אלשיך/בראשית/ח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויזכור אלהים כו'. אמר כי גם מדת הדין זכרו לטובה. ולא עוד אלא שע"י שאלהים הוא מדת הדין העביר רוח. הוא רוח אלהים על הארץ. שהיה ראוי להרעיש הארץ. ואדרבה על ידי כן וישוכו המים:
ז[עריכה]
וישלח את העורב וכו'. מהראוי היה יאמר בעורב לראות הקלו המים. כאומרו ביונה. ועוד אומר מאתו שהוא מיותר. ועוד במה יודע אם קלו המים. אולי גם כי יקלו המים. תשוב אל מקום אוכל לנפשה. ולא תשאר חוצה. כי כל אוכל נמחה. וכן באומר ולא מצאה היונה מנוח כו' כי מים על פני כל הארץ. מי הגיד לנח על כי שמים על פני כל הארץ היה הדבר. ולא על חסרון מאכל. ועוד בין למ"ד שבפעם השנית עלה זית הביאה מג"ע. בין לאומר שמא"י היה. למה בראשונה לא הלכה שם. וגם איך ידע שקלו המים במה שהביאה מג"ע. או מא"י לאומר שלא גושמה במבול. כי הלא אין משם ראיה אל כל הארץ. שאומר וידע נח כי קלו המים. והנה ארז"ל (שם פ' ל"ו) כי חם. וכלב ועורב. שמשו בתיבה. ויתכן כי חרה לו לנח על הדבר. כי הוזהר ממנו יתברך על זה על האדם ועל כל מין. וע"כ בהכלא הגשם לגמרי. רצה להפריש את העורב לשלמו מן התיבה. שישב לו על התיבה כדרכו לנוח על העצים. מה שלא היה לעשות כן. לחם ולכלב. כי חוץ לתיבה ימותו. ויצא. אך לא לגמרי רק יצא ושב על בת זוגו. כמשז"ל (סנהדרין דף ק"ח) כי מקנא היה. או יאמר שכן עשה שעד יבשת המים ויצאו מן התיבה. היה יוצא להיות על התיבה. ושוב לעתות אוכלו:
אמנם אחרי כן וישלח את היונה מאתו לראות כו' והוא כי אינה כעורב. שאז"ל שלא הלך כי ירא שלא יקחו בת זוגו. ובזה אפשר כי היונה הבלתי ממירה בת זוגה. כנודע מרז"ל. (שם) בטח בה לב בעלה. וגם לא תתעכב כי הלא שנאה נפשה מלאכול ע"י נח כי הנה אז"ל על והנה עלה זית טרף בפיה. שאמרה יהיו מזונותי מרורין כזית ביד הקב"ה. לא מתוקים בידי בשר ודם. וזה יתכן כיון באומר מאתו. כי ידע נח שלא היה חפץ היונה להיות אתו. ושם תמצא מנוח חוצה לא תשוב עוד. וז"א מאתו כלומר כי בהיות הליכה מאתו שהיה ב"ו היה הנסיון. והענין כי גם שלא תמצא רק ברחוק בג"ע או בא"י. ולא תוכל לימנע מלשוב בהחלט לפחות אדע אם קלו המים. והוא כי הנה לפרוח עד ג"ע או א"י מהרי אררט. אי אפשר לה אם לא תנוח כף רגלה בדרך פעם. או פעמים. ושלש. ע"כ אם תלך ותביא משם. אין ספק כי קלו המים. כי ע"כ מצאה מנוח על העצים ואם לא תביא שום דבר הוא ראיה כי לא מצאה מנוח לכף רגלה לנוח בנתים ולא קלו המים. וז"א מנוח לכף רגלה. שהוא על המנוחה בנתים. אך כאשר בפעם השניה הביאה. ידע כי קלו ומצאה לה מנוח לנוח בנתים אך לא נשארה לגמרי כי לא תשאר בג"ע וגם לא בא"י כי גם שלא גושמה לא נתקיימו לא אשר בו רוח חיים. ולא כל בר ולחם ומזון ודשא מארץ כ"א עלה זית. כי רענן הוא תמיד. בקיץ ובחורף ולא יעצרנו הגשם מהיותו באבו ואין עלהו טוב למאכל יונים. כי מר הוא ולראיה איך כל ישעה וכל חפצה לבלתי היתה אוכלת ע"י נח בתיבה. אמר ותשב כו' וישלח ידו ויקחה ויבא אותה אליו כו' כי היה קשה עליה לשוב אליו אם לא שבידו הכניסה. עוד ראוי לדקדק בפעם הראשונה אומר מאתו. ובשניה מן התיבה. ובשלישית אמר וישלח סתם. אך מתחלה שלא ידעה היונה טיבו של עולם שחוץ לתיבה. לא תמהר לעוף ולהתפרד. אם לא שהוציא ידו חוץ לתיבה ושלחה מאתו ובידו ממש. ובפעם השנית שפקחה עיניה ממש כבר. הוציאה עד שפת חלון התיבה. ומהתיבה פרחה ותלך. ואחרי שטעמה כי יש מין מזון בחוץ. ותקות צמח באדמה גם מתוך התיבה כששלחה הלכה:
ודרך רמז. התיבה רמז אל העולם הרקיע על המים כתיבה ההיא והעורב משל אל נפשות החטאים. הטמאים במעשים רעים מאד. שמתגלגלים יצא ושב עד יבשת מי לחלוחית טובה מעל ארץ. חומרם וגופם כלה. ונשמתם נשרפת. אך לא כן היונה היא נפש טהורה שעם שטובה היא לא מצאה מנוח לכף רגלה לישאר בג"ע. כי יחסר ממנה מנוח לה על קצת אשמותיה. אז ויבא אותה אליו אל התיבה. היא העה"ז בגלגול. ויחל ז ימים הם ימי שנות האדם ע' שנה. ואז בפעם השנית בצאתה והנה עלה זית טרף בפיה. כי רצתה יהיו מזונותיה מרורים כזית בידי הקב"ה ממתוקים בידי ב"ו. שמאס בבצע מעשקות. ויסתפק במה שניתן לו מן השמים. א' וידע נח הוא הקב"ה כי קלו המים השוטפים הם העונות מעל הארץ הוא האדם. לכן וייחל עוד שבעת ימים הם ע' שנה פעם שלישית בגלגול. ואז נטהרה ולא יספה שוב אל העה"ז עוד:
טו[עריכה]
וידבר כו' צא מן התיבה כו'. אומרו לאמר בלתי צודק. כי אינו לאמר לזולת ועוד או' צא ולא אמר צאו. ועוד או' כל החיה אשר אתך. מי לא ידע שאתו היו. וכן אומרו היצא אתך היא מלה מיותרת:
אמנם יאמר וידבר אלהים אל נח לאמר. שנהפך לו מראות דבור שהיא קושי. ובחינת אלהים שהוא דין. לרחמים לאמר צא מן התיבה. ולא עוד אלא שאחר שקבל הייסורין י"ב חדש. הוא עיקר היציאה. וז"א איך בטפלים אליו אשר לא חטאו כלל. כי אדרבה הם יוצאים בזכותו י וז"א אתך וגם ע"י צאתם אתו. ושרצו בארץ ופרו ורבו כו'. ובכתיבה הוא הוצא. וקרי היצא. נמצא שבין כתיב לקרי. ד' אותיות של שם הגדול. אפשר לרמוז לו כי ה' בעל הרחמים אתו. שעי"כ ושרצו כו':
יח[עריכה]
ויצא נח כו'. הנה נאמר לו אתה ואשתך כו'. ולכן הל"ל ויצא נח ואשתו ובניו כו'. ומה גם לרז"ל שהלשון מדויק באו' אתה ואשתך הוא להתיר להם משגל שנאסר להם בתיבה. ואיך יאמר ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו. שהוא אנשים לבד ונשים לבד. אך לזה נשים לב אל טעם הכתוב. כי באו' צא מן התיבה יש אתנ"ח במלת התיבה. ובפסוק ויצא. יש אתנ"ח במלת נח:
אמנם שיעור הכתוב צא מן התיבה ואחר היציא' תהיה אתה ואשתך כי יותר לכם תשמיש. נמצא כי אומר אתה ואשתך הוא על אחר היותם בחוץ. אך לא בעת היציאה לא תצאו יחד סמוכים כי גם אז יורה הפרישה. וזהו ויצא נח ובניו כו' וע"כ אתנ"ח בנח. שהוא סמוך אל ויצא על עת היציאה. ולא על מה שאחר זה. כי ידבר על עת יציאה עצמה. שיצאו אנשים לבד ונשים לבד. בל יראה שהיו רדופים להתחבר כל א' עם אשתו ביציאתם:
יט[עריכה]
כל החיה כו'. הנה אומרו למשפחותיהם. יקשה כי בב' ב' זכר ונקבה. לא יצדק יקראו משפחה. ויתכן כיון מאמרם ז"ל (זבחים דף ק"ח) (ב"ר פ' ל"ג) והוא אומרם. כי מהיכן ידע נח ענין ההקרבה. שהבין רצותו ית' שבעה שבעה מן הטהורים. וז"א ויבן נח מזבח. ויתכן כי זה ענין סמיכות הכתובים. כי ראה בבעלי חיים משפחותיהם אשר הם שבע' שבעה שהם י"ד מכל מין זכרים ונקבות. אז שת לבו כי להקרבה היו. וזהו למ"ד של למשפחותיהם. לומר כי בשביל משפחותיהם שהם בעלי שבעה זוגות. היה מה שויבן נח מזבח.
כא[עריכה]
וירח ה' כו'. ראוי לשית לב לפי הפשט. מה היא אמירה אל לבו. וגם אל כפל ענין במלות שונות. וידוע מ"ש ז"ל (שבועות דף ל"ו) שהוא לאו לאו שבועה. ועדין צריך טעם אל השינוי הלשון. והנה לזה נשית לב גם אל ענין אומר למעלה. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ויתכן כי המשילה תורה הדבר אל מלך חסד. שבהשתנות לבו ומחשבתו מעשות חסד על חטאות המקבלים. כי למה שלבו חפץ חסד. קשה עליו מה שנשתנה לבו מלהטיב כן הוא יתברך כל חפצו להטיב. וכאשר רבתה רעת האדם וינחם כי עשה את האדם. כי נשתנית מחשבתו מלהטיב מעשיהם. נתעצב בשביל לבו. שהוא כנוי על מחשבתו שנשתנית לבלתי הטיב. ועתה כאשר קבל ריח ניחוח. ונתפייס בזכות הקרבן. ותהיה עתה מחשבתו לבלתי הביא עוד מבול. אז ויאמר לשון חבה אל לבו. כי אמר בל' חבה בשביל לבו. הוא מחשבתו שנשתנה ששמח. וגמר אומר על בא אל הפועל. מה שהוא חפצו תמיד. שהוא להטיב. לא אוסיף כו'. והיא השבועה כנודע. ופשט הענין כמשז"ל (ב"ר פ' ל"א) על פסוק והנני משחיתם את הארץ. משל למלך שכעס על בנו והרג את אומנתו עמו. ויהיה הענין על שמרוב געגועין ושופע טובה שעשתה לו בעט בו. כן על רוב טובות והנאות שהיתה הארץ מוציאה להם. בעטו. וכמשז"ל שא' לארבעים שנה היו זורעים. וע"ד זה דברים רבים. על כן נתקללה האדמה עמם אמר עתה לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם. כי הלא יצר לב האדם רע מנעוריו. כמשז"ל משננער מבטן אמו. שהוא מטרם יהנה מהאדמה וא"כ למה תחולל גם היא בעבורו והיא לא חטאת. וגם בשביל הב"ח כי גם הם לא חטאו. וזהו לא אוסיף להכות את כל חי. גם שלא תקולל האדמה. ואמר כאשר עשיתי. יכוין משז"ל על פרעה שנתחכם להשליך היאורה. על כי נשבע ה' לבלתי הביא מבול לעולם. ואמר הקב"ה אני לא אביא. אך הם יבואו אל המבול. וזה יאמר לא אוסיף להכות כאשר עשיתי אני. רק שהם יעשו כי יבואו אל המים. ועדין נלמד לאו לאו שבועה. עם שכל א' ענין בפני עצמו. על אומרו סגנון א'. ב' פעמים לא אוסיף לא אוסיף. ולא אמר ולא אכה את כל חי כו'. ואחר שחס על קלקול עולם השפל. חס גם על עולם הגלגלים. שארז"ל (שם פ' ל"ג) שכל י"ב חדשי המבול לא שימשו המזלות. ועל כן יאמר עתה עוד כו' זרע וקציר כו'. הם ששה חלוקי ימות השנה שניין דא מן דא ע"פ סיבוב הגלגלים לפי צורך התבואות וכן יום ולילה ע"י גלגל היומי שלמעלה. על כל גלגלי הכוכבים ומזלות. לא ישבותו. כאשר שבתו בשנת המבול. כנודע מאמרם ז"ל:
כי יצר לב כו'. ארז"ל (סוכה דף נ"ב) שבעה שמות נקראים ליצה"ר. הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב כו'. משה קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם. דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא אם רעב שונאיך כו'. ישעיהו קראו מכשול הרומו מכשול. יחזקאל קראו אבן והסירותי את לב האבן. יואל קראו צפוני ואת הצפוני ארחיק מעליכם ע"כ. ענינו שהיצה"ר מרמה לאט לאט. עד מולכו עליו. והוא כי טרם ידע הנער בחור בטוב ומאוס ברע. כי לא יבחין בין טוב לרע. בין חטא לדבר אחר. מתחכם ללמדו לעשות רע בכל אשר יפנה ירשיע ויזיק. ואין זה רק שמכון אותו לכשיגדיל להחטיאו ברמות. וזהו רע מנעוריו כשגדל עוד מעט. ועדין לא טעם טעם חטא. מתחיל רוח היצה"ר לפעמו. בתת לבו על המותרות במשתאות. ואכול ושתו מעדנים. למען המשיכו לכמה מיני עבירות. ע"י כן. כמאמרם ז"ל (סנהדרין דף ק"ו) כ"מ שאתה מוצא ישיבה לאכול עושה רושם. וישבו לאכול וימכרו את יוסף כו'. וכענין ויהי כי הקיפו כו' וע"ז קראו ערל. כי הערלה היא מותר. וקראו משה כך. על כי כל תלונות דורו היו על מותרות. כענין שאלות בשר. ואבטיחים. ודגים. ושומים ובצלים. והיתר עריות. בוכים על עסקי משפחות כו'. ע"כ אמר ומלתם את ערלת לבבכם כו'. ואחר הכנת המותרות. טמא יטמאנו בכל טומאות. זמה. וגזלות וכיוצא. כי הרבה יין עושה. וע"כ דוד קראו טמא. והנה עד כה היה כאורח בא. כמחלה פניו ישמע בקולו כהלך בבית העשיר. אח"כ נעשה בעל הבית משתרר עליו בע"כ. מראה פנים נגדו. וכשונא כי ידע כי לא יבוש כי ישתרר עליו. כענין שכתבנו על רשעים. שנדמה להם כחוט השערה. ומעיז פניו נגדו. ומצליח כי נעשה בעל הבית. ע"כ שלמה אשר כל חכמתו לא שוה לו. כי הרי נעשה כבעל הבית על ידי הרבות סוסים. והרבות נשים. וגם נכריות אלו על אלו. שנשיו הטו את לבבו קראו שונא. כמחטיאו בע"כ ואינו יכול לו. ואחר שהוא בעל הבית יבזה בעיניו להחטיא אותו בלבד. כ"א גם ישתדל עד שהאיש ההוא יחטיא את הזולת. וזהו קרא מכשול להפיל את הזולת. ע"כ ישעיה קראו מכשול. שבימיו היו מחטיאי אדם בדבר. וטרם הגיעו לכל זה. עדין היה אפשר לו ישמע לקול מוריו לשוב מרשעו אך אחר שהגיע לגדר הנזכר. עד יוסיף כי יקשה את לבו ויעשנו כאבן קשה מלשמוע לקול מוריו. ולמלמדו ולמוכיח בשער. ע"כ יחזקאל קראו אבן. העל כי בימיו הקשו עורף לבלתי שמוע אמרי מוסרו. ואח"כ עוד יוסיף לחטא קשה מזה. והוא שעושה מעשי זמרי. ומבקש שכר כפנחס. עושה עצמו כמקבל מוסר ועושה טוב. ובקרבו צפון רשעו. על כן יואל קראו צפוני. כמאמרם ז"ל למה נקרא צפוני שהוא צפון בלב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |