעות שלא יוכלו לראות שם בשעת שחיטה נמצא שהמסך צורך מזבח העולה ולכן כללו יחד.

לא

ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו. בפ' תשא לא נזכר משה רק אהרן ובניו וגם בשום מקום לא נזכר משה משום שלא שימש רק עראי בז' ימי המילואים ונ' דהכא לא בא לומר אלא ששיעור המים נתנו בו כדי לקדש ד' כהנים וכדיליף מינה בזבחים כ"א ב' וקאמר שנתנו בו כדי שיוכלו לקדש משה ואהרן ובניו בבואם אל אוה"מ ובקרבתם אל המזבח אבל עצם העבודות מזה מיירי בפ' צו ושמיני.

לה

ולא יכל משה לבא אל או"מ. ביומא ד' ב' ר"א רמי כתיב ולא יכול משה לבא אל אוה"מ כי שכן עליו הענן וכתיב ויבא משה בתוך הענן מלמד שתפסו הקב"ה למשה והביאו בתוך הענן דבי ר"י תנא נאמר כאן כו' אף כאן שביל, עי' מהרש"א שהקשה מאי קשיא לי' הא האי קרא באוה"מ וקרא דויקרא בסיני והו"ל להקשות מקרא ויבא משה אל אוה"מ ותי' דמקרא דויבא ל"ק דהיינו כשפסק הענן כדפירש"י בחומש אבל מקשה דכאן כתיב דבענן א"א לבא ושם כתיב דבא בענן ותי' דשם הביאוהו בנס או שנשאר לו שביל בתחלה כמו בים סוף, ונראה דנ"מ דלמ"ד שהכניסוהו בנס צריך לברך כל פעם שמגיע לשם שעשה לי נס אבל למ"ד שמתחלה נשאר לו שביל א"צ לברך.

הפטרת פקודי

הפטרת פקודי. עי' במ"א פ"ח, והפטרת פ' החדש עי' ביחזקאל פמ"ו.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)