משאת המלך/שמות/מ

משאת המלך שמות מ

משאת המלך על התורה - שמות מ

ג

ושמת שם את ארון העדות (מ ג)

איתא בילקוט יהושע (רמז י"ד) ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה (יהושע ג' ט'), אמר רבי זקפן בין שני בדי ארון כו', אמר להם יהושע ממה שהחזיקו אתכם שני בדי ארון אתם יודעים כי א-ל חי בקרבכם, מכאן שהמועט החזיק את המרובה ודכוותיה כו'.

ויל"ע בזה דשמא אין כאן נס חדש, אלא ה"ז נכלל במה שאמרו בב"ב (צ"ט.) דמקום ארון אינו מן המדה, דמאחר שאין הארון תופס מקום, הרי כך לי לעייל שם מחטא וכך לי לעייל שם את כל ישראל, דלכאורה זה הנס שאין הארון מהמדה הוא נס בארון ולא בקודש הקדשים, וא"כ אף הכא שלא היה הארון במשכן מ"מ אכתי אינו תופס מקום ומש"ה נמי החזיק את כולם. [א"ה, יל"ע בסוגיא דיומא (כ"א.) דמשמע דארון אינו מן המדה הוא מניסי המקדש].

וע"ע במהרש"א בב"ב (שם) דנתן טעם לכך דמקום ארון אינו מן המדה, דמשום דמקום שכינה הוא ואינו גשם ולכך אינו מן המדה, ע"ש, מעתה למש"כ דנס זה הוא מהארון ולא משום קה"ק, א"כ י"ל דהא גופא קא"ל יהושע דרואין אתם דגם שלא במקומו במשכן איכא שכינה בארון, דלכך החזיק הארון את כולכם, והרי אתם רואים כי א-ל חי בקרבכם.

כ

ויקח ויתן את העדת אל הארן וישם את הבדים על הארן ויתן את הכפרת על הארן מלמעלה ויבא את הארן אל המשכן (מ כ)

מה שהקדים נתינת הלוחות לארון לפני הבאת הארון אל המשכן, ולא הביא תחילה הארון למשכן ואח"כ היה נותן שם הלוחות, יתכן לומר שכיון שהיה צריך להסיר הכפורת כדי להכניס הלוחות, הרי נמצא דבאותה שעה אין הארון עומד כתיקונו בקוה"ק, דהא דין הארון להיות עם הכפורת, ודוחק.

אמנם נראה דהנה כתב הרמב"ן בספהמ"צ (מ"ע ל"ג) ז"ל, ולכן אצלי עשיית הארון והכפורת לשום שם העדות תמנה מצוה בפני עצמה, ואל תחשוב לומר שלא תמנה שלא נצטוינו לדורות, ולא נעשה אלא ללוחות הברית, ובבית שני שלא היה ארון שנגנז מהם או כדברי האומר שגלה לבבל לא עשו ארון אחר כו', ע"ש. ומבואר דכל יסוד ומצות עשיית הארון הוא ללוחות העדות, א"כ נמצא דאין לנו להביא הארון למשכן כשאין בו הלוחות, שהרי א"צ כלל לארון בלא לוחות, ולכן בתחילה נתן הלוחות בתוך הארון, ורק בכך נתקיים דין הארון להביאו למשכן, ופשוט.

ל

וישם את הכיר בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים לרחצה ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את ידיהם ואת רגליהם (מ ל)

אמרו בזבחים (י"ט:) כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו, שנאמר ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו, ופרש"י משה ואהרן תרין, ובניו תרין, שאף משה כהן היה בשבעת ימי המילואים, ואע"ג דלא כהנו בבת אחת, מיהו קרא להכי מידריש, ויל"ע מפני מה נדרוש מהכתוב הכא לדרוש המרובה כדי ד' כהנים, ואמאי לא נדרוש מהכתוב בציווי עשית הכיור לעיל (ל' י"ט) ורחצו אהרן ובניו ממנו וגו', ונימא אהרן חד ובניו תרין דבעינן כדי ג' כהנים בלבד. [וערמב"ם בהל' ביא"מ פ"ה הי"ג דאכן דריש מהכתוב התם לפי דרכו, ע"ש ובכס"מ].

והנראה פשוט דס"ל לרש"י דמהכתוב לעיל א"א לדרוש שיעור המים, דהתם לא נאמר אלא תכלית עשיית הכיור כדי שירחצו ממנו אהרן ובניו, אבל הכא דלא מיירי בתכליתו דהכיור אלא בנתינת המים בו כשהעמידו במקומו, א"כ מפני מה נאמר הכא כלל ורחצו ממנו משה אהרן ובניו והרי לא כהנו עתה בב"א כמו שהק' רש"י, אלא ע"כ האי קרא למידריש אתי לשיעור נתינת מימיו בכדי רחיצת משה אהרן ובניו כלומר בכדי רחיצת ד' כהנים.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א