טעמא דקרא/בראשית/לט

טעמא דקרא בראשית לט

ו

ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. פירש"י התחיל מסלסל בשערו. יפה תאר ויפה (ע"ה) בגי' מסלסל בשערו (שו"מ זה בתוס' השלם אך יש שם ט"ס).

ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. פירש"י כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך אני מגרה בך את הדוב. ויוסף סבר כיון שאדוניו ראה שה' אתו עליו להתנהג כדרך ת"ח שלא יהא רבב על בגדו ויסלסל בשערו שיהא קידוש ה' ובזה טעה. וזה הי' חשבון של הנזיר שבא מן הדרום בנדרים ט' ב' שפחז עליו יצרו ובקש לטורדו מהעולם ונראה שהי' בן תורה וסבר כיון ששערו נאה ראוי לסלסל בהן שיראה יפה כדרך ת"ח וזה קידוש ה', אבל מיד חזר בו והבין שזה עצת היצר ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור ולכן אמר העבודה שאגלחך לשמים.

ח, ט

הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל יש לו נתן בידי איננו גדול וגו' ואיך אעשה וגו' וחטאתי וגו'. לכאו' למה הוצרך להקדים הן אדוני וגו' וכי בלא זה מותר לחטוא ואפי' נימא שרצה להסביר לה שגם מצד הכרת טובה אין ראוי לעשות כן מ"מ מה הוצרך להקדים הן אדוני לא ידע וגו' מה נ"מ אם ידע או לא ידע הול"ל העיקר הן אדוני מסר כל אשר לו בידי. וי"ל ע"פ הגמ' ביומא ל"ה ב' שרצתה לתת לו אלף ככרי כסף וע"ז השיב לה הן אדוני לא ידע אתי וגו' וא"כ אם רציתי ליטול כסף שלא כראוי אוכל לקחת כרצוני ואדוני לא ידע כלל מזה שהרי לא ידע אתי כלום וסומך עלי לגמרי.

ט

ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. ובתנחומא כאן סי' ח' אמר לה יוסף אפי' פנויות שלכם אסורות לנו ביותר שאת אשת איש. יל"פ דדריש לה מדכתיב וחטאתי לאלקים דמשמע עוד חטא אפי' היתה פנוי' ויתבאר ע"פ הגמרא ביבמות ק' ב' להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך מאי קא מזהר לי' כו' ה"ק לי' לא תנסב גוי' ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה ושם ס"ד א' להיות לך לאלקים וגו' אין זרעך אחריך על מי שורה כו' וזהו וחטאתי לאלקים דכתיב להיות לך לאלקים [ומה שנשא בתה לפי שנתגיירה].

יא

ויבא הביתה לעשות מלאכתו. ובסוטה ל"ו ב' לעשות צרכיו נכנס אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו. וצריך טעם מה ראו חז"ל לדרוש לגנאי ולהוציא הפסוק מפשוטו שנכנס לעשות מלאכתו. וי"ל משום דאותו היום שבת הי' כמ"ש בילקוט וא"א לומר מלאכתו ממש דהא אסור במלאכה ולכך דרשו כן, וזהו דקאמר בשבת מ"ט ב' שא"א למנות פסוק זה בכלל מלאכות שבתורה דע"כ לא מיירי במלאכה האסורה בשבת שהרי שבת הי' רק לעשות צרכיו כנ"ל.

ואין איש מאנשי הבית שם בבית. אי' בילקוט ובס' הישר שאסנת היתה שם נערה קטנה וראתה את הכל והיא ספרה לאדוניה את האמת ולכך לא הרגו. ומכאן ראי' שקטן אין נקרא איש שהרי היתה שם קטנה וכתיב ואין איש (וכ"כ רש"י בנזיר כ"ט ב' ד"ה ור' יוסי), ונ' דחז"ל דרשו זה מהאי קרא מדכתיב ואין איש משמע איש לא הי' שם אבל קטן הי' שם דהו"מ למכתב ואין אחר שם בבית כדכתיב גבי שלמה אין זר אתנו בבית.

יט

כדברים האלה עשה לי עבדך. פירש"י (מב"ר) בשעת תשמיש אמרה לו כדברים האלה עניני תשמיש כאלה. ועי' רמב"ן שתמה למה לא צעקה בתחלה ויברח כמו שעשתה לבסוף ע"ש. וי"ל דכדברים האלה עשה לי הכונה שבקש לעשות ולא נתתי לו וכדמצינו בשבת נ"ו ב' אקרא דאת הבמות אשר בנה שלמה הכונה שבקש לבנות ולא בנה כמ"ש מהרש"א שם ע"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)