תורה תמימה/בראשית/מ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
י[עריכה]
ובגפן וגו'. תניא, רבי אליעזר המודעי אומר, גפן – זה ירושלים, שלשה שריגים – זה מקדש, מלך, וכהן גדול. והיא כפורחת עלתה נצה – אלו פרחי כהונה. הבשילו אשכלותיה ענבים – אלו נסכים [א]. (חולין צ"ב א').
שלשה שריגים. א"ר חייא בר אבא אמר רב. אלו שלשה שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור [ב], ורבא אמר, אלו שלשה שרי עובדי כוכבים שמלמדין זכות על ישראל בכל דור ודור [ג]. (חולין צ"ב א').
יא[עריכה]
וכוס פרעה בידי. אמר רבא, שלשה כוסות האמורים במצרים למה [ד], אחת ששתה בימי משה ואחת ששתה בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים [ה]. (שם שם).
וכוס פרעה בידי. הני ארבע כוסות של פסח כנגד מי, א"ר יהושע בן לוי, כנגד ארבע כוסות של פרעה, וכוס פרעה בידי, ואשחט אותם אל כוס פרעה, ואתן את הכוס על כף פרעה, ונתת כוס פרעה בידו [ו]. (ירושלמי פסחים פ"י ה"א).
טז[עריכה]
כי טוב פתר. מנא ידע, א"ר אלעזר, מלמד שכל אחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו [ז]. (ברכות נ"ה ב').
סלי חרי. מכאן רמז לחרי שהם חררות גדולות [ח] [ירושלמי ביצה פ"ב ה"ו]
כ[עריכה]
יום הלדת וגו'. [מכאן דיום הלידה הוא יום גנוסיא של מלכים] [ט]. (ירושלמי ע"ז פ"א ה"ב).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ ס"ל דכל אלה נרמזו באותו החלום, משום דכל תכלית ירידת ישראל למצרים שנסתבב ע"י ירידת יוסף הי' לתכלית כניסתם לארץ ובנין המקדש ומעשה הקרבנות והשראת השכינה, כנודע – והנה בגמרא באו עוד כמה דרשות ורמזים על לשון פסוק זה, והעתקנו רק את זו שלפנינו, מפני שמבואר בגמרא, אמר רבן גמליאל, עדיין צריכין אנו למודעי, כלומר לדעת ר' אליעזר המודעי [בעל הדרשא שלפנינו], משמע שמכל הדרשות בחר ר"ג בדרשא זו. וכהאי גונא כתבנו בפ' ויחי בפסוק פחז כמים.
- ↑ הם עשירים וקרובים למלכות, וכנראה דריש [ע"ד רמז] שריגם מלשון נוטריקון שרי גאים, וישראל נמשלו לגפן, כדכתיב (תהילים פ׳:ט׳) גפן ממצרים תסיע.
- ↑ פירש"י שרי גוים, מלאכים, ולא נתבאר לי למה לא פירש כפשוטו שרי עובדי כוכבים הקרובים למלכות ומגינים על זכיות ישראל, ואולי משום דלשון לימוד זכות מורה על זכות בשמים, וצ"ע.
- ↑ ר"ל בחלום שר המשקים, אבל בכל הפרשה כתיב חמש פעמים, ועיין בדרשה הבאה.
- ↑ זמן פרעה נכה הוא בימי נבוכדנצר שהחריבה, דכתיב (ירמיהו מ״ו:י״ג) לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים.
- ↑ הנה בכל הפרשה נזכרים חמש פעמים כוס, ד' אלה דחשיב, ופעם חמישית בפסוק כ"א, ויתן הכוס על כף פרעה, וצ"ל דלא חשיב אחד משום דצריך לגופו, אך צ"ע דלפי"ז לא הו"ל לחשוב וכוס פרעה בידי, שהוא ראשון. וע' רש"י פסחים ק"ח א' כתב וז"ל, ארבע כוסות, שלש כנגד ג' כוסות שנאמרו בפסוק זה וכוס פרעה בידי וכו', ורביעי, ברכת המזון, עכ"ל. וצ"ע דזה לא כמפרש בירושלמי כאן, דחשיב כנגד ד' פעמים דכתיב כוס, וי"ל בדעתו דא"צ לחשוב רק אלה שבספור החלום, וא"כ זה שבפסוק כ"א א"צ לחשוב כלל, וראי' לזה מחולין צ"ב א' [מובא בדרשא הקודמת] שלשה כוסות האמורים במצרים וכו', הרי דשיטת הבבלי לחשוב רק ג', ולכן תפס כהבבלי, וכתב שלשה כנגד ג' כוסות ורביעי ברהמ"ז, ודו"ק.
- ↑ המפרשים תמהו מנ"ל להגמרא שידע לתכליתו דפריך מנא ידע, ודילמא הכונה רק ששמע כי טוב פתר ולא שידע באמת, אבל באור הענין הוא דמדייק מדלא כתיב כפשטי' וישמע, ולכן דריש וירא מלשון ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א׳:ט״ז ) שענינו ולבי הבין, ולכן פריך מנא ידע והבין. וע' מש"כ בפ' תרומה בפ' את המשכן כמשפטו בביאור הלשון כמשפט הראשון שבפסוק י"ג כאן.
- ↑ איירי לענין המבואר בסוגיא שהיו מן החכמים שהתירו לאפות ביו"ט עוגות חרי אף כי גדולות ועבות הן ולא חששו לאוסרן משום טרחת יו"ט, כיון שנהנה מפת כזה יותר או מטעם שיש בזה כבוד יו"ט, וחקרו בשם חרי מה הוא, ואמרו כי חרי הם עוגות גדולות ועבות, והביאו סמך ראי' לזה ממה שאמר שר האופים והנה סלי חרי על ראשי [להגיעם למלכות], ובודאי היו נותנים למלך עוגות גדולות שהן מכובדות. וע"ע לפנינו בפ' נצבים בפסוק מה חרי האף הגדול.
- ↑ נ"מ בזה שאסור לישא ולתן עמהם באותן הימים שמא ילך ויודה לעבודת כוכבים. והנה במשנה איתא, אלו הן אידיהן של עובדי כוכבים, יום גנוסיא של מלכים ויום הלדה, ומפרש בבבלי דיום גנוסיא אינו יום הלדה אלא הוא יום עלות המלך על כסא מלכותו, ויום הלדה הוא חג לעצמו, אבל הירושלמי מפרש דיום הלדה הוא יום גנוסיא. ורש"י בפ' זה תפס כירושלמי דיום גנוסיא הוא יום הלדה, וצ"ע שלא תפס כהבבלי, וגם צ"ע בטעם הירושלמי שלא פירש יום עלית המלך למלוכה לחג בפני עצמו. ואפשר לומר דהבבלי איירי בקסרי רומי, שעליהם אמרו בגמרא (ע"ז י' א') דלא מוקמי מלך בן מלך, אלא בכל פעם מעמידים מלך חדש, א"כ בדדהו כל מלך חוגג שתי פעמים יום חגו, יום הלדה ויום עלותו למלכות, היינו יום גנוסיא, אבל בשאר המלכים שהמלוכה באה להם משעת ההולדה רק אינו מושל עד מיתת אביו, אינם חוגגים יום המלוכה, וכמו דקיי"ל במלכי ישראל אין מושחין מלך בן מלך ג"כ מהאי טעמא דמשעה שנולד הוא משוח ועומד. והנה ידוע דשם פרעה ממלכי מצרים אינו שם העצם של המלך, אלא שם המשפחה, וא"כ היו מורישין המלוכה לבניהם, ואצליהם לא הי' יום עלותם למלוכה לחג בפ"ע והוי יום גנוסיא דידהו רק יום הלדה, ולכן פירש"י כאן יום גנוסיא – יום הלידה, ובמלכים כאלה איירי הירושלמי דמביא ראי' מפסוק זה, ודו"ק.