רד"ק/בראשית/ח

רד"ק ‏ בראשית ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויזכור, אין שכחה ואין זכרון לפניו יתברך, כי לשון זכרון הוא אחר השכחה, אלא דברה תורה בלשון בני אדם להבין השומעים, וכן "וזכרתי להם ברית ראשונים" (ויקרא כ״ו:מ״ה) "וזכרתי את ברית יעקב (שם) והדומים להם. וראה כי די להם סבול הצער הגדול בתבה, וראה שלא יאריך להם עוד תגבורת המים אלא יחסרו מכאן ואילך כמו שגברו.

ויעבר אלהים רוח על הארץ, ר"ל על המים שעל פני הארץ העביר רוח, ועמד הרוח בפני המים ולא יכלו להתגבר למעלה ונחו המים מלהתגבר ולעלות וכן (אסתר ז') "וחמת המלך שככה" נחה, הפך "אם תעלה חמת המלך" (שמואל ב' י"א) וכאשר היא נחה היא כיורדת, וככה המים כאשר נחו ירדו בטבעם, וזהו וישכו המים:

ב

ויסכרו, נסגרו מלהתגבר ולעלות, והארץ שבה להתיבש מפני הרוח ועמדה בפני המים המתגברים אבל לא נסגרו מכל וכל שהרי שבו המים אל התהום שיצאו ממנו באותם הדרכים שיצאו וכמנין הימים שיצאו. ואע"פ שביציאותם מצאו יותר פתחים, כי התמוטטה הארץ ועתה החלה להתקבץ וליבש מעט מעט מפני הרוח שהעביר האל על הארץ ומעטו פתתיה והיה להם להאריך ימי שובם מימי צאתם? אעפ"כ הטבע עזרם, כי בשובם ירדו.

וארבת השמים, וכבר נסגרו בסוף ארבעים. והנה פסקו המים בין מלמעלה בן מלמטה.

ויכלא הגשם, שאפי' גשם מועט לא ירד.

ויסכרו בכ"ף כמו בגימ"ל, וכן "כי יסכר פי דוברי שקר" (תהלים כ"ג):

ג

וישבו המים הלוך ושוב, מעט מעט, עד שחסרו לסוף ק"ן יום כנגד התגברותם שהיה ק"ן יום, ומ' יום שהיה הגשם הרי ש"מ וכ"א יום של שליחות העורב והיונה הרי שס"א יום, הרי שנים עשר חדש שהיה נח בתבה. ותחלת חסרונם באחד בסיון כי בו שלם התגבורת וכיון שנחו החלו לחסור:

ד

ותנח התבה בחדש השביעי, הוא סיון שהוא שביעי לירידת גשמים שהיה בכסליו. ואע"פ שהחלו במרחשון, מכ"ח בכסליו שבו ירדו ובו פסקו, ונחה התבה בי"ז בו על הרי אררט, אולי הם ההרים הגבוהים או היתה התבה אז באותו הגבול, ואעפ"כ מההרים הגבוהים הם, ואפשר שהיו גבוהים מהם ועל כל פנים יש שפלים מהם שהרי לא נראו כולם עד החדש העשירי:

ה

והמים היו הלוך וחסור, היו חוסרים הלוך וחסור, וכן "וחיות רצוא ושוב" (יחזקאל א׳:י״ד).

עד החדש העשירי, לא אמר שבחדש העשירי חסרו כולם שלא חסרו כולם עד שנראת הארץ ובחדש העשירי לא נראו אלא ראשי ההרים, אלא פירושו היו הלוך וחסור עד שבעשירי נראו ראשי ההרים ומכאן ואילך גם כן היו הלוך וחסור עד שנראתה הארץ. וראשי ההרים הם גבעות ההרים שהוא המקום הגבוה שבהרים. והחדש העשירי הוא אב שהוא עשירי למרחשון שבו החלו הגשמים לרדת:

ו

ויהי מקץ ארבעים יום, משהתחילו לחסור המים. והנכון בעיני כי פירושו משנחה התבה על הרי אררט כי היאך ידע נח כשהחלו המים לחסור אבל כשנחה על הרי אררט ידע, שהרגיש שהתבה נחה על דבר קשה והמתין עוד ארבעים יום למען יחסרו עוד המים וישלח אחד מן העופות לראות אם ימצא אילן מגולה עדיין.

את חלון התבה אשר עשה, הוא הצוהר שאמר צהר תעשה לתבה, ושלח משם את העורב. יש לשאול אם נח ידע יום שפסקו הגשמים כמו שכתבנו למה לא פתח את חלון התבה מיד אחר שאין גשם יורד? ויש לפרש כי עדיין פחד נח כי בהתרומם גלי המים ושאונם יגיעו המים למעלה ויכנסו בתבה דרך החלון לפיכך לא פתחה עד שנחה התבה על ההרים והמתין עוד ארבעים יום, ואז ידע כי חסרו המים מלהתרומם ולא פחד שיכנסו בתבה, ופתח החלון לראות ולשלח העורב:

ז

וישלח את העורב, אמר העורב אוכל בשר וימצא נבלות האדם והבהמה ואם יחסרו כל כך המים שימצא נבלות שהם מושלכים בארץ יביא בפיו שום בשר ונדע כי חסרו המים, ושלחו ולא הביא דבר בפיו, וראהו יצא יוצא ושוב, ולא הכיר ממנו דבר כי היה נכנס בקנו, ויוצא לראות אם ימצא מקום לשכנו ושב אל קנו וזה עשה עד יבשת המים. ואמרו בדרש (סנהדרין ק"ח) על דרך המליצה שלא הלך מחשד, ובראות נח כי לא למד מהעורב דבר שלח את היונה כי היונה יש בה כח הדמיון להשיב שולחה דבר אחר שמוליכין אותה באותה הדרך פעם או שתים, גם יש בה טבע תשובה, לשוב אל קנה, וכן מנהג המלכים לגדלה בביתם ולשלחה במקומות הרחוקים וקושרין כתב בכנפיה והיא שבה אל שולחה בכתב התשובה שקושר אותה בכנפיה גם מי שנשתלחה להם, ולכך פרשו הגאונים מה שנאמר בתלמוד (שבת מ"ט) מה יונה כנפיה מגינות עליה כלומר שאין שוחטין אותה, כי בעבור שליחותם מגדלים ומחיים אותה והיא שבה אל שולחה וזה תעשה כל הפעמים ששולחים אותה, ושלח נח אותה כי ידע שתביא לו שום דבר לסימן אם תמצא עלה או גרגיר, וזה ותשב אליו אל התבה, ולא אמר אליו, ואמר אל התבה, אליו להשיב שולחה דבר כי לא מצא שום דבר שתביא בפיה לסימן, ואמר אל התבה שנחה על גבי התבה כי לא רצתה לכנוס לפי שלא היתה מביאה שום דבר לסימן ולא נכנסה תוך התבה כמו העורב, וכיון שראה נח כן שלח ידו בעד החלון ולקחה והביאה אליו. וזמן שליחות העורב ושליחות היונה בפעם הראשונה היו שבעת ימים, ודע זה, לפי שאמר ויחל עוד שבעת ימים אחרים, כיון שאמר אחרים ידענו שהראשונים גם כן היו שבעה.

י

ויחל, שרשו חול, מבנין הפעול וכן משרשו ומבנינו "ויחילו עד בוש" (שופטים ג׳:כ״ה):

יא

ותבא לעת ערב, בו ביום שבה אליו לעת ערב.

טרף, כולי קמוץ, והוא תאר במקום פעול כמו טרוף, כלומר שטרפה אותו היונה מאילן הזית בפיה להביאו אל נח, ולפיכך אמר לשון טרף כי הכיר בו נח כי טרפתו ושברתו מהזית לא שמצאתו על פני המים.

כי קלו המים, מעטו, כי הדבר המועט הוא קל מהמרובה והמרובה יקראו כבד, כמו "יכבדו בניו" (איוב י"ב) "מקנה כבד" (שמות י"ב) בחיל כבד (מלכים ב' י"ח) והדומים להם, ולמה הביאה זית? אולי מצאו ראשון למקום התבה, או לפי שהזית נמצא בעליו כל השנה. ובדרש (ב"ר ל"ג) אמרה יונה יהיו מזונתי מרודות כזית ומסורות ביד האל ולא מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם:

יב

וייחל עוד, מבנין נפעל שרשו יחל ואלו היה מבנין התפעל היה היו"ד שהיא פ"א הפעל פתוחה והיא קמוצה.

ולא יספה שוב אליו עוד, אז ידע נח כי חרבו פני האדמה והיונה מצאה מנוח בארץ ובעצים הרבה לפיכך לא שבה אליו, וזה היה באחת ושש מאות שנה לנח כמו שאמר

יג

בראשון באחד לחדש, והנה נכנסה שנה אחת ושש מאות לנח כיון שנכנס תשרי שהוא ראשון, כי שנת שש מאות שלמה לו בשלשים באלול ובאחד בתשרי נכנס בשנה אחת ושש מאות, ובשבעה עשר יום לחדש השני שלמה לו שנה שהיה בתבה. ואע"פ שחרבו פני האדמה היתה טיט עדיין, כי הפנים חרבו ותחתיהם טיט ואינה ראויה ללכת עליה לפיכך לא צוהו האל לצאת כי ידע שהאל יצוהו לצאת כמו שצוהו לכנס:

יד

ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש, הוא מרחשון. וארז"ל (שם) אלו עשרה ימים שיתירה שנת החמה על שנת הלבנה:

טז

צא מן התבה אתה ואשתך, חבר הנשים עם הזכרים להתירם בתשמיש המטה, כמו שאמרו רז"ל וכמו שכתבנו למעלה:

יז

כל החיה, כלל ואחר כך פרט, ופירש כל החיה כל נפש החיה כמו שפירשנו מכל בשר, וכן אומר למטה ואת כל נפש החיה אשר אתכם, וכן אמר בעוף, וכולם אמר בבי"ת לפי שדבר על הנפש ובבהמה וחית השדה בכללה.

הוצא, כתיב בוי"ו בחלוף היו"ד פ"א הפעל בוי"ו נסתרת כמנהג ברוב, וקרי ביו"ד נראת כמשפט, וכן "הושר לפני דרכך" (תהלים ה') יישירו נגדך (משלי ד') הוצא אותם אתך כמו שהכנסתם אתך.

ושרצו בארץ, כמו בתחילת הבריאה, ואמר לשון שריצה שהוא רבוי התולדה מה שלא אמר כן בתחילת הבריאה אלא בדגים לפי שהם רבים מחיות היבשה, ואמר פה ושרצו ופרו ורבו, לפי שהם מעטים היוצאים מן התבה אמר האל שישרצו ויפרו וירבו לרוב, וכבר פירשנו כל אלה הלשונות במקומותם. ובב"ר (ל"ד) ושרצו בארץ ולא בתבה, כלומר שלא שמשו בתבה:

יח

ויצא נח, מה שהפרידם בספור יציאתם הזכרים מהנקבות, אפשר שהנקבות יראו לצאת עד שיצאו תחלה הזכרים כי עדיין פחד המבול עליהם והן רכות לבב יותר מהזכרים:

יט

כל החיה, כמו שפירשנו כל נפש החיה ואחר כך פרט כל הרמש וכל העוף, ואמר אחר כן כל רומש על הארץ, כלל בו הבהמה והחיה.

למשפחותיהם, למיניהם, ר"ל כל מין ומין בפני עצמו:

כ

ויבן נח, באותו מקום שיצאו בו. או אפשר שיצא בהרי אררט מקום שנחה התבה, ואפשר שנשתרבבה התבה מעל הרי אררט אל מקום שתחת ההרים והלכה על פני המים למקום אחר, או אפי' יצא שם נח, ביבוש הארץ הלך לו למקום אחר לשבת שם ובנה שם מזבח. ובדרש (ב"ר ל"ד) כי על מזבח הגדול שבירושלים אמר ושם הקריב אדם הראשון קרבנו שנאמר "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס" (תהלים ס"ט).

ויקח מכל הבהמה הטהורה, וחיה טהורה בכלל, כי מכל הטהורים הקריב, וזה בטעם הודאה לאל שהצילם שלא מתו במבול, אבל הטמאה אינה ראויה לקרבן כי אף למאכל אדם אינה ראויה אלא מתוך הדחק כמו שפרשנו כל שכן לקרבן האל.

ויעל עלת במזבח, ויש מחלוקת בדרז"ל (זבחים ט"ז) אם הקריב עולות לבד או גם שלמים עם העולות:

כא

וירח ה', דברה תורה כלשון בני אדם ודרך משל הוא כמו שאמר (תהלים נ') "האוכל בשר אבירים" ור"ל שקבלה ברצון וערבה לו, וטעם הקבלה שהוריד אש מן השמים ואכלה להודיעו כי רצה בבריאת הנותרים מן המבול ושמח בהם, כמו שנאמר (תהלים ק"ד) "ישמח ה' במעשיו" הפך מה שאמר בדור המבול ויתעצב אל לבו, כי ידע כי לא יהיה בעולם עוד כמו אותו הדור.

הניחח, שם בשקל ניצוץ, וטעמו שהניח כעס האל בעולם.

ויאמר ה' אל לבו, ראה בשכלו שלא ישחית עוד את האדמה כי לא יהיה עוד רעים רבים, ויוסרו מדור המבול שיהיה קבלה בידם דור אחר דור ולא יהיו עוד רבים רעים ולא ישחית הכלל בעבור הפרט, ואם יהיה הפרט רע כולו, ישחיתם כמו שעשה בסדום.

בעבור האדם, כי יסופו הרעים בבני אדם ותעמוד האדמה לטובים ואם תשחת קצת האדמה עם הרעים כמו ארץ סדום שנשחתה עם אנשיה, אין בה השחתת אדמה אם מעט מן האדמה תשחת כמו ערי הככר, ויחשבו כמו מקומות הנשקעים הם ואנשיהם.

כי יצר לב האדם רע מנעוריו, קראו יצר לפי שנוצר עמו, ואמר מנעוריו, כי יצר הרע הוא באדם קודם יצר הטוב, כי אין בו יצר טוב בפועל עד שיגדל ויקנהו מעט מעט כמו שאמר "ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד" (איוב י״ד:א׳) פירש עיר פרא, הוא האדם שנולד והוא נבוב בלא לב כלומר בלא שכל ואח"כ ילבב כלומר קונה לב מעט מעט, וכיון שיצר האדם רע, כי כן ראיתי בחכמתי לברא אותו, כי כן צריך לפי טבע המציאות הוא חוטא ברוב אם לא אחד מני אלף, לפיכך לא אוסיף עוד להכות את כל חי בעבורו כאשר עשיתי. ובדרז"ל (נדה ל') שאל אנטנינוס את רבי יצר הרע מאמתי ניתן באדם משעת יצירה או משעת יציאה? א"ל משעת יצירה, אמר לו לאו שאם כן היה בועט במעי אמו ויוצא, אלא משעת יציאה. א"ר דבר זה למדני אנטנינוס ומקרא מסייעהו שנאמר "לפתת חטאת רובץ" ואומר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". אמר ר' יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער לעולם. ובפסוק זה לא אוסיף ב' פעמים, וסמכו רז"ל (שבועות ל"ו) כי לאו לאו שבועה שהרי כתיב (ישעיהו נ״ד:ט׳) אשר נשבעתי מעבר מי נח:

כב

עד כל ימי הארץ, כתב החכם ר' אברהם, באמרו כל ימי הארץ לראות כי יש לה קץ קצוב.

זרע וקציר, חלק השנה לשני חלקים זרע וקציר ואחר כן לארבע תקופות, קר וחם, קיץ וחורף. ואמר יום ולילה, כי בארבע התקופות יחלקו היום והלילה בשעורם בתוספת היום וחסרונו ובתוספת הלילה וחסרונה, ובהשוואתם הכל לפי התקופות הארבעה, ובכלם בין היום ובין הלילה עשרים וארבע שעות והחסרון והתוספת לפי שינוי המקומות והתקופות.

ואמר לא ישבתו מלמד ששבתו בשנת המבול, ואמת כי זרע וקציר שבת וכן קר וחם וקיץ וחרף שבתו למקבלים וכן יום ולילה, כי לא הבדילו בין יום ולילה בתבה, ואפשר כי בארבעים יום וארבעים לילה שהיה הגשם לא היו השמש והירח והכוכבים מאירים, כי היו מעננים כל אותם הימים. ובדרז"ל (ב"ר ל"ד) אמר ר' יוחנן לא שמשו מזלות כל שנים עשר חדש, א"ל ר' יונתן שמשו, אלא שלא היה רשומן ניכר. רבי אליעזר ור' יהושע, ר"א אומר לא ישבתו, לא שבתו, ר' יהושע אומר לא ישבתו מכאן ששבתו. ועוד בדבריהם ז"ל (שם) ר' שמעון בן אלעזר אמר משום ר' מאיר וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו, חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע, חצי כסליו טבת וחצי שבט חרף, חצי שבט אדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר, חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ, חצי אב אלול וחצי תשרי חום; ר' יהודה היה מונה מתשרי ור' שמעון היה מונה ממרחשון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.